הישיבה המאתיים-ושבע-עשרה של הכנסת התשיעית יום שני, י' אייר תשל״ט 7 מאי 1979 סקירת ראש הממשלה על פעולות משרדו

דברי הכנסת
מאת:
מנחם בגין
פורסם בתאריך:
י' אייר התשל"ט, 7 במאי 1979
מתוך:
כרך 85
נושאים:
מדיניות חוץ - או"ם, דיפלומטיה, יסודות מדיניות החוץ. מחתרות - אלטלנה. ריכוז האומה - אסירי ציון. הסכסוך הישראלי פלסטיני - אש"ף, טרור ופיגועים, סוגית הפליטים, ערביי ישראל. אישים - יאסר עראפת. שלמות המולדת - ירושלים. מדינות - לבנון, מצרים. זכויות אדם - מעצר מנהלי. משפט - משפט בינלאומי. בטחון - פעולות תגמול, צד"ל. שלום - תהליך השלום עם מצרים, תפיסת האוטונומיה. כלכלה - תקציב
בגין מגיב לפרסומים על פיהם ירושלים תחולק, ומבהיר שירושלים שוחררה, והיום יכול כל אדם מכל דת להגיע למקומות הקדושים לו. בגין מספר על אוניה ישראלית שעברה בתעלת סואץ, דבר שהתאפשר בעקבות הסכם השלום שנחתם, ומהווה נקודת מפנה חשובה לישראל. בגין מונה את עקרונות מדיניות ישראל כלפי לבנון. בגין סוקר את פעילות משרדו לעניין התקציב. בגין מברך את אסירי ציון המשוחררים הנוכחים במליאה, ומקווה לשחרור כל השאר. בגין מגיב לדבריו של פרס שלא נוכח בכנסת.
ציטוטים נבחרים מהמאמר חיפוש חדש

ראש-הממשלה מ. בגין:

אדוני היושב-ראש, מורי ורבותי חברי הכנסת, נעלה את ירושלים על ראש מושבנו. לאחרונה נתפרסמו ידיעות על מצעדים ופסגות למען שיחרור ירושלים. אין צורך, אין יכולת, לשחרר את ירושלים. היא כבר שוחררה ותהי לעיר שחוברה לה יחדיו לעולמים. אני עומד על מסמך רשמי.
ד״ר מג׳יד, נציג מצרים באו״ם, הגישו למזכיר הכללי נייר שבו דובר על — אני מצטט: "השבת ירושלים הערבית לריבונות ערבית״ —Restoration of Arab Jerusalem to Arab Sovereignty אתמול הורינו לד״ר בלום, נציגנו באו״ם, למסור לידי המזכיר הכללי, לשם הפצה בקרב חברי האירגון, מסמך ישראלי שבו נאמר: ״ירושלים הינה ותישאר תמיד עיר אחת שאינה ניתנת לחלוקה, בירת הנצח של ארצנו, כפי שהיתה מאז דוד המלך העביר את בירת ממלכתו מחברון לירושלים, לפני למעלה מ-3,000 שנה.
״תחת השיפוט הריבוני של ישראל הובטחה ותובטח לעד גישה חפשית לחלוטין ליהודי, נוצרי ומוסלמי למקומות הקדושים. כך לא היה ב-19 שנות הכיבוש הירדני. בכל התקופה ההיא לא יכלו יהודים להתפלל ליד הכותל המערבי, כפי שנהגו לעשות במשך דורות.
״עתה ולעולמים, אין ולא יהיה איש — תהא דתו אשר תהא — שיימנע ממנו להתפלל ליד מקום קדוש לו.׳י
אדוני היושב-ראש, מתקדם ומתפתח תהליך הנירמול ביחסי מצרים—ישראל. בהיותי בקהיר קיימתי פגישה עם הנשיא סאדאת וסיכמנו כי עם מסירת אל- עריש לריבונות מצרים שנינו נכריז על גבולות פתוחים של שתי הארצות ועל קביעת פרוזדור ישיר — מעל לסיני — בין קהיר ובין נמל-התעופה בן-גוריון. כך נעשה ב-27 במאי, כאשר יתקיים המפגש בינינו באל- עריש.
אני מביא לידיעת הכנסת כי לא רק נשיא מצרים וראש ממשלת ישראל עם שר החוץ, שר הבטחון ושר הפנים יקיימו את המפגש אלא ייפגשו גם לוחמים פצועים של מצרים ושל ישראל, הלוחמים ילחצו ידיים ויאמרו איש לרעהו: לא עוד מלחמה.
בתעלת-סואץ עברה לפני ימים מספר אניה נושאת דגל ישראלי ושמה ״אשדוד״. הכיצד? הסעיף הראשון בחוזה השלום, שנחתם בין ישראל ובין מצרים והוכנס לתקפו עם חילופי איגרות האישרור, קובע: ״מצב המלחמה בין שתי המדינות יגיע לקצו ושלום יושכן ביניהן עם חילופי איגרות האישרור״. אני מבקש להסביר לכנסת כי סעיף זה הוצע על-ידינו ונתקבל במשך תקופה מסויימת של המשא-ומתן על חתימת חוזה השלום בהתנגדות הצד השני. נציגי מצרים בשעתם לא אבו לקבל את הנוסח על סיום מצב המלחמה. אנחנו עמדנו על הנוסח הזה, משום שקראנו מספר ניכר של חוזי שלום ובכולם, ככלל במשפט הבין-לאומי, כאשר חותמים חוזה שלום קובעים בסעיפו הראשון שמצב המלחמה הגיע לקצו. לכך היתה ויש משמעות מעשית.
קיימת אמנת-קושטא מ-1888, מה-29 באוקטובר של השנה ההיא, לגבי תעלת-סואץ. ובסעיף הראשון של האמנה ההיא נאמר: ״תעלת השיט של סואץ תהיה תמיד חפשית ופתוחה, בעת מלחמה כבעת שלום, לכל אניות סוחר או מלחמה ללא הבדל דגל״. במשך שלושים-ואחת שנה לא יכלה אניה נושאת דגל ישראל לעבור בתעלה. נציגי מצרים מאז ועד "בת-גלים" ועד לפני שבועיים הסבירו כי קיים מצב מלחמה בין ישראל ובין מצרים, ואילו באמנת-קושטא קיים סעיף 10 המדבר על הגנת מצרים בידי השליטים ההם, שאינם עוד, של תורכיה ושל מצרים. הפירוש המצרי לא היה נכון, כך גם קבעה מועצת הבטחון של אירגון האומות המאוחדות, אבל מצרים עמדה עליו והיא סגרה בפנינו את תעלת -סואץ. עכשיו, לאחר שחתמנו על חוזה שלום ועל ביטול מצב המלחמה, קבענו בחוזה השלום כי תעלת-סואץ תהיה פתוחה לאניות נושאות דגל ישראל, בין אניות סוחר ובין אניות מלחמה. גם האחרונות תעבורנה בקרוב בתעלת- סואץ, כמובן בדרכי שלום ולמען השלום.
נתקיים ביקורו של שר הבטחון במצרים. שר הבטחון נתקבל על-ידי הנשיא סאדאת, על-ידי ראש הממשלה ועל-ידי עמיתו שר ההגנה של מצרים. השיחות ששר הבטחון ניהל בקהיר היו מוצלחות וקידמו את תהליך עשיית השלום הלכה למעשה. אני מציין בסיפוק רב ששר הבטחון נתקבל לא רק על-ידי ממשלת מצרים בסבר פנים יפות אלא גם על-ידי העם המצרי לאלפיו, הן בקהיר והן באלכסנדריה.
החלה פעולתה של הוועדה הצבאית המשותפת היושבת באל-עריש, והיא מנהלת משא-ומתן ישיר ללא התערבות צד שלישי וללא ניהול הישיבות על-ידי נציג של מדינה שלישית. היושבים -ראש מתחלפים. והוו- עדה המשותפת הזאת שוקדת על ביצוע חוזה השלום בשטחים הצבאיים והאזרחיים גם יחד.
בקרוב יבקר במצרים המפקד הראשי של צבא-הגנה לישראל, הרמטכ״ל, יחד עם קצינים בכירים של המטכ״ל של צבאנו. גם זה יהיה צעד לקראת הנורמאליזאציה של היחסים בין מצרים לבין ישראל.
בקרוב יבקרו במצרים סגן ראש הממשלה, על -פי הזמנתו האישית של הנשיא סאדאת; שר החוץ — על- פי הזמנתו של מזכיר המדינה לענייני חח במצרים; שר החקלאות ושר האנרגיה. אנחנו, כמובן, נקבל בסבר פנים יפות ובמידת הכנסת-אורחים את עמיתיהם של חברי ממשלה אלה אשר ייצגו את מצרים. יתקיימו שיחות בין נציגי שתי המדינות בשטחים הנוגעים לפעולותיהם, וכך נקדם את תהליך השלום.
אדוני היושב-ראש, עם חתימת חוזה השלום בינינו לבין מצרים חל שינוי יסודי במצב הבין-לאומי של מדינתנו. חתמנו על חוזה שלום — לא על הפסקת-אש, לא על הסכם-ביניים, לא על שביתת-נשק אלא על חוזה שלום עם הגדולה והחזקה בשכנותינו. כל שכנותינו מסביב, אוכלוסייתן אינה מגיעה אפילו למחצית האוכלוסיה של מצרים. זוהי נקודת מפנה בתולדות המזרח-התיכון. נכון, למען השגת מטרה נשגבה זו, עשיית שלום וחתימת חוזה שלום בינינו ובין מצרים, הקרבנו קרבנות יקרים. המשא-ומתן נמשך ארבעה- עשר חודש והיה מייגע. היו בו עליות וירידות, תקוות ואכזבות, קשיים. אולם חתמנו על חוזה השלום, סיימנו פרק בתולדות ישראל, פתחנו בפרק חדש! בחיינו הלאומיים.
אדוני היושב-ראש, באתי עכשיו להסביר את עקרונות מדיניות ישראל כלפי לבנון. ראשית הריני מתכבד להזמין את נשיא לבנון מר סארקיס לבוא לירושלים כדי להיוועד עמדי. מצדי אני מוכן לצאת במטוס אזרחי לביירות. נושא שיחתנו, בין שתתקיים בירושלים ובין שתהיה בביירות או אולי במקום נייטראלי, יהיה אחד: חתימת חוזה שלום בין לבנון לבין ישראל. הריני מודיע בשם ממשלת ישראל כי אין למדינתנו שום תביעות טריטוריאליות ללבנון. אנחנו מחייבים את שלמותה הטריטוריאלית וריבונותה הממלכתית של לבנון.
תופיק טובי (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):
בינתיים מספחים בפועל. כל הקריאה הזאת היא אחיזת עיניים כאשר מפציצים מחנות פליטים וכפרים בלבנון. זה מה שאתם צריכים להפסיק עכשיו.
ראש-הממשלה מ. בגין:
האם זו קריאת -ביניים או נאום-ביניים, אדוני היושב-ראש?
היו"ר מ. ל. מרון:
זהו נאום-ביניים.
ראש-הממשלה מ. בגין:
האם גמרת את נאום-הביניים שלך? אני הייתי רוצה לראות, אילו הסינים היו מתקיפים את הרוסים, מה היתה מוסקבה עושה. אתה אינך יודע, אני יודעי אתה אמנם קומוניסט אבל מעולם לא היית ברוסיה בתנאים שבהם אני הייתי.
תופיק טובי (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון): י
מה אתה בורח לרוסיה?
ראש-הממשלה מ. בגין:
אני בורח? למעלה יושבים כאלה שברחו מרוסיה, לא פה.
תופיק טובי (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):
כאן אתה מדבר על שלום, כאשר אתם שולחים יום יום את המטוסים ומפציצים את הכפרים הערביים.
ראש-הממשלה מ. בגין:
חבר -הכנסת טובי, עוד מעט אדבר על זה, אם תזדיין בסבלנות. אתה חבר כנסת ותיק, אתה יודע את התקנון. אפשר לקרוא קריאת-ביניים, בכבוד; אסור להפריע, אני לא אפריע לך אפילו במלה אחת כשתעמוד פה. יהיה דיון, תשתתף בו.
תופיק טובי (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):
תדבר לעניין.
ראש- הממשלה מ. בגין:
על יסוד הגבול הלבנוני-ישראלי אנו מוכנים לחתום על חוזה השלום בין שתי המדינות. אפשר להשיג מטרה טובה זו במשך ימים ספורים. זו קריאתי לנשיא לבנון וממשלתה.
שנית, קיימת בלבנון בעיה של פליטים אשר עזבו את ארץ-ישראל כאשר התנהלה נגד מדינת ישראל הצעירה מלחמת השמד. בעיית פליטים היא תמיד אנושית. אנחנו היודעים. עמנו הוא עם פליטים. לא אנחנו יצרנו את הבעיה הזאת. אנחנו קראנו לשכנינו הערבים מאז 30 בנובמבר 1947 להישאר בארץ-ישראל ולבנות יחד את הארץ הזאת. אבל אלה שעמדו בדור הזה לכלותנו יצרו את הבעיה הזאת. יש לפתור אותה בהבנה אנושית. לדעתנו יש פתרון לבעיה זו, וישראל תהית מוכנה לשתף פעולה עם הגורמים האחרים בהשגתו ובביצועו.
אומדן מספר הפליטים בלבנון הוא 195,000; 100.000 מהם במחנות, 65,000 מהם מחוץ למחנות, 30,0000 קיבלו אזרחות לבנונית. לבנון, אדוני היושב -ראש, היא ארץ קטנה מאוד, בסך -הכול 10,400 קילומטרים מרובעים. אלה שהתאזרחו בה, לבנון בוודאי כבר קלטה אותם. יותר איננה יכולה לעשות, נותרו איפוא 165,000 פליטים. האם יש קושי כלשהו לקלוט אותם, להבטיח להם חיים בשלום, בבטחון, בין אחיהם בני עמם?
אורי אבנרי (מחנה שלי):
האם ישראל מוכנה להחזיר חלק מהם, אדוני ראש הממשלה?
ראש-הממשלה מ. בגין:
אשיב לשאלה הזאת גם למר אבנרי אם יזדיין בסבלנות.
קודם כול סוריה, הרי היא הידידה הגדולה ביותר של הפלשתינאים. ובכן, תושבי סוריה מונים 8 מיליון נפש, שטחה של סוריה 185,180 קילומטרים מרובעים. האם קשה לסוריה לקבל ולקלוט כמה עשרות-אלפי פליטים מלבנון, לתת להם עבודה, שיכון? הרי מדינה קטנטונת זו קלטה 800,000 פליטים יהודים מארצות ערב, עוד מיליון — מארצות אחרות. מדוע לא יכולה סוריה לקלוט כמה עשרות-אלפי פליטים הנמצאים בלבנון?
מרדכי אלגרבלי (התנועה הדמוקרטית):
אנחנו לא פליטים, אדוני ראש הממשלה. היינו ציונים ועלינו מתוך ציונות.
ראש- הממשלה מ. גנין:
ידידי היקר, אם אתה רוצה ללמד אותי ציונות אהיה אסיר תודה לך.
מרדכי אלגרבלי (התנועה הדמוקרטית):
אני מבקש שלא להשתמש במונח פליטים, אני מאוד מבקש מכבוד ראש הממשלה להוציא את זה מהפרוטוקול.
ראש-הממשלה מ. בגין:
סלח לי, שמעתי את ההערה שלך. לא, ידידי, לא אוציא זאת מהפרוטוקול.
מרדכי אלגרבלי (התנועה הדמוקרטית):
אנחנו עלינו למדינת ישראל מתוך ציונות. אני עליתי לכאן מרצוני החפשי,
ראש- הממשלה מ. בגין:
בסדר, אני מודה לך על השיעור בציונות. אולי תואיל לשמוע לי? אתה לא יכול להפסיק אותי כל רגע, בשום פנים ואופן לא.
יעקב ז'אק אמיר (המערך):
הוא צודק, אנחנו לא פליטים, אנחנו שבים למכורה,
ראש -הממשלה מ. בגין:
הוא צודק. חלק, נלחץ עליו לעזוב את הארצות ובמובן זה השתמשתי במושג, אבל כולם אזרחי ישראל, כולם יודעים את זה ולא צריך להתערב לפתע פתאום.
עיראק אף היא ידידה מושבעת של הפלשתינאים. האוכלוסיה שלה — 13 מיליון תושבים, השטח — 438,446 קילומטרים מרובעים. לעיראק יש אדמה, מים, נפט, מיליארדים של פטרודולרים. האם יהיה קשה לה לקלוט כמה עשרות אלפי פליטים מלבנון ?
לוב — הרי קדאפי הוא הנותן לאירגוני המרצחים עשרות מיליוני דולרים. האוכלוסיה של לוב היא פחות מ-3 מיליון, השטח של לוב הוא מיליון ו-759,540 קילו- מטרים מרובעים. האם קשה ללוב לקלוט כמה עשרות- אלפי פליטים מלבנון?
ולבסוף, ערב הסעודית. עשרות מיליארדים של פטרודולרים נמצאים בידי מדינה זו. מדינאי חשוב אמר לי: בעצם אין זי מדינה, זו משפחה, יש שם 3,000 נסי- כים. אבל איזו ארץ היא ערב הסעודית? אוכלוסייתה — כ -8 מיליון, שטחה — 2 מיליון ו-149,690 קילומטרים רבועים.
מאיר פעיל (מחנה שלי):
פסיק שלושה.
ראש- הממשלה מ. בגין:
האם מדינה זו איננה יכולה לקבל כמה עשרות- אלפי פליטים מלבנון?
כן, מר אורי אבנרי, אם המדינות הערביות האלה יקומו וישתדלו לפתור את בעיית הפליטים בלבנון, שאיננה יכולה להחזיק בהם ושחלק מהם הורסים אח לבנון יותר, אנחנו נשתף פעולה עם כל הגורמים האלה כפי שכבר אמרתי, והבעיה יכולה להיפתר באופן אנושי
צ׳רלי ביטון (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):
הבעיה כבר נפתרה.
ראש- המשלה מ. בגין:
כך שאנשים אלה יהיו בין בני עמם, את שפתם ידברו, את דתם יעבדו, וזה הפתרון הצודק והנכון שיש לעשותו.
תופיק טובי (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):
אדוני ראש הממשלה, אתה לא מבין שזה עם שיש לו זיקה למולדת, שאלה אנשים שיש להם זיקה למולדת.
היו"ר מ. ל. מרון:
חבר -הכנסת תופיק טובי.
תופיק טובי (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):
אתה אינך מבין ואתה שולח אותם לכל הרוחות.
היו״ר מ. ל. מרון:
חבר -הכנסת תופיק טובי.
תופיק טובי (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):
לאוסטראליה אולי תשלח אותם?
זלמן שובל (הליכוד):
חבר -הכנסת טובי, מה יש, הרי גם לך היתה מולדת שנייה.
ראש-הממשלה מ. בגין:
דווקה המולדת השנייה היא הראשונה שלו. שלישית, אדוני היושב -ראש
מאיר פעיל (מחנה שלי):
אדוני ראש המשלה, אתה הבטחת לחבר -הכנסת אבנרי להסביר לו מה תהיה תרומתנו לבעיה הזאת, ואת זה עוד לא אמרת.
אמנון רובינשטיין (התנועה לשינוי ויזמה):
הוא הסביר.
תופיק טובי (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):
הוא יעץ להם מה לעשות, הוא יעץ להם להתפזר לכל הרוחות.
ראש-הממשלה מ. בגין:
מר פעיל, אני אומר מה שאני רוצה לומר ובעתו הכול ייאמר.
מאיר פעיל (מחנה שלי): י
יש לנו סבלנות.
ראש-הממשלה מ. בגין:
יש לך סבלנות? אני מברך אותך על הסבלנות שלך. פעמים מספר שמעתי אותך בכנסת ודווקה את התכונה הזאת לא גיליתי אצלך.
מאיר פעיל (מחנה שלי):
אתה רואה, הכול בא לאט לאט.
היו״ר מ. ל. מרון:
חבר-הכנסת פעיל, אני מבקש לצמצם את מספר קריאות-הביניים שלך.
ראש-הממשלה מ. בגין:
אדוני היושב- ראש, שלישית — התקפות דמים משטח לבנון על ישראל, בישראל ועל יהודים. לא נסבול בשום אופן ובשום תנאי מצב שבו פועלים מרצחים, אשר שפלים מהם לא היו מימי הנאצים, שופכים דמי נקיים של אנשים נשים וילדים ובבירות יתפארו במעשי הרצח ויבטיחו להמשיך בהם, אף להגביר אותם. יש מי שמסר הודעות מעין אלה והן חוזרות ונשנות, וכל מי שמוסר אותן חייב לדעת את תוצאותיהן. אנחנו לא נמתין לפיגוע נוסף. אחרי נהריה הודיעו אירגוני המרצחים כי ימשיכו במעשיהם הבארבאריים. היא הנותנת, הוא האיום המתמיד בפיגועים. אנחנו נהלום במרצחים האלה בכל עת-מצוא, בכל מקום, בכל כוחנו מן הים, מן האוויר, מן היבשה, עד שלא יוכלו עוד לבצע את מזימות הרצח שלהם נגד ישראלים רק משום שנולדו ישראלים, נגד יהודים רק משום שנולדו יהודים. לא ניתן להם מנוח. אנחנו יודעים היכן המיפקדות, התותחים ומחסני הנשק שלהם, אנחנו נכה בהם כדי להרסם, נניסם ונפיצם, את אויבי האנושות האלה שעליהם מפקד ״אידי אמין״ הפלשתינאי, יאסר עראפאת, אני מבקשו להודיע לכנסת שאתמול הלמנו במרצחים ורק לפני חצי-שעה שוב הלמנו בהם וכל מטוסינו, ברוך-השם, חזרו בשלום. לא ניתן למרצחים האלה מנוח עד אשר יפסיקו פעולות הרצח בתוך ארצנו והרג יהודים.
תופיק טובי (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):
אתם הורגים נשים וילדים בטריפולי, אתם שולחים את המפציצים למחנות הפליטים.
רוני מילוא (הליכוד):
מה קרה בנהריה? איך רצחו בדם קר ילדים בני שלוש וארבע בנהריה? על זה אתה לא משמיע את קולך.
תופיק טובי (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):
אני נגד הרצח בנהריה, אני מתנגד לזה.
רוני מילוא (הליכוד):
ועל אסירי-ציון בברית-המועצות למה אתה לא משמיע את קולך?
תופיק טובי (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):
אני נגד הרצח בנהריה.
יצחק יצחקי (הליכוד):
החברים שלך שוחטים נוצרים בלבנון.
היו״ר מ. ל. מרון:
חברי הכנסת, אני מבקש לאפשר להמשיך בדיון בצורה מסודרת.
שולמית אלוני (תנועה לזכויות האזרח):
והחברים שלך יורים בילדים בחלחול, וגם זה לא לכבוד. לדרמן יכול להרוג ערבים.
ראש-הממשלה מ. בגין
חבר-הכנסת טובי, אני פונה אליך, אתה אזרח ישראלי, יש לך כל הזכויות, אתה יושב בפארלאמנט דמוקראטי, יש לך גם זכות להפסיק את דבריו של ראש הממשלה. על מי אתה מגן, על אלה שרצחו את הילדה בת הארבע בנהריה?
תופיק טובי (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):
לא, אדוני ראש הממשלה, אני מחיתי נגד הרצח שאתם מבצעים במחנות הפליטים.
ראש- הממשלה מ. בגין:
מספיק, הדברים שלד לא עושים עלי שום רושם. הם דברי הבל ורעות רוח.
אני רוצה לספר לכנסת דבר שפעם עמד עליו הד״ר משה סנה, זכרונו-לברכה, חבר מק"י. זה סיפור בעל משמעות רבה מאוד, נחרת בזכרוני ואני רוצה לספרו.  אמר הד״ר סנה, חבר מק״י: בא אדם מפלאנטה אחרת והוא נוחת בדרזדן בשנת 1945. והוא אומר: אילו בארבארים, מה הם עשו לעיר הזאת? למה כל הבתים כמעט נהרסו? היכן האוכלוסיה? איזה מעשת נורא נעשה? ואז בא אליו איש׳, אל האדם מהפלאנטה האחרת, ואומר לו: לא שמעת בוודאי מת עשו קודם בצ׳כוסלובאקיה, באוסטריה, בפולין, בברית-המועצות עם עשרים מיליון הקרבנות? לא שמעת מה היה בבריטניה עם ה״בליץ״? וב- בסאראביה, וביוגוסלאביה, ובבולגאריה, ובאמסטרדאם — לא שמעת? או-אז אמר האיש שבפעם הראשונה ראה את דרזדן: עכשיו אני מבין. ודי לחכימא ברמיזה.
אנו נגן על אזרחי ישראל, על בני עמנו ברחבי תבל. אנו נגן על נשותינו וילדינו. להווי ידוע לכם.
שולמית אלוני (תנועה לזכויות האזרח):
גם על הגברים.
אמנון רובינשטיין (התנועה לשינוי ויזמה):
אדוני ראש הממשלה, מותר לשאול שאלה!
ראש-הממשלה מ. בגין:
שאלה תמיד מותר לשאול.
אמנון רובינשטיין (התנועה לשינוי ויזמה):
כאשר אמרת שישראל תהיה מוכנה לתרום את תרומתה לתהליך שיקום הפליטים האם התכוונת לכך שהיא תהיה מוכנה לקלוט חלק מהפליטים?
ראש- הממשלה מ. בגין:
אמרתי שישראל תהיה מוכנת לשתף פעולה. על שאלתך אני אשיב לך בהזדמנות אחרת. זוהי שאלה לגיטימית לגמרי.
מאיר פעיל (מחנה שלי):
אני רואה שלא רק אני אלא יש עוד כמה חברי כנסת שלא הבינו.
ראש-הממשלה מ. בגין:
השאלה היא לגיטימית לגמרי, והיא כבר נרשמה בפרוטוקול.
אמנון רובינשטיין (התנועה לשינוי ויזמה):
אבל חבריך, כנראה, סוברים אחרת.
ראש- הממשלה מ. בגין:
חברי — מה אתה מאשים אותי בגלל חברי? זה — Guilt Association? אני אומר שזו שאלה לגיטימית והיא נרשמה בפרוטוקול. תקבל תשובה בעתה.
רביעית, אדוני היושב-ראש, ישראל רוצה לשתף פעולה עם כל יחידות ״יוניפיל״, הכוח הממלא תפקיד חשוב בלבנון. אמנם יש גם תופעות שליליות — אחד מאנשי ״יוניפיל״ נתפס בשעת מעשה בהעבירו חמרי- נפץ ונשק למחבלים, שנועדו לפגוע באזרחי ישראל. יש גם מקרים שבהם יחידה זו או זו של ״יוניפיל״ משתפת פעולה עם המחבלים ומקבלת אותם באזורה בסבר פנים יפות, אבל תפקיד ״יוניפיל״ בעיקרו חיובי. אסור לפגוע באנשי ״יוניפיל״. אסור לשים עליהם מצור. אסור להפגיז אותם. אסור לירות בהם. לא השארנו ספק באזני ידידינו בדרום לבנון, אנשי המיליציות הנוצרים והמוסלמים השיעים אמיצי-הלב, ביחס לעמדתנו זו.
חמישית, צבא הכיבוש הסורי חייב לעזוב את שטת לבנון, ולשוב לארצו, לסוריה. אין צבא כיבוש זה אפילו הסוואה של כוח משכין שלום, כלל-ערבי. הסעודים כבר עזבו את לבנון, כמוהם עזבו הכווייתים. נותרו רק הסורים עם הטאנקים והתותחים הסובייטיים שלהם, שבהם הם עושים שמות מדי פעם בפעם באוכלוסיה אזרחית, אנשים, נשים וילדים הנמצאים בלבנון והנמנים על הדת הנוצרית. אני מסכים לחלוטין לדעתו של הנשיא סאדאת, אשר קבע כי הכיבוש הסורי של לבנון הוא, כדבריו, פיאסקו, או כשלון, והוא מקור כל הצרות בלבנון. דמשק צריכה לשים קץ לכשלון הזה שלה, ויפה שעה אחת קודם.
שישית, אדוני היושב-ראש, אנו, מדינת היהודים הקטנה, הצלנו את העדה הנוצרית עתיקת-היומין בצפון לבנון ואת הנוצרים והמוסלמים השיעים בדרומה מסכנת השמדת-עם. יירשם בהיסטוריה: אומות נוצריות גדולות ואדירות לא עשו דבר כדי למנוע פשע של השמדת- עם — ״ג׳נוסייד״ בלעז — בבני דתם. גם האו״ם עמד מנגד, כרגיל. אנו עזרנו ונוסיף לעזור לנוצרים ולשיעים לקיים את חייהם כבטחון ובשלום. הממשלה, בראשותו של חבר -הכנסת יצחק רבין, החלה בפעולה מבורכת זו. הממשלה דהיום המשיכה בה והגבירה אותה, ואם יהיה צורך — היא תוסיף להגבירה בעתיד.
להווי ידוע לכול כי בזכות עזרתנו זו אנו יכולים להשפיע על ידידינו הנוצרים בלבנון. פקודות איננו יכולים לתת להם. באחד הימים אמר הרב-סרן חדד: ״אין אנו חללן של אמריקה ולא של ישראל. חיינו הוטלו על כף המאזניים, אנו נחליט עליהם." קיבלתי הודעה זו בהבנה ובכבוד, ואני מציע לכולנו כך לקבל אותה. אנו נוסיף להשפיע בשעת הצורך כדי למנוע התנגשויות מיותרות. אך על כל הגורמים באו״ם ומחוצה לו לדעת, כפי שכתבתי בתשובתי על פניותיהם של המזכיר הכללי של האו״ם, של מזכיר המדינה סיירוס ואנס, של ראש ממשלת נורבגיה ושל ראש ממשלת אייר, כי הנוצרים בלבנון עומדים על חייהם ולא נוכל לתת להם הוראות.
אך בדמשק וגם בביירות מתנכלים לחייו של הרב- סרן חדד, פאטריוט לבנוני — כפי שבצדק כינה אותו שר הבטחון שלנו — לוחם אמיץ על קיום עדתו, והמה מבקשים את נפשו. אני במו-אזני שמעתי איומים אלה. לכן אשוב ואודיע לכל הגורמים את אשר אמרתי לשגריר ארצות-הברית בישראל, מר לואיס, בנוסח הידוע לכל אמריקני משכיל מן הימים שקדמו למעשה השיחרור של אברהם לינקולן, וכך אמרתי למר לואיס:  As far as Major Hadad is concerned
ומדובר, אדוני היושב-ראש, באיש בן-חורין ולוחם על עניין צודק גם יחד — לוחם כדי למנוע השמדת עדתו הנאמנה.
אדוני היושב-ראש, בחלק הרביעי של נאומי אשמיע באזני הכנסת סקירה על פעולות משרד ראש. הממשלה, שהוכנה בשבילי על-ידי חברי לעבודה במשרד זה.
מאיר פעיל (מחנה שלי):
סוף סוף מישהו יודע מה נעשה שם.
ראש-הממשלה מ. בגין:
נכון. אתה לא רגיל לכנות כזו?
מאיר פעיל (מחנה שלי):
לא, לא, אני דווקה רגיל.
ראש-הממשלה מ. בגין:
מר פעיל, כל מלה שאמרתי עד כה היא שלי. עכשיו אני קורא דברים שהוכנו בשבילי, והכנסת צריכה לדעת את ההבדל.
תקציב משרד ראש הממשלה הסתכם בשנת 1978
אורי אבנרי (מחנה שלי):
חבל שהדברים על לבנון, אדוני ראש הממשלה, לא הוכנו על-ידי אנשים המבינים בענייו לבנון.
ראש-הממשלה מ. בגין:
לקראת הנאום הבא אבקש אותך להכין את הדברים, אבל אז בטוחני שאהיה בעולם הזה, סליחה — בעולם הבא דווקה.
יוסי שריד (המערך):
אבל האם ראש הממשלה אחראי על החלק הרביעי?
ראש- הממשלה מ. בגין:
תקציב: תקציב משרד ראש הממשלה הסתכם ב-1978 ב- 171 מיליון לירות. התקציב לשנת 1979 מסתכם ב-195 מיליון לירות — עלייה של 14%, פחות מן המתחייב מהאמרת המחירים.
למרות התפקידים הרבים שהוטלו על המשרד בעקבות המשא-ומתן לשלום לא הוסיף המשרד על תקן עובדיו. להיפך, מספר המשרות צומצם.
מזכירות הממשלה ממונה על הכנת סדר-היום והחומר הקשור בישיבות הממשלה וועדות השרים, על הכנת הפרוטוקול, על העברת החלטות הממשלה אל השרים הממונים על ביצוען ועל מעקב אחר ביצוע החלטות אלו.
לשכת העתונות — עברה אירגון מחדש ומספר התקנים צומצם. זאת למרות העבודה הרבה שהוטלה עליה כתוצאה מהמשא-ומתן לשלום.
פעילות שוטפת: טיפול ב-300 כתבים זרים היושבים ישיבת-קבע בארץ; טיפול בכ-1,500 עתונאים המבקרים מדי שנה; אירוח קבוצות נבחרות של עתונאים. מיבצעים מיוחדים: ביקור הנשיא סאדאת — 1,500 עתונאים; ביקור הנשיא קארטר — 800 עתונאים; ביקור סגן הנשיא מונדייל; השיחות המכינות בירושלים — 400 עתונאים; ועידת-קהיר; ביקור ראש הממשלה בקהיר; אישרור החוזה באום חשיבה.
היועץ לענייני ערבים — לשכת היועץ מקיימת קשר רצוף וישיר עם אזרחי ישראל הערבים ומתאמת בין משדדי הממשלה השונים בפעולותיהם במגזר הערבי.
העתון ״אל-אנבא״ עבר אירגון מחדש שהביא לשיתוף מאקסימאלי של אינטלקטואלים ערבים בכתיבתו ובהוצאתו לאור.
הלשכה חילקה השנה 70 מילגות לתלמידים ערבים מצטיינים.
השנה יצאו לראשונה כ-3,000 ערבים אזרתי ישראל למכה למלא את מצוות החאג׳.
שלמה הלל (המערך):
מדוע התפטר היועץ, אדוני ראש הממשלה? האם לא כתב לאדוני ראש הממשלה על מה התפטר?
שמואל טולידאנו (התנועה לשינוי ויזמה):
אפשר לשאול שאלה, אדוני ראש הממשלה?
חייקה גרוסמן (המערך) ;
גם לזה אחראים הפקידים? לכול אחראים היום הפקידים.
ראש- הממשלה מ. בגין :
שמעתי את השאלה. אני עומד להשיב. את בעצמך יושבת לפעמים פה ואת לא יודעת איד להתנהג?
חייקה גרוסמן (המערך):
אדוני ראש הממשלה, הצרה היא שאני יודעת את התשובה.
ראש-הממשלה מ. בגין:
נכון, היועץ לענייני ערבים התפטר. ניסיתי לדבר על לבו שלא יעשה כן, לא הצלחתי לשכנע אותו. אחת מזכויות-היסוד של האדם היא להגיש את ההתפטרות.
שלמה הלל (המערך):
אבל על מה, מותר לנו לדעת בכנסת?
ראש-הממשלה מ. בגין:
אדוני היושב-ראש, צריך להתרגל לשמוע
יוסי שריד (המערך):
אולי נדע מי הכין את הסקירה ונוכל להפנות אליו את השאלות.
ראש- הממשלה מ. בגין:
הלשכה המרכזית לסטאטיסטיקה — הלשכה היא היחידה הגדולה ביותר במשרד ראש הממשלה והיא מקיפה 495 משרות ותקציבה השנה כ-58 מיליון לירות. הלשכה עונה על הביקוש הגובר והולך לנתונים סטאטיסטיים, היא הוציאה לאור אלפי סדרות סטאטיסטיות העוסקות בכל תחומי החיים והכלכלה. הידועות ביותר מבין הסדרות הסטאטיסטיות הן המדדים הסטאטיסטיים, תשועה במספר, וביניהם מדד המחירים לצרכן, מדד מחירי הדירות ועוד.
הלשכה מפרסמת את ממצאיה באמצעות הודעות יומיות לעתונות, ירחונים, רבעונים, השנתון הסטאטיסטי לישראל ופירסומים מיוחדים בהתאם לצורך.
איסוף הנתונים הסטאטיסטיים נעשה באמצעות סקרים. הסקרים הגדולים המתוכננים ואלה אשר הכנתם כבר החלה הם: סקר החקלאות משנות ה-80 של המאה הקודמת ומיפקד האוכלוסין 1982.
גנזך המדינה — מופקד על שמירת החומר הארכיוני של המדינה. בגנזך הצטברו 20 קילומטר מדפים של חומר ארכיוני. עד כה הוצאו 9 מדריכים ארכיוניים, וב- היות גנזך המדינה מופקד על ניהול רשומות המדינה הוצאו גם 5 חוברות הדרכה בניהול רשומות. גנזך המדינה עוסק בהוצאתם לאור של תעודות המדינה. כרך אחד עומד לצאת לאור והוא יכיל 510 תעודות משנות 1947—1948. הכרך יכלול כ-900 עמודים. כרך נוסף נמצא בהכנה.
הלשכה לפניות הציבור — לשכה זו מטפלת מדי שנה ב-8,000 עד 10,000 מכתבים של אזרחים. הלשכה משתדלת לסייע לפונים בבדיקת התלונות, בזירוז הטי- פול במשרדים השונים ובפתרון בעיות ספציפיות.
רשות הגנים הלאומיים — הרשות אחראית ל-27 גנים לאומיים ואתרים היסטוריים, שבהם ביקרו בשנה החולפת 7 מיליון מבקרים, בקירוב, מהם כשליש תיירים וכרבע-מיליון של תלמידי בתי-ספר במסגרת מאורגנת.
ועדת השמות — הוועדה קבעה בשנה החולפת 94 שמות עבריים, מהם 49 לישובים והיאחזויות נח״ל. האתרים שלהם נקבעו שמות מצויים בגולן, בגליל, בבקעת- הירדן, בשומרון, ביהודה, בחבל מודיעין, ברמת- הנגב ובערבה.
המרכז לשירותי התנדבות — מרכז ומתאם את פעולות ההתנדבות בארץ ופועל רבות לעידוד ההתנדבות ולאיתור מתנדבים פוטנציאליים. המרכז מפעיל לשכות מתנדבים בכל רחבי הארץ ולא מכבר הוציא לאור מדריד לגופים הפועלים ותחומי ההתנדבות, המכיל מידע על כ-130 אירגונים וולונטאריים ומוסדות המפעילים מתנדבים.
ועכשיו, בבקשה השאלה.
שמואל טולידאנו (התנועה לשינוי ויוזמה):
לפני ארבעה חודשים הודיע השר נסים, בשם ראש הממשלה, ״שהממשלה תקיים דיון בזמן הקרוב ביותר לקביעת מדיניותה בנושא ערביי ישראל." מתי יתקיים הדיון?
ראש-הממשלה מ. בגין:
נקיים את מה שהבטיח לכנסת השר נסים, ובקרוב.
אדוני היושב-ראש, הפרק החמישי בדברי יהיה קצר. במשך השבועיים הקרובים תחליט ועדת 11 השרים על הצעותיה של ישראל לקביעת הסדרי האוטונומיה לתושבים הערבים ביהודה, בשומרון ובחבל עזה. ההצעות יובאו לאישור הממשלה ולידיעת ועדת החוץ והבטחון של הכנסת.
ואסיים בדברי ברכה לאסירי -ציון המשוחררים. בשם הממשלה הריני מברך אתכם, גיבורי העם היהודי במלחמתו לזכות לשיבת ציון. סבלתם רבות, עמדתם במבחנים מן הקשים ביותר, כפי שהם ידועים למספר ניכר של חברי הכנסת שהיו שם. עמדתם בכל המבחנים האלה כמקדשי שם שמיים ברבים, ובזמן שדנו אתכם ל-10 או ל-15 שנות מאסר הרימותם יד ימין, ובזכרכם את השבועה של הנמצאים בגלות בבל נשבעתם אמונים ״אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי, אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי.״ שבתם למולדת ההיסטורית של העם היהודי. העם היהודי מתגאה בכם ויוסיף ללחום בכל כוחו במולדת ובתפוצות הגולה כדי שאחיכם הסובלים עדיין בבתי- כלא ובמחנות עבדות ועבודת כפייה ישוחררו אף הם, ישובו למולדתנו ויתאחדו עם משפחותיהם, לא ננוח ולא נשקוט עד שכולם ישוחררו. לכם אני אומר בשפה המודרנית המקובלת בארץ-ישראל: אחינו גיבורי העם היהודי, כל הכבוד!
תשובת ראש הממשלה
ראש-הממשלה מ. בגין:
גברתי היושבת-ראש, מורי ורבותי חברי הכנסת, אזניכם שמעו שבפתיחת מושב הכנסת של ימי הקיץ נשאתי דברים על נושאים מדיניים מובהקים: חלק ראשון — ירושלים ומעמדה; חלק שני — תהליך עשיית השלום בין ישראל ובין מצרים; חלק שלישי — לבנון. בחלק הרביעי מסרתי דו״ח על פעולות משרד ראש הממשלה. אמרתי בכנות כי הדברים שהשמעתי הוכנו בשבילי על- ידי חברי. מישהו פירש כאילו אני מטיל עליהם את האחריות. לא היה ולא נברא. בכנות הודעתי כי הנאום כולו שלי, ודברים אלה הוכנו על-ידי חברי. אם יש כאלה שמכינים בשבילם נאומים והם מופיעים על הבמה כדמוסתנסים, זו זכותם. אני לא נוהג כך. מה שלי, אני אומר; מה שאיננו שלי, גם כן אומר. אבל, כמובן, הנאום כולו הוא על אחריותי ולא התחמקתי ממנה.
אני רוצה לשאול אתכם, מורי ורבותי, במי פגעתי בנאומי היום, את מי התקפתי, את מי ביקרתי? עולה חבר-הכנסת שמעון פרס, ראש האופוזיציה, ומשמיע נאום, ואני חייב לומר שכמעט הזדעזעתי בגלל רמתו הנמוכה. אני חבר בכנסת שלושים שנה ועדיין לא שמעתי נאום כזה, שאיננו פוסק לתקוף על העבר ועל ההווה ועל העתיד. זכותו. אבל עכשיו הוא צריך לקבל תשובה. אמנם הוא נסע לבת-ים להשמיע שם הרצאה, כנראה חשובה מאוד, בפני הציבור, אבל מי שתוקף את ראש הממשלה צריך להיות מוכן שיהיה מותקף על-ידו ויקבל תשובה. ואני אשיב על כל טענותיו. אבקש מאת חבר- הכנסת הלל למסור לחבר-הכנסת פרס את תוכן דברי.
שלמה הלל (המערך):
אני מקווה שיהיה מה למסור, אדוני ראש הממשלה.
ראש-הממשלה מ. בגין:
מכל מקום אשלח לו את הסטנוגראמה. אדאג לזה,
מאיר פעיל (מחנה שלי):
אנחנו ננקד את הנאום.
ראש-הממשלה מ. בגין :
לא. הוא יודע לקרוא עברית, לא פחות ממך בוודאי. עולה חבר-הכנסת שמעון פרס, גברתי היושבת-ראש, ומלגלג על פנייתי לנשיא לבנון סארקיס. הוא אפילו מעוות את שמו, מזכיר את יקירנו חבר-הכנסת לשעבר סורקיס. לא יפה. לא יפה לעוות שמו של בן-אדם. אילו רציתי לומר מה מוצאו של השם פרס בטבע לא היה לו נעים. מכל מקום זה עוף לא כשר. כך כתוב בתורה. נכון ? לא עושים משחקים בשמותיהם של בני-אדם. שמו של נשיא לבנון הוא סארקיס, שמו של חבר-הכנסת לשעבר הוא סורקיס, ואני מחבב ומכבד אותו.
שלמה הלל (המערך):
אדוני ראש הממשלה, בהעדרו של חבר-הכנסת פרס אני רוצה לומר כי כולם יודעים שזו היתה טעות, פליטת- פה.
ראש-הממשלה מ. בגין :
חבר-הכנסת הלל, רק עכשיו פתחתי את פי. איזה הרגל יש לכם. אני הייתי באופוזיציה 29 שנים, לעתים רחוקות מאוד הייתי מפסיק ראש ממשלה בעבר. לפעמים היו גם התנגשויות חמורות, אבל כך לנהוג באופן תמידי ולא לתת לחבר כנסת לדבר ?
(קריאה)
שב בשקט. לא משחקים בשמותיהם של בני-אדם.
שולמית אלוני (תנועה לזכויות האזרח):
זו היתה טעות,
ראש-הממשלה מ. בגין:
הוא מלגלג על פנייתי לנשיא סארקיס. מה הליגלוג הזה ? אני רוצה לשאול: כמה פעמים אלה שקדמו לי במשרד ראש הממשלה פנו לשליטי ערב שיבואו וישוחחו אתם בכל מקום, בכל שעה? כמה פעמים? הראשון, השני, השלישי, הרביעי, החמישי. באו? לא באו. וחזרו ושיננו: הבה תבואו, אנחנו מוכנים להיפגש אתכם בכל מקום ובכל שעה. היו מוכנים ללכת לקהיר. הזמינו אותם ? לא. חזרו על הקריאות האלה.
מדוע צריך לזלזל בקריאה זו, הראשונה לנשיא מדינה שכנה, שאני רוצה להיפגש אתו בירושלים או בביירות או בזינבה או בכל מקום אחר כדי לעשות שלום בינינו ובין לבנון? מדוע צריך לזלזל בזה? מניין האירוניה הזאת המרקיעה שחקים של חבר-הכנסת פרס ? הוא איננו יודע את הפניות? הוא עצמו לא היה מן השליחים לפניות? מדהים ממש. השמעתי קריאה. אני חושב שהיא הגיונית. אני רוצה לומר לחבר-הכנסת פרס: אני משוכנע — כמובן, כולנו בידי שמיים סוף כל סוף — שיבוא יום וראש ממשלת ישראל, יהיה אשר יהיה, ייפגש עם נשיא לבנון, יהיה אשר יהיה, והם יעשו שלום ויחתמו על חוזה שלום. לא צריך להשמיע דברי ליגלוג. אני רוצה לומר שהמלגלג ילוגלג. באחד הימים הוא יצטרך לומר משהו על דברי הזילזול שהשמיע היום. הוא לא ציפה שהנשיא סאדאת יהיה בירושלים בנובמבר 1977. הוא לא ציפה. הוא לא הזמין אותו. אני הזמנתי אותו. הוא בא. עובדה היא. הוא לא ציפה שאני אהיה בקהיר ואתקבל שם בנגינת ״התקווה״. עובדה היא. ואל נזלזל בקריאה לנשיא סארקיס, כי תבוא גם הגשמתה.
חבר-הכנסת פרס יעץ לי לעשות סדר בתנועת החירות. כל הכבוד. רשמתי לפני את הקריאה הזאת שלו. אשתדל. אני רוצה לשאול אותו אם כבר עשה סדר עם חבר-הכנסת רבין. שם כבר בסדר, בין שני חברי הכנסת האלה ?
(קריאה: כן.)
שים יד על הלב, האם הכול בסדר בין חבר-הכנסת פרס לבין חבר-הכנסת רבין ? קראתי מאמר מתוך ספרו של חבר-הכנסת רבין. שומו שמיים, באחד הימים הציע שמעון פרס, שר הבטחון, להכניס את הסובייטים לסיני. ראש הממשלה לשעבר אומר: נדהמתי כאשר קראתי את ההצעה הזאת. איך אפשר להגיש אותה? להביא צבא סובייטי לסיני? האם הכול בסדר בין חבר-הכנסת רבין וחבר-הכנסת פרס, ורק אני צריך לעשות סדר בתנועת החירות ? שיחשוב עוד פעם אם הציע הצעה נכונה להביא חיל אדום לסיני, לקירבת הגבול של ארץ-ישראל.
אחר כך חבר-הכנסת פרס מביא פירושים להסכם קמפ-דייוויד. השעה מאוחרת, גברתי היושבת-ראש, גם איני רוצה להעסיק את חברי הכנסת
אורי אבנרי (מחנה שלי):
יש זמן.
ראש-הממשלה מ. בגין:
אבל לי אין זמן. אני עובד משעה 5 בבוקר, מכל מקום, אם יש קצת זמן כוח אין. אבל ״הנותן ליעף כוח"
חבר-הכנסת פרס נתן פירושים להסכם קמפ-דייוויד. לא אכנס לפרטים. אני אומר, גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, לפירושים אלה אין שחר. אני תמה איך פאטריוט כמוהו עומד על במה זו, שהדיה מגיעים מקצה עולם עד קצהו, ונותן נשק בידי דורשי רעתנו. מדוע צריך לפרש כך את הסכמי קמפ-דייוויד ? כולנו יודעים לקרוא עברית ואנגלית. אני בין אלה שעמלו על כל מלה. מדוע לפרש כך? חתמנו על כך שתהיה אוטונומיה לתושבים ביהודה, שומרון ועזה. כאשר באו באחד הימים האמריקנים ומחקו את המלה ״תושבים״ היינו צריכים להחזיר אותו. כאשר המצרים באו לאום- חשיבה כדי להחליף עמנו את איגרות האישרור ומחקו את המלה ״תושבים״ היינו צריכים להחזיר אותה. מדוע לפרש זאת אחרת? אמנם כן, עמדנו בתוקף על כך שיהיה כתוב: אוטונומיה מלאה לתשובים, ולא לאזורים. ויש הבדל. אני בהחלט אומר גם היום שיש הבדל. הראיה, כתבנו זאת בהסכם קמפ-דייוויד. מדוע לפרש זאת אחרת? מדוע לתת יד בידי זרים כדי שיגידו שממשלת ישראל נותנת פירוש לא נכון, כביכול, והראיה — ראש האופוזיציה בישראל אומר שהפירוש אינו נכון ? אוי לפאטריוטיסם הזה. ועוד רוגזים שאני העירותי. איך נקרא המוסד המפורסם הזה בישראל? ״צוות התגובות״. לאחר פירסום ידיעות בלתי-מוסמכות על תכנית האוטונומיה שהגשתי לוועדת ה-11, שהיושב-ראש שלה הוא שר הפנים היושב כאן — הוועדה לא החלה כלל בדיוניה, לא הביעה דעתה ולא קיבלה החלטה; היו ידיעות בלתי-מוסמכות — יוצא צוות התגובות של מפלגת העבודה, הנכבד והנכבדה, ואומר שזה בניגוד להסכם קמפ-דייוויד, שהדברים האלה יביאו לאלימות ביהודה, בשומרון ובעזה, שהפירוש הזה מסולף, ראש הממשלה מוליך שולל את הציבור. מדוע עשיתם כדבר הזה? שום החלטה לא נתקבלה. קראתם בעתונות. האם אתם מאמינים אפילו לכתוב ב״דבר״ ? אם אתם מאמינים, תקראו היום מאמר ב״דבר״ המחייב עונש מוות למחבלים. ביום רביעי תעשו סקאנדאל בלתי- משוער על מה שהחלטנו, וביום רביעי אשיב לכם, ליוסי שריד וחבריו. אתם מאמינים לכל מלה בעתון ? מה עשיתי ? הגיבותי שזה לא נאה ושזה חוסר אחריות ממלכתית ולאומית. אומרים לי: אנחנו לא זקוקים לאישורו של ראש הממשלה. האם דרשתי אישור ? האם מנעתי מכם פירסום ? אבל מה, אתם יכולים לגדף, יכולים לקרוא שמות גנאי, להעמיד את ממשלת ישראל במצב קשה — וממשלת ישראל מנהלת את ענייני המדינה — ולי אסור להגיב ? אינכם רוצים להתחשב בתגובתי — תמשיכו לגדף; רוצים — תימנעו. אבל אתם רשאים לגדף ואני חייב להחריש רק משום שאני ראש הממשלה, עבד קטן שלכם ? איזו פילוסופיה של דמוקראטיה היא זו ? אם לכם מותר לדבר — מותר גם לי. לשנינו יש בדיוק אותה זכות של חופש דיבור. לא אסרתי על שום חופש דיבור שלכם, אבל אני רשאי להגיב על הדברים.
שלמה הלל (המערך):
לכם מותר לגדף וגם לנו.
ראש-הממשלה מ. בגין:
מי שמתקיף צריך לדעת שיהיה מותקף. בבית הזח מעולם לא היו ולעולם לא יהיו מונולוגים. אם תתקיפו — תותקפו. זה חופש הדיבור הדמוקראטי. אין דבר חד- צדדי.
(קריאה: מי מונע זאת ?)
לפירושים של פרס להסכם קמפ-דייוויד אין שחר. אקח את השור בקרניו. כתבנו שאנחנו מכירים גם בזכויותיהם של ערביי ארץ-ישראל. נכון. בנוסח האנגלי כתוב: "the legitimate rights of the Palestinian people". יש מכתבים ביני לבין קארטר. המכתבים פורסמו. חבר-הכנסת פרס קרא אותם. גם הערבים קראו אותם. בכל מקום שכתוב West Bank — זה יהודה ושומרון, ועמדנו על זה בכל תוקף. פירוש הדבר ערביי יהודה ושומרון, ערביי ארץ-ישראל. אבל שם הוכנסה גם המלה ״גם״. פירוש הדבר ליהודים זכויות ביהודה ובשומרון וגם לערביי ארץ-ישראל יש זכויות. כן, יש להם. לכן הצענו להם אוטונומיה. איננו רוצים לשלוט בהם ולהתערב בחייהם הפנימיים, איננו רוצים לקבוע את המהלכים של חיי יום יום. לכן הצענו אוטונומיה מלאה. נבחר אחר המועצה המינהלית. ביחס למועצה המינהלית כתוב: self-governing authority. נאמר: מכל מלמדי השכלתי. לפחות את הפסוק הזה תקבל. גם כן תרגיל. תשמע יפה. ובכן, היה כתוב: self-governing authority. דרשנו לכתוב : administrative council — מועצה מינהלית. אמר אל-בז, משפטן מוכשר מאוד, שאיננו דווקה מידידי ישראל: אם תכתבו - administrative council , פירוש הדבר — מועצה מינהלית, ופירוש הדבר שבכל מקום שכתוב self-governing authority פירוש הדבר — administrative council. אמר הפרופסור ברק, היועץ המשפטי לממשלה דאז ושופט בית-המשפט העליון דהיום: לזה בדיוק אנחנו מתכוונים. כאשר האמריקנים, באחד הימים, הגישו טיוטה ובה לא היו המלים administrative council היה צריך להחזיר אותן על-פי דרישת נשיא ארצות-הברית. כאשר ישבתי אתו בחדר הישיבות של הממשלה האמריקנית, אמרתי לו: אדוני הנשיא, כתוב בסוגריים administrative council; מדוע מלים אלה אינן מופיעות ? הוא פנה ליועציו ושאל שאלה רצינית — אני מצטט אותו: ״מדוע איננו יכולים להשתמש בשפת הסכם קמפ-דייוויד?״ ובמשך 24 שעות המלים האלה הוחזרו לנוסח.
בא חבר-הכנסת פרס, מתעלם מכל העובדות האלה, מפרש שלא כהלכה, בעצם מסלף את הסכם קמפ-דייוויד ואחר כך הוא טוען שהממשלה מסלפת אותו. לתת נשק כזה בידי גורמים זרים ? זה נאה לראש האופוזיציה בזמן שאנו עומדים במערכה, לפי דעתי גורלית — לפי הערכתי נזכה בה, ננצח — על עתיד ארצנו, על עתיד ארץ- ישראל, יהודה ושומרון ועזה, על בטחונו של עמנו, גם על בטחונם של הערבים? איננו רוצים לפגוע בשום ערבי, איננו רוצים לגרש שום ערבי מאדמתו, מכפרו, מעירו. זכות התנחלות ליהודים, אמנם כן, בלי שום גירוש של ערבים. כאשר אנו עומדים במערכה גורלית על עניינים חשובים של האומה צריך ראש האופוזיציה לתת חומר כזה בידי דורשי רעתנו ולומר שכל הדברים אינם נכונים והם סותרים את ההסכם? הוא גילה חוסר ידיעה, פשוט אינו מתמצא, אינו יודע, לא למד דייו. הוא עומד על במה זו ומטיף מוסר?
שלמה הלל (המערך):
תושבי מזרח-ירושלים הם חלק מהאוטונומיה, אדוני
ראש הממשלה ?
ראש-הממשלה מ. בגין: תן לי לדבר, חבר-הכנסת הלל.
שלמה הלל (המערך):
אני מבקש הבהרה של-ממש: האם תושבי מזרח- ירושלים הם חלק מהאוטונומיה ?
ראש-הממשלה מ. בגין:
כמו שאמרתי היום, כמו שאמרנו לאירגון האו״ם על- ידי הפרופסור בלום במכתב שהגיש למזכיר הכללי והוא יופץ בין 132 חברות אירגון האו״ם: ירושלים עיר אחת, לא תחולק עוד לעולמים, בירת ישראל הנצחית. כך היה, כך יהיה, עם גישה חפשית למקומות הקדושים לכל יהודי, לכל מוסלמי, לכל נוצרי. ולא תחול שום אוטונומיה על בירת ישראל. זו בירת ישראל.
שלמה הלל (המערך):
גם לא על תושבי מזרח-ירושלים ?
ראש-הממשלה מ. בגין:
תושבי ירושלים הערבים הם תושבי ירושלים והם תושבים של בירת ישראל.
ובכן, ביררתי סוגיה זו. אם הבהרתי לך סוגיה זו, בדיעבד אני מודה לך על קריאת-הביניים שלך. היה זה שכרי, גם שכרך.
עכשיו תראו, רבותי: בהסכם קמפ-דייוויד נקבע — חבר-הכנסת הלל ידידי, תשמע אותי, הרי אתה היית פעם בביתי, זכור לי חסד נעורים. אני תמיד אזכור לך חסד נעוריך כאשר היית במשרד החוץ. אתה יודע למה אני מתכוון. נקבע בהסכם קמפ-דייוויד שתהיה נסיגה של צה״ל מיהודה, שומרון ועזה. אבל כדי לדייק אני צריך לומר הפעם — בפעם הראשונה בעברית: תהיה נסיגה מסויימת. מה פירוש מלים אלו? כי מלכתחילה הציעו לכתוב the withdrawal אחר כך withdrawal. לא הסכמנו. אחר כך הצעתי לכתוב a withdrawal. זה נתקבל, והתרגום המדוייק: ״נסיגה מסויימת״. והראיה — בהמשך המשפט כתוב ״שיישארו״; כלומר באנגלית המלהremaining יש לה משמעות כפולה: הכוחות הנותרים לגבי אלה שייסוגו והכוחות שיישארו.
לכך קיבלנו את החתימה של ארצות-הברית של אמריקה ושל מצרים. בפעם הראשונה בתולדות ישראל ארצות-הברית של אמריקה, הגדולה במעצמות תבל,- ומצרים, הגדולה במדינות ערב, הסכימו, בחתימת נשיאיהן, שצה״ל יהיה ביהודה, בשומרון ובעזה והוא יתפרס על -פי מפה שאנו נראה אותה לכל עמי תבל — שום דבר לא נסתיר — כדי שיהיה בטחון לנו ולערבים; כדי שלא יישפך דם, כדי שלא יירצחו ילדים יהודים ולא ייפגעו סטודנטים ערבים, כדי שיהיה בטחון לשני העמים. כך קבענו ויהיה כך.
לא לקרוא משפט כזה בהסכם קמפ-דייוויד, ידידים יקרים ? זה דבר קל בעיניכם, ההסכמה של ארצות-הברית ומצרים, שצה״ל יישאר, לא חמש שנים בלבד, ביהודה, בשומרון ובעזה ? זה דבר שאפשר לבטלו במחי-יד ? עומד ראש האופוזיציה, הוא קרא את הסכם קמם-דייוויד — ומדלג בכוונה תחילה על נקודה כזאת בהסכם ? מזעזע ממש. ואז הוא אומר: אתם מפרשים שלא כהלכה את ההסכם. אנחנו המפרשים שלא כהלכה את ההסכם.
הצבא שלנו יישאר, הצבא שלנו יקיים את הבטחה הצבא שלנו ישמור על שלום עמנו, גם על שלום הערבים, אני רוצה להבטיח לכל ערביי ארץ-ישראל: אצבע לא תורם עליכם אם לא תרימו יד על ילד יהודי, על אשה יהודיה ואזרח יהודי. איש מכם לא ייפגע, איש מכם לא יגורש מאדמתו, מכפרו, מעירו
שולמית אלוני (תנועה לזכויות האזרח):
אתה ראש ממשלת ישראל, אולי תבטיח הגנה גם לילד ערבי ?
ראש-הממשלה מ. בגין:
אמרתי. שולה יקירתי, כפי שהיה קורא לך ספיר, זכרונו- לברכה — הוא קרא לך גם אחרת, אבל אינני רוצה לומר זאת — שולמית, את הרי יהודיה, מה אני יכול לעשות, יקירתי, שבמעלות השכיבו על הריצפה 18 ילדים יהודים וחיסלו אותם באש ממכונת ירייה ? צבא ישראל יעשה זאת בילדים ערבים? מדוע את אינך זוכרת את האמת?
שולמית אלוני (תנועה לזכויות האזרח):
כי בדבריך ניתן היתר. ואתה כראש ממשלה וכנציג של עם נרדף חייב להגן על כל ילד.
ראש-הממשלה מ. בגין:
נכון, כך אמרתי. אבל אני אגיד לך עוד משהו: את יודעת איך נהרגה עינת מנהריה ? אני אמנע מלספר זאת, לא מפני שאינני רוצה לזעזע אותך — את צריכה גם לקבל זעזועים לפעמים — אבל המשפחה ביקשה שלא לדבר עוד על העניין בפומבי. כדי לא להכאיב לה אינני מספר. אילו הייתי מספר מה שאני קראתי בדו״ח, כיצד נרצחה ילדה בת 4, היית מזדעזעת כמוני. לא אעשה זאת. אחר כך את דורשת ממני שאגן על ילדים ערבים. ודאי שאגן עליהם. אם לא ירצחו יהודים, אם לא יתקפו יהודים, איש לא ייפגע בארץ-ישראל.
שולמית אלוני (תנועה לזכויות האזרח):
לדרמן רצח בדם קר והפחיתו לו מהעונש שנגזר עליו.
שלמה יעקב גרוס (אגודת ישראל):
זו הדאגה שלך למדינת ישראל?
אורי אבנרי (מחנה שלי):
שנתיים מאסר על רצח.
שלמה יעקב גרוס (אגודת ישראל):
זו הבעיה שלכם, שהפחיתו לו מן העונש?
שולמית אלוני (תנועה לזכויות האזרח):
דין אחד יהיה לכל רוצח.
אורי אבנרי (מחנה שלי):
אילו רצח יהודי היה מקבל מאסר עולם, כחוק.
שולמית אלוני (תנועה לזכויות האזרח):
דין אחד לכל רוצח, כי כל רצח הוא מעשה תועבה.
שלמה יעקב גרוס (אגודת ישראל):
אתה יודע מדוע עשה זאת. אני אינני מצדיק זאת.
אורי אבנרי (מחנה שלי):
זה המוסר הדתי שלך, דין אחד לרוצח זה ודין שונה לרוצח אחר?
ראש-הממשלה מ. בגין:
חבר-הכנסת אבנרי, באמת עכשיו אני רוצה לפנות אליך.
שלמה יעקב גרוס (אגודת ישראל):
אתה יודע מדוע הוא עשה זאת.
היו״ר ש. ארבלי-אלמוזלינו:
חבר-הכנסת גרוס, אני מבקשת להפסיק את הקריאות.
שלמה יעקב גרוס (אגודת ישראל):
בושה וחרפה. זאת הדאגה שלך?
היו״ר ש. ארבלי-אלמוזלינו:
חברי הכנסת, נא להירגע.
שלמה יעקב גרוס (אגודת ישראל):
בושה וחרפה. הוא נכשל וקיבל עונש. זאת הדאגה של כנסת ישראל ?
אורי אבנרי (מחנה שלי):
הוא הורשע ברצח בדם קר. האיש הורשע ברצח בדם
קר על-ידי בית משפט ישראלי.
רוני מילוא (הליכוד):
בית-המשפט שינה את סעיף האישום להריגה והפחית את עונשו מ-20 ל-10 שנים. תדייק בעובדות.
שולמית אלוני (תנועה לזכויות האזרח):
מה היית אומר אילו היו עושים כך ליהודי בגרמניה, ברוסיה או באנגליה?
ראש-הממשלה מ. בגין:
מה יהיה על רשות הדיבור לראש הממשלה? האם זה יהיה רק דה-יורה או גם דה-פאקטו?
זידאן עטשי (התנועה לשינוי ויזמה):
מדוע רק ללדרמן ? זו השאלה הגדולה. גם לאחרים. אסור שישחררו. תגיד את זה לראש הממשלה.
גאולה כהן (הליכוד):
את המחבלים בכלל משחררים, אלה שקיבלו מאסר עולם. את כולם שלחו הביתה. ועוד ישחררו אותם, לצערי.
היו״ר ש. ארבלי-אלמוזלינו:
אני מבקשת מכל חברי הכנסת להירגע ולאפשר לראש הממשלה להמשיך.
ראש-הממשלה מ. בגין:
אני רק שואל: האם יש לי רשות הדיבור דה-יורה או גם דה-פאקטו?
היו״ר ש. ארבלי-אלמוזלינו:
יש לך, יש לך.
ראש-הממשלה מ. בגין:
אני רוצה להשיב עכשיו במשפטים מספר לחבר- הכנסת אבנרי, כי הוא הרבה שנים לא היה בכנסת ולא יכולתי לעשות אתו שום חשבון. עכשיו הגיעה השעה פעם אחת לגמר לו משהו בפניו. עכשיו תשמע בסבלנות. חבר-הכנסת אבנרי, אתה חזרת לכנסת משום שאחד מחברי הכנסת התפטר, אני חושב שזה היה לובה אליאב. חבל. אז אתה חזרת לכנסת. עכשיו אני רוצה לשאול אותך: האם זה מתאים לחבר כנסת להיות גם עורך עתון. ועוד מעט אתאר אותו. אני לא קורא בו, דרך אגב. יש אנשים הקוראים אותו בגלל העמוד הראשון, יש אנשים הקוראים אותו בגלל העמוד האחרון; אני אינני מעוניין בשניהם וודאי לא בתוך. אני אינני קורא אותו. אבל מוסרים לי מה שמופיע שם. האם זה כבוד לכנסת?
עכשיו אספר לכנסת בפעם הראשונה: חבר-הכנסת אבנרי בכל שבוע תוקף אותנו בשצף קצף בשבועונו. כך עשה גם בעבר. באחד הימים, גברתי היושבת-ראש, בא אלי איש חשוב במערכת הבטחון של ישראל ואומר לי את הדברים הבאים: יש לי הוכחות שחבר-הכנסת אבנרי הוא סוכן קומוניסטי ואני רוצה לעצור אותו בצו מעצר אדמיניסטראטיבי; אעשה זאת רק בתנאי שאתה לא תעורר את הבעיה בכנסת. אני אז הייתי ראש האופוזיציה. אמרתי לו כדברים הבאים: אדוני, אם יש לך הוכחות נגד חבר-הכנסת אבנרי תעמיד אותו לדין. אם בית-המשפט, אם שופטי צדק בישראל, ימצאו אותו אשם, יסיקו את המסקנה. צו מעצר אדמיניסטראטיבי, בשום פנים ואופן לא אסכים להוציא נגד מר אבנרי, ואם תעשה זאת אני אעורר את הבעיה מעל במת הכנסת ואמחה בכל תוקף נגד המעשה הזה. מאז אתה נשארת בחופש, כפי שאתה רואה. ואני אומר לך: הודות לתגובתי.
אני רוצה לומר לחבר-הכנסת תופיק טובי שפעם נקראתי לראש הממשלה והוצע לי לתת יד להוצאת כל הסיעה הקומוניסטית מהכנסת. אמרתי: בשום פנים ואופן לא נסכים לזה. הם נבחרו והם זכאים לשבת בכנסת. מי שימצא שמפלגה זו או אחרת מפרה את החוק וצריך להוציא אותה מחוץ לחוק — זה עניין של אדמיניס- טראציה ושל בית-משפט. אבל אם הם נבחרו עליהם להיות בכנסת. מנעתי הוצאת הסיעה הזאת מהכנסת. כי אחר כך ראש הממשלה שלח לחבריו והם בעקבותי אמרו שהם לא מסכימים. הנה כי כן.
אורי אבנרי (מחנה שלי):
ביקשתי אז להודות לך; אני מודה לך גם עכשיו.
ראש-הממשלה מ. בגין:
אני מודה לך על התודה.
תופיק טובי (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):
נראה איך תנהג כשתהיה ראש ממשלה
ראש-הממשלה מ. בגין:
אני כבר שנתיים ראש ממשלה. האם אני הוצאתי אותך? היושב-ראש הוציא אותר פעם אחת, ובצדק. האם אני הוצאתי אותך?
חבר-הכנסת אבנרי, אני מודה לך על התודה. אבל עכשיו אני רוצה לשאול אותך, חבר-הכנסת אבנרי: שמעתי שבשבוע האחרון ציירת אותי עם חבל תלייה; המשמעות ברורה. האם אתה לא מרגיש לפעמים איזה רגש של בושה?
אורי אבנרי (מחנה שלי):
לא.
ראש-הממשלה מ. בגין:
ביום רביעי אשיב על הצעות לסדר-היום בקשר עם בעיית תביעת התביעה והכרעת בית-המשפט בעניין פסק- דין מוות במקרים של מעשי אכזריות בלתי-אנושיים. אשיב בגילוי לב, הכול אספר. אבל כך אתה מצייר אותי? האם זה נאה? הרי מוכרחה להיות איזו שהיא הגינות אנושית.
פעם קראתי — זה היה מקרה מן הנדירים שבהם קראתי את השבועון הזה — על משפחה של רופא ידוע, היה גם רופא שלי, הבת סטתה מן הדרך, התדרדרה. מעולם לא ידעתי על זה. עם השם, עם שם המשפחה. נשפך דמה של המשפחה הזאת שפיכות דמים שאין חמורה ממנה. האם צריך לספר את זה לכל השכנים, לכל עם ישראל, שילדה מסויימת התדרדרה, בתו של רופא. גדול בישראל ? הנה אני אומר: אני לא ידעתי. מדוע אני צריך לדעת את זה ? קורה אסון בבית — האב אחראי בשביל הבת? האם אינך יודע שילדים בימינו הולכים בדרכם שלהם, וזה יכול לקרות בכל משפחה ? הרי המלבין פני חברו ברבים אין לו חלק לעולם הבא. מה אתה כותב ב״העולם הזה״ ? ואתה מדבר על חבל תלייה ? אמרתי לך בקריאת-ביניים: כל שבוע אתה שופך דם, לא רק של נשים וגברים, גם של בנים ובנות. אתה פוגע ברגשותיהם העמוקים ביותר. ואתה תעמוד פה ותטיף מוסר לכל חברי הכנסת? אתה איש המוסר? יש גבול לצביעות הזאת.
אורי אבנרי (מחנה שלי):
האם אתה מרשה לי להשיב על זה?
היו״ר ש. ארבלי-אלמוזלינו:
לא, אני לא מרשה.
אורי אבנרי (מחנה שלי):
אם לא, אענה בהודעה אישית. זו זכותי הפארלאמנטארית.
ראש-הממשלה מ. בגין:
תשתתף בדיון ביום רביעי ואני אשיב לך בעניין מיוחד זה. אבל אל תטיף מוסר לכל בשר. אני אומר לך כחבר שדאג לכך שתהיה בן-חורין במדינת ישראל: אינך יכול לעשות זאת, אין לד זכות מוסרית כזאת.
אורי אבנרי (מחנה שלי):
לכל אדם בישראל בכלל ובכנסת בפרט יש לא רק הזכות כי אם גם החובה לקום ולמחות נגד עונש מוות.
ראש-הממשלה מ. בגין:
אינני מונע ממך שום כתיבה, שום זכות דיבור, הכול פתוח, אבל אל תמנע ממני להגיב. גם לי יש חופש דיבור. ואם אתה מצייר אותי ליד חבל תלייה אגיב על מה שאתה כותב. ורק אבקשך: אל תטיף מוסר. יש פה אנשים, אם מותר לומר כך, שהם לא פחות מוסריים ממך; יש פה אנשים שעשו לא פחות ממך בחיים. מה אתה מטיף לכולם מוסר ?
אני חוזר לחבר-הכנסת פרס, ואז אני בטוח שלא תהיינה קריאות-ביניים כי הוא בבת-ים, ובזה אסיים את דברי. גברתי היושבת-ראש, היום לא דיברתי על העבר, ואזני כל חברי הכנסת שמעו. התווכחנו על מה שקרה לנו. הוצגה לי שאלה, השיבותי בכנות. אינני מתחרט על שום מלה ממה שאמרתי, לא אסוג משום מלה, את האמת אמרתי ואשמיע אותה. אבל זה היה מחוץ לכנסת. היום פתחתי דיון מדיני, צריך לקיים דיון מדיני. עולה חבר-הכנסת פרס ומדבר על העבר ועל העבר. חברי הכנסת הוותיקים זוכרים שמי שמדבר אתי על העבר יקבל מנה על העבר.
בפעם הראשונה אספר את זה לחברי הכנסת: לפני כשתים-עשרה שנים בא אלי חבר-הכנסת שמעון פרס לדירתי בתל-אביב, ברחוב רוזנבאום מס׳ 1. חבר-הכנסת הלל, אתה היית פעם אצלי בדירה, אתה זוכר אותה, זה לא היה בדיוק ארמון, נכון? ובדירה הזאת גידלנו את הילדים שלנו. במשך 31 שנה גרנו שם : שנתיים במחתרת, 29 שנים מעליה. עכשיו אנחנו גרים בדירה מפוארת. טוב, גר בה קודמי, גרה בה הגברת גולדה מאיר, זכרונה- לברכה — ניבדל כולנו לחיים ארוכים — גר בה משה שרת, זכרונו-לברכה — ניבדל כולנו לחיים ארוכים — מה שנקרא residence של ראש הממשלה. אז אני גר שם, נבחרתי, אם-ירצה-השם אעזוב את המקום הזה וגם את הכנסת
היו״ר ש. ארבלי-אלמוזלינו :
עד מאה-ועשרים.
ראש-הממשלה מ. בגין:
אשוב לרחוב רוזנבאום מס׳ 1 שם גידלנו את שלושת ילדינו בנחת ובאהבה ואכתוב ספר על דור ההשמדה והתקומה וכאשר אגמור את הספר אוכל ללכת בשקט.
בא אלי חבר-הכנסת שמעון פרס, כאשר טיפלנו יחד בהקמת ממשלת הליכוד הלאומי וכאשר רפ״י דרשה להוריד את אשכול, כן, והוא אמר לי כהאי לישנא: חקרנו בעניין ״אלטלנה״ והגענו למסקנה שבעניין זה הטעו את בן-גוריון. השמעתם? גברתי היושבת-ראש, פרשת ״אלטלנה״ היא אחת הטראגדיות הנוראות של דורנו. 18 בנים מטובי הבנים נפלו ומגלה לי אדם המקורב ביותר לבן-גוריון, חבר-הכנסת שמעון פרס, שכל הפרשה לא אירעה אלא משום שהטעו את בן-גוריון, ואני שואל מעל הבמה הזאת: תאמר לנו, מי הטעה את בן-גוריון ובמה הטעוהו ?
שלמה הלל (המערך):
אדוני ראש הממשלה, יש מסורת שלא אומרים מעל במת הכנסת דברים שנאמרו בשיחה אישית.
ראש-הממשלה מ. בגין:
עכשיו אני מדבר על דברים הנוגעים לעמקי לבי, אל תפריע לי. דברים אלה הם מזעזעים.
שלמה הלל (המערך):
דומני שכחבר כנסת ותיק אתה זוכר את המסורת שאין אנחנו מצטטים מעל במת הכנסת שיחה אישית, בייחוד
ראש-הממשלה מ. בגין:
תודה רבה על ההערה הזאת. אחר כך צריך לשאול את חבר-הכנסת פרס אם הוא בנאומו שמר על הגינות. אני מצטט, כי חבר-הכנסת פרס דיבר על העבר, על העבר, ואמר שאני משכתב את העבר, אז אני צריך להעמיד את הדברים על תיקנם ביחס לעבר.
אני שוב רוצה לשאול וייכתב בפרוטוקול. אני שואל את חבר-הכנסת פרס: מי הטעה את בן-גוריון, לפי דבריו, להעמיד תותח ולהפגיז אניה עם לוחמים ונשק ולהשמיד 2,500 רובים, 200 מכונות ירייה, מיליון-וחצי כדורים — בימים ההם, כאשר כל רובה וכל מכונת ירייה פירושם היה חיי חייל יהודי — וכל זאת באשר מישהו הטעה את ראש הממשלה ההוא ?
מאיר פעיל (מחנה שלי):
אדוני ראש הממשלה, אני מודיע לך ששום איש לא הטעה את בן-גוריון.
ראש-הממשלה מ. בגין:
תשאל את פרס, לא אותי. את פרס תשאל.
מאיר פעיל (מחנה שלי):
אני לא צריך לשאול את פרס. שום איש לא הטעה את בן-גוריון. אני רוצה שזה יירשם בפרוטוקול.
שלמה הלל (המערך):
אתה מסתמך על שיחה אישית שכאילו היתה, שכאילו נאמרו בה דברים, מבלי שחבר-הכנסת פרס יהיה כאן כדי להגיב.
מאיר פעיל (מחנה שלי):
שום איש לא הטעה את בן-גוריון, שום איש.
ראש-הממשלה מ. בגין:
אני ציטטתי אותו. אני אומר לך, שמע אותי, בהן- צדק, את המשפט שציטטתי ציטטתי מפיו. ציטטתי מלה במלה, ויש ידידים שלי שלמחרת היום, בסודי סודות, סיפרתי להם. אני לעולם לא הייתי מגלה את זה. העניין פורסם, אבל מעולם לא אמרתי שזה היה שמעון פרס. היום הזה, כשאני נואם נאום על מדיניות, אינני תוקף, אינני מבקר, אינני אומר מלה שלילית על איש, יעלה חבר-הכנסת שמעון פרס ויתקוף אותי על שיכתוב העבר ? שיענה על שאלתי: מי הטעה את בן-גוריון ? מי גרם שפיכות דמים?
מאיר פעיל (מחנה שלי):
איש לא הטעה את בן-גוריון, איש לא הטעה.
ראש-הממשלה מ. בנין:
אני שואל אותך ? אני שואל את פרס. הנה בר-סמכא. היית כמעט ילד אז, מה אתה יודע? היית נער כמעט.
מאיר פעיל (מחנה שלי):
אני עונה לך בלי שתשאל אותי. גם לך וגם לפרס צריך לומר ששום איש לא הטעה את בן-גוריון בעניין ״אלטלנה״.
ראש-הממשלה מ. בגין:
אתה שומע, פעיל? אתה אמנם קורא לעצמך היסטוריון
שלמה הלל (המערך):
אדוני ראש הממשלה, אתה עושה דבר שלא ייעשה: לצטט מעל במת הכנסת שיחה אישית, שהיתה כאילו.
ראש-הממשלה מ. בגין:
פעיל, אתה אמנם קורא לעצמך היסטוריון אבל האמן לי שאתה לא צריך להתערב בוויכוח הזה. אני לא הסתמכתי עליך, ציטטתי את חבר-הכנסת פרס והיום אני רוצה שכל בית ישראל ידע, והוא חייב לתת תשובה על שאלה זו.
מאיר פעיל (מחנה שלי):
וכל בית ישראל ידע שאתם עוסקים ב״לוקשים״. אתם לא עוסקים בעובדות אלא ב״לוקשים״.
ראש-הממשלה מ. בגין:
מספיק.
שלמה הלל (המערך):
אתה עושה דבר שלא ייעשה.
יצחק יצחקי (הליכוד):
ומה שעשה פרס זה ייעשה ? ההשמצות שלו זה דבר שייעשה ?
ראש-הממשלה מ. בגין:
חבר-הכנסת הלל, אני חוזר ואומר: מי שיתווכח אתי מעל הבמה הזאת על העבר ישמע ממני דברים על העבר. אני לא פתחתי בוויכוח הזה, חבר-הכנסת פרס פתח בו.
גברתי היושבת-ראש, אני מודה לגברת על הסבלנות שבה שמעה את דברי. אני מבין שאין הצבעה על תקציב משרד ראש הממשלה ואין לי שום הצעה קונקרטית מלבד להודות לך ולחברי הכנסת על ההקשבה.