הישיבה המאה-ושישים-ושמונה של הכנסת התשיעית יום שלישי, י"ט כסלו תשל"ט 19 דצמבר 1978 – הודעת הממשלה על המצב המדיני
ראש-הממשלה מ. בגין:
אדוני היושב-ראש, מורי ורבותי, חברי הכנסת. על מת היינו והננו מוכנים לחתום? על מה לא יכולנו, ולא נוכל, לחתום? ב-21 בנובמבר שנה זו החלטנו כי אם הצד השני יהיה מוכן לעשות כמוני, נחתום על חוזה שלום בין ישראל ובין מצרים כפי שגובש ביום 11 בנובמבר לאחר משא-ומתן ממושך ומייגע בין המשלחת הישראלית ובין המשלחת המצרית בעזרתה, בידיעתה ובהסכמתה המלאה של המשלחת האמריקנית. חוזה שלום זה כולל סעיף 6 ובו שתי פיסקאות עיקריות: פיסקה 2 שבה נאמר: "הצדדים מסכימים לבצע בתום לב את התחייבויותיהם על-פי חוזה זה בלא לשים לב לפעולה או לחוסר פעולה של צד אחר כלשהו ובאופן בלתי תלוי במסמך כלשהו, שהוא חיצוני לחוזה זה". פיסקה 5: "בכפוף לסעיף 103 לאמנת האומות המאוחדות, במקרה של סתירה בין ההתחייבויות של הצדדים ובין התחייבויותיהם האחרות, ההתחייבויות לפי חוזה זה תהיינה מחייבות ותבוצענה". פיסקה 2 של סעיף 6(1) פירושה — חוזה השלום עומד על רגליו. הוא אינו תלוי במה שיתרחש או לא יתרחש על-ידי צד זה או אחר. ואתן דוגמה: בקמפ- דייוויד הזמינו מצרים וישראל גם יחד שלוש מדינות ערביות אחרות — את ירדן, את סוריה ואת לבנון — להצטרף לתהליך השלום. לא מצרים ולא ישראל אינן יכולות להכריח את שלוש המדינות האלה. השכנות של ישראל, לעשות כן. הוא הדין לגבי הסדרי האוטונומיה הקשורים בחוקת הבחירות ובקיומן. אנו כמובן רוצים לבצע את החלק הזה של הסכם קמפ-דייוויד אבל הדברים אינם תלויים בנו או במצרים. בפיסקה 2 הבטחנו שחוזה השלום יעמוד ללא קשר עם מה שיעשה צד אחר כלשהו או מה שיימנע מלעשות. ולכן איננו יכולים לקבל לאותה פיסקה 2 של סעיף 6 את הפרשנות המצרית, הנתמכת על-ידי הממשל האמריקני לאמור: הוראות פיסקה 2 של סעיף 6 של החוזה הזה לא יובנו כעומדות בסתירה לעובדה, שחוזה זה נערך בהקשר של הסדר שלום כולל על-פי הוראות המסגרת לשלום במזרח התיכון שהוסכמו בקמפ- דייוויד. במלים אחרות ופשוטות: על-פי רשימת הפרשנות הזאת, שצריכה להיות נספחת לחוזה השלום ושהוגשה לנו בשבוע שעבר בפעם הראשונה, חוזה השלום לא יעמוד על רגליו, והצד השני יוכל — כל אימת שיגיע למסקנה כי הדבר כדאי לו — לטעון שהסכם שלום כולל לא הושג ומשום-כך אין החוזה כפי שהוא חתם עליו תקף.
אל פיסקה 5 הוגשה פרשנות משפטית של הממשל האמריקני האומרת; השאלות שהועלו בקשר עם סעיף 6 נוגעות לתוצאה של החוזה על הסכמי הגנה ובטחון הדדיים או קיבוציים של הצדדים. במיוחד נשאלנו אם סעיף 6 היה מונע את מצרים מהושטת עזרה למדינה אשר יש לה עמה הסכם הגנה או בטחון, הדדי או קיבוצי, במקרה שהמדינה ההיא היתה לקרבן של התקפה מזויינת. התשובה היא כי לסעיף 6 אין תוצאה כזאת. קראתי מתוך אותה רשימה של פרשנויות יועץ מחלקת המדינה, שנמסרה למצרים לפני שבועות מספר ושלידיעתנו הגיעה רק בשבוע האחרון. מה פירושה של הודעה מוסמכת אמריקנית זו? החוזה שאנחנו עמדנו לחתום עם מצרים הוא חוזה שלום. כאשר בפיסקה 5 נאמר שבמקרה שתהיה סתירה בין ההתחייבויות האחרות, כלשהן, של הצדדים לבין ההתחייבויות לפי חוזה זה, ההתחייבויות לפי חוזה השלום הבילאטראלי המצרי-הישראלי הן תהיינה המחייבות והן תבוצענה, יכולנו להיות בטוחים שאמנם כן, חתמנו על חוזה שלום עם מצרים. לעומת זאת אם נאמר שבמקרה שמדינה ערבית שמצרים קשורה אתה בחוזה הגנה קיבוצי או הדדי תהיה לקרבן מלחמה, אזי ההתחייבות לפי אותו חוזה עם מדינה שלישית, רביעית, חמישית וכדומה היא שתהיה בעלת תוקף ולא חוזה השלום עם ישראל, החוזה הזה פוסק להיות חוזה שלום מחייב עם ישראל. נכון, המלים ״קרבן של התקפה מזויינת״ הן מלים חיוביות, נאות, גם מקובלות, אבל ראשית, לנו, למדינת ישראל, אין שום חוזים כאלה עם שום מדינה אחרת. הכוונה היא רק לצד השני, למצרים. אבל יש לכולנו נסיון בדור הזה, ובייחוד למדינת היהודים. ובכן היו מקרים שבהם אנחנו הותקפנו במפורש והיתה טענה שאנחנו תקפנו. יש בעיה של החלטות בפסגות שונות שלפיהן עצם הימצאותנו אם ברמת הגולן או ביהודה ושומרון היא בבחינת תוקפנות, ועל כן כל מי שתוקף את התוקפן כאילו עושה מעשה של הגנה עצמית. ואם ישראל עומדת נגד אותה תוקפנות - - -
משה שמיר (הליכוד):
האם זה כלל גם את סיני, אדוני ראש הממשלה ? לא הזכרת את סיני, מדוע ? אני שואל אם זה כלל גם את סיני.
ראש-הממשלה מ. בגין:
אני מסכים להשיב בהן לשאלה. האם באת על סיפוקך ז התכוונתי לתת דוגמה ונתתי דוגמה. אין שום צורך להתעצבן.
- - -ובכן, אזי אנחנו נעמוד בפני מצב שבו למעשה המתגונן עלול להיות מואשם בתוקפנות היו דברים מעולם וזה נסיוננו. בעצם כל חוזי ההגנה ההדדיים האלה, כל חוזי הבטחון, הם בריתות נגד ישראל, הן חתומות בין מצרים לבין מדינות ברית באגדאד. יש חוזים כאלה בין מצרים לבין סוריה, בין מצרים לבין ירדן, בין מצרים לבין עיראק, בין מצרים לבין סעודיה ובין מצרים לבין כל שאר מדינות הליגה הערבית לעשרותיהן. ומשום כך הפרשנות הזאת אף היא מרוקנת מתכנה וממשמעותה את הפיסקה החמישית בסעיף 6 לחוזה השלום המוצע.
ביחס לפיסקה 4 של סעיף 4 בחוזה השלום, נאמר בה; ״הסדרי הבטחון כפי שנקבעו בפיסקאות 1 ו-2 של סעיף זה יוכלו לעמוד לדיון מחדש על-פי בקשת אחד הצדדים וישונו בהסכמה הדדית של הצדדים״. אנחנו שמענו טענה שלפיה המצרים מפרשים את המלים האלה שאנחנו נוכל לדחות על הסף בקשה או הצעה לדון בשינוי של ההסדרים האלה. אני רוצה להודיע מעל במה זו שמעולם לא היתה לנו כוונה כזאת, ואם יש צורך להבהיר את הכוונה האמיתית לאמור, אם המצרים יבקשו באחד הימים לדון בהסדרי הבטחון, נהיה מוכנים לדון אתם. כמובן השינוי יכול לחול רק על-פי הסכמת שני הצדדים. אולם רשימת הפרשנות המצרית שהוגשה לנו, שוב בתמיכה אמריקנית, אומרת: "פיסקה 4 של סעיף 4 תובן כך שהבדיקה מחדש כפי שנקבעה בסעיף הזה תקויים במהירות על-פי בקשת אחד משני הצדדים וכי השינוי יכול להיעשות רק בהסכמה הדדית של הצדדים. יהיה מקובל כי בדיקה מחדש כזאת תקויים כאשר החוזה יהיה בתוקף חמש שנים.״ איננו מסכימים לתוספת. אין תקדים שחוזה שלום יכיל בתוכו קביעות זמניות. יש חוזים שבהם קובעים הסדרים זמניים וגם תקופת זמן שלפיה, לפני תום התקופה המחייבת, אפשר להודיע על ביטול של החוזה, אבל אין תקדים כזה בחוזה שלום. הוא נחתם בתור שכזה לתמיד. ומשום כך לא מקובלת עלינו אותה רשימת פרשנות הכוללת קביעה שהדיון מחדש, מן החובה שיתקיים חמש שנים לאחר חתימת החוזה.
הוסכם בינינו על החלפת שגרירים בסעיף 1 לנספח השלישי על-פי המלים האלה: ״הצדדים מסכימים לכונן יחסים דיפלומאטיים וקונסולאריים ולהחליף שגרירים עם השלמת נסיגת הביניים״, כלומר אל קו אל עריש ראס מוחמד. בקשר עם ההתחייבות ההדדית הזאת עמד להתקבל מכתב של הנשיא קארטר המופנה אלי בזו הלשון: ״קבלתי מכתב מהנשיא סאדאת האומר כי תוך חודש אחד לאחר שישראל תשלים את נסיגתה לקו הביניים בסיני, כפי שנקבע בחוזה השלום בין מצרים לישראל, תשגר מצרים לישראל שגריר-תושב ותקבל במצרים שגריר-תושב ישראלי. אכיר לך תודה אם תאשר כי נוהל זה יהיה קביל על דעת ממשלת ישראל״. קביל. אולם בינתיים הוגשה לנו טיוטה אחרת לסעיף 1 לנספח השלישי והיא אומרת: ״הצדדים מסכימים לכונן יחסים דיפלומאטיים וקונסולאריים עם השלמת נסיגת הביניים ולאחר מכן להחליף שגרירים״. יחד עם זה הוגשה לנו טיוטה של המכתב שנכתב ב-12 בדצמבר על-ידי הנשיא סאדאת אל נשיא ארצות-הברית מר ג׳ימי קארטר לאמור: ״בתשובה לבקשתך אני יכול לאשר כי תוך חודש ימים לאחר שתיחנך רשות המינהל העצמי, אשר ייתכן שתקום תחילה בחבל עזה כצעד לקראת ביצועה המלא של מסגרת קמפ-דייוויד, תשלח מצרים שגריר-תושב לישראל ותקבל שגריר-תושב ישראלי במצרים״. זה שינוי יסודי. על-פי ההסכם שהושג, על-פי נספח מס׳ 3 ועל-פי המכתב של הנשיא קארטר שעמד להישלח אלי נקבע שחודש ימים לאחר השלמת הנסיגה של כוחותינו אל קו אל עריש ראס מוחמד יהיו שגריר מצרי בישראל ושגריר ישראלי במצרים. המצרים, כפי ששמענו, מסבירים את השינוי הזה בכך שאנו, כביכול, הבטחנו להם שלבי נסיגה מקוצרים לגבי התאריך שבין שלושה לתשעה חודשים, ושהממשלה החליטה אחרת וביטלה את ההבטחה שניתנה להם. האמת היא כזאת: בזמן המשא ומתן, כפי שזה קורה, דיברו נציגינו על האפשרויות של קיצור זמני נסיגת הכוחות בשלב הביניים הראשון — שישה חודשים במקום תשעה חודשים ואולי גם חודשיים במקום שלושה חודשים — כל זה נכון. שום פרוטוקול לא נכתב על כך. בעיצומו של המשא-ומתן דנה הממשלה בסוגיה זו והחליטה שאיננה יכולה לקבל על עצמה שלבי נסיגה מקוצרים קבועים מראש אבל היא מסכימה להקים ועדה משותפת מצרית-ישראלית שבה תידון הסוגיה הזאת על-פי החלטות הממשלה. אין שום קשר בין הסוגיה הזאת לבין היחסים ההדדיים שבין מצרים לבין ישראל. חליפת שגרירים זוהי בעיה דו-צדדית בלבד בין שתי מדינות. הוסכם במפורש, כפי שהוכחתי על-ידי המסמכים, שביום מסויים יוחלפו השגרירים. עתה אנו נדרשים להסכים שהחלפת השגרירים תהיה תלויה בהקמת אוטונומיה, לפחות בעזה. אנו איננו יכולים בשום פנים ואופן לקשור את שני הדברים שאינם ניתנים בכלל לקישור משום שהסוגיות הן שונות. לכן אנו לא קיבלנו את ההצעה המצרית הזאת כפי שנתמכה על-ידי ארצות- הברית.
נוסף על כך קיבלנו טיוטה של מכתב — עדיין לא ברור אם זה צריך להיות מכתב חד-צדדי או חליפת מכתבים או מכתב שייכתב על-ידי נשיא ארצות-הברית — ובמכתב הזה יש נסיון להעניק למצרים אפוטרופסות מיוחדת על רצועת עזה. לפי הסכמי קמפ-דייוויד לא הוסכמה מעולם אפוטרופסות כזאת, אפילו לא הוזכרה.
נוסף על כך יש שתי חריגות נוספות מהסכמי קמפ- דייוויד באותו מכתב, אבל עיקרו של אותו מכתב הוא קביעת תאריך להפעלת האוטונומיה ולקיום הבחירות למינהל העצמי כפי שהוסכם בקמפ-דייוויד. אדוני היושב ראש, הממשלה החליטה פה אחד לדחות כל רעיון של איזה שהוא תאריך בקשר עם הקמת אוטונומיה ביהודה ושומרון ועזה. כפי שאמרתי קודם אנו רוצים לקיים ולבצע את הסכם קמפ-דייוויד. חתמנו עליו, חתימתנו הוא התחייבותנו.
תופיק טובי (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):
האם אתם לא מסיקים מסקנה שכל הקשיים האלה נובעים מאי-ההכרה בזכותו של העם הערבי הפלשתינאי ? תסיקו מזה מסקנה.
יגאל כהן, (הליכוד):
הסקנו מסקנה, מסקנה הפוכה.
ראש-הממשלה מ. בגין:
הסקנו מסקנה ואנו ממשיכים ללכת בדרכנו ולא בדרכך.
הממשלה החליטה פה אחד לא לקבל את ההצעה של תאריך, גם לא של תאריך הקרוי "תאריך יעד". הסיבה היא מכרעת: נכון, דרושה חוקה לבחירות, דרוש הרכב המועצה המינהלית, צריך לקבוע את הסמכות ואת האחריות, צריך לקבוע את הסדרי הבטחון לתקופת הביניים ומעבר לחמש השנים שנקבעו כתקופת ביניים בשביל ישראל ושכנותיה. צריך לקבוע פרטים רבים ויש לקיים בחירות. אולם כדי לקיים בחירות דרושים קודם כול בוחרים ומועמדים. היום, אחרי כל מה שהתרחש בחודשים האחרונים, אנו יכולים לומר: אין לפי שעה לא אלה ולא אלה כי ישנה הפחדה - - -
מאיר וילנר (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):
זה לא בגלל הפחדה; זה מפני שאתם רוצים להמשיך בכיבוש, ותחת כיבוש אין בחידות ואין חופש. העם הפלשתינאי רוצה מדינה עצמאית ואז יהיו בחירות. כל הפילפול הזה על סעיף 5, סעיף 6 — זה הכול התחמקות מהבעיה.
(חבר-הכנסת גד יעקבי קורא קריאת-ביניים.)
מנחם הכהן (המערך):
חבר-הכנסת וילנר, מי שלא צריך להיות מודאג זה אתה.
שושנה ארבלי-אלמוזלינו (המערך):
חבר-הכנסת וילנר, מלאכתך נעשית על-ידי אחרים.
ראש-הממשלה מ. בגין :
אתה מדבר על כיבוש — הארץ היא ארצנו. אבל הייתי מבקש שתסתכל במפה של אירופה המזרחית ותראה כמה כיבושים עשתה ברית-המועצות, כיבושים שהיא מחזיקה בהם עד עצם היום הזה. הבט במפה של אירופה המזרחית.
תופיק, טובי (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):
לא צריר ללכת רחוק כדי לראות את הכיבוש הקיים כאן, כמה מטרים מהבית הזה. זה הוא הכיבוש המפריע היום לשלום.
ראש-הממשלה מ. בגין:
ישנה הפחדה. הדברים הם מחוץ לפיקוחו של נשיא מצרים ומחוץ לפיקוחה של ממשלת ישראל. אפילו אם זה ייקרא ״תאריך יעד" זה תאריך; ולא בלבד שהוא לא יביא תועלת אלא להיפך, הוא יזיק מאוד משום שלקראת התאריך הזה תהיה הפחדה גדלה והולכת.
אנו רוצים לקיים את אשר קיבלנו על עצמנו. לכן החלטנו כולנו פה אחד שלא נסכים למה שקרוי פה ״תאריר יעד", שהוא שנים-עשר חודשים, סוף שנת 1979. יש לנו עכשיו הוכחה על-פי הנסיון. בקמפ-דייוויד הסכימו שתי המדינות למה שנקרא ״תאריך יעד״ לאמור, כי במשך שלושה חודשים מאז חתימת ההסכם אנו נחתום על חוזה שלום. היה משא-ומתן ממושך על-ידי אנשים שייצגו את שתי המדינות. והנה כי כן, לא באשמתנו — אני עוד אדבר על הסוגיה הזאת — אנו היינו מוכנים לחתום על חוזה השלום מה-11 בנובמבר; חוזה השלום הזה לא נחתם כעבור שלושה חודשים, ואף-על-פי-כן ישנם כאלה המאשימים את ישראל באי-קיום תאריך יעד. הדבר היה בידי שתי המדינות הריבוניות, בידי שתי הממשלות. הן היו צריכות לנהל את המשא -ומתן ונציגיהן באמת ניהלו אותו, הנה כי כן, לקח שגם מה שנקרא ״תאריך יעד״ עלול להיות מכשול. אנו לא יכולנו להסכים לשום תאריך יעד כפי שהחלטנו.
אדוני היושב-ראש, ענייננו צודק. לו הדבר היה תלוי בנו היה חוזה השלום מן ה- 11 בנובמבר נחתם החל מן ה-18 בנובמבר ועד היום הזה. כל יום, החל מאותו ה-18 בנובמבר, יכולנו לחתום על חוזה השלום והוא היה נחתם. אנו הקרבנו קרבנות למען השלום, קרבנות מכאיבים מאוד. לא זו בלבד שלא אכחיש את זאת אלא אני אהיה הראשון להודות בכך. אנו רוצים בשלום ומאמינים בשלום אבל איננו מוכנים לחתום על חוזה שרוקן מתכנו על-ידי מה שמכונה ״רשימות פרשנות״ משום שהדבר הוא בנפשנו. מישהו יכול לטעון: תמיד אפשי להפר חוזה. זה נכון, והיו חוזים שהופרו, ובני דורנו זוכרים אותם. אבל אין איש שיוכל לדרוש מאתנו שאנו נסכן במו ידינו את בטחון ישראל; שאנו נחתום על מסמר שאיננו חוזה שלום, שסעיפיו העיקריים מרוקנים מתוכן; שהוא קשור בטבור ובחישוק להסדר כולל שכלל אינו בידינו אלא בידי גורמים אחרים; שהוא על-פי אותה רשימת פרשנות לפיסקה 5 עלול להביא לכך שאם אחד האויבים יצא נגדנו למלחמה — ונותרו לנו אויבים בצפון ובמזרח אפילו לאחר חתימת חוזה שלום עם מצרים — עלולה להיפתח גם חזית מדרום. לכן ענייננו צודק ואנו נעמוד עליו.
שושנה ארבלי-אלמוזלינו (המערר):
שאלה אחת, אדוני ראש הממשלה. אפשר לשאול שאלה אחת?
ראש-הממשלה מ. בגין:
בבקשה, גברתי.
שושנה ארבלי-אלמוזלינו (המערך):
האם אפשר לחתום על הסכמי שלום בלי שיודעים מה זו האוטונומיה?
יוסי שריד (המערך):
אפשר, אפשר. האמיני לי שאפשר. אם רוצים לדעת קודם, לא יהיה הסכם שלום.
עקיבא נוף (התנועה הדמוקרטית):
יוסי, אתה כבר ראש ממשלה?
מנחם הכהן (המערך):
אי אפשר לחתום גם כשלא יודעים מה זה שלום.
ראש-הממשלה מ. בגין:
גברתי, אני חתמתי בשם ממשלת ישראל על הסכם קמפ-דייוויד, הכנסת, ברוב מכריע, אישרה אותו - -
מאיר פעיל (מחנה שלי) :
אז תבצע, תבצע.
ראש-הממשלה מ. בגין:
- -אנחנו רוצים לקיים את דברינו.
(קריאת ביניים)
אני משיב לגברת ארבלי-אלמוזלינו ואבקש לא להפריע לי במתן תשובות. הצעקות בכלל אינן משכנעות, מר פעיל.
מאיר פעיל (מחנה שלי);
אותך ישכנע לחץ אמריקני ולא צעקות. בשקט בשקט ילחצו עליך.
ראש-הממשלה מ. בגין:
תודה רבה.
גבית ארבלי-אלמוזלינו, אני רוצה להשיב לך : הכנסת, ברוב מכריע, אישרה את הסכמי קמפ-דייוויד. ההסכמים האלה מחייבים את ממשלת ישראל ואת המדינה כולה ואנחנו רוצים לקיים אותם. הם מורכבים משלושה חלקים: חוזה שלום בין מצרים לישראל; הזמנה לשכנים האחרים של ישראל להצטרף לתהליך השלום; הקמת אוטונומיה מינהלית ביהודה, בשומרון ובעזה. את כל שלושת החלקים אנחנו רוצים לקיים. אם יינתן לנו נקיים אותם ויהיה שלום באמת בכל האזור, כפי שאנחנו מאמינים ומקווים, שלום אמת. אבל הדבר תלוי בצדדים אחרים ולא רק בנו.
תופיק טובי (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):
אם תתעלמו מזכויות העם הערבי הפלשתינאי לא יהיה שלום. כל זמן שאתם מתעלמים מן העיקר לא יהיה שלום. זו אשליה.
ראש-הממשלה מ. בגין:
אדוני היושב-ראש, אני מבקש לחזור על הודעתי העיקרית: אנחנו גם היום מוכנים לחתום על חוזה שלום כפי שהוא גובש ב-11 בנובמבר עם מצרים. אבל רשימות הפרשנות האלה הנתמכות על-ידי ממשלת ארצות-הברית לא איפשרו לממשלת ישראל לעשות כן ולא תאפשרנה לעשות כן גם בעתיד. עם כל הידידות שבינינו לבין ארצות-הברית ועם כל ההוקרה על העזרה ההדדית הקיימת והנמשכת בין ארצות-הברית לבין מדינת ישראל אנחנו צריכים להיות מוכנים לדחות הצעות מצריות המסכנות את שלומו של עמנו גם אם הן נתמכות על-ידי ממשלת ארצות-הברית, עד אשר יכיר הממשל האמריקאני בשגיאתו ויודה כי מדינת ישראל היא גורם חשוב בעולם החפשי, שאסור להחלישה ושצריך להוסיף ולחזקה כפי שגדולים, חשובים וטובים בארצות-הברית אומרים בימים אלה. אני יכול לומר לכנסת שבמערכה זו על עניין צודק איננו לבדנו. לא רק בני עמנו ברחבי תבל ניצבים היום לימינה של מדינת ישראל. גם דעת הקהל הנאורה אומרת שאמנם כן, שווא האשימו את מדינת ישראל, שווא הטילו בה את האשם על אשר עד ה-17 בדצמבר לא נחתם חוזה שלום. היא היתה מוכנה לחתום עליו; הצד השני, על-ידי הצעותיו החורגות ממסגרת הסכמי קמפ-דייוויד — הצעות שאינן כלולות בו או העושות את עיקר חוזה השלום עקר — הצד השני הוא שמנע את החתימה ועליו מוטלת כל האחריות על אשר עד היום לא נחתם חוזה שלום.
אדוני היושב-ראש, מדינת-ישראל לא תחתום עם מצרים על חוזה אי שלום. מדינת-ישראל תחתום עם מצרים על חוזה שלום.
