הישיבה המאתים-וארבעים-ושש של הכנסת הראשונה יום רביעי, כ׳׳ז אדר ב תשי"א 4 אפריל 1951 – חוק המעבר לכנסת השניה, תשי״א 1951 – קריאה שניה וקריאה שלישית

בזמן הדיון על חוק המעבר תש"ט, הובאה לפני ועדת החוקה של האסיפה המכוננת הצעה בשם מר בן- גוריון, וזה היה תכנה: ״ממשלה שהכנסת הניעה לה אי-אמון תמשיך למלא את תפקידיה עד היכון ממשלה חדשה״. ההצעה הזאת היתה אפיינית מאד ברוחה האנטי- ממלכתית, כי הרי ממשלה — כך נאמר בהצעה — שהכנסת הביעה לה אי-אמון, הדבר הראשון שהיא עושה — מהו ? היא ״ממשיכה למלא את תפקידיה". הרי ממשלה איננה סוף-כל-סוף סוכנות יהודית, שבה המתפטרים הולכים ללמוד יוונית עתיקה ולאחר שהם מסיימים את חוק לימודיהם, הם ״מפטרים״ את התפטרותם — ושלום על ישראל. מדינה איננה קונגרס ; ממשלה איננה סוכנות. אנחנו לא הסכמנו להצעתו של מר בן-גוריון, כי משחר נעורינו חונכנו על-ידי זאב ז׳בוטינסקי ברוח ממלכתית וראינו את תקומת המדינה כאשר עדיין כל שרי הממשלה היושבים פה, הסבירו לגויים וליהודים, שמדינה יהודית פירושה השתלטות על עם אחר, ואסור להקים מדינה יהודית.

מתוך גישה ממלכתית, אשר חסרה בהצעת מר גן- גוריון, הצענו שגי תיקונים להצעה הנ״ל: א. "ממשלה שהכנסת הביעה לה אי-אמון מגישה את התפטרותה לנשיא-המדינה". זהו הצעד הראשון אשר ממשלה שאיננה נשענת על הרוב בבית המחוקק חייבת לעשותו. ב. ״ממשלה אשר סוטרה על-ידי הבית המחוקק עד היכון ממשלה חדשה, תטפל בעניני ממשל שוטפים״. נוסח זה, ״עניני ממשל שוטפים״, איננו מקורי ; הוא מופיע בקונסטיטוציות של עמים רבים.

שר-המשפטים פ. רוזן:

איפה?

מנחם בגין (תנועת החרות):

כבוד השר, אני חושב שחבר-הכנסת ד״ר לם יעזור לך להיזכר בדבר, כי הוא ניסח זאת בשפה הגרמנית, ואני אינני רוצה לדבר גרמנית מעל במת-הכנסת. היו קונסטיטוציות של מדינות דמוקראטיות מאד שבהן היה הסייג הזה. תיקוננו הראשון נתקבל. בחוק המעבר תש״ט כתוב, על-פי הצעתנו לאמור : ״ממשלה אשר הכנסה הביעה לה אי-אמון מגישה התפטרותה לנשיא-המדינה״. אולם תיקוננו השני נדחה על-ידי רוב גדול מאד, על- ידי כל המועמדים דאז לממשלה. ועתה אנו אוכלים את פרי הבאושים של הגישה האנטי-ממלכתית אשר נתנה אותותיה בדיוני ועדת- החוקה. כי מה קרה? — הממשלה הגישה התפטרותה לנשיא-המדינה לאחר שהרוב בכנסת הביעה לה אי-אמון. אולם הממשלה מוסיפה למלא תפקידיה על-פי חוק המעבר, כאילו לא קרה דבר. ומר בן- גוריון טוען שהרוב אשר הביע לו אי-אמון הכריח אותו — להיות ראש-ממשלה. מר בן-גוריון מוסיף לטעון שהוא החליט לפנות אל העם, הווה אומר שלא הבית אשר אמר למר בן-גוריון ״אתה אינך מסוגל להיות ראש-הממשלה ואין אתה צריך להיות עוד ראש-הממשלה״ הכריח אותו לשאול את העם אם הוא רוצה בו כראש-ממשלה או לא. הבית הביע אי-אמון לראש-הממשלה ולממשלתו, לאחר שראש-הממשלה העמיד את בעיית החינוך כבעיית אמון. ומאחר שהרוב בבית דחה את הצעתו של מר בן-גוריון, הכריח אותו הרוב לשאול את פי העם. אבל מר בן-גוריון טוען: ״ואף-על-פי-כן אני אהיה ראש-ממשלה״׳ והוא מוסיף לטעון: ״והיה אם הבחירות החדשות לא יאפשרו לי, למר בן-גוריון, להקים ממשלה, שאני חושב אותה ליציבה — אני אוסיף להיות ראש-ממשלה, בלי רוב בבית כאילו לא קרה דבר״. כמה זמן ? — זאת אין איש יודע. אולי יתקיימו בחירות חדשות, ועד אז         

אליעזר ליבנה (מפא״י):

עד אשר בגין וסנה יקימו ממשלה.

מנחם בגין (תנועת החרות):

כמה זמן יימשך מצב זה ? — אין סייג לכך. כמובן, הקמתי ממשלה יציבה אינה תלויה ברצונו של איש. בוודאי, כולנו רוצים בממשלה יצליה, אולם זה תלוי במציאות הפוליטית וביחסי הכוחות הפארלאמנטאריים. ואולם, אני שואל דוקא את הממשלה הזאת, המפורקת מאחריות קולקטיבית, המפורקת מאחריות פארלאמנטארית — כיצד אתם מקבלים על עצמכם להפר את החוק היסודי של המדינה ולטעון למלוא הסמכות לזמן בלתי-מוגבל, אף- על-פי שהנכם ממשלת מיעוט? הרי בסופו של דבר מוכרח להיות הבדל בין ממשלה פארלאמנטארית הנשענת על רוב בבית-המחוקקים לבין ממשלה ״פארלאמנטארית״ כביכול, הנהנית מאמון של מיעוט בלבד בבית-המחוקקים, כי אם אין הבדל — פארלאמנט למה? כיצד תקראו למשטר הזה משטר פארלאמנטארי? תפקיד בית-המחוקקים הוא לא רק לחוקק חוקים, אלא לפקח על הממשלה, לפטר ממשלה שהרוב אינו רוצה ביקרה ולהעלות ממשלה שהרוב רוצה בסמכותה. אם אין הבדל זה, הרי אתם עושים ללעג ולקלס את עצם המושג של משטר פארלאמנטארי׳ הרי אתם משליטים את רצון המי- עוט על העם הזה. והדבר הוא חמור מאד ; ואגיד משום- מה הוא כה חמור.

עתון ״הארץ״ אינו חשוד בקיצוניות; להיפך — הוא ידוע כעתון מתון. ועתון ״הארץ״ המתון פרסם מאמר שבו קבע שהממשלה הזאת, היא, למעשה, בלתי- חוקית. זה דבר אפייני מאד. ואני מזהיר אותך, מר בן- גוריון, ואת כל חבריך בממשלה ואת כל חברי הבית הזה: אל תלכו בדרך נלוזה. עליכם היה לבקש מאת הבית הזה להגביל את סמכויותיכם, כל עוד אין לכם רוב בו. עליכם לדרוש את הגבלת הסמכויות, כי אחרת אתם קובעים תקדים מסוכן ביותר לאומה זו. זכרו: באו אלינו יהודים מקצות תבל, אשר חיו תחת שלטונות מדכאים של גויים, והם למדו להפר חוקים של הגויים, וזו היתה מצווה לאומית יהודית להפר אתי חוקי הגויים, שהתנקשו בזכויות- החיים שלהם. בארץ הזאת היתה מהפכה נגד שלטון נכרי, ואנו בכוונה תחילה הפרנו את חוקיו, משום שרצינו לסלקו מכאן. במשך דורות ואף בשנים האחרונות נוצר איפוא הלך-רוח מסויים, שהחוק אינו קדושה. והיום, כתוצאה מן המשטר שאתם הקימותם — ואתם יודעים על כך כמוני — ישנה למעשה הפרת חוק מתמדת בעם הזה. אין כמעט אזרח ישראלי שלא יפר את החוקים שאתם מחוקקים, וזה דבר מסוכן.. .

אריה בהיר (מפא״י):

אתם מחנכים את האזרחים לכך.

מנחם בגין (תנועת החרות):

אני אומר בפני עם ועדה . . .

ראש-הממשלה ד. בן-גוריון:

הבית הזה הוא המחוקק את החוקים, והבית הזה יחליט — ולא ״חרות״ ועתון ״הארץ״.

מנחם בגין (תנועת החרות) :

זהו מצב של ex lex לא רק מדיני אלא גם — מה שמסוכן יותר — ex lex פסיכולוגי. אנו, שהפרנו חוקים של שלטון נכרי מדכא, אומרים בפני עם ועדה כי יש לכבד חוקים של שלטון עברי, אפילו של שלטון עברי רע׳ שאנו רוצים ברדתו — והוא ירד. אנו רוצים בחינוך העם להכרת החוק בישראל, להגברת תחושת החוקיות של ממשלה עברית. אנו רוצים שכל אזרח יכבד את החוקים אפילו אם הם אינם מוצאים חן בעיניו, אם הם נתקבלו על-ידי בית-המחוקקים ומבוצעים על-ידי ממשלה חוקית. אך מה אתם עושים ? — אתם מתנקשים בהכרת החוק של העם. אתם, המושלים והשליטים — אתם הנות- נים את הדוגמה הבולטת ביותר כיצד להפר את חוק- החוקים של העם ~ חוק שלטון הרוב. אין לכם רוב. אתם נשענים על מיעוט. כיצר נטלתם לעצמכם את- מלוא הסמכות של שלטון הנשען על רוב, כאילו לא קרה דבר?

על-כן חייב הבית לחוקק חוק מפורש — תהא הממשלה אשר תהא — שאם ממשלה פוטרה על-ידי הרוב בבית-המחוקקים, היא אמנם, באין אפשרות להרכיב ממשלה אחרת, תוסיף למלא תפקידי ממשל מסויימים עד קום ממשלה יציבה, אולם יש גבול לסמכויותיה. ממשלה הנשענת על מיעוט בלבד אין לה כל הסמכויות הניתנות לממשלת רוב, בשטחים מסויימים — שהם, כמובן, שטחי- חיים מכריעים של המדינה — ישנה הגבלה. הממשלה הזאת יכולה היום לחתום על חוזה בינלאומי שעל-פיו תופקע עצמאות ישראל, והיא תטען: אני ממשלה, אני הקובעת משום שעדיין אני מכהנת בשלטון.

ואפילו ענין כקביעת סדר-היום של דיוני הכנסת, טעון הסדר חוקי. כאשר לממשלה יש רוב, יש הגיון בדבר שאם היא מציעה סדר-יום לדיוני הכנסת; הוא מתקבל באופן אוטומאטי, משום שמניחים מראש שהרוב העומד לרשותה של הממשלה יאשר את סדר-היום הזה. אולם, באיזו סמכות קובעת ממשלה הנשענת על מיעוט את סדר-היום של הכנסתי? ממשלה במצב של התפטרות — דינה כדין סיעה. היא צריכה להציע סדר-יום, והיה אם הכנסת תאשרו — הוא יהיה סדר-היום של דיוניה. אין אתם יכולים, על-ידי אוזורפאציה בלתי-מסוייגת, ליטול לידיכם סמכות מלאה של ממשלה כאילו היהלכם רוב. הממשלה שלכם פוטרה, אין לה אמון בבית הזה. חובה על הבית להגביל את סמכויותיה עד אשר תקום ממשלה שתישען על רוב ולה יינתנו כל הסמכויות של שלטון מבצע חוקי.