הישיבה המאתים ושבע של הכנסת החמישית יום רביעי כ' טבת תשכ"ג 16 ינואר 1963 – הידיעות על התערבות מוסדות מפלגתיים בעניני מנגנון משרד החוץ

ישיבת כנסת
מאת:
מנחם בגין
פורסם בתאריך:
כ' טבת התשכ"ג, 16 בינואר 1963
מתוך:
כרך 35
נושאים:
מדיניות חוץ - דיפלומטיה. ממשל - כנסת, פרלמנטריזם. מפלגות - מפא"י
בגין מבקש להעלות לדיון את העובדה שמי שממונה לתפקידים במשרד החוץ הם כמעט רק אנשי מפא"י.
ציטוטים נבחרים מהמאמר חיפוש חדש

היו״ר י. ש. בן-מאיר:

רשות-הדיבור לחבר-הכנסת בגין, להצעה.

מנחם בגין (תנועת החירות):

אדוני היושב-ראש. אני מציע להעביר את הצעתו של חבר-הכנסת רימלט לוועדה.

עם כל הכבוד, אני רוצה לומר לגברת שרת החוץ שאין היא ממונה על כבודה של הכנסת--

שרת-החוץ ג. מאיר:

לא פחות ממך.

מנחם בגין (תנועת החירות):

מדוע הרוגז? הרי רק עתה פתחתי את פי. –

והכנסת צריכה להחליט אם היא רוצה לדון או לאו.

עם כל הכבוד העירותי שהנימוק של הכבוד איננו נימוק משכנע. העניו בעיני נכבד מאד לדיון גם בכנסת, אך אט לא במליאה, בוועדה ודאי.

הבעיה, אדוני היושב-ראש, היא - האופי החד-מפלגתי של שירותי החוץ של מדינת ישראל.

שרת-החוץ ג. מאיר:

זו עלילה.

מנחם בגין (תנועת החירות):

הגברת מאיר, קודם כל אני חושב שצריך להניח לי להביע דעתי. לא אמרתי דבר שאיננו פרלמנטרי. מלבד זאת אני רוצה לומר לך שעל-פי הנסיון ההיסטורי יש לנו מושגים שונים על עלילות, ושנת 1933 תוכיח.

רציתי לומר שיש אופי חד-מפלגתי לשירותי החוץ של מדינת ישראל, ואילו הממונים על משרד החוץ ממירים את האופי החד-מפלגתי באופי בלתי-מפלגתי. אם אין חבר אחד של תנועת החירות בין הנציגים הדיפלומטיים של מדינת ישראל, זוהי הוכחה שמשרד החוץ הוא בלתי-מפלגתי? אם אין נציגים אחרים ממפלגות אחרות, ההוכחה היא שמשרד החוץ הוא בלתי-מפלגתי.

כאשר מר שרת היה עדיין שר החוץ, אמרתי לו שיש אופי חד-מפלגתי למשרד החוץ, והראיה — כמעט כל הנציגים הדיפלומטיים נמנים על מפלגה אחת, על ״המפלגה״. הוא כתב לי פתק, בו אמר: זה לא נכון. הנה אבא אבן איננו חבר מפא״י. חיכינו מספר שנים ונתברר ששגרירנו היקר והנכבד בארצות-הברית היה בדרך למפא״י.

רציתי לפעמים לשאול את עצמי: ״המפלגה״ היא מפלגה גדולה — ניחא. אולם, האם היא המפלגה היחידה הגדולה? יש עוד מפלגות המוניות בישראל, בפרופורציה מסויימת כמובן. בעד תנועת החירות הצביעו 138 אלף אזרחים ואזרחיות בישראל. הזהו ציבור כל-כך קטן? האם בין אלה אין אף אחד אשר יכול לייצג את המדינה במקום כל-שהוא בעולם? אף לא אחד? דבר מפליא. האם שרת החוץ התייעצה אתנו פעם ופנתה בשאלה: אולי יש לכם מועמד מתאים לשירות דיפלומטי? היא איננה מחוייבת לקבל, אבל האם פנתה? עובדה היא שבין עשרות רבות של מדינות, בהן מדינתנו מיוצגת, לא קרה עדיין שחבר שלנו, ידיד שלנו, יהיה נציג. לא שזה דרוש לנו...

(חבר- ה כנסת י. פישר קורא קריאת- ביניים)

חבר-הכנסת פישר, אני מדבר עכשיו על מלאכה דיפלומטית.

לא שזה דרוש לנו. אנחנו יכולים לחיות בלי שחבר שלנו יהיה נציג דיפלומטי בארץ מן הארצות. אבל אני שואל את השאלה: 140 אלף אזרחים זהו ציבור כה קטן שלא ייתכן שיימצא בו מישהו מתאים לתפקיד דיפלומטי כלשהו? לא הרגשתי שכל הדיפלומטים שלנו שהם חברי מפא׳׳י, סיימו בית-ספר לדיפלומטיה ב״מפלגה״.

אני חוזר ואומר: יש על-פי המציאות — ועלילה היא לומר שמה שאני אומר היא עלילה — אופי חד-מפלגתי מובהק לשירותי החוץ, ומשום כך יכול אותו מוסד עליון לביקורת של המפלגה לעשות גם את הצעד חסר הטקט, עליו דיבר חבר-הכנסת רימלט. הבעיה היא רצינית, ממלכתית, ואני מציע, אדוני היושב-ראש, להעביר אותה לדיון בוועדה מתאימה.