הישיבה המאה–עשרים–וארבע של הכנסת העשירית יום שלישי, ב` במרחשוון התשמ"ג 19 באוקטובר 1982 – הודעת הממשלה על המצב המדיני קביעת הממשלה שהשר יצחק מודעי יכהן בתפקיד שר האנרגיה והתשתית

דברי הכנסת
מאת:
מנחם בגין
פורסם בתאריך:
ב' חשון התשמ"ג, 19 באוקטובר 1982
מתוך:
הישיבה המאה–עשרים–וארבע של הכנסת העשירית
נושאים:
מדינות - ארה"ב, ירדן, מצרים. שלמות המולדת - ארץ ישראל השלמה, התנחלויות, ירושלים. ממשל - בחירות, דמוקרטיה, כנסת. מדיניות חוץ - דיפלומטיה. בטחון - הגנה עצמית. שלום - הסכם שלום, הסכמי הביניים, תהליך השלום עם מצרים, תפיסת האוטונומיה. אישים - יצחק רבין, שמעון פרס. לאומיות - לאום יהודי (ציונות). מפלגות - מערך. הסכסוך הישראלי פלסטיני - פלסטינים, תכנית החלוקה
בגין מסכם את הדיון על ההודעה המדינית של הממשלה. בגין מבקר את הניסיונות של פרס להשיג רוב בכנסת על-ידי מעבר חברי כנסת ממפלדה למפלגה וטוען שניסיונת אלו אינם מתיישבים עם דמוקרטיה. בגין טוען שהצעות של מערך לישוב הסכסוך באמצעות וויתור על חלק מהשטחים אינן מציאותיים. בגין מדגיש שעמדתה של המערך ששוללת תוכנית האוטונומיה ובו-זמנית קוראת להשתמש בה כדרך להסכם-ביניים עם ירדן אינה קונסיסטנטית.בגין טוען שתכנית האוטונומיה כפי שהוגדרה בהסכמי קמפ-דוויוד היא הדרך היחידה להבטיח שלום למדינת ישראל עם שכניה. בגין מבקש מהכנסת לאשר את ההודעות של הממשלה.
ציטוטים נבחרים מהמאמר חיפוש חדש

 

אדוני היושב–ראש, מורי ורבותי חברי הכנסת, תמה אני על חבר הכנסת גור, אשר הקשיב להרצאתי במכללה לביטחון לאומי, שמע מובאה שאולה, ופירש אותה באופן כה שרירותי עד שאין להכירה. הוא טען, שכביכול על יסוד אותה מובאה מספרו המפורסם של קלאוזביץ, אמרתי כי כשיש כוח אין להתחשב במדיניות. מעולם לא השמעתי כדברים האלה. במכללה טענתי, שלפי הערכתי, עם כל הכבוד לגדולת האסטרטגיה של אותו מצביא פרוסי, בימינו נעשתה אמרה זו חסרת משמעות. מהי אמרה זו? – "המלחמה היא המשך המדיניות באמצעים אחרים". טענתי כי בימינו עלולה המלחמה להיות תופעה כה נוראה ומזעזעת, עד שאין היא יכולה להיות המשך של שום דבר. היא קטגוריה איומה העומדת בפני עצמה. אין לך הצהרה אנטי–מלחמתית יותר מזו. כך טענתי, ותו לא. מתי אמרתי שאם יש כוח צריך להשתמש בו בלי להתחשב במדיניות? הכול מדיניות. ממורי ורבי למדתי: בראשית ברא את המדיניות. ביחסים בין עמים הכל נעשה על–ידי מדיניות. בכך אני מאמין, ולכן אני נמנה עם אלה השונאים מלחמות ואינם רואים במלחמה המשך של מדיניות, אלא קטיגוריה נפרדת לגמרי. רשום לפניך, חבר הכנסת גור, אתה איש צבא לשעבר, איש צבא מהולל: יש להביא דברים בדייקנות, ואין לסלף אותם. ייתכן שהיה חוסר הבנה.

אמש עמד על במה זו חבר הכנסת פרס וסיים את דבריו בהודעה דרמטית: "יהיה ויכוח ואנחנו ננצח בו". עצה לי לך, חבר הכנסת שמעון פרס, עצה עתיקת–יומין: אל יתהלל חוגר כמפתח. רק לפני 15 חודש היה לילה, ובו הופעת כמנצח; והיה בוקר והניצחון לא היה ולא נברא אלא היה למשל ולשנינה. אני זוכר את הלילה ההוא, שמעתי את ההודעה: הנה בא רגע הניצחון, הנה הופיע ראש ממשלת ישראל החדש. מדוע צריך לשוב ולחזור על משגה כזה? פעם אחת לומר דבר, שאחר–כך משאיר טעם לא טוב בפה בעיני ידיד ויריב גם יחד, ניחא. לחזור על אותה תופעה – אין זה נאה, וגם אין זה מחוכם.

אחרי 15 חודש מנסה מר פרס לערער על תוצאות הבחירות בישראל, החופשיות והדמוקרטיות. לכך אקרא – " ערעור רטרואקטיבי על תוצאות של בחירות". הוא טוען, שהיום יש למערך קולות רבים יותר משיש לליכוד. מה פירוש "היום יש קולות רבים יותר"? האם מספר הקולות והיחס בין המספרים השונים אינו נקבע בליל הספירה? האין הוא נקבע לאחר שהאזרחים הלכו לקלפי? נכון, סיעת ר"צ, שקיבלה 721,27 קולות, הצטרפה למערך. אבל אני זוכר את מנהיגת ר"צ קוראת בתעמולת הבחירות, שלא להצביע בעד המערך, ושיש להבין שבכנסת יש צורך גם בסיעות קטנות. אני זוכר את התעמולה של אותה סיעה, וגם של סיעות הדומות לה פחות או יותר במספר חבריהן. הן אמרו שלסיעות קטנות יש שליחות מיוחדת בבית–הנבחרים, ולכן אין להצביע בעד המערך. הצביעו בעדנו, הצביעו בעד ר"צ הן אמרו. האם גברת אלוני עשתה משאל בקרב 27000 האזרחים האלמונים האלה, שאיננה יודעת מי הם, לבד אולי מאישה שלה ומכמה קרובים נוספים? האם נתנו לה מנדט להעביר 27000 קולות לחשבון המערך?

שבח וייס (המערך):

"שלומציון" הוסיפה שני מנדטים לליכוד.

שולמית אלוני (המערך):

רק לליכוד מותר לעשות את זה?

ראש הממשלה מ` בגין:

אחר–כך קרא המערך לשני חברי ליכוד. מה אמרו להם? – חזרו הביתה. ניחא, אני מאחל להם הצלחה בבית שאליו חזרו. המודד בבחירות האחרונות היה למעלה מ–15000 קולות. שני החברים האלה ניהלו תעמולה והסברה למען רשימת הליכוד. הם קראו לציבור להצביע מח"ל. הם עברו לסיעה אחרת, גם זה קורה בפרלמנט חופשי, אבל האם הם נטלו עמם 30000 קולות וצירפו אותם לקולות המערך? האם הסמיכו אותם 30000 אזרחים אלמונים לעשות זאת? הרי זה אבסורד, גמור לבוא כעבור 15 חודש ולטעון שלנו יש קולות רבים יותר משיש לליכוד. עובדה היא שבבחירות האחרונות קיבל המערך 708566 קולות והליכוד קיבל 718941 קולות – הבדל של למעלה מרבבה. האם ערכה של רבבת אזרחים קל בעיניך, אדוני חבר הכנסת פרס?

והנה, אנחנו מקבלים את הדין. לו היה המצב הפוך, אני משער שהיית אתה משתדל להרכיב ממשלה. האם היית מצליח? – זו כבר שאלה אחרת. באותו לילה, כאשר התייחסת לעצמך כאל ראש הממשלה הבא, כבר ידעתי שאני ארכיב את הממשלה ולא אתה, כי במשך אותן השעות היה לי מגע עם המפלגות המועמדות לקואליציה. אבל אני החרשתי, ולא רצתי מייד לפרסם ניצחונות. היה זמן עד הבוקר, מדוע למהר כל כך? זוהי טענת שווא – לטעון כעבור שנה תמימה ומעלה, שבגלל ה"משיכות" האלה של אנשים יחידים, שלא קיבלו שום סמכות מאלה אשר הטילו את פתק הבוחר בשביל דרך אחרת ובשביל רעיון אחר, חל לפתע פתאום שינוי יסודי במערכת הכוחות בכנסת. טענה זו לא תעזור לך.

אני יודע, מר פרס, שלוא יכולת היית אתמול מקים ממשלה הנקראת "חליפית". אני יודע, שכבר יותר מפעם אחת ומפעמיים, עשית ניסיונות כאלה ולא הצלחת. אני חושב שגם לא תצליח. אם אינך רוצה בבחירות, חכה שלוש שנים ושלושה חודשים ואז יכריע העם בינינו. אני אינני אומר "יהיה ויכוח ואנחנו ננצח". כמו שאמרתי אתמול – העם יחליט. אבל לאט לך עם ניסיונך להתפאר כאן בפני עם ועדה.

הוויכוח החל ברצינות. גם היום הוא נמשך ברצינות. הוא יימשך. מן הדין שהוא יתנהל לעומק, ומן הדין שנביא את כל הנימוקים, כן, גם את הנימוקים ההיסטוריים. בדרך כלל אתם מלגלגים עלינו, אבל אתם בעצמכם מביאים אותם. הנה היום קרא חבר הכנסת רבין בפתוס רב: הזכות על ארץ–ישראל היא יסוד קיומנו פה, שאם לא כן, מדוע איננו באוגנדה? הצדק עמו. אך אם אכן יש זכות היסטורית של העם היהודי על ארץ–ישראל, צריך להסיק מזה מסקנה כלשהי. צריך להביא נימוקים מדיניים, צריך להביא נימוקים ביטחוניים וצריך לנהל ויכוח רציני. אבל אין לטעון לפתע פתאום תוך כדי הוויכוח: אהה, לי כבר יש יותר קולות מלך. זה איננו רציני.

אני רוצה לומר לכל חברי המערך: הקשבתי לדבריכם. אתם אומרים שעל–ידי חלוקת ארץ–ישראל נגיע לשלום, ואני אומר בהכרה פנימית של האמת: חלוקת ארץ–ישראל ושלום – תרתי דסתרי. מאחורי קביעה זו יש ניסיון של 19 שנים תמימות שבהן היתה ארץ–ישראל מחולקת, ירושלים היתה מחולקת, בית–לחם לא היתה בידינו, ויריחו, אחרי הוועידה המפורסמת, היתה מסופחת לממלכה ההאשמית של ירדן. האם היה אז יום אחד של שלום?

שולמית אלוני (המערך):

– – –

ראש הממשלה מ` בגין:

היה משא–ומתן. האם פעם אחת הוא הביא לתוצאה חיובית? האם פעם אחת הוא הביא לתשובה חיובית?

אתמול עשה מר פרס דבר, שחברי כנסת רבים אולי לא שמו לב לו. מוזר ומתמיה, בבת–אחת הוא חיסל את הסיכוי להסכם עם חוסיין ואת הסיכוי שלו להקים ממשלה חליפית. איך הוא עשה זאת? בכל זאת, מעניין לדעת. כך הוא אמר אתמול: "כן, צריך כמובן לעשות הסדר עם חוסיין שהשטחים האלה – בקעת–הירדן, גוש–עציון, צפון מערב ים–המלח וסביבות ירושלים יהיו בשליטת ישראל ובריבונותה". שמעו שמעו, אני אומר ברצינות, בשקט ואפילו באופן פרטי: האם תוכל להודיע, שעל–פי כל האינפורמציה העשירה והאדירה שיש לך ממסעותיך בעולם ומקשריך עם ראשי ממשלה ונשיאים, יחתום אתך המלך חוסיין על חוזה שלום אם תודיע לו: "דע לך, כל השטחים האלה שבארץ–ישראל המערבית – לנו הם, שאר השטחים של יהודה ושל שומרון – לך יהיו"?

אני שב ואומר לך, מר פרס, בכל הכרת האמת: להצעתך אין שום סיכוי. לא תוכל להכחיש זאת. תוכל להשיב לי ולומר, שגם להצעתי אין סיכוי. אבל על כך יש לי תשובה: לכן הצענו את הדרך אשר עליה בירך גם חברך חבר הכנסת רבין – אוטונומיה, עם תקופת מעבר.

זה עומד בהחלט על סדר–היום, וזה אפשרי בהחלט. מה רציתם, שבבת–אחת במשך שנים ספורות ישנה העולם כולו את דעתו, שאתם הרגלתם אותו אליה? הרי במשך 19 שנה, מ–1948 עד 1967, ובמשך 10 שנים נוספות, מ–1967 עד 1977, אמרו כל הממשלות בישראל: יהודה ושומרון אינן שייכות למדינת ישראל, ומן הדין שלא תהיינה שייכות למדינת ישראל, וקווי שביתת הנשק הם גבולות הקבע של מדינת ישראל. כך הודיע שר החוץ לשעבר לא פעם אחת ולא פעמיים. הוא לא השיג הכרה בגבולות קבע אלה משום גורם בעולם, אבל כך הוא טען וכך חונך העולם כולו. האם אתם מצפים שאחרי 29 שנים של תעמולה רשמית כזאת בשם כל ממשלות ישראל, ישנה העולם את עמדתו במשך שלוש, במשך ארבע, או אפילו במשך חמש שנים? אני מעולם לא הייתי כה אופטימי. זה בוודאי ידרוש זמן רב יותר. אך מדי פעם בפעם באים גורמים נוספים וטוענים שכך עלינו לנהוג. יש גורמים האומרים, שישראל איננה יכולה לעזוב את מה שהם מכנים "הגדה המערבית". אני שמעתי שאלה כזאת מפי אחד מאנשי המדינה הגדולים בעולם, לאחר שהוא שוחח עם מר פרס. הוא שאל, כיצד, בכלל, אתם יכולים לחשוב על עזיבת "הגדה המערבית"? יבוא יום ועוד עמים יכירו בדבר ועוד ממשלות תיווכחנה בו. אולם הצעתכם – תרתי דסתרי היא. אין בה שלום. חלוקת ארץ–ישראל פירושה שפיכות דמים מתמדת.

כיצד אתה בא ומנסה להוכיח, שזה יסוד להסדר? אתה אפילו מדבר על הסדר ביניים, אך לא הסברת לכנסת מה פירושו של הסדר כזה. אין זה מקרה שבעניין זה החרשת, הרי לא המעטת כל–כך בדיבור. בעבר היתה הצעה להסדר ביניים עם ירדן. היתה הצעה להעביר את יריחו לשליטתו של חוסיין בלא שלום ובלא הסדר ביניים. נראה שזוהי ההצעה. אינני יכול לומר זאת בביטחון, אך אני משער זאת על–סמך הנסיון.

בהודעה זו חיסלת כל סיכוי לחתימת הסכם עם חוסיין. על–פי הודעותיו של חוסיין, אין צורך ללכת לשום מקום. ברור שהוא דורש שיהודה ושומרון יחזרו לידיו. הוא גם דורש את מזרח–ירושלים. נכון, הוא לא יקבל את זה ואף לא את זה. אנחנו נדאג לכך שלא יקבל. אבל אתה אינך יכול להעלות על הדעת, ואינך יכול לספר לחברי הכנסת, שאם תסכים לחלוקת ארץ–ישראל – כפי שהצעת – תעשה עמו הסדר או שהוא יעשה הסדר עמך. אם, כפי שאמרת, יעברו שטחי ארץ–ישראל המערבית לשלטון זר ויהיו תחת שליטתו של חוסיין, כי אז למעשה תוקם בהם מדינה פלשתינית – כפי שמעידות דרישותיו של חוסיין והכרזותיו. משום כך אין לך סיכוי להקים בכנסת הזו ממשלה חילופית. מלבד שינוי ורק"ח לשעבר, חד"ש דהיום, אין עוד סיעה אחת בכנסת שתתמוך ברעיון הזה. כך בבת–אחת חיסלת את הסיכוי לעשות הסדר עם חוסיין וביטלת את האפשרות להקים ממשלה חליפית. הרי לכם תוצאה מעניינת למדי של הכרזה קצרה אחת בנאום שוצף וקוצף.

תופיק טובי (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):

מנין לך שרק"ח תתמוך בתוכנית כזאת?

(צחוק באולם)

ראש הממשלה מ` בגין:

חבר הכנסת פרס אמר, כי הקרב איננו על ארץ–ישראל אלא על מדינת ישראל. אני שולל את שתי ההודעות האלו גם יחד. אין היום שום קרב על מדינת ישראל. ברוך ה`, מדינת ישראל קיימת, גם בגליל יש שלום. כמובן, מדי פעם בפעם קורה משהו. בכל העולם קורים דברים. ומה קורה בלונדון השקטה והשלווה? לא רק בבלפסט, גם בלונדון יש אירועים. האם בפריס אין? האם ברומא אין? קורים דברים, זה טיבו של העולם. אנחנו חיים בתקופה של אלימות, ובאמת, לפעמים אפילו אי–אפשר להבינה. כל העמים חיים תחת איום האלימות. אפשר לחסל זאת כפי שחוסל הטרור האנרכיסטי בתקופה שבין שתי המאות, וכמובן, הטרור יחוסל, אבל לכך נדרש זמן. בינתיים משתוללת האלימות. לפעמים זה קורה.

אבל האם יש קרב על מדינת ישראל? איפה הקרב? באיזו גזרה הוא מתנהל? אינני זוכר תקופה שבה ישב ישראל בטח יותר מבימים אלה. אין שום קרב על מדינת ישראל, וגם אין קרב על ארץ–ישראל. ברוך ה`, ארץ–ישראל בידינו היא, והיא נבנית. אני יכול לומר לך, מר פרס, שזה עשרות בשנים, אולי משנות השלושים, שלא היתה תקופת בנייה כזו בארץ–ישראל – בגליל, בעיירות הפיתוח, בירושלים, ביהודה ובשומרון, אין שום הבדל בין האזורים, כל ארץ–ישראל נבנית. אדרבא, צא לשדה וראה במו עיניך. דבר עם האנשים ושמע מה בפיהם. איזה קרב יש על ארץ–ישראל? ארץ–ישראל נבנית, יש בניין המולדת המעורר חדווה, שמחה ויצירה יומיומית. על–פי העבר החלוצי שלכם, שהוא מפואר – אם כי בחלקו המכריע הוא עבר – הייתם צריכים לברך על תופעה כזו. במה יכול יהודי להתגאות יותר מבבניין הארץ וביישובה? זו מצווה השקולה כנגד כל המצוות. איזה קרב על ארץ–ישראל מתנהל עכשיו? יש ויכוח, אבל אל תמהר לומר "אנחנו ננצח". אין שום קרב על מדינת ישראל, ואין שום קרב על ארץ–ישראל.

נכון, יש בעיה מה יהיה בעתיד. השאלה היא האם תהיה ארץ–ישראל בידינו ויהיה שלום, או האם תחולק ארץ–ישראל ותהיה שפיכות דמים מתמדת. לפי הכרתי, כך עומדת השאלה. אצלכם אין היא עומדת כך. בזה יש בינינו מחלוקת, וצריך לברר אותה ברצינות ובכנות.

אתה מציג שאלה: מה יהיה על המתנחלים? הצטערתי על שאלה זו, כי מעבר לים שמעתי עצה, שנקפיא את ההתנחלות לחלוטין. זה נקרא "הקפאה ממשית". שאלנו מה פירוש "הקפאה ממשית" – נניח שהיום יש ביהודה ובשומרון ובחבל עזה בין 24000 ל–30000 תושבים יהודים, האם הכוונה היא ששום תושב יהודי לא יתיישב עוד? האם ממשלה יהודית תוציא צו ותאסור על יהודי לשבת, להתנחל, לרכוש בית, לבוא לעיר ולכפר ולחיות בארץ–ישראל? מר רבין, הרי יש לנו זכות על ארץ–ישראל. האם אפשר לשלול מיהודי זכות לחיות במקום כלשהו בארץ–ישראל? האם דרושה לנו ויזה כדי להיכנס למקום כלשהו בארץ–ישראל? הצטערתי, משום שגם מעבר לאוקיינוס מקשיבים לשאלותיו של ראש האופוזיציה: "איך הם חיים? איך הם יחיו? אולי לא כדאי להתנחל?" לא טוב לדבר כך בימים שמדברים על הקפאת ההתנחלות, כשכל עם ישראל צריך לעמוד כנגד התביעה הזאת, כי הרי גם אתם בעד התנחלות. נכון, אינכם בעד התנחלות בכל מקום. יש לכם התנחלות סלקטיבית, כמו שפעם הייתם – אומנם לא כולכם – בעד עלייה סלקטיבית. אבל אתם תומכים בהתנחלות במקומות מסוימים מעבר למה שהיה נקרא פעם "הקו הירוק", וזו האמת לאמיתה, אז לשם מה הקשיים שאתם גורמים?

מה אמר מר פרס? – "הם חיים במתח מתמיד, המתנחלים האלה, ואיך יחיו בעתיד, אפילו יהיו 000,100?" אני מבטיחך, מר פרס, שהמתנחלים ביהודה ובשומרון אינם חיים במתח. אתה יכול לשאול אותם. לך אליהם. חיות משפחות עם ילדים קטנים, יש גני–ילדים, מחנכים את הילדים, והם הולכים לבית–הספר. איש אינו מפחד ואיש אינו חושש. אדרבא, הם חיים בהתרוממות הרוח. הם שבו למולדת, יש להם הכרה שהם עושים בשביל המולדת. יש להם הכרת שליחות, ואין שום מתח. ודאי, הם מחזיקים נשק בידיהם. הם חייבים לשאת נשק. האם כשנבנתה הארץ בתקופה אחרת, בשיטת "חומה ומגדל" בתוך אוכלוסייה ערבית צפופה, לא החזיקו המתנחלים נשק בידם כדי להגן על חייהם ועל חיי האחרים, שכניהם? האם יש בזה מן הפגם, שמתנחלים בארץ–ישראל רוצים להגן על עצמם בלא להזדקק להגנת הזולת? נכון, הם מוכנים להגן על עצמם, אבל אין מתח. כמובן, אם יהיו יותר מתנחלים, יהיה טוב יותר.

איננו מנשלים את הערבים. אני רוצה לומר זאת בהדגשה, משום שמדברים אלה נוצר רושם כאילו התנחלותנו גורמת עוול. אנשים עולים על הר, על סלע שמעולם לא עובד בידי אדם, גם לא בימי אבותינו ואבות אבותינו, ושם הם מתנחלים. האם איננו צריכים להכיר במעשה הגדול הזה? יש לשבח חלוציות כזו. הם חיים בצמצום, כמו בימים עברו. הם חידשו את המסורת החלוצית. איזה מתח יש בחייהם? הם חיים במולדת בכבוד, בחירות וברעות. מי ייתן שתרבה ההתנחלות וירבו המתנחלים. אני אומר זאת מעל בימת הכנסת.

להווי ידוע, אני בטוח שעם ישראל רוצה בהתנחלות, אבל ההתנחלות איננה רק זכות. ההתנחלות היא חלק חשוב מאוד של ביטחוננו הלאומי. היא קטע במערכת הנותנת ביטחון לעתיד. אנחנו רוצים לחיות בשלום עם שכנינו, המתנחלים רוצים לחיות בשלום, והשכנים חיים אתם בשלום. אומנם, לפעמים קורה משהו. אך כפי שכבר אמרתי, דברים כאלה קורים בכל מקום. לכן, בנוגע להתנחלות, אל נוציא לעז על עצמנו. אין זה בריא וגם אין זה דרוש.

אשר לאוטונומיה – זהו אחד הדברים המעניינים ביותר ששמעתי בכנסת בתקופה האחרונה. חבר הכנסת פרס וחבריו כבר הספידו את האוטונומיה פעמים מספר. היום שמחתי לשמוע את דבריו של חבר הכנסת יצחק רבין, ששיבח את הסכמי קמפ–דייוויד והעריך את ההישג שבהם. הוא טען, שלפני כחצי שנה הייתי צריך ליטול יוזמה ולהזמין את נשיא ארצות–הברית ואת נשיא מצרים למעין קמפ–דייוויד שני, כדי לשוב ולאשר את הסכם קמפ–דייוויד הראשון.

יצחק רבין (המערך):

הסכם על האוטונומיה.

ראש הממשלה מ` בגין:

הסכם האוטונומיה הוא חלק של הסכם קמפ–דייוויד, בסדר, אין זה משנה. מה אמרת בלעז? – reaffirmation.

לא יכולתי לקבל את העצה הזאת. אני תמיד מוכן לשמוע לעצה טובה, אדרבה. אבל לא יכולתי לקבל את עצותיך, ואסביר לכנסת מדוע. ראש הממשלה של מדינת ישראל חתם על ההסכם על האוטונומיה במו ידיו, גם נשיא מצרים חתם עליו, ואילו נשיא ארצות–הברית חתם כעד. האם צריך ראש הממשלה ליטול את היוזמה ולבקש אישור מחדש של אותו הסכם? הרי בכך הוא כאילו מציג סימן שאלה על תוקפו של ההסכם. אם ההסכם קיים, ואם הוא נחתם, הרי שהוא בתוקפו. למה צריך לדון בו מחדש? למה צריך לאשר אותו מחדש? אם מבקשים אישור מחדש, כאילו מטילים ספק בתוקפו.

אני מעולם לא הייתי מוכן להטיל ספק. אני רוצה לומר לכם, רבותי, הטענה שלנו – נאמנות להסכמים, ביצוע הסכמים – היא טענה שאיננה מושמעת לשווא בחוגים מדיניים רבים. אל תחשבו שהדברים האלה נזרקים סתם כך לחלל האוויר. במעשינו הוכחנו נאמנות להסכם, ואנחנו זכאים לדרוש נאמנות מאחרים.

נכון, הוגשו עמדות מסוימות, אבל אנחנו אמרנו שבעינינו הן אינן בסיס לדיון. אנחנו רוצים לדון על ביצוע הסכם האוטונומיה עם שתי המדינות שחתמו אתנו על הסכם קמפ–דייוויד. זו הודעה חיובית. לא הסתפקנו בשלילת העמדה שלא נתקבלה על דעתנו. הגשנו הצעה חיובית – בואו, נתכנס ונשב. אם תרצה ירדן לבוא ולדון על האוטונומיה על–פי ההסכם, היא מוזמנת, בבקשה, אבל לא על מזרח–ירושלים לקחת אותה, לא על יריחו ליטול אותה, ולא על הסדרי ביניים, אלא יש לדון על–פי הסכם קמפ–דייוויד. שם יש הסדרים אחרים לגמרי על תקופת מעבר, על ישיבתו של צה"ל ביהודה ובשומרון לא רק כדי לתת ביטחון לחמש השנים, אלא גם beyond – מעבר לחמש השנים, לזמן רב, אפשר לומר – לאורך ימים, במובן התנכ"י האמיתי של הביטוי. ירדן מוזמנת לבוא ולדון על–פי הסכם זה, בבקשה.

אבל אתם כבר הספדתם את האוטונומיה. בנאומו אמש אמר חבר הכנסת פרס: "האוטונומיה נחנקה". במו אוזני שמעתי זאת. הבוקר, ליתר ביטחון, קראתי את הסטנוגרמה, שמא טעיתי בשמיעה, אך היה כתוב "האוטונומיה נחנקה". אם היא נחנקה, אז היא מתה. הרי לחנק אין שום תוצאה אחרת. בנאומו גם אמר חבר הכנסת פרס, שאפשר לעשות הסדר ביניים עם חוסיין וגם – כן, כך הוא אמר – להשתמש בתוכנית האוטונומיה לפי קמפ–דייוויד. הציטטה המדויקת: "הסדר הביניים יכול להיות מושתת גם על תוכנית האוטונומיה לפי קמפ–דייוויד". האם היא נחנקה וקמה לתחייה? כל כך מהר, בערב אחד, בנאום אחד? אני תמה. האם האוזניים אינן שומעות מה שהפה מדבר, האם העין לא ראתה מה שהעט כתב? הנה, בין רגע האוטונומיה נעלמה, ואין על מה להתווכח וצריך הסדר ביניים, ולפתע היא חיה.

רבותי, בכל הכנות אני רוצה לומר, שבימים אלה אין שום תוכנית מדינית שיש סיכוי שתוליך ליחסי שכנות טובים והוגנים ולשלום, פרט לתוכנית האוטונומיה. חפשו ככל שתרצו – חלוקה פונקציונלית, אופציה ירדנית, כל האפשרויות שבעולם – ולא תמצאו. טוב שרובנו ככולנו הצביע. אין תוכנית אחרת. יש לעמוד על תוכנית זו, ואנחנו מוכנים לכך, משום שאנחנו רוצים בשלום עם שכנינו. אנחנו רוצים לחיות אתם בכבוד הדדי, ואיננו רוצים לעשות עוול. חבר הכנסת רבין אמר היום בחוסר זהירות – ואני בטוח שהוא יצטער על הביטוי הזה – "לשעבד 2.1 מיליוני אנשים מעם אחר". האם מישהו בבית הזה רוצה לשעבד ערבי אחד? לשעבד, כלומר לעשות אותו עבד? אני בטוח שאתה מצטער על הביטוי הזה. אין יהודי הרוצה בכך. מאז קמנו, מאז דבקנו בציון, אנחנו רוצים לחיות עם השכנים הערבים בכבוד הדדי, בחירות ובקדמה אנושית.

תופיק זיאד (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):

אתם משעבדים את האזרחים הערבים של המדינה. מה תעשו באחרים? אתם משעבדים את אזרחיה הערבים של המדינה.

ראש הממשלה מ` בגין:

אין היום שום תוכנית אחרת, תתפלאו לשמוע. התוכנית היחידה היא אוטונומיה עם תקופת מעבר, ואחרי תקופת המעבר יגיש כל אחד את תביעותיו על–פי זכויותיו. זה בהחלט מותר על–פי הסכם קמפ–דייוויד. אך מי שחתם כעד איננו צריך לקבוע מראש מה יקרה אחרי תקופת המעבר ואיננו יכול לקבוע זאת, בשום אופן לא. אנחנו, בקווי היסוד של המדיניות, כתבנו בגלוי מה זכותנו לפי הכרתנו. אבל גם אז תהיה אוטונומיה. לא נרצה להתערב בחיי היום–יום של שכנינו. בכל התנאים תהיה אוטונומיה מלאה. נעניק אותה ונשמור עליה. אין תוכנית מעשית אחרת. כל התוכניות שהעלה אתמול חבר הכנסת פרס הן תיאורטיות, אין להן שחר ואין להן יסוד במציאות. דווקא הערבים אינם מוכנים אפילו לשמוע אותן. ומה אתם – אנשי המערך – עושים בינתיים? – את השלום אינכם משיגים, על ההסכם אינכם חותמים, אבל על חלק של ארץ–ישראל אתם מוותרים. זוהי התוצאה היחידה. יש דור, דווקא הדור האחרון לשעבוד והראשון לגאולה, שזכה לראות את ירושלים מאוחדת ואת ערי אלוהינו חוזרות אלינו. האם הוא, הדור הזה, צריך מיוזמתו שלו להציע לחלק את מורשתו ואת מכורתו? אוי לאוזניים שכך שומעות.

אדוני היושב–ראש, הבה נתאחד סביב הסכם קמפ–דייוויד. נעמוד על היסוד שהוא מייצג, נדאג לשלום ונשמור על ארץ–ישראל. אל נחלק את מולדתנו ואת ארצנו. הזכות הזו אינה ניתנת לערעור. זכותו של העם היהודי על ארץ–ישראל היא זכות נצח.

אדוני היושב–ראש, אני מתכבד לבקש מהכנסת לאשר את שתי הודעותי מאמש.