הישיבה השלוש-מאות-וארבע של הכנסת השניה יום רביעי, ט״ו אלול תשי״ג 26 אוגוסט 1953 – חוק שיפוט בתי-דין רבניים (נישואין וגירושין), תשי״ג – 1953 קריאה שניה וקריאה שלישית

דברי הכנסת
מאת:
מנחם בגין
פורסם בתאריך:
ט"ו אלול התשי"ג, 26 באוגוסט 1953
מתוך:
כרך XIV, עמ' 2545-2546
נושאים:
משפט - הצעות חוק. ממשל - כנסת. דת ומדינה - נישואים
בגין מביע את ההתנגדות להצעה לאפשר לזוגות יהודיים שאינם אזרחיה או תושביה של ישראל להתגרש בבתי-דין רבניים ישראל ומציע להכיל את החוק לא רק על האזרחים אלא גם על התושבים של מדינת ישראל.
ציטוטים נבחרים מהמאמר חיפוש חדש

 

כבוד היושב-ראש. עלי להודות שיש לי הרגשה משונה מאד: זו הפעם הראשונה בחיי אני מגן על דעת הרוב, ואכן חושבני כי במטה-הקסם של הגנתי ימם הרוב ויהיה למיעוט בוודאי לא בזכות ההנמקה אלא בזכות המנמק. בכל-זאת אשא תפילה חרישית למי שמקדש את ישראל על-ידי חופה וקידושין, ואבקש מן הכנסת לדחות את ההסתייגות של המיעוט, שהגן עליה חבר-הכנסת שפירא.

הצעתי המקורית בוועדה היתה להוסיף בסעיף הנדון את המלים: ״אזרחי ישראל ותושביה״. לא התעלמתי מן העובדה, שאמנם בל אזרח הוא תושב, אבל לאו כל תושב הוא אזרח. אכן, ישנם תושבי המדינה אשר במפורש, לדאבוננו, סירבו לקבל את אזרחות ישראל, ואין למנוע מהם את התרופה ביחס לקיום נישואיהם.

אולם בוועדה היה דיון, ואני מניח שלא היתה הצדקה למחיקת המלה ״תושביה״, אך המלה הזאת נמחקה, ואני מודיע כי אצטרף להצעה האלטרנאטיבית של חבר-הכנסת ורהפטיג,  שלמעשה אינה אלא ההצעה המקורית בוועדה, כדי להשאיר על-ידי כך בגוף הסעיף את המלים ״אזרחי ישראל ותושביה״.

אולם בשם הרוב שבוועדה הריני חייב להתנגד למחיקת התיקין כולו׳ ונימוקי עמי. מחייב אני בכל לב את המשך השרשרת של מסורת הדורות של עריכת הטקס הנהדר בצני- עותו, טקס של חופה וקידושין, של הזהירות הידועה בהפ- רדת בני הזוג כפי שהיתה נהוגה מאז ומקדם! בישראל. אולם אינני סובר שעלינו לתת סמכות של שיפוט לבתי-הדין בישראל בענין גירושין של יהודים, שבאו למשל, לתקופת זמן קצרה לישראל. יש ושני בני זוג יהודים מגיעים מחוץ- לארץ, הם אינם אזרחי המדינה, הם אפילו אינם תושביה, נפל דבר ביניהם והם החליטו להתגרש. על-פי החוק, על-פי הסעיף הזה - אם הוא יתקבל בלי הצעת התיקון שעליה הוחלט בוועדה — יש סמכות לבתי-הדין הרבניים לטפל בתביעה זו ואף להכריע בה, אין זה דרוש. אם יהודי ויהודיה רוצים להתגרש, והם באו לביקור קצר במדינת ישראל, מוטב שבית-הדין הרבני יגיד להם מראש : באתם להיפרד ? סעו הביתה, אילי בדרך תימלכו בדעתכם ולא תיפרדו. מכל מקום אין כל מצוה ואין כל חובה לבית-הדין הרבני להפריד בין שני בני-זוג יהודיים שבאו כתיירים למדינת ישראל.

משה קלמר (הפועל המזרחי):

אם יצטרכו להגיד, יגידו זאת.

מנחם בגין (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט):

חבר-הכנסת ורהפטיג, בעצם, הסכים להצעתי; ייתכן ששינה את דעתו.

אבל יש דבר לא פחות חמור מזה : אם יהודים שאינם אזרחי המדינה ותושביה יקבלו פסק-דין המתיר את נישואיהן בישראל, פסקי-הדין עלול לא להיות מוכר בארץ מוצאם, ואז אנו עלולים להסתבך בסכסוכים על-פי המשפט הבינ- לאומי הפרטי׳ שאינם דרושים לנו כל עיקר, והאיש או האשד. עלולים לסבול אם יינשאו לאחר הגירושין בישראל, והב עלולים להיאשם, משישובו לארץ מוצאם, בביגאמיה. למה לנו כל הסיבוכים האלה ? משום מה לא נאמר במפורש, שהשיפוט הרבני ביחס לגירושין חל על יהודים אזרחי ישראל ותושביה, ולא על כל יהודי העולם.

מכל הטעמים האלה אני מציע לא לקבל את ההסתייגות של המיעוט.

מרדכי נמיר (מפא״י):

מה תשובתך לנימוק המשפטי שהביא חבר-הכנסת שפירא, שהזוג הזה עלול להישאר ללא זירה משפטית?

מנחם בגין (בשם ועדת החוקה, חוק ומשפט):

איני חושב שחבר-הכנסת שפירא צדק. אם היהודים אינם תושבי ישראל ולא אזרחיה, הרי הם ישובו לארץ מוצאם; אם הם רוצים להיפרד, הרי בארץ מוצאם יוכלו להופיע לפני רבנים ולעשות זאת. יש להם תרופה עלי אדמות, אבל אין הם חייבים להזדקק לתרופה זו בזמן ביקורם במדינת ישראל, ואינם צריכים לסבך את המדינה בסכסוכים לא לה.

על כן אני מציע לדחות את ההסתייגות, ובאורח אלטרנאטיבי הריני מציע להוסיף את המלה ״ותושביה׳׳.