הישיבה העשרים ושמונה של הכנסת הראשונה – קליטת העליה והמלחמה ביוקר החיים
מדיניות הכלכלה של הממשלה, כמדיניות החוץ שלה – קברניטים יש לה, אבל בידיהם לא הגה ולא מצפן. מטרתם בלתי מוגדרת, בלתי ידועה, ובאין מטרה, שווא תדבר על דרכי ביצוע; באין מטרה אין דרך, אלא תהייה אחרי קטעי דרך ומשום כך אין קביעת מאורעות בשני שטחי החיים הממלכתיים שלנו, כי אם היגררות אחריהם עם כל התוצאות החמורות שבעבודה זו. התוצאה היא במדיניות החוץ שלנו: שלום, שלום ואין שלום. ובמדיניות הכלכלה שלנו: בנין, בנין ואין בנין. וכמובן, קיים קשר ישיר, קשר של סיבה ותוצאה בין השלום שאינו קיים ובין הבנין שאינו מוקם.
עתה באה הממשלה בפני הכנסת ומתריעה על המצב הקיים בכלכלת הארץ. לכל הדעות המצב חמור, חמור מאד. לא פחות חמור מאשר אילו שוב עמד האויב בתוך ביתנו – ולא רק על סף מדינתנו – ומתקיף אותנו בנשק חריש, ואנו נטולי תותחים, טנקים ונשק כבד אחר. המצב חמור מאד, אם כי הפעם לא מתקיף אותנו אויב מבחוץ, כי אם אויב מבית, לא אויב של אנשים, כי אם אויב של דברים. ובעמוד אומה בפני מצב חמור המאיים על עצם קיומה, חייבת קודם כל הממשלה לספר לעם את כל האמת על חומרת המצב ולשכנע את העם, שהתכנית המוצעת לפניו, היא אשר תוביל למטרה המבוקשת. את שני התנאים האלה לא מילאה הממשלה. לא שר השרים סיפר את האמת כולה, ולא שר האספקה לקיצוב קאלוריות סיפר את האמת כולה.
הנה כי כן סופר לנו, כי מ-210 אלף עולים שנכנסו לארץ מיום קום המדינה, נקלטו 160 אלף. הייתי מבקש בשטח זה וכן בכל השטחים, ששר האספקה והקיצוב יספק לנו קצת עובדות, יקציב לנו קצת אמת על המצב. איפה נקלטו אותם 160 אלף? בשפת עבר קיים מונח של דברים, שנקלטו מהאויר. ידענו, כי אוירא דארץ־ישראל מחכים, אך לא שמעתי, כי הוא מזין ומפרנס. היכן נקלטו?
אין לנו מספרים מדוייקים, כי במדינתנו הנאורה והתרבותית לא קיימת כלל סטאטימטיקה. גם השרים אינם יודעים את המצב לאשורו, מאחר שחסרה להם סטאטיסטיקה. אך כמה מספרים ידועים לנו. ידוע לנו, שהצבא קלט רבבות מקרב העולים. זוהי קליטה מיוחדת במינה, בעלת ערך לאומי עצום, אבל אין זו קליטה כלכלית, ביחוד בקשר לשינויים העומדים לחול במבנה הצבא, שעליהם לא אוכל למסור פרטים. ידוע לנו למשל, שבחקלאות נקלטו 6000 איש מקרב העולים. ואם אדם מתחשב במספר זה הן מבחינה אבסולוטית והן מבחינה יחסית, הרי יסיק, שהמספר מחריד במיעוטו. 6000 בלבד מקרב 210 אלף. אדרבא, ספרו לנו: בתעשיה, במסחר, בתחבורה, במלאכה, בחרושת זעירה – מה מספר העולים שנקלטו? הם לא נקלטו, הם נזרקו לערים נטושות ולכפרים נטושים. חלק מהם עבד עבודה, שאינה אלא עונתית, בפרדסים, וזו נסתיימה. איך נקלטו?
כל הדיבורים על קליטת העליה אינם אלא דיבורי שווא. זוהי הטעיית האומה, זוהי התעלמות, הסתתרות מאחורי משחקי מספרים ושעשועי מלים, והעם חייב לדעת את האמת.
עתה מופיע ראש־הממשלה ומספר לנו על הורדת יוקר החיים, בלי להוריד את רמת החיים. על דבר שכזה, בתנאים שלנו, איש לא שמע עדיין, אין זה, אלא משחק מלים. ההצעה שהביא לפנינו שרהאספקה והקיצוב אינה אלא הורדת רמת החיים, ואין לכם אומץ לב להודות בכך לפני עם ועדה. אינני מדבר על תפריט אחיד, שהנו דבר ראציונאלי ודרוש בתנאי המחסור שלנו. הוא יועיל גם לי וגם לחבר הכנסת מר ציזלינג. אין כל ספק בכך, אבל בסופו של דבר צריך לדעת את האמת על אותו תפריט אחיד. אם כן, רבותי, בתפריט זה מדובר על קאלוריות – אחד הדברים שאני מפחד מפניו יותר מאשר מהרבה דברים אחרים. המלה – קאלוריות – הנה מלת קסם. קאלוריות משביעות מאד, אבל האדם הצורך אותן, בדרך כלל אינו שבע. יכול אני לחזור על דברים, שהשמיע בימי קדם כוהן טרויאני:
"Timeo danaos et caloria ferentes"
רע מאד אם מדברים על קאלוריות, ורע יותר אם אין מודים, שקיצוב הקאלוריות ייצור בהכרח שוק שחור, ששום משטרה ומאסרים לא יוכלו לבטלו. מטבע הדברים הוא, משום שאין אדם שיוכל לעמוד בפני בקשת בתו הקטנה, כשהדרוש עוד תוספת קטנה של סוכר. אני מוכן להורות, שאולי גם אני לא אעמוד בנסיון זה, וחושבני שגם שר־האספקה והקיצוב מפקפק, אם יעמוד בנסיון זה. כפי שאמרתי: מטבע הדברים הוא וראיתי זאת גם במדינה, שבה גדולה מאד הפרסטיז'ה של כוחות הבטחון שלה, ואף־על־פי־כן קיים בה שוק שחור. זאת ועוד. אם מציעים סטאנדארטיזאציה של התעשיה, האין זאת הורדת רמת החיים של השכבות העממיות? ייתכן, שיש הכרח בכך, אבל אנחנו רוצים לשמוע את האמת, רק את האמת ואת האמת כולה.
אחר כך מציעים לנו יחד עם הסטאנדארטיזאציה של התעשיה למשוך הון מחוץ־לארץ, ועל כך אני מבקש עובדות. איני סובר, שיימצא כלכלן כל שהוא בעולם שיעיז לשכנע את עצמו ואת האחרים, שאפשר מצד אחד להציע סטאנדארטיזאציה של התעשיה ומצר שני לפתח את התעשיה, זו היא סתירה, שאין ליישבה.
אני סובר, שיש להצטער, שביום העצמאות נשיא המדינה נמצא באמריקה ולא כאן. אילו היה שומע את ההצעה הזאת מפי ראש־הממשלה מר בן־גוריון, היה ודאי אומר: "מיין פריינד בן־גוריון וויל שוין ווידער א ווארמען פראסט". על משיכת הון שמענו הרבה מאד סיפורים, ואפילו מעל במה זו. על משיכת הון שמענו גם מפי אגשים המבטיחים לנו משטר, שאין בו מקום למשיכת הון פרטי. כבר עברו חדשים רבים, וסיפרו לנו כמה הון הושקע במשך החדשים האלה בארץ ישראל, כדי לפתח מפעלים חדשים. סיפרו לנו כמה הון רצו להכניס לארץ ולא הכניסו. מה המשחק הזה לפני העם על משיכת הון, בו בזמן שההון בורח. עוד אדבר על השקפת־עולם לגבי משיכת הון, אבל קודם כל אני דורש לומר את האמת: אין משיכת הון לארץ ואין השקעות, יש בריחת הון ויש חוסר השקעות.
אישרנו היום תקציב לשלושה חדשים, תקציב לא קטן ביותר – למעלה מ-22 מיליון לירות לשנה. הכנסת והעם חייבים לדעת זאת: תקציב זה אינו תקציב המדינה, תקציב המדינה הוא תקציב משולש. החלק הראשון של התקציב הוא תקציב של הביורוקראטיה. התקציב הזה – שהוא הכרחי במהותו, אך מנופח בסעיפיו – הוא אחד מגורמי האינפלאציה; הוא אמנם תולדה של האינפלאציה, אך מביא גם להגברת האינפלאציה. יש ובחיים הכלכליים התוצאה והסיבה משתלבות.
ישנו תקציב שני והוא תקציב הבטחון, ועליו לא אוכל למסור פרטים. כולם יודעים, כי הוא תקציב הרבה יותר גדול מזה, שהוצע לנו היום על־ידי שר־האוצר.
ישנו תקציב שלישי והוא תקציב הקליטה. אל תגידו שהוא שייך למוסד אחר – הוא תקציבנו. התקציב העולה, על־פי החשבון הרשמי, לפחות ב-300-200 מיליון לירות לשנה. אני שואל ודורש תשובה. מהיכן יילקח הכיסוי לתקציב משולש זה?
אנו כולנו יודעים, כמה אתם מקבלים ממיסים וממילוות בישראל. כמה תקבלו באמריקה מהמגבית המאוחדת? לכל היותר נקבל השתא 150 מיליון דולר. מפני שישנם הג'וינט ושותף שלישי ורביעי הוא מונטור הקולקטיבי, בחיר־לבה של מפא"י, המקבל 55 אלף דולר לשנה, משכורת פרולטארית מאד שאינה נבדלת ממשכורתו של נשיא ארצות הברית, אלא ב-20 אלף דולר.
אם כן, נקבל 25 מיליון לירות מן המגבית המאוחדת. היכן נקבל את הכיסוי של 150 עד מאתים מיליון ל"י? איפה הכיסוי? על כך אין לנו תשובה. זו אינה פשיטת־רגל, כי אם קאטאסטרופה.
ודאי שאין אנו יכולים לקוות עוד להשקעות נוספות, כדי לקלוט את העולים, אלא על־ידי כך שיבואו יהודים מכל חלקי תבל, ויעזרו לנו בכספם ובהונם להקים מפעלים שבעזרתם נמציא עבודה, ועל־ידי העבודה – שיכון, ולא יגורו עוד האנשים במחנות הדומים למחנות הריכוז, פרט להבדל שאין בהם גדרי תיל. מדוע לא קוימה השיטה הזאת?
הרי בנפשנו הדבר. איננו באים להאשים את מישהו במיוחד. אולם למה לא תתבוננו, אולי בכל־זאת שיטתכם אינה טובה? אולי בכל זאת הצעותיכם בשם המונופולים שלכם לשותפות עם משקיעי הון אינן טובות? שימו לב למצב ולתוצאותיו! במובן זה, יש ברצוני לומר גלויות כלפי ספסלי־המהפכנים, שיושביהם אינם־מהפכנים: אם הם צודקים בגישתם לשאלת ההון הפרטי, הרי חייבים הם להסיק מסקנות. שמעתי פעם תשובה שניתנה במקום מסוים בענין ה"קול חוזים" בארץ־ישראל. האיש אמר: "תמורת הכסף של מיליונרים אמריקאיים, אתם מקימים קול־חוזים ועודכם מתפארים".
זו עמדה ישרה. אנו יכולים להסכים או לא להסכים לה, אך יש להעריך אותה. לעומת זה, אין להבין או להעריך את העמדה הבלתי־עקבית של האנשים היושבים ממולי. אני שואל אותם: מנין באים אותם 25 מיליון ל"י? מה מקורם? האם הנכם סוברים, שאנשי עבודה נותנים אותם? הרי זה אותו המקור, שאתם קוראים לו בלשון "השומר הצעיר", "עודף הערך"? משום מה כסף זה כשר וכספם של אלפי יהודים איננו כשר? אולי למען חיזוק הקואליציה, וברבות הימים למען הרחבתה, ימציא מישהו גם חזיר כשר? אבל אינני מניח אפילו לרגע, שמישהו ינסה להבדיל באותו מקור עצמו של הון השקעות בין שני חלקים: האחד שמתקבל לגמרי על הדעת, והשני שהוא טריפה ואסור לנגוע בו.
אגב, ברצוני להעיר, שהנסיונות הללו אינם מכשירים את המהפכנים כביכול בעיני אלה, שכלפיהם מנסים הם להיות כשרים יותר, מאשר חברי החזית הדתית בעיני הקדוש־ברוך־הוא. אני יכול להביא קטעים מן העתונים הרומניים, שבהם כתוב, שלא רק מפא"י הריפורמיסטית אלא גם מפ"ם, ה"ראדיקאלית" שתיהן גם יחד מפלגות פאשיסטיות־ריאקציוניות, המסוות בסיסמאות כמוסוציאליסטיות את שירותן הנאמן לבורגנות ולאימפריאליזם. שימו אל לבכם את העובדות הללו והסיקו מסקנות. הלא בנפשנו הדבר, אם לא יהיה זרם של השקעות מההון הפרטי, לא יהיה בנין, ושום דיבורים יפים לא יועילו לנו.
ועתה, רבותי, אומרים לנו פתאום, שיוקר־החיים נגרם אך ורק על ידי התיווך המופרז. אינני מביא מספרים. אמרתי כבר, שחסרה במדינתנו התרבותית סטאטיסטיקה. ייתכן שיש יותר מדי מתווכים. אבל אותה אמירה אפודיקטית שהתיווך מייקר כביכול את החיים ושצריך להוציא את המתווכים מכלל החיים הכלכליים, – מה אתם, רבותי, חושבים על כך?! למה תחזרו ללא ביקורת על דברים שהאנטישימיים הגדולים ביותר, החל מיוסף צ'מברלן ועד אלופי מדינות במזרח־אירופה שלפני מלחמת העולם השנייה, אמרו אותן? סוף־סוף הרי הייחוס שלכם הוא אותו הייחוס של עם ישראל, והרי אין זה גם נכון, שהתיווך הוא בלבד מייקר את הבניה. יתכן שהתיווך הוא מופרז, אבל תוספת ההתייקרות יכולה לבוא לא רק ממנו. היא יכולה לבוא גם מן היצרן. אם, למשל, בית חרושת "נשר" שאיננו שייך למנצל פרטי, אלא למנצל קולקטיבי, מעלה במרוצת הימים את מחיר הטונה של המלט מ-4 ל"י עד 14 ל"י – האם אין זה מייקר את כל הוצאות הבנין? אם מצרכי המזון מחירם גבוה בארצנו יותר מאשר בכל שאר הארצות, האין זה מעלה גם את מחירם של מצרכים אחרים?
הבה ונגיד את האמת. אסור לנו לחזור ללא כל בקורת על דברים, שבמשך דורות רבים אמרו אותם שונאינו ברצותם לנשל את הוריכם. כאשר אתם דנים על סטאנדארטיזאציה של התעשיה ותוציאו מתוך החיים הכלכליים כמה מאות ואלפים סוחרים זעירים, מה תהיה התוצאה? אם לנקוט במספרים כלכליים, הרי השאיפה של שר־האספקה והקיצוב תוביל לידי כך, שחמשת אלפים סוחרים זעירים לערך יאבדו את מקור פרנסתם וחמשת אלפים פועלים יאבדו את מקום עבודתם. עשרת אלפים בתי־אב יהיו בלי פרנסה. האם מבחינה מעשית אין זו פרובלמה חמורה למדינתנו? הרי אילו הייתם שוב מכניסים ארבעים אלף נפשות מקרב העולים מבלי להבטיח להם יום עבודה, מה הייתם גורמים על ידי כך למדינה? תחשבו על כך.
הרי התכנית שהוצעה לפנינו אינה יכולה להביא לידי הורדת יוקר החיים. הננו עדים לכך, שבתל־אביב, למשל, המחירים עולים ויוסיפו לעלות. כי יש חוקי כלכלה מסויימים, אשר שום שר־אספקה וקיצוב ומשטרה וש"י לא יוכלו להתגבר עליהם. על־כן, יוקר החיים לא יירד והקליטה לא תוקל, לעומת זה יווצר חוסר עבודה ופרנסה. מה הפתרון בשביל אותם עשרת אלפים בתי אב?
והרי אתם טוענים, שאינכם רוצים בסגירת העליה. אני מקבל בשמחה רבה את ההודעה, שאין בדעת הממשלה לסגור את העליה על־ידי "אוקאזים", אך אם ננתח את כל התכנית הזאת ואת תוצאותיה האוביקטיביות, נגיע לידי מסקנה, שהעליה עלולה להיסגר מעצמה. וייתכן, שזוהי הכוונה. ייתכן, שלמישהו אין אומץ לב מספיק לומר זאת, כשם שאמר מישהו מן "האריסטוקראטים", אשר ריחות מסויימים במחנות העולים שלנו לא עלו יפה באפו, ומנסים הם על ידי תכנית מסויימת להביא לידי מצב, שבו העליה תיפסק בלאו הכי, בגלל סיבות אוביקטיביות. גם על־כך היינו רוצים לשמוע דברים ברורים מאד.
ועתה, רבותי, השאלה של המחירים איננה רק שאלה של הורדה חד־פעמית. אפשר על־ידי "דקרט" זה או זה להוריד את המחירים. אבל אחר כך הם עלולים, בגלל סיבות שונות, שוב לעלות. יש פתרון לדבר זה. למה לא תנצלו את הדבר, שהוא הפתרון האפשרי היחיד? קיים מושג, שלפיו נהגו מדינות מסויימות – קרן סובסידיות. אמצעי זה פעל יפה בכמה מדינות. תגידו לנו: אין כסף. אולם, בשביל זה אנחנו מוכרחים למצוא את הקרן המתאימה, כי בנפשנו הדבר. פעם אחת תורידו את המחירים, אבל כששוב תבוא עליה, הרי יופיעו גם דרישות להעלאת שכר העבודה, דרישות צודקות, כי לא השכר הנומינאלי הוא הקובע, אלא השכר הריאלי. ושוב יתחיל אותו מעגל קסמים, שאין לו קץ. הקרן לסובסידיות – אולי זו הדרך, שצריך להביאה בחשבון.
כן ברצוני לעמוד על כמה ענינים מיוחדים. הנה כי כן מתפארים אנחנו בהקמת יישובים חדשים. נגיד את האמת: גם התכנית הזאת, – ואיני רשאי לפרסם את המספרים – תכנית צנועה למדי, אף זו לא הוגשמה. כפרים, שצריך היה להקימם במשך חצי השנה האחרונה – לא הוקמו אלא כמחציתם. אומרים לנו על כך: אין לנו מספר מספיק של אנשים. ברצוני לשאול אתכם: הנה אנחנו הצענו אנשים, הצענו 25% של האנשים שילכו לאותם הכפרים ולמה לא קבלתם אותם? למה לא קבלתם את שמונת גרעיני ההתישבות, שאנו הקימונו במשך החדשים האחרונים?
למה אתם נוהגים הפליה באותו ענין, שבשמו הנכם מופיעים על הבמה הזאת, ומתוך התנשאות "גבירית" אתם שואלים אותנו: איפה נקודות ההתישבות שלכם?! אשר לעבר, אין בפי תשובה אלא אחת: בעבר לא התיישבנו משום שישבנו. אתם יכולים להגיד על כך מה שתרצו, אבל לכל הדעות יש קשר בין הישיבה שלנו שם ובין הישיבה שלכם כאן. (קריאה: אין כל קשר). למה להתווכח על כך? מר לביא, כשמשוחח אני אישית עם חבריך, הם אומרים את ההיפך, אבל אין להם האומץ לעשות זאת מעל הבמה הזאת.
אני שואל שאלה פשוטה: כיצד אתם מקבלים על עצמכם להקציב כל מצרך חיוני, כשאתם מפלים בין דם לדם, ואף מפלים באותו הענין שהנכם רוצים בו, – אנחנו אומרים במפורש, שאחרי קום מדינת ישראל הנוער שלנו רוצה ללכת מתוך התלהבות להתישבות חלוצית – אם בכל השטחים הללו, שהם כל־כך חשובים בשביל כולנו, אתם נוהגים הפליה, מנין לנו הבטחון שלא תנהגו הפליה בלחם, במצרך הפשוט הזה? מנין לנו הבטחון שלא תפרח שחיתות ביורוקראטית ופרוטקציוניזם? מנין לנו הבטחון הזה, אם כל המשטר שהקימותם מבוסס על הפליה?
ברצוני לומר דברים ברורים: התכנית הזאת איננה יכולה להצליח בגלל סיבות אוביקטיביות, ואני חושש מאד שלא תצליח. הייתי רוצה, שתכנית קונסטרוקטיבית של הממשלה תצליח, אך, אני חושש מאד שההצלחה תהיה בבחינת אותו ניתוח שהצליח, אך החולה מת.
לכן אני דורש מן הממשלה ומן הכנסת להביא בפני העם את האמת השלמה על המצב השורר בארץ, כי עוד לא אמרתם אפילו את מחצית האמת. ושנית: להביא תכנית, שהיא תכנית מעשית. כל אחד מאתנו רוצה להציל את הארץ מהתמוטטות ומקאטאסטרופה, אבל לא זו הדרך. דרך זו תגביר את הקאטאסטרופה, ותביא לידי אסון.
