הישיבה השלוש-מאות-וארבעים-של הכנסת התשיעית יום רביעי, כ"ז סיון תש"ם 11 יוני 1980 – הצעות לסדר היום החלטת מועצת הבטחון
ראש-הממשלה מ. בגין:
אדוני היושב-ראש, מורי ורבותי, חברי הכנסת, הנושא הוא החלטת מועצת הבטחון. שמעתי נאומים מספר, ואפילו המלים האלה לא הופיעו בהם. אבל אני רוצה לומר שימים מספר לאחר שמועצת הבטחון קיבלה את ההחלטה 471 ביקשה הממשלה לפרסם את ההודעה הזאת, שכל חברי הכנסת יידעו: ״החלטת מועצת הבטחון 471, שנתקבלה תוך הימנעות ארצות-הברית, היא אחת הפגיעות העונתיות באמת, במוסר, ביושר — ובמועצת הבטחון עצמה. מוסד זה לא נתכנס, לא קיים דיון ולא קיבל שום החלטת גינוי אחרי מעשי הזוועה במינכן, באתונה, ברומא, בבריסל, בחרטום, בציריך, בלוד, באביבים, במעלות, בכביש החוף, בנהריה, במשגב-עם, בחברון ועוד ועוד. מועצת הבטחון לא היתה דרושה כלל כדי לגנות את הפשעים החמורים שבוצעו ביום ב', 2 ביוני 1980, בערי שומרון ויהודה, או כדי להבטיח חקירה נמרצת והעמדה לדין של מבצעי הפשעים הללו, משיתגלו וייעצרו כחוק. קדמו לה בכך, ב-72 שעות, דובריה המוסמכים של מדינת ישראל. אבל ׳ההזדמנות׳ נוצלה כדי לתבוע מישראל שתיסוג׳ בניגוד להחלטה 242 והסכמי קמפ- דייוויד, לקווי ה-4 ביוני 1967 ותסכים לחלוקתה מחדש של ירושלים, בירת ישראל. חובתנו היא לקבוע, בפשטות, כי ישראל לעולם לא תעשה זאת.״
עכשיו הייתי מבקש להקדיש כמה דקות לתשובה לחבר-הכנסת אבנרי. הוא היום לא הזכיר את החלטת מועצת הבטחון — הרי הנושא לא מעניין בכלל — אלא הטיף לנו מוסר. ודיבר על כך שכל העולם פונה נגדנו וזו אשמתה של ממשלת ישראל. בעצם מה הוא הציע לנו היום? היום הוא קצת הצניע את הצעתו הממשית הידועה לנו היטב. ואני אגיד לחברי הכנסת מה היתה למעשה הצעתו של חבר-הכנסת אורי אבנרי: כדי למצוא חן בעיני עמים מסויימים, ממשלות מסויימות, כדי שמישהו יאמר לנו שאנחנו אנשים הגונים, רודפי שלום כמוהו, כ״העולם הזה״ וכדומה, אנחנו פשוט נסכים להקמת מדינה פלשתינאית ביהודה, בשומרון ובעזה, ואנחנו נסכים לשבת לשולחן אחד עם אירגון הקרוי בלעז P.L.O., או בז׳ארגון העברי אש״פ. זוהי הצעתו, זה רעיונו.
מר אבנרי, אני אקרא לך החלטה שנתקבלה על-ידי החלק העיקרי של אותו אירגון שאת שמו כבר הזכרתי ומפקדו הישיר הוא יאסר עראפאת שהיית רוצה מאוד ללחוץ את ידו יחד עם קרייסקי, ושנתקבלה בדמשק רק לפני שבוע ימים. אקרא את ההחלטה הזאת בלשונה המקורית היות שהוגש חוק-יסוד לשמירת העברית אני מוכן אחר כך לתרגם את ההחלטה גם לשפתנו. אבל עכשיו במקור:
Fatah is an independent national revolutionary movement, whose aim is to — "liberate Palestine completely and to liquidate את המלה הזאת אני רוצה לתרגם גם לשפה הידועה לך מנעוריך - liquidieren – "to liquidate the Zionist entity politically, economically, militarily, culturally and ideologically".
- ״פתח״ הוא תנועה מהפכנית לאומית עצמאית. מטרתו היא לשחרר את כל ארץ-ישראל, בשפתנו, פלשתינה כולה— completely ולחסל את הישות הציונית — אתה יודע מה זה ישות ציונית ו — מבחינה מדינית, כלכלית, צבאית תרבותית ואידיאולוגית. מה יש בזה ? ״מיין קאמפף״ בשפה הערבית, חיסול מדינת ישראל וחיסול האוכלוסיה היהודית במדינת ישראל. מה זה militarily לחסל את מדינת ישראל מבחינה צבאית? משמע לפרק מעלינו את הנשק. אם לא יהיה בידינו להגן על עצמנו ועל ילדינו, אנחנו נושמד, אדוני, והסכנה הזאת צפויה גם לך ולמשפחתך אם זה יקויים. מה זה מבחינה מדינית? חיסול המדינה. כל ילד מבין את זה. החלטה כזאת מתקבלת לפני שבוע ימים, ואתה כאילו שם את עצמך לא מבין, לא שומע.
אורי אבנרי (מחנה שלי):
האם לא דיברתי על זה היום ? אדוני ראש הממשלה, אתה הכנת את נאומך לפני ששמעת את דברי.
ראש-הממשלה מ. בגין:
אני לא הפסקתי אותך, חבר-הכנסת אבנרי. תן לי לדבר. אתה שם את עצמך כאילו לא שומע, לא קורא, לא יודע. הייתי רוצה לראות את ההחלטה הזאת ב״העולם הזה״.
אורי אבנרי (מחנה שלי):
אתה לא מקשיב.
ראש-הממשלה מ. בגין:
אני אינני קורא את ״העולם הזה״, אבל אני מתחייב לקרוא בשבוע הבא באופן מיוחד את גליון ״העולם הזה״ כדי לבדוק אם ההחלטה הזאת מופיעה.
אורי אבנרי (מחנה שלי):
אני מזמין אותך לקרוא.
ראש-הממשלה מ. בגין:
ובכן להווי ידוע שאתה מציע לנו שתקום מדינה בהנהגה זו, השואפת לחסל את הישות הציונית מכל אותן בחינות שכבר מניתי. איך יהודי המתפאר עד היום שהוא היה זמן רב באצ״ל, וגם זמן-מה בלח״י, עד כמה ששמעתי - - -
אורי אבנרי (מחנה שלי):
לא נכון, בלח״י לא הייתי.
שושנה ארבלי-אלמוזלינו (המערך):
לא, בלח״י הוא לא היה.
ראש-הממשלה מ. בגין:
לא בלח״י, באצ״ל, כל הכבוד. ואיך יהודי המתפאר בזה שהוא חייל קרבי יכול לדבר כך ? אני מודה ומתוודה שהביטוי ״חייל קרבי״ מזכיר לי משהו באירופה. לא צריך להתפאר. כל חייל ממלא את תפקידו. אבל בתקופה מסויימת שמענו באירופה צווחה כזאת: אני הייתי חייל חזית, וכדומה. לא צריך להתפאר בזה. כל אחד עושה את מלאכתו. ואתה האשמת את שר המשפטים לפני יומיים. אני זוכר מאמר שלך, דווקה אז במקרה קראתי את העתון שלך, התווכחת אז עם בן-גוריון. תחפש בארכיון של ״העולם הזה״, תמצא את המאמר. ואז אתה הגנת על הד״ר אלדד שייב שבן-גוריון תקף אותו ובמאמר ההוא אתה כותב: מה בן-גוריון נטפל לד״ר שייב ? האם בן- גוריון השתתף בקרבות? כל אחד ממלא במלחמה את תפקידו, מה יש פה להתפאר במושג הזה ״חייל קרבי״? או מי שהיה באצ״ל, כל הכבוד, האם יש להתפאר בזה באופן מיוחד ? כל אחד הלך בדרכו, שירת את עמו, עשה שלו.
אורי אבנרי (מחנה שלי):
האם מותר לי להעיר לך הערה ?
ראש-הממשלה מ. בגין:
אבל אם אתה כבר מתפאר בכל אלה אני רוצה לשאול אותך: אתה יכול לדעת שיש החלטה כזאת ולהציע לנו, לממשלת ישראל הזאת ולכל ממשלה בישראל, אפילו כששר החוץ יהיה מר אבא אבן והוא יחדש את החלטה 242 בנעוריה ובזהרה — שממשלת ישראל תסכים להקמת מדינה בהנהגה הזאת? והרי זה הרעיון היסודי שלך. מה יכול כבר לזעזע אותנו בימינו ? מה כבר לא עבר עלינו ?
אורי אבנרי (מחנה שלי):
אני מבקש לשאול שאלה.
ראש-הממשלה מ. בגין:
אינני מסכים. אתה לא יכול להפריע לי.
גאולה כהן (התחיה — בנא״י):
מה אתה מתווכח עם אורי אבנרי ? תתווכח עם דברים אחרים. להפוך את הישיבה לוויכוח עם אבנרי זה הכי-קל.
ראש-הממשלה מ. בגין:
מה רוצה עכשיו הגברת כהן ? אני מדבר עכשיו עם חבר-הכנסת אבנרי. אם אחליט להתווכח אתך אעשה זאת, ועם כל הכבוד, אף-על-פי שאת מרימה ידיים השמימה.
אורי אבנרי (מחנה שלי) :
ברשותך אבקש משפט אחד. כבודו איבד את כושר השמיעה, כי אני דיברתי על זה בנאומי ואתה שוחחת אז עם סגן ראש הממשלה.
ראש-הממשלה מ. בגין:
לא שמעתי מה הוא אמר. אני מבקש לחזור על זה בשקט כדי שאשמע.
אורי אבנרי (מחנה שלי):
אני מעיר לאדוני ראש הממשלה שאילו בזמן נאומי היה מקשיב לי, במקום לשוחח עם סגן ראש הממשלה, הוא היה שומע שבדיוק לזה התייחסתי ושהנושא הזה היה עיקר נאומי.
ראש-הממשלה מ. בגין:
שמעתי כל מלה שיצאה מפיך. מפעם לפעם החלפתי הערות עם סגן ראש הממשלה, חברי וידידי. זה מותר בכל פארלאמנט. כאשר חבר-הכנסת מרציאנו יושב על- ידך אתה משוחח אתו בזמן שיש נואמים על הבמה הזאת. יש לך ודאי נושאים לשוחח אתו בייחוד הרוטאציה המפורסמת. אני לא באתי בשום טענות אליך, שמעתיך. אני חוזר על השאלה שלי.
אתה דיברת על הקצנה ועשית השוואה. בממשלת ישראל - קראת בשמו הפרטי של אדם מסויים — יש הקצנה, ובאופן פרופורציוני יש הקצנה מהצד השני. אוי ואבוי, אפילו להבדיל לא אמרת. ואני אגיד לך מדוע אני מתאונן על זה. לאחר הפשעים האיומים שבוצעו בשכם, ברמאללה, באל-בירה ובחברון ב-2 ביוני אני הייתי במשרד הבטחון ומסרתי בבוקר הודעה, בלי כתב, בעל- פה, ספונטאנית, וכך אמרתי: בערי יהודה ושומרון בוצעו פשעים חמורים ביותר. הוריתי על חקירה נמרצת ביותר. אם יהיו לנו הוכחות ,לפחות לכאורה, מה שנקרא בלעז prima facie, אנחנו נעצור אותם, נביא אותם לדין ובית- המשפט ישפוט אותם. אני עוד הוספתי; ובצדק: אנחנו מדינת-חוק, כל עוד אין הוכחות כאלה אל נחשוד ואל נאשים. אבל אנחנו מגנים את הפשעים האלה ונעשה את הכול כדי למצוא את האשמים ולהביאם לדין.
מאיר וילנר (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):
אתם לא עושים כלום. מי חוקר? אפילו לא ברור אם מישהו חוקר. אלה מלים ריקות.
ראש-הממשלה מ. בגין:
אתה יודע שאני מעדיף שלא להתווכח אתך. תן לי לדבר, או שהיושב-ראש יצטרך לקרוא אותך לסדר, פעמיים לפחות.
תופיק טובי (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):
שלוש פעמים.
ראש-הממשלה מ. בגין:
ובכן רציתי לומר שכך נהג ראש ממשלה יהודי. אני רוצה לשאול אותך, חבר-הכנסת אבנרי: אחרי כל מעשי הזוועה שבוצעו במקומות שמניתי, האם נמצא שליט ערבי אחד אשר אמר איזו מלה של גינוי? האם בדמשק ובבירות המפקדות המפורסמות הצטערו על כך שבנהריה נרצח ילד בן שנתיים-וחצי ? או שהם אמרו: כך נמשיך וכך נחסל את ישראל, או נשחרר את פלשתינה, כפי שהם אומרים ? לאחר שנקטלו מהמארב חייהם של שישה בחורי ישיבה שחזרו בליל שבת מתפילה ושבו למשפחותיהם, האם מישהו אמר מלת גינוי בכל העולם הערבי? או להיפך: גיבורים, קומאנדו, כביר, נפלא, כך נמשיך עד שנחסל את הישות הציונית ונשחרר את פלסטין ? הנה ההבדל המוסרי. למה לא לשים לב ? איך אתה יכול לומר דברים כאלה מבלי להכניס את המלה ״להבדיל״ ? הרי זו עובדה היסטורית. וזה ההבדל לא רק לגבי ראש הממשלה המדבר עכשיו אליך. כל ראש ממשלה עברי שהיה ושיהיה כך נהג וכך ינהג. אני בטוח בזה. איך הם נוהגים ? מלה אחת שמעת מפיהם לגנות את מעשי הפשע והרצח ושפיכות הדמים והריגת אלפי יהודים, אלפים, במשך השנים, והפיכתם של אנשים לאינבאלידים לכל ימי חייהם ? בדיוק להיפך.
החקירה שעליה דיברתי: אמר לי האיש הממונה שמאז קום המדינה לא התנהלה חקירה אינטנסיבית יותר, או אינטנסיבית כזאת המתנהלת בענייו הפשעים בשכם, רמאללה ואל-בירה. אבל מה ? באים בטענות, עומדים עם שעון ביד: איפה ? איפה ? איפה ? למה לא תפסתם אותם ? ואת אלה שרצחו את ששת בחורי הישיבה בחברון אנחנו כבר מצאנו ? ואנחנו מודים: זה קשר תת-קרקעי, קשה, קשה מאוד. ואת מי שרצח את סלומה כבר מצאנו ? לא. לא ניסינו ? לא התאמצנו ? כמה מאמצים עשינו ונעשה עד שנתפוס, עד שנגלה אותם ונביא אותם לדין? אבל עדיין לא הצלחנו. מה אפשר לעשות? אילו ידעת מה גילו שירותי הבטחון שלנו, כמה חיים של אנשים הם הצילו. הם גילו בשנה האחרונה בלבד 137 תאים של ה-P.L.O. של אותו אש״פ שלך, ביהודה ובשומרון ובעזה. יותר מ-1,000 איש, מאות קילוגראמים של חמרי-נפץ, לבנים, קאלאשניקוב׳ים, מיליוני כדורים. אתה מתאר לעצמך, אילמלא היו מגלים את התאים האלה, את הנשק הזה, כמה יהודים היו נרצחים, ואתה יכול להיות אחד מהם?
עכשיו אתה חושב ששר המשפטים מאיים, כביכול, על חייך, כך אמרת. הוא לא מאיים על חייו, איש לא מאיים על חייך. והאמן לי, אם אתה תכתוב לי ותוכיח לי שאתה חושש מאיזה שהוא איום על חייך אבקש לתת לך שומר-ראש, אורה לתת לך שומר-ראש.
סנן ראש הממשלה י. ידין:
הוא בוודאי לא יתנגד.
ראש-הממשלה מ. בגין:
אבל היה שקט, לא צריך להתרגש, איש לא מאיים על חייך ולא על שום חיים של חבר כנסת אחר. לא צריך להגזים. אבל אתה אפילו ״להבדיל״ לא אומר ?
אורי אבנרי (מחנה שלי) :
אדוני היושב-ראש, הרשה לי הערה.
ראש-הממשלה מ. בגין:
אינך יכול להפסיק אותי כל פעם. קודם כבר שאלת, אינני מסכים.
היו״ר פ. שינמן:
ראש הממשלה אינו מסכים, חבר-הכנסת אבנרי.
ראש-הממשלה מ. בגין:
אני לא הפסקתי במלה אחת. מה זה פה ?
אבל הדבר המעניין ביותר והחמור ביותר הוא זה שאתה ממליץ לעם ישראל להסכים, אפילו ליזום, למהר, לא לחכות, משום שהדבר יקרה בלאו-הכי נגדכם: להקים את המדינה הזאת ביהודה ובשומרון כדי שאנחנו שוב נהיה שמונה מייל משפת הים, כדי שיאסר עראפאת יישב בשכם ונקבל אותו כנאפוליון בונאפארטה שם. ואולי אתה תצא לקראתו, כפי שיצאת לקראתם של ראשי העיר בגשר הזה, ואולי תנועת השלום פלסטין-ישראל תברך אותו. אולי. יש גם יהודים כאלה. אתה מציע את זה? איד אמרת? — חייל קרבי. איך תגן אז על עם ישראל ? איך תגן על מדינת ישראל ? הרי תהייה שפיכות דמים מתמדת. את זה אתה לא יכול לתפוס? הרי יש לך החלטה ברורה, זה הצ׳ארטר הנודע לשימצה, לפני שבוע ימים, במפורש. כאשר הם היו צריכים את עזרתה של אירופה והם חשבו שבוונציה תתקבלנה כל ההחלטות הדרושות להם, עשרה ימים לפני כינוס הוועידה הם מקבלים החלטה כזאת. וכאשר אנחנו ביקשנו לשלוח אותה לכל העמים היו ראשי ממשלה ושרי חוץ שנדהמו לקרוא אותה, הם לא ידעו עליה. מעניין.
ואמרה חברת-הכנסת גאולה כהן שסיורו של שר החוץ שלנו באירופה היה מגוחך או מצחיק. אינני יודע מה הצחיק אותך ,זה לא ברור לי.
גאולה כהן (התחיה — בנא״י):
אמרתי זאת ואמרתי גם למה הצחיק.
ראש-הממשלה מ. בגין:
אם לא אמרת אני חוזר בי.
גאולה כהן (התחיה — בנא״י):
כן, כן אמרתי, ומה שאמרתי היה נכון.
ראש-הממשלה מ. בגין :
אבל אמרת ״מצחיק״. מילא, טוב, אמנם את שכחת מה שאסור היה לשכוח מבחינה אישית, מוסרית, חינוכית. מלאך השיכחה עבר על פניך עם הכנפיים שלו, אבל ניחא.
אני רוצה לומר לכנסת שביקורו של שר החוץ באירופה היה רב חשיבות מדינית והביא לנו הישגים רבים.
גאולה כהן (התחיה — בנא״י):
אילו הישגים ?
ראש-הממשלה מ. בגין:
הוא תרם תרומה רבה מאוד בעמדות של מדינות אירופה מסויימות. השוק יכול לקבל החלטות רק פה- אחד. אילו אפילו דנמארק לבדה היתה אומרת "לאו״ להצעות מסויימות היה מספיק כדי שהן לא תתקבלנה, אבל עכשיו יש כבר יותר. לא רק בגלל סיורו של שר החוץ אבל גם בגלל סיורו, הודות לסיורו. ובמקום לברך על פעולה כזאת את הופכת אותה למגוחכת ?
גאולה כהן (התחיה — בנא״י):
לא אותה ,אני הופכת אלא ואת מדיניות הממשלה. תשבו בבית הזה ותביאו את העם הזה לעימות בלתי-נמנע עם ארצות-הברית. אל תשתמשו במדיניות של בת-יענה.
(קריאה: זו דווקה מדיניות גלויה. זו לא מדיניות של בת-יענה.)
היו״ר פ. שינמן:
חברת-הכנסת כהן, אל תוסיפי, אמרת כבר את דברך.
ראש הממשלה מ. בגין :
הניחי לי, מספיק, מספיק.
אדוני היושב-ראש, צדק חבר-הכנסת אבא אבן כשאמר שכל הכנסת צריכה להתאחד סביב הבעת מורת-רוח כלפי המדינות שהצביעו בעד החלטה 471, ואני מודה לאופוזיציה. כך מדברת אופוזיציה לויאלית. אבל אם הוא סיפר על 242 וכל הסיפור שקרה, אני רוצה לספר על סיפור מהביוגראפיה שלו: באחד הימים התווכח עם חבר-הכנסת בן-גוריון, זכרונו-לברכה, שישב במקום הזה, ובנאום ההוא — אתה יכול לבדוק את זה ב״דברי הכנסת" — אמר חבר-הכנסת אבא אבן, שאז היה שר החוץ בישראל, שקווי 1967 הם הגבולות הקבועים של מדינת ישראל. אנחנו מעולם לא אמרנו את זה. אנחנו תמיד קראנו להם ״קווי שביתת-הנשק״. אחר כך, היות שזה קרה כמה חודשים לפני מלחמת ששת-הימים אני זוכר שיחה עם חבר-הכנסת אבא אבן — לא בארבע עיניים ולכן אני מדבר עליה — כאשר אמר לאמריקנים: מה אתם אומרים ?minor changes, not minor changesאלה צריכים להיות שינויים יסודיים גדולים, major changes הנה, מה עשית לעצמך ולעם ישראל? ביום מסויים אתה אומר : הגבולות הקבועים. עוברים כמה חודשים וכבר אתה דורש major changes נו, אתה יודע את התגובה שהיתה. אתה רוצה סיפורים מן העבר? יש לי עוד, אבל מה נדבר על העבר? נדבר על ההווה ועל העתיד. 242 יש לה פירושים שונים. לך יש פירוש משלך, לי יש פירוש משלי. העובדה היא שעם הפירוש הזה, לא שלך, יש לנו הסכמה בפעם הראשונה מאז שלוש-עשרה שנה, שצבאנו יהיה ביהודה ובשומרון ובעזה, לא רק לחמש שנים אלא and beyond. פעם אחת. האם השגת דבר כזה מארצות- הברית, שיישאר צבא שלנו ביהודה, בשומרון ובעזה ? זה דבר קל בעיניך ? אז מה אספר לך סיפורים מן העבר ? תמיד תימצא תשובה.
אורי אבנרי (מחנה שלי):
לחמש שנים, לחמש שנים.
יוסף רום (הליכוד):
אין שום הגבלה.
ראש-הממשלה מ. בגין:
אדוני היושב-ראש, בעצם עיכבו אותי שבעה נואמים ויש לי עוד פגישות חשובות ואני צריך לעשות עבודה. אבל אני רוצה לסיים ולומר: אני מציע להעביר את ההצעות לוועדת החוץ והבטחון. אדרבה, נשקול. אני שמעתי בשבועות ובחודשים האחרונים — איך אומרים האמריקנים? —gloom and doom ויסלחו לי חברי הכנסת שהציעו את ההצעות על שמירת העברית — ״אנחנו נופלים, אנחנו מתמוטטים ; מה אם יעבור התאריך של 26 במאי ולא יהיה הסכם ? כיליון יהיה על מדינת ישראל. עוד מעט תהיינה בחירות בנובמבר, אם תעבורנה הבחירות ולא יהיה הסכם מה יהיה אז?״ לא היה ולא נברא וגם אירופה כבר לא הולכת עם הצעות דומות לוונציה. מר מאסקי, מזכיר המדינה, נשא נאום, בחלקו נאום יפה בחלקו שלא מתקבל על דעתנו. אני חושב שהשיבונו לו בגילוי לב ובפשטות. וזה נכון — התנחלות - - ראית כבר את המפה הזאת פעם ? לא רק סיור בארץ, אבל את המפה תיקח.
גדעון האוזנר (המפלגה הליברלית העצמאית):
כן.
ראש-הממשלה מ. בגין:
חלק בלתי-נפרד מבטחוננו. קודם-כול זכותנו... - - -
גדעון האוזנר (המפלגה הליברלית העצמאית):
על זה אין ויכוח.
ראש-הממשלה מ. בגין:
אין ויכוח ? תודה רבה. אז, קודם-כול, זכותנו לחיות בכל מקום בארץ-ישראל.
גדעון האוזנר (המפלגה הליברלית העצמאית):
לא על זה הוויכוח.
ראש-הממשלה מ. בגין:
שנית, גם חלק בלתי-נפרד של בטחוננו הלאומי, ההגנה, בהא הידיעה, נגד הטרוריסטים הרצחניים האלה, נגד שופכי דמנו, בגז; החזית המזרחית והצפונית, עם 5,500 טאנקים ; חלק של ההגנה.
וזה לא נכון מה שנאמר כאן, שמאחר שביום-הכיפורים קרה מה שקרה ברמת-הגולן וצריך היה לפנות את הישובים — זה לא חל על כולם. זה לא נכון. ביום-הכיפורים קרה לנו אסון, היה ליקוי מאורות, לכן היה צריך לפנות את הישובים. לא יהיה עוד כזה — אני יכול להבטיח לכם.
לכן אני יכול להציע להעביר את ההצעות לוועדת החוץ והבטחון. אדרבה, נדון בהן; נדון גם במצב המדיני כפי שהוא היום, גם ביחסים בינינו לבין ארצות- הברית, גם ביחסים בינינו לבין אירופה, גם ביחסים בינינו לבין מדינות אפריקה, כפי שהם הולכים ונרקמים בעצם הימים האלה. אדרבה. אבל הצעה אחת אני מוכרח לבקש להסיר מסדר-היום — את הצעתו של חבר-הכנסת אבנרי. מדוע ? — משום שהוא בכלל לא דיבר על הנושא, ואם כך, מה נעביר? כתוב פה : ״החלטת מועצת הבטחון". הוא בכלל לא דיבר על מועצת הבטחון.
לכן אני מציע להסיר את הצעתו של חבר-הכנסת אבנרי מעל סדר-היום. את שאר ההצעות אני מציע להעביר לוועדת החוץ והבטחון של הכנסת.
