הישיבה השלושים-וחמש של הכנסת השמינית יום רביעי, י״א ניסן תשל״ד, 3 אפריל 1974 – הצעות לסדר-היום – הפרת הסכם הפרדת הכוחות על-ידי מצרים – לפי הודעת דובר צה״ל
אדוני היושב-ראש, יורשה לי להביע ולשלוח דברי תנחומים לעם הצרפתי הגדול על מות נשיא הרפובליקה. האמת מחייבת לומר, כי בימי שלטונו של ז׳ורז׳ פומפידו לא היתה מדיניותה של צרפת ידידותית כלפי ישראל כפי שהיתה במשך שנים רבות; אולם העם הצרפתי ברובו המכריע מוסיף לרכוש ידידות עמוקה לעמנו ולארצנו. הוא בחר בזיורזי פומפידו לנשיאו ולכן אנחנו משתתפים באבל של העם הצרפתי הגדול.
ידיד גדול שלנו בפאריס, אלן פואר, יושב-ראש הסנאט, ימלא בתקופת- הביניים את תפקיד הנשיא של הרפובליקה הצרפתית. אנו מאחלים. לאיש הטוב הזה, לאוהב הצדק והחירות ולידידנו הדגול הצלחה במילוי תפקידו הרם.
אדוני היושב-ראש, ביום 7 באוגוסט 1970 נכנס לתקפו הסכם הפסקת-האש בין מצרים לבין ישראל. ההסכם כולל בין השאר סעיף 3 האומר ששני הצדדים יימנעו מלשנות את המצב הצבאי הקיים באזורים המשתרעים 50 ק״מ מזרחה ומערבה לקו הפסקת-האש — כלומר, תעלת-סואץ. שום צד לא יכניס ולא יקים מיתקנים צבאיים חדשים באזורים אלה.
מצרים הפרה את ההסכם הזה ובמיוחד את הסעיף שאת תכנו המלא הבאתי לתשומת-לבו של הבית. היא הקימה 9 סוללות של ס.א. 2 משופרים באזור האסור בהכנסת מיתקנים חדשים, הוסיפה לבנות 9 סוללות נוספות וקירבה את הטילים לתעלת-סואץ, שכיסו גם חלק מסויים של הגדה המזרחית של התעלה.
הממשלה השלימה עם הפרה חמורה זו של הסכם הפסקת-האש עם מצרים.
באחד הימים ההם אמרתי בכנסת: ״בבוא היום יהיה לאויב יתרון מכריע בארטילריה ובשריון, והפ- עולה הברוכה של חיל האוויר שלנו שהיכתה ביתרון זה ומנעה אבידות בקרב בנינו, פעולה זו יהיה קשה מאוד לבצעה בלי אבידות במספר ניכר בקרב טייסינו ומטוסינו״.
בא היום, יום הטראגדיה הלאומית. ההפתעה, כאשר אלה המופקדים על בטחון עמנו הולכו שולל — אוי לאזניים השומעות — על-ידי האויב, וכוחת אדירים שלו הן בצפון והן בדרום השתערו על בנינו כדי להשמידם באש קטלנית. ואז, החל מיום-הכיפורים ועד 22 באוקטובר, הוכח מה המחיר ששילמנו בעד הפרת ההסכם על-ידי המצרים, בעד ההשלמה עם הפרתו על-ידי ממשלת ישראל. זה הנסיון.
אני מבקש לשאול את שר הבטחון, ואת הממשלה כולה, הנושאת באחריות מוסרית, פארלאמנטארית ומדינית בעד המחדל המאמלל בין כסה לעשור: האם היא לא תלמד מהנסיון הזה, האם תוסיף מחדל על מחדל, האם תשלים עם הפרה חדשה של הסכם הפסקת-האש על-ידי המצרים ? האם היא תקבל את התקדים של ההפרה עד שחלילה עלול לבוא שוב יום ובנינו ישלמו את מחירה של קלות-הדעת הממשלתית.
בקשר עם הסכם הפרדת הכוחות התחייבו המצרים באזור סביב תעלת-סואץ לא להחזיק אלא 6 סוללות של ארטילריה — ולנו נאמר במפורש שהמדובר היה מלכתחילה ב-36 תותחים, משום שההנחה המקובלת היא שסוללה מונה 6 תותחים.
לפני קרוב לשבועיים נמסר לנו שהמצרים מחזיקים באותו האזור האסור במספר תותחים גדול מזה הנקוט — פי שלושה ממה שהותר להם, בקירוב. הם מוסיפים לקיים באזור ההוא ריכוז של ארטילריה העולה על 100 תותחים.
יש אומרים: ומה בכך שיש עוד כמה עשרות תותחים? האם אלה יאיימו על בטחון ישראל ועל חיי חיילינו ? זהו דיבור שיש בו הבל ורעות-רוח. אני שמעתי הערכה מפי איש, שלכל הדעות הוא מומחה לעניינים אלה, מה פירושם של עשרות תותחים נוספים ואני מתכוון להערכתו של חבר-הכנסת אריאל שרון. יש לו נסיון. ואנו כולנו שמענו שריכוז כזה של ארטילריה עלול להיות רציני ביותר לבטחונם של חיילינו. אבל העיקר הוא לא תוספת של תותחים, אלא הפרת ההסכם, אי-קיום התנאים, הפיכת ההסכם לפיסת נייר, יצירת תקדים לעתיד.
ההסבר של המצרים הוא שבעצם בשבילם סוללה, על-פי המדגם הסובייטי, יכולה גם למנות 12 תותחים. לכך ייקרא לעג לא לרש אלא לראש, לקנה ולקונה: לקנה של התותח, ולקונה של הטיעון. אפשר לטעון שבסוללה יכולים להיות 20 תותחים; אין לכך גבול.
אני מציין לפני כל חברי הכנסת שנאמר לנו במפורש כי הכוונה היא למספר בדוק — 36 תותחים בלבד, 6 בכל סוללה.
כאשר העלינו את הסוגיה החמורה הזאת, מנבאת הרעות לעתיד, נאמר לנו שד״ר קיסינג׳ר נתן לנו הבטחה, שסאדאת נתן לו הבטחה, כי במשר 48 שעות, או שלושה ימים לכל היותר, התותחים היתרים יוצאו ויועברו מערבה. מאז חלפו לא שלושה ימים ולא שישה ימים, אלא הרבה יותר משבוע, והתותחים — בוודאי לא כולם — לא הוצאו מערבה. לפני שבוע הממשלה הסתמכה על ההבטחה הזאת, ושוב הוכיחה קלות-דעת שקשה להבינה, ובוודאי בלתי-אפשרי להסבירה. מה היתה הריצה לסמוך על ההבטחה? משום כך אנו נתבקשנו לדחות את הדיון בכנסת, כי כל פירסום יזיק, כביכול. כל העולם מדבר על סוגיה זו, ורק לכנסת אסור לדבר עליה, שמא זה יזיק לקיום ההבטחה על-ידי סאדאת.
נשיאות הכנסת, עם כל הכבוד, החליטה בשעתה לחכות שבוע ימים עד שהיא תחליט אם העניין הזה דחוף מבחינת ישראל ובטחונה. לכן רק היום, באיחור של עשרה ימים, עולה הצעתנו לדיון.
התותחים לא הוצאו על-ידי המצרים עד היום — בוודאי לא כולם — מהאזור האסור ולא הועברו מע- רבה.
אבל אין זה סוף פסוק. שר הבטחון יכול להתעקש ולהוסיף ולומר, שפני מצרים לשלום — ושוב הוא לא למד מהנסיון שלו כאשר אמר שבועות מספר לפני מלחמת יום-הכיפורים שעשר שנים יהיה לנו שלום. אחר כך באה ההפתעה. אבל אפילו בארצות- הברית אמר שר הבטחון שפני מצרים לשלום, הוא רק לא אמר לאיזה שלום. והנה כי כן סאדאת אומר: אנו לא נתווכח עם ישראל על נסיגה טוטאלית לקווי ה-4 ביוני 1967. זוהי עובדה, כך אמר סאדאת. והוא הלך ליוגוסלאביה. חובתי, אדוני היושב-ראש, לומר לחברי הבית, שסאדאת גילה לנו שם בפעם הראשונה, שניתנו לו על-ידי נציגי ארצות-הברית הבטחות סודיות לגבי הסדר במזרח התיכון. והוסיף ואמר בבריוני שעדיין לא הגיע הזמן לגלות את ההבטחות שניתנו לו. זה ה״פאקס-סאדאתיאנה״, זה השלום שאליו נשואות עיניו של רודן מצרים. שר הבטחון והממשלה יודעים את זה היטב, אף-על-פי-כן הם מרדימים את העם, את דעת-הקהל בארצות-הברית, ברחבי תבל, בקשרם קשר של רודף שלום למי שמתכונן למלחמה.
משום שאם מצרים דורשת נסיגה טוטאלית לקווי 4 ביוני 1967, הרי זוהי ההוכחה שהיא רוצה לא בשלום אלא בנסיון של הכחדת ישראל.
מאייר וילנר (הרשימה הקומוניסטית החדשה):
על בסיס כזה יהיה שלום ?
מנחם בנין (הליכוד):
מר וילנר, אתה לא תזכה לשלום כזה. לשלום כזה לא תזכה. יהיה שלום. אני מאמין באמונה שלמה שיהיה שלום בינינו לבין הערבים. הוא יבוא. אבל אילו דעתך היתה מתקבלת, חייר היו בסכנה וחיי הילדים שלך.
מאיר וילנר (הרשימה הקומוניסטית החדשה):
אז יהיה בטחון בפעם הראשונה.
ידידיה בארי (הליכוד):
מדוע ב-1967 לא היה ?
מנחם בגין (הליכוד):
אני חושב שהחלפנו דברים במידה מספקת עם רק״ח ואני מבקש לדבר על בטחון ישראל. זהו המצב המציאותי. אבל זה עדיין איננו סוף פסוק.
פני מצרים לשלום ? אני הודעתי כי על פני התעלה יש 12 גשרים, ואינני יודע מדוע דובר צהי׳ל הזדעק להכחיש את המידע הזה. אני קיבלתי אותו ממקור מוסמך ביותר, 11 או 12 גשרים. אי-אפשר לספור אותם עד האחד. ושוב, כפי שאחרי הסכם הפרדת הכוחות הוסיפו המצרים גשרים על אלה שהיו קיימים עד ה-5 במארס, למה הם מוסיפים לגשר על סבי התעלה ? ואין זה סוף פסוק.
לפני ימים מספר קיבלנו מידע מוסמר שלפיו המצרים עוסקים בעבודות חפירה קדחתניות מתוחכמות באזור התעלה ובעיקר מורידים את הסוללה שאנחנו בנינו אותה. לשם מה ? כדי שיוכלו במהירות וללא מכשולים להעביר גם תותחים וגם טאנקים, בעיקר טאנקים, מן המערב מזרחה. כל ההכנות האלה אינן אומרות שום דבר, בייחוד לאחר הנסיון שלנו בין כסה לעשור ? לשם מה הם מורידים את הסוללה ? לשם מה הם הורידו גשרים? הם לא הטעו הפעם, הם אמרו במפורש: לאחר הסכם הפרדת הכוחות, בכל עת, משימצאו לנחוץ, יעבירו כוחות כפי שייראה להם ממערב התעלה מזרחה. ולקראת אפשרות כזאת הם עושים את כל ההכנות בשטח, לעינינו. על רקע זה של הפרת ההסכם, יצירת התקדים, אפשר להכניס עשרות תותחים נוספים מעל אלה שהותר בהסכם.
אם תהיה השלמה אתם, הרי ברור מהי הסכנה בעתיד. פעם הפרה במסגרת של סוללות טאנקים, באחד הימים במסגרת של שריון, ביום נוסף במסגרת של טילים — כי התקדים נוצר וממשלת ישראל השלימה.
אלה לא דברים תיאורטיים, אדוני היושב-ראש, על סמך נסיוננו, לא לפני שלוש שנים בלבד, גם לפני שישה חודשים, ולכן כל כך חמורה היא הסוגיה. אבל שר הבטחון התעקש להקל ראש בהפרות האלה. ובצער רב אני רוצה לומר שקראתי ב״ניו יורק טיימס״ שבהיותו בוושינגטון אמר את הדברים הבאים: אין הוא — שר הבטחון של ישראל — חושב כי המצרים מנסים למעול בהסכם (abuse במקור) או להפר את ההסכם. העובדות מצד אחד וההודעה של שר הבטחון בוושינגטון, שממנו אנחנו צריכים לתבוע לכל הדעות קיום ההסכם, מצד שני. אומר דובר הממשלה המוסמך בענייני הבטחון, שהמצרים אינם עושים "אביוז" ואינם מפירים את ההסכם, או אפילו אינם מנסים להפר אותו. מהי התבונה המדינית, מר דיין, להשמיע דברים כאלה בוושינגטון? היית שם. אתה צריך לתבוע משר החוץ האמריקאני שהוא יקיים את כל הבטחותיו. אבל אם אתה אומר לו ולכל העם האמריקאני: לא נורא, המצרים אינם מנסים להסר את ההסכם — מה תד- רוש מהם ? אז כאילו אישרת את התקדים הזה של הפרת ההסכם.
זו קלות-דעת, ואני מציע לשר הבטחון ולכל חבריו בממשלה בכובד-ראש להגיע למסקנה שקלות- דעת היא מדיניות מסוכנת. משום כך אנחנו דורשים היום דיון על הנושא הזה, ודורשים מן הממשלה ודוברה תשובה ברורה מה יש בדעתכם לעשות כדי לבטל את ההפרה ולהחזיר את המצב כפי שההסכם על הפסקת- האש מחייב אותו.
בוודאי יש לדעת מלכתחילה שההסכם הוא הדדי והסכם כזה מחייב את שני הצדדים. ואם צד אחד מפר אותו, הוא משחרר את הצד השני מקיום כל תנאי, כפי שייראה לו. לכל הדעות כך.
אבל אני רוצה לומר שאינני מעלה על הדעת ששרהבטחון, לאחר הדברים האלה, יעלה על הבמה וישיבלי כפי שהשיב לפני שבועיים לחבר - הכנסת חייםלנדאו, שהעלה לפני הבית את הסוגיה של התוקפנותהגוברת והולכת, הנשנית והולכת, בחזית הצפונית.מה עשה שר הבטחון ? הוא שאל את חבר-הכנסת חייםלנדאו שאלות. הוא שאל את האופוזיציה: נו ובכן, איךשמים קץ לתוקפנות הסורית? לא כך, אדוני. ישחלוקת תפקידים בפארלאמנט דמוקראטי. האופוזיציהלא רק רשאית, היא חייבת לשאול אותר ואת חבריך:מה יש בדעתכם לעשות ? היא חייבת וזכאית לדרושמכם את המעשים. תפקידך לא לשאול פה שאלות, אלאלהשיב תשובות. אתה המיניסטר, אתה נושא באחריות,אתה וחבריך בכל הממשלה, כל הממשלה כולה, עלמעשים ועל מחדלים, לפני יום-הכיפורים ואחרי יום-הכיפורים. ואל תוסיפו מחדל על מחדל. חובתך לעלות על הבמה ולומר לבית הזה איר בדעתך למנועאת התקדים של הפרת ההסכם. פעל כדי שלא ייווצרתקדים נוסף ולא תבוא עלינו סכנה חדשה, לחייליםולאומה כולה.
