הישיבה המאה-ושלושים-ושבע של הכנסת התשיעית יום שני, י"ט תמוז תשל"ח 24 יולי 1978 – הודעת הממשלה על המצב המדיני (המשך) תשובת ראש הממשלה

דברי הכנסת
מאת:
מנחם בגין
פורסם בתאריך:
י"ט תמוז התשל"ח, 24 ביולי 1978
מתוך:
כרך 83
נושאים:
ממשל - אופוזיציה, כנסת. אישים - אנואר סאדאת, דוד בן-גוריון, הרצל. מדיניות חוץ - דיפלומטיה. חינוך - הדר (מידות ונימוסים). שלמות המולדת - חבל סיני. מפלגות - מערך. השקפות חיים - סוציאליזם, פשיזם. שלום - תהליך השלום עם מצרים
בגין בתשובתו מדגיש שלא יסכים לשום "מתנה" חד צדדית מצד ישראל, ולא ידרוש אחת ממצרים, אלא ישבו על הסכמי שלום הדדיים, ואם לא יתאפשר חוזה כזה, יסכים ל'יחסי שלום' בדומה לגרמניה לאחר מלחמת העולם. בגין מתייחס להשמצות מצד האופוזיציה כאילו הוא אדם חולה, וטוען שבשבתו באופוזיציה לא דיבר על מצבם הרפואי של אנשי הממשלה, גם כאשר היו מבוגרים מאוד, וחולים באמת, וכי השמצות אלה זכו לגינוי גם מצד הליגה נגד השמצה בארצות הברית. בגין מבהיר שכמו שלא אישר לפרס להיפגש עם המלך חוסיין בירדן, לא יאפשר שום פגישה שכזו לאיש שיציע לו, או למנהיג מדינה ערבית אחרת הצעות מן האינטרנאציונאל הסוציאליסטי. בגין מסיים את נאומו בשיר של ז'בוטינסקי לכבוד יום השנה למותו של הרצל.
ציטוטים נבחרים מהמאמר חיפוש חדש

 ראש-הממשלה מ. בגין:

אדוני היושב-ראש, מורי ורבותי חברי הכנסת, אתמול שיגרתי לקהיר, אל נשיאה של מצרים מר אנואר סאדאת, את המכתב הבא:

״אדוני, נשיא יקר.

ידידי ועמיתי שר-הבטחון האלוף ויצמן העביר אלי את השדר שלך מזאלצבורג. הצעתך אלי היא שאני אנקוט, בשם ישראל, צעד חד-צדדי של העברת אל- עריש והשטח הידוע כהר-משה או כהר-סיני לשליטה מצרית.

הבן, אדוני הנשיא, שעשיית צעד חד-צדדי על-ידי מדינה כלשהי אינה עולה כלל על הדעת, בעוד אשר משא-ומתן, המבוסס על הדדיות, להשגת הסכם, הוא תמיד אפשרי.

הנני מציע, למען משא-ומתן זה, שנציגי שתי מדינותינו ייפגשו. הם יכולים להיוועד לחלופין בקהיר או בירושלים, או, אם הינך מעדיף — באלכסנדריה או בחיפה, או בכל מקום אחר בארצותינו או מחוצה להן. בברכה,״ וכה הלאה.

אסביר עכשיו לכנסת מה הוא הרעיון העומד מאחורי מכתב זה.

הממשלה מיאנה לעשות מה שנקרא מחווה או בלעז ז'סטה. מדיניות איננה ז׳סטיקולאציה. אנו רוצים מדיניות מעשית לנהל ביחסינו עם מצרים. אנו רוצים משא-ומתן על חתימת חוזה שלום. ולכן אנו הבינונו שחובתנו, לאחר ביקורו של הנשיא סאדאת בירושלים, היא להכין תכנית שלום, ואותה הגשנו. לא ניתן שום מתנות, אפילו לא גרגיר אחד של חול מדבר בתור מתנה. אנו יכולים לעשות הסכמים.

יש להבחין בתקופתנו בין חוזי שלום ובין יחסי שלום. אנו רוצים חוזי שלום מלאים עם כל המשתמע מהם — גבולות פתוחים, תנועת אוכלוסין, מסחר חפשי, יחסים דיפלומאטיים, שיתוף-פעולה מדעי, פיתוחי ועוד. אבל אם עד יום מסויים קשה או לא יהיה אפשרי להשיג את חוזי השלום, אנו מסכימים גם ללכת בדרך של קביעת יחסי שלום. דוגמה לגבי הבחנה זו היא גרמניה באירופה, היא לא חתמה, אחרי מלחמת העולם השנייה, על חוזה שלום. מדינות אירופיות אחרות כן חתמו על חוזי שלום. ואילו גרמניה חיה ביחסי שלום עם כל שכנותיה ועם כל מדינות העולם.

ולכן, אם הנשיא סאדאת יקבל את הצעתנו ויסכים לקיים מפגש בין נציגינו באחד המקומות שאני כתבתי לו עליהם, נציע לו תמורת אל-עריש וסאנטה-קאתרינה הצעה מסויימת. אם הוא יקבל אותה נעשה הסכם — לא הסכם-ביניים, לא הסכם זמני, לא הסכם לשלוש שנים, לא הסכם שצריך כל שנה לחדשו, אלא הסכם-קבע. אחד הכללים שעליהם דיברתי, והסכם זה יקבע כי בגיזרה מסויימת הוקמו יחסי שלום בין ישראל ובין מצרים. אנו מוכנים ללכת בדרך זו. ואם מישהו יקרא לה ״חדשה״, אני מסכים. אני חושב שהיא דרך מנוסה, טובה.

אני חוזר ואומר: אנו רוצים במשא-ומתן על שלום כולל, על חתימת חוזי שלום עם כל שכנינו. אבל אם הדבר לא יהיה אפשרי מבחינת השכנים, אנו מוכנים לדון עמם על יחסי שלום. והנה הזדמנה ההזדמנות — נשיא מצרים הציע שניתן לו משהו. מתנות — לאו; משא- ומתן על הסכם על יסוד הדדיות — הן. ואז אנו נקבע יחסי שלום בשטח מסויים. ואפשר כך להתקדם גם בשטחים אחרים. הכול על יסוד הדדיות. שום צעד חד-צדדי לא ייעשה על-ידי ישראל לגבי מצרים. אנו גם לא נתבע ממצרים צעדים חד-צדדיים כלפינו. הכול בצדק וביושר ובהגינות.

דובר האופוזיציה, אדוני היושב-ראש, שיבח אותי על שלא נתפתיתי להשיב על הגידופים הבאים מקהיר, ואני מודה לו על דברי שבח אלה, אני באמת גם היום לא אכנס לפולמוס אישי עם הנשיא סאדאת. אחריש. אני רוצה בהמשך המשא-ומתן. מר אתרטון בא השבוע, בעוד עשרה ימים יבוא מר ואנס. ניפגש כולנו יחד. לכן אמנע מכל פולמוס והחרפת יחסים.

על דבר אחד חובתי להשיב, כי הוא עניין מהותי מאוד. ואין פה שום פולמוס אישי אלא הבהרת עניין. גם בנאומו האחרון אמר הנשיא סאדאת: "ההבדל ביני לבין מר בגין הוא בזה שמר בגין רואה בהסכם שלום את הסוף, ואילו אני רואה בהסכם שלום פתיחת תקופה חדשה" ועוד. רציתי לומר, שהנשיא סאדאת, עם כל הכבוד, טעה טעות יסודית. ועד היום אינני יודע מניין הוא לוקח את הרעיון הזה וחוזר עליו כמעט בכל נאום, אביא את הראיה.

הנה דברי:

״אדוני הנשיא, בבית הדמוקראטי הזה יושבים מפקדים של כל אירגוני המחתרת העברית הלוחמת. הם היו חייבים לנהל מערכת מעטים נגד הרבים, נגד כוח אדיר עולמי. כאן יושבים בכירי המפקדים והמצביאים שלנו שהוליכו מחנות שלמים, מחנות שלמים, לקרב שנכפה עליהם ואלי נצחון, שהיה בלתי-נמנע משום שהם הגנו על הזכות. הם שייכים למפלגות שונות, יש להם השקפות שונות. אבל בטוחני, אדוני הנשיא, שאבטא את דעת כולם, ללא יוצא מן הכלל, שיש לנו שאיפה אחת בלב, רצון אחד בנפש, וכולנו מאוחדים בשאיפה וברצון אלה — להביא שלום, שלום לעמנו, שלא ידע שלום אפילו יום אחד מאז החילונו שבים ציונה, ושלום לשכנינו, שאנו מאחלים להם כל טוב ואנו מאמינים שאם נעשה שלום, שלום אמיתי, נוכל לעזור איש לרעהו בכל שטחי החיים, ותיפתח תקופה חדשה במזרח-התיכון, תקופת פריחה וצמיחה, פיתוח והתפתחות וגידול כפי שהיה בימי קדם.

לכן יורשה לי היום לקבוע מה הוא תכנו של השלום על-פי הבנתנו. אנו מבקשים שלום מלא, אמיתי, תוך התפייסות מוחלטת בין העם היהודי והעם הערבי. לא לשקוע בזכרונות העבר. היו מלחמות. היתה שפיכות דמים. נפלו בני דור צעיר מופלאים משני הצדדים. אנו כל ימינו נישא את זכר גיבורינו אשר מסרו נפשם כדי שיום זה יגיע. גם יום זה יבוא. אנחנו מכבדים אומץ- לב של יריב ואנחנו נותנים כבוד לכל בני הדור הצעיר בקרב העם הערבי שאף הם נפלו. לא לשקוע בזכרונות העבר, אפילו הם קשים לכולנו, לגבור עליהם, לדאוג לעתיד, לעמנו, לילדינו, לעתיד המשותף שלנו. לראות שבאזור הזה נחיה כולנו יחד, נחיה לדורי-דורות, העם הערבי הגדול במדינותיו וארצותיו והעם היהודי בארצו — ארץ-ישראל. לכן יש לקבוע מה הוא תכנו של השלום.

הבה וננהל משא-ומתן, אדוני הנשיא, כאנשים בני- חורין על חוזה שלום, ובעזרת-השם, כך אנו מאמינים באמונה שלמה, יבוא היום ונחתום עליו בכבוד הדדי, ואז נדע שתמה תקופת המלחמות, הושטנו יד איש לרעהו, לחצנו איש יד רעהו והעתיד יהיה מזהיר לכל עמי האזור.״

כפי שחברי הכנסת רואים, וכפי שהם שמעו, אלה דברים שאמרתי בכנסת כאשר ישב לצדי הנשיא סאדאת. ואינני רואה כלל את חתימת חוזה השלום כסוף אלא להיפך — כהתחלה לקראת עתיד מזהיר גם לנו, גם לשכנינו.

אבל בדברנו על דברי השמצה חובתי לומר על-פי האמת שכאין וכאפס הם דברי ההשמצה המושמעים בקהיר לעומת דברי ההשמצה שהושמעו על-ידי האופוזיציה הראשית בשבוע האחרון. כאין וכאפס. עוד לא היה כדבר הזה בשום מדינה בעולם. וכדי להוכיח את התיזה הזאת אקרא לכם את ההודעה הבאה של האירגון היהודי המפורסם, הליגה נגד השמצה בארצות-הברית. הליגה הזאת יודעת מה היא השמצה, היא נלחמת בה כבר קרוב למאה שנים, זה אחד האירגונים הפעילים והגדולים ביותר בארצות-הברית, אירגון בלתי-מפלגתי לחלוטין. והיא פירסמה את ההודעה הבאה: ״כאירגון אמריקני המטפל בגיוס תמיכה למען ישראל אנו מזועזעים ונבוכים נוכח ההתקפות האישיות על ראש-הממשלה מר מנחם בגין כפי שיוחסו למנהיגים של מפלגת העבודה בישראל. הצהרות אלה גורמות נזק כבד לעניין הישראלי בארצות-הברית. חבל שוויכוח לאומי רציני על מהות השלום נהפך להתקפות אישיות נגד ראש ממשלת ישראל. צערנו רב שהדבר אשר קרה עלול להכביד על פעולתנו למען ישראל בארצות-הברית. בתקופה המכרעת הזאת אנו פונים ומבקשים שהוויכוח הלגיטימי על עתיד היחסים של ישראל עם מדינות ערב יתמקד בנושאים הענייניים ולא יתדרדר להתקפות אישיות הרות-סכנות על מנהיגי ממשלת ישראל."

אדוני היושב-ראש, אני יכול להעיד על האמת של הכרוז הזה. קראתי בעתון ״הארץ״ שבהולאנד בכל כלי- התקשורת היתה הסתמכות על מפלגת העבודה לאמור: ״ראש הממשלה הוא מבחינה פיסית ונפשית אדם סנילי.״ אני בכוונה חוזר מלה במלה על המלים האלה, אף-על-פי שגם היום הן קצת מכאיבות לי, משום שאני בשר-ודם. האם אנחנו אי פעם אמרנו כך על איזה ראש ממשלה של המערך? הגברת גולדה מאיר, עם כל הכבוד, היתה בת 75 כשהיתה ראש ממשלה — האם אנחנו דיברנו על סניליות שלה? מר דוד בן-גוריון היה קרוב ל-80 כאשר עזב את תפקיד ראש הממשלה — האם אי פעם דיברנו על סניליות שלו, פיסית או נפשית? האם כך אתם מרימים את כבוד ישראל בהולאנד? עכשיו אתם עליזים מאוד, נכון? אדרבה, תמשיכו להיות עליזים. כך אתם נותנים כבוד לעם ישראל משום שכך אתם מדברים על ראש הממשלה של מדינתכם.

ועוד אני רוצה לומר: נכון, אתמול רואיינתי על-ידי ה-סי.בי.אס. או ה-אנ.בי.סי. — בארצות-הברית יש הרבה טלוויזיות — ונשאלתי שאלה על הבריאות מבחינה דו- משמעית. השיבותי. אבל כל זה בהסתמך על מפלגת העבודה. קראתי שהגברת מאיר מתביישת בהדלפות שהיו מהוועדה המדינית שבה ד״ר פרס וד"ר בר-לב וד"ר גד יעקבי ועוד דוקטורים כאלה      - - -

שמעון פרס (המערך):

האם קראת איזו הערה רפואית שלי?

ראש-הממשלה מ. בגין:

לא קראתי שום דבר מלבד זה מה שקראתי.

שמעון פרס (המערך):

אם לא, למה אתה אומר זאת? אתה חייב להיות זהיר בדבריך.

ראש-הממשלה מ. בגין:

אינך יכול לכפות עלי שום קריאת-ביניים.

גד יעקבי (המערך):

אני לא אמרתי דבר על מצבך הרפואי, אף שיש מקום לדיון בעניין זה.

שמעון פרס (המערך):

האם שמעת ממני איזו שהיא הערה אישית רפואית? למה אתה אומר זאת?

חיים בר-לב (המערך):

אינך יכול לומר דברים שאינם אמת.

מנחם הכהן (המערך):

תפסיק לעשות מהכנסת ״סינמה-בלש״. מספיק.

גד יעקבי (המערך):

אינך יכול לומר דברים שאין להם שחר. אני לא אמרתי דבר על מצב בריאותך.

ראש-הממשלה מ. בגין:

בסדר.

הוועדה המדינית של מפלגת העבודה הכריזה על עצמה כעל ועד רופאים והם קבעו מה בריאותי. אני רוצה לשאול אתכם: אני ידעתי פעם שהורידו את לוי אשכול מתוך המשרד על כיסא במצב מסוכן מאוד לחייו — ולא אמרתי את זאת לאיש. והוא הוסיף להיות חולה עוד חודשים רבים ולא אמרנו זאת לאיש. אני ידעתי על היום שבו בהסתר צריך היה להוריד אותו על כיסא למטה ולהביא אותו הביתה משום שהוא ממש התמוטט על הכיסא במשרד ראש הממשלה.

כאשר הגברת גולדה מאיר נכנסה לתפקידה כולם אמרו: אשה חולה. בא אלי חבר וסיפר לי שיש לגברת גולדה מאיר מחלה נוראה שאין לה מרפא, ואני אמרתי לו: ידידי, לך הביתה, זה לא עניינך לטפל בבריאותו של מישהו, זה עניין פרטי.

ואילו אתם — בהשמצות כאלה. אבל אינני מתפלא. מה אני יכול לעשות? אתם רגילים ברצח אופי. התחלתם בז׳בוטינסקי וגמרתם בבן-גוריון. אתם רגילים במלאכה הזאת. חבל.

שמעון פרס (המערך):

מי זה ״אתם״?

ראש-הממשלה מ. בגין:

שמעון, שב בשקט.

חיים בר-לב (המערך):

מה זאת אומרת "שב בשקט"?

שמעון פרס (המערך):

סלח לי, מה זה ״לשבת בשקט״? סביב השולחנות האלה כל הכוחות מעורבים.

ראש-הממשלה מ. בגין:

זה נכון, אני מסכים לזה.

אני אוכיח את התיזה שלי. היה משפט נגד בן- גוריון כשרצו לגרש אותו מהמפלגה שלו, והקטיגור בשם המפלגה טען שהאירגון שבראשו עומד דוד בן-גוריון הוא אירגון ניאו-פאשיסטי. ועכשיו אקרא את רשימת האנשים שהוא התכוון אליהם.

שמעון פרס (המערך):

אדוני ראש הממשלה, אני נורא מצטער, אתה חייב לדייק בדברים כאלה. הדבר נאמר כלפי איש אחד, ונאמר שלא בצדק. לא נאמר ״אירגון ניאו-פאשיסטי״. אני מאוד מצטער, אי-אפשר להטיל דופי באנשים.

ראש-הממשלה מ. בגין:

תקרא. אינך יכול להפסיק אותי. אל תפסיק אותי.

מנחם הכהן (המערך):

תפסיק לבזות את בן-גוריון.

(חבר-ה כנסת מ. דקל קורא קריאת- ביניים)

עדיאל אמוראי (המערך);

חבר-הכנסת דקל, לא צריכים לבקש כאן רשות. שום רשות. לא מכם נבקש רשות.

דניאל רוזוליו (המערך):

אני מבין שהיום לקח על עצמו ראש הממשלה את התפקיד לחמם את האווירה.

היו"ר י. שמיר:

אבקש שקט מכל הצדדים.

ראש-הממשלה מ. בגין:

קשה לשמוע את האמת, אני יודע, אבל היא תיאמר.

יוסי שריד (המערך):

אבל צריך לומר אותה.

שמעון פרס (המערך):

את אי-האמת קשה לשמוע.

ראש-הממשלה מ. בגין:

היא תיאמר.

הקטיגור מטעם המפלגה קבע שהאירגון הזה ששמו היה רפ״י הוא אירגון ניאו-פאשיסטי.

שמעון פרס (המערך):

איפה זה ישנו? תקרא את זה, בבקשה.

(קריאה: בתולדות מפלגת העבודה.)

ראש-הממשלה מ. בגין:

אני אקרא את כל השמות. ואלה היו האנשים שנקראו ניאו-פאשיסטים            - - -

שמעון פרס (המערך):

סלח לי, איפה הוא אמר שהאירגון הזה הוא ניאו- פאשיסטי? הוא לא אמר את זה.

דניאל רוזוליו (המערך):

מכריחים את הכנסת לשמוע דברי שקר.

ראש-הממשלה מ. בגין:

ואלה היו האנשים שנקראו חברי אירגון ניאו- פאשיסטי: מר דוד בן-גוריון, יזהר סמילנסקי, שמעון פרס — אתה בחברה טובה, שמעון — מטילדה גז, יוסף אלמוגי, יצחק נבון      - - -

מנחם הכהן (המערך):

איפה משה דיין?

אורה נמיר (המערך):

איפה משה דיין?

ראש-הממשלה מ. בגין:

משה דיין           - - -

 מאיר פעיל (מחנה שלי):

ויגאל הורביץ?

ראש-הממשלה מ. בגין:

הוא לא נמלט עדיין מידיכם.

מנחם הכהן (המערך):

ואריק שרון, ועזר ויצמן. ויצמן, אתה תמיד בחברה טובה.

ראש-הממשלה מ. בגין:

צבי צור, מרדכי סורקיס, מרדכי בן-פורת, עמוס דגני, אריה בהיר, מיכאל כספי, אברהם וולפנסון, חנה למדן, שאול בן-שמחון, ישראל כץ — אני מבקש את סליחתך, שר העבודה והרווחה, אבל זה רשום פה — יגאל הורביץ — איננו כאן, אני מבקש את סליחתו. היה זה מזלו של גד יעקבי שעדיין לא הצטרף אז לאירגון הזה, אחרת גם הוא היה ברשימה הזאת.

הנה אתם קראתם לחבריכם בשם זה        - - -

שמעון פרס (המערך):

אדוני ראש הממשלה, אני קובע שאתה טועה ומטעה את הכנסת. לא נאמר כדבר הזה.

ראש-הממשלה מ. בגין:

מספיק, ידידי, אל תפריע. אתה לא בעל-בית בכנסת.

אני אבקש הגנה. מה זה פה?

היו"ר י. שמיר:

חברי הכנסת, אינכם יכולים להפריע כל הזמן.

ראש-הממשלה מ. בגין:

מה זה פה? אני לא הפסקתי את יגאל אלון אפילו במלה אחת. מה זה פה?

שמעון פרס (המערך):

הוא לא אמר דברים כאלה.

ראש-הממשלה מ. בגין:

הוא לא אמר דברים כאלה; הוא אמר דברים הרבה יותר גרועים מאלה, עליך, בהזדמנויות שונות.

שמעון פרס (המערך):

הוא לא אמר.

ראש-הממשלה מ. בגין:

בסדר, אני מוכן להיבדק במכונת-אמת מה הוא אמר. הדברים עדיין מהדהדים באזני.

יוסף רום (הליכוד):

לכולכם יש זכרון קצר מאוד, אינכם זוכרים את ההיסטוריה הפנימית שלכם.

ראש-הממשלה מ. בגין:

הנה כי כן בוועדה המדינית קראתם לנו ניאו- פאשיסטים. האם זה פלא, כאשר אלה היו ניאו-פאשיסטים רק לפני שנים מספר? וראש וראשון לכם המורה שלכם, המנהיג שלכם, כאשר רציתם לגרש אותו מן המפלגה.

עכשיו, היתה תקופה שבה הגברת גולדה מאיר קראה למפלגה שלכם בשם מסויים, והשם הוא "טאמאני-הול".

מנחם הכהן (המערך):

מה זה?

ראש-הממשלה מ. בגין:

אתה לא יודע מה זה ״טאמאני-הול״? — אני אסביר לך.

הגברת גולדה מאיר, בדמעות בעיניה, אמרה לדוד בן-גוריון: המפלגה היא כמו ״טאמאני-הול״. ולטובת מר מנחם הכהן, ששמע בפעם הראשונה על האינסטיטוט הזה, אני אסביר מה זה.

מאיר פעיל (מחנה שלי):

אדוני ראש הממשלה, אני רוצה לבקש ממך, הלא אתה איש כבוד, אדם בעל הדר ונימוסין — אולי, למען כבודו של עם ישראל ולמען כבודה של הכנסת, תרפה מהם הפעם?

ראש-הממשלה מ. בגין:

לא שמעתי מה אמרת.

דניאל רוזוליו (המערך):

זה לא מכובד, אנשי הליכוד, שאתם הטלתם על ראש הממשלה את התפקיד הזה של חימום האווירה.

ראש-הממשלה מ. בגין:

ובכן, היה אינדיאני טוב, אינדיאני בשם טאמאני. אבל ברבות הימים זה היה למוסד המושחת ביותר בארצות-הברית — שוחד, רצח בעד כסף, והמנהיג ישב בבית-הסוהר עד יום מותו. המנהיג של ״טאמאני-הול״ היה טוויד, והוא ישב- מ-1871 עד 1875.

הגברת גולדה מאיר, המנהיגה שלכם, אמרה לדוד בן-גוריון שהמפלגה שלכם היא כמו ״טאמאני-הול״.

שולמית אלוני (תנועה לזכויות האזרח):

היא לא אמרה זאת לדוד בן-גוריון, היא אמרה זאת לשרגא נצר. אני הייתי נוכחת.

ראש-הממשלה מ. בגין:

אני מודה לך מאוד על העידוד.

שולמית אלוני (תנועה לזכויות האזרח):

היא אמרה זאת לשרגא נצר.

ראש-הממשלה מ. בגין:

אני יודע שהיא אמרה זאת. היא גם כתבה זאת. אני מודה לך על העידוד — איך קרא לך ספיר? — שולה׳לה.

יעקב ז'אק אמיר (המערך):

אתה אמרת לבן-גוריון ב-8 בינואר 1952 — ואני מצטט: ״גם אתה, אדוני, תיתן את הדין על כל פשעיך״. אתה אמרת זאת.

ראש-הממשלה מ. בגין:

נו, אז מה?מה אם אמרתי? שמע, ז׳אק, הלוואי ותמצא ציטטין כאלה לרוב.

יעקב ז׳אק אמיר (המערך):

אילו פשעים הוא עשה?

ראש-הממשלה מ. בגין:

פשעים, נכון, היה ויכוח גדול.

היו"ר י. שמיר:

אבקש להפסיק את קריאות-הביניים.

ראש-הממשלה מ. בגין:

חברי הכנסת, אני רוצה לשאול האם כך יהיה מקובל בכנסת, שיום שלם יהיה ויכוח, שאני לא אפסיק איש אפילו במלה אחת         - -

שולמית אלוני (תנועה לזכויות האזרח):

כי לא היית כאן.

ראש-הממשלה מ. בגין:

- - וכשאני עולה על הבימה כדי להשיב לא אוכל לסיים אפילו משפט אחד. זה לא הוגן.

מנחם הכהן (המערך):

כי אתה מכניס שנאה בפארלאמנט. זה כבר שבוע שני שאתה הופך את הבית הזה למקום של שנאת ישראל,

יעקב ז'אק אמיר (המערך):

מה קורה פה?

ראש-הממשלה מ. בגין:

אבל אין דבר, אני אדבר, אני את שלי אומר. לא יעזור לכם שום דבר. הנה, אני הכינותי את כל הציטטין ואת כולם אשלים.

יוסי שריד (המערך):

אולי אתה זוכר במקרה מי אמר על בן-גוריון שהוא מקיים משטר של דמים ושל ״גסטאפו״?

ראש-הממשלה מ. בגין:

חבר-הכנסת שריד, אתך בכלל אינני רוצה לדבר אחרי הישיבה האחרונה של הכנסת.

יוסי שריד (המערך):

מדוע?

חייקה גרוסמן (המערך):

כתוב בפרוטוקול מי אמר זאת.

ראש-הממשלה מ. בגין:

אינני רוצה לדבר אתך. מותר לי?

היו״ר י. שמיר:

אני מבקש מכולם להפסיק את קריאות-הביניים.

יוסי שריד (המערך):

מי אמר על דוד בן-גוריון שהוא מקיים משטר דמים ו"גסטאפו"? מי אמר זאת על יהודי? מי אמר זאת על ראש ממשלה בישראל?

היו"ר י. שמיר:

חבר-הכנסת יוסי שריד, נא להפסיק את קריאות- הביניים.

מאיר פעיל (מחנה שלי):

אדוני היושב-ראש, אני פונה אליך. גם אתה חונכת באסכולה הזאת של כבוד והדר. אנא הפסק זאת. לפי דעתי זה נורא.

ראש-הממשלה מ. בגין:

אין דבר, אני אענה על הכול.

יעקב ז'אק, אמיר (המערך):

הדברים האלה אינם מוסיפים לחוסנו של העם.

(קריאה מספסלי הליכוד: חבר-הכנסת ז׳אק אמיר, את קולך שמענו כבר בשבוע שעבר. מספיק.)

יוסי שריד (המערך):

אדוני ראש הממשלה, אולי אתה זוכר במקרה מי אמר על בן-גוריון שהוא מקיים משטר של דמים ושל "גסטאפו"? מי אמר: ״שליחי הפאשיסם הבן-גוריוניסטי לא יפחידו את הציבור״?

היו"ר י. שמיר:

חבר-הכנסת יוסי שריד, אני קורא אותך לסדר, אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה, אני מבקש להפסיק את כל קריאות-הביניים.

(חבר-הכנסת מ. דקל קורא קריאת- ביניים)

יוסי שריד (המערך):

מי אמר זאת, חבר-הכנסת דקל? מדוע אינני מקבל תשובה?

היו״ר י. שמיר:

אני מבקש להפסיק.

חייקה גרוסמן (המערך):

האם רק ראש הממשלה יכול לדבר על העבר ולצטט מלפני עשרים שנה? כל חבר כנסת יכול להזכיר נשכחות. גם אנו יכולים להזכיר נשכחות, לא רק ראש הממשלה.

ראש-הממשלה מ. בגין:

תזכירו נשכחות, תזכירו את כל הנשכחות.

זלמן שובל (הליכוד):

חברת-הכנסת חייקה גרוסמן, אולי כדאי פעם להזכיר את העבר. אולי כדאי להזכיר ״שמש העמים״?

ראש-הממשלה מ. בגין:

אצלי אין אלה נשכחות — אצלי אלה זכרונות.

זלמן שובל (הליכוד):

אולי כדאי להזכיר פעם גם את סטאלין, ״שמש העמים״?

היו"ר י. שמיר:

חברי הכנסת, די בקריאות האלה.

ראש-הממשלה מ. בגין:

עכשיו עלתה הבעיה של שמירת סודות ממלכתיים. אומר חבר-הכנסת גד יעקבי בראדיו, לא פחות ולא יותר, שאני הוכחתי כי אי-אפשר לשתף אותי בסודות ממלכתיים. אני מציע לך, חבר-הכנסת גד יעקבי, כי בשלוש השנים הבאות אתה לא תשתף את ראש הממשלה בשום סוד ממלכתי.

גד יעקבי (המערך):

את הבדיחה הזאת כבר קראתי היום ב״מעריב". אני חושב שמיותר לספר אותה פעם שנייה.

ראש-הממשלה מ. בגין:

אני אמנם לא קראתי היום את ה״מעריב״, אבל את נאומך שמעתי ואתה לא חידשת בו הרבה. אם כך, תן גם לי לחזור על מה שהיה כתוב בעתון. אם זה פלאגיאט, הרי זה פלאגיאט עצמי, זה ממני.

אני רוצה לחזור ולומר: חבר-הכנסת גד יעקבי, אתה, בהיותך באופוזיציה, טוען שאי-אפשר לשתף את ראש הממשלה בסודות ממלכתיים         - - -

גד יעקבי (המערך):

הוכחת זאת בכך שפירסמת ברבים את האפשרות לפגישה בין חבר-הכנסת פרס לבין חוסיין.

ראש-הממשלה מ. בגין:

בשום פנים ואופן אי אפשר בפארלאמנט הזה לומר דברים פארלאמנטאריים. לא נותנים להשמיע. אני הרי רק הצגתי שאלה רטורית, היא בכלל לא זקוקה לתשובה. איך הגעת לזה שאתה אומר כך? עם כל הכבוד, גבירותי ורבותי, זה דבר אופייני מאוד. החברים היקרים האלה מוסיפים לחלום בהקיץ. הם עדיין חושבים שהם בממשלה ולכן הם אומרים: זה, האיש הזה, בגין, מהאופוזיציה, אי-אפשר לשתף אותו בסודות. שאם לא כן — איר יכולה האופוזיציה לומר שאי-אפשר לשתף ראש ממשלה בסודות ממלכתיים?

שמעון פרס (המערך):

ואתה חושב שאתה עוד באופוזיציה.

גד יעקבי (המערך):

אתה הוכחת זאת. אתה הוכחת שאי-אפשר.

ראש-הממשלה מ. בגין:

אני הרי מקבל סודות ממלכתיים פעמיים ביום. לפעמים אני צריך לקבל סודות ממלכתיים הקשורים בדיני נפשות. אני קראתי שחבר-הכנסת רבינוביץ, שר האוצר לשעבר, נבהל מאוד מעליצותי בשבוע שעבר. צר לי מאוד, אתה תצטרך להרגיע את עצמך. לי אין בשבילך הרגעה. אבל אני אומר לך משהו מן הלב: אילו היית רואה אותי בעצבותי, אולי היית נבהל עוד יותר. לעתים תכופות מאוד אני עצוב. בשבת מסויימת אני עצוב מאוד; ובעוד יום שישי אני עצוב מאוד; ובעוד יום, כאשר אני משוחח עם אדם ששמו מתחיל באות אלף, וצריך לעשות מעשה המסכן נפשות, אני עצוב מאוד; ובעוד יום, כאשר אני מדבר עם אדם ששמו מתחיל באות חית, אני עצוב מאוד. נכון, יש ימים עצובים מאוד. יושב פה ראש ממשלה לשעבר. הוא נשא מעל בימה זו נאום הגון. הוא התנסה בכך והוא יעיד לפניכם כמה ימים עצובים הם מנת-חלקו של ראש ממשלה.

מנחם הכהן (המערך):

אם כר, למה שפכו את דמו מעל הבימה הזאת?

(קריאה מספסלי הליכוד: אתה שפכת את דמו לא פחות מאחרים. מתחסדים.)

מאיר פעיל (מחנה שלי):

כמה ימים עצובים עוד יהיו לנו בימי כהונתך כראש ממשלה.

ראש-הממשלה מ. בגין:

אני מכבד מאוד חוש הומור. אני חושב שאדם בלי חוש הומור הוא כמו אינוואליד.

שולמית אלוני (תנועה לזכויות האזרח):

זה נכון.

ראש-הממשלה מ. בגין:

אדם זקוק לחוש הומור. והיהדות על-פי המסורת שלה קוראת לשמוח ולעבוד את אלוהים בשמחה.

מנחם הכהן (המערר):

לא בימי בין המצרים.

ראש-הממשלה מ. בגין:

הרי גם אתה רוצה להיות תלמיד-חכם, למה אתה מפסיק אותי כל רגע?

מנחם הכהן (המערך) :

אני אלמד מגרופר.

זאב ורטהיימר (התנועה הדמוקרטית לשינוי):

כבוד ראש הממשלה, אולי ביום שדיברנו על השלום תפסיק לעשות חשבונות?

ראש-הממשלה מ. בגין:

מי דיבר אלי? אהה. להפסיק לעשות חשבונות? זה מייגע אותך? אתה כנראה כזה אסתט, אתה לא קולט. אם כך, ידידי היקר, היית צריך לקום לפני שבוע, לאחר מה שפורסם, ולומר מלה אחת על מה שפורסם על ראש הממשלה שלך.

זאב ורטהיימר (התנועה הדמוקרטית לשינוי):

אתה צודק, אבל לא היום.

ראש הממשלה מ. בגין:

לא היום. אפילו להשיב אסור. חילול-שם כזה היה בכל העולם כולו, מקצה העולם ועד קצהו נאמרו הדברים מאותה ועדה מדינית, שעל ההדלפה ממנה אמרה הגברת גולדה מאיר שהיא מתביישת בה. אז לפחות תתביישו, לא על-פי הצעתי אלא על-פי הצעתה של הגברת מאיר.

זרח ורהפטיג (חזית דתית לאומית):

כבוד ראש הממשלה, אבל אני, שכן קמתי בשבוע שעבר והגבתי על ההתקפות הגסות נגדך, אבקשך כעת לעבור לנושא המדיני ולהפסיק את החשבונות האישיים.

שלמה הלל (המערך):

אין לו נושא אחר.

מנחם הכהן (המערך):

לזה צריך גודל רוח.

ראש-הממשלת מ. בגין:

עכשיו אני רוצה להסביר שאני לא גיליתי שום סוד ממלכתי. נכון, מר פרס סיפר לי שהוא רצה להיפגש עם המלך חוסיין. נכון. ואני סיפרתי על דבר זה למספר חברי הקרובים ביותר. זו לא רק זכותי אלא גם חובתי. אני ראש ממשלה בדמוקראטיה, וזה לא סוד הקשור בדיני נפשות שאסור לי לספר אפילו לאיש שני, אפילו לאחד מטובי החברים שלי אסור לי לספר. רק שירותי הבטחון ורק אני, ומכאן העצבות והאחריות. אבל במקרה זה היתה לי הזכות והחובה לומר להם שהיה מקרה זה. אני לא דיברתי עם עתונאים, אני לא זימנתי מסיבת עתונאים, אני לא הדלפתי. מדוע אני צריר להניח ששני חברי אלה, הקרובים אלי ביותר, הם דווקה הדליפו? אולי מישהו אחר הדליף? עוד אנשים ידעו על הסוד הכמוס הזה, על הפגישה המתוכננת עם חוסיין.

וזה נכון שאני אסרתי על חבר-הכנסת פרס להיפגש עם המלך חוסיין בלונדון. וכדי לקצר את כל הסיפור אני רוצה לומר מייד, ידידים יקרים מן האופוזיציה, ותואילו לרשום לפניכם: מאחר שאתם בעצמכם אומרים שכדי לקיים מפגשים כאלה, כאלה — לא באינטרנאציונאל הסוציאליסטי, לא באירגונים בין-לאומיים אחרים, אבל מעין אלה — עם שליט ערבי אתם זקוקים להסכמת הממשלה או ראש הממשלה, אני מודיע פה מלכתחילה: אין הסכמה. זה לא תפקידכם לנהל משא-ומתן עם ראשי מדינות ערב. זה תפקידה של הממשלה. ועכשיו אגלה לכם סוד מה הממשלה הזאת עומדת לעשות: היא עומדת למשול.

שמעון פרס (המערך):

מה?

ראש-הממשלה מ. בגין:

למשול.

(קריאה מספסלי המערך: זה רק צחוק.)

יש לך סיבה לצחוק.

(קריאה מספסלי המערך: את זה כבר הודיעו לפני שנה.)

דניאל רוזוליו (המערך):

זו הדלפת המאה.

מנחם הכהן (המערך):

שהחיינו וקיימנו והגיענו.

שמעון פרס (המערך):

אדוני ראש הממשלה, בעניין המפגשים פורסם חוק, זה לא על-פי שרירות.

ראש-הממשלה מ. בגין:

מה על הבריאות שלך, שמעון?

שמעון פרס (המערך):

בסדר.

ראש-הממשלה מ. בגין:

בסדר? אוהו, אוהו, עצבנות כזאת. מה יש?

אני רוצה להסביר שלא מר פרס, לא מר אבן, לא מר יגאל אלון לא יקבלו ממני הסכמה להיפגש עם שליטי ערב ולהביא להם הצעות מן האינטרנאציונאל הסוציאליסטי.

אגב, חבר-הכנסת פרס, אני מוכרח להזכיר שבאת אלי בשבת וביקשת את רשותי לראות את סאדאת באוסטריה. אפילו במלה אחת לא רמזת לי שאתה מוליך אתך הצעה למען ובשם האינטרנאציונאל הסוציאליסטי ושתראה אותה גם לסאדאת.

שמעון פרס (המערך):

בשבת לא היתה לי שום הצעה כזאת.

ראש-הממשלה מ. בגין:

אולי. אפילו במלה לא רמזת לי על זה.

משה עמאר (המערך):

הוא גם לא חייב לומר לך את זה.

ראש-הממשלה מ. בגין:

עוד פעם להפסיק? הרי לא תפסיקו אותי בשום- פנים-ואופן; רק לרגע, ואני אמשיך.

ביום החמישי דיברנו בטלפון ואמרתי לך: בינתיים נקבע מפגש בין שני שרי החוץ בלידס, ולכן אני מייעץ לך שלא תיסע. ואתה אמרת שעליך להתייעץ עם חבריך. ביום החמישי בוודאי כבר היתה לך הפורמולה המפורסמת הזאת ולא רמזת לי אפילו שתהיה הצעה כזאת. אני הרי ראש הממשלה, אני הרי צריך לדעת. זה הרי אינסטיטוט חשוב, האינטרנאציונאל הסוציאליסטי, הוא יכול לעזור למדינת ישראל.

שמעון פרס (המערך):

אף פעם אחת לא שאלו ראש ממשלה גם לגבי החלטות קודמות. אתה חייב לדעת את העובדות.

ראש-הממשלה מ. בגין:

אני לא מבקש לשאול, אני מבקש למסור דו"ח.

אדוני היושב-ראש, אני רוצה לשאול: האם אני נואם או ראש האופוזיציה נואם? אני פשוט רוצה לשאול.

שמעון פרס (המערך):

אם אתה רוצה לומר דברים — צריך קודם לברר אותם. אם תטיח כאן האשמות — אפסיק ואתקן.

ראש-הממשלה מ. בגין:

אני לא מטיח שום האשמות, אלה עובדות.

שמעון פרס (המערך):

עוד לא קרה שמפלגה תתאם עם הממשלה החלטות של האינטרנאציונאל הסוציאליסטי.

ראש-הממשלה מ. בגין:

אני רק קובע עובדות.

אבל באשר לסודיות אני רוצה לומר משהו. חבר- הכנסת פרס, תשמע, עכשיו אני רוצה לומר משהו פיקאנטי, לאו דווקה עליך ואתה יכול לשמוע כבר בסבלנות. באשר לסודיות: שמענו יום אחד שהאינטרנאציונאל הסוציאליסטי ידון בהצעה מסויימת, שהיום שיבח אותה דובר האופוזיציה לעילא ולעילא. אנחנו יודעים מה כתוב בה, אבל אני לא רוצה להיכנס לוויכוח הזה. למחרת היום נודע לנו שזו בכלל לא הצעה של האינטרנאציונאל הסוציאליסטי אלא חיבר אותה חבר-הכנסת אבא אבן. אז מה הועילו חכמים בתקנתם? הן כל הגויים יגידו: זוהי הצעה של האינטרנאציונאל הסוציאליסטי שכתב אותה שר החוץ לשעבר בישראל. כך שומרים אצלכם על סודות ממלכתיים? הרי ילעגו לנו. וכך סיפר: פרס פנה אלי וביקש נוסחה — נראה שפרס מתקשה לכתוב נוסחה — ואני כתבתי אותה, אני, אבא אבן. והיתה לו נוסחה והוא הביא אותה לפני קרייסקי. לגלות סוד כזה שהאינטרנאציונאל הסוציאליסטי קיבל את הצעתו שנוסחה על-ידי שר החוץ לשעבר בישראל, ואחר כך לטעון שזה מסמך מצויין של האינטרנאציונאל הסוציאליסטי? שמירת סודות שלכם.

עכשיו אני מבקש לדבר על עוד משהו — על נושא הנסיעות לחוץ-לארץ: עלילות העללתם. אנחנו לא אוסרים על שום נסיעות בחוץ-לארץ, בשום מקום, אבל מה שאמרתי קודם עומד בתקפו. אבל אני זוכר תקופה — ואתה, חבר-הכנסת פרס, יודע את הדברים האלה מפי הדברים, ואתה אמרת לי, ואני יודע אותם מפיך — איך זעמה שרת-החוץ הגברת גולדה מאיר על נסיעותיו הדחופות של סגן שר הבטחון או של מנכ״ל משרד הבטחון לפאריס להקים קשר עם הצרפתים. איך הוא חתר תחתה, איך היא לא סלחה לו, איך          - -

שמעון פרס (המערך):

למה אתה אומר דברים שאתה לא בקיא בהם?

ראש-הממשלה מ. בגין:

אתה בעצמך סיפרת לי את זה.

שמעון פרס (המערך):

לא סיפרתי לך דברים כאלה.

ראש-הממשלה מ. בגין:

עוד כאלה סיפרת.

שמעון פרס (המערך):

ואם אתה תתחיל לספר סיפורים כאלה, יסופר        - - -

ראש-הממשלה מ. בגין:

אתה התחלת, לא אני. אתה שיחררת אותי מן הכלל שקיימתי עד היום הזה.

- - איך הוא חתר תחתה.

שמעון פרס (המערך):

אני אמרתי לך דברים כאלה?

ראש-הממשלה מ. בגין:

הרי בגלל הזעם היא המליצה על יצחק רבין שיהיה ראש ממשלה, ולא עליך.

שמעון פרס (המערך):

אני אמרתי לך משפטים כאלה? אי-אפשר כאן לבדות.

ראש-הממשלה מ. בגין:

אתה אמרת לי שהגברת גולדה מאיר זעמה על כך שאתה קיימת את המגעים והיא טוענת — לפי דעתך שלא בצדק — שזה חותר תחת מעמדה כשרת החוץ.

שמעון פרס (המערך):

אני לא אמרתי. אני לא אמרתי משפטים כאלה.

ראש-הממשלה מ. בגין:

כל ילד בישראל יודע את זה.

שמעון פרס (המערך):

אדוני ראש הממשלה, אתה צריך להחליט אם אתה עוסק כאן ברכילות. ואם לא, אתה צריך להוכיח את דבריך. אתה רוצה להיות פארלאמנטאר ולכבד את הכנסת, אבל אתה בודה דברים     - - -

ראש-הממשלה מ. בגין:

הוכחתי, הוכחתי.

אהרן ידלין (המערך):

הוא נסע על דעת ראש הממשלה.

(חבר-הכנסת ש. פרס קורא קריאת- ביניים)

חיים קופמן (הליכוד):

חבר-הכנסת שמעון פרס, אתה מכחיש שחתרת תחת משטרה של גולדה מאיר? תכחיש זאת קבל עם ועדה. את העובדות כולם יודעים.

היו"ר י. שמיר:

חבר-הכנסת פרס וחבר-הכנסת קוסמן.

ראש-הממשלה מ. בגין:

יש די אנשים בישראל שאם ישאלו אותם מי בינינו יותר דובר אמת, יגידו את האמת.

שמעון פרס (המערך):

יש ויש.

ראש-הממשלה מ. בגין:

יש די אנשים בישראל, אז תוכל להירגע קצת.

מאיר פעיל (מחנה שלי):

שניכם שייכים לאגודת דוברי אמת. אני יכול לתת לכם פנקסי חבר.

ראש-הממשלה מ. בגין:

אתה צדיק גדול, אתה צדיק שבצדיקים, יחד עם שכנך, אתם שני צדיקים.

מורי ורבותי, אדוני היושב-ראש, אני רוצה לסכם את דברי ולומר: יש בבית הזה חלוקה לקואליציה ולאופוזיציה. אנחנו רוצים לכבד את האופוזיציה. נשמע את דברה, נקשיב לטענותיה. היום זה הדיון המדיני השמיני בשנה האחרונה. אתם קיימתם שלושה דיונים בלבד בשנה הראשונה תחת שלטונו של חבר-הכנסת יצחק רבין.  

שמעון פרס (המערך):

זה לא שייך בכלל לעניין.

(חברי- הכנסת י. אלון וי. ז׳. אמיר קוראים קריאות- ביניים)

חייקה גרוסמן (המערך):

אתה כבר מציין עובדות.

ראש-הממשלה מ. בגין:

אנחנו רוצים יחסים של הגינות מן האופוזיציה.

(קריאות באולם)

לא יכולים להירגע אפילו חמש דקות. לא יכולים להירגע חמש דקות. לא יכולים להירגע.

היו״ר י. שמיר:

אני מבקש להפסיק קריאות-ביניים. יש גבול לקריאות-ביניים. אנחנו צריכים לסיים את הדיון.

יעקב ז'אק אמיר (המערך):

יש גבול לרכילויות. מספיק. זה לא גן-ילדים פה.

ראש-הממשלה מ. בגין:

ז׳אק, אני כבר לא אצביע בשבילך.

יעקב ז׳אק אמיר (המערך):

אז עכשיו אני אבחר.

ראש-הממשלה מ. בגין:

אתה רואה, הפסדת קול.

אנחנו רוצים שיהיו יחסים של הגינות הדדית בין הקואליציה לאופוזיציה. הממשלה תנהל את ענייני המדינה, תנהל משא-ומתן לשלום. אני יכול לומר היום, ברוך- השם, התוצאות כלל לא רעות, אם להשתמש במה שקוראים האנגלים "אנדרסטייטמנט״. עוד לפנינו עתיד. בתהליך המשא-ומתן חלו שינויים יסודיים. אתמול אמר משהו עתונאי אמריקני על התוצאות של עקשנותנו, במובן החיובי של המלה. עוד המערכה לפנינו. יבוא מזכיר המדינה, יבוא סגנו, אנחנו נבקר בחוץ-לארץ, יהיו מפגשים.

כפי שאמרתי בנאומי האחרון בכנסת ביחס לשלום: שמא או ברי — שמא עדיף. נחפש כל מוצא, נחפש כל דרך, נחפש כל נתיב כדי להגיע להסכם, כדי לעשות שלום, כדי למנוע מלחמה. כך נמשיך עוד הרבה זמן. כך החילונו וכך נמשיך. אנחנו ננהל משא-ומתן — לא האופוזיציה. לא נסכים שהאופוזיציה תנהל משא-ומתן כלשהו. זו זכותנו.

הבוקר שמעתי מארצות-הברית של אמריקה הודעה חשובה מאוד, וממנה אנחנו יכולים ללמוד: שני אנשים בלבד מוסמכים להתבטא בפומבי בענייני מדיניות חוץ — הנשיא ומזכיר המדינה. ובכוונה נאמר שהאדם החשוב העומד בראש המועצה לבטחון לאומי יכול להביע את . דעתו, אבל לא בפומבי, על מדיניות החוץ.

(קריאה: את זה תאמר לממשלה שלך.)

(קריאה: זה נוגע רק לממשלה, אבל סנאטורים יכולים)

(קריאה: זה חל רק על הממשלה. הסנאטורים זכאים לבטא את דעתם.)

היו"ר י. שמיר:

לא צריך להגיב על כל משפט בקריאות-ביניים.

ראש-הממשלה מ. בגין:

הם לא יכולים אחרת. איו להם שלטון. זה מה שקרה להם. הם לא רואים את עצמם באופוזיציה.

שלמה הלל (המערך):

האם גם פה מכריזים על משטר נשיאותי כזה, אדוני ראש הממשלה? מצא חן בעיניך משטר נשיאותי כזה.

ראש-הממשלה מ. בגין:

אני חוזר ואומר שהממשלה תנהל - - -

יוסי שריד (המערך):

על משטר טוטאליטארי אתה רוצה שלא נגיב?

ראש-הממשלה מ. בגין:

הממשלה תנהל את המשא-ומתן. האופוזיציה תוכל לבקר אותה, ואם יהיה לה רוב — להפיל אותה בכנסת.

מאיר פעיל (מחנה שלי):

במהרה בימינו, אמן.

ראש-הממשלה מ. בגין:

אני רוצה להשיב לדובר האופוזיציה, שקרא אלי קריאה פאטריוטית שאני אתפטר. אני רוצה לומר לו, רק לו באופן אישי, שלא יספר אף לאחד, אני לא אעשה זאת. נבחרתי. העם נתן בנו אמון. הוא לקח מכם 22 מאנדאטים. לא קרה כדבר הזה בתולדות ישראל, שמפלגה תפסיד 22 מאנדאטים.

יעקב ז'אק אמיר (המערך):

17 מאנדאטים.

ראש-הממשלה מ. בגין:

אם אני מסתכל בך אני צריך להוריד חצי מאנדאט, כלומר רק1/2 21 מאנדאטים. 22 מאנדאטים לקח מכם העם. הוא הביע לכם אי-אמון. אתם לא יכולים לנהל את העניינים. אופוזיציה — בבקשה, חריפה ביותר, אך תנו לדבר.

עכשיו אני רוצה לומר דבר מכל לבי. היה ויכוח חריף מאוד, כפי שצריך היה להיות. הוא נפתח בחריפות ונסתיים בחריפות. אם נאמרו על-ידי דברים ואני פגעתי — אני מוכן לבקש סליחה. אבל לא זה העיקר. העיקר הוא שלפנינו ימים קשים, ימים גדולים. אני רוצה להודיע בשם הממשלה שננהל את ענייני האומה. לא ישברונו. אם ינסו להטיל עלינו לחץ — נדחה את הלחץ הזה. נקיים את בטחון ישראל. נשאף לשלום עם בטחון. לא נפקיר את האוכלוסיה האזרחית שלנו לאש של אויב פוטנציאלי.

במשך אחת-עשרה השנים האחרונות חלו שינויים במצבת הנשק במזרח-התיכון. הארטילריה הסובייטית היום יש לה טווח של 43.8 קילומטר. יש נשק הקרוי "סטרלה", שאפשר להחזיק אותו ביד, על הכתף, ולהוריד מטוס מגובה של עשרות אלפי מטרים. אנחנו נגן על האוכלוסיה שלנו וניתן לה בטחון, ורק שלום כזה יהיה לישראל, שלום עם בטחון. זו אמונתנו וכך אנחנו נפעל.

אבל, בסופו-של-דבר, כשאני בוחן את העבר הקרוב ואת העבר הקצת-יותר-רחוק, את ההווה ואת העתיד, אחרי כל הוויכוחים החריפים, אני רוצה לומר: אשריני שהנני אחד מבני הדור הזה, ללא הבדל מפלגה, דור שראה השמדה ועשה תקומה, דור יחיד במינו בתולדות ישראל, דור שכל דבר שהוא קיבל, קיבל בסבל תהומי ובגבורה עילאית. אשרינו שזכינו לחיות בדור כזה.

בעוד שעה נעלה כולנו על קברו של חוזה המדינה בנימין זאב הרצל, אחד האנשים המופלאים הנולדים פעם בתקופה היסטורית, מחדש תולדות האומה, נותן לה חזון אשר בו העם הזה חי ויוסיף לחיות. לכבודו של חוזה המדינה אני רוצה לקרוא שורות מספר פרי עטו של זאב ז׳בוטינסקי:

״הוא בא לעם, גאה וזקוף-קומה,

ובת-קולו כרעם עז הרעימה,

ויוליכנו קדמה וקדימה

בקריאתו: "מולדת — ויהי מה!״

הוא שר על חג בארץ משחררת,

בארץ-אור, שלנו לעולם —

וליום הקץ הפך לו יום-תפארת,

ונפסקה בפיו שירה סוערת...

אך במקומו ישלים אותה העם!

קולך היה כמן ללבבות,

ובלעדיו נגזל מנפש שבע;

פטיש כביר צנח אתך מגבה —

אך במקומו יבואו רבבות; /

נקר נקר בשן צורים בדרך,

זחל נזחל במוט עלינו ברך,

אך — חי השם! — שירך יושר עד-תם...

ישן, מנהיג, בנפש בטוחה:

יגיע יום, נשרנו, ותשמע עוד

קול רבבות העם ורעם-צעד,

רשרוש הנס והד שירי-שמחה.

ביום ההוא מדן עד באר-שבע

יזכור העם פודהו הגדול,

וברכתו תרנין כל גי וגבע,

ובנות-ציון, בשיר חפשי כטבע,

את קברך תסבנה במחול.״

השיר היה לעובדה, האגדה — למציאות.