הישיבה המאה-ושלושים-וארבע של הכנסת השביעית – יום שלישי, א׳ טבת תשל״א – 29 דצמבר 1970- הודעת ראש הממשלה על שיחות יארינג

דברי הכנסת
מאת:
מנחם בגין
פורסם בתאריך:
א' טבת התשל"א, 29 בדצמבר 1970
מתוך:
כרך 59
נושאים:
אישים - אנואר סאדאת, גולדה מאיר, גונאר יארינג, משה דיין. ריכוז האומה - אסירי ציון. מדינות - ארה"ב, ברית המועצות (רוסיה), מצרים. שלמות המולדת - ארץ ישראל השלמה. מפלגות - גח"ל, מערך. מדיניות חוץ - דיפלומטיה. שלום - הסכם שלום, הסכמי הביניים. ממשל - כנסת
בגין קורא לממשלת ישראל, לאזרחי ישראל ולכל יהודי העולם ליזום פעולות מחאה ולדרוש משלטונות ברה"מ לא להוציא להורג אסירי-ציון שנשפטו בלנינגרד. בגין מגנה את החלטת הממשלה לחזור לשיחות יארינג למרות החלטתה הקודמת המפורשת. בגין מצביע על כך ששום תנאי שהציבה הממשלה לחידוש השיחות אינו מומש. בגין קורא להשעות את השיחות. בגין דורש מהממשלה להפסיק נסיונות "להבהיל" את העם.
ציטוטים נבחרים מהמאמר חיפוש חדש

 

אדוני היושב-ראש. לפני הכל מן הדין שמנת חלקנו תהיה חרדה גוברת בקשר עם ההודעה על מה שמכונה זירוז שמיעת הערעור במשפט הזדון של לנינגרד. איננו יכולים לדעת מה מתרחש בלבבותיהם של יושבי הקרמלין, המטפלים בבעיות אנושיות באפלה גם בצהריים. על החלטותיהם אין אנו יודעים אלא עם פתיחת הגשמתן. אבל הזירוז הזה מן הדין שיעורר בנו דאגה נוספת. יש יסוד להנחה, כי הכוונה היא למנוע הצטברות הזעם היהודי והכלל-אנושי לגבי אותו עוול-דמים שהם, לפי שעה, החליטו לבצעו. אם יש סיכוי כלשהו להציל את חייהם של שני אחינו הגיבורים מקדשי-השם, הרי הוא בכך, שבימים הקרובים תוגבר המערכה - גם בארץ וגם בחוץ-לארץ - למען הצלתם ולמען זכותם של יהודי ברית -המועצות לשוב לארץ אבותיהם.

אני מבקש את הממשלה שעוד היום תדון בהצעה להשבית מחר, או לכל המאוחר מחרתיים, כל מלאכה ועבודה ומסחר למחצית היום כדי לאפשר להמוני בית ישראל, למאות אלפיהם, להתכנס ולהשמיע — בשם האומה כולה - את התביעה: אל תשפכו דמי נקיים. אני מציע, כי הנוער היהודי האמיץ ברחבי תבל יקיים, מן היום הזה, משמרות מתמידים, יומם ולילה, מול פני הצירויות והנציגויות הדיפלומטיות של ברית-המועצות עד אשר ייוודע כי לא יישפך דמם הטהור של אחינו הגיבורים. זאת יש לעשות מיד, ועוד.

הקומוניסטים הללו במוסקבה, בארצם הרחבה — פונאר, באבי-יאר, פורט תשע, (ומעבר לגבולם - טרבלינקה, מיידנק, אושביץ) - הם היו שם, הם ראו, הם יודעים, רגליהם בוססו באפר. ולאחר כל מה שנעשה לעמנו, הם שוב מבקשים נפש יהודים, מוכנים לשפוך דמם של אחינו, שאחת שאיפתם - לשוב לארצנו, למולדתנו. לכן צריכה המערכה היהודית והכלל-אנושית כנגד הניסיון הראשון הזה להעמיד שני יהודים לפני כיתת ירי רק משום שרצו לשוב למולדת - לכן צריך המאמץ הכללי הזה, ביהוד בימים אלה, לגבור, גם פה וגם ברחבי תבל.

אדוני היושב-ראש. שום דבר אנושי אינו זר לנו, לאנשים שנלחמו ומוסיפים ללחום על צדק, על חירות ועל כבוד האדם. משום כך אשמיע מעל במת הכנסת גם קריאה שנייה: בל יוצאו להורג הלוחמים הבסקיים. גם מוסקבה וגם מדריד צריכות לדעת, על פי ניסיון ההיסטוריה ובייחוד על פי ניסיון דורנו, כי בגרדומים ובכיתות- ירי אין שוברים רוחם של לוחמים. ובצהרי-היום, אדוני היושב-ראש, שמחתי לשמוע כיהודי, מפיה של תחנת השידור של התנועה הלאומית הבסקית, כי המה, הלוח- מים שם, מזדהים עם מלחמתנו להצלת הלוחמים במוסקבה. זה המוסר בשלמותו, ולא כפל-הלשון - לתבוע להמיר את פסקי דין המוות בבורגוס ומצד שני להחליט לשלוח למוות את אחינו בלנינגרד.

באשר להחלטת הממשלה שהובאה לפנינו על ידי הגברת ראש הממשלה, אדוני היושב-ראש, אולי היה, אך לא אזכור ולא אדע, מקרה דומה בו ממשלה מביעה אי-אמון בעצמה, מפרה החלטותיה, מתכחשת להצהרותיה, מבטלת עמדותיה ומשברת אמינותה. ב-16 בנובמבר שאלתי את גברת ראש הממשלה ואת חבריה: האם תקיימו את החלטתכם מן ה-6 בספטמבר האומרת במפורש: "כל עוד לא יוגשם הסכם הפסקת-האש-הקפאה במלואו ויוחזר המצב לקדמותו לא תוכל ישראל להשתתף בשיחות יארינג״ ? שאלתי: תקיימו את ההחלטה הזאת או לאו ? השיבה לי הגברת מאיר: כשנחליט לא לקיים, נודיע לך. התחייבות זו קוימה. החליטו לא לקיים והודיעו לנו. יש אומרים: משנים החלטות כאשר משתנות הנסיבות. מבחינת ההחלטה המפורשת הזאת, שאינה ניתנת אלא לפירוש אחד ואין זולתו, לאמור: לא הוחזרו הטילים — לא נחזור לשיחות, מה הן הנסיבות שנשתנו ? הטילים הוחזרו? טילים הוחזרו? טיל הוחזר? מאז ה-8 באוגוסט הגישה ממשלת ישראל 31 תלונות על הפרת הפסקת-האש-הקפאה על ידי מצרים. אילו נסיבות נשתנו לטובת ביטול ההחלטה המפורשת הזאת? המצרים, אדוני היושב-ראש, הגיעו לרוויה בהצבת טילי ס.א.2 וס.א.3. הם אינם זקוקים עוד לקידום טילים נוספים. אבל מלבד ההפרה החמורה הזאת, שעליה דיברו ראש הממשלה וכמעט כל חבריה בנוסח: ״בצל הטילים לא נלך לשיחות״, ״אם מישהו מוציא ארנק מכיסך, איך תסמוך על הסכם אתו״: ״אין טעם לדבר על הסכם חדש אם הסכם כל-כך פשוט כבר הופר״ ועוד — הייתי יכול למלא את כל זמני בציטוטים מאז ה-6 בספטמבר, שלפיהם בשום אופן לא נלך לשיחות כל עוד המצב לא יוחזר לקדמותו - נוסף על היתרון האסטרטגי הרציני מאוד, שהאויב השיג על ידי הפרה צינית זו של הסכם פשוט ומפורש, נוצרה סביב הפרה זו פילוסופיה שלמה, ובצדק, ביחס לכלל הגדול: קיום הסכמים, והגברת ראש הממשלה לא פסקה מלומר, בארץ ובחוץ-לארץ: מה טעם ללכת ולדון על הסכם חדש כאשר הסכם זה הופר לחלוטין בן-לילה והפרתו נמשכת ? בדברים האלה עדיין יש טעם, או טעמם כבר ניטל מהם לחלוטין ? מה תאמרו עתה, מבחינת הכלל הגדול של קיום הסכמים ? אף-על-פי שהטילים לא הוחזרו יש לנו אמון בהסכם עם המצרים. או - אף-על-פי שאין לנו אמון בהסכם עם המצרים אנחנו הולכים לדון על הסכם עמם. אפשרות שלישית אין. הטילים לא הוחזרו, טילים לא הוחזרו, טיל לא הוחזר.

האופוזיציה מציעה לממשלה לקיים את דברה. ואז באים בטענות אל האופוזיציה: איך את מעזה לדרוש מן הממשלה שתקיים את אשר החליטה? איזו אחריות לאומית היא זו? במו פיכם, במו ידיכם, שברתם את דעת הקהל העולמית, שהתייצבה לצדנו בהחלטה שאתם קיבלתם וניסחתם.

מיד לאחר ההחלטה ב-6 בספטמבר אמרתם לכל העם: דעת הקהל העולמית לצדנו, ארצות-הברית לצדנו, כל האנושות מבינה. מה הטעם לדון בהסכם חדש כשההסכם נרמס ונדרס? עוד האמריקאים הוסיפו לדבר על מה שהם מכנים ״תיקון״ — לא החזרת המצב לקדמותו - ואתם כבר החילותם לדבר על יצירת תנאים אחרים, מתוך הודאה ברורה שהתנאי ההוא, המפורש, הפשוט, שאתם במו ידיכם ניסחתם, כבר אינו קיים. מדוע פצעתם במו ידיכם את החלטתכם, שברתם אותה, למעשה חיסלתם אותה לעיני דעת הקהל העולמית ?

ואז החילותם לדבר על תנאים חדשים. האחד: אולי נבדוק אפשרות של הסכם חדש על הפסקת אש. יש אומרים שזאת הייתה הצעתו של שר הביטחון. אני אומר את הדברים בזהירות, משום שלאחרונה לא ברור מה שר הביטחון אומר, מה הוא מכחיש. אבל יש אומרים שזאת הייתה הצעתו. אומרים שהממשלה הסמיכה אותו לברר את האפשרות של הסכם חדש להפסקת אש בארצות-הברית. אני משער שהוא בירר. והוא חזר אלינו, וב-13 בדצמבר הוא מסר את ההודעה הבאה: ״נסיעתי לא שינתה באופן יסודי שום דבר, הממשלה החליטה כי לא תחזור לשיחות יארינג עד שלא ייווצרו תנאים מתאימים. אם אתם שואלים אותי - הרי שהתנאים עדיין לא קיימים״. זה היה אך לפני שבועיים. יש הסכם הפסקת אש חדש? האמריקאים הודיעו: אין אנו שותפים עוד לשום הסכם הפסקת אש, זוהי קריאת העצרת, הצדדים קיבלו אותה, אנו לא נתערב עוד. הלך שר הביטחון בשם הממשלה למפקח מטעם האו״ם וביקש לברר בקהיר: האם אפשר לדבר על הסכם חדש להפסקת אש ? המצרים אף לא רצו לדבר על נושא זה, אף לא רצו להתייחס לשאלה הזאת. אין הסכם חדש להפסקת אש. יש הפסקת אש עד ה-5 בפברואר 1971.

התנאי השני: ביקשנו מארצות-הברית של אמריקה, שבמקרה מסוים או במקרים מסוימים תבטיח לנו שהיא תהיה נכונה להטיל וטו במועצת הביטחון. אלה אינם סתרי תורה; עוד מעט אביא את כל המובאות הגלויות. אבל לפני שאביא אותן אנסה, אדוני היושב-ראש, יחד עם כל חברי הכנסת, לנתח מה קרה לנו בעניין ההחלטה 242 של מועצת הביטחון.

לא אספר איזו עמדה, לגבי החלטה זו, קבעה ממשלת הליכוד הלאומי במשך שלוש שנים תמימות. לא משום שהדברים כמוסים, להיפך, משום שהם ידועים. נדבר לגופו של העניין. ההחלטה ההיא קובעת כלל לגבי מלחמת ההתגוננות של ששת הימים: איסור מוחלט של רכישת שטחים על -ידי מלחמה. ולכלל כוזב זה לגבי מלחמת ההתגוננות שלנו מתחברת התביעה: נסיגה משטחים שנכבשו בסכסוך האחרון.

מה היינו צריכים לעשות בהחלטה הזאת? איך הגענו למצב בו הפכנו אותה לטוב, ואנו מבקשים מן האמריקאים שיגנו עליה ? אם יציעו פירוש רע, ערבי, סובייטי, צרפתי להחלטה זו - או אז ביקשנו מהם: תצביעו נגד, וזה יהיה וטו, תגנו על החלטת מועצת הביטחון.

פרופסור לאוטרפכט כתב בקשר להחלטה זו, 242: "שינוי טריטוריאלי אינו יכול להתבצע כראוי כתוצאה משימוש בלתי חוקי בכוח" (ההדגשה על המלה ׳׳בלתי חוקי" במקור) "אבל מחיקת המלה "בלתי חוקי" פירושה שינוי בתוכן המהותי של הכלל והפיכת ערובה חשובה של יתרון חוקי למגילת זכויות לתוקפן, כי אם לעולם אין להשתמש בכוח כדי לבצע שינוי טריטוריאלי חוקי - הרי אם שטח עבר פעם מיד ליד כתוצאה משימוש בלתי חוקי בכוח, חוסר החוקיות של המצב כפי שנוצר מתרוקן ("Sterilized") על-ידי האיסור להשתמש בכוח כדי להשיב על כנו את הריבון החוקי. דבר כזה אינו יכול להיחשב לסביר או נכון". זאת גם דעתו של המומחה השני הגדול למשפט בין-לאומי, פרופסור שוובל. במקום לומר: כלל כוזב קבעתם, הסותר את המשפט הבין- לאומי, ובמיוחד בימים בהם שר החוץ של גרמניה יוצא לווארשה ולמוסקבה וחותם על הסכמים, שלפיהם גרמניה מכירה שכחוק וכדין יושבת רוסיה בפרוסיה המזרחית, וכחוק וכדין יושבת פולניה על הקו אודר-נייסה, ונרכשו שטחים למאות אלפי קילומטרים מרובעים על- ידי מלחמה, ובצדק, משום שהייתה זו מלחמת התגוננות נגד התוקפן הגרמני, הוא הדין לגבינו: רכישת שטחים על-ידי מלחמה כזאת בצדק היא, בהתאם למשפט הבין- לאומי, משום שזאת הייתה מלחמת התגוננות נגד תוקפן שרצה להשמיד אותנו ולא רק לחסל את מדינתנו - במקום כל אלה הגענו לכך, שההחלטה 242 על הכלל הכוזב הזה לגבינו הפכה למעין שיא של טוב, ואנחנו מבקשים את ידידינו האמריקאים שיקימו סביבה חומת מגן.

אבל מה הם השיבו לבקשה הזאת, במקרה כזה- וכזה להטיל וטו ? על כך נשמע מפיו של ג׳יימס רסטון, עתיר המגעים והאינפורמציה, בעקבות שיחותיו עם הגברת ראש הממשלה ועם פקידים בכירים בוושינגטון. כך כתב (אני מתרגם מלה במלה): ׳׳הגברת מאיר דיברה כמעט מתוך הנחה כי השיחות באו׳׳ם תחת יארינג ייכשלו, ובמקרה כזה עלולה ישראל לעמוד בפני אפשרות של החלטה חדשה של האו׳׳ם שתציע גבולות מפורטים״. ולהלן: ״ברור משיחות עם פקידים אמריקאים כי בנקודה זו התקיימה בימים האחרונים התמקחות קשה, ובעוד ארצות-הברית הודיעה לממשלת ישראל כי היא לא תהיה צד להחלטה מעין זו ("Will not be a party to"), וושינגטון סירבה להתחייב להשתמש בווטו מראש, בהזכירה לממשלת ישראל כי גם לארבע המעצמות הגדולות יש אינטרסים חיוניים באזור״.

״ארבע המעצמות הגדולות״, ״אינטרסים חיוניים באזור״, איך הם מתבטאים מבחינת העמדה להחלטה 242 ז רוסיה - קווי ה-4 ביוני 1967, צרפת - הוא הדין, אנגליה - כמעט הוא הדין, ארצות-הברית של אמריקה — קווי ה-4 ביוני 1967, עם תיקונים קלים.

גברתי, לדעתי עשית היום משגה חמור מאוד כאשר אמרת שהאמריקנים דוגלים בגבולות בני-הגנה לישראל. לו היית מוסיפה: אבל הם חושבים שגבולות בני- הגנה הם קווי ה-4 ביוני 1967 עם תיקונים קלים - היית אומרת דבר נכון. כשאת אומרת רק את החלק הראשון ולא מזכירה לבית ולאומה את החלק השני - יש בכך משגה חמור. אבל זוהי עובדה. האמריקנים סירבו להבטיח להטיל וטו במועצת הביטחון והזכירו לנו את האינטרסים החיוניים של ארבע המעצמות.

התנאי השלישי: תכנית רוג׳רס. שום סתרי תורה. אמנם כן, ביקשנו מן האמריקנים לומר לנו שהם מסתלקים מתכנית רוג׳רס, והם השיבו בלאו מוחלט. גבון, היו הודעות שונות, ולאחרונה יש לנו הרושם שההודעה של הנשיא ניקסון, או ההודעה של מזכיר המדינה רוג׳רס או אף של מר סיסקו, היא בשבילנו בבחינת הצהרת בלפור חדשה, מסתכלים בכל פסיק. אבל לי יש מסמך פשוט. לאחר ביקורו של שר הבטחון בארצות -הברית, ולאחר הופעתו בתכנית ״פגוש את העתונות״, שבה אמר בין השאר שישראל לא תסתפק בתיקונים קלים לגבי קווי ה-4 ביוני 1967, הופיע דובר ממשלת ארצות-הברית - לא צריך לומר מחלקת המדינה, אין שתי ממשלות בארצות-הברית - ואמר כהאי לישנא: מדיניותה של ארצות-הברית היא זו שהכריז עליה מזכיר המדינה בדצמבר 1969. תכנית רוג׳רס קיימת. לא רק שאמריקה לא ניתקה עצמה ממנה, להיפך, הביאורים האלה הביאו לאישורה מחדש.

איך נוצרו התנאים החדשים לשבירת ההחלטה מן ה-6 בספטמבר? הסכם הפסקת-אש חדש – אין, הבטחת וטו - אין תכנית רוג׳רס — קיימת. מה התנאים המדיניים המאפשרים או מצדיקים את הפרת ההחלטה, שאתם בעצמכם קיבלתם אותה וניסחתם אותה מלה במלה?

בשני מקרים גם יחד שום קבוצת בני-אדם, שום ממשלה, אינה יכולה להיות צודקת. הממשלה יכלה להיות צודקת באמרה, כי היא סוברת שהשיחות עם דיר יארינג יש בהן סיכוי להשיג הסכם ושלום. לו זה היה נכון, אסור היה להפסיק את השיחות האלה לפני ארבעה חודשים. סיכוי כזה! אם מפסיקים — בשני המקרים היא אינה יכולה להיות צודקת. הממשלה מחליטה להפסיק את השיחות בגלל הפרת הסכם ההקפאה באזור תעלת סואץ - היא יכולה להיות צודקת, אבל כשהיא מבטלת את ההחלטה הזאת, אף-על-פי ששום טיל לא הוחזר — בשני המקרים היא אינה יכולה להיות צודקת. הממשלה יכולה להיות צודקת כשהיא מבקשת הבטחת וטו מן האמריקנים מתוך הנחה שתקבלנה, אבל כשהאמריקנים אומרים להבטחת וטו לאו - בשני המקרים, כשהממשלה מחליטה ללכת שוב לשיחות יארינג, היא אינה יכולה להיות צודקת. הממשלה יכולה להיות צודקת כשהיא מבקשת הסכם חדש להפסקת-אש, מתוך הנחה שהיא תקבלהו, היא אינה יכולה להיות צודקת כשהיא אינה מקבלת אותו ואומרת שהתנאים המדיניים הוכשרו. הממשלה יכולה להיות צודקת כשהיא מנסה לברר אם תכנית רוג׳רס קיימת אם אינה קיימת – ניחא, אבל כשהיא מקבלת הודעה שתכנית רוג׳רס שרירה וקיימת - בשני המקרים גם יחד היא אינה יכולה להיות צודקת. איננו חיים תחת דיקטטורה כמו בפולין, שם דרושות הפגנות דמים כדי שממשלה תודה בשגיאתה. פה אדם הוא בן-חורין לחשוב. באחד המקרים הממשלה יכולה לטעון: אני צודקת, בשני המקרים - בשום פנים ואופן לא.

השיחות עם ד״ר יארינג אין בהן שום סיכוי להביא להסכם. זו חובתנו לומר לבית ולציבור כולו. על פי מה שקראתי אצל רסטון, זוהי דעה לא רחוקה מדעתה של הגברת ראש הממשלה. זוהי מלכודת, הייתה ונשארה.

אתם קוראים לשיחות אלה משא-ומתן על הסכם. איפה המשא-ומתן ? עם מי אתם מנהלים משא-ומתן ? עם סאדאת ? עם חוסיין ? השיחות הן עם ד"ר יארינג, על פי כתב סמכות: ביצוע החלטת מועצת הביטחון 242, התחייבות לנסיגה, פרוצדורה שהוא יקבע אותה כולה. משא-ומתן על הסכם שלום — היכן היסוד?

בינתיים התברר, שאם תתחדשנה השיחות עם ד"ר יארינג - לא בחסותו של ד״ר יארינג, כמו שמספרים למען אשליה עצמית והטעיה ציבורית — אנחנו לא נתחיל מבירור הגבולות, אנחנו נשאל: מה היא מהות השלום. אני מבקש שהממשלה תשקול לא רק מה היא מחליטה, היא כבר הוכיחה שהיא יכולה פעם לומר כך ופעם לומר את ההיפך, לאן היא הולכת, לאן היא מוליכה ? כמה זמן אפשר יהיה לברר את העניין של מהות השלום ? אתם מוכנים לחתום חוזה שלום ? התשובה מוכנה מראש, נאמרה על-ידי סאדאת גם לרסטון. אתם מוכנים לשינויים טריטוריאליים לגבי קווי ה-4 ביוני 967 ? התשובה כבר נאמרה מראש, גם היא על- ידי רסטון. כמה פעמים צריכים הערבים לומר: קווי ה-4 ביוני 1967 ,ואתר כך — החזרת זכויותיו של העם הפלשתינאי?

יש אפוא יסוד להניח, על פי ההיגיון, שלכל השאלות האלה ישיבו כמו שהשיבו לקושיה ביחס להסכם חדש להפסקת-אש: כל מה שהיה לנו לומר אמרנו בכתב הסמכות לד״ר יארינג. ואז ? בכל זאת ד״ר יארינג רוצה — איך הוא אומר - לקדם הסכם. יבקש מפה מאתנו. כי מן הצד השני הוא קיבל מפה, הוא יקבל אותה, קווי ה-4 ביוני 1967. תגישו מפה או לא ? גברתי ראש הממשלה, אל נא באפך, אל תשיבי לי עכשיו: כשנחליט לא להגיש - נודיע לך.

השר י. גלילי: א

ולי תנסח לנו תשובה ו אולי תנסח לממשלה את התשובה לשאלה שלך?

מנחם בגץ (גח״ל):

אני ביקשתי ברגע זה, עמיתי לשעבר גלילי, תשובה מן הממשלה. אבל תקבל גם את תשובת האופוזיציה, בהחלט. תשובה אחת כבר נתתי: קיים את ההחלטה שאתה היית בין מנסחיה.

אני חושב שהממשלה הזאת לא תהיה מסוגלת להגיש מפה. הנהלת המפד״ל החליטה, כי היא לא תהיה בשום פנים ואופן שותפת למפה שלא תכלול את יהודה ושומרון. נכון, חבר-הכנסת יצחק רפאל? האם החלטה זו עומדת בתקפה ?

(קריאות-ביניים)

האם הדבר הזה משמח אותך, גברתי ראש הממשלה ? מה שר החוץ רוצה לומר לי ? אני לא מתרגז כאשר יש קריאות-ביניים.

(חבר-הכנסת י. קרגמן קורא קרי- את-ביניים)

זו איננה קריאת-ביניים שכדאי להקדיש לה זמן. מקובל להציג שאלה לממשלה. הממשלה יכולה לא להשיב.

המפד"ל לא תרצה להגיש מפה בלי יהודה ושומרון. הרוב במערך לא יוכל להגיש מפה עם יהודה ושומרון. איך תגישו מפה?

אורי אבנרי (העולם הזה-כוח חדש):

הם יסתדרו ביניהם.

מנחם בגין (גח״ל):

אני מקווה שלא ב"עולם-הזה" גם לא בעזרתו. בינתיים אני רוצה לומר, אדוני היושב-ראש, באמת נשתנה משהו בבית הזה. כאשר אנחנו אמרנו: בשום פנים ואופן אין עוד לחלק את ארץ-ישראל המערבית, האשמתם אותנו, שהנה הוכחה שאיננו רוצים בשלום. זו הייתה טענה שאין לי ביטוי פרלמנטרי כדי להעריך אותה, לכן לא אעריכנה. כי אתם יודעים ש"התורה שבעל-פה" של המערך היא: עזה, ירושלים, רמת הגולן, עמידה על הירדן, רצף יבשתי בין אילת ושרם- א-שייך. בדיוק על אותה תורה אמרו הערבים רק לפני ימים מספר: אין על מה לדון. אם על כך אין מה לדון, להאשים יהודים שאינם רוצים בשלום, זה מרחיק לכת. אני רוצה לשאול את חבר-הכנסת חזן: עכשיו אתה מאשים את המפד"ל שאינה רוצה בשלום?

יעקב חזן (המערך, עבודה - מפ"ם):

עוד מעט אגיד.

מנחם בגץ (גח״ל):

המעגל מתרחב. לאור החלטת המפד״ל אפשר להגיד בביטחון גמור, שיש בכנסת הזאת 44 חברים שהצהירו עמדתם נגד כל חלוקה מחדש של ארץ-ישראל המערבית. אם הבינותי את דבריו של שר הביטחון — אם הבינותי אותם היטב — לפיהם אין למי למסור את יהודה ושומרון - אני שוב מדבר בזהירות - האם עלי להבין שאם יהיה למי למסור, אז - ? אבל שר הביטחון אמר שאין למסור. זו קביעה עובדתית. ואז המעגל מתרחב עוד יותר, כי אם זו דעתו של שר הביטחון, דעתו של שר התחבורה לא תהיה רחוקה ממנה. ואני סבור שאולי יימצא עוד איש נבון שיתמוך בדעת זו; אולי גם יוסף בן-פורת יתמוך בזה.

אדוני היושב-ראש, הדברים רציניים מאוד. אני חושב שהכוחות בכנסת הם לפחות שקולים לגבי חלוקת ארץ- ישראל המערבית היום הזה, בלי לקחת בחשבון את יצחק טבנקין ואת כל שאר חברי מפלגת העבודה שעמדתם ידועה. ומי יכריע בין הכוחות שהם שקולים ? הסתכלו בספסלים. תישאר שאלה זו תלויה בחלל האוויר.

על רקע הנאמנות לארץ ישראל, והזכות עליה, אני רוצה לומר משהו בקשר עם כותרת נוראה, אווילית - אני מקווה שהידיעה עצמה אינה נכונה - "שטחים תמורת יהודים״ או להיפך. כלומר, שאם רוסיה תסכים ליציאת יהודים לישראל, אנחנו תמורת זאת נהיה מוכנים לוותר על שטחים. אני מקווה שהידיעה עצמה אינה נכונה.

(חבר-הכנסת א. שוסטק קורא קריאת-ביניים)

הרי אמרתי שאני מקווה שהידיעה אינה נכונה. אני מדבר על הכותרת. אני רוצה לספר משהו לכל חברי הכנסת. נפגשתי עם אחת הבנות שעלו משם, ותוך כדי שיחה היא אמרה לי: הציונים ברוסיה - ושם הציונות היא בלי מדכאות כפולות, שם זה מושג אדיר, היסטורי ומוסרי — הציונים ברוסיה אומרים: מוטב שנאבד ובל תיסוגו. נחרדתי מאוד. חשבתי שהיא מתכוונת לאיזה תסביך-מצדה, שאנו כאילו הולכים לאבדון מתוך גבורה. ואמרתי לה: בתי, זה לא נכון. מחנוכה מלפני 2135 שנה ועד חנוכה זו, מעולם עם ישראל לא היה כל כך מושרש וחזק במולדתו. איננו הולכים לשום מלחמת אבדון, ׳לשום מלחמת ייאוש, לשום מלחמת מצדה. אמרה לי: טעית, לא לכך התכוונתי. שמענו ברוסיה, שממשלת ברית-המועצות תתיר ליהודים לצאת לישראל אם ישראל תיסוג לפי דרישתה. ועל כך אמרנו בינינו: מוטב ונאבד ונישאר שם, ולעולם לא נזכה לצאת, ואתם — אל תיסוגו. זה קידוש השם. זו נאמנות למולדת.

אדוני היושב-ראש. כאשר אנו עומדים לפני חזיונות כאלה אסור להבהיל את העם הזה. אחת הטענות היא: אם לא נלך לשיחות יארינג - יפתחו המצרים באש. אם כן, אין לדבר סוף. אם לא נלך לשיחות יארינג - תכונס מועצת הבטחון ותקבל החלטה. אם כן, אין לדבר סוף. אם לא נלך לשיחות יארינג - תהיה התערבות סובייטית גוברת. אם כך — אין לדבר סוף. אני מרוב דאגה אומר: אל תנסו להבהיל את העם הזה. אפשר להטיל אימים. אבל אסור.

מתוך האחריות הרובצת על כתפי האופוזיציה, ומתוך דאגה לעתידו של עמנו, אני רוצה להשמיע בשלב זה קריאה אל ראש הממשלה ואל כל חבריה, עמיתינו לשעבר בממשלת הליכוד הלאומי: ברגע האחרון אנו מבקשים מכם — שקלו מחדש את החלטתכם הפזיזה האחרונה. אם יכולים אתם לבטל את ההחלטה על השעיית השיחות, למה לא תוכלו לשקול את האפשרות של הארכת ההשעיה ? דרוש לכם נימוק. זה נכון. הכנסתם עצמכם למבוך. יש נימוק לדידכם. אמש הודיע סאדאת כי בשום פנים לא יסכים להארכת הפסקת האש. היא קיימת עד ה-5 בפברואר 1971. על פי הדברים שלכם האקדח הוצמד למצחנו. זה איום סחטני שאין למטה ממנו. מדוע לא תאמרו: תחת איום איננו הולכים לשיחות? בסך- הכל מדובר בהפרש של שישה שבועות. אנו דורשים במפגיע הודעה מראש, שהפסקת האש לא תסתיים ב-5 בפברואר. אבל אם הוא מאיים עלינו בביטול הפסקת האש, אנו תחת איום כזה איננו מחדשים את השיחות.

ראובן ארזי (המערך, עבודה—מפ"ם):

לא צריך לעזור לו.

מנחם בגין (גח"ל):

זוהי קריאתנו אליכם. אבל, כמובן, ההכרעה בידיכם. כאשר הגברת ראש הממשלה נפגשה עם מר רסטון אמרה לו, בין השאר: לא הייתי כנה לו הייתי אומרת לך שאין לי ספיקות, שאם נוגלה שוב וריבונותנו תחוסל היא תשוב ותתחדש אי-פעם — משום שמצבר היהדות הצרופה הושמד.

גברתי ראש הממשלה, למה לומר דברים כאלה ? מדוע להעלותם על דל שפתותיה של בת נאמנה לישראל ? אפשרות ששוב נוגלה ? השערה שריבונותנו תחוסל, ואז אין שום סיכוי שהיא תחודש ? למה ז למה להשמיע דברי בהלה והבהלה כאלה בימים אלה ל

ראש-הממשלה ג. מאיר:

אם אתה כבר מצטט — מדוע לא תצטט את כל מה שאמרתי, ובכלל זה התאריך ומתי בדיוק זה היה?

מנחם בגץ (גח׳׳ל):

גברתי, מאמרו של רסטון מונח לפני כל איש היודע קרוא וכתוב. אני הבאתי ציטטה שלמה מן ההתחלה ועד הסיום, מנקודה ועד נקודה, ואני שואל — למה לומר דברים כאלה ואין להם שום יסוד.

נכון שבתולדות ישראל היה מעגל: בניין וחורבן, שיבה ודיכוי, מרד והשתחררות, שיעבוד והתקוממות, פיזור וריכוז, השמדה ותקומה. אנו בדור הזה, אשר ראה את הנוראה בשואות ואת הנשגבה בתקומות, נצטווינו והושבענו לסגור לעולמים את המעגל הזה.

אנו מאמינים בנצח ישראל, אנו מאמינים בחירות, בצדק, בכבוד אנושי ובשיווי זכויות לכל אזרח ותושב וגר הגר בתוכנו, אנו מאמינים בזכות העם היהודי על ארץ-ישראל. לא תהיה עוד עקירת ישראל - תהיה שיבת ציון. לא עוד אבדן גבורה אלא גבורה עם ניצחון ופדות. לא תהיה עוד הגליה מארץ אבותינו — תהיה שיבה לארץ בנינו, והשלום יבוא. זוהי אמונתנו. בה נחיה.