הישיבה העשרים ושתיים של הכנסת התשיעית יום שני, א' אלול תשל"ז 15 אוגוסט 1977 מדיניות החוץ של הממשלה לאור השיחות עם מזכיר המדינה של ארצות הברית.

דברי הכנסת
מאת:
מנחם בגין
פורסם בתאריך:
א' אלול התשל"ז, 15 באוגוסט 1977
מתוך:
כרך 80
נושאים:
הסכסוך הישראלי פלסטיני - אש"ף, פלסטינים. שלום - הסכמי הביניים. אישים - יאסר עראפת, יגאל אלון. מדיניות חוץ - יחסי ישראל-ארה"ב. ממשל - כנסת
בגין מגיב לדרישתו של חבר הכנסת אלון לדון במליאה על המהלכים המדיניים שנקבעו בשיחות שניהל בגין בעת שהיתו בארצות הברית. בגין טוען שיש לדון על כך בוועדת החוץ והבטחון. כמו כן, בגין שב ומבהיר כי ישראל לא תסכים שאש"ף יהיה חלק משיחות ז'נבה.
ציטוטים נבחרים מהמאמר חיפוש חדש

ראש-הממשלה מ. בגין:

אדוני היושב-ראש, מורי ורבותי חברי הכנסת, מתי הועלתה הדרישה האמריקנית לשתף את אירגון המרצחים הקרוי P.L.O בוועידת ז׳נבה? מתי הושמעו הדרישות על Homeland בשביל הפלשתינאים? מתי נאמר בפומבי שעלינו לסגת מקווי 4 ביוני 1967? כל הדברים האלה לא נאמרו לא ביוני בוושינגטון ולא באוגוסט בירושלים. אבל יש תאריך: כל הדברים האלה הושמעו ביום 8 במארס 1977. חבר-הכנסת יגאל אלון יודע על כך משום שהוא קרא מסמך מסויים — אמנם באיחור של חודש ימים — והוא ודאי זוכר את תכנו, אם כי ניסה, במחדל מבחינת העובדות, להתחמק אפילו מידיעתו שלו. חודש ימים לאחר קיום השיחה ב-8 במארס קיבלו שר החוץ ושר הבטחון את המסמך לידיהם. כאלה היו היחסים בממשלה של המערך שבה מתפאר חבר-הכנסת יגאל אלון. בממשלה המסמך לא הוקרא, בוודאי לא בוועדת החוץ והבטחון. ארבעה שבועות חלפו ובלחץ העתונות נשלח המסמך ההוא לשני השרים האלה בלבד ולא לשאר חברי הממשלה. אבל חבר-הכנסת יצחק רבין, ראש הממשלה לשעבר, ושני השרים לשעבר היושבים לפני יודעים היטב מה נאמר ב-8 במארס בשיחה בין נשיא ארצות-הברית לבין ראש הממשלה של ישראל והם מתכחשים לידיעה. אנחנו לא נתכחש. לא רק לפני הממשלה אלא גם לפני ועדת החוץ והבטחון הבאתי את כל המסמכים. לא הסתרנו שום דבר.

יצחק רבין (המערך):

א) אתה לא היחיד שהבאת את כל העובדות;

ב) אני מציע שהמסמך שתיארת יינתן לקריאה לחברי ועדת החוץ והבטחון.  

ראש-הממשלה מ. בגין:

בדיוק כך אני עומד לעשות.

יצחק רבין (המערך):

בבקשה.

ראש-הממשלה מ. בגין:

אתה רק הקדמת אותי ואני כך עמדתי לומר.

אני משוכנע שלו חברי הכנסת היו קוראים את המסמר הזה היו נדהמים, אבל אני לא אפר שום כללים של מגעים בין-ממשלתיים, אפילו לא לצורך ויכוח פנימי, אפילו לא למען מתן תשובה מוחצת להתחסדות, להעמדת פנים, להסתרת האמת, אלא בהחלט אביא את המסמך כולו לידיעתה של ועדת החוץ והבטחון ואז יקראו אותו

יגאל אלון (המערך):

ראש הממשלה הקודם לא נרתע מוויכוח עם מארחו. אתה הסתפקת במונולוגים.

ראש-הממשלה מ. בגין:

אני לא הפסקתיו אפילו בקריאת-ביניים אחת, חבר- הכנסת יגאל אלון. תן לי להמשיך בדברי.

שלמה הלל (המערך):

חבריך עשו זאת בצורה מאוד מלאה, אדוני ראש הממשלה.

ראש-הממשלה מ. בגין:

אז מה, אז אתה מתנקם בי עכשיו?

ייגאל אלון (המערך):

מה שמותר לאחד מותר לאחרים.

ראש-הממשלה מ. בגין:

אני אביא את המסמך ההוא לידיעת ועדת החוץ והבטחון ויקראו אותו גם תומכי הממשלה וגם מתנגדיה. המערך רוצה את האמת והוא יקבל אותה.

ועתה אני מבקש לשאול: על מה הוזעק המושב הזה של הכנסת? אני מכבד גם מושבים מיוחדים, הרי אלה החיים. על מה הוא הוזעק? הכנסת חייבת לדעת שאתנו לא דיברו כפי שדובר במארס 1977. אנחנו לא נדרשנו לשתף את אירגון P.L.O בוועידת ז׳נבה, לא בוושינגטון ולא בירושלים. לוא היינו נדרשים לכך היינו אומרים בשקט ובנימוס ״לאו״ מוחלט.

לאחרונה מרבים להשתמש במאמר חז״ל המפורסם ״ייהרג ואל יעבור״ ואומרים את זאת אפילו אנשים שאינם יודעים בדיוק על אילו שלושה דברים ״ייהרג ואל יעבור״. למה להשתמש במלים גבוהות, דראמאטיות — יחיה ואל יעבור. היינו אומרים בשקט, בשלווה ובבטחון של צדקת ענייננו: לאו. ומן ה״לאווים״, כפי שאנחנו היהודים יודעים, החלה תרבות אנוש והם בתכנם כולם חיוב. אבל אנחנו לא נדרשנו לכך. אני חוזר ואומר: לא נשיא ארצות-הברית בוושינגטון ולא מזכיר המדינה בירושלים הציגו שום דרישה שאנחנו נסכים לשתף אותו אירגון מרצחים בוועידת ז׳נבה.

אבל על מה נזעקת, שר החוץ לשעבר? נניח שהדרישה הזאת היתה מוצגת לנו ואנחנו היינו, אומרים ״לאו״. אתה מסכים ל״לאו״ או היית מציע שהממשלה תאמר ״הן״ ?

יגאל אלון (המערך):

אתה מתווכח עם תיזה שלא העליתי כלל. כנראה, שכחת את השאלה.

ראש-הממשלה מ. בגין:

חבר-הכנסת יגאל אלון, אל תצא מכליך. אתה בעד ״לאו״ או בעד ״הן״? הממשלה היתה אומרת: ״לאו״. אין הכרה באותו אירגון מרצחים שגם אתה וגם אני השווינו את אמנתו ל״מיין קאמפף״. אז על מה נזעקת? אני משער שלוא היינו אומרים ״הן״, הייתם באים בטענה גדולה והיה כדאי להזעיק את הכנסת. יש על עניין זה קונסנסוס לאומי; תמיד היה. כל הכנסת, מלבד סיעה אחת או שתיים קטנות, דורשת בשום אופן ובשום תנאי שלא לשתף את P.L.O הממשלה היתה אומרת ״לאו״.

יגאל אלון (המערך):

הרשה לי ברשותך, אדוני ראש הממשלה.

ראש-הממשלה מ. בגין:

בבקשה.

יגאל אלון (המערך):

קונסנסוס אינו יכול להיות על עמדה חלקית. לגבי שלילת אש״פ כולנו מאוחדים. זה לא קונסנסוס, כי אין שלילה בלי חיוב והחיוב הוא תשובה לשארית הבעיה הפלשתינאית. עתה אומר שאתה פלשתינאי ושולל את האופציה...

ב 

יגאל, זו קריאת-ביניים או נאום-ביניים? מה אתה רוצה להשמיע באזנינו היום?

אתה, למשל, משתמש בביטוי הקליל ״שארית הבעיה הפלשתינאית״. האם אתה חושב שעל-ידי מלונת קטנטונת זו...

מי שקורא קריאת-ביניים צריך להאזין לתשובה. את זה עדיין לא הספקת ללמוד באופוזיציה, אבל תלמד. יהיה לך הרבה זמן.

ובכן, אני מבקש לשאול אותך: אתה משתמש בזמן האחרון במלונת הזאת ״שארית הבעיה הפלשתינאית״. מה פירוש ״שארית״? אני לא שמעתי שאיזה גורם קיבל את המושג הזה. וכאשר אתה, בהיותך שר החוץ, היית חוזר ואומר שבלי פתרון הבעיה הפלשתינאית לא ייתכן שלום במזרח התיכון, הקשיבו לך בוושינגטון גם בלונדון גם בפאריס ואמרו: שר-החוץ של מדינת ישראל טוען שבלי פתרון הבעיה הזאת אין שלום ולכן אנחנו נשתדל לפתור אותה ואז יהיה שלום. אין שיעור לנזק שהבאת, במשך כל השנים הללו, בדיבורים ההם. עכשיו אתה מדבר על שארית הבעיה. איזו שארית? אומרים לך שיש בעיה. אתה אמרת: בלעדי פתרונה אין שלום. אומרים לך: תעשה שלום ותפתור את הבעיה. אבל אני חוזר ואומר: אם אתם מסכימים כולכם — נכון, ראש האופוזיציה? — שאסור לתת דריסת רגל לאירגון הקרוי P.L.O. בוועידת ז׳נבה, תהיו שבעי רצון מן הממשלה שלכם. זה בדיוק מה שהיא אמרה או היתה אומרת.

יש עוד בעיה אחת: נכון, הושמעו הודעות אמריק- ניות בתנאי מסויים של קבלת החלטה 242 על-ידי אותו . P.L.O ואז יהיה האירגון הזה בן-שיח לאמריקנים. לא הסתרנו את תגובתנו. אנחנו אמרנו שלוא כך היד. קורה היה זה יום עצוב לא רק לעם ישראל אלא לכל בני- החורין. מד. פירוש הכרה ב-242 כאשר נשארת בתקפה אותה אמנה? איך אמר שר החוץ לשעבר? איך אני אמרתי? — ״מיין קאמפף״ ערבי. כך אמרנו. אם אתם מתנגדים להודעה זו של הממשלה, לוא הייתם מתנגדים לה, הייתי מבין שיש להזעיק את הכנסת. אבל אתם מסכימים לה בכל לבכם. אז על מה נזעקתם? על מה הבאתם את הכנסת למושב מיוחד?

יגאל אלון (המערך):

על החלק החיובי של הבעיה.

ראש-הממשלה מ. בגין:

יגאל, אני אבקש אותך: לא יותר מדי פעילות בזמן שמשיבים לך. אולי בימים אחרים התרגלת לעמוד על הבמה ולהטיף מוסר. כיום יש מצב אחר: אתה חבר כנסת, הצגת לי שאילתה; אני ראש הממשלה ואני משיב לך. תן לי להשיב. אני לא הפרעתי לך בקריאת-ביניים אחת.

יעקב ז׳אק אמיר (המערך):

בעבר אתה היית הפעיל.

ראש-הממשלה מ. בגין:

זו נקמה רטרואקטיבית?

יעקב ז'אק אמיר (המערך):

לא. זו לא נקמה,

עדיאל אמוראי (המערך):

ממתי נקמה היא רטרואקטיבית?

חייקה גרוסמן (המערך):

אולי משחקים הדדיים, אדוני ראש הממשלה,

ראש-הממשלה מ. בגין:

עכשיו אומר חבר-הכנסת יגאל אלון: מדוע לא נוצלה ההזדמנות של המפגש הלבבי בין נשיא ארצות- הברית לבין ראש ממשלת ישראל כדי להגיע להסכם עם אמריקה? על התוכן, על המהות.

אני מבקש לשאול אותך, חבר-הכנסת אלון, אתה הגעת פעם להסכם עם נשיא ארצות-הברית על תכנית- אלון? קיבלת פעם בוושינגטון גושפנקה לתכנית שלך שפירושה ויתור על שטחי יהודה ושומרון? או שאמרו לך בוושינגטון פעם אחר פעם, כפי שהדברים אושרו על-ידי שגרירנו בארצות-הברית: "Totally unacceptable"  אתה ותן לי העצה הזאת?

יגאל אלון (המערך):

לא פעם שמעתי דברים חשובים על אודות הפשרה שלכם.

ראש-הממשלה מ. בגין:

אתה משיא לי את העצה הזאת. לך לארצות-הברית ותנסה להגיע אתה להסכם על מדיניות המערך. תסלח לי, העם הביע לכם אי-אמון, רבותי. הליכוד קיבל אמון להרכיב ממשלה שכמוה לא היתה מימי דוד בן-גוריון שעמד בראש מפא״י. היו למפא״י בכנסת הראשונה 45 מאנדאטים - זה מספר המאנדאטים שניתן לליכוד. אתם קיבלתם 12 מאנדאטים פחות. העם הביע לכם אי- אמון — בדרככם, במדיניותכם, בנוהגכם. הוא נתן אמון לחלק הזה של הבית. בדיעבד אתה דורש ממני שאבוא לנשיא ארצות-הברית, אעביר קו בתוך ארץ-ישראל המערבית ואומר: אדוני הנשיא, תסכים לקו הזה משום שחבר-הכנסת יגאל אלון הציע אותו בשעתו ונשיאי ארצות-הברית לא קיבלוהו. פאראדוקס.

יגאל אלון (המערך):

אפילו לא קיימת דו-שיח על המדיניות שלך.

ראש-הממשלה מ. בגין:

פשוט לא מתקבל על הדעת. לנו יש מדיניות שלנו. אנחנו מדברים היום בשם עם ישראל, אדוני, לא אתה ולא חבריך. העם החליט להביע לכם אי-אמון. הוא עשה זאת בצורה דראמאטית מאוד. הרי אתה היית בטוח שתהיה שר הבטחון — לא שר החוץ — בממשלה החדשה. אתה לא זה ולא זה. אתה בא בטענות אל ראש הממשלה, שהרכיב את הממשלה על-פי החלטת העם, שהוא היה צריך להציע לנשיא ארצות-הברית את מדיניותך? בעיני היא אבסורדית. היא לא יכולה להביא אלא להזמנת לחץ לנסיגה עד לקווי 4 ביוני 1967. אבל למה לדבר תיאוריות? הרי זה הוכח. עשר שנים ניסית להגיע להסכם עם ארצות-הברית על תכניתו. ריקם השיבו פניך. איפה יש נייר אחד בארכיון הממשלה שיוכיח שיש הסכם? אני מוכן לחפש אותו עם כל עוזרי. לא יימצא. מעולם לא קיבלת הסכמה. עכשיו אתה בא אלי ואומר: תוציא מן הארכיון את תכנית-אלון ותניח אותה על שולחנו של נשיא ארצות-הברית. הדעת לא סובלת פילפול כזה. אין בדעתי לעשות זאת. אין בדעתנו לנהוג כך. יש לנו מדיניות משלנו, היא עומדת במבחן.

יגאל אלון (המערך):

כבר קיבלת מרכיבים רבים של המדיניות שלנו שפעם בחלת בהם. עוד תדבר ״לשון קודש״.

ראש-הממשלה מ. בגין:

אם ככה — תצביע אתנו. יכולת לחכות עד מושב החורף כדי לשאת את נאומך. מה נזעקת היום?

הופצה תיאוריה שאין לה כל יסוד: שאנחנו דיברנו עם נשיא ארצות-הברית על נוהל בלבד ולא על תוכן. לא היה ולא נברא, אלא משל שלכם היה. אנחנו דיברנו עם נשיא ארצות-הברית על נוהל ועל תוכן. חברי ועדת החוץ והבטחון יודעים זאת. אמנם הדברים אינם מוצאים חן בעיני מספר חברים בוועדת החוץ והבטחון הנמנים עם המערך. זו זכותם להתנגד. אבל אתה היושב בוועדת החוץ והבטחון יודע היטב שבוושינגטון דיברנו גם על נוהל וגם על תוכן. נכון, לפי האסכולה שלנו, לפי האמונה שלנו. אני בטוח שזה דבר מקובל על דעת רוב העם. אתה יכול להכחיש זאת, אבל ה-17 במאי לא לפנינו אלא מאחורינו. העם הכריע קבל את הכרעתו בשקט, באורח דמוקראטי, כפי שאנחנו קיבלנו את החלטות הרוב כאשר היינו באופוזיציה. לא ניסינו להתנשא פה בבית הזה ולהטיף מוסר ולא לנסות להוכיח

יגאל אלון (המערך):

חה... חה... חה...

יוסי שריד (המערך):

אדוני, אתה דיברת בשם רוב הכנסת גם כאשר היית באופוזיציה; שכחת זאת. תמיד אמרת שיש לך רוב בכנסת.

ראש-הממשלה מ. בגין:

בסדר, הוכח שיש לנו רוב.

יעקב ז׳אק אמיר (המערך):

למערך יש מעל 51 מאנדאטים. לזה אתה קורא מיעוט?

שלמה הלל (המערך):

...לרבות יידוי אבנים. אדוני ראש הממשלה, אתה זרקת אבנים על הכנסת. מוטב לכם להיזכר בזה ולא להתפאר בנוצות שאין לכם. אני חושב שמוטב לכם להיזהר בדברים אלה.

ראש-הממשלה מ. בגין:

קריאות-ביניים אינטלקטואליות מאוד.

יוסי שריד (המערך):

אדוני ראש הממשלה, אפשר לומר שעכשיו אתה באמת מתנשא קצת יותר. זה נכון. אבל גם קודם התנשאת.

ראש-הממשלה מ. בגין:

חבר-הכנסת שריד, כך לא חשבת לפני כמה שנים. דיברת אחרת.

יוסי שריד (המערך):

אולי, באמת, ספר לנו סיפור זה בפעם הרביעית.

ראש-הממשלה מ. בגין:

היום יש לך אף עדין ואתה מריח מרחוק סיפוחים באפך העדין. כך לא דיברת קודם, אני אמשיך. בפארלאמנט גם זה מותר.

(חברת-הכנסת ח. גרוסמן קוראת- קריאת-ביניים)

אדוני היושב-ראש, הממשלה פועלת לפי קווי היסוד שאושרו על-ידי הכנסת. זו מדיניותנו. לא נמיר אותה במדיניותו של המערך אשר העם הביע לה אי-אמון ונלך בדרכנו.

אחרי שמונה שבועות — ועוד לפנינו כל העתיד — אני לא השארתי שום ספק שיש בינינו לבין מדיניות ארצות-הברית חילוקי-דעות. מן הרגע שבו באתי למדשאת הבית-הלבן אמרתי זאת, ומאז חזרתי הביתה שבתי והודעתי על כך. אבל חילוקי-הדעות הללו אינם חדשים. הם קמו והיו מימי ממשלת המערך. כל חברי הכנסת היושבים בוועדת החוץ והבטחון יודעים זאת. לכן האזעקה של היום היתה אזעקת שווא.

אני רוצה לעמוד על העיקר: איך מטעים דעת קהל. אקרא באזני הכנסת משפט אחד ממאמר ראשי בעתון חשוב, הלא הוא ה״טיימס״ בלונדון. וכך נאמר שם:

"Israel meanwhile has made it clear that she will have no dealings with the P.L.O. even if Mr. Arafat were to stand on his head and recite the Koran backwards"

אדרבה, נשמע דברים. תראו איך עראפאת מסכן ונחמד. הוא מוכן לעמוד על הראש ולצטט את הקוראן בכיוון ההפוך; וישראל עדייו לא מוכנה לקבל אותו. איזו עליונות אינטלקטואלית. איזו הטפת מוסר. וממי? — מן ה״טיימס״ בלונדון.

אני זוכר מאמר אחר ב״טיימס״ הזה משנת 1938, לפני שלורד רנסימן הגיע לפראג. ה״טיימס״ מיהר להודיע שיש לקרוע את הסודטים מצ׳כוסלובאקיה ולמסור אותם לגרמניה.

אדוני היושב-ראש, בדיוק באותם הנימוקים שבהם משתמשים בימים אלה: הרי זו אומה ערבית אחת, ואיך ממשלת ישראל יכולה לשלוט על עם אחר, וצריך לאחד אותם. כך הטיף ה״טיימס". כעבור שלושים שנים כתב ה״טיימס״: אנחנו מודים שבעניין צ׳כוסלובאקיה וחלוקתה בתקופת צ׳מברליין אנחנו טעינו ואנו מביעים את צערנו על טעותנו.

אין לנו שום ספק שלוא היינו מקבלים עצה כלשהי לשתף את אירגון המרצחים .P.L.O בוועידת ז׳נבה, להכיר בו, לשאת ולתת עמו — התוצאה היתה שכעבור מספר שנים ה״טיימס״ היה מודה: טעינו בהשאת העצה הזאת ואנו מצטערים על כך. אבל איננו רוצים שה״טיימס״ יבכה אותנו ואיננו מצפים שהוא יודה בטעותו החדשה, כפי שהוא הודה בטעות מימי צ׳מברליין.

תופיק טובי (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):

לוא הייתם מקבלים את העצה לשבת עם הפלשתינאים ועם ה״פ.ל.או.״, היה שלום באזור הזה.

(קריאה: אתה מאמין בזה?)

בהחלט. אין דרך אחרת.

(קריאה: מה היה עד 1967?)

גם אז התנגדתם.

(קריאה: אבל היו להם השטחים.)

ראש-הממשלה מ. בגין:

אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר את הסיכום עצמו. בבית הזה יש הסכמה נגד הקמת מדינה פלשתינאית. על דעת כל הסיעות, מלבד אחת או שתיים קטנות. בבית הזה יש הסכמה כללית נגד שיתוף האירגון הקרוי ״פ.ל.או״ ונגד איזה שהוא משא-ומתן אתו. נבטא את הקונסנסוס הזה.

יוסי שריד (המערך):

לא בכל תנאי, אדוני.

ראש-הממשלה מ. בגין:

האם להוציא אותך, יוסי שריד, מהקונסנסוס?

יופי שריר (המערך):

בהחלט. לא בכל תנאי.

אם הם יכירו בקיומה של ישראל אתה יכול להוציא אותי מהקונסנסוס הזה, אדוני.

ראש-הממשלה מ. בגין:

בסדר, לך יש תנאי כזה. לא שמעתי אותו מפי חבריך האחרים.

שמעתי מראש הממשלה לשעבר שמה שמכונה ״נוסחת יריב״ אינו מקובל כלל וכלל.

(קריאה: מה דעתו של שר החקלאות?)

אם כן, מי שרוצה להוציא את עצמו מהכלל יעשה זאת.

(קריאה: אדוני ראש הממשלה, מה דעתו של שר החקלאות בממשלתו?)

יוסי שריד (המערך):

אגב, כדאי גם לשאול את שר הבטחון. גם שר הבטחון מעוניין לפעמים להיפגש עם אנשי ״פ.ל.או.״.

ראש-הממשלה מ. בגין:

תשאלו את חברי והם ישיבו לכם. למה לא לבטא את הקונסנסוס הלאומי הזה? אנחנו נהגנו אחרת.

יוסי שריד (המערך):

אגב, גם אישיות מאוד מרכזית בד"ש, אהרן יריב, יש לה נוסחה אחרת. אם הנוסחה הזאת מתקבלת, אדוני, אני לא בקונסנסוס.

ראש-הממשלה מ. בגין:

בסדר, דבר עם מר יריב.

יוסי שריד (המערך):

אני ציטטתי את הודעת ראש הממשלה לשעבר על נוסחת יריב. שאל אותו.

ראש-הממשלה מ. בגין:

אנחנו נהגנו אחרת. אני אספר לכנסת את הסיפור כפי שהיה במציאות. אדוני היושב-ראש, היה זה במארס 1975, יום שישי. ממש לפני הדלקת נרות שבת. הטלפון צילצל, ניגשתי אליו. מן העבר השני היה ראש-הממשלה לשעבר, מר יצחק רבין. הוא מסר את הדברים הבאים: ״ברגע זה עזב את חדרי ד״ר קיסינג׳ר ואני הודעתי לו שההצעות שהוא הביא ממצרים אינן קבילות״ — אשתמש במונח המקורי:" Totally unacceptable " — ״ובזה מסתיים המשא-ומתן על הסכם-הביניים״. עד כאן אמר ראש הממשלה לשעבר. ואז אני אמרתי במקום: ״ראש הממשלה, בעניין זה נעמוד יחד״.

מה קרה אחרי זה בארצות-הברית של אמריקה? היתה תקופת הערכה מחדש. בעקבות ההחלטה ההיא של הממשלה הופסק הנשק. אספקת הנשק הוערכה מחדש. למעשה, לא ניתנה עוד.

יצחק רבין (המערך):

לא היתה הפסקה באספקה. היתה הפסקה בהתחייבויות חדשות.

ראש-הממשלה: מ. בגין:

אדוני, אני שמעתי את הנשיא קארטר אומר בסאן- פראנציסקו באזני הנשיא לשעבר פורד: בתקופה ההיא, בין מארס לבין ספטמבר 1975, על-ידי הערכה מחדש כמעט שהעמדתם את ישראל על הברכיים. כנראה, הוא ידע מה הוא שח.

הנה כי כן הופסקה אספקת הנשק, נכנסנו לעימות ישיר עם ארצות-הברית של אמריקה. הדברים שהושמעו אז בוושינגטון היו נוראים — על הממשלה, על דרכה, על התנהגותה. הם נאמרו גם בפומבי על-ידי מזכיר המדינה גם בדיווחים לקונגרס.

יגאל אלון (המערך):

נו, אז מה?

ראש-הממשלה מ. בגין:

עימות מלא. היינו יכולים לבוא אז..

יגאל אלון (המערך):

76 סנאטורים משתי המפלגות יצאו בעצומה למען ישראל.

ראש-הממשלה מ. בגין:

אני מדבר על עימות עם הממשל. היה עימות מלא והיינו יכולים לבוא אז לכנסת ולציבור ולומר: ראו את הממשלה הזאת, איך היא הכניסה אותנו לעימות עם אמריקה, איר היא מסכנת על-ידי מדיניותה את בטחוננו, איד אנחנו הפסקנו לקבל פריטים בטחוניים שכבר הובטחו לנו — הכול באשמת מדיניותה. לא כך אמרנו. אנחנו אמרנו: נעמוד יחד עד יעבור זעם. אני חושב שכך צריכה לנהוג אופוזיציה אחראית.

היום אין עימות עם אמריקה. לא נדרשנו לקבל את ה״פ.ל.או.׳׳ לוועידת ז׳נבה. הדבר הושאר בידי הצדדים, אבל ייתכן מאוד, יש דברים מכאיבים.

תופיק טובי (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):

העולם כולו דורש מכם לעשות זאת.

ראש-הממשלה מ. בגין:

בסדר, העולם כולו. מוסקבה בראשו ותופיק טובי לעזרתו. אז מה? כל העולם.

בתנאים אלה ייתכן מאוד שנצטרך לומר לעם. יתכן. לעת עתה לא נדרשנו, אופוזיציה אחראית בימים כאלה — אני חושב — אומרת: נעמוד יחד מתוך הקונסנסוס המהותי, כי הרי בעניינים אלה אנחנו מסכימים. אבל, חבר- הכנסת יגאל אלון, אינכם רוצים. אתם אומרים שגם בעניינים אלה אין קונסנסוס.

יגאל אלון (המערך):

אתה מסיט את הוויכוח ממסלולו. לא את זה העליתי לדיון. אדרבה, על-ידי הסכם ההבנה שחתמנו עם ארצות-הברית אין ארצות-הברית יכולה לדרוש מאתנו להכיר באש״פ. זה אחד מהישגינו. תתברך בו.

ראש-הממשלה מ. בגין:

נו, בסדר, נעמוד יחד על יסוד הסכם ההבנה. אם כן, מה באת בטענות? אני כבר עמדתי לסיים ואתה הפרעת לי.

אני רוצה להודיע שאם אינכם רוצים בקונסנסוס זכותכם היא. אופוזיציה יש לה הרבה פריבילגיות. אתם יכולים לכנס את הכנסת למושב מיוחד. אני שמעתי שיש עוד דרישה לכנס מיוחד של הכנסת בקשר להחלטה האנושית, הטובה והמיטיבה של הממשלה מאתמול. אדרבה, תזמנו עוד מושב של הכנסת. ישמע העם. אנחנו  נתווכח אתכם. אדרבה, תזמנו. יש לכם זכויות ואנחנו מכירים בהן.

גד יעקבי (המערך):

דעתי היא שאין כל דרישה כזאת.

ראש-הממשלה מ. בגין:

אנחנו מכירים בזכויות שלכם, אבל אנחנו מנהלים את מדיניותנו על-פי כתב האמון כפי שניתן לנו על- ידי העם.

אדוני היושב-ראש, אני קראתי בעתונות שמלכתחילה קרא המציע להצעתו ״כשלון מדיניות הממשלה״. לוא היה עומד על הכותרת הזאת, בלא היסוס הייתי מציע להסיר את הצעתו מסדר-היום, אבל אני מבין שהוא תיקן אותה ומדובר במדיניות הממשלה. אדרבה, נעביר את ההצעה לוועדת החוץ והבטחון.

היו״ר י. שמיר:

אם כן, לפנינו הצעה אחת בלבד. חבר-הכנסת יגאל אלון, אתה מסכים להצעת ראש הממשלה להעביר את הנושא לוועדת החוץ והבטחון?

יגאל אלון (המערך):

מסכים.

היו״ר י. שמיר:

לפנינו הצעה אחת — להעביר את הנושא לוועדת החוץ והבטחון. נצביע עליה.

תופיק טובי (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):

מי נמנע? הודעה לנמנעים.

הצבעה

ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוץ והבטחון

נתקבלה.