הישיבה המאתיים וארבע עשרה של הכנסת העשירית, יום רביעי, ד' בתמוז התשמ"ג, 14 ביוני 1983 – הקמת ועדת חקירה לחקירת פעולות של חוגי האופוזיציה במהלך מבצע "שלום הגליל"

אדוני היושב–ראש, מורי ורבותי חברי הכנסת, בטוחני שכל חברי הבית מצטרפים לברכות ההחלמה שנשלחו מעל דוכן זה – ואני רוצה לשוב ולהזכירן – לסגן ראש הממשלה ושר החקלאות, ידידי היקר, שמחה ארליך. כולנו מייחלים שיחלים במהרה וישוב לעבודתו בממשלה, כפי שהוא עשה אותה עד כה לאחר החלמתו ממחלה אחרת.

אדוני היושב–ראש, הממשלה החליטה על מבצע "שלום הגליל". מטרה אחת ויחידה היתה לה – להבטיח שתושבי הגליל לא ירוצו עוד למקלטים, שלא תיפול עליהם אימת מוות, לא ביום ולא בלילה, כפי שהיה במשך שנים רבות.

תמה אני על חברי כנסת, שאני מכיר אותם שנים רבות, ואשר עמם פעלנו לעתים מתוך חילוקי דעות, לעתים מתוך אחדות לאומית מופגנת על-ידינו בשנים אחרות, שהם משכיחים מדבריהם – לפחות שוכחים – את המטרה הזאת.

מדובר היה במבצע של הגנה לאומית עצמית צודקת. אני סובר שעמדנו בפני סכנה של חורבן לקריית-שמונה, חלילה, או להכחדת נהרייה, חס וחלילה. סכנה זו היתה אמיתית.

מאיר וילנר (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):

– – –

קריאות:

שקט.

ראש הממשלה מ' בגין:

סכנה זו היתה אמיתית משום שהפגיזו אותם בתותחים, בנשק רחוק–טווח, ביום ובלילה ובכל הזדמנות. תושבי הגליל היו למעשה בני ערובה בידי האויב.

למה גם היום – כמו בהזדמנות אחרת – נעשה ניסיון להשכיח את העובדה המוכיחה את האמת שבהודעתנו ובהחלטתנו, כאשר הוצאנו את כל יישובי הגליל, לרבות קריית-שמונה, מטווח האש של האויב? כלומר, ב-11 ביוני אשתקד הודענו על הפסקת אש. היינו מוכנים להפסיק כל לחימה, כפי שאמרתי, כפי שהממשלה החליטה במפורש, והודיעה בפומבי. כולכם קראתם את ההודעה הזו. איך אפשר היה להוסיף את המושג הנקלה, שנלקח ממילון שצריך להיות לזרא לכל יהודי, על "סדר חדש" במרכאות כפולות?

אנחנו לא רצינו בשום "סדר חדש". אנחנו רצינו להגן על האוכלוסייה שלנו. הצבא, בתושייה גדולה, בגבורה ובהקרבה ביצע את המשימה הזאת. נכון, במערכה צבאית המוצדקת ביותר יש גם קשיים, יש גם תקלות.

לו רציתי להיכנס לפולמוס על העבר, כאשר מדובר באנשים שאינם עוד אתנו, לא הייתי מזכיר לחברים היושבים פה וישבו יחד אתי בתקופה של שלוש שנים את מלחמת ששת הימים. אחר כך, במלחמת יום הכיפורים, אנחנו הראשונים שהצענו להפסיק כל תעמולת בחירות, כדי שהעם יוכל לעמוד יחד ולהתעלם מכל חילוקי הדעות עד שתסתיים המלחמה.

אז, כאשר היו ימים כאלה, לא היו תקלות. גם לא היו החלטות בדיעבד, ודי לחכימא ברמיזא. אינני רוצה להיכנס לפרטים, משום שהפולמוס הזה יכאיב לכולנו. אינני רוצה לגרום לשום כאבים.

אני רוצה לומר לחברים מן האופוזיציה. למה אתם מנסים כל הזמן ליצור רושם כאילו מצד ישראל, באיזה שלב שהוא, היתה תוקפנות בלבנון? כל המערכה התנהלה בהגנה עצמית לאומית, מראשיתה ועד לימים אלה, אלא שיש קשיים. זו המלחמה הראשונה שבה נתגלו קשיים? צריך לעמוד יחד, כפי שכבר אמרתי.

מה תיתן ועדת חקירה? אגב, הקמתה היא בסמכותה של הממשלה. אם אתם רוצים לפעול באופן ציבורי – יש לכם כל המכשירים הפרלמנטריים. תגישו הצעות לסדר-היום, תגישו הצעת אי-אמון.

הרי קבוע בחוק, שהממשלה מחליטה על הקמת ועדת חקירה, ולא הכנסת. הרי ההחלטות הן מדיניות, איך אפשר למסור אותן לוועדת חקירה? גם ועדת אגרנט קבעה: העניינים המדיניים כבר שייכים למוסדות הציבוריים הדמוקרטיים ולא לוועדת חקירה, ולכן היא פסקה כפי שפסקה.

אנחנו קיימנו את המסקנות של הוועדה שחקרה, את כולן. זה לא היה פשוט. עוד ועדת חקירה – במה תעסוק המדינה, במה יעסוק כל הציבור? למה לשבור את המורל שלו, למה לתת פתחון פה לאויבינו, העוקבים אחרי הדיון הזה?

אדוני היושב–ראש, אני פונה לחבר הכנסת עקיבא נוף שיסתפק בדבריו ולא ידרוש שום דיון לא במליאה ולא בוועדה על דבריו.

אני מבקש להסיר מסדר–יומה של הכנסת את שתי ההצעות שהועלו על–ידי חבר הכנסת מרדכי וירשובסקי ועל–ידי חבר הכנסת שמעון פרס