הישיבה הרביעית של האסיפה המכוננת – חוק המעבר

מ. בגין (תנועת החרות):

כב׳ היו״ר בית נעלה, הצעת המיעוט ביחס לנוסח הסעיף הראשון לחוקת המעבר היא כדלקמן: "תפקידה הראשי של האסיפה המכוננת הוא לקבוע את חוקת היסוד של המדינה ולחוקק חוקים לישראל, עם קבלת חוקת היסוד של המדינה ייתם תפקידה של האסיפה המכוננת. תוך שלושה חדשים תתקיימנה בחירות לרשות המחוקקת של המדינה כפי שהוגדרה בחוקה״. 

הנימוקים להצעה זו הם אלה : העם בחר באסיפה המכוננת, המושג האסיפה המכוננת, בלע״ז ״קונסטיטיושונל אסמבלי״, איננו מושג מופשט. הוא מושג ידוע, מוגדר לפי תקדימים בכל מדינה ומדינה שקמה לתחיה, כתוצאה ממלחמת שחרור נגד שלטון שעבוד פנימי או נגד משעבד מבחוץ. ומדינתנו בחלק של המולדת קמה כתוצאה ממלחמת שחרור. בכל המדינות הללו היו אסיפות מכוננות, אשר תפקידן הראשי היה לקבוע את החוקה היסודית ולשמש תוך כדי עבודתן גם בית נבחרים רגיל. אבל, עם קיום התפקיד הראשי מתפזרת האסיפה המכוננת תוך תקופה קצרה, מתקיימות בחירות לבית הנבחרים או לבית המחוקקים הרגיל, ומתחילים חיים פרלמנטאריים רגילים של המדינה. אין זה מקרה שבכל חוק קונסטיטוציוני קיים סייג מבחינת הזמן גם לבית הנבחרים. העם הבוחר בציריו איננו משאיר להם חופש פעולה ביחס לתקופת כהונתם. בכל קונסטיטוציה נקבע, שמפרק לפרק מתקיימות בחירות לבית הנבחרים. לאסיפה המכוננת אי-אפשר היה לקבוע מראש תקופה מוגדרת מבחינת זמן כהונתה, באשר היא אסיפה מכוננת. אבל במהות הדברים נקבע לה גם סייג של זמן למילוי תפקידה הראשי והוא – קבלת הקונסטיטוציה. על כן חייבים אנחנו מתוך מילוי השליחות המיוחדת שהוטלה עלינו ע״י בוחרינו ושולחינו לומר במפורש, שכאשר נסיים את התפקיד המיוחד הנועד לנו — נתפזר. כלומר, נסיים את מלאכתנו ותוך תקופה קצרה תתקיימנה בחירות לבית הנבחרים הרגיל. משום כך הריני מבקש את היו״ר להעמיד יחד להצבעה את שתי הנוסחות — של הרוב ושל המיעוט.  

 הצבעה  

מ. בגין(תנועת החרות): 

בקשר לנוסח הצהרת הנאמנות של נשיא המדינה יש לסיעה שבשמה הנני מתכבד לדבר הצעת תיקון לאמור : ״נשיא המדינה מתחייב לשמור אמונים לעם ישראל ולמדינתו״. 

להצעה זו הריני רוצה להביא נימוקים קצרים. נושא הריבונות בכל מדינה הוא העם. המדינה אינה אלא מכשיר בידי העם, ועל כן הנאמנות הראשונית של כל המופיע בשם המדינה היא לעם אשר הקים אותה, ורק בדרגה השניה באה נאמנות למדינה. מובן שאין להפריד בין שני המושגים הללו. הקשר ביניהם הוא מהותי. אבל הנוסח "אני מתחייב לנאמנות למדינה״ בלבד לקוי בחסר, ועל כן הריני מציע להוסיף את המלים ״לעם ישראל״ לנוסח שהוצע ע״י הרוב בוועדה. 

שנית : היתה בוועדה הסתייגות, לא שלי, אבל אני הצטרפתי אליה, ומאחר שאין לה דובר אחר הריני מקבל על עצמי את התפקיד להגן עליה. אני מציע למחוק מנוסח הצעת הנאמנות של הנשיא את המלה ״ולחוקיה״, משום שבמדינת ישראל קיימים עדיין חוקי דיכוי בריטיים ואין זה לכבודם של מדינתנו ושל עמנו, שהנשיא של מדינתנו יישבע נאמנות לחוקים אלה המהווים כתם על עמנו ועל מדינתנו. 

אשר לסמכותו של הנשיא: הסמכות שנקבעה לנשיא בהצעת הממשלה והסמכות המוצעת לפניכם ע״י הרוב של הוועדה היא מוגבלת ביותר. היא מוגבלת אפילו בהשוואה לסמכות הניתנת לנשיאים גם במדינות, אשר בהן אין הנשיא ראש הרשות המבצעת, כמו באמריקה.גם במדינות הללו, שבהן הנשיא רק מסמל את המדינה, מייצג אותה כלפי חוץ וכדומה, ניתנת לו סמכות רחבה בהרבה מזו המוצעת לנשיא המדינה העברית. אינני יודע משום מה הוצעה סמכות כל כך מוגבלת, כשם שאינני יודע עדיין את מי תציע מפלגת הרוב היחסי כמועמד לכס הנשיאות. ייתכן שלפי הערכתה אין המועמד שלה מסוגל לעשות יותר מאשר נקבע לו בהצעה הזאת. אבל אנחנו מדברים ברגע זה על מוסד הנשיאות, המוסד העליון במדינה, ועל כן אין לקשר את הסמכות הניתנת לו לאיש זה או אחר. היום או מחר ייבחר נשיא זה. בעוד זמן מה ייתכן שייבחר נשיא שני. אמנם אנחנו קובעים לפי שעה רק חוקת מעבר, כלומר לא את הקונסטיטוציה גופה, אלא את סדרי החקיקה של חוקת היסוד. ייתכן שהכנתה תדרוש זמן רב, ועל כן עלינו להניח יסודות בריאים לממשל עברי. 

משום כך הצענו שלנשיא המדינה תינתן הסמכות להוציא באופן חד-פעמי חוק חיוני שיתקבל ע״י האסיפה המכוננת, או כפי שהיא תיקרא ״הכנסת הראשונה״. זוהי בעיה חשובה ביותר. עלינו לדעת כי ברוב המדינות בעולם קיימים שני בתים. זוהי התפתחות מדינית וחברתית מזה ימים רבים ואין היא מקרית. חכמתם המדינית של עמים מנוסים בחיי מדינה וממשל ציוותה עליהם להקים שני בתים מחוקקים ולהוסיף עליהם לפעמים עוד סמכות מחוקקת מסויימת מטעם ראש המדינה; ההנחה היא שגם נבחרי העם יכולים לפעמים לשגות גם לאחר ויכוח ודיון, ועל כן חובה לתת להם את האפשרות לדון שנית אף בדברים שכבר החליטו עליהם. לנו אין בית שני. לפי שעה יש לנו אך ורק בית אחד.

)ע. פישמן: אתה רוצה בשני בתים? קריאת ביניים : שלושה!)

לפי שעה אין לנו עדיין חוק שיקבע את מספר הבתים המחוקקים בישראל. בכמה בתים אני רוצה — על כך אשיב בוועדת החוקה במליאה, כאשר השאלה תובא לדיון. כרגע אני קובע שהאסיפה המכוננת מהווה בית אחד ויחידי ואין בית שני שיוכל לבקר את החלטות החוק או את החוקים שיתקבלו על ידינו. 

על כן תהא זאת מהחכמה המדינית לתת לבית שהות נוספת לדון באותו חוק גם לאחר שהוא מתקבל על-ידו. משום כך אנחנו מציעים שלנשיא תינתן זכות עיכוב לחוק שנתקבל על-ידי הבית. אין זאת זכות וטו מוחלטת, כפי שהיא קיימת בתיאוריה בלבד, למשל בארץ האויב — באנגליה. גם אין זאת אותה זכות וטו הקיימת באמריקה, שבה הנשיא רשאי פעמיים לעכב את החוק גם לאחר שנתקבל על-ידי שני הבתים, ורק לאחר שהבתים מחליטים שלישית על אותו חוק — הוא נכנס לתקפו על-ידי חתימת הנשיא. זוהי זכות עיכוב חד-פעמית, והיה אם הבית מחליט שנית לקבל את אותו החוק עצמו, אזי הנשיא יחתום עליו והחוק ייכנס לתקפו.  

הצבעה  

מ. בגין (תנועת החרות): 

אסביר את ההסתייגות שלנו מן הרוב בוועדה. אני חייב להסתייג מדברי היו״ר, אני רוצה לומר, שהיו"ר שלנו נהג בוועדה ללא משוא פנים וניהל את ישיבותיה בתבונה רבה. אך הוא לא היה רשאי להשמיע לי הערות כל שהן בקשר לדברי במליאה. רק יו״ר הכנסת מוסמך להעיר הערות. לא אכנס לוויכוח מה יקר ומה זול. ואשר להסתייגות מהחלטת הוועדה — מציע אנכי שנקבע במפורש בחוקת המעבר את מספר חברי הממשלה. הנימוקים שאנו מביאים להצעה זו מושתתים על נסיון העבר ועל דרישת היעילות בפעולות הממשלה. נסיון העבר הוכיח, שהוקמו כמה מיניסטריונים במדינתנו אשר למעשה אין להם מקום במדינה חפשית, או שאין בהם הכרח מבחינת יעילות עבודתה של מכונת הממשלה. כך הוקם למשל מיניסטריון למשטרה ונתמנה שר המשטרה. בשום מדינה חפשית אין מיניסטריונים למשטרה. לעומת זאת לא הוקם מיניסטריון לחינוך, ובכל מדינה הראויה לשמה ישנו מיניסטריון לחינוך. כמוכן הוקמו מיניסטריונים אחרים אשר לפי מהותם אינם אלא מחלקות, ״דיפרטמנטס״ בלע״ז, של מיניסטריון רחב. שנית(ואין דברי אלה בגדר סוד) הוקמו מיניסטריונים מסויימים לא משום הצורך בהם אלא למען ספק את הדרישות של אותו יצור משונה ששמו מפתח מפלגתי. כאשר קמה ממשלה מסוג זה, כלומר ממשלה המוקמת לא כפי שטובת הענין מחייבת, אלא לפי שיקולים צדדיים, אזי אפשר לומר עליה גם את אשר אמר, בנסותו לתאר ממשלה בישראל׳ ראשה הזמני. המלה היתה בלתי פארלאמנטארית—״קנוניה״. וכשאני מצטט מלה זו, הרי אני עושה זאת על אחריותו של האיש שהשתמש בה. על כן מציעים אנו לקבוע מספר מסויים ובלתי מקרי של מיניסטריונים. יש צורך במיניסטריון לעניני חוץ, יש הכרח במיניסטריון לעניני פנים, אשר לו, בין השאר, שייכים התפקידים של משטרה. יש צורך במיניסטריונים לאוצר, למשפטים, לחינוך, לעבודה, ובמיניסטריון גדול לעניני הכלכלה דבר המקובל בהרבה ארצות בזמנים החדשים. באשר עניני הכלכלה היו לענינים מסובכים. ולא אף על פי כן, אלא דוקא משום כך נמצא שמן ההכרח להקים מיניסטריון אחיד לכל עניני הכלכלה, בכרי שהמדינה תוכל להיבנות. משום כך אנו מציעים שבחוקת המעבר ייאמר במפורש, שהממשלה תהיה מורכבת מ-8 משרדים והם: חוץ, פנים, צבא, אוצר, משפטים, חינוך, עבודה וכלכלה. איני מציע להכניס את שמות המיניסטריונים לסעיף. אני הסברתי את הענין במהותו רק כדי להבהיר משום מה אנו מציעים מספר זה ולא אחר. ברור שאם יהיה הכרח להקים מיניסטריון נוסף — לא יהיה כל קושי מבחינת החוק הזה שאנו נקבל, אם באמת מיניסטריון זה יהיה יעיל. אם למשל, יוחלט להקים מיניסטריון לעניני קליטת העליה, בעיה המיוחדת למדינתנו, אפשר לחוקק חוק מיוחד — וחוק המעבר איננו מונע זאת, מפני שאינו אלא חוק מעבר. ואז יוקם אותו מיניסטריון. אך דרוש סייג, שמיניסטריונים יקומו לא על מנת שימונו להם מיניסטרים לפי מפתח מפלגתי, אלא משום שהם בני תועלת למכונה הממשלתית. ברור שישנה גם בעיה תקציבית, ואסור להקל ראש בבעיה זו, החשובה כשלעצמה. אפשר לטעון שגם מחלקות המטפלות בענינים אחרים מצריכות הוצאת כספים, אך אין כל השוואה בין ההוצאות הכרוכות בהתאמת מנגנון של מיניסטריון שלם לבין הוצאות של מחלקה. לטובת המדינה, ליעילות עבודת הממשלה וגם לטובת משלם המסים העברי, אנו מציעים את התיקון שלנו לסעיף מס.10

(ש. מיקונים: אני רואה צורך דחוף בהקמת מיניסטריון עכשיו — מיניסטריון למלחמה בדמגוגיה). 

. הצבעה  

מ. בגין (תנועת החרות): 

כבוד היו״ר, אסיפה נעלה! אנכי בא להגן על ההצעה, אשר לפיה יש להכניס סעיף מיוחד בחוקת המעבר על מקום מושבן של האסיפה המכוננת או של הכנסת והממשלה. ישנם תקדימים בהרבה מדינות, שבתוך שעת חירום נאלצו להעתיק ממקום המושב הקבוע של ממשלתם, את המשרדים המרכזיים של המדינה, לעיר אחרת. בצרפת — בשתי המלחמות העולמיות — הועתק מקום המושב של הממשלה; בברית המועצות — במלחמה העולמית האחרונה — הועתק זמנית מקום המושב של הממשלה, וגם בארצות אחרות קרה כדבר הזה. אף על פי כן, נקבע בכל חוקת-יסוד במפורש או לפי נוהג, שאין משיגים עליו, מקום המושב הקבוע של הממשלה. אנכי מתכבד בזה להציע דבר זה, ואין לקבל את הטענה שלא זה המקום וזה לא הזמן לקבל החלטה ברורה ביחס למקום המושב הקבוע של ממשלתנו. אין להשיב על כך בהצעה לעבור לסדר היום, מתוך נימוקים פורמאליים. אני מתכבד להזכיר לכם, כי במקום אחר ובזמן אחר גם כן עברו לסדר היום על הצעה מסויימת. את ההצעה ההיא הציע האיש, שפותח האסיפה המכוננת לא מצא לנחוץ להזכיר את שמו בין בוני מדינת-ישראל. כוונתי לזאב ז'בוטינסקי. כוונתי להצעה, שלפיה הציונות שואפת להקים מדינה בארץ ישראל. כוונתי להחלטה, שלפיה הקונגרס הציוני ה-17 עבר לסדר היום על ההצעה הזאת. אף על פי שהרוב בקונגרס הציוני ה-17 עבר לסדר היום על ההצעה ההיא, קמה מדינת-ישראל מדמי לוחמים אשר הרימו את נם המרד נגד המשעבד הבריטי. 

ועל כן, יכול אני לומר רק זאת: גם אם הרוב יחליט, מתוך נימוקים פורמאליים לעבור לסדר היום על הצעה זו, הרי בשם הנסיון ההיסטורי ובשם הנסיון שאנחנו שילמנו עבורו בדם לבנו, אנו יכולים, רשאים וחייבים להצהיר: גם אם תעברו לסדר היום, ההיסטוריה תעבור על החלטתכם לעבור לסדר היום וירושלים תהיה בירת ישראל ומדינתו. זוהי על כן ההצעה: מקום מושבן של האסיפה המכוננת והממשלה הוא בירושלים הבירה.  

הצבעה  

מ. בגין (תנועת החרות): 

אני רוצה להודיע, ואני מקווה שיו״ר הוועדה יאשר את דברי, שהוועדה דנה בפרק רביעי דיון רחב, אבל בסופו של הדיון החליטה למסור את ניסוח הסעיפים לשר המשפטים, על כן לא היה דיון נוסף בוועדה ביחס לסעיפים המיוחדים של הפרק הזה. אני, למשל, לא קיבלתי עד פתיחת הישיבה את הנוסח על סעיף 12 בו כתוב: ״לממשלה יהיו כל הסמכויות שהעניק החוק לממשלה הזמנית." הוועדה לא החליטה על נוסח כזה. נוסח זה הביא לנו שר המשפטים או משרד המשפטים לפני המליאה. לא היתה הצבעה. לא היה אפילו דיון על זה. אינני פוסל את עצם הזכות להביא את ההצעות הללו לפני המליאה. אבל דבר ברור הוא, שמשום כך יש לתת רשות להציע תיקונים במליאה, לפחות לחברי הוועדה, או להחזיר את הפרק לוועדת החוקה, בכדי שתדון בו שנית.  

 הצבעה