הישיבה העשרים וארבע של הכנסת התשיעית יום חמישי, י"ח אלול תשל"ז 1 ספטמבר 1977 הודעת הממשלה על מדיניותה – תשובת ראש הממשלה.

דברי הכנסת
מאת:
מנחם בגין
פורסם בתאריך:
י"ח אלול התשל"ז, 1 בספטמבר 1977
מתוך:
כרך 80
נושאים:
מדיניות חוץ - או"ם, דיפלומטיה. מורשת ישראל - אנטישמיות, שואה. שלמות המולדת - ארץ ישראל השלמה, רמת הגולן. הסכסוך הישראלי פלסטיני - אש"ף. שלום - הסכם שלום. אישים - יגאל אלון, שמעון פרס. תפוצות - יהדות התפוצות. ממשל - כנסת. בטחון - מלחמת ברירה ומלחמת אין ברירה, מלחמת ששת הימים. משפט - משפט בינלאומי
בגין מספר על נסיעתו לרומניה וטוען שהיה חייב להגיב לדברים שאמר נשיא רומניה בענין שיתוף אש"ף בשיחות ז'נבה וכן נסיגה לקוי הארבעה ביולי 1967. בגין טוען שעל השטח שנכבש בששת הימים יש לישראל זכות ע"פ המשפט הבנ"ל שכן זו היתה מלחמת מגן. בגין מסביר שמטרת הישיבה היתה לוודא שקיים קונצנזוס לגבי אי ההסכמה לשתף את אש"ף בועידת ז'נבה.
ציטוטים נבחרים מהמאמר חיפוש חדש

ראש-הממשלה מ. בגין:

אדוני היושב-ראש, עם ראש ממשלת רומניה קיימנו שיחות מעיקרן על הבעיות הכלכליות ואילו עם נשיאה של רומניה קיימנו בעיקר דו-שיח על הבעיות המדיניות. הסכמנו והחלטנו ששתי הארצות יגבירו את היצוא, האחת לרעותה. בנובמבר יבקר ברומניה חברי וידידי שר התעשיה, המסחר והתיירות. לקראת הביקור הזה נכין תכניות להגברת היצוא לרומניה ובוודאי נקבל תכניות רומניות להגברת היצוא של רומניה לישראל, וכך נגביר את שיתוף הפעולה באורח החיובי ביותר, כי יצוא הוא נותן עבודה לעובדים בשתי הארצות והוא המקדם אותן בשטח המשקי. חילוקי-דעות בין מדיניות רומניה לבין מדיניות ישראל, שידענו מראש על קיומם, באו לידי ביטוי בסעודת הערב הממלכתית אשר מר מאנסקו ערך לכבודי. יש אשר קראו לחילופי הדברים בינו לביני בשם עימות, אבל אם היה עימות הוא לא הביא אי- כבוד לעם ישראל. זה נכון שאת דבריו של ראש ממשלת רומניה קראתי ברגעים האחרונים לפני שקם לשאת את דבריו; מצאתי בתרגום האנגלי של דבריו פיסקאות על הצורך בנסיגת ישראל לקווי ה-4 ביוני 1967; על הצורך לשתף את P.L.O. בוועידת ז׳נבה, לרבות יחד עם מדינות ריבוניות; על הצורך בהקמת מדינה פלשתינאית, ועוד — הכל על-פי המדיניות הרומנית הידועה, שניתן לה ביטוי פעמים רבות גם בקשר עם ביקוריהם של אורחים ישראלים אחרים בבוקארשט.

אילמלא הייתי משיב או מגיב, אילו החרשתי — היה נוצר מצב לא נעים. אבל הגיבותי. עשיתי את החובה המוטלת עלי. הודעתי מראש למר מאנסקו כי על הדברים, שעל-פי בקשתם אני מסרתי להם בכתב, אוסיף הערות בתשובה על דבריו...

סלח לי, אדוני היושב-ראש — חבר-הכנסת דרוקמן, אם אתה רוצה להשמיע דבריך אני מוכן להפסיק, משום שרק היה איחור מצידך, ואני אעלה בעקבותיך אני מוכן לעשות זאת.

חיים דרוקמן (חזית דתית לאומית):

אני מוותר.

ראש הממשלה מ. בגין:

תודה.  

- - באשר לנסיגה הטוטאלית לקווי ה-4 ביוני 1967 הסברתי שיש הבדל בין מלחמת מגן לבין מלחמת תוקפנות. התוקפן לעולם אל יחזיק בידו את פרי תוקפנותו. אבל אם המלחמה היא מלחמה להגנה לאומית עצמית חוקית, שינויים טריטוריאליים הם הכלל הגדול במשפט הבין-לאומי וגם בפראקטיקה הבין-לאומית.

ואמנם כן, באחת הבירות של אירופה המזרחית שאלתי: אילמלא כר היה — מה עושה ברית-המועצות בקניגסברג, שהיא קוראת לה היום קאלינינגראד? אני רוצה היום להבהיר שאנו חושבים כי רוסיה, בצדק, נמצאת בפרוסיה המזרחית, ופולין, בצדק, עומדת על נהרות אודר-נייסה. אמנם ברית-המועצות לא היתה מעולם בפרוסיה המזרחית, ופולין היתה בשטח המזרחי בין הוויסטולה לבין האודר והנייסה לפני 800 שנה. אבל השינויים הטריטוריאליים מרחיקי-הלכת הללו חלו בצדק ובדין, משום שגרמניה הנאצית תקפה הן את פולין והן את ברית-המועצות. הן השיבו מלחמה שערה מתוך הגנה לאומית עצמית חוקית, ניצחו במלחמה, ומשום כך, על-פי המשפט הבין-לאומי, חלו כל אותם השינויים באירופה המזרחית והמרכזית הידועים לכל בני דורנו.

אבל אם הן בצדק כך שינו את התנאים הטריטוריאליים באירופה, אף אנו בצדק           - - -

תופיק טובי (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):

העם הערבי הפלשתינאי אינו גרמניה הנאצית, וישראל היא לא ברית-המועצות שנלחמה בנאצים.

ראש-הממשלה מ. בגין:

ובכן, מלחמת ששת-הימים היתה מלחמת-מגן.

תופיק טובי (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):

מלחמת תוקפנות.

ראש הממשלה מ. בגין:

הותקפנו על-ידי 4,000 טאנקים במשך שבועיים ימים. איימו עלינו מכל בירות ערב בהשמדה טוטאלית. ניתנו פקודות שאם הצבאות הערביים ינצחו, עליהם להשמיד את האוכלוסיה האזרחית. הפקודות האלה נמצאות בידינו. אנו יצאנו למלחמת-מגן במובן העליון ביותר של המושג הזה. ואם כך היה — על-פי המשפט ועל-פי הנוהל, השינויים הטריטוריאליים כלולים במציאות החדשה, והם מן הדין יהיו כלולים בחוזה השלום כתוצאה ממשא-ומתן בין המדינות.

תופיק טובי (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):

בכל-זאת, משפחת העמים דורשת מישראל לסגת מהשטחים שנכבשו ביוני 1967. זו העובדה.

שר התעשיה, המסחר והתיירות י. הורביץ:

על איזו משפחה אתה מדבר?

תופיק טובי (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):

משפחת העמים כולה, שגם אתה משתייך אליה.

ראש-הממשלה מ. בגין:

באשר ל-.P.L.O, הסברתי לראש ממשלת רומניה ולדעת-הקהל — שבהזדמנות ההיא יכולתי לדבר אליה— כי שום מדינה בעולם לא היתה מסכימה לנהל משא- ומתן עם אירגון אשר מיעוט לאומי בתוכה היה מקים אותו, והוא, אותו אירגון, היה רוצח אנשים, נשים וילדים במדינה ההיא והיה מכריז שהיא בעצם ומלכתחילה בטלה ומבוטלת.

אמנם כן, אפשר להחיל דוגמה זו על רומניה עצמה. ברומניה מתגוררים קרוב לשני מיליון הונגרים. אילו  הם, ההונגרים, היו מקימים אירגון שהיה מודיע כי מדינת רומניה בטלה ומבוטלת והיה מסתער בבוקארשט על נשים וילדים — אין לי שום ספק שממשלת רומניה לא היתה מנהלת אתו שום משא-ומתן והיתה עושה הכול כדי להדבירו. והוא הדין בכל מדינה בעולם. יש העושים השוואות שטחיות בתכלית, לאמור: היו דברים מעולם, ניהלו משא-ומתן עם אירגונים כאלה. אומרים לנו: ה-. F.L.N באלג׳יריה. נכון, הצרפתים ניהלו משא-ומתן עם אירגון זה, אבל הוא רצה רק שהצרפתים יעזבו את אלג׳יריה ולא דרש את פאריס. האירים בצפון-אירלאנד — הם רוצים שהצבא הבריטי יעזוב את אירלאנד הצפונית, אבל אינם תובעים את לונדון. והדוגמה האחרונה — יש המצביעים גם על המשא-ומתן בין ארצות-הברית לבין הווייטקונג, לאחר מלחמה אכזרית של שנים; הווייטקונג לא דרש את וושינגטון ולא טען שארצות-הברית של אמריקה בטלה ומבוטלת, "null and void ".

במקרה שלנו, האירגון הזה אומר שמדינת ישראל בטלה ומבוטלת, והשיטה שלו היא "ג׳נוסיידית״ — רצח אנשים, נשים וילדים. אני לפעמים עומד ותמה איך אנשים חפשיים, אינטלקטואלים, אנשים חשובים, מעלים בכלל על הדעת אפשרות כזאת ומדי פעם פונים אלינו בשאלה: מדוע אינכם מנהלים משא-ומתן עם .P.L.O.?

משל למה הדבר דומה? מישהו יבוא אלי, יתן בידי סכין חד ויבקש בנימוס שאתקעהו בלבי. ואני אשאל אותו: מדוע אני צריך לעשות זאת? והוא יאמר לי: למען הידידות בינינו. אז אני אומר לו: זה בלתי-אפשרי. אנו באמת ידידים, אבל האם משום כך אני צריך לתקוע את הסכין בלבי? יאמר: תעשה את זאת למען השלום. למען השלום? שלום בלעדי?

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, ואם אני אסרב בגלל נימוקים — יהיו אשר יהיו — לתקוע את הסכין בלבי, יקום האיש ויאמר: אתה קשוח, אתה נוקשה. עלי לומר שאם זו הנוקשות — אנו מוכנים לקבל אותה. נכון, איננו מוכנים לתקוע סכין בלבו של עמנו. אנו יודעים בדיוק מה רוצה אותו אירגון, ולכן לא ננהל אתו שום משא-ומתן, לא בז׳נבה ולא בשום מקום אחר. ועל-פי הנסיון שלנו — הן במעשה והן בשינון — אני רוצה לומר שעדיין לא קם בתולדות האנושות אירגון מזויין כל כך בזוי ושפל, מלבד האירגונים הנאציים. כל אירגון משהכריז אי פעם מלחמה למען רעיון כלשהו, מעולם לא רצה ביודעין לפגוע באזרחים, באנשים, בנשים ובילדים. לפעמים קרה דבר כזה, אבל אז מביעים צער עמוק. לעתים זה קורה. אבל כשאירגון מזויין הופך במפגיע את האוכלוסייה האזרחית למטרה היחידה של התקפות הדמים שלו, ולאחר שהוא מבצע אותן ישתבח בהן, יתפאר ויאמר שזו הדרך ובה יוסיף ללכת — עדיין לא קרה דבר כזה בתולדות אנוש, מלבד אצל האירגונים הנאציים,

לכן אנו עוד פעם אומרים שיניחו לנו עם השאלות ההיפותטיות. עוד פעם שואלים: ומה יהיה אם האירגון הזה יחליט כך וכך? כבר שמענו את השאלות הללו לפני חודש מארס. באותה עת התכנסה המועצה של אותו אירגון בקהיר. לא זו בלבד שלא ביטלו את הסעיפים המפורסמים ב״צ׳ארטר״ שלהם אלא עוד שבו והדגישו אותם. על סף המועצה בדמשק שוב הציגו לנו את השאלות ההיפותטיות. שוב באו ואישרו וציינו והדגישו את 15 הנקודות המציינות את הסעיפים הידועים או הנודעים ב״צ׳ארטר״ הפלשתינאי. אפשר גם להשיב לשאלות היפותטיות, אבל אם מישהו יאמר לי  היום: נניח שהיום יום שישי או יום ראשון, אגיד לו: הרי ההיפותיזה שלך סותרת את המציאות. על איזה יסוד אתה בונה את כל הנחותיך? אלה הם דברים שאין בהם ממש, ואני מקווה שהיום הכנסת וכל מפלגותיה — תהיה ההצבעה אשר תהיה — לא תשאיר שום ספק שהעם הזה, מלבד מספר קטן של חברי כנסת, מאוחד ומלוכד בהחלטה: לא יהיה שום משא-ומתן עם אותו אירגון מרצחים, הוא לא יהיה בן-שיח בשום מפגש, וכן לא תקום בשומרון וביהודה שום מדינה פלשתינאית. זו הדרך החיובית שתוליך לשלום. שני הכללים שדובר עליהם לפני כן היו מוליכים לשפיכות דמים, למלחמה מתמדת, להריסת כל סיכוי לשלום.

נכון, עם נשיא רומניה היו לנו חילופי דברים על הבעיות המדיניות היסודיות. שאלו אותי עתונאים אם הנשיא שיכנע אותי ביחס לעמדה לגבי. P.L.O; שאלו את הנשיא אם אני שיכנעתי אותו בעניין זה. שנינו לא השארנו שום ספק: אי-אפשר היה לשכנע בעניין זה איש את רעהו. למר צ׳אושסקו יש עמדה משלו, לנו יש עמדה משלנו, ונתתי לה ביטוי בפומבי בצורה שאיננה משתמעת לדו-פנים, אבל החלטנו אחרי דיון ובניגוד לציפיות מסויימות שאנחנו נקיים יחסי ידידות בין רומניה וישראל על-אף חילוקי הדעות הקיימים בינינו. זאת תוצאה חיובית של השיחות: אנחנו נוסיף לקיים מגעים גם בעתיד, כי אמנם כן, ארץ זו אף היא מעוניינת בשלום, והשלום במזרח התיכון הוא משאת-נפשנו והוא מעניינה של האנושות כולה, ולקראת השכנתו נעשה את כל המאמצים האפשריים. גם נטלנו יזמות במשך חודשיים בלבד, לרבות השיחות שתתקיימנה בחודש הזה בין מזכיר המדינה מצד אחד לבין שרי החוץ של האזור מצד שני.

אדוני היושב-ראש, אינני יכול שלא לסיים את סקירתי על ביקורי ברומניה מבלי לומר לבית שהיתה זאת פגישה מרגשת ביותר עד עמקי הלב, עד עמקי הלב, עם שארית-הפליטה של יהדות רומניה המפוארת, אשר החלה את שירותיה לציונות ולעם היהודי עוד מימי זכרון-יעקב, עבור לניל״י ועד עצם הימים האלה; שארית-הפליטה של יהדות אירופה המזרחית אשר מנתה מיליונים אנשים ואיננה עוד. אילו מעשי אכזריות חייתיים, אנטי-אנושיים, נעשו ביהדות רומניה. שמוע שמעתי מפי הרב הראשי רב-הפעלים ורב-הזכויות הרב רוזן על מה שקרה ליהדות בוקארשט כאשר אויבי האנושות פרצו לבית-הכנסת, שחטו את כל המתפללים ואת החזן ואחר כך תלו את הגופות על ווים וכתבו עליהן ״בשר כשר״. כאלה וכאלה נעשה בעמנו בימים השחורים ההם ובלילות האפלים ההם. מתוך מיליון יהודים ברומניה לא נותרו אלא 450,000. יותר ממחציתם גוועו בטראנסדנייסטריה או הושמדו באושוויץ. היתה לי הזדמנות להזכיר כי עוד ב-1944, כאשר טראנסילבאניה היתה חלק מהונגריה, הוביל האשמדאי אייכמן ברכבות כל יום, ויום אחר יום, מאות אלפי יהודים לאושוויץ. אנחנו ביקשנו את הבריטים להפציץ, לפחות ברגע האחרון, את פסי הרכבת המוליכים לאושוויץ — וסירבו לנו. איש לא עזר לעמנו הנלכד, לא ממזרח ולא ממערב, וכך ירדו, כאילו האדמה בלעתם, מיליונים יהודים ובתוכם יותר מחצי מיליון יהודי רומניה. היה זה מפגש קשה, מרגש עד עמקי הלב גם להם וגם לי, כפי שהיה גם כשביקר ברומניה שר החוץ, כפי שהיה כאשר ביקרה ברומניה ראש הממשלה הגברת מאיר. קשה אפילו לבטא את הדברים בשפת אנוש, אחרי 39 שנים, אחרי המלחמה ואחרי השואה נפגשתי בפעם הראשונה עם הזקנים שנותרו לפליטה, עם הילדים הקטנים שנולדו בינתיים, וכאשר שרו לנו משירי ציון, כאשר ראיתי את כוח ההתחדשות של עמנו — אמנם כן, עבר הלב על גדותיו.

אדוני היושב-ראש, עלי להשיב על הדיון שהתנהל היום בכנסת. ראשון הנואמים מטעם האופוזיציה היה ראש האופוזיציה חבר-הכנסת שמעון פרס, והוא שאל שאלה רטורית: ״האם אתם מאמינים שבלי ויתורים ביהודה ובשומרון אפשר להשיג חוזה שלום ?"

״אשליה היא להאמין כי הסיכסוך הערבי—ישראלי מתחיל בצד שלנו ותלוי בפשרה טריטוריאלית.״ מי כתב את הדברים האלה? — חבר-הכנסת שמעון פרס. ״אני יודע שכל פשרה המוצעת על-ידינו אין לה היענות ערבית, עם שומרון ובלי שומרון, עם הבקעה ובלי הבקעה. זה הכל השערות לוויכוחים בין יהודים.״ מי כתב את המלים האלה? — חבר-הכנסת שמעון פרס. ״מדוע מישהו סבור שאם נתיישב מזרחה לשומרון הערבים יעשו אתנו פשרה מהר יותר מאשר אם נתיישב מערבה לשומרון?״ ומי את המלים האלה כתב? — הווי אומר חבר-הכנסת שמעון פרס. ״הכול אומרים שצריך להגן על רמת-הגולן, משום ששם יש הרים גבוהים. גם בשומרון יש פסגות גבוהות. אומרים שלמרגלות הגולן שוכנים ישובים חקלאיים. נכון, אבל למרגלות השומרון שוכנת רוב האוכלוסיה של ישראל.״ מי אמר את הדברים האלה? — חבר-הכנסת שמעון פרס.

שמעון פרס (המערך):

אני מודה לך על הציטוטים. אני לא לוקח אותם בחזרה.

ראש-הממשלה מ. בגין:

אני מבטיחך שהדברים שלך שיצאו מפי היה להם צליל יפה מאוד.

ועכשיו אני רוצה לומר לך, שמעון פרס — תקשיב היטב: מה קרה בין הדברים האלו? לבין הנאום היום? מה נדבקת לפשרה טריטוריאלית, כביכול, שהיא תנאי בל יעבור להסכם שלום? אומר לך מה קרה: זו היתה אמונתך. שמעתי אותך הרבה פעמים, זו היתה אמונתך. אלא מה? — באחד הימים החלטת להיות מנהיגו של המערך כדי להיות ראש הממשלה — זו זכות — והיית צריך להסיר מכשול מן הדרך ששמו יצחק רבין. כדי להסיר אותו היית צריך לזכות בתמיכתו של יוסי שריד   - - -

(חבר-הכנסת ש. פרס קורא קריאת- ביניים)

בדיוק כך היה, ובתמיכתה של מפ"ם.

 שמעון פרס (המערך):

אני רוצה שבאמת תשמע: אני מעולם לא הבטחתי לעם שלום מיידי, מלא, המגולם בחוזה שלום. אתה אומר את זה ואתה אומר שזה יהיר. בלי ויתורים. זו לא שאלה רטורית. גם היום אני סבור שיש קשיים.

ראש-הממשלה מ. בגין:

חבר-הכנסת שמעון פרס, אדרבה, תביא לי מאמר אחד שלי. נאום אחד שלי, שבו הבטחתי מיד שלום מלא. אדרבה. מניין לך דברים כאלה? מן האוויר קלטת אותם, לא מן הבמה הזאת. אני תיארתי את ההתפתחות על-פי המציאות.

שמעון פרס (המערך):

אתה תיארת שאנחנו עומדים על סף שלום מגולם בחוזה שלום, אמרת זאת בשובך מארצות-הברית ואתה חוזר ואומר את זה. - -

ראש-הממשלה מ. בגין:

שמעון, הבאתי ציטטין מדבריך, בישיבה הבלתי- רגילה הבאה תביא אתה ציטטין מדברי, ונראה אם אמרתי פעם שאנחנו עומדים על סף השלום. סוף-כל-סוף יושבים פה אזרחים משכילים, קוראים. איפה אנחנו? זה בדיוק מה שקרה, מאז נדבקת פתאום לפשרה טריטוריאלית. אתה היית נגד פשרה טריטוריאלית ביהודה ובשומרון. אני במו-אזני שמעתי את דבריך. עכשיו אתה מציג לנו את השאלה הזאת ועל-פי הנוהג היהודי אני רוצה להציג שאלה נגדית: ונניח שאתה הסכמת לקבל את תכנית-אלון. אתה קיבלת אותה? לא. תן לי לומר. חכה, אני רק פתחתי את פי בהנחה, ואתה כבר מפסיק אותי. הרי להנחה יש אחר כך תשובה.

שמעון פרס (המערך):

היות ששאלת     - - -

ראש-הממשלה מ. בגין:

לא סיימתי את השאלה. סבלנות. שמעון, צריך להיות הרבה זמן באופוזיציה כדי ללמוד סבלנות.

שמעון פרס (המערך):

אני לא מתכוון לחכות עוד. אתה טועה.

ראש-הממשלה מ. בגין:

נראה, נראה. סבלנות.

ובכן נניח שאתה כבר קיבלת את תכנית-אלון, שמפ״ם חושבת שהיא תוליך למלחמה ולא לשלום. עשר שנים קיימת תכנית-אלון. היא הוצעה לערבים, היא הוצעה לאמריקנים. מדוע עד 17 במאי לא השגתם שלום על יסוד אותה פשרה טריטוריאלית מהוללת? מה, לא ניסיתם? חסכתם מאמצים, נסיונות? לא הובאה שלוש פעמים? היא לא הובאה בוושינגטון? עשר שנים חלפו מאז. אנחנו בתפקיד רק חודשיים ימים.

יגאל אלון (המערך):

אבל התכנית מתה. מדוע אתם כל כך        - - -

ראש-הממשלה מ. בגין:

יגאל, אם אתה מסכים שהתכנית הנושאת את השם ״אלון״ מתה, נדבר אחרת. אבל תן הסכמתך. לא, אתה לא מסכים. אז תן לי לדבר עליה. אתם חושבים שחברי הכנסת הם באמת תינוקות מדיניים כאלה שאתם ״תמכרו״ להם את הפשרה הטריטוריאלית ותטענו בקול רם בשבתכם על ספסלי האופוזיציה שאילו אנחנו היינו מקבלים את התכנית המדינית שלכם היה כבר שלום? לא היה ולא נברא אלא משל היה. אתם הכשלתם את עם ישראל על-ידי ההצעות האלה. התוצאה היחידה היתה שלחצו עליכם להגיע עד לקווי 4 ביוני 1967. אמרו לכם: totally unacceptable, עד הרגע האחרון, עד היום האחרון, ואתה, חבר-הכנסת פרס, יודע את זאת מפי הסוס עצמו. ואחר כך אתה בא, מעמיד פה פנים ואומר: איפה הפשרה הטריטוריאלית שלכם? כאילו כולנו יחד נולדנו אך אתמול, כאילו מלחמת ששת-הימים היתה שלשום. היא היתה לפני עשר שנים ויותר.

ביולי 1967 שמעתי את הפשרה הטריטוריאלית הקרויה ״תכנית-אלון״. מאז חלפו יותר מעשר שנים. ואתם הייתם בשלטון כל עשר השנים האלה, ואתם הרי מנהלים מדיניות נבונה, נכונה, מחושבת, שקולה, זהירה, נו, איפה השלום שלכם?

שמעון פרס (המערך):

אתה קיבלת עכשיו את 242, מה שקודם לא קיבלת. אתה בעד פשרה טריטוריאלית עכשיו, או לא? אתה בעד פשרה פונקציונאלית או לא? אתה צריך להסביר את מדיניותך, כי מה שעומד על הפרק אינו המדיניות של האופוזיציה אלא המדיניות שלך.

ראש-הממשלה מ. בגין:

חבר-הכנסת פרס, פעם אחת קריאת-ביניים...

שמעון פרס (המערך):

סליחה.

ראש-הממשלה מ. בנין:

סליחה ?

שמעון פרס (המערך):

אתה מסכים ל-242, אתה חצי מסכים לפשרה טריטוריאלית, אתה מסכים לפשרה פונקציונאלית — תסביר את מדיניותו.

(קריאה: אתה הסברת אותה.)

(קריאה: בגלל זה אתה חושש שלא יהיה שלום.)

ראש-הממשלה מ. בגין:

חבר-הכנסת פרס, קריאת-ביניים אחת — זה פארלאמנט, אבל הפרעה מתמדת — זה עצבנות. תן לי לדבר.

מאיר פעיל (מחנה שלי):

אדוני ראש הממשלה, שמעון פרס מחליף אותי היום.

ראש-הממשלה מ. בגין:

חבר-הכנסת פרס טוען שבממשלה דהיום יש סתירות. סתירות? ואת זה אומר מי? שר הבטחון לשעבר שישב בממשלה אחת עם מר יצחק רבין. אז לא היו שום סתירות, נכון? הרי הממשלה שלכם היתה בנויה על הסתירה. כל יום בבוקר, בכל כותרת עתון קראנו את הסתירה הזאת. מה אמר דיין? מה נטפלת אליו? הוא אמר כך, הרי שמעתי אותו במו-אזני: אילו הערבים היו מציעים לנו חלוקת יהודה ושומרון, היינו דנים. "אילו" — הוא הוסיף על-פי שורת ההגיון, אבל הם לא מציעים. לכן אמר ״אילו״. זאת באמת המציאות. אתם אינכם יודעים זאת? לא שמעתם את כל ההודעות הערביות החוזרות ונשנות — רק ה-4 ביוני 1967- רק נסיגה טוטאלית, עד עצם היום הזה?

אתם יצרתם את הרושם המוטעה בעם. הטעיתם את העם ואמרתם שאם נודיע על ויתורים ביהודה ובשומרון או-אז נגיע לשלום. שוב אני אומר: המציאות טפחה על פניכם. אתם סיפרתם סיפורים שאין להם קל קשר עם המציאות. ניסיתם להטעות את הציבור, אבל בינתיים קרה לכם מכשול. מה אני יכול לעשות? העזרה של יוסי שריד לא עזרה לו ואתה נכשלת בבחירות.

שמעון פרס (המערך):

תסביר את המדיניות שלך.

ראש-הממשלה מ. בגין:

שמעון, אתה לא יכול לדבר כל הזמן. אני רוצה לומר לך: אתה מדבר מאז קמה הממשלה הזאת בזעם בלתי-עצור. אני תמה. הרי אנו ידידים, אנו מכירים איש את רעהו. אתה בדרך כלל אדם שקט. מאז קמה הממשלה הזאת כל נאום חדור בזעם, כאילו דיברת על יצחק רבין.

(צחוק באולם)

מה הזעם הזה? שמעון, תהיה ״ "good looser ". הפסדתם פעם בבחירות. מה קרה? יש ממשלה אחרת, חדשה. אני לא דורש שום שאנס שתיתן לנו. תבקר, תתקוף, אבל מה הזעם הזה? לא מובן. אתה עוד תלמד להיות גם מפסיד טוב.

אדוני היושב-ראש, אנחנו זימננו את כנס הכנסת הזה כדי לקיים דיון מדיני, אבל כלל לא אכחד מפני חברי הכנסת שכוונתנו היתה להביא לידי החלטה אחת ויחידה: מה עמדת העם והכנסת לגבי אותו אירגון מרצחים ששמו P.L.O. בא ראש האופוזיציה ומאשים אותי בכך שפניתי אל מפלגות האופוזיציה בפומבי. מה ההאשמה הזאת? אתה לא היית אז בוועדת החוץ והבטחון; חבריך היו. היתה ישיבה לפי דרישתכם, ובה מסרתי דין-וחשבון מלא, לרבות המסמכים, ותוך כדי הישיבה פניתי גם למערך וגם לד"ש בשאלה פשוטה אם אנחנו יכולים להתאחד בדיון שהתקיים לפני שבוע על התקציב סביב החלטה משותפת לגבי ה-.P.L.O. ואז אבקש שהכנסת תדון גם בסעיף הזה ונקבל החלטה. אמרו לי: קונסנסוס חלקי לא ייתכן. אני חושב שחבר-הכנסת אלון אמר זאת, קונסנסוס חלקי — רק כזה יכול להיות קיים. אין הרי קונסנסוס מלא. אילו היה קונסנסוס מלא לא היתה ממשלה ולא היתה אופוזיציה. אין קונסנסוס מלא. מה עושים בעם חפשי, בפארלאמנט דמוקראטי? — ממקדים בעיה מסויימת, מוציאים אותה מן העניינים שאין הסכמה עליהם ומעלים אותה כהצעה משותפת.

איך אנחנו נהגנו? אני קורא, אדוני. היושב-ראש. ב-28 באוקטובר 1974 עמד חבר-הכנסת מנחם ידיד על במה זאת והציע ״על דעת המערך, הליכוד, המפד״ל, החזית הדתית התורתית, המפלגה הליברלית העצמאית להחליט לאמור: א) הכנסת דוחה ומוקיעה את החלטת עצרת האו״ם להכיר באירגוני המרצחים הערביים ולאפשר להם להשתתף בדיוניה; ב) הכנסת קובעת כי שאיפתם המוצהרת של אירגונים אלה היא להחריב מדינה. התקפות-הדמים שהם מבצעים מכוונות נגד אוכלוסיה אזרחית, אנשים, נשים וילדים, והן פשע נגד אוכלוסיה ג) ישראל תוסיף ללחום באירגוני המרצחים עד אשר יושם קץ לפעילותם הנפשעת." לא הוסיפו פה: פתרון הבעיה הפלשתינאית או מדינה ירדנית-פלשתינאית. שום דבר. כביכול — שלילה. אני טוען שהיא חיוב. עשרת הדיברות בחלקם כתובים על-פי הדיקדוק בשלילה. הם החיוב התרבותי הגדול מאז ברוא אלוהים את האדם עלי אדמות, אך השלילה הזאת היא החיוב שלנו. שום דבר לא הושג. מה קרה אז? המערך הציע לליכוד לקבל החלטה משותפת ואנחנו לא דרשנו אז להכניס סעיף על-פי השקפתנו. קיבלנו זאת, ולכן ההצעה נתקבלה על דעת כל הסיעות הלאומיות.

ב-11 בנובמבר 1975 עמד על במה זו חבר-הכנסת ורטמן, ועל דעת המערך, הליכוד, החזית הדתית הלאומית, המפלגה הליברלית העצמאית, יעד, התנועה לזכויות האזרח וחבר-הכנסת בנימין הלוי הגיש את ההצעה הבאה: "הכנסת קובעת כי האירגון הקרוי אש"פ הוא מסגרת לאירגוני מרצחים אשר מטרתם המוצהרת היא הריסת מדינת ישראל. ישראל לא תנהל שום משא-ומתן עם אירגוני המרצחים בשום פורום, ולא תשתתף בוועידת ז׳נבה אם תוזמן לוועידה נציגות של אירגונים אלה."

אנחנו הצבענו בעד ההצעה הזאת כאופוזיציה נאמנה לעם ישראל, ולא דרשנו להוסיף שום סעיף לפי השקפתנו. אתם לא יזמתם סעיף על מדינה ירדנית- פלשתינאית ופשרות טריטוריאליות בכל שלוש הגזרות. כך התלכדה הכנסת. זו דרכו של פארלאמנט חפשי.

במה חטאתי לכם כאשר הצעתי בוועדת החוץ והבטחון שנתלכד כולנו סביב אותה הצעה שאתם יזמתם אותה ב-1975, אתם הצבעתם בעדה? חבר שלכם הציע לקבלה.

היום אני לא מציע לקבל את ההחלטה בשלמותה, אני מציע לקבלה בלי הסיפה. בסיפה נאמר: ׳׳ולא תשתתף בוועידת ז׳נבה אם תוזמן לוועידה נציגות של אירגונים אלה". אין לנו צורך לקבל החלטה כזאת. מדוע? — זה נכון שממשלת המערך נתבעה בחודש מארס להסכים ש-.P.L.O ישתתף בוועידת ז׳נבה, אבל הממשלה — חבר-הכנסת פרס, אומרים ממשלת ישראל ולא ממשלת הליכוד — ממשלת ישראל דהיום לא נדרשה לעשות זאת.

אני רוצה שהבית יידע שארצות-הברית הודיעה לנו במפורש שההשתתפות של .P.L.O. בוועידת ז'נבה היא עניין לצדדים עצמם. ממשלת ארצות-הברית לא באה ואינה באה אלינו בשום דרישה שנסכים לשתף את .P.L.O. בוועידת ז׳נבה. הדבר תלוי בצדדים. אחד הצדדים הוא אנחנו. אמרנו לאו מוחלט — שקט, מנומס, בריא, חד-משמעי, וכך אנחנו אומרים היום. אין צורר בפיסקה שאולי אז — בנובמבר 1975 — היתה אקטואלית, לאמור כי ישראל לא תשתתף בוועידת ז׳נבה אם תוזמן לוועידה נציגות של .P.L.O. איש לא עומד להזמין אותה, משום ששני יושבי-הראש הם של ברית-המועצות וארצות-הברית. ארצות-הברית לא מזמינה את .P.L.O. לוועידת ז׳נבה.

שאל חבר-הכנסת פרס: איפה אתם? מדוע נדם קולכם? — נדם קולנו? מאז בא מזכיר המדינה ואנחנו ישבנו בחדר הישיבות בממשלה, משלחת מול משלחת, העלינו את כל הבעיה הזאת ואמרנו: היה זה יום עצוב ביותר לא רק לישראל אלא לכל בני-החורין בעולם אילו היתה אמריקה מחליטה לשוחח עם אירגון המרצחים הזה. גם מרומניה הושמעו הדברים בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים. כל יום אנחנו משמיעים אותה. שואל ראש האופוזיציה, שבינתיים כנראה פשוט אינו מטה אוזן קשבת: איפה אתם? מדוע נדם קולכם? לא נדם קולנו. אנחנו עומדים במערכה. בינתיים בעיקר הצלחנו בה, משום שהדפנו את ההתקפה שהחלה בחודש מארס - תסכימו לשתף את .P.L.O בז׳נבה. היום אין דרישה כזאת. בנו תלוי הדבר ואנחנו אומרים לאו.

תופיק זיאד (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):

אשליות.

ראש-הממשלה מ. בגין:

אדוני היושב-ראש, שלא תהיה שום טעות. גם אם תהיינה שלוש הצבעות, יש קונסנסוס מלא בבית הזה, מלבד שבעת חברי הכנסת מתור 120 חברי הכנסת. כל הכבוד. כל אחד דוגל בדעתו, אבל 113 חברי הכנסת, המייצגים את הרוב המכריע בתור האומה, אומרים גם היום: לא מנהלים משא-ומתן עם אירגון המרצחים. העולם ישמע זאת כסעיף בהצעה של ד״ש, כסעיף בהצעה של המערך, ובהצעת ההחלטה שאנחנו נגיש ובוודאי תתקבל. מובן מאליו, אדוני היושב-ראש, שהיינו מעדיפים לקיים. הצבעה אחידה, כפי שהיתה באוקטובר 1974 ובנובמבר 1975, כאשר אתם הייתם בממשלה ואנחנו היינו באופוזיציה, אבל אם יש היום אופוזיציה אחרת — תלד לדרכה, תפעל לפי השקפתה. אבל להווי ידוע — ואני יכול לומר זאת באזני כל העמים — עם ישראל מאוחד. אין ולא יהיה שום משא-ומתן עם אירגון המרצחים. אנו רוצים בשלום ורוצים לנהל משא-ומתן על חוזה שלום עם המדינות השכנות.