הישיבה המאה-ותשעים-ואחת של הכנסת התשיעית יום שני, ט״ו שבט תשל״ט 12 פברואר 1979 שלושים שנה לכנסת, תש״ט-תשל״ט
ראש הממשלה מ. בגין :
אדוני היושב-ראש, מורי ורבותי חברי הכנסת, יורשה לי להוסיף ולברך את ידידינו הוותיקים, חברי הכנסת לשעבר, אשר באו היום להשתתף ביום חגנו, יום זכרונותינו המשותפים.
בשם הממשלה הריני מברך, אדוני היושב-ראש, אותך, את סגני היושב-ראש ואת כל חברי הכנסת ליום הולדתה ה-30 של הכנסת.
לפני שלושים שנה, עם שעמד בעיצומה של מלחמת קיום, לאחר שכבש את חירותו במלחמת מעטים נגד רבים, נקרא ללכת לקלפיות כדי לבחור לאסיפה המכוננת. היה זה אקט עליון בדמוקראטיה פארלאמנטארית. על-פי שמה וטיבה היתה צריכה האסיפה המכוננת לתת חוקה לעם, להתפזר ולאפשר לבחור את בית הנבחרים הראשון. אך קרה אחרת, האסיפה המכוננת החליטה לכנות את עצמה: הכנסת הראשונה. מאז אנו מונים את מספר הכנסות עד הכנסת התשיעית.
באסיפה המכוננת גם הוחלט לתת חוקה לעם, מגילות מגילות. נכתבו המגילות, אבל עדיין מגילת המגילות לא נצטברה. נקווה שבכנסת התשיעית אמנם כן יכונסו כל חוקי-היסוד לתוך חוקה שתינתן לעם ישראל במדינתו.
אדוני היושב-ראש, הכנסת מוכיחה על-פי ההשתתפות בבחירות את גידול האומה. לכנסת הראשונה היו בעלי זכות בחירה 506,567 אזרחיות ואזרחים; לכנסת השניה — 924,885; לכנסת השלישית — 1,057,609; לכנסת הרביעית — 1,218,483; לכנסת החמישית — 1,271,285; — לכנסת השישית — 1,499,709; לכנסת השביעית — 1,748.710; לכנסת השמינית — 2,037,478; לכנסת התשיעית — 2,236,293 האחוז הגבוה ביותר של אלה שהשתמשו בזכותם לבחור היה לכנסת הראשונה — כמעט 87%; הנמוך ביותר — לכנסת השנייה — 75%. אבל עובדה היא שבכל הבחירות השתתפו קרוב ל-80% מקרב בעלי זכות הבחירה. עובדה זו מוכיחה את ההתעניינות של עמנו בהליך הדמוקראטי.
במדינות אחרות, דמוקארטיות, כמו בבלגיה, מטילים קנס על אזרחים שאינם משתמשים בזכותם לבחור. אין אצלנו עונש כזה. אף-על-פי-כן כל האזרחים אשר יש להם זכות בחירה, ברובם המכריע הולכים באופן חפשי אל הקלפיות כדי לבחור בבית המחוקקים שלהם. עובדה זו היא לכבודה של האומה.
מתחילה, אדוני היושב-ראש, היתה עדיין מעין סתירה בין יריבות מדינית לגין יחסים אישיים. מי שהחל את פעולתו הפארלאמנטארית מן הכנסת הראשונה — ורק מעטים בבית הזה יושבים הנמנים עם אלה — זוכר כי בראשית צעדיה של הכנסת כמעט שהיתה זהות בין יריבות מדינית לבין התנכרות אישית. אבל ברבות הימים למדנו כולנו כי אפשר להיות יריב מדיני וגם להתווכח, לעתים בחריפות, עם יריב ואפשר לקיים לא רק יחסים של כבוד הדדי אלא גם של חיבה ואפילו ידידות — יריב עם יריבו, חבר עם רעהו. זוהי הדרך המקובלת אצל המתוקנות שבאומות. אשרינו שגם הכנסת זכתה לנוהג כזה.
המשטר שלנו הוא של דמוקראטיה פארלאמנטארית. דבקנו בה בכל לבנו. אמנם כן, אנו יודעים, שעל הדמוקראטיה הפארלאמנטארית עברו משברים קשים בין שתי מלחמות, ומשברים אלה הולידו משטרים טוטאליטאריים שהיו למשטרי דיכוי, הרס, רצח ודמים; גם אחרי מלחמת העולם השנייה, כאשר בעקבות הצ׳ארטר האטלאנטי ומגילת האו״ם והקרבנות הרבים שנתנה האנושות למען חירות האדם, למען השמדת אויבי האנושות, היתה הנחה ותקווה שהדמוקראטיה, ידה תהיה על העליונה ברוב חלקי תבל, אם לא בכולם. לצערנו לא זו המציאות בימים אלה.
אדוני היושב-ראש, קיימות היום 151 מדינות, ומהן רק 35 הן מדינות דמוקראטיות; כלומר יש בהן בחירות חפשיות, מפלגות שונות, חירויות הפרט ועליונות המשפט. קצת פחות מ-80% מהאנושות חיים תחת רודנות ממין זה או מסוג זה. רק קצת יותר מ-20% נהנים מאותם ערכים שדבקנו בהם בכל לבנו ובכל נפשנו, שהם גם אנושיים וגם לאומיים. אבל יש לומר: אשרינו שאנו נמצאים בתוך המיעוט הזה, שהוא המיעוט החפשי בקרב האנושות.
החירות האנושית נמצאת בהתקפה מתמדת, כפי שאנו רואים גם בימים אלה, ואומות חפשיות מעטות שנותרו חייבות כולן להתלכד כדי לעמוד על המשמר למען החירות שתישאר, ובבוא היום, ברצון האדם בן- החורין, היא תנצח. זוהי תקוותנו, זוהי אמונתנו.
אדוני היושב-ראש, על בעיותיה של הכנסת לא אדבר. אני מייצג את הרשות המבצעת, וכבודו התייחס אליהו בתקיפות רבה ומשכנעת. אבל אני מבקש להעיד כי ביקרתי בארצות רבות וראיתי בתי נבחרים רבים מאוד. מתוך השוואה יכול אני לומר, בלי הפרזה, שהכנסת היא אחד מבתי המחוקקים הטובים בעולם. כמובן תמיד יש מה לתקן, על כולנו לתת את דעתנו אל אשר יש לתקן.
בדרך-כלל, אדוני היושב-ראש, בכנסת, כמו בכל פארלאמנט, יש ימי קטנות רבים; מעשה חקיקה, תיקון חוק, דיון על תופעה ציבורית, הצעה לסדר-היום ועוד. אבל יש ימים בכנסת, כמו בכל בית נבחרים חפשי, שבהם כל גדולתו של הפארלאמנט, המייצג את דעת-הקהל החפשית בקרב האומה, באה לידי ביטוי. ימי הקטנות הם מרובים, הימים הגדולים הם מעטים; אבל האחרונים הם הגמול לראשונים. לנו בכנסת, במשך שלושים שנה, מלבד ימי הקטנות הרגילים שהם לחם חוקו של כל בית נבחרים, היו גם ימים גדולים, ימים אדירים, ימים של תוגה, וגם של חדווה; של יגון וגם של התרוממות הרוח; של הבעת דאגה וגם של הכרת נצחון; של ויכוחים חריפים וגם של הפגנת אחדות לאומית.
אדוני היושב-ראש, מה אאחל לכנסת ביום הולדתה ה-30? דור הולך ודור בא, והכנסת תישאר על כנה, כי היא נושאת ביטוי לריבונות העם החפשי בארץ- ישראל. יהי רצון שבכנסת התשיעית ובכנסות הבאות נהיה עדים, יהיו בני עמנו עדים, להצלתם ולעלייתם של כל אחינו הנמצאים בארץ סבל ושביה. יהי רצון שתהיה בימינו ובימים הבאים שיבת-ציון של מיליונים יהודים מן המערב ומן המזרח גם יחד.
ותפילה נישאת מעמקי הלב: יהי רצון שעוד בכנסת התשיעית נזכה כולנו לשלום בארץ-ישראל ומעבר לה.
