הישיבה המאה-ושישים-ושבע של הכנסת השביעית – יום שלישי י״ט אדר תשל״א 16 מארס 1971 – הצעות סיעות גח״ל והמרכז החפשי להביע אי-אמון לממשלה

דברי הכנסת
מאת:
מנחם בגין
פורסם בתאריך:
י"ט אדר התשל"א, 16 במרץ 1971
מתוך:
כרך 60
נושאים:
אישים - אנואר סאדאת, גולדה מאיר. שלמות המולדת - ארץ ישראל השלמה, רמת הגולן. מדיניות חוץ - דיפלומטיה. מדינות - ירדן, מצרים. ממשל - כנסת, ממשלה. מפלגות - מערך. שלום
בגין מגיש את הצעת האי-אמון בממשלה. בגין מבקר את האמירה של רראש הממשלה, שממנה משתמע שישראל מוכנה לשגת מיהודה ושומרון. בגין טוען שלממשלה אין מנדט לוותר על שטחי א"י. בגין טוען שנסיגה היא סיכון בטחוני. בגין טוען שהממשלה נסוגה מכל עמדותיה שהיו לה בתחילת דרכה. בגין קורא לפנות לעם כדי שהוא יכריע - ללכת לבחירות חדשות.
ציטוטים נבחרים מהמאמר חיפוש חדש

 

אדוני היושב -ראש, לא ברור לי מה היא שיחת רקע. ברור לי מה הוא רקע השיחה. מן ה״טיימס״ אביא את הפיסקה הבאה: ״גח״ל והסיעות הדתיות רוצות ביהודה ושומרון, אבל היא (ראש הממשלה) אינה רוצה בעוד 600 אלף ערבים״. אקדים ואוסיף פיסקה: ״הנהר ירדן אינו יכול להיות פתיח למעברם של צבאות ערביים. צריך שלישראל יהיה שם משהו, ואולי על הגבעות מאחור״.

אדוני היושב -ראש, הקורא בשילובן את שתי הפיסקאות הללו, אם יעמוד מול כל פירוש מפולפל ומבולבל, מטשטש, מביך ומעקם, ידע כי פירוש כזה לא יעמוד במבחן השכל הישר. הדברים הללו, שנמסרו מפי ראש הממשלה על-ידי העתון הלונדוני, אחת משמעותם: ראש הממשלה מודיעה שלפי דעתה לא לנו יהודה ושומרון ומרבית שטחן, אלא לחוסיין. באתי לשאול, אדוני היושב -ראש, מכוח איזו סמכות אמרה ראש הממשלה דברים אלה? הממשלה החליטה על כך? ועדת החוץ והבטחון דנה בכך? הכנסת אישרה את זאת ? זו הסוגיה של הסמכות המדינית הפרלמנטרית. אני מוסיף ושואל: מכוח איזו סמכות מוסרית וציבורית אמרה ראש הממשלה את הדברים האלה, הנוגעים לנפש אמונת ישראל, לנשמת ההיסטוריה היהודית, לעתיד האומה, שלומה ובטחונה ל

האם בבחירות האחרונות הודיע המערך לבוחרים שהוא יציע למסור את יהודה ואת שומרון לשלטונו של חוסיין? התורה בעל -פה של המערך אמרה שהירדן יהיה הגבול הבטחוני של ישראל. אמנם במשתמע אפשר היה לטעון, כי יהודה ושומרון אולי לא יהיו לנו, אבל דברים גורליים אלה אי-אפשר לקבוע אותם בהשתמעות מעתון. צריך להשמיע אותם במפורש. המערך לא אמר לציבור לפני נובמבר 1969 כי בבוא היום אנו נכריז שיהודה ושומרון לא לישראל הם.

כשהלכנו לבחירות עוד הידהדו באזני אזרחי ישראל הדברים הבאים: ״שבנו אל ההר, אל ערש ימי עמנו, אל נחלת האבות, ארץ השופטים ומלכות דוד, שבנו לחברון ולשכם, לבית-לחם ולענתות, ליריחו ולמעברות הירדן. איני מעלה על דעתי שנינתק מהם״. את הדברים האלה אמר בפומבי, באזני אלפים ורבבות, אחד המועמדים הראשיים של המערך. שר הבטחון, אחרי דברי ראש הממשלה, עודך מאמין שלא נינתק מהם ?

בתקופת הבחירות סיפר לי ידידי, אחי לאמונה ולנשק חיים לנדאו, שבאחת ממסיבות הבית נאמר לו כי בימים אלה מבטא את רעיון שלמות הארץ מר דיין. שמחתי. מי יתנני! כשדברים כאלה, מפי נציגה של רפ״י המצטרפת למפלגת העבודה, נאמרים באזני העם, האם אפשר היה להניח שמפלגת העבודה בעד מסירת יהודה ושומרון לשלטון זר?

בימים ההם רעם קולו של מר יצחק טבנקין: ״חלוקת הארץ לא תביא לשלום אלא למלחמה״. אסור היה להניח שהיא מבטא את דעת אחדות העבודה, המנהיג הרוחני של הקיבוץ המאוחד, מורם ורבם של חברי אחדות העבודה? בכל בית בישראל נשמע קולו. עדיין הידהדו דבריה של ראש הממשלה: ״לא נאמר בשום פנים ואופן נסיגה. אם נאמר את המלה הזאת, מיד ישאלונו: לאן אתם נסוגים ?״.

אחר כל אלה מי שטוען כי המערך קיבל סמכות מאת העם לחלק את ארץ ישראל חוטא בגניבת דעת הציבור. לא ביקשתם סמכות כזאת ומשום כך לא קיבלתם סמכות כזאת. אין לכם שום סמכות לחלק את ארץ ישראל. העם לא נתן לכם אותה.

הוסיפה ראש הממשלה ואמרה ל״טיימס״: ״ישראל לא תרד מרמת הגולן. שילמנו בעד זה משהו. אנשים לא תמיד זוכרים.״ נכון, שילמנו. רק בעד רמת הגולן שילמנו, גברתי ראש הממשלה, בנופלים עליה, בנפגעים ובאבידות מתחת ? בעד יהודה ושומרון לא שילמנו בנופלים על שיחרורן, ובפגיעות ואבידות כל עוד היו בידי צר ואויב? אם זה הנימוק — שילמנו - איך אפשר לנתק את רמת הגולן מיריחו, מבית -לחם, משכם ל נניח שמישהו היה מציע לרדת מרמת הגולן. לא היית אומרת לו: נסכן את בטחון הילדים שלנו בישובים, בקיבוצים, במושבים מסביב, למטה ל לא יעלה על דעתך להציג אותה שאלה עצמה לגבי יהודה ושומרון, אם חלילה היינו מוסרים אותן בידי צר ואויב ל אין אדם בעל עיניים פקוחות מסוגל לראות מה יהיה מבחינת הפגיעות והאבידות של אנשים, נשים וילדים? הצבא הירדני לא יעבור את הנהר. המשטרה הירדנית תהיה ביריחו, בבית-לחם, ביהודה, ברמאללה, בשכם. אין אנו יכולים לראות בעיני רוחנו כיצד אלפים ורבבות ״פתחיסטים" יוצאים לרחוב, כיצד ניתנות להם הקטיושות בעלות הטווח מ -8.52 קילומטרים עד 21.9 קילומטרים? המשטרה של חוסיין תמנע מהם להתקיף את ירושלים ואת תל-אביב ואת רמת-גן ואת פתח-תקווה ואת עפולה ואת כפר-סבא? האם יש מישהו בישראל שיוכל בהגיון, באופן רציונלי, להשיב לכל השאלות הללו בלאו, שאנו בטוחים כי לא יקרה כדבר הזה? רק מרמת הגולן, אילו היינו מוסרים אותה, יתקיף אותנו האויב? מיהודה ושומרון, אם חלילה תימסרנה, לא יתקיפנו אויב, מבקש נפשנו, שופך דמנו?

שילמנו בעד רמת הגולן. יש אנשים שלא תמיד זוכרים; מדוע יש אנשים שלא תמיד זוכרים מה שילמנו בעד יהודה ושומרון, והם נמצאים בתוכנו, לא בבריטניה?

הוסיפה ראש הממשלה ואמרה, שהיא היתה מציעה כוח מעורב לערוב לפירוז, ושכוח זה מוכרח לכלול יחידות ישראליות, גם יחידות מצריות תוכלנה להיכלל - וכל אותם דברים שהם כתובים. אמרה איפוא ראש הממשלה שהיא מזמינה לסיני כוח בין-לאומי, שבו תיכללנה יחידות צבאיות של ישראל ושל מצרים. מתי הוחלט להזמין כוח בין-לאומי? צאי וראי, גבירתי ראש הממשלה: בזמן האחרון אינך פוסקת לטעון: ערבויות בין-לאומיות - לא כתחליף להסכם שלום. אנו מבקשים ממך ומחבריך בממשלה: אל תדברו בכלל על ערבויות, כי אמנם אתם אומרים: ערבויות לא כתחליף, אבל אם אתם אומרים: בתוספת להסכם, אתם מכשירים את עצם הרעיון, שהוא בתכליתו מכשול, של ערבויות בין-לאומיות. היכן הן עמדו אחרי חוזה לוקרנו כלפי צרפת ובלגיה ; אחרי הסכם מינכן - כלפי צ׳כוסלובקיה; הצהרת שלוש המעצמות כלפי המזרח התיכון? היכן הן עמדו ? אבל עכשיו הרחקת לכת ודיברת במפורש על כוח מעורב, על כוח בין-לאומי.

יושבות ארבע מעצמות, והידידה שביניהן, ארצות- הברית של אמריקה, אומרת: על ישראל לסגת לקווי ה-4 ביוני 1967 עם תיקונים זעירים; אבל ישראל מחפשת בטחון, אנו ניתן לה בטחון - כוח בין-לאומי. הרוסים ישמרו עלינו, האמריקאים ישמרו על הרוסים, הבריטים והצרפתים ישמרו על הרוסים והאמריקאים, שומר ישראל ...ובעצם הימים האלה, כאשר דנים על כך, ללא כל סמכות של החלטה של הכנסת, ראש ממשלת ישראל מזמינה כוח בין-לאומי.

אבל הגברת ראש הממשלה, לאחר כל הדברים האלה, אומרת: לא ציירתי מפה, העליתי רעיונות. משל למה הדבר דומה, עם כל ההבדלים ועם כל הכבוד? האמריקאים אומרים לנו: אנו לא מציירים מפה, אנו רק אומרים כי על ישראל לסגת לקווי ה-4 ביוני 1967, עם תיקונים קלים. אנו לא מציירים מפה, הכל יהיה תלוי במשא -ומתן, בהסכם בין הצדדים, אנו לא מציירים מפה. בפני ה״טיימס׳׳ ציירת מפת כל הנסיגות. כמובן, אי-פה ואי-שם נשארו דברים סתומים, לא ברורים, זה קורה בראיון. תמיד ניתן לך את זכות הספק לטובה. אבל מבחינת הדברים היסודיים, האם יש ספק שציירת את מפות הנסיגות? אפשר במלים מטשטשות לבטל את העובדה הזאת ?

אמרת למר הרן: אני הייתי בלונדון כאשר צ׳מברלין בא עם פיסת נייר, עם הבטחה: הבאתי שלום בשביל הדור הזה. והיתה אז תקופת מינכן. יפה אמרת. דווקא עתון ה׳׳טיימס״ הוא הבטאון המתאים כדי להזכיר לו את תקופת מינכן וצ׳מברלין. ודי לחכימא ברמיזא.

אבל עם כל החומרה ועם כל האחריות הרובצת על כתפינו חובתנו לומר: מי שמציע לחלק את ארץ ישראל לא נכנע למינכן, הוא יוזם מינכן. השלב הבא, אחרי חלוקה כזאת, אילו חלילה היתה מתקיימת, יהיה כשלב השני אחרי מינכן בצ׳כוסלובקיה. היזהרו בדבריכם, המה קלי דעת, חסרי אחריות ונעדרי תבונה. בעצם הימים שבהם גורלנו הוטל על כף המאזניים, כאשר אתם מציעים הצעות כאלה מיזמתכם, מה יאמרו האחרים ? והרי כבר אמרו. לאחר המפה של ראש הממשלה ב׳׳טיימס״ אמרו כולם: מופרז, קיצוני, עיקש, לא בא בחשבון, בדיוק כפי שהיזהרנוכם: כל מפה שתציירו ותחשבו אותה למינימום תיהפך בן לילה למקסימום, ותידרשו להוסיף ולסגת, אתם נדרשים לעשות זאת.

לסיכום השיחה אמרה ראש הממשלה למר הרן: הנשיא סאדאת הוא המנהיג המצרי הראשון שאמר כי הוא מוכן לעשות שלום. למה נאמרים דברים כאלה? והרי אין להם שחר, הם נוגדים את העובדות. בשנת 1949 חתמה מצרים עם ישראל במפורש על הסכם, שנאמר בו בין השאר: מצרים וישראל מסכימות, לשם מעבר מההפוגה הקיימת לשלום של קבע בארץ ישראל... מצרים וישראל מינו נציגים, מיופי כוח לנהל משא-ומתן ולכרות הסכם על שביתת נשק בכוונה לסייע להחזרת שלום של קבע בארץ ישראל. אמרו במפורש: שלום של קבע בין מצרים לבין ישראל, בשנת 1949; לא קיימו, אבל אמרו.

ביולי 1970 חתם נאצר - לא סאדאת - על מסמך שאנו נתבענו לחתום עליו, לאחר שנערך בין וושינגטון לבין קהיר, בידיעת מוסקבה. במסמך נאמר: מצרים וישראל הסכימו כי הדיונים הנ״ל עם ד״ר יארינג - שאת קוראת להם, גבירתי ראש הממשלה, קומדיה, אבל אנו משתתפים בקומדיה, והיא הופכת להיות טרגי- קומדיה — מטרתם להשיג הסכם על כינון שלום צודק ובר-קיימא ביניהן, בין ישראל לבין מצרים, וזאת במפורש. מה עשה סאדאת ? הוא חזר על הדברים שחתם עליהם נאצר. ואתם בשבועות האחרונים, בשם ישראל, יצרתם רושם בעולם, שקרה דבר מהפכני, חדשני. ואת אומרת ל״טיימס׳׳: המנהיג הראשון של מצרים - הוא סאדאת - אמר שהוא מוכן להסכם שלום עם ישראל.

אתם לפחות צריכים לדעת את התוצאות של דברים בלתי שקולים אלה. אם ממשלת ישראל אומרת שמצרים באמת מביעה נכונות להסכם שלום, מה יאמרו אחרים ? והם אמרו: נפל דבר גדול במצרים בפעם הראשונה — כך אומרת גם ראש ממשלת ישראל; מצרים אמרה שהיא מוכנה להסכם שלום, והיכן ישראל ? היא מתעקשת על שטח, על אקספנסיה, על השתלטות, על מה שהיא חושבת לבטחון; אנחנו ניתן לה בטחון על-ידי כוח בין-לאומי.

מדוע אתם עושים כזאת לעם ישראל? האם באמת סאדאת רוצה בשלום? הוא אומר שהוא מוכן. הוא הראשון בדורנו המדבר שווא על שלום? אין לנו נסיון עם גרמניה, עם רוסיה — מדברות על שלום ועושות מלחמה, מדברות על שלום ורומסות עמים, מדברות על שלום ומשעבדות אומות ?

אחרי הנסיון הזה ישראל אומרת: אכן מצרים נכונה להסדר שלום. שר החוץ אמר: זאת לא התבטאות טכסיסית, זאת התבטאות מהותית של מצרים. ובעוד אתם אומרים כך על הנכונות כביכול של מצרים לעשות הסכם שלום, אומר הייכל, דוברה של מצרים עד עצם היום הזה: יש שתי מטרות לערבים: האחת — להסיר את עקבות התוקפנות של שנת 1967 ולהכריח את ישראל לסגת לקווי ה-4 ביוני 1967; והשנייה - להסיר את עקבות התוקפנות של שנת 1948 ולהביא לידי חיסול ישראל מעיקרה. דברים אלה נכתבו ב-25 בפברואר השתא, לעיני כל האומות, בעוד הם מדברים עם יארינג על מה שאתם מכנים "נכונות להסכם שלום".

כך, על-ידי דברים לא נכונים, להרע לאומה מוקפת אויבים? במקום לומר שהם מוציאים את המלה ׳׳שלום׳׳ לשווא, ונושאים אותה לריק, כוונתם, שאיפתם ומטרתם לא נשתנו כלל, מ-1949 ועד 1967, ומ-1970 ועד לאביב 1971: בשלבים לנסות לחסל את ישראל.

איזו עמדת מוצהרת של הממשלה עומדת במבחן ? מאיזו עמדה כבר לא נסוגותם? הבוקר נתבשרנו ששר החוץ דיבר עם שר החוץ הבריטי על הרעיון של חכירת שארם- א- שייך.

אני זוכר, גבירתי ראש הממשלה, את ההחלטה על שארם- א -שייך. זכיתי להיות בין המשתתפים בניסוחה,- אני זוכר כל מלה שבה. שם לא היתה ״חכירה׳׳. שם היו ׳׳שליטה׳׳, ׳׳ריבונות ישראלית ברצף יבשתי׳׳. עוד אנו עומדים על כך, עוד שר הבטחון אומר: אני אעדיף את שארם-א-שייך בלי שלום משלום בלי שארם-א-שייך - שר החוץ כבר חוכר. מה הוא חוכר? את שארם-א-שייך או את השלום עצמו ?

מאיזו עמדה אתם לא נסוגים, מוצהרת, מוחלטת? איזו אמינות תיתכן לממשלה כזאת? מבוכה שלמה. בחצות הליל שמעתי ב׳׳קול ישראל״ את הדברים על הכוח המעורב הבין-לאומי מפיה של ראש הממשלה. ומיד אחריהם שודרו הדברים של שר החוץ, לפיהם כוח בין-לאומי הוא סכנה לשלום, סכנה לכל העמים ולא רק לעמי האזור. ממשלה כזאת, לפי הכרתי כחבר כנסת, אחד דינה: התפטרות. אבל אם לא תחליטו להודיע לכבוד נשיא המדינה על ההתפטרות, יש לי הצעה: כבני-חורין, כיהודים, כחברי כנסת - בואו נלך אל עמנו. התביעה לבחירות מוקדמות, אין מוצדקת ואין צודקת ממנה. כשהלכנו כולנו לבחירות בנובמבר 1969 המצב המדיני היה שונה לחלוטין. המונח ׳׳נסיגה״ לא היה בשימוש; ביצוע החלטה מספר 242 - חס וחלילה; משא-ומתן ישיר - נעמוד עליו. מה נשאר מכל אלה? היום יש לנו איגרת יארינג בשם מה שקורא שר החוץ ׳׳הקהיליה הבין-לאומית״, והיא דורשת נסיגה טוטלית. יש לנו היום משא-ומתן ישיר על שלום, או מה שהגברת מאיר קוראת ׳׳קומדיה׳׳ או ״קריקטורה״. ולאחרונה - המסמך הזה. המצב המדיני נשתנה מיסודו; נלך אל עמנו, יאמר דברו. זאת הצעתנו.

אדוני היושב-ראש. בדיוק לפני שנתיים, ב -17.3.69, עמדה על בימה זו הגברת מאיר, ראש הממשלה, הציגה את ממשלת הליכוד הלאומי בראשותה ואמרה כי בעקבות מלחמת ששת-הימים ״שוחררה נחלת אבותינו״. אז היינו יחד, בלב, בדאגה, בדיון, בהחלטה, בטעות, בהתקדמות, בכאב, בהתגברות. היום אנו בנפרד. צר לי על כך. אנו בנפרד בשל ההתכחשות להודעת אמת היסטורית זאת. אבל המלים ההן לא תימחינה. הן פשוטות, הן גדולות. הן פשוטות בגדולתן, הן גדולות בפשטותן; הן אמת.

צר לי. אך מאידך גיסא, אדוני היושב-ראש, אשרינו שהטלנו על שכמנו את העול ואת הדאגה - עם האמונה בלב - את העול ואת הדאגה לכך כי נחלת אבותינו תהיה לעולמים נחלת בנינו.