הישיבה המאה-ושלוש של הכנסת השמינית יום שלישי, כ' חשון תשל"ה – 5 נובמבר 1974 – הודעת הממשלה על המצב המדיני – דיון

אדוני היושב-ראש, מורי ורבותי חברי הכנסת, ערכו של הדיון הוא ברצינותו ובכנותו. אני מבקש ברצינות, בכנות ובדאגה לעתיד האומה, לשאול את הממשלה : האם היא מוכנה לחשבון נפש, להערכת דרך ?
אסכולה היתה לכם. היא נוסתה במשך שנים. אפשר לומר שהניסוי היה כמו מדעי, בכל החזיתות, בכל הבירות, בכל המאמצים. אני מבקש מכם, כדבר יהודי אל יהודים: תבחנו האם היא עומדת.
מה היתה האסכולה ? — אנו נכריז מראש על נכונות לוויתורים מפליגים, אף מרחיקי-לכת ביותר, ועל-ידי הבעת הנכונות הזאת נקדם שלום ונקרב הסכם עם הערבים. אני מבקש לציין שאתם האמנתם באסכולה זו. אסכולה? — דוגמה. וניסיתם אותה. עכשיו אבקש לשאול: מה נותר ממנה מלבד יובשה הדוגמתי ?
מאז נעשה הנסיון כך לקדם שלום ולקרב הסכם היתה לנו מלחמה, מהאיומות בתולדות ישראל. כל שליטי ערב הכריזו שאפילו אם ניסוג לקווי ה-4 ביוני 1967 לא יהיה לנו שלום אלא יהיה עלינו — בלשונם — להחזיר את הזכויות החוקיות של העם הפלשתינאי. במלים אחרות : שני התנאים משולבים — החרבת מדינת היהודים.
עצרת האו"ם הכירה בפעם הראשונה באירגון המרצחים הערביים, ברוב מכריע הכירה, כאירגון שיש לו מקום להופיע מעל במת האו״ם.
היתה ועידת רבאט, פורסמה הודעה משותפת סובייטו-אמריקאית במוסקבה.
לאור כל העובדות האלה, האינכם מוכנים לבחון את הדרך הזאת ? הן הדוגמה שלכם נופצה לרסיסים, לשברים, לעיני כל העם, לעיני כל העמים.
לאחר שבירת אסכולה, או דוגמה, זו, עשיתם ויתור מדיני יסודי ביותר. אולי הציבור אפילו לא שם אליו לב. היום הוא ברור לכל איש בישראל, ודאי שצריך להיות ברור. ויתרתם על השלום כמטרת המדי- ניות הלאומית. מאז קום המדינה, מאז מלחמת ששת הימים, זו היתה מטרה מדינית מרכזית. היא לא הושגה, איש לא ויתר עליה.
מה עשיתם למטרה זו ? נכון, היום בנאומו דיבר ראש הממשלה על שלום, על הסכם חוזי, ואף על חוזה שלום. אבל הוא בעצמו לא חש שבחלקו השני של נאומו ביטל את החלק הראשון. עליך להבין, אדוני ראש הממשלה, שאם אתה בנשימה אחת, במשיכת עט אחת, אומר: או חוזי שלום או הסדרי ביניים — אין עוד חוזי שלום, כמדיניות לאומית של ישראל; נותרים הסדרי ביניים, כפי שרוצה בהם האויב, כפי שמטיף להם קיסינג׳ר.
אני מבקש להסב את תשומת-לב הבית במיוחד להודעה שפורסמה במוסקבה בשם ברית-המועצות וארצות-הברית של אמריקה. זו הפעם הראשונה, חברי הכנסת, שהמלה ״שלום״ נמחקה מהודעתן של שתי המעצמות. ואביא את הנוסח החדש, במלואו ובמקורו, כדי שתדעו מה קורה בעולם המדיני כאשר אנו מוותרים על שלום כמטרת מדיניותנו הלאומית.
קיסינג׳ר ביקר במוסקבה, שוחח עם גרומיקו, ובעקבות השיחות פורסמה הודעה שבה נאמר כי שתי המעצמות ישאפו לפתרון הבעיות במזרח התיכון על-ידי just and lasting settlement. כמה אופייני הדבר : שני שמות-תואר ידועים, גם מהחלטה 242 וגם מכל ההודעות הקודמות, ״צודק״ ו״בר-קיימא״ — נשארו; אבל המלה ״שלום״ שם-העצם העיקרי, הוצא. במקום "שלום" — peace בא: ״הסדר״ —settlement. זה לא שינוי מקרי. אצל גרומיקו אין מקרים כאלה. זה לא שינוי באקראי, אצל קיסינג׳ר אין פליטות קולמוס.
אך אני מבקש לומר לממשלה: תבחנו במה המדיניות שלכם תרמה לכך שבפעם הראשונה שתי מעצמות גדולות החליטו לא לדבר על שלום צודק ובר-קיימא אלא על הסדר בר-קיימא וצודק. זה לא נוסח, זו מהות; אלו לא מלים, זה תוכן. זהו מפנה יסודי.
אבל, גבירותי ורבותי, חברי הממשלה וחברי הכנסת, אני מבקש להתבונן באיזה עולם מסתובבת מדיניות הממשלה, האם לא בחלל ריק ? המחזה הוא כמעט סוריאליסטי. לו קפקא הייתי, הייתי כותב עליו דבר אמנות; אינני. אשתדל במלים עבריות פשוטות להסביר שמדיניות הממשלה מתעלמת מכל העובדות הנחרצות ביותר. הנה גם היום דיבר ראש הממשלה על מדינה ירדנית-פלשתינאית — ואנו יודעים לתרגם את האלגברה לאריתמטיקה פשוטה. הכוונה היא למדינה שתהיה מורכבת מעבר הירדן מזרחה ומשטחי יהודה ושומרון. לא קיימת עוד קונצפציה כזאת, היא נפלה, התמוטטה. חוסיין אומר שהוא איננו מביא עוד בחשבון אפילו פדראציה של עבר הירדן המזרחי עם יהודה ושומרון. על מה אתם מדברים ? כאילו לא שמעתם, לא קראתם. הנה הרכבת אצה ואתם עם הדוגמה שלכם אחריה, אבל היא משאירה אתכם הרחק ממנה. אתם אינכם מדברים עוד בשפת המציאות המדינית. אין עוד אפשרות להקים, לדידכם, על-פי האסכולה הדוגמתית שלכם, מדינה ירדנית-פלשתינאית. יש רק אפשרות אחת — שיהודה ושומרון, אם תוסיפו להכריז כי אתם מוכנים למסור אותם לשלטון זר, יימסרו לשלטונו של אירגון המרצחים. אלו החלטות ועידת רבאט, החלטות שחוסיין קיבל אותן; ואם רוצים אתם אפשר לומר שהוא נכנע להן.
לפני שעה קלה קיבלתי ידיעה על שיחה שהיתר. לחוסיין עם עתונאי מאחד הבטאונים הבין-לאומיים, הבוקר או אתמול, וחוסיין אמר לוI am out of the picture . העניין הזה שקוראים לו הגדה המערבית, יהודה ושומרון, כבר איננו שייך לו. ואתם מוסיפים לדבר על דבר שחלף, עבר, אין לו עוד שום משמעות במציאות המדינית. האם אנו נפתור את בעיית אלה הקרויים פלשתינאים על-ידי מדינה ירדנית-פלשתינאית ? באיזה עולם אתם חיים, רבותי חברי הממשלה ?
אתם מתנגדים לחלוטין גם היום הזה להקמת מה שאתם מכנים מדינה שלישית. ובכן, תסיקו מסקנה. אם, חלילה, עם ישראל יוותר על יהודה ושומרון, תקום המדינה השלישית הזאת, אין עוד מנוס מהקמתה. כך נאמר בהחלטות ועידת רבאט שחוסיין סמך ידו עליהן: ״כל שטח — איך הם אומרים ? — כל שטח אשר ״ישוחרר״, כלומר יפונה על-ידי היהודים, ״יימסר לעם הפלשתינאי בהנהגת אש"פ.״ כל זה במרכאות כפולות ומכופלות — ציטאטה. חוסיין בוודאי כבר איננו מוכן לדון במישרין על קבלת-שטחים אלה של ארץ ישראל המערבית. ברור לכם, צריך להיות ברור כמו ששתיים ושתיים הן ארבע, שאם ארץ-ישראל מחולקת מחדש ויהודה ושומרון נמסרים לשלטון זר, זה יהיה שלטונו של עראפאת. ובכן, תקום המדינה השלישית בין המדבר ובין הים. ואתם גם היום אומרים בעקשנות: לא מדינה שלישית, בשום פנים לא. אם מדינה שלישית לא, ואם מקבל השלטון ביהודה ושומרון, היחידי האפשרי, הוא עראפאת בראש מרעיו ומרצחיו, ואתם אינכם מסכימים בשום אופן לנהל אתו משא-ומתן — מה היא המסקנה ? מדינאים, כאשר לפניהם עובדות כאלה, לא יסיקו מהן את המסקנה ההגיונית? מאחר שהברירה היא בין שלטונו של עראפאת במדינה שלישית ובין שלטון ישראל ביהודה ושומרון, ואנחנו — ממשלת ישראל — דוחים את האפשרות הראשונה ללא סייג ולעולם לא נקבל אותה, משמע: נשאר שלטון ישראל ביהודה ושומרון. אין אפשרות שלישית. איננה עוד.
מדוע לא תאמרו את האמת הזאת, על-פי הנחותיכם, על-פי הצהרותיכם ? שאם לא כן הנחותיכם שוא, הצהרותיכם חסרות כל משמעות. כך מדברים מיניסטרים ? כך מדברים אנשים הנושאים באחריות גורלית לעתידו של העם הזה בימים מיוחדים כאלה ? אתמהה. אחת מן השתיים ; או שאינכם מאמינים במה שאתם אומרים, וכל הודעותיכם נגד מדינה שלישית ונגד ניהול משא-ומתן עם אירגוני המרצחים הן מן השפה ולחוץ, ואתם מתעתדים גם את זה לא לקיים — או שדבריכם אלה רציניים והמסקנה היחידה מהם: שלטון ישראל ביהודה ושומרון. אחרת, כפי שציינתי, תקום המדינה השלישית בראשותם של אירגוני מרצחים.
נעבור לגזירה הדרומית. שאלה הוטלה לחלל האוויר של המזרח התיכון: האם יהיה סאדאת מוכן לנהל משא-ומתן עם ישראל ? אגב, איזה משא-ומתן יש לו עם ישראל ? השאלה היא אם יהיה מוכן לנהל שיחות עם ד״ר קיסינג׳ר כדי להביא לכך שישראל תיסוג נסיגה נוספת בסיני. אין אני לא בסוד החלטותיו של הרודן המצרי, אבל על-פי השכל הישר אפשר להניח שיהיה מוכן. מדוע לא?
כלום עומדים אתם על תביעה לחוזה שלום תמורת נסיגה נוטסת בסיני? כשאני שואל את השאלה הזאת יש איזה תמהון לבב. עוד לפני שנה בלבד כל הבית הזה, חוץ מרק״ח, היה מזדעזע אילו היה מישהו אומר לו שבכלל נבצע נסיגה בלי חוזה שלום. כל הבית כולו. ושר האוצר לשעבר, מר ספיר, כבר לא דיבר באינצ׳ים, שעלים בעברית, אלא במילימטרים: בלי חוזה שלום לא נזוז מילימטר אחד. מי שיודע חשבון אולי יאמר לי כמה מילימטרים יש בקילומטר אחד.
נסיגה אחת בוצעה בלי חוזה שלום. ועכשיו מדברים אתם במפורש על נסיגה נוספת עמוקה, כידוע לי, נסיגה של עשרות קילומטרים מן הקו, שאתם בעצמכם הכרזתם עליו כי אחרי מימי התעלה הוא העמיד ביותר בסיני. תמורת מה? אפילו אינכם מעלים על הדעת לתבוע חוזה שלום תמורת נסיגה כזאת. מה אתם מעלים על הדעת שיתן הצד השני בתמורה? המצאתם ביטוי שאין לו בכלל מקום במשפט הבין- לאומי, איש אינו יודע בדיוק מה הוא, יש לו פירושים בלי קץ: אי-לוחמה. ניחא. אבל אם אתם עצמכם אומרים: אי-לוחמה לתקופת זמן, הרי כבר ביטלתם את התוכן העיקרי של המושג הזה. תרתי דסתרי.
אי-לוחמה: בחיוב אפשר לפרש שחוץ מחוזה שלום מסכימים שני הצדדים להודיע שסיימו לתמיד את מצב המלחמה ביניהם. קרה דבר כזה גם אחרי מלחמת העולם השנייה, בהצהרה הידועה של יפאן וברית-המועצות. הן לא חתמו על חוזה שלום ; הסכימו על הצהרת שלום. והסעיף הראשון בה קובע ששתי המדינות מודיעות כי נסתיים מצב המלחמה ביניהן.
כאשר אתם אומרים אי-לוחמה לשנתיים - שלוש שנים, כאילו אמרתם שכעבור שנתיים - שלוש שנים יחודש, בהסכמתכם, מצב המלחמה. זה גבול בזמן. אבל כאשר אתם אומרים ״שנתיים - שלוש שנים״, הרי זאת כבר דרישה קיצונית. העמידה עליה היא קשיחות. אנחנו שומעים איפוא הצעה לעשות פשרה: אולי שנה ?
אבל בעצם זה איננו קובע. אני חוזר ואומר: אפילו מן האי-לוחמה כבר הוצאתם את נשמתה, ואתם יודעים שאין לכם שום סיכוי לקבל הודעת אי-לוחמה מצד מצרים תמורת הנסיגה הנוספת, העמוקה, בסיני. מדוע? משום שסאדאת הספיק להודיע במפורש שעל אי-לוחמה יחשוב רק לאחר הנסיגה הטוטאלית של ישראל בכל הגזרות אל קווי ה-4 ביוני 1967. גם אז לא יהיה הסכם שלום עם ישראל. הסכם שלום יעשה רק לאחר הכרת הזכויות הלגיטימיות של העם הפלשתינאי, יחד עם הפלשתינאים. אפשר לומר בפשטות : הוא מודיע בנוסח חיובי — הוא לא כסיל כפי שתיארו אותו מיד אחרי מותו של נאצר האנשים הקרויים אצלנו ״מוסמכים״ — שיהיה מוכן לעשות הסכם שלום עם מדינת ישראל שאיננה קיימת עוד. זאת האמת לאמיתה. ואתם מוסיפים על רקע עובדות כאלה להשתעשע במלים. על חוזה שלום ויתרתם, את החוזה כמשמעות המדיניות הלאומית ביטלתם, לאי-לוחמה עברתם, להגבלת זמן שלה התדרדרתם. וגם את זה לא תקבלו. אבל הנסיגה הנוספת, העמוקה, בסיני עומדת במפורש על פרק הדיונים ביניכם לבין ד״ר קיסינג׳ר, אולי עוד -השבוע.
אני מבקש לשאול אתכם, ראש הממשלה וחבריה: אנא, תשיבו לעצמכם ולנו לשאלה שאין בה אלא שלוש אותיות, אבל היא עשויה לקבוע את עתידנו: לאן? לאן כל זה מוליך? מה פירושם של הסדרי ביניים כאלה ? נסיגות בלי שלום בדרום; ואתם כבר ברמזים מביאים בחשבון נסיגה כזאת גם בצפון; ואתם בוודאי מוסיפים להביא אותה בחשבון במזרח. מה יכולה להיות התוצאה של הסדרי ביניים כאלה והכרזות על נכונותכם להיכנס למשא-ומתן עליהם כמעט בכל יום ? אחת היא התוצאה: שלום לא יהיה לעמנו, כי האויב אומר במפורש: אפילו תיסוגו לקווי ה-4 ביוני 1967 לא יהיה לכם, היהודים, שלום. אבל הנסיגות יתקיימו, הסדרי הביניים יבוצעו, פעם בגיזרה אחת, פעם בגיזרה שנייה. התוצאה: צבאות ערב מתקרבים ללב המדינה, אל מרכזי האוכלוסין שלה. האם בדרך זאת תביאו שלום לעם הזה? והעם חולם על השלום, מייחל לו, מתפלל אליו. כולנו רוצים בו, בכל לבנו ובכל נפשנו. אתם תביאו לתוצאה הפוכה, אפילו כוונתכם טובה. מה בצע בכוונות הטובות? משיתקרבו צבאות ערב אל בתינו — או-אז ישוכנעו שליטי ערב שיש ביכלתם לנסות להרוס אותנו. כי אז יצומק המרחק. ערי ישראל יהיו בטווח האש של הארטילריה שלהם. אז הם יכולים במכה אחת לגרום לנו אבידות בנפש שאני חרד להוציא את מספרן מפי. אז בוודאי כבר לא יעשו שום הסכם שלום, והם לא יוכלו להיות מואשמים בתרמית ; הם אומרים מראש, בגלוי, מהי מטרתם. בהשאלה אוכל לומר כאילו כתבו ״מיין קאמף״ שני, בערבית. אוי, אנחנו יודעים איזה מחיר שילמה האנושות על אשר מלומדים ומדינאים ופרופסורים והיסטוריונים קראו את הספר ההוא, הכל קראו בו, שמו אותו הצדה — לא מאמינים, לא מתייחסים ברצינות לדברים כאלה. בעצם הימים האלה כותבים לכם שליטי ערב ספר כזה לכולנו — ואתם כאילו לא קראתם, כאילו לא שמתם לב למה שבגלוי נאמר בו. אתם אומרים: טוב, אי- אפשר לעשות שלום, אי-אפשר לעשות חוזה שלום, נעשה הסדר ביניים, ניסוג. כל הפילוסופיה הזאת מתבטאת בפאראדוקס שאיננו יכול לעמוד במבחן ההגיון אפילו שנייה אחת: ההתקדמות תהיה על-ידי הנסיגה.
לא, ראש הממשלה וחבריה, פאראדוקס כזה אפשר להעלותו בבאלון; עלי אדמות אין לו שום משמעות. הנסיגה — נסיגה. צבאות ערב יתקרבו לבתינו, ושלום אין, ולא יהיה. משום שכך הם אומרים לכם מראש. אלא אתם אוטמים אזניכם משמוע, עוצמים עיניכם מקרוא, ולכן אתם ממשיכים אך לטפל למעשה באותם הסדרי הביניים האומללים.
אתם יכולים ללמוד מן הנסיון הקרוב. היו הסדרי הפרדה, ונאמר לנו שהם תהליך לקראת השלום. מדוע אתם כולכם אומרים שמאיימת עלינו מלחמה? אתם אומרים זאת, גבירותי ורבותי חברי הממשלה --
שושנה ארבלי-אלמוזלינו (המערך):
אין ״גבירותי״ בממשלה.
מנחם בגין (הליכוד) :
אגיד לך : נימוס טוב הוא טוב אפילו הוא מוטעה.
מנחם הכהן (המערך) :
זה נכון. זה מרגישים כל הזמן.
מנחם בגין (הליכוד):
ניחא, ובכן, התכוונתי לגבירות היושבות כאן, ולשרה לשעבר.
--אתם מדברים על מלחמה. אני מבקש שהעם בישראל יידע כי ממשלתו טוענת שצפויה לנו מלחמה. חובתי לומר זאת. אין להסכים בימים אלה בשום פנים ואופן להסתרת הדברים העיקריים. לא אנחנו אומרים זאת; חברי הממשלה מודיעים על כך בכל הזדמנות והם היודעים. כל זה קרה אחרי שתי הנסיגות, ואתם האמנתם שהם שלב בתהליך לשלום. כך אמרתם : זה מקדם אותנו לקראת הסכם. ואף-על-פי-כן, אתם אומרים : צפויה לנו מלחמה. תסיקו מסקנות מן התהפוכה הזאת.
אני רוצה להשיב כאן במיוחד לראש הממשלה, מאחר שגם אמש חזר ואמר שתוכן העצומה של מאות אלפי אזרחים, עם כל הכבוד לבית-הנבחרים, סוגר אופציות לשלום. ידידי חבר-הכנסת רימלט כבר השיב מעיקרו לטענה המוזרה הזאת. אבל אני רוצה עוד להדגיש את התשובה. איך אתה יכול לומר דבר כזה ? אחרי ועידת רבאט, נוכח הודעותיו של חוסיין — אילו אופציות סוגרת פנייה אזרחית כזאת, דמוקראטית, נאה, לבית-הנבחרים ? אביא דוגמה אחת, ראש הממשלה, דוגמה נוספת, ואני מקווה שלא תחזור עוד על טענת שווא כזאת.
האם נכון שאמרת כי גם במסגרת חוזה שלום לא נרד לעולם מרמת-הגולן ? אתה מאשר זאת ?... תודה רבה לך. במלים אחרות: אתה יודע — —
שר הבטחון, אל תפריע עכשיו לראש הממשלה להקשיב. ברגע זה הוא אישר את שאלתי.
--אדוני ראש הממשלה, במלים אחרות; אמרת, איך היתה ההגדרה ההיא, המפורסמת, מהלכת בקרבנו ? בהשאלה אמרת: אני מעדיף לעמוד על רמת-הגולן בלי שלום מאשר שלום ולרדת מרמת-הגולן. ברור שכך אמרת. משום שאם אתה טוען שאפילו במסגרת של חוזה שלום לא נהיה מוכנים לרדת מרמת-הגולן, אתה מוותר על חוזה שלום למען רמת-הגולן. מה אומר אסאד ? מה אומר סאדאת ? מה אומרים שליטי ערב בעניין רמת-הגולן ? אם לא נרד ממנה, יאסרו עלינו מלחמה. אתה, ראש הממשלה, על-ידי ההודעה ההיא על רמת-הגולן סגרת באופן הרמטי כל אופציה של שלום עם סוריה. ומשום שסגרת את האופציה עם סוריה, סגרת אותה גם עם מצרים, לפי הודעותיו של סאדאת. ומשום שסגרת אותה עם מצרים, אין לך שום סיכוי בשום גיזרה אחרת להשיג שלום. לאחר שהבאתי לך את ההוכחה הזאת, אני רוצה לומר : הייתי משמיט טענה כזאת בתנאי, בתנאי שכולנו נוותר על דברי שווא כאלה.
אמנם כן, מחוג מסויים במערך אתה כבר שומע האשמות כאלה. גם זה פאראדוקס. כבר מאשימים שאתה סוגר אופציות לשלום. היזהר מהאשמות שוא, הן תחזורנה לחיקך ותכינה בלי רחמים. עוד תשמע משהו על משא-ומתן עם חוגי מרצחים. מן החוג שלך בת-קול ראשונה הגיעתנו בשבת האחרונה. אין היא אלא ראשונה.
אבקש לסכם את הדיונים האלה, אדוני היושב-ראש, ברצינות ובכנות. ראש הממשלה הבטיח לומר אמת בכנסת. אם תרצה לקיים את ההודעה הזאת — היא חשובה מאוד, בייחוד בימים כאלה — עליך לומר כך: האמת היא שמדינות ערב אינן מוכנות לעשות שלום, לא לפי תכנית הליכוד ולא לפי תכנית המערך. זו האמת לאמיתה.
הגברת מאיר, שקדמה לך בראשות הממשלה, אמרה לפני שבועות מספר כי לפי דעתה מי שטוען כי הליכוד איננו רוצה בשלום מעליל עלילה; אבל את השלום שהליכוד רוצה בו אי-אפשר להשיג. כנים היו דבריה ומשום כנותם אני רוצה להחזיר לה מחמאה ולומר : מי שטוען כי המערך איננו רוצה בשלום מעליל עלילה, אבל השלום שהמערך רוצה בו אי-אפשר להשיגו.
כיוון שאתם אומרים; ירושלים כולה שלנו, מרמת- הגולן לא נרד, בשארם א-שייך נישאר, לקווי ה-4 ביוני 1967 לא נשוב — אין לכם שום סיכוי לקבל הסכם שלום מידי מדינות ערב. תאמרו את האמת הזאת באומץ-לב. ומי שבימים כאלה, נוכח עובדות מדיניות נחרצות כאלה, אומר שאנחנו מוכנים לסגת בכל הגזרות, שאנחנו מוכנים לוויתורים מפליגים ביותר, אבל המדיניות שלנו היא כזאת : שיבה אל קווי 4 ביוני 1967 בשום פנים ואופן לא, לעולם לא; במלים אחרות: חלק ממה שקוראים ״שטחים״ נמסור, את רובם נמסור, חלקם, מיעוטם, נשאיר בידינו, ולכך נקבל את הסכמת הערבים — מי שאומר היום דברים כאלה איננו מנהל מדיניות, אלא משחק בשארלאטניות. זו הטעיה ביודעין, הטעיית עם ישראל ביודעין. שום סיכוי אין לכם לקבל הסכמה לכך. אתם יודעים זאת. ולכן כאשר אתם טוענים כי בשיטה ובדרך כפי שקיבלתם אותה והלכתם בה במשך השנים האחרונות תשיגו הסכם כזה עם הערבים — במפורש זו הטעיית עם. באיזו תקופה ? בתקופה שקודם כל הוא חייב לדעת את האמת על מצבו, על כוחו, על מזימות אויביו, ויחד לחפש דרך ומוצא. בימים כאלה להטעות עם בעניין העיקרי החשוב ביותר — שלום, שאיפה לשלום, אמונה בשלום, חזון השלום, הסכם השלום — זה חטא בל יכופר.
אני קורא לכם, שוב ברצינות ובכנות, חרף כל חילוקי הדעות: אל תוסיפו עוד להטעות את העם הזה. אימרו לו את האמת הפשוטה, והיא: מאחר שהם עומדים על חתימת הסכם שלום עם מדינה יהודית שאיננה קיימת עוד — הם לא יקבלו את תכנית הליכוד ולא את תכנית המערך כיסוד להסכם עם מדינת ישראל.
מה ההבדל איפוא ? ההבדל אף הוא מכריע, עולם ומלואו בו. כאשר אתם בידעכם את האמת הזאת הולכים להסדרי ביניים, כלומר לנסיגות בלי שלום, הרי מתרסק או עלול להתרסק הבטחון שלנו. כי צבאות ערב יתקרבו אלינו יותר ויותר. חובתי לומר לכנסת שאיש בעל אחת הדרגות הצבאיות הגבוהות ביותר הודיע לפני זמן לא רב שאפילו רק כדי שצבאנו יוכל להתפרס לקראת הגנה על המדינה נגד מתקפה ערבית, חייבים אנו לשלוט שליטה צבאית מוחלטת בכל שטחי יהודה ושומרון. אבל אם לא תהיה שליטה כזאת, איך נתפרס כנגד מתקפה ? ההבדל הוא בכך שעל-ידי הסדרי ביניים, נסיגות חוזרות ונשנות בלי שלום, בלי חוזה שלום, אלא לקראת נסיגות עוד יותר עמוקות על-פי דרישת האויב, אתם מעמידים את הבטחון הלאומי בסכנה, כפי שלא עמדנו בה ממאי 1967.
אנחנו מנסים, משתדלים לקיים את הבטחון. כאשר יקויים הבטחון על-ידי החזקת צבאות האויב הרחק ככל האפשר ממרכזי האוכלוסיה שלנו, נשמור על הסיכוי לשלום. אדוני היושב-ראש, הסיכוי לשלום — כי גם לנו צריך לומר את האמת — הוא לא מאחורי החלון. צר לי, מי יתן ויכולנו לומר לילדים שלנו: בקרוב, בקרוב יהיה הסכם שלום ולא יהיו עננים מעל שמי התכלת של ארץ-ישראל. איננו יכולים לומר זאת, אם איננו רוצים לעשות שקר בנפשנו ולסבך את נפשותינו על-ידי הטעיה ביודעין. השלום הוא לא מאחורי הדלת, לא באשמת מישהו היושב כאן, אלא משום שזו היא תכנית האויב: על-ידי נסיגות להתקדם כדי להגיע לנסיון לבצע זממו.
אבל הסיכוי לשלום הוא רב-חשיבות, והוא יכול להיות קיים רק כאשר יש לנו בטחון, כלומר כאשר ברור לערבים שאינם יכולים להרוס את מדינתנו, שאינם קרובים למרכזי האוכלוסיה שלנו, שצבאנו יוכל להתפרס נגד מתקפה ולהדוף אותה, באשר יש לנו עומק או רוחב אטטראטגי. וזה חשוב כדי לשמור על הסיכוי לשלום. אם זה לא יהיה, נהרס לחלוטין הסיכוי לשלום. כי אז יתעודדו אויבינו: הם מתקרבים, ובבוא היום... כמובן, לעולם לא יבצעו זממם, לא יזכו לכך. אבל, אם זו אמונתם, אין סיכוי לשלום. רק כאשר יידעו במפורש כי לעולם לא יצליחו לה- רוס את מדינת היהודים, ייפתח התהליך של מחשבת שלום בעתיד, והסיכוי לשלום יישמר.
אדוני היושב-ראש, אני מגיע לסיכום דברי. אבקש לפנות אל ראש הממשלה ואל חבריה, שוב בדברים גלויי לב לחלוטין. אני סובר שכולנו דואגים. יש יסוד לדאגה. אין שום יסוד לבהלה, לא לפסימיות. מה היינו לפני שלושים שנה? מה כוחנו עתה? יצאנו, במאמץ לאומי אדיר, מופלא, גברנו. היום כוחו של העם היהודי אדיר, גם מבחינה מדינית וגם מבחינה בטחונית. יש לנו גורם כמו יהדות ארצות-הברית, גורם שכמוהו לא היה לנו מאז היינו לעם. אינני סובר שיש לאומה אחרת כוח מדיני כזה. נצא, בעזרת השם, נוציא את העם למרחב. אבל יש דאגה בלב. יומם ולילה יש דאגה, ואין צורך לפרש. בימים שבהם יש דאגה כזו, אני רוצה לומר לכם משהו, ראש הממשלה והשרים ; בכל הכרתי אני אומר את זאת, הייתי אפילו מוסיף : בנימה חברית. עם רובכם שירתתי יחד שלוש שנים תמימות בממשלה, ולמדנו אז, כולכם תסכימו, לחשוב יחד, לדאוג יחד לעמנו. שלוש שנים. פרק זמן רב. ולכן גם מתוך נימה של חברות אפנה אליכם בדברים אלה, מורי ורבותי. אתם אינכם יכולים בימים כאלה לשאת במשא. לא תוכלו. אלה לא ימים רגילים. ממשלת שישים-ואחד, כפתור ופרח; ממשלת שישים- וששה, נצחון אדיר; ״הרחבת הבסיס הממשלתי״. אני שב ואומר לכם: לא תוכלו לשאת במשא. זה עומס שאין לו שיעור. וכולנו בתוך עמנו, נפגשים עם משפחות, עם חיילים, עם אזרחים. אולי אינכם יודעים איזו זעקה יש היום מלב העם: קומו התאחדו, שבו יחד, טכסו עצה. ממש מלב העם. מי שלא יטה אוזן שלישית כדי להקשיב קשב עמוק לקריאה זו, ינסה לעבור לסדר-יומו הרגיל השלטוני, השריתי, המשרדי, על אחת התופעות המופלאות בתולדות עם נצור. העם הזה אין לו פחד. הוא אמיץ. אך יש לו דאגה. מתוך הדאגה הוא רוצה, אדרבה, טובי הכוחות, טובי המוחות מכל המפלגות, שיתאחדו ויתלכדו, שיעוצו, ואז נעמוד איתן.
שימו אל לבכם. גם בתחום הכלכלי — אנה אנו באים? ראש הממשלה, רק לפני מספר חודשים הבאתם תכנית להבראת המשק. הבטחתם שהוא יוברא. עכשיו אתם מדברים על תכנית אחרת להבראת המשק, והמשק הולך ממחלה למחלה. ובמדיניות, — עלינו לעמוד בפני הלחצים והאיומים, ואולי מבחנים קשים ביו- תר. איש לא יחשוד בנו שאנו משמיעים באזניכם את הדברים האלה משום שאנו נדחקים לשררה. אני חושב שאוכל להשמיע הודעה זו על דעת כל הבית, ללא יוצא מן הכלל. כל אחד יכול למלא את תפקידו — ממשלה, אופוזיציה, כנסת. ברוך השם, אנו משתדלים לעזור לעמנו, לשרת אותו באמונה ובנאמנות כמיטב הבנתנו. אבל זו הקריאה מלב העם. לכן אני אומר לכם פעם נוספת, ראש הממשלה והשרים, תשקלו זאת מבחינת הדאגה שלכם ושלנו, ובעיקר של איש, אשה וילד בישראל. תשקלו. יש אפשרות, יש סיכוי אמיתי, על ידי מדיניות חדשה והרכב אחר של ההנהגה הלאומית להוציא את עמנו למרחב, לבטל את הסכנות הנשקפות לו, להבטיח את עתידו כעם בן-חורין בארץ- ישראל, שישמור על בטחונו ועל הסיכוי לשלום אמת