הישיבה השישים-ואחת של הכנסת השמינית – יום רביעי, כ״ט סיון תשל״ד 19 יוני 1974 – הצעות סיעות הליכוד וחזית דתית לאומית להביע אי-אמון לממשלה
אדוני היושב-ראש, מורי ורבותי חברי הכנסת, בטרם אנמק את ההצעה העומדת לדיון, אבקש את רשותו של היושב-ראש להשמיע קריאה, בטוחני על דעת הבית כולו, נגד הסכנה של רצח משפטי בדמשק. לפי הידיעות שהגיעו הבוקר מדמשק, עומד להיפתח היום או מחר משפט חשאי של שני יהודים, יוסף שילוח ועזוז זלטה, הנאשמים, על-פי כל כללי עלילת הדם הידועים לישראל לדורותיו, ברצח של ארבע הנשים היהודיות, בתוכן שלוש אחיות, אשר ניסו למלט נפשן מארץ הרדיפות, ובדרך מצאה אותן יד המרצחים. יש סכנה לפסקי-דין מוות במשפט נורא זה. משום כך אבקש את היושב-ראש שיהיה מוכן, אם חלילה יתאמת החשש הזה, לזמן את הבית לישיבה גם לפני יום ב', למען נוכל כולנו להשמיע את הקריאה לגורמים הבין-לאומיים ולממשלות לפעול כדי להציל נפשם של שני אנשים חפים מכל פשע, שנלכדו בידי זדים. אבל כבר הבוקר יש להשמיע את הקריאה הזאת באזני הממשלות, באזני מזכיר האו״ם, הוועדה לזכויות האדם וכל שאר הגורמים הבין-לאומיים, שיפעלו בעוד מועד למען לא יישפך שוב דם נקיים בדמשק.
אדוני היושב-ראש, מעולם לא נהגו דוברי הממשלה בקלות-דעת כזאת בעניין רציני כל-כך. נשיא ארצות-הברית בביקורו בקהיר הבטיח למצרים ידע ודלק גרעיניים. צריך להביע תמיהה על כך שאדם בעל כושר מחשבה אנאליטי מזהיר כמו ד״ר קיסינג׳ר ניסה להרגיענו בהקשר זה, בכך שארצות-הברית חתמה על הסכמים כאלה עם עשרים ושמונה מדינות, ושיש בעולם מאתיים כורים מסוג זה. המדובר איננו בעשרים ושמונה מדינות, אלא במדינה העשרים ותשע ושמה מצרים, ולא במאתיים כורים, אלא בכור המאתיים ואחד העלול להינתן למצרים. היא נמצאת במצב מלחמה עם ישראל. היא מאיימת עלינו כמעט יום יום בחידוש המלחמה אם לא ניכנע לתביעותיה, אשר מלבד סיעה אחת שום סיעה בבית הזה אינה מוכנה לקבלן.
מצרים היא ארץ רחבת-ידיים; ארץ ישראל קטנה היא. במצרים עשרות מיליוני תושבים; בארץ ישראל — מיליונים ספורים, משארית הפליטה של העם היהודי. מה השוואה לארגנטינה ולאורוגוואי, למדינות אירופה ולשאר מדינות אמריקה הלאטינית, במסכת היחסים במזרח התיכון, בין מצרים ובין ישראל?
אבל הודעתו זו של נשיא ארצות-הברית בקהיר באה לממשלת ישראל כהפתעה. אני מבקש, אדוני ראש הממשלה, שתשאל את עצמך, ושכל חברי הממשלה ישאלו את נפשם: הפתעה זו מניין ? מדוע הניחה ממשלת ארצות-הברית שבעניין רציני כל-כך, חמור כל- בך מבחינת עתידה של ישראל, שלומה ובטחונה, כפי שאישר ראש הממשלה היום, כפי שגם אמר באזני נשיא ארצות-הברית בדיעבד, לפני ימים מספר, אפשר להפתיע את ישראל? הפתיעו אתכם, לא התייעצו אתכם, לא מסרו לכם שום מידע מראש. שר החוץ של ארצות-הברית שהה במזרח התיכון למעלה משלושים יום. כמעט כל יום או יומיים ערך פגישות עם דוברי הממשלה. אפילו ברמז לא אמר לכם שעומדים להשיג ולפרסם הסכם כזה בין אמריקה לבין מצרים. אין זאת כי אם הניחה ממשלת ארצות-הברית שממשלת ישראל זו תבלע כל דבר, תשלים עם כל פגיעה, תעבור לסדר-היום על כל סכנה. והיא לא טעתה.
אלא שגם היא הופתעה. ביום השישי ועד מוצאי שבת לא פסקו תושבי ישראל מלשמוע, תחילה מפי שר ההסברה ואחר כן מפי שר החוץ, הודעות שאין שום סכנה, אין שום דאגה, הכול יהיה בסדר, יהיה פיקוח על הכור האטומי במצרים; אף אנו נקבל את הידע ואת הדלק האלה; לא קרה דבר.
מי אתם? כלום הייתם לדוברים-מתנדבים של הסטייט-דפארטמנט ? כלום לא הספיק כדוברו מר זיגלר, שהופיע בשמו ואמר שעניין זה שייך רק ליחסים בין מצרים לבין אמריקה ואין לשום מדינה שלישית עניין בו? כששאלו את הדובר המוסמך של הבית הלבן או של מחלקת המדינה אם אמריקה חוששת פן ההסכם האמריקני-המצרי יעורר מרירות בישראל — אמר:"כלל וכלל לא" —"Not at all" דבריו אלה לא היה די בהם? לימינו של מר זיגלר צריכים היו להתייצב שני חברי ממשלת ישראל כדי לומר שהכול כשורה, אין סכנה ואין דאגה ואין חרדה ? זאת בוודאי היתה הפתעה בוושינגטון. לכך לא ציפו אפילו הם.
אבל העובדה שהפתיעו אתכם אומרת דרשני. זהו עניין העלול להיות נוגע לכל איש, אשה וילד ביש- ראל ; בעתיד, לא מיד. והם אפילו לא נמלכו בדעתכם ואפילו לא מסרו לכם שום ידיעה מוקדמת. אינכם מרגישים את העלבון, את הזילזול, את ההנחה שאין מתחשבים בדעתכם, שממשלה זו קבל תקבל כל סטירת-לחי, כל השפלה, כל סכנה, כל מעשה לטובת האוייב, והיא תסביר לעם ישראל שהמעשה שהוא לטובת האוייב איננו לרעת ישראל ? מה חמור העניין.
אדוני היושב-ראש, ראש הממשלה הודיע שהוא הזמין חוות-דעת של שני אנשי מדע, וכשיקבל אותה — אז בוודאי תדע הממשלה. עם כל הכבוד, אני רוצה לומר שאחד משני האזרחים הנכבדים הוא איש מדע, והשני הוא איש מינהל. אבל ניחא. מתי הזמינה הממשלה חוות-דעת של שני האנשים האלה ? ביום השישי ? ביום הראשון ? ועד אז שתקו דוברי הממשלה, לא אמרו דבר, הודיעו: נתבונן, נשמע חוות-דעת מוסמכת, אחר- כך נדע איך להגיב. רק אתמול נודע על ההזמנה הזאת של חוות-הדעת, ובינתיים הדיבור חסר השיקול, התבונה והאחריות של שר החוץ עבר את כל ארצות תבל, באזני יהודים ולא-יהודים: אין לכם מה לדאוג.
אבל בינתיים כבר ניתנו לנו חוות-דעת של אנשי מדע, בוודאי לא פחותים מאלה שחוות-דעתם הוזמנה על-ידי ראש הממשלה.
הפרופסור נפתלי שפריר, ראש המחלקה להנדסה גרעינית בטכניון בחיפה, אומר: ״אין ספק שהקמת תחנת-כוח גרעינית בעלת כושר של 600 מגאוואט כרוכה בהכשרת צוותות מצריים מקומיים. המפעל יגדיל במידה ניכרת את הפוטנציאל המדעי הטכנולוגי של המצרים בשטח הגרעין. הדלק שנמצא בשימוש להפקת חשמל בכור גרעיני הוא אוראניום מועשר במקצת. אולם תוך כדי התהליך של הכור חלק מן האוראניום נהפך לפלוטוניום, חומר שממנו אפשר ליצור פצצה גרעינית קטנה מסוג אלה שהוטלו על יאפאן במלחמת- העולם השנייה.״
הקשיבו היטב, חברי הכנסת לכל סיעותיה. כך דיבר מומחה גדול. עסקו בכך, מקצועו בכך. הוא מדבר על ״פצצה קטנה״ שנפלה על הירושימה ונאגאסאקי, והיא השמידה מאות אלפי אנשים. והוא אומר שייתכן כי כתוצאה מן ההסכם הזה תגיע מצרים לכושר ליצור פצצה ״קטנה״ שכזאת.
ואשר לפיקוח, קבע הפרופסור שפריר כי הנסיון ההודי מוכיח שניתן לעקוף את הפיקוח. הפיקוח על כור גרעיני איננו ערובה, כך אומר הפרופסור, מפני ניצול לרעה של הדלק הגרעיני.
בעקבותיו הודיע הפרופסור יוסף רום, אף הוא מומחה מן הפאקולטה לאווירונאוטיקה בטכניון, לאמור: ״ההסכם לחילופי ידע אטומי שעליו הודיע נשיא ארצות-הברית יש לו ערך משמעותי. הוא יגדיל את היכולת של מצרים להגיע לאופציה גרעינית. נסיון להציג את ההסכם כבעל ערך תעשייתי בלבד ולהתעלם מן האספקט האסטרטגי של הסכם הידע — יש לראות כטעות חמורה".
ונניח, אדוני ראש הממשלה, שיתברר כי יש חילוקי-דעות בין המדענים. כלום הספק אין בו כדי להדאיג אותנו? וכי המדובר הוא בעניין של מה בכך, ועליו יש חילוקי דעות בין אנשי מדע ? המדובר הוא בבעית חיים ומוות. המדובר הוא לא במה שעלול להתרחש מחר אלא בעוד שנים מספר. איזה עם דוחה את דאגותיו לזמן שאול של שנים מספר ? המדובר הוא במתן אפשרות למצרים להפעיל סחטנות פוליטית אם תהיה בידה הפצצה האטומית, סחטנות שכמותה עדיין לא היתה בשום מקום ובשום תקופה.
האם אנו זקוקים לחוות-דעת נוספות? אני חוזר ואומר: האם סימן השאלה אינו מספיק לנו כדי שנפעל למניעת הסכנה החדשה שהתחילה מרחפת מעל לראשה של מדינתנו הקטנה ?
מי לנו מהימן משר ההגנה של ארצות-הברית מר שלזינגר. גם הוא יודע דבר בתוקף תפקידו, והוא נציג אמריקה. הוא אמר: יש אפשרות, אמנם קטנה, שמן הידע הזה תוכל מצרים להגיע לאופציה של גרעין לשימוש צבאי; ״אמנם קטנה״. אבל אם יש אפשרות — ועל כך מדבר דובר ממשלת ארצות- הברית — האין היא מספיקה כדי שנפעל למניעת הסכנה החדשה הזאת ?
יש לנו נסיון בהודו. היא קיבלה ידע ודלק גרעיני מקאנאדה. אבל נתברר שהודו השתמשה בידע הזה לצרכים גאנדיסטיים. לא של המאהאטמה, אלא של הגברת אינדירה גאנדי. וכעבור שנים מספר פוצצה מיתקן אטומי. לאור הנסיון הזה שוב לא נדאג?
חשובי מנהיגי שני בתי הקונגרס באמריקה — סיימינגון, ג׳קסון, יעבץ, ביאג׳י — אנחנו מכירים אותם באופן אישי — ידידי ישראל מובהקים, נזעקו ואמרו שההבטחה הזאת שניתנה על-ידי נשיא ארצות- הברית למצרים מסכנת לא רק את שלום האזור; היא עלולה לסכן את שלום העולם. אפשרות של פי- תוח ידע גרעיני צבאי בידי מדינה כמו מצרים, כפי שראינו את המוניה, לא רק לפני שבוע, גם לפני שבע שנים — הרי זה מעשה מסוכן ביותר.
כך אמרו גם הסנאטורים וחברי בית הנציגים. רק בישראל שאל אחד מהם: אם שר-החוץ הישראלי אומר שהכול בסדר, האם אתם מצפים שאנו נדאג לבטחונכם יותר מן השר שלכם המדבר בשמכם? נדהמו. על רקע זה אני רוצה לפנות במישרין אל שר- החוץ עם הכבוד ועם החיבה שאני רוחש לו — והוא יודע על כך — אבל מתוך רגש האחריות: שר החוץ, אני זוכר שלפני חודשים מספר היית מן הראשונים בממשלה ההיא שדרשו אחריות מיניסטריאלית, ואפילו זוכר אני את ההשוואה שערכת ואמרת כך: לו היה קורה דבר ממין דומה בבתי-הספר שאני ממונה עליהם כשר החינוך והתרבות, מיד הייתי מסיק את המסקנות ומניח את תיקי. וכל זה כיוונת לעמיתך לשעבר, מר דיין. הפעם אינך שר החינוך והתרבות אלא שר החוץ, הדובר הראשי של ממשלת ישראל ביחסים בין העמים. והפעם לא קרה הדבר אפילו במשרדך, הוא יצא מפיך. אני רוצה לשאול אותך אם גם היום אתה עומד על האחריות המיניסטריאלית, על העיקרון המוסרי והציבורי של הסקת מסקנות מכשלון חמור. אני רוצה להודיע, אדוני היושב-ראש, שאילו נתקבלה הצעת החוק שהגשנוה לפני שבועות מספר לפני דיון זה, — לאמור: אילו יכולה היתה הכנסת להביע אי- אמון לא רק לממשלה אלא גם לשר, היינו מציעים להביע אי-אמון לשר החוץ אם לא יעמוד הוא עצמו על אחריותו המיניסטריאלית. אבל עדייו אין חוק כזה, ומשום כך אנו מגישים הצעת אי-אמון לממשלה אשר שניים מחבריה דיברו ללא הזמנת חוות-דעת מומחים קודמת, בקלות-דעת, בחוסר אחריות, וגרמו נזק חמור גם לאינטרס העליון הבטחתי של ישראל.
גם בימים אלה מהלכת מליצה דיפלומאטית בוושינגטון ובירושלים: המדיניות החדשה של ארצות- הברית במזרח התיכון שפירושה התקרבות מתקדמת למדינות ערב ולעמדותיהן איננה על חשבון ישראל. באתי הבוקר, אדוני היושב-ראש, להזהיר את הכנסת ואת כל עמנו מפני מליצת חיפוי כוזבת דיפלומאטית זאת. אם בוצעו נסיגות של ישראל בלי שלום, תוך קיום מצב מלחמה והשמעת איומי מלחמה מחודשת, האם אין זה על חשבון ישראל ? אם עומדת לצאת משלחת אמריקנית לקהיר ולדמשק כדי לדון עם שתי מדינות אלה על אספקת נשק אמריקני, — על חשבון מי תיעשה אספקה זו ? אוי לאזניים השומעות. ברית- המועצות, המעצמה הקומוניסטית האדירה, פתחה את כל מחסניה לפני מצרים וסוריה, סיפקה להם אלפי טאנקים, מאות רבות של מטוסים, טילי קרקע-קרקע, תותחים חדישים ארוכי-טווח, טילי קרקע-אוויר, ועל כל אלה צריכה עוד אמריקה להוסיף לאוייבי ישראל נשק יקר ומתוחכם? והמשלחת עומדת לבדוק את הצרכים של סוריה ושל מצרים לנשק אמריקני. האם לא יהיה זה על חשבון ישראל וחיי אזרחיה, ובאחד הימים, חלילה, חייליה? ואם אנחנו נדרשים לנסיגות נוספות בלי שלום כפי שכתב, ממש כך, ירמיהו: ״וירפאו את שבר בת עמי על נקלה, לאמור שלום שלום ואין שלום", האם תהיינה נסיגות אלה על חשבון קאליפורניה או על חשבון ישראל? וכאשר ניתן ידע גרעיני ודלק גרעיני למצרים, על-פי חוות-הדעת של המומחים האלה, האם יהיה זה על חשבון ישראל או לאו?
אם הממשלה אינה אומרת זאת, הרי האופוזיציה, מתוך הכרת האחריות, תאמר זאת באזני ממשלת ארצות-הברית ובאזני העם האמריקני. לעתים יש רגע של אמת, ואולי הוא הקובע. אל תחזרו עוד על הכזב הזה לאמור: המדיניות האמריקנית החדשה במזרח התיכון אינה על חשבון ישראל. אכן על חשבון ישראל היא. הריהי מסכנת את בטחון ישראל, מעודדת תוקפנות של אוייבינו, מבטיחה נסיגות ישראליות נוספות. היא אפילו מתקשרת בגרעין עם מצרים. ורק בדרך זו, דרך האמת והכנות, נוכל למנוע הידרדרות נוספת ולהבטיח ידידות-אמת שכולנו רוצים בה ביחסים בין ארצות-הברית לבין מדינת ישראל.
אדוני היושב-ראש, הנשיא ניקסון בזמן ביקורו בארצנו נשא נאום, ואני הייתי בין שומעיו. הנשיא דיבר ללא כתב-יד, הכין את דבריו בקפדנות, אמר אותם בדיוק הביטוי. כולנו עוסקים לפעמים בדי- בורים, יכולים אנו להעריך כשרון כזה, אבל בנאומו זה השיא במפורש עצות באזני ממשלתנו, באזני עמנו, ובעקבותיו הלך מזכיר המדינה קיסינג׳ר ואף הוא השיא לנו עצות חשובות. הנשיא אמר: עליכם לקבל סיכונים למען השלום; הסטאטוס-קוו — המדובר הוא לא במה שהיה ביוני 1967 — הסטאטוס-קוו החדש לא יוכל להחזיק מעמד. ואיננו זקוקים לחכמה עילאית כדי להבין מה פשר הדברים האלה. ד״ר קיסינגיר אפילו פירש אותם: יהיה על ישראל לקבל החלטות מכאיבות. ובכן, ניתנו לנו עצות. אולי סיגנון חדש הוא ביחסים בין העמים, לאמור — ממשלה אחת משיאה לחברתה עצות בפומבי, והתביעה היא לקיים אותן הלכה למעשה. אבל אם זה הסיגנון החדש, אדוני היושב- ראש, אין הוא יכול להיות חד-צדדי. עצמאות ישראל וריבונותה — בלעדיהן לא נוכל, עם כל הכבוד לעוצמתה של ארצות-הברית ידידתנו, שאנחנו רוצים ביחסי ידידות עמה, מבחינת עצמאות המחשבה והריבונות הממלכתית לא ייתכן ולא יהיה הבדל בין מעצמה גדולה ומדינה קטנה, אם חפצי חיים אנחנו ולא רק שומרי כבודנו הלאומי. הסיגנון החדש הזה ביחסים בין עמים לא יוכל להיות חד-צדדי. הוא חייב להיות הדדי, ומשום כף מעל במה פארלאמנטארית זו אני פונה אל ממשלת ארצות-הברית לשוב ולשקול את החלטתה למתן ידע ודלק גרעיני בידי מצרים. מחובתנו לומר לנשיא וליועציו, כי המעשה הזה עורר דאגה וחרדה בלבו של כל יהודי בארץ ובתפוצות הגולה. אלה אינם יחסים בין-מעצמתיים; אלה אינם יחסים בין שתי רפובליקות לאטינו-אמריקניות. המדובר הוא ביחסים בין מרחב עצום שבו חיים עמים והרוצים להשמיד עם קטן — והם אומרים זאת במפורש גם בימים אלה — לבין שארית הפליטה של אותו עם שהתרכז - - -
תופיק טובי (הרשימה הקומוניסטית החדשה):
זה שקר מתועב. אין שום עמים שרוצים להשמיד עם. הפסיקו את הדמאגוגיה הזאת.
מנחם בגין (הליכוד):
הננו פונים אליכם שתחזרו ותשקלו את החלטתכם למען לא תהיה דאגה זו בלבם של בני עמנו בארץ ובתפוצות הגולה.
ועוד פנייה אחת. מחברי פארלאמנט של מדינה חפשית זכאים אנו לפנות אל עמיתינו בפארלאמנט האמריקני הקרוי סנאט ובית הנציגים. ואנו-קוראים להם מן הכנסת בירושלים; אם ממשלתכם לא תשקול מחדש את ההחלטה המסכנת את שלום ישראל, עתידה ובטחונה — עשו אתם את המוטל עליכם; מנעו את אישור הפארלאמנט הנדרש על-פי חוקת ארצות-הברית מן ההבטחה שניתנה על-ידי הרשות המבצעת. יש עור זמן. יש עוד אפשרות. ויש סיכוי למנוע את הסכנה, אם אנו נפנה לכל ידידינו לא מתוך קלות-דעת, כפי שנתגלתה על-ידי- שר החוץ, אלא מתוך אחריות לאו- מית, למען עמנו, ארצנו ובטחוננו.
