הישיבה המאתיים-ושמונים-וארבע של הכנסת השביעית יום חמישי, א׳ ניסן תשל״ב 16 מארס 1972 – הודעת הממשלה על נאום מלך ירדן

אדוני היושב-ראש, מורי ורבותי חברי הכנסת. כך נשיב היום לחוסיין: הודעתך מאתמול היא הבל ורעות רוח. ממלכתך המאוחדת תלויה על בלימה. שינית את השם; לא תשנה את המציאות. הפדרציה שלך היא רוח מדוח, דמיון שווא. הבירושלים רצית? הביהודה ובשומרון ובעזה ועוד חלקי ארץ-ישראל חשקה נפשך? זוהי ארץ-ישראל, היא שייכת לעם היהודי מאז נאמר לאבי האומה ׳׳לזרעך אתן את הארץ הזאת׳׳, ועד עולם.
כיצד הגיע חוסיין עם לגיונותיו ליריחו ולחברון, לבית-לחם יהודה ולשכם, ולנקודה, כפי שהוא התפאר אתמול, שאינה מרוחקת יותר מ-15 קילומטרים משפת הים? - בשנת 1948, לאחר שעמנו שיחרר את עצמו מעול זרים, במאמץ עליון, בדם ובדמע, בקרבנות קדו שים, תקפו אותו ממזרח, מדרום ומצפון, כדי להחניק את מדינתו ביום היוולדה. הצבא, שחוסיין הוא מפקדו העליון, תקף, שפך דם, הפגיז, הרס, הרג, לא חמל; הוא ניתץ בתי-קברות; הוא החריב בתי-כנסת. הוא התעלל באנשים, נשים וילדים. הוא חסם בפנינו את הדרך לשריד קדשינו.
תוקפנות איננה נותנת שום זכות. כמקובל במשפט העמים: Ex injuria jus non oritur - עוול אינו מצמיח שום זכות. כך היה לפני 24 שנים.
במאי וביוני 1967 נהג בנו חוסיין כאותו תן, לפי הגדרתו של וינסטון צ׳רצ׳יל, שבסברו כי אפשר להסתער, ביוני 1940, על צרפת המובסת, תקע בה סכין בגבה. הוא סבר שאמנם כן, המצרים השמידו 70 מטוסים ישראליים והם עולים על תל-אביב הבוערת. ואז החליט לתקוף אותנו, לתקוע סכין בגבנו, שוב להרוג ולהרוס, והוציא פקודות ללגיון שלו שאם חייליו יכבשו עיר או כפר, ישמידו את כל האוכלוסיה האזרחית. תוקפנות דמים, תוקפנות מובסת, תוקפנות כפולה. חוסיין דורש בעד שתיהן פרס. לא יינתן לו.
ההבדל בין צרפת לבין ישראל בימי יוני - במרחק זמן של 27 שנים - הוא שהכריע את גורלנו. הרפובליקה הצרפתית היתה מובסת. כוחנו היה עמנו. וברוך השם גברנו על כל התוקפים, הדפנו אותם. וכפי שקבעה הממשלה ביולי 1967: ״במעלה ההתגברות על התוקפנות נפרץ המצור, שוחררה נחלת אבותינו, נגאלה ירו- שלים ותהי לעיר שחוברה לה יחדיו״. זכרי, גברתי ראש הממשלה, את המלים הללו שנאמרו על-ידי הממשלה, וגם על ידך, אל תשכחי. שוחררה נחלת אבותינו.
ועתה נפנה אל עצמנו. באתי היום, אדוני היושב- ראש, לעמוד על העיקר. אינני רוצה לטפל בדברים שלא אושרו או שהוכחשו. אבל לא רק זכותי, אלא גם חובתי היא להביא לידיעת הכנסת דברים שפורסמו בעתון ממשלתי: ׳׳למרות ההכחשה הרשמית של תיאום הודעת חוסיין עם גורמים ישראליים, רווחות בירושלים שמועות עקשניות לפיהן קיימת הסכמה בקווים כלליים בין ישראל וירדן על טיבו של ההסדר שיושג בבוא הזמן״. ועוד כותב העתון הקואליציוני...
שר-התיירות מ. קול:
של מי העתון הזה ?
מנחם בגין (גח״ל):
עדיין לא הכרת את הסגנון? - ׳׳על המשמר׳׳. — - ועוד כותב העתון הקואליציוני: ״גורמים מוסמכים אישרו אתמול כי עצם התפיסה של המלך חוסיין, הרואה בגדה המערבית ובירדן חבלים הקשורים בפדרציה שהמלך עומד בראשה, תואמת את ההשקפה הישראלית, האומרת שבמסגרת ארץ-ישראל ההיסטורית יש מקום לשתי מדינות, יהודית וערבית, שהגבול ביניהן ייקבע בין ירדן וישראל״.
׳׳חוגים מוסמכים אישרו" – מה? כי הגדה המערבית - על פי הביטוי האווילי - כלומר, יהודה ושומרון, על-פי ההשקפה הישראלית, יהיו חלק מהפדרציה שבראשה יעמוד המלך.
אדוני היושב-ראש, מורי ורבותי חברי הכנסת, דברים אלה פורסמו הבוקר. הם כבר הועתקו לא רק ברבת-עמון, אלא גם בוושינגטון, לונדון, פאריס ובוקרשט. זה חשוב מאוד, אדוני. שמעת הודעתו של צ׳אושסקו? זה חשוב מאוד. החוגים המוסמכים אישרו שיהודה ושומרון לחוסיין. מה נתפלא, אם זו ההשקפה הישראלית, שחוסיין בנאומו מוסיף את ירושלים ועוד משהו?
ראובן ארזי (המערך, עבודה-מפ׳׳ם):
מה זה חשוב?
מנחם בגין (גח׳׳ל);
מר ארזי, בעיניך זה אינו חשוב.
ראובן ארזי (המערך, עבודה-מפ"ם):
האם לא ידועה לך עמדתה של מפ׳׳ם, שהובעה מעל במת הכנסת, שמפ׳׳ם מכירה בזכות העם היהודי ובזכות העם הערבי לחיות בארץ-ישראל השלמה במסגרת של שתי מדינות עצמאיות - מדינת ישראל ומדינת ירדן פלשתינאית?
מנחם בגין (גח׳׳ל):
זה ״נאום ביניים״. אינני נרתע מקריאות-ביניים. הן אינן מפריעות לי.
אני רוצה להזכיר לך החלטה אחרת של מפ׳׳ם - אז נקראה ׳׳השומר-הצעיר׳׳ - לרכז את רובו של העם היהודי בארץ-ישראל.
ראובן ארזי (המערך, עבודה-מפ׳׳ם):
ויהיו בארץ-ישראל שני עמים - העם החוזר למולדתו והעם היושב בה.
מנחם בגין (גח׳׳ל):
אתה יכול לקרוא קריאות -ביניים. אבל אינך יכול להפריע לי.
(חברת-הכנסת ח. גרוסמן קוראת קריאת-ביניים)
עוד עצה פטריוטית אחת. אני רוצה לומר לך, חבר-הכנס ת ארזי, שיש דברים שהם חשובים בעיני ואינם חשובים בעיניך. למשל, ההתנחלות בעזה היא לא מוסרית לפי דעת מפ׳׳ם. אבל ההתנחלות בברעם היא מוסרית מאוד.
ראובן ארזי (המערך, עבודה-מפ׳׳ם):
איזו השוואה היא זו?
מנחם בגין (גח׳׳ל):
אני רוצה לעמוד על היסוד, העיקר והמקור: הזכות, הזכות למולדת. לפני שנים מספר אמר נציג דיפלומטי של מדינה חשובה: ׳׳חוששני שהישראלים מתאהבים בשטחים׳׳. השיבותי לו: איזו התאהבות? האם אין מתאהבים, אם אוהבים? זו מולדת, זו אם.
לפני מספר ימים אמרה ראש הממשלה כי חטאנו כולנו במחדל: לא הסברנו לדור הצעיר שהארץ שייכת לכל העם היהודי. אני מסכים. תסכימי, גברתי ראש הממשלה, שהיה חטא חמור ומחדל שני: לא מסבתו במשך שנים שיש לגו זכות על הארץ הזאת. האם ארץ- ישראל איננה חלק של הציונות האמיתית, כפי שהאמנו בה משחר נעורינו? היא חולקה במלחמת תוקפנות, היא אוחדה במלחמת התגוננות. גירשנו את קלגסיו של חוסיין. ועכשיו יקום ציוני ויטיף למחדלים בהסברה על הציונות האמיתית ויאמר בנשימה אחת: אבל את ארץ- ישראל אנחנו מוכנים לחלק מחדש ולמסור את יהודה ואת שומרון לשלטונו של חוסיין? נעשה חשבון הנפש. הסוגיה של השלום - בבקשה, נבדוק אותה. האם הוויתורים המוכרזים והמובטחים קירבו הסכם שלום ? האם לא הוכח שקרה ההיפר? השלום איננו, הוויתורים נרשמים. חלוקת ארץ-ישראל מובטחת מחדש, השלום איננו. הוויתורים המובטחים אינם מביאים אלא לתביעה לוויתורים נוספים לא רק מידי אויבינו, אלא גם במוסקבה, גם בוושינגטון, בלונדון ובפאריס עדי תיקונים קלים בקווי ה-4 ביוני 1967. הרי זאת המציאות. רק מוכה בסנוורים לא יראה אותה.
אבל המדובר הוא בציונות, במולדת, בארץ-ישראל. לעתים אני תוהה, מהלך ביניכם, יריבי הנכבדים, ושואל מה קרה לנו, ליהודים, לציונים, מדוע אנחנו צריכים להסכים לחלוקה מחדש של ארץ-ישראל ? היכן קרה בהיסטוריה שעם ימסור מולדתו מרצונו החפשי? אחרי תבוסה אין לעתים ברירה. אבל אחר נצחון? עם כמונו, אשר נשא את ארץ-ישראל בלבו 1,800 שנים בכל גלויותיו - מה קרה לנו, ,ליהודים ולציונים?
הקונגרס הציוני האחרון השיב. הוא קיבל החלטה פה אחד: ׳׳זכותו של העם היהודי לארץ-ישראל אינה ניתנת לעירעור׳׳. ההחלטה ההיא נתקבלה על-ידי סיעות המייצגות 99 חברי כנסת. היום נגיש לכנסת הצעת החלטה זו מלה במלה, כפי שכל הציונים קיבלוה, ונבקש שכל חבר כנסת יצביע עליה על-פי מצפונו והכרתו. אני מאמין ש-99 חברי כנסת, אשר בשמם נתקבלה ההחלטה בירושלים, ישובו ויאשרוה, למען יידע לא רק חוסיין, אלא גם עמים אחרים, הגדולים והקטנים, הקרובים והרחוקים, יידעו כי ארץ-ישראל היא ארצנו ומולדתנו.
אורי אבנרי (העולם הזה-כוח חדש):
חבר-הכנסת בגין, איש אינו מכחיש את העקרון הזה. השאלה היא אם זאת מולדת העם היהודי בלבד.
מנחם בגין (גח"ל):
חבר-הכנסת אבנרי, אם איש אינו מכחיש את העקרון הזה, עלי לצפות שאתה תצביע היום בעד הצעתנו.
אורי אבנרי (העולם הזה-כוח חדש):
אם תוסיף עוד משפט על זכויות העם הפלסטיני.
מנחם בגין (גח"ל) :
שר הבטחון, מר דיין, התראיין לפני זמן קצר בטלוויזיה האמריקנית והוא אמר את הדברים הבאים: ׳׳אני רואה בגדה המערבית של הירדן את מולדתנו ובשבילי אין הבדל רב בין אזור תל -אביב ובין אזור חברון או אזור יריחו. זוהי מולדתנו׳׳. בהמשך הראיון נשאל שר הבטחון: ׳׳כוונתך לריבונות (ישראלית) על הגדה המערבית?׳׳ ותשובת מר דיין היתה: ׳׳לא אמרתי ריבונות׳׳. תמיהה רבה בעיני. שר הבטחון אומר באזני העם האמריקני: יריחו, חברון - זו מולדתנו כמו תל- אביב, אין הבדל רב. אם זו מולדתנו מדוע לא ריבונות? למי תהיה הריבונות על מולדתנו, שר הבטחון?
לאחר הנצחון, לאחר ששוחררה נחלת אבותינו, אדוני היושב-ראש, קיבלה הכנסת כמעט פה אחד חוק לאמור - שר המשפטים זוכר היטב כמוני את תכנו; שנינו עבדנו על ניסוחו, ואני מצטט לפי הזכרון: הממשלה רשאית, בצו, להחיל את המשפט, השיפוט והמינהל של המדינה על כל חלק של ארץ-ישראל שייקבע בצו. לא בהיסח הדעת אמרנו ׳׳המדינה״ ולא ׳׳מדינת ישראל׳׳, שלא היו לה גבולות ב-1949, אלא קווי שביתת נשק. משפטה אפשר להחילו על כל חלק של ארץ- ישראל. זו צריכה להיות תגובת ישראל על נאומו של חוסיין. ״ירושלים תהיה בירת פלשתין ושטחים משוחררים של פלשתין יוכלו להצטרף לפדרציה׳׳ ועוד דברי הבל שכאלה. הממשלה, אם היא רוצה בתשובת אמת לדברי התעללות אלה בהיסטוריה, בזכות, באמת, צריכה להשתמש בסמכות שניתנה לה על-ידי הכנסת; וכפי שעשתה לגבי ירושלים - לעשות לגבי כל חלק של ארץ-ישראל.
אדוני היושב-ראש, בעצם אולי נרשמה בשבילנו עוד בימי קדם תשובתנו לנאומו של חוסיין ולדברים אחרים המושמעים בידי אויבינו או בידי נציגי עמים אחרים. מלך שיגר שליח ואמר: ׳׳אתם מושלים ביפו ובגזר ובמצודה אשר בירושלים, ערי ממלכתי, ועתה השיבו את הערים אשר לקחתם׳׳. וזאת היתה התשובה שניתנה למלך ההוא: ׳׳לא ארץ נכריה לקחנו ולא ברכוש נכרים משלנו, כי אם נחלת אבותינו אשר בידי אויבינו בעת מן העתים, בלא משפט נכבשה, ואנחנו כאשר היתה לנו עת, השיבונו את נחלת אבותינו׳׳. זה דברו של אבינו המכבי שמעון. נשוב ונשמיעו. כי אמת הוא.