הישיבה המאה-ושתים-עשרה של הכנסת השמינית יום שלישי י״ב כסלו תשל״ה 26 נובמבר 1974 – הודעת הממשלה בדבר החלטות עצרת האומות המאוחדות – דיון

דברי הכנסת
מאת:
מנחם בגין
פורסם בתאריך:
י"ב כסלו התשל"ה, 26 בנובמבר 1974
נושאים:
מדיניות חוץ - או"ם, דיפלומטיה. מורשת ישראל - אנטישמיות, שואה. הסכסוך הישראלי פלסטיני - אש"ף, טרור ופיגועים, סוגית הפליטים, פלסטינים. מחתרות - המנדט הבריטי. אישים - יאסר עראפת. ממשל - כנסת. חינוך - נוער, ערכים בחינוך. שלום
בגין יוצא נגד ההחלטה מס' 741 של עצרת או"ם. בגן קורא לקיים מתקפה מתמדת הגד ארגוני טרור המשולבת עם מסע הסברה רחב. בגין טוען שאין לקרוא למפלגתו או לכל מפלגה אחרת לוותר על עקרונות על-מנת להקים ממשלת אחדות. בגין מזהיר, שגם ממשלה "היונית" ביותר בהיסטוריה של המדינה תואשם ב-"סגירת אופציות לשלום".
ציטוטים נבחרים מהמאמר חיפוש חדש

 

אדוני היושב-ראש, מורי ורבותי, חברי הכנסת, אין לנתק את החלטת העצרת מס׳ 741 מנאומו של יאסר עראפאת באירגון האומות המאוחדות. הוא אמר: ״נוסף לזה העניקה החלטת החלוקה למתיישבים האימפריאליסטיים 45% מאדמת פלשתין. אולם לא היה להם די בכך והם ניהלו מלחמת טרור נגד האוכלוסיה הערבית.״

אדוני היושב-ראש, באולם הגדול של עצרת האומות המאוחדות לא קם איש מבין נציגי העמים כדי לנסות לתקן את הכזב שיצא מפיו של רב-המרצחים. אבל אנו, המתיישבים, המתנחלים, היהודים ששבו לארץ-ישראל, זוכרים את ה-29 בנובמבר 1947. על איזו מדינה הוחלט אז? — על מדינה יהודית בלי הגליל המערבי, בלי מחצית הנגב, בלי יפו, בלי לוד ורמלה, בלי ירושלים כולה. ועל המדינה היהודית הזאת קמו אויבינו למחרת היום, ב-30 בנובמבר, כדי לנסות להטביעה בדם. כל האירגונים היהודיים, שעדיין היו במחתרת, נצרו נשקם למשך שנים-עשר ימים תמימים. הם הגנו על הישובים המותקפים שבהם נפלו עשרות ונפצעו מאות ולא יצאו להתקפות-נגד בקראם במישרין לערבים לא לשפוך דם יהודי, לחיות עמנו בשלום בארץ שעמדה להשתחרר לחלוטין מן השלטון הבריטי, בשיווי זכויות, בקידמה אנושית. הם לא שעו. ורק לאחר שהוסיפו במשך קרוב לשבועיים לשפוך דמם של יהודים, אנשים נשים וטף — יצאנו להתקפת-נגד.

כך משוכתבת באירגון האומות המאוחדות ההיסטוריה של ימינו. בעקבות הדברים האלה של עראפאת קיבלה עצרת האומות המאוחדות את ההחלטה האומרת: ״העצרת מאשרת את זכותם הבלתי-מעורערת של הפלשתינאים לשוב לבתיהם ולרכושם שמהם גורשו ונעקרו, וקוראת לשובם.״

על-פי סעיף זה בהחלטת עצרת האומות המאוחדות, כאילו אנחנו תקפנו את הערבים בארץ-ישראל ולא הם אותנו; כאילו אנחנו פלשנו לארץ ערבית ולא צבאות ערב עשו זאת למחרת הכרזת עצמאותנו ופלשו לתוך ארץ-ישראל ממזרח, מצפון ומדרום.

המלים האלה בהחלטת עצרת האומות המאוחדות אשר הוכנסו לתוכה על-ידי אויבינו ואושרו על-ידה ברוב של 89 קולות — מה פירושן ? אבקש את כל עמנו להבין את מהותו של סעיף זה, ובמיוחד את ה״פלשתיניסטים״ מבית. היום ברור, אדוני היושב- ראש, שכוונת החלטה זו היא לא רק ליריחו ולחברון אלא גם לרמלה וללוד, ליפו ולעכו, לרחביה ולמרחביה, לעין-החורש ולרמת-הכובש וללהבות-הבשן.

נרשום לפנינו את התוכן ואת הכוונה ונדע. עלינו להשיב לסעיף הזה שהתקבל בהחלטת העצרת מס׳ 741. הם לא יוכלו לבוא ליפו או לרמלה או ללוד. אנו לא רצינו שיעזבו את הערים האלה, כולנו הושטנו ידנו לשלים, אבל הם קמו עלינו לכלותנו. מאז גדל הישוב היהודי מ-650,000 ועד ל-3,000,000 בקירוב. לא שאיננו מבינים לנפש הפליט. העם היהודי הוא עם פליטים ואנו מבינים לחלקו המר של פליט בכל העולם. אבל הניתן להחזיר, כפי שכתוב פה בעקבות דברי עראפאת, את אלה שעזבו בימי מלחמת הקיום שלנו את הערים ואת המקומות האלה בארץ-ישראל ? הן אחד הפירוש: החרבת מדינת ישראל.

זוהי האמת. יש כאלה המהלכים גם בקרבנו וטוענים כי מי שאינו מכיר בזהות הפלשתינאית, בישות הפלשתינאית, בעם הפלשתינאי — הוא, רחמנא ליצלן, ריאקציונר — בערך כמו הגברת גולדה מאיר. ואילו מי שנושא את דגל הקידמה — מכיר בישות, בזהות, בתביעה. לא היה ולא נברא, אדוני היושב-ראש — נהפוך הוא. אלה הטוענים כך הם נושאי הריאקציה האפלה ביותר, כי פירוש הדבר : החרבת מדינת היהודים. לו לכך היה מגיע, לא רק אנחנו היינו חוזרים לאפילה ותהום וחוסר מולדת, אלא האנושות כולה היתה חוזרת לתקופה השחורה שבה היא סבלה גורלו של עם אחד בלי ארץ, בלי כוחות מגן, נרדף על צוואר, נדכא עד עפר, דמו נשפך כמים, וחוסר כוח המגן בידיו הוא המשמש פרובוקאציה לשפיכת דמו מדור לדור. אנו נדחה את הריאקציה האפילה הזאת ונתייצב לצד הקידמה. כל דבר שיש בו השלמה עם קיומו של העם היהודי כעם ריבוני וחפשי בארץ-ישראל — ניחא; כל דבר הסותר את הקיום הריבוני — פסול, אפל, ריאקציוני, ולעולם לא נקבלו.

בעיית הפליטים אפשר לפתור אותה: אלה שבתחום השיפוט שלנו — נדאג לפתרונה; אלה שבתחום השיפוט של ארצות ערב, על האדמה, המים הנפט, המיליארדים — הם יפתרו בעייתם. אין שום פתרון אחר. להווי ידוע לעם הערבי הגדול ולעמים אחרים: אין שום פתרון אחר כדי שמדינת היהודים תהא קיימת לעד. והרי אחרי כל המלחמות בימינו, שכולן ארורות, אכזריות, נוצרות בעיות פליטים, וכך פתרו אותן באירופה, באסיה ובכל שאר היבשות, כך ולא אחרת. וכך, באופן אנושי, חיובי, תיפתר גם בעיית הפליטים שקמה רק משום שנעשה נסיון חוזר ונשנה להשמיד אותנו והוא לא הצליח. ברוך השם שלא הצליח.

עוד אמר עראפאת: ״לו היתה הגירתם — כלומר: שלנו — לפלשתין מטרה לחיות כאזרחים שווי זכויות עמנו, היינו מעניקים להם מרחב במסגרת האפשרויות של מולדתנו כפי שאירע עם הארמנים והצ׳רקסים״. אדוני היושב-ראש, חובתי להפנות תשומת לבה של הכנסת לביטוי זה. זה המעמד שהיו מוכנים להעניק לנו: של הצ׳רקסים, של הארמנים, ולא בהיסח  הדעת הפכתי את הסדר. הארמנים — זכור נזכור.

על רקע דברים אלה של עראפאת קיבלה עצרת האו״ם החלטה האומרת: ״העצרת מכירה בכך שהעם הפלשתינאי הוא צד ראשי בכינון שלום והיא מכירה בזכותו של העם הפלשתינאי להשיג את זכויותיו בכל האמצעים בהתאם למטרות והעקרונות של מגילת האו״ם.״ כדי להבהיר ,את משמעות סעיף זה בהחלטה 741, אעמוד קודם דווקה על הסיפה שלו האומרת: ״בהתאם למטרות והעקרונות של מגילת האו״ם״, מלים יפות, נאות. כולנו קראנו את מגילת האו״ם — מלים יפות, טובות. אבל מה אמר יאסר עראפאת לפני העצרת בקשר עם מגילת האו״ם ? לאחר שתיאר את המלחמה של אירגוני המרצחים הערביים הפטיר והודיע : ״זהו המאבק הצודק והחוקי שאמנת אירגון האומות המאוחדות הנציחה אותו.״ במלים אחרות: פירוש המלים ״בהתאם למטרות והעקרונות של מגילת האו״ם״ הוא בידיו והוא מפרש אותן, שרומא, אתונה, לוד, קריית-שמונה, מעלות, בית-שאן — כל אלה בהתאם לעקרונות ולמטרות של מגילת האו״ם.

עכשיו נשוב לחלק הראשון של המשפט. יש להם זכות, כך נאמר, להשיג את זכויותיהם בכל האמצעים. אדוני היושב-ראש, מאז הוקם האירגון הבין-לאומי לא הוכנסו לאחת מהחלטותיו שתי המלים האלה — ואני שם את הדגש במילה הקטנה ״בכל״ — והן היו שגורות בפיהם של שני רודני דמים בתקופתנו; שמם: סטאלין והיטלר. רק הנאציסם והבולשביסם טענו שאפשר להשיג מטרה בכל האמצעים והם הוכיחו את זה — בכל האמצעים. בעקבות פילוסופיה נאצו-קומוניסטית זו עונו מיליונים והוטלו למחנות ריכוז ולמחנות השמדה, נרצחו והובלו למיתות משונות. אנחנו היהודים שילמנו את הגבוה בכל המחירים של האסכולה הקומונו- נאצית הזאת, אבל גם עמים אחרים שילמו מחיר.

אחר כל אלה בא אירגון האומות המאוחדות וקיבל תכתיב מן המסמכים שנחתמו בשנתיים האחרונות לאמור : ״בכל האמצעים״. מה פירוש ״בכל״ בקשר עם אמצעים ללחימה ? כבר אמרתי : רומא, לוד, אתונה, שמיר — כל האמצעים; טוניס — כל האמצעים. בדורנו ראינו מלחמות שיחרור. אני מבקש לומר, אדוני היושב-ראש, על יסוד נסיוננו, שאנו מעולם לא גרסנו שכל מטרה מקדשת את האמצעים, או שמטרה כלשהי מקדשת את כל האמצעים. לא. אנחנו הטלנו על עצמנו מגבלות יסודיות חמורות. היום אנו יכולים לשאול: האם במשך שנות מלחמה ארוכות נפגע ילד בריטי אחד בארץ-ישראל ? אשה אחת ? האם אי-פעם התקיפה המחתרת היהודית ביודעין אוכלוסיה אזרחית בארץ- ישראל בזמן מלחמתה לשיחרור הארץ ? ולא רק אנחנו נהגנו כך. אין תנועת שיחרור בעולם שעשתה את האוכלוסיה האזרחית מטרה לפגיעותיה. עכשיו הם אומרים ונתנו לכך את הגושפנקה: אפשר להילחם בכל האמצעים. לו היה הדבר תלוי בעצרת האו״ם, הרי היא התירה את דמנו, כאילו הכריזה שכל יהודי הפקר, כאילו אמרה: לכו והירגו יהודים, הילחמו במדינת ישראל בכל האמצעים. אלא, ברוך השם, הדבר אינו תלוי בהם, ואנו נשיב הפעם בשלוות נפש מוחלטת של אנשי נסיון והתנגדות יהודית: דם יהודי לעולם לא יהיה עוד הפקר, וכל יד אשר תורם על ילד יהודי, אם בארץ-ישראל ואם בתפוצות הגולה, תקוצץ על-ידי לוחמים יהודים.

אבל הקריאה שלהם ״בכל האמצעים״ היא לא רק אופיינית; היא צריכה לשמש לנו אזהרה. איך מגיבים עמים אחרים על נסיונות כאלה? ברשות היושב- ראש, אקרא כאן תרגום פיסקה מתוך מאמר ראשי של עתון לונדוני המסמל את השלווה, את המהוגנות, את השקט הנפשי מול כל מאורעות, ושמו ״טיימס״. הנה בעקבות המאורע הנורא בעיר בירמינגהאם כותב העתון המפורסם: ״יש זמנים שבהם תגובה רגשית למאורע ציבורי היא גם ההגיונית ביותר. התשובה הטבעית לרציחות בבירמינגהאם היא של זעם והחלטיות. זו תשובה יותר בריאה מאשר כל נסיון להסביר בדרך ההגיון — במקור to rationalize — את אשר אירע או להעמיד פנים שאפשר לספק את דעת-הקהל בדרך כלשהי זולת אמצעי תגובה יעילים ביותר.״ נדע ונלמד.

אדוני היושב-ראש, לאחר הדברים האלה — המסקנות : א) דרושה ללא דיחוי מתקפה, מתקפה מתמדת, נגד אירגוני המרצחים. לא מעשי תגמול כפי שהשמענו הלוך והשמע, אלא מלחמה בלתי-פוסקת במרצחים הללו. אבקש לשאול: האם יש עוד ארץ אחת בעולם שבה בתי-הספר נשמרים על-ידי אנשים חמושים? לא באירופה, לא באנגליה, לא באסיה, לא באפריקה, ולא באוסטרליה. מדוע מנת חלקנו משמר על בתי-הספר שלנו ? ההורים והתלמידים עצמם מחזיקים נשק בידם ושומרים על תינוקות דבית-רבן, מדוע ? — משום שאנחנו יודעים שהרוצחים הללו עלולים לבוא ולרצוח את הילדים בבתי-הספר. מניין אנחנו יודעים זאת? — משום שעשו זאת. שמענו אותם אומרים אחרי הרצח בקריית-שמונה: נשוב ונעשה מעשה כזה; אמרו וקיימו במעלות. אחרי מעלות הודיעו: נחזור ונתקוף בדרך זאת; אמרו וקיימו בבית-שאן. ואנחנו כאילו נמתין ל״קריות-שמונה״, ל״מעלות״, ול״בתי-שאן״? מי יכול לדרוש זאת מאתנו ? והרי על-פי הנסיון זה ישוב ויתרחש אם לא נתקוף אותם בכל הזדמנות ובכל מקום. המסקנה ממה שאירע, ממה שנאמר וממה שהוחלט, היא מתקפה מתמדת ללא לאות. מה קורה לנו ולעולם ? בביירות ובדמשק מתאכסנות מפקדות של אירגוני המ- רצחים, הן מתכננות את ״מעלות״ ואת ״בתי-שאן", הן מכינות את הנשק ואת שליחי הרצח, ואנחנו צריכים לדעת כי מפרק לפרק יבואו וירצחו איש אשה וילד. אחת היא איפוא המסקנה: מתקפה בלתי-פוסקת ומת- מדת באירגוני המרצחים הללו עד אשר נשים קץ למעשיהם הרצחניים-הנאציים המבוצעים נגד האוכלו- סיה האזרחית בכוונה תחילה ועל-פי תיכנון מראש.

ב) דרוש לנו בימים אלה מסע הסברה אשר כמוהו לא היה. אני מעיד, אדוני היושב-ראש, גם כקורא עתונות בין-לאומית, כי בכל השבועיים האחרונים הועמדה היא לרשותם של הערבים. יש להם כסף רב. עובדה היא שעמודים שלמים ב״ניו-יורק טיימס״ וב״טיימס״ של לונדון ועוד הועמדו לרשותה של התעמולה העויינת. קראתי במו עיני את המודעות שלהם; וקולה של ישראל לא נשמע. שבועיים של הדיון ההוא על בעיית ארץ-ישראל, הקרויה בפיהם פלשתין, שבועיים אלה עם קבלת הפנים לעראפאת — ואין קול יהודי. זהו אחד המחדלים המרים ביותר מצדנו בתקופה האחרונה. שר החוץ צריך היה לצאת, כל הכבוד, לקבלת הפנים שהוא עומד לערוך לאורח, אבל אני רוצה לומר לו — ודאי יקרא את דברי בפרוטוקול — שאם הוא מזמן ללשכתו את הנציגים הדיפלומאטיים של כל המדינות שעמן אנחנו מקיימים יחסים דיפלומאטיים ומסביר להם שבעצם טעו בנוגע לאירגוני המרצחים — אמנם יש לכך איזו חשיבות, אך מוגבלת ביותר. בימינו אין עושים מדיניות על-ידי מה שנקרא בלשון הדיפלומאטית הפאראדוקסאלית ״איגרת בעל-פה״. בימינו נלחמים על נפש העמים, על דעת-הקהל בכל ארץ, ומשום כך כל האיגרות הללו הנאמרות בעל-פה, הנשלחות שם, אין בהן שום השפעה ממשית על מהלך העניינים. מסע הסברה עולמי — אנחנו מסוגלים לערוך אותו בכל ארץ חפשית ובכל כלי התקשורת. זכותנו על ארץ-ישראל, מעמדה של מדינת ישראל, בטחונה, שלומו של העם היהודי, הערכים האנושיים הגדולים ביותר הקשורים בתקומת ישראל — צריך לפתוח ולנהל מסע הסברה כזה ללא דיחוי, בהתמדה ובכל הכוח הרב העומד לרשותנו.

ג) אני מבקש לברך על החלטת הממשלה מיום א׳ בעניין התנחלות יהודית במעלה-אדומים המוזכר בספר יהושע. אני מברך את הרוב בממשלה שסמך ידו על תכנית ההתנחלות, אבל אני מבקש לשאול: הזו ההתנחלות ואין זולתה? היום כבר ברור לכל הבית, גם לאגף שמשמאלי, שהברירה האחת והיחידה היא או שלטוננו ביהודה ובשומרון, או שלטונו של עראפאת. זו המציאות לאחר ועידת רבאט והחלטת אירגון האומות המאוחדות. ודאי שגם אתם תעדיפו את שלטון ישראל על שלטונו של עראפאת. נעשה התנחלות רבתי ביהודה ובשומרון, בעיר ובכפר, בעזרת הנוער החלוצי הנפלא העומד לרשותנו בארץ וגם בתפוצות העולם, ורוח מרעננת תהא נושבת, חידוש חלוציות האמת, הצימצומית, הקשורה בהקרבה מסויימת, בוויתורים על רמת-חיים, קול קורא: קומו, עלו, התנחלו בארץ-ישראל, בארצנו. נזכה לתקופה חדשה אם זאת תהיה הקריאה. אני משמיע אותה באזני הממשלה : התנחלות בכל רחבי ארץ-ישראל, מהר ובכל הכוח הכביר העומד לרשותנו.

ד) אני קורא לפלשתיניסטים מבית, רשמיים ובלתי-רשמיים, שיעשו חשבון-נפש: מה עוללו לעמם. אדרבה, תקראו את ההחלטות של עצרת האו״ם ותבינו. אם זו ארץ-ישראל — שבנו; אם זו פלשתין — פלשנו ; אם זו ארץ-ישראל — שיחררנוה; אם זו פלשתינה — כבשנוה. פלשתין או פלשתינה — ארץ-ישראל ומדינת ישראל, תרתי דסתרי. איך אנחנו כורתים את הענף שעליו אנחנו יושבים מקדם עד עצם היום הזה. אינכם יכולים לומר שההחלטות שנתקבלו ברבאט או באו״ם נתקבלו בגלל ״קשיחותה״ של הגברת גולדה מאיר, ״נוקשותו״ של הליכוד, או ״נאציותו״ של משה דיין. היום יש ממשלה שיונית כמוה לא קמה מאז מלחמת ששת הימים או אפילו מאז חידוש עצמאותנו. מהלכת בקרבנו יונה צחורה, חמודה, הומיה, מוכנה לכל הוויתורים שבעולם, לרבות יהודה ושומרון. אמרה זאת; אומרת זאת. התבוננו, דעו, לא רק אויבינו — רבים מקרב העמים אומרים, אמנם כן פלשתין. על מי הם מסתמכים ? על השולחן הזה, שולחן הממשלה, בין השאר, במפורש. שמענו את דברי מר ז׳יסקאר ד׳אסטן. הוא אמר: אם ראש הממשלה ושר החוץ של מדינת ישראל אומרים שלא יהיה שלום בלי פתרון הבעיה הזאת הקרויה בפיהם בשם המנכר: פלשתינים, פלשתינאית — מה אני אמרתי ? אותו הדבר. ואז מתקבלות החלטות כאלה, גם ברבאט וגם באו״ם, ומכל מקום — הן מתקבלות. לכן אני פונה בקריאה: אנא רחמו על עמכם ועל עצמכם, ועל הכל — שימו קץ לפלשתיניסם מבית, הוא הרסני. הגרועים באויבינו משתמשים בדברינו כדי להצדיק את נסיונם להחריב את מדינת ישראל, להקים את המדינה הדמוקראטית-החילונית-הפלשתינאית שבה אנחנו נקבל את המעמד של ארמנים, ב״שיווי זכויות״, בשלטונו של עראפאת.

נשובה לארץ ישראל, הרי כולנו כציונים מאמינים בכך, ואין שום ספק שגם נסביר וגם נשפיע. כי יש בידינו גם להשפיע ולא רק להסביר. ישתנה מצבנו מיסודו, על כל המסקנות כפי שהתכבדתי להביא היום לפניכם.

על רקע זה, אדוני היושב-ראש, רציתי להעיר כי אמש שמעתי בטלוויזיה של ישראל הודעה מסויימת שאינני יכול היום שלא להביע את הזדעזעותי העמוקה ממנה. דיבר אחד מראשי המפלגות בישראל, מקרואי העדה ונשואי הפנים, והוא השמיע באזנינו את המשפט הבא: ״אם הליכוד יוותר על כל עקרונותיו, תקום ממשלת ליכוד לאומי״.

מתילדה גז (המערך) :

מי אמר ?

מנחם בגין (הליכוד):

מי שהשמיע, יודע. עוד מעט אגיד. אמר אחד מראשי המפלגות. עוד מעט יהיה הכל ברור. אני בדרך כלל משתדל להבהיר סוגיות.

(קריאה; אם לא אמר, צריך היה לומר).

מאיר פעיל (מוקד):

אילו למדתם ממסקנות רבאט, הייתם משנים את העקרונות שלכם.

יהודה בן-מאיר (חזית דתית לאומית):

רבאט הצדיקה את העקרונות שלכם ?

היו״ר י. ישעיהו:

חברי-הכנסת פעיל ובן-מאיר, אם אתם רוצים להתנצח ביניכם — לא כאן.

מנחם בגין (הליכוד):

חבר-הכנסת פעיל, אני מייעץ לך, כמי ששמע פעם דבריך במעמד אחר, ולכן בכבוד : אנא פשפש בדבריך ובמעשיך. עשה זאת.

מאיר פעיל (מוקד) :

נעשה זאת אהדדי.

מנחם בגין (הליכוד) :

כבד התקדמת. אני מוכן לכך תמיד.

מאיר פעיל (מוקד):

טול קורה מבין עיניך.

מנחם בגין (הליכוד):

פסוקים כולנו יודעים. חבר-הכנסת פעיל, אני לא בטוח שידר תהיה על העליונה בציטוט פסוקים.

במו אזני שמעתי מפי אחד מראשי המפלגות, אני חוזר: ״אם הליכוד יוותר על כל עקרונותיו, תקום וכוי. ״ אני מבקש לדעת איך אפשר להשמיע הודעה כזאת. אני שואל: מה זאת יהדות בלי עקרונות? מה זאת ציונות בלי עקרונות? מה זה סוציאליסט בלי עקרונות ? מה זה מארקסיסם-לניניסם — עם מקף — בלי עקרונות? מה זה מארקסיסם ולניניסם — בלי מקף — בלי עקרונות ? מהו אדם בלי עקרונות ? מה מותרו ? מהי תנועה ציבורית בלי עקרונות ?

יהודה בן-מאיר (חזית דתית לאומית):

דווקה מארקסיסם בלי עקרונות אפשר ללמוד אצל מפ״ם.

היו״ר י. ישעיהו:

חבר הכנסת בן-מאיר, אתה מפריע לנואם.

(קריאה : אתה כבר מומחה למארקסיסם ? למה עוד אתה מומחה ?)

(חבר-הכנסת מ. חריש קורא קריאת- ביניים)

יהודה בן-מאיר (חזית דתית לאומית):

אצלנו אפשר למצוא עקרונות. נדמה לי שעל עקרונות אנחנו יכולים להתווכח. אם יש מי שעומד על עקרונות, הרי זד. אצלנו.

מיכאל חריש (המערך):

העקרון הוא הפופולאריות של הרגע.

היו״ר י. ישעיהו:

אין תכלית בהתנצחות זו מספסל לספסל. איש אינו שומע. אם יש קריאת-ביניים לנואם, בבקשה,

מנחם בגין (הליכוד):

אין דבר, אדוני היושב-ראש. סערות באות וחולפות, לא צריך להתרשם.

למה מטיף מנהיגה של מפלגה — לאופורטוניסם מוחלט ? לציניות מרה ? בימים אלה, כאשר צריך לחנך את הדור הצעיר לאמונה, לאמון, להגינות, לעקרונות.

מאיר תלמי (המערך):

אמרתי - -          

מנחם בגין (הליכוד) :

הכוונה אליך ? עכשיו את יודעת למי הכוונה, חברת-הכנסת מטילדה גז?

מאיר תלמי (המערך):    

אני מבין שאתה מתכוון אלי. אמרתי שאני מכבד את גישתכם לעקרונות ואת גישתכם לעמדות שיש לכם לגבי בעיות יסוד שנראות לי עכשיו כקובעות במדינת ישראל, ואינני חושב שאנחנו יכולים לשבת ביחד בממשלה.

(קריאה : אף אחד לא אמר - - -    )

מנחם בגין (הליכוד):

קריאת-ביניים מבוססת מאוד, מר תלמי, אני עלול לטעות, לא אטעה אחרים. אבקש את הסרט מהטלוויזיה. אני מבטיחך, בשבתי בביתי עם רעייתי שמעתי את מה ששודר בטלוויזיה ואני מקבל את מלוא האחריות עלי על דברים אלה שבמו אזני שמעתי כפי שציטטתי. אני מוכן להזמין את הסרט בטלוויזיה. הדברים שאמרת כאן הם הפירוש שלך. אני מדבר על הקריאה לוותר על כל העקרונות.

המפלגה שמר תלמי דיבר בשמח, אני יודע שמדי פעם החליפה את עקרונותיה, אבל לעולם לא אומר שאין לה עקרונות. ואם כך, היזהרו, רבותי.

משה ורטמן (המערך):

מהי ההצעה לסדר-היום ?

מנחם בגין (הליכוד):

אתה כבר חבר כנסת בעל נסיון פארלאמנטארי. אפשר להעיר הערה כזאת, מבחינה פארלאמנטארית, אבל אין זה סוף-פסוק.

כמובן נתנגד לציניות ולאופורטוניסם, נשמור אמונים לעקרונות, לא נתבע ממך לוותר על עקרונות, חבר-הכנסת תלמי, אבל אל תתבע אתה מאתנו לוותר על עקרונות. כבוד לעקרונות, וביחוד בתקופה הזאת. אבל אין זה סוף-פסוק.

(חבר-הכנסת מ. תלמי קורא קריאת- ביניים)

חבר-הכנסת תלמי, אתה תדבר אחרי.

מה טוענים ? — שיש יהודים שסוגרים אופציות לשלום. אחרי רבאט, אחרי הנאום בעצרת או״ם, אחרי החלטות או״ם — יימצאו יהודים שיעלילו עלילת דם שכזאת על בני עמם: יש יהודים הסוגרים אופציות לשלום. לא עראפאת, לא אסאד, לא סאדאת, לא רבאט, אלא יהודים, שליש מן העם ולמעלה מזה, משום שהם אוהבים את ארץ-ישראל, משום שהם אוהבים את ציון, הם סוגרים אופציות לשלום... עשינו כבר פעם את חשבון סגירת האופציות. להיפך — נכון, מר תלמי, שגם אתה אינר מוכן לרדת מרמת-הגולן ? אתה סוגר את האופציה לשלום עם סוריה. אני כבר לא רוצה לעשות את החשבון הכולל, די לי אם אומר שעוד מעט יגידו כי הממשלה הזאת, הטוענת כי לעולם לא תנהל משא-ומתן עם אירגוני מרצחים, סוגרת את האופציה היחידה לשלום.

(קריאה: כבר עכשיו אומרים.)

על-פי השכל הישר: חוסיין סילק את עצמו מהמשא-ומתן, ובכן, עם מי ינהלו משא-ומתן? ומישהו אומר שבלי פתרון הבעיה הזאת אין שלום במזרח התיכון. עוד מעט — אחד מחברי תיקן אותי והוא צודק — כבר אומרים שאתם סוגרים אופציות לשלום.

העם היהודי סבל די והותר בתולדותיו מעלילות דם. לא דרושה עלילת דם נוספת, של יהודים נגד יהודים, ובייחוד בימים כאלה.