הישיבה המאתיים- ושבעים- ואחת של הכנסת השביעית יום רביעי, א׳ אדר תשל״ב 16 פברואר 1972 – הפגיעה באבני הכותל המערבי – הצעות חברי -הכנסת בגין, רפאל, אביזוהר, כהנא, שוסטק, אבנרי, לורנץ

דברי הכנסת
מאת:
מנחם בגין
פורסם בתאריך:
א' אדר התשל"ב, 16 בפבואר 1972
מתוך:
כרך 63
נושאים:
תפוצות - גלות. שלמות המולדת - ירושלים. ממשל - כנסת. לאומיות - לאום יהודי (ציונות). הסכסוך הישראלי פלסטיני - ערביי ישראל
בגין מגיש את ההצעה לסדר היום בעקבות ארועים בעיר העתיקה בירושלים, שם משהו קדח חורים בחלק של הכותל. בגין טוען שהזעם בעולם היהודי בעקבות הארוע הוא מוצדק ביותר. בגין קורא "לקדש את הכותל", לבנות תכנית מסודרת שלפיה יפונו תושבי הבתים הצמודים לכותל - בפיצוי הולם - ויחשף כול אורכו של הכותל המערבי.
ציטוטים נבחרים מהמאמר חיפוש חדש

אדוני היושב-ראש. אומות העולם אומרות ״כותל הנהי״. אנחנו היהודים מעולם לא קראנו לו כך. אנחנו תמיד אמרנו, גם בגולה, אף בשפתה, ״הכותל המערבי״, כלומר חומת המגן החיצונית לבית תפארתנו.

אבל זה נכון שבמשך דורות, במשך תשע-עשרה מאות בשנים, ספגו האבנים המקודשות והמקדשות האלה את דמעותיהם של בני עמנו, על הבית שנחרב ועל החומות שנותצו, עדות לגדולתנו בימי קדם, אות לשואה שבעקבותיה באו על עמנו כל השואות הנוראות בתולדותיו.

אולי ראיתם, חברי הכנסת, את חפירת וורן מלפני מאה שנים ומעלה. די להציץ לתוכה, אף לאורה הקלוש של מנורה מהבהבת, כדי להעלות לנגד עיני רוחנו את כל הגדולה והתפארת של אותה חומת מגן אשר ניצבה מסביב לבית, אחת היצירות המופלאות בתולדות אנוש, גם על-פי עדותו של יוסף בן מתתיהו. אבל מהצד האחר אולי הספקתם לראות גם את שתי האבנים הגדולות שהיו חבויות במשך דורות רבים מתחת לאפר ועפר ושהוטלו לצד הכותל הדרומי על-ידי הכובשים הרומיים, למטה, בחמת זעם; והיתה חימה והיה זעם של הכובשים, כפי שתיאר אותם ההיסטוריון שלהם טקיטוס בקבעו שרק היהודים לא נכנעו והזעם על אי-כניעתם גבר והלך ברומי.

ביום כ״ח באייר תשכ״ז שבנו לירושלים ולכותל המערבי. הכנסת חוקקה לאמור: הממשלה רשאית להחיל את המשפט, השיפוט והמינהל של ה מדינה על כל חלק של ארץ -ישראל כפי שהיא קבעה בצו. בעקבות חוק זה הוזלנו את משפט המדינה על החלק המשוחרר של ירושלים. בערים, מחוץ ומבית, קראו לזה "סיפוח". הבל ורעות רוח. אין מספחים אדמת מולדת. לא ירושלים ולא שום חלק של ארץ-ישראל - המונח ״סיפוח״ אינו חל עליהם. התוקפן, הפולש, הכובש ביצע מעשה סיפוח. המעשה בוטל מעיקרו על-ידי גירוש הפולש מארץ- ישראל המערבית, מנחלת אבותינו.

האמת פשוטה היא: שבנו לירושלים, וצנחנינו הוסיפו ביום ההוא את דמעות החייל העברי לדמעותיהם של אבותינו במשך דורות רבים. מה גדול היה היום! אנחנו בירושלים, לנו ירושלים מימי קדם ועד עולם וראה איזו צרה באה עלינו. דווקא תחת שלטון עברי הופעל באבני הכותל מכשיר הקידוח המודרני. מוטב להיזהר מלהביע את כל הרגש מול תופעה כזו. המוני בית ישראל וגם בטאוניהם הגיבו בחומרה רבה. ואם יש מי שמגנה את המגיבים — הוא יגונה. הוכח כי הרגש הזה, שהוא אבי כל המעשים הגדולים בתולדות ישראל, כל גבורתו וכל קדושתו וכל מסירות נפש בניו - חי, אמנם חי, בלב העם כולו.

במשך דורות, תחת שלטונות זרים למיניהם, היה כותל מערבי שלפניו התפללנו ועליו שפכנו את מרי לבנו על התבוסה ועל החורבן, והוא בסך הכל עשרים-ושמונה מטרים. הזה הכותל? החומה האדירה ההיא נמשכת לאורכם של 480 מטרים, אבל כאשר שלטונות זרים משלו בנו, מה היינו יכולים לעשות? כאשר שלטוננו שלגו קיים בירושלים, מדוע לא לגלות את כל הוד תפארתו של עברנו לעיני עמנו ולעיני כל העמים, את כל 480 המטרים של החומה האדירה המופלאה? אין כתלים מערביים. יש כותל אחד, כפי שיש ירושלים אחת, כפי שיש אמת היסטורית אחת. אנחנו מאמינים, מאז באנו אל דגלם של הרצל וז׳בוטינסקי, בשיווי זכויות מלא לכל תושבי ארץ-ישראל ואזרחיה ללא הבדל מוצא, דת, לאום; אבל שיווי זכויות, אדוני היושב-ראש, אין פירושו הפליה לרעת היהודים וקדשיהם. כל המקומות הקדושים לדתות אחרות בארצנו גלויים, עומדים בתפארתם, שמורים בקפדנות, כפי שכמובן צריך להיות, ורק הכותל המערבי שלנו, שריד תפארתנו, חבוי עדיין ברובו מתחת לבניינים רעועים, מתחת לאפר, עפר ואשפה. מדוע זה צריך להיות כך?

אותה שאלה קיימת בכיוון דרומה. שר הדתות, כמה שנים היה ויכוח — אתה ואני יודעים זאת - על סילוק בית רעוע, בית אבו-סעיד, אשר נדבק אל הכותל, ליד הכניסה להר הבית? סילקנו אותו. לא עשינו שום עוול. המשפחות קיבלו דיור ראוי לבני תרבות; הן גרו וחיו לא רק בסכנת נפשות, אלא גם בתנאים משפילים מעיקרם. עדיין יש סוללת המפרידה בין החלק ההוא של הכותל לבין החלק בכיוון דרומה. מדוע ? מדוע לא הוקם גשר במקום הסוללה ז הרי אחד הוא הכותל. מדוע יש הפרדה כזו לכיוון הדרומי? צריך, אדוני שר הדתות, להקים את הגשר במהרה ולאחד את שני החל- קים האלה של הכותל המערבי כדי שגם אל הפינה ההיא יוכלו לבוא המוני בית ישראל. והוא הדין צפונה. מאות מטרים של הכותל המערבי - עדיין יש לגשש באפילה בבואנו אליהם. במשך זמן רב היינו כורעים על ברכינו, זוחלים, כדי לנגוע באבנים המקודשות האלה, שלא ראינו אותן דורות רבים משום שזרים לא נתנו לנו לראותן. אבל עכשיו אנחנו כאן. עדיין האבנים באפילה, וחלק גדול מהן, למעלה מ-100 מטרים, נסתרות, קבורות, ואי-אפשר לגשת אליהן.

אני בטוח, אדוני היושב -ראש, שלו היו משפחות יהודיות גרות באותם בתים רעועים, מזמן היינו מפנים אותן. האם משום שגרות שם משפחות של ערבים אסור להמיר את משכנות הדלות והדחקות המשפילות האלה בדיור גאה ומתאים לאדם, למשפחתו, כדי לחשוף את הכותל ולאפשר להמוני בית ישראל לראות את כל החומה — עם כל הכבוד, לא אהסס לומר זאת בכנסת, בכל לבי אומר זאת - ולנשק את האבנים האלה שלא היינו יכולים לגשת עליהן במשך למעלה מאלף ושמונה מאות שנים, כי הלב היהודי אכן מתגעגע עליהן? זו השאלה.

מישהו ניסה ליצור פה את הרושם שיש איזו ׳׳מזימה״ לחשוף את הכותל. איזו מזימה? זו צריכה להיות תכנית, החלטה, מעשה. המדובר לא במספר גדול של אנשים, של משפחות. בסך הכל כמה מאות. איננו צריכים לעשות להם שום עוול. להיפך, ניתן להם דיור ראוי לשמו ונגיע לכל 480 המטרים של החומה האדירה שנותרה מבית מקדשנו, מבית תפארתנו.

זו המגמה של ההצעה לסדר-היום שהתכבדתי להביא בשם סיעת גח׳׳ל בכנסת. אני מביע תקווה ואמונה שלא לשווא העלינו הצעה זו. קרה דבר נורא. אם בעקבותיו נקדש את הכותל המערבי על-ידי חישופו המלא ואיחודו, על-ידי כך שבימים הבאים ובכל הדורות הבאים יוכלו בגינו, בני בנינו ובני כל העמים לבוא ולראות בעיניהם מה גדול היה ישראל גם בימי קדם - נוכל לומר על היום שבו נתקבלה החלטה זו כי יום גדול הוא לישראל.