הישיבה המאתיים-וארבע-עשרה של הכנסת השביעית יום חמישי, כ״ט תמה תשל״א 22 יולי 1971 – החלטה בדבר תיקונים והוספת פרק בתקנון הכנסת
גברתי היושבת-ראש, אינני יודע אם אשכנע את חברי הכנסת הנמנים עם הרוב, אבל אבקש מהם להטות אוזן קשבת לנימוקים. המדובר, לפי הערכתי, ביסודות הפרלמנטריסם העלולים להיפגע על-ידי אותה הצעה קטנטונת, כביכול, לסעיף הנוגע לקביעת סדר- היום.
לפני שאביא את נימוקי, אני רוצת לפנות ליושב- ראש ועדת הכנסת וכן לחבר-הכנסת ברעם שיקיימו התייעצות קצרה ביניהם ולפחות יסכימו, על הסעיף הזה, לא להצביע היום, כדי שתהיה שהות לשקול יחדיו, במגע בין כל הסיעות, עוד פעם את הדבר הזה שאתם עומדים לעשותו. כמובן, אם תחליטו ברוב, יהיה זה התקנון החדש, אבל לדעתי תהיה זו אחת הפגיעות החמורות, מאז הכנסת הראשונה בה החילותי את שירותי הפרלמנטרי, באותם יסודות הפרלמנטריסם שצריכים להיות יקרים לכולנו, ללא הבדל בין תומכי הממשלה למתנגדיה. לפחות הקשיבו נא לקריאה כזאת. אין זה חוק. שום דבר לא ישתנה אם ההצעה על סעיף זה תידחה לפחות לשבוע הבא, כדי שנתכנס ונשמע איש את רעהו.
מדוע אני רואה בחומרה כה רבה את ההצעה ? מה אתם מציעים ? במשך עשרים ושלוש שנה היה כתוב בתקנון הכנסת שסדר -היום ייקבע, באותן ישיבות השייכות - אם אפשר לומר כך - לממשלה, על -פי הצעות הממשלה. עכשיו אתם מציעים לא פחות ולא יותר מאשר להמיר מספר רבים במספר יחיד. זהו שינוי מהותי ביותר. כאשר הממשלה מגישה הצעות ליושב- ראש הכנסת, לפחות להלכה - בוודאי גם למעשה - יש בחירה חופשית מתי מעמידים הצעה זו ומתי הצעה זו. כאשר כותבים: ״על-פי הצעת הממשלה״, שום בחירה איננה עוד ביד יושב-ראש הכנסת. זהו תכתיב מוחלט של הממשלה לגבי יושב-ראש הכנסת, ועל-ידו לכנסת כולה. שום בחירה. הפרלמנט אינו משפיע עוד כלל ועיקר על דיוניו שלו, ולא מדובר בדיוני הממשלה או בדיוני האופוזיציה, אלא מדובה כפי שאומרים בפרלמנט האנגלי, ״בבית בתור שכזה״. זה עניין הנוגע לכל אחד ממאה ועשרים חברי הכנסת. אולי עשיתם דבר זה בהיסח -הדעת. אחרי ככלות הכל אתם המציעים לשנות. לא האופוזיציה מציעה לשנות. מדוע מקץ עשרים ושלוש שנים צריך להנהיג שינוי כזה? כלומר — להווי ידוע לכל בית ישראל, שמה שהממשלה מחליטה, הפרלמנט באופן אוטומטי מקבל. זה לא ייתכן מבחינת המעמד התיאורטי של הפרלמנט והממשלה. הפרלמנט מפקח על הממשלה ולא להיפך. נכון הדבר שהממשלה היא, על-פי המציאות, ההנהגה של הרוב בפרלמנט. לכן רצון הממשלה בדרך כלל נעשה על-ידי הרוב בפרלמנט, כלומר על-ידי הפרלמנט עצמו. אבל ההלכה צריכה להישאר, כי אם יתברר שהממשלה היא מעל הפרלמנט - מה תכנו של המשטר הפרלמנטרי? מה תכנו של הסעיף האומר שהממשלה אחראית בפני הפרלמנט? הרי זה תכתיב מוחלט.
לא רבים מחברי הכנסת יזכרו את אשר אספר עכשיו. ב-1949, כאשר עדיין ישבה הכנסת על שפת ימה של תל -אביב, עלה ראש הממשלה דאז לדוכן והודיע על סדר-היום של הישיבה הבאה של הכנסת. נשמעו קריאות מכל עבר. הוא תמה מאוד: מה רצו ממנו? במועצת המדינה הזמנית היה תמיד מודיע על סדר-היום. הסבירו לו את ההבדל. מאז לא עלה שום ראש ממשלה לדוכן כדי להודיע על סדר-היום של ישיבת הכנסת. כי יש הבדל בין מועצת המדינה הזמנית ובין בית -הנבחרים. ראש הממשלה יקבע בשביל בית- הנבחרים אילו סעיפים יעמדו על סדר-יומו ? על סדר- יומה של הממשלה — כן, על סדר-יומו של בית- הנבחרים — לא. זהו ההבדל. לאחר שנשמעו המחאות ההן, ידע כל ראש ממשלה את מקומו מבחינה זו. מעולם לא עלה על דעתו לקבוע מה יהיה סדר-היום של הכנסת.
מה עשתה ועדת הכנסת, הממונה על מעמדו של הפרלמנט? היא חזרה ל-1949, אלא בעקיפין. כלומר, הממשלה תקבע את כל סדר-היום, ועל-פי הצעתה ישק דבר בפרלמנט. אני חושב שלא היה כדבר הזה בשום פרלמנט במדינה דמוקרטית. אינני רוצה לתת השוואות.
היו״ר ט. סנהדראי:
אבקש את חברי הכנסת להפסיק את השיחות.
מנחם בגין (גח׳׳ל):
אני מבין שהחברים רוצים להתייעץ, ודברי אינם נופלים על אוזניים אטומות. אני מבקש שההתייעצות תהיה לאחר שאסיים, כי יש לי עוד נימוקים.
מה אנו עושים בהיסח –הדעת? אנו קובעים על- ידי המרה של מספר רבים במספר יחיד, שהממשלה מעל לפרלמנט, על-פי החוק, על-פי התקנון.
גדעון האוזנר (המפלגה הליברלית העצמאית):
אם הממשלה תציע הצעה אחת בלבד, הרי בין שיהיה כתוב הצעה או הצעות הממשלה...
מנחם בגין(גח״ל):
חבר-הכנסת האוזנר, אני מוכן להשיב על קריאת- הביניים שלך. מה שאתה מציע, אין לו כל קשר עם המציאות. הייתכן שהממשלה תציע רק הצעה אחת? לא ייתכן. אין דבר כזה. אני יכול לדבר גם בשם הנסיון שלי. שלוש שנים שירתתי בממשלה. בדרך כלל הממשלה מגישה הצעות. יש הצעות חוקים שגם הן הצעות. הכוונה איננה — ואני בטוח שאתה מבין זאת — למקרה יוצא דופן, פעם ביובל, שהממשלה תגיש רק הצעה אחת, אלא מה שהממשלה תציע, על-פי יזמתה, יהיה זה קובע בכנסת, ויושב -ראש הכנסת אין לו שום בחירה. דבר זה בפשטות אינו מתקבל על הדעת מבחינת המושג של פרלמנטריסם. הוא סותר את ההיגיון הפרלמנטרי.
הקדשתי את רוב הזמן המוקצב לי לסוגיה זו, באשר לדעתי סוגיה רצינית היא. ועתה רצוני לומר כמה מלים על עניין הממשלה והאופוזיציה. קודם כל, אדוני יושב-ראש ועדת הכנסת, איך קרה הדבר שבכל רשימת ההצעות המלה ״אופוזיציה״ אינה מופיעה ? אני למדתי את התקנון. והרי כתוב בתקנון ״האופוזיציה״, כתוב ״הגדולה בסיעות האופוזיציה פותחת את הדיון״. מה כאן עינא בישא לכתוב ״אופוזיציה״ ? יש כאן ביטוי ״סיעות שאינן מיוצגות בממשלה״. והרי אנו מתפארים בכך שבפרלמנט שלנו יש אופוזיציה. כאשר בא אורח מחוץ-לארץ, אנו תמיד אומרים לו...
היו״ר ט. סנהדראי:
אבקש להפסיק את השיחות באולם.
מנחם בגין (גח״ל):
אני מבין שיש שכר לפעולתי. אבקש את חבר- הכנסת ישעיהו, יושב-ראש ועדת הכנסת, לשקול יפה דברי, קודם כל מבחינת הפנייה שלא להעמיד סעיף זה להצבעה היום, כדי שתהיה שהות לשקול שנית סוגיה זו. רבותי, העניין עניין רציני מאוד. אני שמח שיש תגובה כזאת בספסלי האופוזיציה לאופוזיציה.
רציתי לומר משהו על הכנסת המושג ״אופוזיציה״ בהקשר זה. מהו המושג ׳׳סיעות שאינן מיוצגות בממשלה״ ? המדובר בכנסת. בוודאי יש אופוזיציה בכנסת. וכלפי חוץ אנו מתפארים שיש אצלנו דמוקרטיה, יש אופוזיציה. אין זה חשוב מהו מספר החברים המשתתפים בה. יעידו חברי הממשלה - שאיש- מהם אינו נוכח באולם — שכאשר הייתי חבר הממשלה, סביב שולחנה הגנתי על מעמדה של האופוזיציה לא במקרה אחד בלבד, משום שזה עניין יסודי מאוד. מה אנו מציעים ? יש ממשלה. היא הנהגת הרוב מבחינה מדינית. יש אופוזיציה. האומנם צריך היושב-ראש לדון רק בהצעות הממשלה לקביעת סדר-היום ? הרי יש אופוזיציה. אין היא דורשת שהצעותיה יתקבלו על-ידי היושב-ראש, כפי שכתוב לגבי הממשלה. אבל היא זכאית לתבוע שהיושב-ראש ידון בהצעותיה בקשר לקביעת סדר-היום. מדוע לא לקבל זאת? סמכות ההכרעה היא בידי היושב-ראש. לכן ההצעה שלנו הוגנת מאוד.
חבר-הכנסת בן-פורת, הדוגל בשינוי שיטת הבחירות, שאל: מה זו אופוזיציה כאשר יש שלוש -עשרה סיעות ? זה עניין של המציאות. איש מאתנו אינו שבע- נחת שיש שתים-עשרה או שלוש-עשרה סיעות. אינני מכחיש שכאשר מעלים הצעה לסדר-היום, ומעלות אותה שמונה-תשע סיעות, כל אחד מאתנו לבו חרד מה יהא על הדיון, כי יש חזרות וקשה לשמוע אותם הדברים עצמם או דברים דומים, בייחוד בעניינים גדולים, בעניינים לאומיים, כגון בעניין יהודי רוסיה. ואז אין זה לכבוד הכנסת. הדבר נכון. ובכל זאת קיים מושג של אופוזיציה. אינני מדבר עכשיו על עצמנו. אין זה חשוב. יש מושג של אופוזיציה בכל פרלמנט דמוקרטי. כבר נתתי לכם דוגמה של הפרלמנט הבריטי. ואפשר לראות בפרלמנט, הנוהג על-פי המשטר הבריטי, ששם מתכנסות סיעות רבות, לפעמים שש--שבע סיעות, ובוחרות בראש האופוזיציה, אפילו המתנגד להן. כך בכמה מדינות, כאשר יש שתיים שלוש סיעות. זאת אפשר להשאיר להכרעה בין כל סיעות האופוזיציה. אבל לכל הדעות היא קיימת.
האם לא יאופשר לאופוזיציה להציע ליושב-ראש שיקולים ביחס להצעות לסדר -היום של הפרלמנט, שהאופוזיציה היא חלק אינטגרלי ממנו לכל הדעות, גם לדעת חבר-הכנסת בן-פורת ?
כאן- אני חוזר למושג The house as a whole שמשתמשים בו בפרלמנט הבריטי. יש והממשלה אומרת זאת, יש והאופוזיציה משתמשת באותו ביטוי, מפני שיש מעמד לבית-הנבחרים בתור שכזה, והוא מורכב מממשלה ומאופוזיציה, ולא מממשלה בלבד או מתומכיה.
בפרלמנט הבריטי, גברתי היושבת-ראש, יש חלוקת זמן מפורטת בין הממשלה לבין האופוזיציה. שם קיים המושג של זמן האופוזיציה, וכאשר האופוזיציה מגישה הצעת החלטה, הממשלה מציעה תיקון להצעתה, אז האופוזיציה פותחת בדיון והממשלה ממשיכה, ולא להיפך.
אלה הסדרים בפרלמנט דמוקרטי, כאשר מתחשבים בעצם העובדה שיש אופוזיציה. יש בישראל אופוזיציה ויש לתת לה כבוד, ממש כמו שהמיעוט חייב לכבד את ההחלטות של הרוב. מכאן הצעותיי. אני רוצה לסכם ולומר, גברתי היושבת-ראש: עוד פעם אבקש שאת הסעיף הזה לא יעמידו היום להצבעה, כדי שהסיעות יחזרו וישקלו את העניין לאו דווקא במסגרת הוועדה, אלא גם במגעים בין- מפלגתיים — איך אומרים: through the usual channels — כדי שנראה לעתיד מה אנחנו עומדים לעשות פה על-ידי התיקון המקלקל שהציע הרוב.
משה ורטמן (המערך, עבודה-מפ״ם):
למה לא עשו זאת עד עכשיו ?
מנחם בגין (גח״ל):
חבר-הכנסת ורטמן, אלי אינך יכול לבוא בטענות. אני אינני חבר ועדת הכנסת. אבל מה הטענה בכללותה ונניח שעשו עד עכשיו משגה, לפני שמכריעים בו אני מציע לשקול - אולי לא נעשה את המשגה ?
