הישיבה המאה ושמונים ותשע של הכנסת החמישית יום רביעי, ח' כסלו תשכ"ג 5 דצמבר 1962- הצעות לסדר היום ועדת חקירה פרלמנטרית בפרשת ישראל בר

 היו"ר י. סרלין:

אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום. ראשונה, הצעד, לסדר- היום של חבר-הכנסת בגין: הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בפרשת ישראל בר לאור פסק-הדין של בית-המשפט העליון.

מנחם בגין (תנועת החירות):

אדוני היושב-ראש. חוק יסוד; הכנסת, בסעיפו ה-22, קובע לאמור: ״הכנסת רשאית למנות ועדת חקירה, אם על-ידי הסמכת אחת הוועדות הקבועות ואם על-ידי בחירת ועדה מבין חבריה, כדי לחקור דברים שהכנסת קבעה; סמכויותיה ותפקידיה של ועדת חקירה ייקבעו על-ידי הכנסת; בכל ועדת חקירה יהיו גם נציגים של סיעות שאינן משתתפות בממשלה, לפי יחסי הכוחות של הסיעות בכנסת".

בבואנו היום להציע, בקשר עם ענין אשר מבחינת חומרתו וחשיבותו אין שיעור לו, להקים ועדת חקירה באחת משתי הצורות הקבועות בסעיף הזה, עלי לציין כי אנו עושים זאת לא רק בגלל הרישה שלו אלא גם בזכות סיפתו. הענין מטבעו שייך לא לחלק אחד של הבית אלא לכל צדדיו. הבטחון הלאומי במלוא משמעות המלים האלו עומד לדיון.

כדי להבהיר, אדוני היושב-ראש, את חשיבות הבעיה, אביא לידיעתם של חברי הכנסת אי-אלו פיסקאות מפסק-הדין של בית-המשפט העליון, בהרכב: כבוד הנשיא, כבוד השופט לנדאו וכבוד השופט כהן, בערעור פלילי 28/62.

המערער, הלא הוא ישראל בר, קבע בית-המשפט העליון, היה ״איש אמונם של כל בעלי הסודות הצבאיים והבטחוניים". במשפט הזה יש להדגיש כמעט כל מלה: איש אמונם של כל בעלי הסודות הצבאיים והבטחוניים.

ועוד. הנאשם ״מסר ידיעות סודיות ביותר". ולהלן: ״יש בין הדברים שנתגלו בהליכים הנוכחיים, כדי לסמר את השערות. ואיש איננו יכול לדעת מה עוד בגדר סכנה ומה כבר בגדר אסון". שתי הפיסקאות הללו אינן זקוקות להדגשה המשתמעת מהן עצמן-

רביעית. ״משהוכח כי המערער הוזהר מפורשות על-ידי אנשי שירות הבטחון, שהאדם שאתו הוא מקיים מגע, הוא סוכן זר, ויש להפסיק כל מגע עמו, והמערער בחר בדעה צלולה ומיושבת ומתוך שיקולים שלו, להוסיף מגע ולמסור ידיעות".

אם השתמשנו ביחס לשלוש הפיסקאות בקולמוס ההדגשה, נפעיל ביחס לרביעית את איזמל הניתוח.

מסתבר שיש ומזהירים. כל חברי הכנסת זוכרים כי חבר- הכנסת קושניר שאל, בקשר עם משפטו של אהרן כהן: למה לא הזהירוהו? ושר המשפטים השיב ממקומו: לא צריך להזהיר; צריך לתפוס. הנה כי כן. יש ומזהירין, ויש ואין מזהירין.

אולם העיקר מהו? בית-המשפט העליון קבע שישראל בר הוזהר מפורשות, שהאיש, אשר אתו הוא מקיים מגע, הוא סוכן זר; והוא המשיך במגע עמו, ועל כן נידון על מסירת ידיעות סודיות.

מן הקביעה הזאת משתמעת השאלה: האם שירותי הבטחון, בהזהירם את ישראל בר, הזהירו אף את הממונים עליו, את בעלי הסודות הצבאיים והבטחוניים שהוא היה איש אמונם?

מבחינת השאלה הזאת אומר השכל הישר כי קיימות שתי אפשרויות בלבד. אם שירותי הבטחון הסתפקו באזהרה לישראל בר בלבד, ביודעם שהוא ממשיך במגעו עם סוכן זר, הרי הם חטאו בהזנחה שאין שיעור לה, והכנסת איננה יכולה לעבור לסדר-היום בענינים שהם בנפש בטחון המדינה.

האפשרות השניה: שירותי הבטחון הזהירו את ישראל בר, ובעת ובעונה אחת הזהירו את הממונים עליו. לאמור: האיש עומד במגע עם סוכן זר, ועל אף האזהרה ממשיך.

כשלעצמי, אני נוטה לקבל את האפשרות השניה כמציאותית יותר. אין כלל להעלות על הדעת ששירות הבטחון אצלנו, או בכל מקום אחר, אם הוא כבר מחליט להזהיר אדם העומד במגע עם סוכן זר, יסתפק באזהרה לו ולא יודיע לממונים על האיש הזה: סכנה, צריך להרחיק אותו מסודות? צריך לבודדו מבעלי הסודות. אם זוהי האפשרות, הרי יש לשאול: מה עשו הממונים על ישראל בר בענין האזהרה שהגיעה אליהם ביחס לטיב המגעים של ישראל בר עם סוכן זר?

זוהי שאלה של תקופת הזמן. ישראל בר, אדוני היושב- ראש, נאסר בסוף מארס 1961. ואילו ב-24 בפברואר, אותה שנה, הוא עדיין פרסם מאמר על ״פרשת לבון", ובמאמר ההוא היה קטע שלם מפרוטוקול ישיבת ״ועדת השבעה" פרוטוקול, אשר על-פי הודעתו של שר המשפטים דאז בכנסת, היה יסוד להניח שהוא נחשב לסודי.

בימים ההם הגיש חבר-הכנסת רובין ז"ל שאילתה בעלת שאלות מרובות: איך הגיע פרוטוקול סודי כזה לידיעתו של ישראל בר? שר המשפטים דאז השיב, ובין השאר קבע: לא ידוע לו, לשר המשפטים, אם ״הידיעה שפרסם (ישראל בר) הגיעה אליו בתוקף תפקידו במשרד הבטחון או בדרך אחרת".

תפקידו של ישראל בר במשרד הבטחון, על-פי קביעת בית-המשפט העליון, היה: איש משרד הבטחון; היסטריון צבאי. הבתוקף תפקידו זה קיבל ישראל בר מסמך סודי מוועדת ״שבעת השרים"? הבדרך אחרת קיבל אותו? באיזו דרך?

עוד בראשית מארס הוסיף ישראל בר לפרסם מאמר ובו החנופה הביזנטינית המתמדת אשר תכליתה הבטוחה, ותוצאתה האפשרית, היתה לסנוור עיניים; את עיני בעלי הסודות הצבאיים והבטחוניים, שהוא, ישראל בר, היה איש אמונם.

האם יש להניח שהאזהרה, עליה מדבר בית-המשפט העליון, נמסרה לישראל בר ו/או לממונים עליו רק בחודש מארס? רק שבועות מספר לפני שישראל בר נעצר והואשם כחוק?

אם זהו המצב, וועדת חקירה תקבע אותו — ניחא. אבל אם קיימת אפשרות שהאזהרה הושמעה זמן מסויים, רב או זעיר, לפני חודש מארס; לפני חודש פברואר, והממונים, על- פי השכל הישר, ידעו, או חייבים היו לדעת, שהאיש הזה מקיים מגע עם סוכן זר, ועדיין ניתנה לו גישה למסמכים סודיים — הרי הדבר הזה, הייתכן חמור ממנו מבחינת הבטחון הלאומי? האם הכנסת יכולה לעבור עליו לסדר-היום? האם אין זו חובתה הראשונית לחקור, לבדוק על-ידי ועדה מוסמכת, אם על-ידי ועדת החוץ והבטחון שהוסמך להיות ועדת חקירה, ואם על-ידי ועדת חקירה מיוחדת שתיבחר מבין חבריה?

אם הכנסת תחליט היום, מתוך התגברות על אופוזיציוניות ממשלתית לאופוזיציה, להקים ועדת חקירה אשר בה יהיו מיוצגים חברי הכנסת לסיעותיהם משני הצדדים, או להסמיך את ועדת החוץ והבטחון בתור שכזו שתערוך את החקירה, היינו מציעים שיוטלו עליה התפקידים הבאים, לאור פסק- הדין של בית-המשפט העליון מיום ל׳ במרחשון תשכ״ג:

א) לחקור, אם שירותי הבטחון, בהזהירם את ישראל בר, שנידון על מסירת ידיעות מתוך כוונה לפגוע בבטחון המדינה, ועל מסירת ידיעות סודיות במשמעות הסעיפים — 22(א), 23(א) ו-(ב) לחוק תיקון דיני העונשין (בטחון המדינה) לסוכן זר, במשמעות סעיף 24(ג) לחוק זה, מפני קיום מגע והמשכתו עם הסוכן הזר, הזהירו גם את הממונים על אותו ישראל בר במערכת הבטחון על דבר קיום המגע בינו לבין הסוכן הזר, ואת כל המשתמע, אם כלפי שירותי הבטחון, ואם כלפי הממונים, כאמור, מבדיקה זו.

ב) לבדוק אם היתה, בקשר לפעילותו של ישראל בר, הפרה כלשהי של הסידורים החלים על שמירת סודות צבאיים ובטחוניים של המדינה, או הזנחה כלשהי בשמירתם.

ג) לבדוק מסמכים, לשמוע עדים, כפי שייראה בעיני הוועדה לצורך חקירה זו, ולהגיש את מסקנותיה והמלצותיה.

לסיום, אדוני היושב-ראש, יורשה נא לי להסב את תשומת-לבה של הכנסת לארץ אחרת אשר ביחס אליה מרובות העצות שנלמד ממנה, כוונתי לאנגליה. בתקופת זמן מסויימת נתגלו באדמירליות הבריטית שני מרגלים. מיד אחרי ששני פסקי-הדין בענין המרגלים האלה נעשו חלוטים, הוקמו שני טריבונלים מיוחדים לחקירה-ודרישה בקשר עם מה שהתרחש. ודאי, מאחר שהיה פסק-דין כזה באנגליה, יש להניח שהמרגל הראשון והשני הביאו נזק רציני לבטחונה המדיני של בריטניה. לכל הדעות, איש לא קבע שהם היו אנשי אמונם של כל בעלי הסודות הצבאיים והבטחוניים בארצם ; לכל הדעות לא ייתכן שהיה להם מעמד כפי שהיה — במה שאנחנו קוראים: מערכת הבטחון — לישראל בר, על-פי קביעתו של בית-המשפט העליון.

הטריבונל השני בראשותו של לורד רדקליף הוקם על-פי החלטה מיוחדת של שגי בתי הפרלמנט — בית הלורדים וה״האוס אוף קומונס״ ב-14 בנובמבר. בתקופה קצרה של למעלה משנה, הוקמו בענין דומה — אולי אפילו לא דומה, אבל קשור בפרשת ריגול — שני טריבונלים מיוחדים לחקירה.

ואנחנו, לאחר מה שגילה לנו בית-המשפט העליון, לאחר שלמדנו כי אפילו אסון ייתכן וכבר קרה, ובוודאי יש סכנות איומות, התרחשו דברים מסמרים את השערות, אנחנו לא נחליט לחקור? אדוני היושב-ראש, זו הצעתנו — חקירה תהא.