הישיבה המאתיים-וארבעים-וארבע של הכנסת התשיעית יום שני, י"ד תמוז תשל"ט 9 יולי 1979 הודעת הממשלה על ביקורו של ראש אירגוני המרצחים באוסטריה
ראש-הממשלה מ. בגין:
אדוני היושב-ראש, מורי ורבותי חברי הכנסת, למי ערך הקאנצלר האוסטרי קבלת-פנים ממלכתית? עם מי חתם על הודעה משותפת? עם מי התחבק? האירגון אשר בראשו עומד אורחו של הקאנצלר האוסטרי קבע את מטרתו, אך לפני שאני אסביר אותה אקדים דברים ביחס לעבר הבלתי-נשכח.
בשנות ה-30 נמצאו מנהיגים באירופה בעלי מעמד רם אשר שיבחו את מי שצ׳רצ׳יל אחר כך כינהו: הביטוי לכל הרע באנושות. הראשון בהם היה מנהיג הסוציאליסט הבריטי רמזיי מקדונאלד והשני, למרבה הפליאה, מנהיג הליבראלים וראש ממשלת בריטאניה בימי מלחמת העולם הראשונה לויד ג׳ורג', אבל בשנות ה-40, לאחר שהומט אסון על אירופה כולה ועל האנושות כולה, בעקבות הפקרתו של העם היהודי בידי האויב המשמיד, התחרטו מנהיגים רבים ושאלו את עצמם, וגם הציגו את הקושיה בפומבי: מדוע לא קראנו את ה״מיין קאמפף״? ומי שקרא את ה״מיין קאמפף״ ולא התייחס אליו ברצינות, שאל: מדוע קראנו ואמרנו: לא זו הכוונה האמיתית, זו סתם כתיבה ותעמולה?
אדוני היושב-ראש, היום אספר על תכנו של ״מיין קאמפף״ מס׳ 2, במאה ה-20, אבל אומר מראש שאנחנו היהודים ואנחנו הציונים מלומדי הנסיון לא נלך בדרכם של מנהיגים באירופה וברחבי תבל בשנות ה-30. אנחנו קראנו והבינונו. אנחנו מתייחסים ברצינות ל״מיין קאמפף״ השני, אלא שנעשה כל מה שנוכל, ובעזרת-השם גם נוכל לעשות, כדי למנוע את הגשמת הזוועה שהוצהרה באזנינו והיא סעיף 1 למה שמכונה הצ׳ארטר הפלשתינאי: פלשתין — הכוונה היא לארצנו, לארץ-ישראל — היא מולדתו של העם הפלשתינאי-הערבי וחלק בלתי-נפרד של המולדת הערבית הגדולה, והעם הפלשתינאי הוא חלק של האומה הערבית.
גאולה כהן:
בתכנית האוטונומיה אתה באמת מאשר זאת.
ראש-הממשלה מ. בגין:
אם במקום המלה הזאת נעמיד את הסודטים, או את דאנציג, או את אלזאס-לוריין, אמרת מה שהושמע בשנות ה-30. עלי גם לומר שלאומה הערבית הזאת יש היום 22 מדינות ריבוניות, והסעיף הזה חד פירושו; הכחדתה של מדינת היהודים.
סעיף 6: יהודים אשר חיו באופן קבוע בפלשתין עד לראשית הפלישה הציונית ייחשבו לפלשתינאים. מה פירושן של המלים ״ראשית הפלישה הציונית״? הווי אומר, כפי שאנחנו יודעים — ה-2 בנובמבר 1917, הצהרת- באלפור. כל שאר היהודים לא ייחשבו עוד לאזרחי הארץ הזאת וביניהם קרוב למיליון ילידי ארץ-ישראל, יהודים.
סעיף 15: שיחרור פלשתין מנקודת ראות ערבית היא חובה לאומית להדוף את הפלישה הציונית האימפריאליסטית מן המולדת הערבית הגדולה ולסלק את הנוכחות הציונית מפלשתין. ״לסלק את הנוכחות הציונית״ — פירושים מיותרים.
סעיף 20: הטיעון לקשר היסטורי או רוחני בין היהודים לבין פלשתין אינו מתאים למציאות ההיסטורית ולא ליסודות ממלכתיים במובנם האמיתי. היהדות באופיה כדת של התגלות אינה אומה בעלת קיום עצמאי. היהודים אינם עם אחד בעל אישיות עצמאית. הם אזרחים במדינות אשר אליהן הם משתייכים.
אדוני היושב-ראש, כך נאמר: אין קשר היסטורי רוחני בין היהודים לבין הארץ הזאת, אין יהושע, אין שופטים שאחריו, אין דוד, אין שלמה, אין שני בתי- המקדש, אין ישעיהו ואין ירמיהו, אין נביאים ראשונים ואחרונים, אין קשר היסטורי ואין אפילו קשר רוחני בין היהודים לבין ארץ-ישראל, אבל אולי זה הסעיף אשר קירב את הקאנצלר האוסטרי לאירגון מרצחים זה. בעצם הרי זוהי דעתו, לאמור: היהדות היא דת, אינה אומה, והיהודים אינם עם אחד, אלא שפליאה היא שהוא עצמו, שכפי שהוא אומר, אגנוסטיקון — מה לו ולדת היהודים ?
סעיף 22: הציונות היא תנועה מדינית, הקשורה באופן אורגאני לאימפריאליסם העולמי ועוינת לכל תנועות השיחרור והקידמה בעולם. זוהי תנועה גזענית. מי יגלה עפר מעיניכם, הס, פינסקר, הרצל, נורדאו, אחד- העם, ז׳בוטינסקי, בורוכוב, ויצמן, כצנלסון, בן-גוריון. הציונות היא תנועה גזענית. אנו, העם היהודי, הקרבן הראשי של הגזענות הטמאה. הציונות, כפי שלמדנו ולימדנו, היא תנועת השיחרור של העם היהודי, טהורה, מקודשת בנאמנות, במסירות, בהקרבה. ומשנאים אלה קוראים לתנועת השיחרור שלנו בשם הטמא ״גזעני״, לפנינו חזרה על מה שהיה מכונה בפי אותו בן-שטן "the big lie".
זוהי שאיפתו של האירגון, שלראשו ערך הקאנצלר האוסטרי קבלת-פנים ממלכתית בבירתו וינה.
מה היא שיטתו של אותו אירגון מרצחים ? אני אביא אך מאורעות מסויימים שבחרתי מתוך מאות הפיגועים שתוכננו בכוונה תחילה כדי להרוג איש, אשה וילד :
בספטמבר 1972 נתקיימה במינכן האולימפיאדה. מאז היתה האולימפיאדה הראשונה, לפני קרוב ל-2,500 שנה, ביוון העתיקה, הנוהג היה בקרב העמים, שבימי האולימפיאדה מפסיקים כל מעשה איבה, כל מעשה מלחמה. אסור היה לפגוע במי שמשתתף בה. בפעם הראשונה אחרי 2,500 שנה הופר נוהג זה על-ידי אירגון מרצחים זה, ששלח ידו באחד-עשר ספורטאים ישראלים.
גאולה כהן:
אתה שיחררת 76 מחבלים. תשיב לי, בבקשה: מדוע אתה שיחררת 76 מחבלים ?
ראש-הממשלה מ. בגין:
לא אשיב על קריאות-ביניים. העניין רציני מדי.
גאולה כהן:
איזו צביעות.
ראש-הממשלה מ. בגין:
ב-1974 היתה התקפת מרצחים אלה על קריית-שמונה. נרצחו 18 אזרחים, אנשים, נשים וילדים. 15 נפצעו ;
במאי 1974 נרצחו במעלות 25 אנשים. 65 נפצעו. בין 25 הנרצחים היו 22 ילדים ;
במאי 1970 היתה התקפה על אוטובוס ילדים באביבים. המורה נרצחה ועמה 9 ילדים. 29 נפצעו;
במארס 1978 היתה התקפה בכביש החוף. 35 אזרחים — אנשים, נשים וילדים — נרצחו. 79 נפצעו;
באפריל 1979 היתה זוועת נהריה. נרצחו ארבעה אנשים, אב ושתי בנותיו. מה היתה הזוועה ביחס לשתי הילדות — האחת בת 4 והשנייה בת שנתיים — לא אתאר, כדי שלא להוסיף מכאוב על ייסוריה של המשפחה השכולה;
במאי 1979 נרצחו בפתח-תקווה שלושה ו-14 נפצעו. בין ה-3 — אם בת 24 ותינוקת ;
במאי 1972 היתה ההתקפה בלוד, 28 נרצחו, מהם 16 צליינים פורטוריקנים, 73 נפצעים ;
בפברואר 1970 היה פיצוץ, מטעם אותו אירגון מרצחים, של מטוס ״סוויסאייר״. 47 אנשים, יהודים ולא- יהודים, נרצחו.
הנה כי כן, אדוני היושב-ראש, זוהי שאיפתו של אירגון המרצחים וזוהי שיטתו. ולראש אותו אירגון ערך האדון ברונו קרייסקי, קאנצלר אוסטריה, קבלת- פנים ממלכתית בווינה. והקאנצלר בדיעבד העז להשוות אירגון מרצחים זה לתנועות שיחרור ידועות, לרבות חלק מן הציונות, רק משום שהוא, על-פי הודעתו, אגנוסטיקון. לא אעמוד על חילול השם הזה מפיו.
ומה אמר בווינה בזמן קבלת-הפנים הממלכתית ראש אותו אירגון מרצחים ? הוא אמר: ״חוזה השלום בין מצרים וישראל הלא הוא ברית-מלחמה״. ברית-מלחמה. שני עמים חתמו על חוזה שלום, שמו קץ למצב המלחמה ביניהם, והנה אורחו של קאנצלר אוסטריה מרשה לעצמו לומר שאותו חוזה שלום הוא ברית-מלחמה. ולכן שליחיו רוצים לרצוח את הנשיא סאדאת, רק משום שהוא וממשלת ישראל חתמו על חוזה שלום.
מר קרייסקי סיפר גם על הדברים המופלאים שיצאו מפיו של אורחו. וכך אמר: אותו ראש אירגון מרצחים אינו שונא יהודים. יש לו גם ידידים בקרב היהודים. כן, ... some of my best — הוא לא שונא יהודים, הוא רק — רוצח אותם.
המארח השני, אדוני היושב-ראש, של ראש אירגון המרצחים היה מר וילי בראנדט. לא אתייחס להתנהגותו משום שהוא היום אדם פרטי. הוא בשעתו עשה מחווה, ולא אכחיש שהיתה מרגשת ונכבדה מאוד. הוא הלך לגיטו וארשה, כרע ברך וביקש סליחה, מחילה וכפרה מהעם היהודי ומבניו שנטבחו בידי עמו, בימי השלטון הנאציונאל-סוציאליסטי.
חושב אני, בעצם הימים האלה, כי יש לומר בגלוי גם למי שבא תחתיו, שאף הוא יש לו סיבות לאומיות ואנושיות ללכת בעקבותיו של קודמו, לכרוע ברך ולבקש רחמים על נשמתו מיוצר נשמתו ומהעם היהודי, שעמו נושא באחריות ההיסטורית להשמדת שליש מבניו. אבל על מר וילי בראנדט לדעת כי אילו היה מנצח אירגון המרצחים השפל, שכמוהו לא היה מימי הנאצים, אותו ראש אירגון מרצחים שעמו פירסם אותה הודעה משותפת- משולשת, הוא, מר וילי בראנדט, היה צריך שוב באחד הימים לכרוע ברך ולבקש רחמים על עצמו ועל עמו.
אולם הוא לא יצטרך לעשות כן. אנו נדאג לכך. זכר לא יישאר מההודעה של קרייסקי—בראנדט—עראפאת, זולת חרפתה. ועל חרפה זו צריך כבר היום מר וילי בראנדט לבקש סליחה, מחילה וכפרה מן העם היהודי.
אדוני היושב-ראש, לפני 82 שנה כתב זאב בנימין הרצל מאמר שלא יישכח בתולדות ישראל. כותרתו מזעזעת, קצרה אבל מציאותית — ״מאושל״. נפשו של הרצל מרה היתה עליו על מה שעשו לעמנו ולתנועת השיחרור שלו המתבוללים, שהתכחשו לעמם ופירסמו דברי ארס ושנאת ישראל. לכן לשונו של הרצל חריפה מאוד. ולא על כל דבריו במאמר ההוא אחזור היום בבית הנבחרים שלנו. בחרתי קטעים מיוחדים ואותם אקרא באזני חברי הכנסת.
וכך כתב הרצל ב-15 באוקטובר 1897: ״אבל אנו מדברים על מאושל עוד קודם שהצגנו אותו כראוי. וכי מי הוא מאושל זה ? הוא דמות החוזרת תמיד במהלך הזמנים, בן לווייתם הנורא של היהודים... במקום שהיהודי מרגיש כאב או גאון, יש בפניו של מאושל פחד עלוב או ליגלוג ארסי. בזמנים הקשים זוקף היהודי את קומתו; מאושל לעומתו מתעקם עוד ביתר שפלות, נעשה מחוצף וגס רוח... מאושל הוא אנטי-ציוני ודיוקה באורח צעקני וטרדני. מאושל לועג ומגדף. זה הפוליטיקאי הצבוע אודם״ — כן, כך כתב הרצל בשנת 1897 — ״זה הפוליטיקאי הצבוע אודם המתעסק עכשיו כסוציאליסט ומבאיש את ריחו.. .״ ולהלן: ״וכי מה עשית אתה מאושל למען ה״אחים״ שלך ?״. מספר רבים יכול להיות גם מספר יחיד, ולא אוסיף. והרצל משיב: ״קלון המטת עליהם, נזק גרמת להם״. כך כתב הרצל לפני 82 שנה. ועל דברים אלה ייאמר היום : דור דור ומושליו, דור דור ומאושליו.
הקאנצלר האוסטרי קרא לי יהודי מזרחי, בלעג ובלעז הנודעים לשימצה מימים עברו. היהודים המזרחיים, מהם יצאו גדולי משוררינו, סופרים, נואמים, תלמידי-חכמים. משם באו. אינם עוד. רק אפר נשאר מהם. ואדם אשר אם יהודיה ילדה אותו ואב יהודי הוליד אותו ואח יש לו בארץ-ישראל, בעצם הימים האלה מעז להתעלל אפילו בזכרם הקדוש ואומר Ostjude בנוסח הידוע מן הימים ההם. אשיב לו גם על דברי השחץ וגסות-הרוח האלה לא בלשוני.
האם מר קרייסקי שמע פעם על אדם ששמו אחד- העם ? אינני בטוח. אני מציע לו היום הזה לקרוא את מאמרו הנצחי של אחד העם ״עבדות בתוך חירות״, אבל את הסיפה אקרא גם באזני חברי הכנסת,
ב-1891 כתב אחד-העם: "אני יכול להגיד בקול רם כי אהובים לי אחי בני עמי בכל מקום שהם, מבלי שאצטרך לבקש אמתלאות לדבר בשביל ליישבו בדוחק; אני מותר לי לזכור את ירושלים לא רק בשעת 'עבודת הקודש', לקרוא 'איכות' בציבור וביחידות, מבלי שישאלני אדם ׳מה לי ציון ומה אני לה׳; אני אין לי צורך להרים את עמי לשמיים, לתתו עליון על כל גויים, בשביל למצוא ׳היתר׳ למציאותו; אני הנני יודע ׳מפני מה אשאר יהודי׳, או יותר נכון, איני מבין כלל מה זו שאלה, כמו שלא אבין אם ישאלוני מפני מה אשאר בן לאבי; — — — אני שלי ודעותי ורגשותי שלי, ואין כל סיבה אשר תכריחני להסתירן או להכחידן, לרמות את אחרים או את עצמי... וחירותי זאת הרוחנית — ילעג לי מי שירצה — לא אחליפנה ולא אמיר אותה בכל הזכויות שבעולם״.
לכן, אדוני היושב-ראש, ביום עצוב זה, עצוב לעם היהודי כולו ולכל בני-החורין בעלי הרצון הטוב ברחבי תבל, אמסור את ההודעה הפשוטה הבאה, כפי שאני מאמין — על דעת הרוב המכריע של דוברי הבית: אנחנו היהודים, הציונים, בני ארץ-ישראל, בוני ארץ-ישראל, משוחררים מכל התסביכים, המשיבים עם לארצו ומולדת לעמה-בעליה, נוסיף ללכת בדרכנו ונתגבר גם על העראפאתים הנאציים וגם על משרתיהם, יהיה מוצאם אשר יהיה.
