הישיבה המאה-ושמונה-עשרה של הכנסת השמינית – יום שלישי, כ״ו כסלו תשל"ה 10 דצמבר 1974 – דברי ראש הממשלה מר רבין בראיון עם כתב ״הארץ״ מיום 3 בדצמבר 1974
אדוני היושב-ראש, מורי ורבותי חברי הכנסת, אם אומר כי בראיון הזה של ראש הממשלה בעתון ״הארץ״ לפני שבוע שימשו בערבוביה קלות דעת, העדר תבונה וחוסר אחריות, לא אשתמש אלא בלשון המעטה פארלאמנטארית. ביקשתי תקדימים, יגעתי — לא מצאתי. אינני סבור שאי פעם ראש ממשלה בישראל ומחוצה לה כך נכשל והכשיל את עמו.
והנה ההוכחה: מר רבין, ראש הממשלה, הודיע ששאיפתו היא להפריד בין סוריה לבין מצרים. כך אמר: סוריה פותחת במלחמה על דעת עצמה בלי התלהבות מצרית, משאירה אותנו לפחות בימים הראשונים, ימים גורליים, בחזית אחת בלבד. זו מדיניות, זו דיפלומאטית, זו אפילו אסטרטגיה. הצרה היא שראש הממשלה לא העלה אפילו על דעתו כי דבריו אלה יועתקו ובמשך שעות ספורות יונחו על ספסלים, על שולחנות מסויימים — בדמשק, בקהיר, במוסקבה וגם בבירות אחרות.
עכשיו אנחנו יכולים בקלות רבה לתאר לעצמנו מה מתרחש במשולש דמשק-קהיר-מוסקבה. אסאד פונה לסאדאת ואומר: קראת, זוהי מזימת היהודים. הם רוצים להפריד בינינו, הם רוצים שלצבא שלהם יינתן להילחם רק נגד סוריה, ואתה סאדאת, תתן להם יד חפשית בייחוד בימים הראשונים של המלחמה, הימים הגורליים; מוסקבה הטוענת לאחדות ערבית נגד הציונות והאימפריאליסם מטלגרפת לשתי הבירות ומזהירה אותן: קראתן את דבריו של ראש הממשלה היהודי — הוא רוצה להפריד ביניכן, בייחוד לקראת מלחמה, היזהרו; לקהיר מגיעים בוודאי מברקים מבירות ערב אחרות: אחינו, אתה תסכים לקיים את רצונו של ראש הממשלה הישראלי, בימים הראשונים של מלחמה עם סוריה תפקיד אותה לצבא היהודי ?
אדוני היושב-ראש, ראש הממשלה רצה להפריד בין סוריה לבין מצרים. הוא מאמין באפשרות הזאת; עם כך הוא סגר את האופציה לחלוטין להפרדה בין סוריה לבין מצרים. איזו קלות דעת.
ועוד אמר ראש הממשלה בעתה ״הארץ״: ישנן שתי תפיסות במזרח התיכון: האחת היא רוסית-סורית; והשניה היא אמריקנית-ישראלית-ירדנית-מצרית. אינני מתפלא שב״על המשמר״, עתון קואליציוני, התפרסם היום מאמר שבו נמצאת שאלה כזאת: באיזה עולם חי ראש ממשלתנו ? לא בכדי קמו עליו כמעט כל עתוני הארץ בתמיהה אחת גדולה. אני מבקש לחזור לשאלה הזאת: באיזה עולם חי ראש הממשלה ?
יש קואליציה כזאת אמריקה-ישראל-מצרים ? אם היא ישנה — למה אתה מקלקל אותה? כדי הדיבור שלך אינו יכול אלא להשפיע על כל מדינות ערב לפנות לקהיר ולשאול את סאדאת: אתה הולך שלוב-זרוע עם הציונות והאימפריאליסם ? יש חזית אחת משותפת לוושינגטון, ירושלים וקהיר ?
אבל יש עוד שאלה: על-פי החלוקה הזאת יוצא שמצרים היא מדינה מתונה; הרי היא הולכת אתנו ועם האמריקאים יחד. באיזה עולם חי ראש הממשלה ? אם מצרים היא מתונה כלפי ישראל — מהי קיצוניות ? אתמול אמר סאדאת שישראל מייצגת את הנאציסם החדש. סאדאת השפיע על ועידת רבאט לקבל את ההחלטה שלפיה עראפאת ומרעיו הם הנציגים היחידים של ערביי ארץ-ישראל. מצרים השפיעה בהרבה על קבלת עראפאת באו״ם ועל החלטת האו״ם. להציג את מצרים כמדינה מתונה כלפינו, המוכנה ללכת עמנו ועם האמריקאים — איזה העדר תבונה.
ועוד אומר ראש הממשלה: ״האינטרס המיידי והמעשי שלנו צריך להיות מניעת חזרתה של מצרים להשפעה הסובייטית״. מדוע צריך ראש הממשלה של מדינת ישראל לתת דוגמה כזאת באזני כל העמים החפשיים שמצרים איננה עוד תחת השפעה סובייטית ? האם זה נכון מבחינה עובדתית ? יואיל נא ראש הממשלה לקרוא את המברק של סאדאת לברז׳נייב, את התודה של פאהמי על הנשק הסובייטי שסופק ואשר הודות לו יכלו לפתוח במלחמת יום הכיפורים. זה, פשוט, לא נכון. אבל למה לתת תעודה כזאת למצרים ? ואם ראש הממשלה מדבר על כך בגלוי — מתי הוא משמיע דברים אלה? לקראת ביקורו של ברז׳נייב בקהיר בינואר, בעוד שבועות מספר. הרי המסמך הזה יונח על השולחן בשיחות בין השליט הסובייטי לבין השליט המצרי. איזה חוסר אחריות.
אחר הדברים האלה עובר מר רבין למדיניות האמריקנית ואומר כהאי לישנא: ״בשנתיים הבאות ירצה הנשיא פורד להצליח בנושא הכלכלי. פירושו של דבר מניעת שיבוש היחסים עם מדינות ערב. צריך לעבור שנה אחת של יחסינו עם ארצות-הברית על קצות האצבעות. אם נעבור את שנת 1975 ונגיע לשנת 1976 — הרווחנו לא שנה אלא שנתיים.״ ולא העלה על דעתו ראש הממשלה שהדברים האלה מועתקים וכעבור כמה שעות הם מונחים על שולחן מסויים בקהיר, בדמשק, בכל בירות ערב, בוושינגטון ובמוסקבה. ובכן, בבירות ערביות מה יגידו ? — אהה, ראש הממשלה היהודי רוצה קודם כל לעבור בשקע את שנת 1975, ואחר-כך להגיע לשנת 1976. האם ניתן לו ? — חלילה לנו, הרי זו מזימה ציונית. אבל שהשאלה הרבה יותר עמוקה. מה זאת שנת 1976, אדוני ראש הממשלה? אולי מישהו באחת מבירות ערב שכח, אבל אתה הזכרת לו: זוהי שנת הבחירות בארצות-הברית. ואתה אומר לכל אויבינו בגלוי שהתכנית שלך היא קודם כל לעבור את התקופה עד לבחירות לנשיא ארצות-הברית, ושוב לשני בתי-הנבחרים, ב-1976. והכל שמעו. מעניין.
מר רבין טוען נגד הפירסומים על הכוח היהודי בארצות-הברית, והוא רומז, לא רמז דק: אהה, ב-1976 מצבנו יהיה שונה לגמרי. אני חושב שזהו חוסר טאקט מובהק מצדו של אדם הממלא תפקיד של ראש ממשלה לומר מראש באזני כל העמים: אנחנו יכולים להשפיע על תוצאות הבחירות בארצות-הברית, אנחנו רק נחכה ל-1976. איזה חוסר טעם.
ועוד אומר ראש הממשלה: ״לגבי פתיחת התעלה — לא היתה התחייבות שהיא תיפתח לפני שיהיה מהלך נוסף״. ״מהלך נוסף״ — פירושו נסיגה ישראלית נוספת, כמובן. אני מבקש לדעת: מה אמרת, מר רבין? ראשית, הממשלה בהרכבה הקודם טענה באזני כל הציבור שבהסכמי ההפרדה יש התחייבות מפורשת שתיפתח תעלת סואץ. יושב כאן שר הבטחון לשעבר ויגיד אם לא פעם או שתיים אמר בשם הממשלה; אנחנו מצפים עכשיו, אחרי הסכמי ההפרדה, לפתיחת התעלה, לשיקום ערי התעלה, וזה יהיה גורם בהשכנת יחסי שלום בינינו לבין מצרים. אתה בא ואומר שהממשלה שקדמה לך הטעתה את העם כולו ? אדרבה, תאמר זאת. והרי שר החוץ הודיע לפני שבוע מעל במה זו שבהסכמי ההפרדה יש התחייבות מצרית שבתעלת סואץ יוכלו לעבור מטענים ישראליים באניות הנושאות דגל זר. אם היתה התחייבות כזאת, הרי אי-אפשר לקיים אותה מבלי לפתוח את התעלה.
אחרי הדברים האלה אתה בא ומעיד בשם ממשלת ישראל שמצרים לא נתנה בקשר עם הסכמי ההפרדה שום התחייבות לגבי פתיחת התעלה אלא היא תעשה כן אחרי המהלך הנוסף? איזה נימוק אדיר נתת בידי האויב לומר לעולם כולו: לא התחייבתי על פתיחת התעלה בקשר עם הסכמי ההפרדה; אפתח אותה לאחר נסיגה ישראלית נוספת. יבואו עמים וילחצו עלינו: תאפשרו את פתיחת התעלה. אם ראש הממשלה בעצמו אומר שלא היתה התחייבות קודמת — תסכימו, הישראלים, לנסיגה, עמוקה ככל האפשר, כדי שתיפתח התעלה. עדות כזאת, הסותרת הודעות ממשלה והו- דעת שר החוץ, נמסרת על-ידי ראש הממשלה באזני כל העמים ?
ועוד אמר ראש הממשלה: ״אם תפיסתנו היא להשיג רווח של מספר שנים — לא אגיד שאינני מוכן ללכת בדרך של הסדרים צבאיים״. שמענו במשך שבועות, חודשים, ראש הממשלה, אותך ואת דבריך, אמרת; גמרנו עם ההסדרים הצבאיים, לא יהיו עוד; כל הסכם נוסף יהיה מדיני. מה קרה?
אבל אין זה סוף-פסוק. ב-5 בנובמבר, אדוני היושב-ראש, עומד מר רבין על הבמה הזאת כראש הממשלה ואומר שהוא סבור שיהיו הסדרי-ביניים, אבל אלה יהיו הסדרים מדיניים במהותם, כתוצאה של מגעים מדיניים. הוא אפילו הוסיף, בזהירות רבה, שבתחום זה אפשר לגרום נזק על-ידי פירוטם הפומבי של העניינים ; מוטב לדבר על כך בוועדת החוץ והבטחון. כנראה, תשעה-עשר חברי ועדת החוץ והבטחון התחלפו אצל ראש הממשלה כעבור שבועות מספר באדם אחד — יואל מרקוס.
אני גם רוצה לומר שכחבר ועדת החוץ והבטחון לא שמעת- מפיו של ראש הממשלה הודעה כזאת על הסדרים צבאיים. הגברת מאיר, שקדמה לו, היתה רגילה לומר מעל במת הכנסת שאסור לספר מה נאמר בוועדת החוץ והבטחון, אבל מותר בהחלט להדגיש מה לא נאמר בה. לעתון הארץ — כן, הסדרים צבאיים; ואנחנו, חברי ועדת החוץ והבטחון, מעולם לא שמענו על כך. ממי קיבלת סמכות, מר רבין, להודיע שההסדרים הבאים יכולים להיות צבאיים? הרי אתה בעצמך הבטחת לעם ישראל שלא יהיו עוד כאלה, אלא מדיניים. בוועדת החוץ והבטחון — לא; בממשלה — אינני יודע. בכנסת ? — להווי ידוע, אדוני היושב- ראש, שהודעה זו של ראש הממשלה מן ה-5 בנובמבר אושרה על-ידי הכנסת. פירוש הדבר שהודעתו זו נעשתה חלק מהחלטת הכנסת.
אתה התחייבת, מעל במה זו, מר רבין, לקיים את החלטות הכנסת. בהודעה מפתיעה, מדהימה, קלת-דעת זו הפרת את החלטת הכנסת, כפי שביקשת אותה בעצמך יחד עם חבריך למפלגה. אפילו עתון קואליציוני כמו ״הצופה״ היה צריך לכתוב על הראיון של ראש הממשלה : ״קשה להבין מה הניע את ראש הממשלה להכריז ולוותר מראש על הדרישה שמשא-ומתן עם מצרים יהיה מדיני ולא צבאי. מאז הצהרותיו הראשונות של ראש הממשלה, מאז ועד היום דומה כי הוא רק מחזק את קשיות ערפם של הערבים״. אדרבה. לא אנחנו כתבנו דברים אלה, אלא השותפים לקואליציה. מדוע צריך ראש הממשלה בהודעותיו לחזק את קשיות ערפם של אויבינו?
עכשיו אשאל איזה רושם עשתה הודעה זו של ראש הממשלה בארצות-הברית. נאמר שזוהי התחשפות מדינית מוחלטת; ואני מעדיף את התרגום העברי על המלה האנגלית המקורית בגלל אסתטיקה פארלאמנטארלת, אבל כך נאמר. ואילו מזכיר המדינה, מה אמר בקנלו את שר החוץ שלנו? — הנה אני מביא את דבריו. לפני בואו של השר אלון אני קורא בעתונות העברית אילו עמדות הוא עומד להציג, אבל הוא מספר לי פחות ממה שקראתי בעתונות. במלים אחרות: בעתונות קרא ד״ר קיסינג׳ר שאין עוד צורך בהצהרת אי- לוחמה מצרית, אין עוד צורך אפילו באלמנטים של אי-לוחמה, אין עוד צורך שההסדר יהיה מדיני — הוא יכול להיות צבאי, ושר החוץ בא אחר-כך לוושינגטון ואומר לו: אדוני המזכיר, נכון, אנחנו מוכנים, אבל צריך להיות הסכם מדיני והצהרת אי-לוחמה. דיפלומאטית, לקראת ביקורו של שר החוץ בוושינגטון בימים כאלה.
באותה סעודה חגיגית לכבוד שר החוץ שלנו מצא ד״ר קיסינג׳ר לנחוץ להביא מפיהם של כותבי נאומים במחלקת המדינה, כפי שהוא בעצמו ציין, פסוק מן התנ״ך, שמואל ב׳ פרק י׳, לאמור : ״שבו ביריחו עד יצמח זקנכם ושבתם״. אני רוצה בכל הכבוד לייעץ לד״ר קיסינג׳ר שלא ילמד תנ״ך מכותבי נאומים. התנ״ך הוא שלמות ואני קורא לתשומת-לבו את הסיפור היפה בתנ״ך. כך מסופר באותו פרק י׳: מת מלך עמון ודוד שלח מלאכים לבנו חנון לנחמו, אבל הוא חשד שהם באו לרגל, השפיל אותם, ציווה לגלח חצי זקנם וגם לפגוע בכבודם בדרכים אחרות. לא מוכרחים הכל לספר בכנסת. אפילו אם זה כתוב בתנ״ך. הם היו נכלמים ואז אמר להם: ״שבו ביריחו״ וגו׳. אבל יש עוד פסוקים באותו פרק. יואב עומד לצאת למלחמה נגד אויבינו והוא מחלק את צבאו לשני מחנות — אחד בפיקודו ואחד בפיקודו של אחיו אבישי. אבל יואב לא נתן שום ראיון על נושא זח. הוא לא סיפר על תכניתו האסטרטגית בעמון או בארם, וכאשר הבטיח עזרה הדדית לעצמו ולאחיו אמר כך: ״חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלוקינו״. ד״ר קיסינג׳ר, תרשום לפניך, אם אתה כבר מביא פסוקים מן התנ״ך: יריחו היא אחת מערי אלוקינו, היתה ותהיה.
אבל כותבי הנאומים אולי יזכרו שיש גם שמואל א׳ ועליהם יהיה להיזכר ששם יש פסוק : ״וחרש לא יימצא בכל ארץ ישראל״. האמת היא שזו הפעם הרא- שונה שהשם ״ארץ ישראל״ מופיע במקרא. אבל עליכם לדעה, ידידי היקרים בארצות-הברית, שהפסוק הזה נכתב לפני למעלה משלושת אלפי שנד. ואז עמד עמנו במלחמה נגד פלשתים, אבל בתנ״ך כתוב ״ארץ יש- ראל״, לא ״פלשתינה״. -•
אדוני היושב-ראש, לקראת סיום דברי אני רוצה לשאול את ראש הממשלה: אם זו המדיניות שלך ושל ממשלתך, למד. לא תבקש בשבילה מאנדאט מן העם ? המערך לא ביקש בשביל מדיניות כזו, בבחירות הקודמות, את אמון העם.
(קריאות)
(חבר-הכנסת י. הורביץ קורא קרי- את - בי נ י י ם )
גאולה כהן (הליכוד):
חבר-הכנסת הורביץ, אל תעשה פאניקה בציבור.
היו״ר י. דרניצקי (יודין):
חברי הכנסת, תנו לחבר-הכנסת בגין להמשיך.
אביעד יפה (המערך):
אנו מבקשים קרבן שילומים מחבר-הכנסת הורביץ.
מנחם בגין (הליכוד):
לפני הבחירות התקיימה ועידת ז׳נבה ואתם אמרתם שזו הדרך לשלום. היום אתה אומר, מר רבין, שוועידת ז׳נבה תהיה דרך למלחמה. אמרת שבה תיפתח או עלולה להיפתח האופציה הצבאית. אז עדיין דגלתם בחוזי שלום — אינם; אחר-כך הצהרת אי-לוחמה — אין; אחר-כך אמרתם הסכמים מדיניים — אינם קיימים עוד. מה נשאר ? — נסיגה חד-צדדית בלי שלום.
מאיר פעיל (מוקד):
רוצים להרוויח זמן.
מנחם בגין (הליכוד):
מר פעיל, הנח לי. אתה לא בר-פלוגתא שלי. הנח לי. הרי אתה היסטוריון, ובכן, תעסוק בהיסטוריה.
מאיר פעיל (מוקד):
אתה עוסק בהיסטוריה.
מנחם בגין (הליכוד):
אני באמת עוסק בה ובהיסטוריה אמיתית ולא כמוך. אבל הנח לי.
זוהי התהפכות שלמה של כל התכנית שהצגתם לפני העם. לא קיבלתם דבר בעד מדיניות — איך אמר באמריקה האיש ? — של התחשפות מדינית מוחלטת, של ויתור על עמדה אחרי עמדה — איך אמר ״הצופה״ ? — של קשיות ערפם של אויבינו, של נזק קשה וחמור למדינת ישראל, של ביטול כל אמינות בכל מלה שאתם אומרים. והראיה — אין עמדה אחת שאתם מחזיקים בה. לכן חובתך המוסרית, אדוני ראש הממשלה, בעקבות הראיון האומלל הזה, היא לאפשר לכנסת, על- ידי מתן עצה מתאימה לחבריך, לערוך את ההכנות המתאימות במשך שישה או שבעה שבועות הדרושים לקיים בחירות חדשות בישראל וכך לקבוע באיזו מדיניות ובאיזו הנהגה הוא בוחר.
