הישיבה המאתיים-וארבע-עשרה של הכנסת השמינית יום שני, ט״ו חשון תשל״ו – 20 אוקטובר 1975 – הודעת הממשלה על החלטת הוועדה לעניינים סוציאליים והומאניטאריים
אדוני היושב-ראש, מורי ורבותי, חברי הכנסת, לא כמצטדקים או כמתאוננים נופיע לפני נציגיהן של שבעים אומות העולם אשר בוועדה השלישית של עצרת האו״ם החליטו לנסות ולהכתים את הציונות כתנועת גזענות והפליה. נהפוך הוא — כמאשימים נהיה.
אנחנו מאשימים את אלה, אשר הרימו ידם בעד החלטה מחפירה זו, בגזענות. ביטויה הבולט ביותר הלא היא שנאת היהודים, ואת הדברים האלה יש לומר במפורש. מותר לפנות גם לנציגינו וגם לנציגי עמים אחרים שלא ישתמשו בשיגרת הלשון. גם הערבים הם שמיים. צריך לדבר במקרה דנן לא על אנטי-שמיות אלא על אנטי-יהודיות, על השנאה אל העם היהודי, אשר הניעה להביא את ההצעה הזאת ואת אלה שהצביעו בעדה לתמוך ברעיון הנקלה הצפון בה.
אנו מאשימים אותם בפגיעה בלתי-נסבלת בזכרם של מיליונים יהודים, אבותינו, אמותינו ותינוקותינו אשר הושמדו כקרבנותיה של הגזענות, הגזענות הטו- רפת. להטיל על תנועה יהודית את השם הזה לאחר מה שהתרחש בדורנו הלא אין חרפה גדולה מזו לבני- אדם.
אנו מאשימים חלק מן המדינות אשר תמכו בהצעה הזאת בכניעה פחדנית ללחצים ובהקרבת עקרונות אנושיים לתועלתיות חולפת.
אנו מאשימים את אלה אשר הרימו ידם וקיבלו את ההחלטה הזאת בצביעות. חברו יחדיו מדינות אשר תהומות מפרידות ביניהן. פורטוגל השמאלנית, ספרד הפאשיסטית, מדינות בעלות משטר קומוניסטי, זולת רומניה, ומדינות בעלות משטרים של רודנות צבאית. כולן יחד, על אף השנאה הרוחשת-לוחשת ביניהן, חברו כדי לקבל את ההחלטה הזאת. מדינות אשר הדיכוי הוא חלק בלתי-נפרד ממשטרן הן אשר ניסו להאשים אותנו באפליה, אפליה גזעית.
עם היוזמות של ההחלטה הזאת נמנית מצרים. אך לפני שבועות מספר היא הבטיחה, או נאמר לנו שהיא הבטיחה, להפסיק, או לפחות למתן, את מלחמתה המדינית נגד ישראל. כך היא הפסיקה וכך היא מיתנה את מלחמתה, כך קיימה את הבטחתה.
אין פלא. לפני יומיים שמענו את נאומו של השליט המצרי, והוא שוב חזר והודיע : קיים מצב מלחמה בין מצרים ובין ישראל ואני שומר את האופציה הצבאית. אך לפני שבועות מספר הוא התחייב בכתב שלא יהיה שימוש בכוח. לא חלפו אלא שבועות מספר אלה והוא מדבר על אופציה צבאית, על הכנתה, ונושא עיניו, כפי שאמר, לירושלים ולשכם ונשבע כי לא ינוח ולא ישקוט עד שתוחזרנה, על-פי לשונו, זכויות העם הפלשתיני, כלומר מדינת היהודים תועמד בסכנה לעצם קיומה כפי שאנו יודעים את המגמה או את המזימה. אולי למד מגדולים ממנו לפתע. לפתע פתאום נודע לנו כי יש התחייבויות או הבטחות שניתנו על-ידי ממשלת ארצות-הברית שאין להן תוקף משפטי. אנחנו עקבנו אחרי המשא-ומתן אשר התנהל במשך שבועות או חודשים רבים. מעולם לא נאמר שיש שתי צורות של התחייבויות — כאלה שמחייבות וכאלה שאין להן תוקף משפטי. והנה כי כן על רקע זה אפשר להשמיע את האיומים האלה.
אדוני היושב-ראש, הבורים יכולים לא לדעת ודר גזענים יכולים לא לרצות ללמוד. אך אנו נאמר להם היום הזה מהי הציונות.
מבחינה היסטורית הלא היא שיבת-ציון, חזיון אדיר, אולי אין כמוהו בתולדות אנוש. העם הזה שב לארץ-ישראל, אם אחרי 400 שנה, אם אחרי שבעים שנה, ואם אחרי 1,800 שנה. אבל הוא תמיד שב אל הארץ הזו. הוא תמיד שב אל מאין בא. במשך דורות רבים היתה שיגרת לשון לאמור: עמנו הוא חסר מולדת. לא היה יסוד לביטוי הזה. תמיד היתה לעמנו מולדת והוא אוהב אותה יותר מכפי שכל עם אחר אוהב את ארצו. ואת זאת הוא הוכיח בייסורים, בקרבנות, מקרוב וממרחקים. בנדודים ובשפיכות דמים, על המוקד ובשחיטות. בכל הזמנים, בכל התקופות ובכל הארצות התגעגע עליה, התפלל למענה, והאמין בשובו אליה. האסון של העם היהודי היה במשך כל הדורות האלה שמולדתו לא היתה מדינתו- ומשום כך במשך כל התקופות האלה נרדף על צוואר ובתקופתנו הושמד השמדה המונית. משום כך נוכח לדעת שמחוץ לארץ- ישראל אין לו קיום. ומשום כך בתקופת התקומה שב והחל לחזור אליה כדי להקים בה את מדינתו למען יהיו לו כל אמצעי ההגנה הלאומית לשמור על כבודו האנושי, למען חדש ימיו כקדם.
מבחינה מוסרית מה היא הציונות? הווי אומר, זה תיקון עוול שכמוהו לא נודע בתולדות אנוש. הבורים והגזענים יכולים לא לרצות לדעת, אבל אנו זוכרים מה מחיר שילמנו על שמולדת היתה לנו אך נעקרנו מעליה ומדינה לא היתה לנו. בעיני רוחנו אנו רואים את הדורות שעברו שבעה מדורי גיהנום ובעינינו ראינו את בני עמנו נסחבים אל מיתות משונות. שום עם לא שילם מחיר כזה בעד חירותו הלאומית כפי ששילמו העם היהודי. ולכן הציונות, שיבת-ציון, חידוש העצמאות העברית — אחד פירושם: תיקון עוול היסטורי שכמוהו לא נודע בהיסטוריה. תיקון עוול, אדוני היושב-ראש, הוא עשיית צדק בפשטותו. אלה שקיבלו שלשום את ההחלטה שואפים לחדש את העוול. בעקבות החלטתם היו רוצים למחוק את מדינת היהודים מעל המפה, למחותה מתחת שמי ה׳. הם היו רוצים לחדש את העוול. חידוש העוול הוא שיא הרשע. עליהם גם לדעת כי כדי לחדש את עצמאותנו במולדת היה עלינו ללחום. חירותנו לא ניתנה לנו; כבשנוה. היה עלינו לנהל במלוא משמעות המושג מלחמת שיחרור לאומי. אילו כהלכה נהגנו, היו יודעים כל איש ואשה וכל תלמיד ברחבי תבל כי כך ולא אחרת קמה מדינת ישראל.
שונאינו עודם מנסים להפיץ את השמועה ולטעון כי אנו קמנו בעזרת הקולוניאליסם. והרי האמת ההיסטורית היא שלא הקולוניאליסם נתן לנו את מדינתנו ועצמאותנו, אלא שיחררנו את מולדתנו במלחמה נגד הקולוניאליסם. אבל משום שלא נהגו כהלכה מאז חידוש עצמאותנו, רבים אינם יודעים זאת ומטים אוזן קשבת לתעמולה העוינת והכוזבת הזאת. הגיעה השעה ללמוד לקח בעקבות ההחלטה הזאת.
הנה כי כן, בעוד חודשים מספר יחגגו ארצות- הברית את יובל המאתיים להכרזת עצמאותה ושוב ילמדו כל ילד באמריקה וכל איש בעולם כי המדינה האדירה הזו קמה בעקבות מלחמת שיחרור. נעשה זאת גם אנו, לא רק בשנה אחת, כל שנה, כל יום, ונחדיר את ההכרה בקרב אומות העולם שפה, בארץ- ישראל, התנהלה מלחמת שיחרור לאומי ובעקבותיה חודשה העצמאות העברית. וייתכן שלא נגיע להחלטות מעין אלה, אם ככה ננהג.
אנו קוראים היום הזה — בין קבלת ההחלטה על- ידי הוועדה ובין הדיון בעצרת או״ם עצמה על תכנה המביש — לתקן את המעוות. מובן מאליו, אנו מביעים הוקרתנו למדינות שהתנגדו להחלטה גזענית זו נגד עם ישראל ותנועת השיחרור הלאומי שלו ששמה הציונות. יש גם בין המדינות נמנעים. הפעם עלינו לומר דברים מפורשים לשליחי המדינות אשר נמנעו מהצבעה. הם סוברים שנהגו בנייטראליות, ולא היא. בימי מלחמת העולם הראשונה היתה אימרה נפוצה באירופה הצפונית: חשוב לדעת כי אתה נייטראלי, עוד יותר חשוב לדעת לאיזה צד להיות נייטראלי. יש לומר את הדברים מפורשות. אלה הנמנעים מהצבעה על החלטה כזו נותנים ידם לקבלתה. משום כך אנו נקרא להם ולכל המדינות המתנגדות לגזענות ולשנאה ולמשטמה, שבימים הבאים, בין הדיון בוועדה לבין ההצבעה במליאה, יבואו וישקלו עמדתו ויצביעו נגד ההחלטה בבוא העת, וכך ימנעו מאירגון האומות המאוחדות כתם שכמוהו לא הוטל עליו מאז הופעתו של אותו עראפאת מעל במת האירגון הבין-לאומי.
אדוני היושב-ראש, נאמר לעצמנו את האמת. נשים מבט פנימה. במשך שנים היתה המלה ציונות כמעט מלת זילזול וליגלוג. עלינו לחדש את האמונה בה, את הגאווה עליה, את גדולתה. עלינו לשאת את היסודות שלה בכל אמונת לבנו באזני הדור הצעיר ובאזני עמים אחרים. חלילה לנו להוסיף להשתמש בשמות מנכרים, להכיר בהם, שמא על-ידי כך במו-ידינו נערער את זכותנו על ארץ-ישראל. לכן צריך לשוב ולחדש את האמונה בציונות ואת הגאווה עליה ועל יסודותיה. לאמור: ארץ-ישראל שייכת לעם היהודי בזכות. זכות זו היא נצחית ואיננה ניתנת לעירעור. רוב היהודים ישוב ויתרכז בארץ-ישראל. בארץ-ישראל כל תושב ללא הבדל מוצא, גזע, לאום ודת יחיה בשיווי זכויות, בחירות, בכבוד, בקידמה ובשלום. מתוך אמונה זו נצא אל העמים ונעלה על נס את הציונות כתנועת שיחרור לאומי מופלאה, מצילה, גואלת — את גדולתה המוסרית ואת צידקתה ההיסטורית. כי את זאת אף זאת למדנו מפי הנביא: ״ונשא נס לגויים ואסף נדחי ישראל ונפוצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ״. זו הציונות.
