הישיבה המאתיים-ותשעים-ואחת של הכנסת התשיעית יום רביעי, י"ג טבת תש"ם 2 ינואר 1980 –הצעת סיעת המערך, התנועה לשינוי ויזהמה, החזית הדמוקראטית לשלום ולשוויון ומחנה שלי להביע אי-אמון לממשלה בשל החלטתה לדחות

 ראש-הממשלה מ. בגין

אדוני היושב-ראש, מורי ורבותי חברי הכנסת, על אף כל עלילות השווא ודברי הפגיעה שהושמעו מעל דוכן זה בנאומי שצף-קצף אביע היום בכנסת אמון בממשלה על שתי החלטותיה ביחס להתנחלות אלון- מורה. על הדברים הפוגעים אעבור לסדר-היום וכלל לא אגיב עליהם. אינם ראויים לכך.

אביא לפני הכנסת את העובדות לאשורן: ב-18 בנובמבר 1979 קיבלה הממשלה החלטה, ובה התחייבות בפני בית-המשפט, לאמור: הממשלה רואה את עצמה מחוייבת לפי פסק-הדין של בית-המשפט הגבוה לצדק לפנות את כל השטח שלגביו ניתן צו תפיסה בקשר עם הקמת התנחלות אלון-מורה. עד היום ה-30 מאז מתן פסק-הדין יפונו אדמות העותרים ויועמדו לרשותם. וכך נעשה — 125 הדונאמים, מתוך כ-700 שעליהם הוגשו עתירות, פונו והועמדו לרשות העותרים. עובדה היא כי לגבי יתרת השטח לא קבע בית-המשפט שום תאריך לפינויו. לכן החלטנו על שלב פינוי שני ונתננו התחייבות למתנחלים, לאנשים, לנשים ולילדים, ולא זו בלבד שאין אנו חייבים להתנצל על כך אלא לכבודנו הוא לקבל החלטה כזאת, לאמור: לאחר שקבענו את הזמן המשוער הדרוש להקמת הישוב החדש על הר-כביר — ארבעה שבועות, ולכל המאוחר, כך סברנו, שישה שבועות — הוספנו והודענו: בתקופת זמן זו הממשלה, בתיאום עם המתיישבים, תכשיר את הקרקע, תבנה את הבתים, תסלול את הדרכים בישוב החדש שאליו יעברו המתנחלים, בכל השטח אשר לגביו ניתן צו התפיסה. ואני מאשר שאמרתי כי זו החלטה ואין בלתה, אלא שאלה שציטטו את דברי סילפו את תכנם ואת משמעותם. אני התכוונתי להחלטה מהותית- מדינית, ואנחנו החלטנו לדון בה לאחר שיועברו המתנחלים לישוב החדש ולא כל עוד פסק-הדין לא קויים, ואף זאת אנחנו קיימנו.

אמנם כן, העבודה החלה באיחור.          

שמעון פרס (המערך):

אדוני ראש הממשלה, אפשר לשאול שאלה ?

ראש-הממשלה מ. בגין:

בבקשה, כמובן.

שמעון פרס (המערך):                               

אמרת שזה הדיון האחרון בממשלה ושלא יהיה דיון נוסף בנושא זה. כך צוטט מפי שר המשפטים בדבריו בישיבת הממשלה.

ראש-הממשלה מ. בגין:

חבר-הכנסת פרס, הרי אני השיבותי לאחד הנואמים. הוא ציטט אותי בדיוק, באמת במלים ההן השתמשתי. הבהרתי את כוונתן. מעולם לא אמרתי שלא יהיה דיון נוסף. אמרתי שלא תהיה החלטה נוספת, והכוונה היתה — תוך כדי הדיון אפשר היה להבין אותה — להחלטה מדינית מהותית עד ביצוע פסק-הדין. כל חברי שישבו עמדי סביב שולחן הממשלה יודעים זאת.

          כפי שאמרתי העבודה החלה באיחור. קשיי הקרקע הם מיוחדים. כמוהם, כידוע לכול, היו תנאי מזג האוויר. אלה הן סיבות אובייקטיביות, שאינן תלויות באיש, ובגללן לא הספיק הזמן שבו נעשו העבודות כדי להשלים אותן. העבודות היו מאומצות ביותר. לעתים הן נמשכו גם בלילות ובמזג אוויר קשה. אף-על- פי-כן אי-אפשר היה להשלים את מלאכת הבנייה עד לתאריך שהובטח. אלה הן עובדות.

ב-30 בדצמבר 1979 שבנו ודנו במצב, והתברר שכדי לקיים את אשר הבטחנו למתנחלים — הקמת ביתם — תוך קיום ההתחייבות לביצוע מוחלט של פסק-הדין, דרוש זמן נוסף מוגבל להשלמת העבודה, לסלילת הדרך, להכשרת הקרקע ולהקמת הבתים.

אורי אבנרי (מחנה שלי):

אדוני ראש הממשלה, האם יש התחייבות חד-משמעית של המתנחלים באלון-מורה לעבור לתל-כביר?

ראש-הממשלה מ. בגין:

אני יכול להשיב תשובה פשוטה מאוד: מתנחלי אלון-מורה יעברו לביתם, כפי שיוקם ויושלם על הר- כביר. זאת קיבלתי.

אמנון רובינשטיין (התנועה לשינוי ויזמה):

כמו ההבטחה בעניין נשות ״הדסה״. בדיוק, אותה המידה ממש,

מרדכי וירשובסקי (התנועה לשינוי ויזמה):

אין בלתה.

אמנון רובינשטיין (התנועה לשינוי ויזמה):

אותו ערך בדיוק.

(קריאה: מה אתה רוצה מנשות "הדסה״ ?)

לא מנשות ״הדסה". אין לי בכלל ויכוח עם גוש- אמונים אלא עם ראש הממשלה ועם שר הבטחון בדברים שהשמיעו מעל במת הכנסת.

ראש-הממשלה מ. בגין:

על אף דברי הפגע שהושמעו פה אני רוצה להעלות על נס את עזרתו של צבאנו, העזרה החשובה, היוצאת מגדר הרגיל. תבוא הברכה על הטייסים, החיילים והבונים אשר עשו את המלאכה הזאת.

צ'רלי ביטון (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):

שהצניחו בולדוזרים.

ראש- הממשלה מ. בגין:

זה היה הדבר היחיד מבחינת תוספת זמן מוגבל ששינינו בהחלטתנו השנייה. הוספנו זמן, הנחשב סביר, של כחמישה שבועות להקמת הישוב, ויכולנו לקבוע שוב בהחלטתנו השנייה לאמור — אני מצטט: ״אל הישוב הזה יעברו, על-פי החלטת הממשלה, מתנחלי אלון- מורה, תוך ביצוע פסק-הדין של בית-המשפט העליון על פינוי כל השטח שלגביו ניתן צו התפיסה.״

צירלי ביטון (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):

אינך אומר ״ככתבו וכלשונו״.

ראש-הממשלה מ. בגין:

לא פגענו בשום מידה בסמכותו של בית-המשפט על-פי תכנו של פסק-הדין. אלה שמסתמכים היום על היועץ המשפטי יואילו נא לומר לי האם הם לא גינו את ההחלטה הראשונה של הממשלה אף-על-פי שאז היועץ המשפטי סמך ידו עליה. יש להם פנקסנות כפולה, ובאתיקה מפוקפקת כזאת בוודאי לא נתחשב.

אני חוזר ואומר: לא פגענו בסמכותו של בית- המשפט, בעקרון העליונות של המשפט. אנחנו מקיימים אותו וכן נוסיף.

אדוני היושב-ראש, בגלל הסיבות העובדתיות האלה אני מציע לכנסת לדחות את כל ארבע הצעות אי- האמון שהוגשו מעל הדוכן הזה.