הישיבה המאה שלושים וחמש של הכנסת הראשונה – סיפוח האיזורים הערביים שממערב לירדן לממלכת ירדן ההאשמית

כבוד היושב-ראש. אנו מאשימים את מר שרת ואת הממשלה העומדת מאחוריו, כי הם אשר הדליקו את האור הירוק כאות לעבדאללה ולממשלת בווין העומדת מאחוריו להתקדם ולהפוך מעשה גזל וכיבוש לאקט מדיני חוקי ומוכר. אשתקד הובא לפנינו ההסכם הראשון עם שטח הכיבוש הבריטי בארץ-ישראל המזרחית, שנקרא על-ידי הכובשים ״ממלכת הירדן ההאשמית״, וכך נקרא גם על-ידי ממשלתנו. אז הזהרנו את הממשלה כי בעובדה שחתמה על הסכם זה, היא העניקה לאויב הכרה משולשת: ראשית - היא הכירה להלכה ולמעשה בקריעת עבר-הירדן המזרחי; שנית – היא הכירה בגלוי ובמפורש בסיפוח של חלקי ארץ-ישראל המערבית ל״ממלכת הירדן ההאשמית״; שלישית – היא הכירה למעשה, אם כי לא במפורש, בתחולתו של הסכם השעבוד אשר בריטניה ציוותה לעבדה עבדאללה לחתום עליו, המתיר לה להקים בסיסים צבאיים בכל שטח הכיבוש של המלך - העבד. הממשלה לא שעתה לאזהרתנו, אלא ניחמה את עם-ישראל כולו שההסכם ההוא אינו אלא צעד ראשון, ואחריו, בבוא היום, יובא לפני הבית גם הסכם שלום חתום כהלכה, שנכרת בין שתי המדינות. יש להודות שמאז עשתה הממשלה כמיטב או כרוע יכלתה כדי להביא לפני הבית חוזה-שלום עם המלך עבדאללה; ואם לא הצליחה – אין להאשים אותה על אי-ההצלחה. אנו תמהנו ושאלנו לא רק את יריבינו, אלא גם את עצמנו: מהו המניע הפנימי האמיתי מאחורי הריצה המבוהלת אחרי רוח המרוחים של הסכם או של חוזה שלום עם העבד העמוני בעבר-הירדן המזרחי? מה יתן לנו הסכם זה ? מה יוסיף לעמנו חוזה זה ? יש לנו נסיון רב בשטח זה. מוסדותינו ניסו פעם לקנות את לבו של עבדאללה, לקנות פשוטו כמשמעו. בשפת מלכים שקספירית, נקרא הדבר ROYALTY ובשפת עבר קלאסית נקרא הדבר ״באקשיש״. ואף-על-פי-כן לא הועיל הדבר במשך למעלה מחצי יובל שנים. ערב הפלישה עשו מוסדותינו מאמץ נוסף לרכוש את ידידותו או לסחות את ,נייטראליותו של עבדאללה. מזכיר הממשלה גילה ביום העצמאות סוד מן המחתרת של הממשלה: שלפני בוא הפלישה התחפשה מרת גולדה מאירסון לערביה, ונשלחה בשליחות מסוכנת ומכובדת לעבר-הירדן. עלי לברך את הגברת הנכבדה על אומץ לבה ועל גילוי ידיעה עמוקה בחוקי הקונספיראציה, אבל עובדה היא שהגברת לא הצליחה. (קריאה. מניין לך ?) ירושלים מעידה. בפרוס הפלישה עשה גם מר בן-גוריון מאמץ עליון כדי להבטיח את ידידותו של המלך עבדאללה. הוא שיבח אותו בפרהסיה ואמר: אני מאמין בכוונות השלום של השליט הנבון הדורש טוב לעמו וארצו. - ״לעמו״ ו״לארצו״... אך כל זה ללא הועיל. עבדאללה, כמצוות גלאב פחה וקלייטון, שלח את גייסותיו נגדנו, השמיר את גוש עציון, הסתער על ירושלים ורצה לכבשה ולהרסה, לעבור את הרי יהודה, להתאחד עם כוחות הלגיון שעמדו בקו רמלה ולוד, להתאחד אחר-כך במבואות תל-אביב עם הטור המשוריין המצרי ולהביא עלינו כליה, כדי שאחר-כך יוכל בווין ״להתערב״ למען הציל את שארית הפליטה של ישראל לאחר מסע ההשמדה הגדול, ולהכניסה לגיטו. זהו נסיון העבר. ומה היא המציאות בהווה ? אם איני טועה עומדים היום לרשותו של עבדאללה לא יותר מ-15,000 חיילים. הם מאומנים למדי ונשקם לא רע, אבל הם בסך הכל 15,000. אין לו, או עדיין אין לו, חיל מילואים. כולנו יודעים, שבעיקר במלחמת תנופה בעיית חיל המילואים היא בעיה מכרעת. כלום יכול הוא לאסור עלינו מלחמה? כנראה ששום כוח בעולם אינו יכול למנוע ״הסתננויות״ בגבולותינו הקיימים. אבל כאשר המדובר הוא במלחמה גדולה, גלויה, כלום יש לאל-ידו של עבדאללה להסתער היום עם 15,000 חייליו על ערינו ומושבותינו ? הרי צבא ישראל, גם במצבו הנוכחי, היה מכה אותו שוק על ירך! הרי הסכנה של פתיחת מלחמה שניה מצד עבדאללה, אינה קיימת כלל! מה בא למנוע חוזה השלום עם ממלכת הירדן ההאשמית ואם עבדאללה בכל זאת יתחזק פעם, והוא או אדוניו ימצאו לנכון לנסות שוב לערוך חגיגת ״איטבח אל יהוד״, כדי להשמידנו ולהכניסנו לגיטו — האם חוזה שלום עמו ימנע את ההסתערות? באיזו תקופה אנחנו חיים ?! אי התמים שיתייחס באמון לאותה פיסת-נייר עליה תתנשא חתימתו של הוד מלכותו העבר העמוני? מי מאמין בכך ? איפה מנעד. חתימה כזאת מלחמה? הרי לכם יש נסיון חמור מאד ומאלף מאד. בשל נסיון העבר, מציאות ההווה והאפשרויות בעתיד, אנו כולנו תמהים על הריצה המבוהלת הזאת אחרי הסכם שלום חתום עם מדינה ואסאלית המשתרעת על שטח מולדתנו. ״מדינה״ שכבשה מידינו את אדמות הדגן ואת שדות המרעה, שהם כולם שלגו. עדיין אין תשובה על-כך. ודאי, לו גם היתה. תועלת כלשהי בהסכם שלום כזה, הרי לא היה בה כדי להצדיק את חתימתו על-ידינו. יש דברים בעולם שהרצל היה רגיל לקרוא להם "אימפונדרביליים״, והם חשובים מכל תועלת מעשית, וההיסטוריה מוכיחה שהם הם המביאים בסופו של דבר את התוצאות המעשיות ביותר, אבל עובדה היא שאין גם תועלת מעשית בכך. ננסה עכשיו לנתח מה נותן ״חוזה השלום״ לאויב, מה נותנת אותה פיסת-נייר, שאתם כל-כך נחפזים לחתום עליה, למשעבד ? היא נותנת לו הכרה חוקית מפורשת של עמנו בקריעת עבר-הירדן. עבר-הירדן מזרחה נלקח מאתנו אחרי ועידת קהיר המפורסמת, ב-1922, אשר בה השתתף צ׳רצ׳יל שר-המושבות, הרברט סמואל נציבנו ירום הודו, ולורנס שר-האינטליג׳נס. מאז זרמו מים רבים בירדן שלגו. חיפשתי ויגעתי, אך עדיין לא מצאתי מסמך רשמי של מוסד יהודי או ציוני, שיכיר בגלוי ובמפורש בקריעת עבר-הירדן ממולדתנו — שטח שהוכר, כשטח מולדתנו על-ידי יותר מארבעים אומות, והוכר גם על ידיכם כשטח מולדתנו, כשבריטניה הסכימה לכך. אנחנו שואלים : כלום חיה אומה בחסדם של זרים? מר בן-גוריון היה מתנגד חריף של המדינה העברית עד שנת 1937. הוא טען שמדינה עברית משמעותה השתלטות עמנו על עם נכרי. ב-1937 אירע מאורע היסטורי ; לורד פיל, קופלנד ועוד שני גויים מבריטניה, הודיעו שיש לחלק את ארץ-שראל, ובחלקה הקטן להקים מדינה עברית. מאותו תאריך החל בן-גוריון להיות חסיד נלהב של מדינה עברית. כאשר בריטניה הכלילה את עבר-הירדן מזרחה בשטח הבית הלאומי העברי - בהשיבה לטענתה של צרפת שדרשה למסור לשטח המאנדאט הצרפתי בסוריה את עבר-הירדן מזרחה שארץ-ישראל היא שלמות היסטורית, גיאוגראפית וכלכלית - ואז הכירו מוסדותינו כי יש לנו זכות על בית לאומי עברי על שתי גדות הירדן. כשבריטניה שינתה טעמה: כאשר גורש מלך-המדבר זקן על-ידי מלך-מדבר אחר, וצריך היה לתת פיצוי לאחד מבניו ולהבטיח עוד בסיס אחד, ונמסרה השליטה על עבר-הירדן מזרחה, על רבע מיליון הבדווים והצ׳רקסים שלה, לשליט נכרי שאין לו כל קשר עם העם הזה - מוכנים גם מוסדותינו להשלים עם זה, ועבר-הירדן אינה עוד שטח שלנו. אנחנו מזהירים כי זוהי הליכה לעבדות. אין אומה חיה לפי רצון אחרים! אין זה מכריע בשבילנו אם הבריטים מכירים או לא מכירים בנו. נחלתנו היא כולה שלנו, ובעצם כל עתידנו תלוי בה – גם בטחוננו, גם לחם חוקנו. הרומאים קראו לה ״פלשתינה סוליסאריס״; הבריטים לא טעו כשאמרו שהיא מהווה שלמות כלכלית. כל עתידנו תלוי בזה שהיא תישאר שלמה; והנה אתם אצים-רצים לחתום על שלום עם ממלכת הירדן ההאשמית. לאמור : אתם מכירים בזכותו של שליט נכרי לקבל לידיו באופן חוקי, גם להלכה וגם למעשה, חלק מנחלתנו ההיסטורית, ונוסף לכך אתם מכירים בזכותו לספח את ירושלים, חברון, בית-לחם ושכם, לאותו שטח-כיבוש בריטי עקיף, שבו הוא עדיין מולך. שר-החוץ קרא את הודעתו של דובר הממשלה אחרי הכרזת הסיפוח והכרת בריטניה בסיפוח. דובר הממשלה המלומד הביע תמהונו, הכיצד חל חוזה הידידות מ- 15 למרס 1948 .בין בריטניה לבין "עבר-הירדן ההאשמית", גם על החלקים המסופחים? לפני שנה קראתי לפני הבית את הסעיף בנספח הקטן לאותו חוזה ידידות, ובו נאמרים דברים ברורים מאד: ״במקרה שאחד יהיה מעורב במלחמה או בסכנת פעולות איבה נגדו, יפנה כל אחד משני הצדדים לשני ויזמין אותו להביא לשטח שלו, או לשטח הנמצא תחת שיפוטו, את הכוחות הדרושים מכל סוגי הנשק״, לסעיף קטן זה ישנן שתי כוונות : העיקרית והמכרעת היא, שאם מלך בריטניה יימצא במצב מלחמה בהונג-קונג או בסכנת פעולות איבה במאלאיה, יזמין מיד את כוחות עבדאללה כדי לסייע לו להיחלץ מן הסכנה. אבל ישנה גם כוונה אחרת בסעיף זה, אולי לא כל כך עיקרית, אולי לא מכרעת, אולם אין היא חסרת חשיבות. הכוונה היא, שאם באיזו שהיא לשכת-סתר של קלייטון או של מי שבא אחריו, יחליט מישהו על תקיעת סיכות נוספות במפת המזרח-התיכון בשטח מערבה מהירדן, הרי אז תבוא קריאה מאותה לשכת סתר אל הג׳נטלמן הנכבד בשם קירקברייד והוא יזמין פגישה עם המלך עבדאללה, ויזמין אותו שיזמין מממשלת בווין כוחות מכל הסוגים לאותם המקומות המסומנים במפה מערבה מהירדן. ועל-כר אמר דובר הממשלה : אני תמה איך זה חל ההסדר ההוא גם על חלקי ארץ-ישראל המערבית. אתח משתי אלה: או שהוא קרא את הסעיף הזה, או שלא קרא אותו. אם קרא אותו ותמה — אני תמה על חוסר הבנתו; אם לא קרא ותמה – אני תמה על חוסר ידיעתו. דובר ממשלה שאינו מבין או אינו יודע, אינו צריך להיות דובר ממשלה. זוהי, איפוא, הכרה חוקית בזכות להקים בסיסים בריטיים. בעלי הבסיסים עלולים בכל רגע לבוא הנה. אם לא באו עד כה -הרי בגלל סיבות אחרות. ואני, מעל הבמה הזו, הייתי מייעץ לבריטים לא למהר לבוא לארץ-ישראל המערבית. ישנן ויהיו להם סיבות מספיקות לא להזדרז לתקוע את אהליהם בקרבת ביתנו. אתם עשיתם כל מה שהיה לאל ידכם כדי להכיר בשיבתם של הבריטים לארץ-ישראל המערבית. ואם זהו המצב, הריני להציג לכם אי-אלה שאלות. ראשית, מי מכריח אתכם לחתור לקראת ״חוזה שלום״ כזה? אנא, עשו השוואות היסטוריות. כאשר ויתרה ממשלת צרפת בשנת 1870 על אלזס ולותרינגיה, עמד מולטקה במגפו על גג צרפת, אחרי תבוסת סדאן, ובכל זאת אמרו הצרפתים: לעולם לא נכיר בכך. כאשר לנין ציווה על טרוצקי לחתום על חוזה-השלום בברסט-ליטובסק ולמסור לרשות הצבא הגרמני שטחי רוסיה ואוקראינה נרחבים, לא היה בכלל צבא לרוסיה. למעשה היתה רוסיה פתוחה ושדודה לפני גרמניה, וזו יכולה היתה להשתלט בזמן קצר על לנינגראד ומוסקבה, ובכל זאת אמרו הרוסים: לעולם לא נכיר בכך. כאשר בנש היה נאלץ למסור את הסודטים לגרמניה הנאצית/ עמדו להקות האווירונים של גרינג במינכן ואיימו להשמיד את צ׳כוסלובאקיה. אולם אפילו אז אמר בנש : לא נכיר בכך. י מכריח אתכם לחתום על החוזה הזה? עבדאללה עם 15 אלף חייליו ? מי מאיים עליכם בהשמדה ברגע זה? אמנם איום זר קיים, אולם לא השתא ולא עתה. מי מכריח אתכם לעשות דבר זה ? אין זאת כי אם אחד השרים, שהוא בעל השפעה בה בממשלה, התעקש להביא לעם ישראל ״שלום״, כפי שהבטיח לפני הבחירות. אם המדובר הוא בקיום הבטחות, אל תדאגו: לא תהיה זאת ההבטחה הראשונה אשר לא קיימתם ולא תקיימו, ועתה אשאל אתכם שאלה נוספת, שהיא אולי השאלה. אתם הצגתם לנו את השאלה הזאת בתקופה שאנו קוראים לה תקופת המרד המזויין נגד המשעבד הבריטי, ואתם קוראים לה תקופת הפרישה המזויינת. אתם שאלתם אותנו אז: "מי שמכם ?״ אמרתם אז: אנחנו נבחרנו : אבל אתם - מי נתן לכם את הזכות והסמכות להילחם? עלי להודות כי מעולם לא הקלנו ראש בשאלה זו. היא היתה נכבדה מאד בעינינו. לא רק אתם הצגתם לנו את השאלה הזאת, אנו בעצמנו שאלנוה, ביחוד בימים הליליים, כאשר יצאו ולא חזרו טובי המתנדבים בעם, שהיו אלמונים במלחמתם, בחייהם, במותם ואפילו בקבורתם. אבל אנו השבנו לעצמנו ואחר-כך לכם: יש לנו תחושה חזקה מכל כוח פנימי וחיצוני כאחד, שזאת לנו מלחמה לחיים ולמות לכל עם-ישראל. ברירה בידינו להתקומם נגד המשעבד או לרדת שאולה. היה זה באותם ימי הדמים כאשר נשחט עמנו באירופה והמשעבד הבריטי עמד על סף ארצנו ואמר: אין כניסה ליהודים ! ומהפכה, אמרנו, אינה קמה בעקבות רזולוציה בקונגרס ציוני אחרי הוויכוח הכללי. למהפכה אין משמעת, היא אשר מטילה משמעת על עושיה. פריצת הבאסטיליה קדמה לכתיבת הצהרת זכויות האדם והאזרח : מסיבת התה בבוסטון קדמה להצהרת העצמאות באמריקה. מהפכה תמיד פורצת ממעמקים. אך היום נציג לכם אנו את השאלה. אתם מכירים להלכה ולמעשה במסירת ירושלים והר-הבית, מערת-המכפלה וקבר-רחל, חברון ובית-לחם, שכם, הגלעד והבשן לידי זר, לידי אויב, לידי משעבד. מי שמכם? אתם נבחרתם לנהל את עניני המדינה. ייתכן שהעם יחליף אתכם, ייתכן שהעם יבחר בכם מחדש : אולם, מי נתן לכם את הזכות, באילו בחירות ניתנה לכם הסמכות לוותר בשם עם-ישראל על מורשת אבות, על צוואת דורות, על צו ההיסטוריה שניתן בדמי מיליונים במשך 120 דור? מי נתן לכם את הסמכות הזאת? שום בחירות אינן מעניקות את הסמכות הזאת, ובוודאי לא ניתנה לכם בבחירות האחרונות. הבה ננסה, הבה נעשה את התמודדות הכוחות בשאלה זו. אם אתם רוצים בסמכות, הבה ונצא אל העם ונשאל את פיו אם הוא מוכן להודיע לעבדאללה יהיו ירושלים, חברון ובית-לחם, ולא לנו. אנו שואלים אתכם עוד פעם : מי שמכם? מי נתן לכם את הרשות לפרוש מן ההיסטוריה העברית, מן ההבטחה האלוהית, מכל היקר והקדוש לעם-ישראל? ומבחינה זו יש לי שאלה מיוחדת לחלק אחד בתוך הממשלה ובתוך הבית הזה : האם השרים הדתיים או חברי הבית הדתיים קראו אותו תזכיר אומלל של מר שרת לוועדת-הפיוס, האומר כי לישראל אין כל תביעה על השטחים הנמצאים תחת שיפוטה, או פיקוחה (לא, חס-וחלילה, כיבושה הבלתי-חוקי) של מדינה ערבית כלשהי. לנו נודע שאפילו מינשר הממשלה ביום העצמאות לא הובא לאישור לפניכם. רשאי אני להניח שגם מסמך זה לא הובא לאישורכם ולא ידעתם על תכנו. אבל, גם אם לא ידעתם על תכנו, כלום תסמכו ידכם, אתם המאמינים בישראל, על דברי מינות כאלה? כלום תסכימו לדברים האלה : ״לישראל אין תביעה על בית-לחם, חברון וירושלים?״ אפילו לא תביעה? רבותי, הסיקו את המסקנות. הריני מאמין בן מאמין, אבל עלי להזהיר את חברי הבית ואת חברי הממשלה הדתיים. ״קואליציה״ ו״אופוזיציה״ מלים לועזיות הן, ושתיהן בנות-חלוף. אבל ירושלים היא עברית, חברון ובית-לחם הן עבריות, וכולן - נצח. עשו את הבחירה בין מלים לועזיות שתכנן בן-חלוף לבין - נצח. אל תהיה ידכם במעל הזה, פן יחדלו המאמינים בישראל להאמין בכנות אמונתכם. זהו המצב שלתוכו הכניסתנו הממשלה. ואחר-כך היא תמהה על-כך שאנו מבודדים ואין לנו תומכים. מה סבור מר שרת הנכבד? כלום הוא סבור שאם יחזור עשר פעמים ביום על נוסחת הנייטראליות או אי-ההזדהות, לא יקרא העולם את העובדות, לא יראה שאתם משלימים עם הסיפוח ומכירים בו ובשליטתו של עבדאללה על ארבע חמישיות של מולדתנו בקיומם ובהקמתם מחדש של בסיסים בריטיים ? זוהי הזדהות עם הסדר הבריטי במזרח-התיכון. זוהי הזדהות עם שעבוד דמים על-ידי בריטניה במזרח-התיכון. ומעובדות אלה מסיקים מסקנות בעולם משני עברי המתרס, מסקנות אזוריות ומסקנות עולמיות. הדרך שבה אתם הולכים היא דרך העבדות, והבידוד הוא תוצאת הדרך הזאת. במשך שנים עמד העולם כולו, משני עברי המתרס, וכל גורמיו היו מוכנים לעזור לנו. היום הננו ניצבים מול בריטניה ושכיריה ואין עוזר ; ועדיין אין זה סוף פסוק. הייתם חייבים לקרוא את המאמר ב״טיימס״ שהביע את הסכמתו להכרה דה יורה במדינת-ישראל. אותו ״טיימס״ כתב שאין להשלים ״עם האמביציות הטריטוריאליות של ישראל״. עוד יבואו אליכם דרישות, לא רק על מה שהפקרתם אלא גם על מה שאנו מחזיקים. במגירתו, מר שרת, ישנה אגרת מטעם הסטייט דפארטמנט, הדורשת לתת פיצוי על אותם השטחים ששחררנום ואשר לא הוכללו במדינת-ישראל, לפי החלטת האומות המאוחדות מה-29 בנובמבר. אתה ענית שאין למי לתת פיצויים, מאחר שבארץ-ישראל יש רק צבאות פלישה. היום יש למי לתת. הדלקתם לפני כל את האור הירוק. הכרתם בסיפוח הזה, יש יורש, והוא יטען שרוב ערביי ארץ-ישראל המערבית נמצאים אצלו. הממלכה הזאת הוכרה על-ידי בריטניה ואמריקה, ומחר יכירו בה מדינות אחרות; ואז יבואו הדרישות, אם על חיפה, אם על הנגב הדרומי ואם על שטחים אחרים. רצוני להודיע הודעה בשם סיעתי. אינני סבור שאפשר היום לפתור את הבעיה הזאת בהרמת ידים. אני רוצה להודיע בבית הזה, קבל-עם, וגם לגורמים החיצוניים, שההכרה הזאת של ממשלת-ישראל בכל מה שאירע, הן בעבר-הירדן מזרחה והן בעבר-הירדן מערבה, לא תחייב אותנו. בדרך כלל במדינה תרבותית, חתימת הממשלה מחייבת את הבאה אחריה. ביחס לכל ההתחייבויות הפנימיות והכלכליות, כל ממשלה שתבוא במקום ממשלה זו, תצטרך לכבד את ההתחייבויות האלה. אולם חתימה זו איננה חתימת מדינה, ואיננה חתימת העם. זוהי חתימה של הממשלה הזאת. כשתבוא ממשלה אחרת - והיא תבוא - היא תודיע במפורש כי אין תוקף לחתימה ההיא. ארץ-ישראל כולה שייכת לעם-ישראל, ולא נכיר בזכותו של עבדאללה, ולא בזכותם של הבריטים לשלוט אפילו על שעל אחד של מולדתנו.