הישיבה השבעים-וארבע של הכנסת השמינית – יום רביעי, כ״ז תמוז תשל״ד – 17 יולי 1974 – הגברת הקמתן של היאחזויות בטחוניות והתנחלויות קבע כפריות ועירוניות על אדמת המולדת

דברי הכנסת
מאת:
מנחם בגין
פורסם בתאריך:
כ"ז תמוז התשל"ד, 17 ביולי 1974
מתוך:
כרך 71
נושאים:
שלמות המולדת - ארץ ישראל השלמה, התנחלויות. הסכסוך הישראלי פלסטיני - אש"ף, פלסטינים. מדיניות חוץ - יסודות מדיניות החוץ. מדינות - ירדן. ממשל - כנסת. לאומיות - לאום יהודי (ציונות)
בגין קורא להגברת הקמתן של התנחלויות. בגין טוען שאין למסור את יהודה ושומרון לא אש"פ ולא לירדן אלא לחזור ולהדגיש את זכותו של עם ישראל לארץ ישראל ולהגביר הקמת התנחלויות. בגין טוען שהבחירה אינה בין שלום בלי שטחים או מלחמה אתם, אלא בין קיום על בסיס הזכות לבין סכנה קיומית למדינה. בגין קורא לכל המפלגות להתאחד באהבת הארץ.
ציטוטים נבחרים מהמאמר חיפוש חדש

אדוני היושב-ראש, אבקש להפנות את תשומת- לבם של חברי הכנסת לנוסח הצעתנו. הוא נלקח מקווי יסוד של תכנית ממשלה שכיהנה בישראל למעלה מארבע שנים. על הנוסח הזה, לאמור: הגברת הקמתן של היאחזויות בטחוניות והתנחלויות קבע כפריות ועירוניות על אדמת המולדת — סמך ידו הרוב המכריע של הכנסת. לא רוב של קול אחד, אלא קרוב למאה חברים מתוך מאה-ועשרים הסכימו כי כך יש לנהוג.

באתי היום, אדוני היושב-ראש, על סף מבחנים שלפניהם עומדת מדינת ישראל, מבחנים גדולים, אולי גורליים, לתבוע כי ייעשה רצונו של הרוב המכריע של הכנסת; כי מדיניות זו תבוצע הלכה למעשה — בכל חלקי ארץ-ישראל, בכל חלקי המולדת, בכפר ובעיר.

ויכוח מסויים מתנהל היום בקרב יהודים, ציונים. זה אחד הוויכוחים המדהימים, לא אהסס לומר, המזעזעים בתולדות ישראל: למי למסור את יהודה ושומרון — למסור אותם ל״פתח״ או לחוסיין ? יש כאלה הטוענים לפתרון הבעיה הקרויה הפלשתינאית, והם אומרים: לעראפאת, לחוואתמה, לג׳יבריל, יש למסור חלקים אלה של ארץ-ישראל, וכך תיפתר הבעיה. האנשים המשתמשים בעצם המושג הזה — ״ישות פלשתינאית״, ״עם פלשתינאי״ — מוכים בסנוורים, אינם יודעים שהם מעלים את הכורת על עתידם שלהם. איפה מתחילה והיכן מסתיימת ישות זו? ביריחו ? או גם בעכו? בשכם? או גם בנצרת? ועוד: אם משתמשים במונח הזה ואין מדברים על ארץ-ישראל, על העם היהודי ועל תושבים ערביים של ארץ- ישראל שיש להם, ומן הדין שיהיה להם, שיווי זכויות בארץ-ישראל, במדינה היהודית — מקרבים דווקה לקראת המבחנים הקרובים סכנות שאין להן שיעור.

ויש אחרים האומרים: לא כי, צריך לשמור את יהודה ואת שומרון פקדון בשביל חוסיין.

אלה שתי האפשרויות בקרב חוגים מסויימים של יהודים, ציונים. באתי לשאול שאלה פשוטה, שאלה אשר אבותינו, אלה שהניפו את דגל ציון, היו בוודאי תמהים על עצם הצגתה: שתי אפשרויות אלו — עראפאת או חוסיין ? והיכן העם היהודי ? היכן זכותו שאין לה עירעור על ארץ-ישראל, על-פי החלטה מפורשת שנתקבלה בשעתה גם על-ידי הכנסת השביעית ? האם זה הדיון, למי למסור את יהודה ושומרון ? או מן הדין שיהיה ברור כי יהודה ושומרון הם לעם היהודי, עריסת תרבותנו, לב לבה של האומה מימי קדם ?

באתי איפוא היום לתבוע את הזכות הזאת. אל נמיט עלינו חרפת עולם על-ידי הברירה האווילית : או עראפאת או חוסיין. נאמר כפי שלמדנו מנעורינו, נאמר כפי שלמדנו בתורתנו, נאמר כפי שקיבלנו מאבות הציונות: ארץ-ישראל שייכת בזכות לעם היהודי ומשום כך יש להתנחל בארץ-ישראל.

אדוני היושב-ראש, אנחנו מקיימים פגישות עם המתנחלים. אני חייב לומר, זכות גדולה היא לי לומר, שהמתנחלים האלה, ללא הבדל השקפה ומפלגה, הם מבחירי הנוער העברי. הם מזכירים לנו את נעורינו שלנו. אידיאליסם טהור, חוסר כל פנייה, נכונות לצימצומיות בחיים, חלוציות-אמת, אמונה בצדקת ענייננו, נכונות לשרת את עם ישראל בכל לבם ובכל נפשם. אלה הם המתנחלים. לפני ימים מספר הביאו לפני הממשלה ולפנינו תכנית של התנחלות בכל חלקי הארץ, גם בעיר וגם בכפר. הייתי מציע לכל חברי הכנסת לקרוא את התכנית הזאת, לעיין בה, ויראו: לא רק נכונות לשירות אלא גם מחשבה עמוקה כדי להבטיח את עתידו של עמנו.

כזה הוא הנוער הרוצה להתנחל. תנו לו להתנחל, למען השם, למען עמנו ולמען עתידו. הן אתם שומעים את אויבינו. שני תנאים להם, אף הם לא לחוזה שלום: נסיגה מוחלטת לקווי ה-4 ביוני 1967; פתרון הבעיה של העם הפלשתינאי כפי שהם מפרשים את המלים האלה. כל אחד מבין כי שילובם — אחד פירושו : החרבת מדינת היהודים.

אנחנו הולכים לקראת איומי מלחמה, הצטברות לחצים. הברירה האמיתית — על כף היד אנחנו רואים את זה — אינה נסיגה עם שלום, אלא קיום זכותנו על ארץ-ישראל או סיכון עצם קיומה של מדינת היהודים. בימים כאלה להימנע מהתנחלות רבתי או למנוע את רצון המתנחלים לעלות על אדמת המולדת, ככתוב בקווי היסוד — הרי זה חטא בל יכופר.

לו זכינו — הרי זו תקופה היסטורית מיוחדת במינה — והיתה יוצאת קריאה מן הכנסת על כל סיעותיה, מן הממשלה ומן האופוזיציה גם יחד, לנוער העברי: קומו, עלו, פדו, התנחלו — אין ספק שאלפים ורבבות, בארץ ובתפוצות הגולה, היו שומעים לקול הקורא הזה והיו באים ועושים את המעשה היהודי והציוני הגדול: יישוב ארץ-ישראל. אבותינו הנחילו לנו את אהבת ארץ-ישראל, והמה אשר עשו סייג סביב התורה קבעו כי מצוות יישוב ארץ-ישראל שקולה כנגד כל המצוות. כזאת היתה אהבתם את הארץ. מה אנחנו מציעים בימים גורליים אלה ? הבה ונתאחד באהבת ארץ-ישראל ונקיים את מצוות המצוות של יישוב ארץ-ישראל.