הישיבה השלושים של הכנסת הרביעית – הודעה אישית של חבר הכנסת מנחם בגין

אדוני היושב־ראש, חבר־הכנסת צדוק הביא כמה שורות מן הדברים שהשמעתי בדיון על החוק הנוגע לבחירתו של הרב הראשי הראשון לציון, הרב נסים, מלפני קרוב לחמש שנים, והוא הסיק את המסקנה שלו מן השורות המובאות ההן. ברשות היושב־ראש, אביא דברים שאמרתי בדיון ההוא והם:

"עלינו סוף כל סוף לזכור שאנו חיים במדינה ולא בישוב, חוק הוא חוק ויש לדקדק בו ויש לשמור עליו. לא אהסס לומר שיש כמובן קודם כל לשמור על רוחו, אבל יש לשמור גם על האות שבו, הרב המנוח אסף נתמנה להיות שופט בבית־המשפט העליון, ובדיעבד, אחרי תקומה ממושכת, התברר שהמינוי לא היה כדין. ואז הביאו לנו הצעת חוק שקבעה שפסקי־הדין שהוצאו על־ידי בית-המשפט העליון בהשתתפותו של הרב אסף הם כדין, כאילו הרב אסף שהשתתף בהוצאתם נתמנה לשופט בית־המשפט העליון כדין. בכל זאת היה הדבר חמור מאד, ואלה הממונים על מערכת המשפטים היו חייבים בתוקף תפקידם להביא בחשבון מראש את התקלה ולמנוע אותה. התקדים השני נוגע לדיינים שנתמנו והוציאו פסקי־דין ובדיעבד התברר שהם לא נתמנו כדין, ושוב צריך היה להביא חוק הקובע שפסקי־הדין שלהם הם חוקיים. שוב תקלה ושוב פגיעה בבטחון המשפטי, בחוק, בעקרון של עליונות המשפט".

זו עמדתנו העקרונית לחוק, לעליונות המשפט ולמדינת חוק.

ועתה, חבר־הכנסת צדוק, צר לי לומר לך שהמשל כלל אינו דומה לנמשל.

(חבר־הכנסת חיים צדוק קורא קריאת־ביניים)

זו הודעה אישית, התייחס נא אליה כאילו נשאתי עכשיו נאום בתולים.

היו"ר קדיש לוז:

זה קשה.

מנחם בגין (תנועת החירות):

אני מסכים.

המשל אינו דומה לנמשל. הדיון על הפניה לבית־המשפט העליון בשבתו כבית־דין גבוה לצדק התנהל בקשר עם שני ניסוחים של פקודה בריטית, החלה על בחירת מועצת הרבנות הראשית. היה נוסח עברי והיה נוסח אנגלי. וזה נכון שעל־פי פקודת הפרשנות, שעדיין חייבה – כל עוד לא נקבע נוסח חדש, ישראלי, לפקודות ההן – הנוסח האנגלי הוא הקובע. אולם במקרה דנן, אם איני טועה אולי זה המקרה היחיד, הפקודה המקורית נכתבה עברית והיא תורגמה בימי שלוט הבריטים לאנגלית.

ההבדל בין שני הנוסחים האלה היה זה: על־פי הנוסח העברי, שמבחינת חיבורו היה המקורי, לא היה צריך המועמד להיות חבר באסיפה הבוחרת. ואילו על־פי הנוסח האנגלי, שהיה למעשה מתורגם ורק לכאורה המקורי, הוא חייב היה להיות חבר באסיפה הבוחרת. ומשנת 1936 נבחרה מועצת הרבנות הראשית על־פי הנוסח העברי, זאת אומרת על־פי רוב התקדימים, הנבחרים לא היו חברים באסיפה הבוחרת.

וקרה באותו מקרה מפורסם של הרב הראשי נסים, שהוא אמנם נבחר על־פי התקדימים המרובים, אלא שמישהו הזדרז והזכיר שיש גם נוסח אנגלי, והוא אינו המקורי.

בית־המשפט העליון בשבתו כבית־דין גבוה לצדק בא לידי מסקנה, שבכל זאת מחייבת אותו הפקודה האומרת שהנוסח האנגלי – אף־על־פי שהיה המתורגם – הוא הקובע, ונפסלה בחירתו. ואז כולנו יחד טעננו שבמקרה דנן באמת יש הגיון וגם צדק להכשיר את הבחירה.

ועכשיו, חבר־הכנסת צדוק, אזכיר לך – ובוודאי אין זה מקרה – שבפרוטוקול של הישיבה ההיא של הכנסת כתוב לאמור: "ההצעה להעביר את הצעת החוק לוועדת החוקה, חוק ומשפט, נתקבלה פה אחד".