הישיבה השלושים-ושש של הכנסת התשיעית יום רביעי, כ"א חשון תשל"ח 2 נובמבר 1977 – הצעות לסדר היום הצימצום המדאיג בממדי העלייה והדרכים להגברתה.
ראש-הממשלה מ. בגין:
גברתי היושבת-ראש, מורי ורבותי חברי הכנסת, העלייה היא נשמת אפה של מדינת ישראל. שיבת ציון היא תכלית הקמתה וטעם קיומה של מדינת היהודים. לעתים אנו עומדים נדהמים מול עומק הבורות המתגלה על-ידי שרים במדינות שכנות לגבי הסוגיה של העלייה לארץ-ישראל. לפני מספר ימים שב ואמר שר-החוץ המצרי מחמוד פאהמי, שאם תגיע שעת השלום צריכה מדינת ישראל להתחייב להפסיק את העלייה או להגביל אותה. אני רוצה להודיע מעל במת הכנסת באזני שר החוץ המצרי וכל שומעינו שאין לך דבר בעולם שלמענו ובגללו תסכים מדינת ישראל להגביל או להפסיק את העלייה. אם אנחנו באחד הימים, כפי שאנחנו מקווים, ניפגש עם שרי החוץ הערביים בוועידת השלום בז׳נבה ומישהו מהם יעלה על דעתו לתבוע מנציגי ישראל להפסיק את העלייה, לא זו בלבד שלא ניכנס לדיון על תביעה זו — אנחנו נסרב לה. להווי ידוע לכל איש בישראל ובקרב עמים אחרים שמדינת ישראל קיימת בשביל העם היהודי. הוא שהקים אותה, הוא שיצר אותה ובשבילו היא קיימת. כפי שמדינת ישראל שייכת לא רק ליהודים החיים בארץ-ישראל אלא לעם היהודי כולו, כך עצם קיומה קשור בעלייה ובשיבת ציון.
המספרים האחרונים אינם טובים. העלייה קטנה. בשנת 1974 עוד עלו אלינו 32 אלף יהודים; בשנת 1975 — רק 20 אלף; ב-1976 — 19,800. אני יכול להודיע לכנסת שבשנת 1977 יש עלייה ניכרת באופן יחסי בעלייה. אני מניח שבשנה זו יעלו למעלה מ-21 אלף, אבל בכך לא סגי. זה עדיין מספר קטן, אנחנו זקוקים לפחות לעלייה של 100 אלף יהודים בשנה ולמעלה מזה, למעלה מזה. יש גם מספרים רעים בקשר עם הירידה מן הארץ. בשנת 1974 ירדו בערך 16 אלף יהודים; ב-1975 — 12—15 אלף; ב-1976 וב-1977 — אותם המספרים, והאומדן הוא 14 אלף.
אם ניקח בחשבון את מספר העולים, שאיננו גדול, ואת מספר היורדים, שהוא מדהים, נראה שהתוספת נטו קטנה מאוד. עלינו לפעול.
ביחס לעלייה רצוני, לומר, גברתי היושבת-ראש, שהמדינה והעם היהודי כולו לא ינוחו ולא ישקטו עד אשר יובטח כי כל יהודי מברית-המועצות, הרוצה לעלות לארץ-ישראל, יינתן לו לעשות כרצונו וכבחירתו המוצדקת — בלי שייבדק, בלי שתישלל ממנו עבודתו, משמע פרנסתו, בלי שיוטל לבית-הכלא, הוא או מי מבני משפחתו, בלי שיפוטר מעבודתו. אפשר היה להביע תקווה ביחס למספר מסויים של עולים הנדרש לעלייה מברית-המועצות. אינני רוצה לקבוע מספרים. אנחנו נלחמים על עקרון. נכון שאין די עלייה מהמדינות הדמוקראטיות, אבל בכל מדינה חפשית — כל יהודי הרוצה ומחליט לקום ולעלות ארצה יכול לעשות זאת. לא כן ברית-המועצות, שם עדיין נרדפים דורשי ציון, הם ומשפחותיהם, שם עדיין נשללת מהם עבודתם ואחר-כך מכריזים עליהם כעל טפילים. פירוש הדבר, לפני כן שוללים מהם את הזכות לעלות ואחר-כך אומרים שהם פאראזיטים. זו תופעה נוראה הפוגעת בזכויות היסוד של האדם שעליהן חתמה ברית-המועצות לא רק בקשר עם ההצהרה האוניברסאלית לזכויות האדם, בדצמבר 1948, אלא גם עם מה שנקרא ״האקט הסופי״ בהלסינקי. היום מת- קיימת ועידה בין-לאומית בבלגראד הבאה לבדוק כיצד מתקיימות התחייבויות של ועידת הלסינקי. אני רוצה לומר באזניו של ארתור גולדברג ידידנו, נציג ארצות- הברית, שנשא שני נאומים נפלאים על זכויות האדם, ואני רוצה לומר באזני נציג ברית-המועצות וכל הנציגים המתכנסים שם, שברית-המועצות איננה מקיימת לא את הצהרת זכויות האדם האוניברסאלית ולא את התחייבויותיה על-פי ועידת הלסינקי אלא היא מפירה אותן. נכון, בחודש האחרון יש תוספת עולים, או יוצאים, מברית-המועצות — עד 2,100, בהשוואה למספר של 1,200 או 1,400 שהיה נהוג בחודשים האחרונים. גם על זה נברך, אבל מה זה מספר של 2,100 כאשר יש מאות אלפי יהודים בברית-המועצות המוכנים תיכף ומיד לעלות ואלמלא הרדיפות היו באים אלינו הביתה ? וכמו שהרוסים עצמם אומרים: למולדת ההיסטורית של העם היהודי, לאותו לאום יהודי שברית-המועצות הכירה בקיומו ובזכויותיו בימי לנין ולאותה מדינה יהודית שעליה הכריז שר-החוץ אנדרי גרומיקו כאשר היה נציגה של ברית-המועצות באו״ם בקיץ 1947. בני הלאום היהודי מן הדין שיתאחדו עם הלאום היהודי בארצם, בארץ-ישראל. לכן אנחנו משמיעים את הקריאה, בעצם דיוניה של ועידת בלגראד, שברית- המועצות תודיע מעל במת הוועידה ההיא שכל תושב או אזרח יהודי המבקש לשוב למולדת ההיסטורית של העם היהודי, לארץ-ישראל, יינתן לו לעשות כן, בלי שום רדיפות, בלי שום קיפוחים ובלי שום דחיות; הוא ובני משפחתו זכאים לקיים רצונם ולשוב הביתה.
גברתי היושבת-ראש, בקשר עם ההצעה החשובה, שהועלתה על-ידי חברי וידידי חבר-הכנסת אברהם שריר, אני מבקש לקרוא לכל בני עמנו באשר הם שם — במזרח ובמערב, במדינות טוטאליטאריות ובמדינות דמוקראטיות: עשו כולכם מאמץ, קומו ועלו, קומו ושובו ציונה, שובו הביתה. מבחינה זו אני מפנה קריאה לא רק ליורדים כי אם גם לעולים: ישובו הביתה, זה ביתם, ארץ-ישראל, המולדת שלנו, ארץ אבותינו, זה ביתם והם צריכים לשוב הביתה. יש בעיות מיוחדות בארצות אמריקה הלאטינית. אני קורא לאחינו: אל ימתינו, אל ידחו את עלייתם, יקומו וישובו הביתה, הם ובניהם, וטוב יהיה להם פה במקום שתהיה צפונה סכנה, חלילה, לא רק לחירותם אלא אפילו לחייהם בארצות מושבם. וזה דין כל ארצות תבל, גם העשירות, שיבואו היהודים אלינו. אולי לא יהיו להם חיים עשירים בארצנו, אבל חיים טובים מבחינה לאומית דתית — יהיו. יחיו חיים לאומיים, חיים של יהודי גאה שאיש לא ישפיל אותו, איש לא יקרא לו בשמות, איש לא יפלה אותו לרעה ואיש לא יחליט שלא להכניס אותו למועדון מסויים. בני- חורין יהיו כל אלה שיבואו אלינו. הארץ טובה, כמו שניתנה לנו כך גם היום, ארץ טובה שאפשר לפתח אותה ולבנות אותה. אנחנו קוראים ליהודים לבנות את ארץ-ישראל בעיקר על-פי השיטה הטובה של יזמה חפשית פרטית. לכך נוצרנו, לשם כך נבחרנו, שארצנו תהיה ארץ חפשית ושכל יהודי שירצה לתרום לבניינה יוכל לעשות זאת. שום ביורוקראטיה לא תהיה מכשול לו, לא בהשקעת הונו ולא בפיתוח יזמתו. יחד, כולנו, נבנה את הארץ הזאת. נקים בה בית טוב, נאה, יפה, עם נימוסים טובים, שכל איש, כל תושב, יוכל להתגאות בחיים בו. זו קריאתי.
גברתי היושבת-ראש, באחד הימים, כאשר שירתתי באופוזיציה פארלאמנטארית והליכוד היה מיעוט בבית הזה, ביקשתי להקים ועדת חקירה פארלאמנטארית לפי סעיף 22 לחוק יסוד: הכנסת, לשם בירור סיבות צימצום העלייה וגידול הירידה. אז דחה הרוב את ההצעה. אני מבקש להודיע לחבר-הכנסת שריר ולכל חבר כנסת אחר, שאם הם יבקשו להקים ועדת חקירה פארלאמנטארית כזאת אשתדל לתקן את המעוות שנעשה על-ידי הרוב הקודם ואני אתמוך בהקמת ועדת חקירה כזאת.
אורה נמיר (המערך):
יש כבר ועדה - - -
ראש-הממשלה מ. בגין:
תסלחי לי, למה את מפריעה לי ? אני לא העלבתי אותך, אל תפריעי לי.
אתמוך בהקמת ועדה כזאת על-פי סעיף 22 לחוק יסוד: הכנסת, או בהקמת ועדה מיוחדת או בהסמכה של ועדה קבועה קיימת, כדי שתשב על המדוכה, כדי שחברי הכנסת מבין תומכי הממשלה ותומכיה ישותפו בה, ייצאו לשדה, ידברו עם עולים חדשים, ידברו עם אלה שאומרים עליהם כי הם עלולים, חלילה, לרדת. יפנו ליהודים בתפוצות הגולה ויבדקו את הסיבות, ומעל הכל יביאו המלצותיהם לפני הממשלה מה לעשות כדי להגביר את העלייה ולצמצם את הירידה,
משה עמאר (המערך):
האם אין לד אמון בוועדה קיימת, ועדת העלייה והקליטה ?
היו״ר ש. ארבלי-אלמוזלינו:
הכנסת הקימה את ועדת העלייה והקליטה, בראשות חברת-הכנסת גאולה כהן.
ראש-הממשלה מ. בגין:
לא עשיתי דבר במתן תשובתי. כבוד היושבת-ראש, אומרים להעיר את תשומת-לבי. רשמתי לתשומת-לבי את ההערה הזאת. אין קשר בין ועדה כזאת לוועדה לעלייה וקליטה. אני מדבר על הרעיון שמטעם הכנסת צריך לחקור. מה קרה לנו, מה קרה לעם היהודי, מדוע יש רק שתי רבבות עולים ויש כשתי רבבות יורדים ומדוע 300 אלף ילידי הארץ, שהם 10% מהעם היהודי פה, נמצאים היום בתפוצות הגולה ?
משה עמאר (המערך):
אני מבקש להסב את תשומת-לבך. זה אי-אמון בוועדה קיימת. מה תפקידה של הוועדה?
ראש-הממשלה מ. בגין:
כדי לסלק כל אי-הבנה; אני מביע אמון מלא לוועדה הקיימת. בסופו של דבר, לא אתה יושב-ראש שלה אלא הגברת גאולה כהן. אפילו היית אתה יושב- ראש, לא הייתי מביע אי-אמון; אתה יהודי טוב. מה קרה? עדיין לא הצעתי שום הצעה. אמרתי שאם חברי הכנסת יציעו הפעלת סעיף 22 לחוק יסוד: הכנסת, ובין השאר, על-פי סעיף זה, אפשר בהחלט להסמיך את ועדת העלייה והקליטה לנהל את החקירה הזאת — אסכים לכך. זה רע לכנסת — הכנסת צריכה לחקור את הבעיה — לא להשתמש בזכותה. היו פארלאמנטים שוויתרו על זכויותיהם. אנחנו יודעים מה התוצאות. אני מציע שהפארלאמנט לא יוותר על סמכויותיו. אם יסמיכו ועדה קבועה לחקור, ישתמש הפארלאמנט בסמכותו ויחקור. לאחר הההערה של חברת- הכנסת אורה נמיר, של חבר-הכנסת משה עמאר או של היושבת-ראש, עם כל הכבוד, אין סיבה שאחזור בי מדברי.
בסיום, גברתי היושבת-ראש, זוהי אחת הבעיות החיוניות ביותר לעמנו, לארצנו. אפשר לומר: אחרי הבטחון, אחרי החינוך, העלייה זוהי בעייתנו. יש לנו שלוש בעיות מרכזיות: הבטחון הלאומי, החינוך הלאומי ושיבת ציון.
[לכן אני מסכים לקיים דיון במליאת הכנסת. אדרבה, שיהיה דיון במליאה וכל סיעה תביעה דעתה בעניין זה. אני מקווה שנסיים את הדיון בקריאה משו- תפת, על דעת כל הסיעות בכנסת, אל היהודים לשוב ואל היורדים לעלות.
