הישיבה המאה ושבעים ותשע של הכנסת הראשונה-התפטרות הממשלה
כבוד היושב ראש. הריני מתכבד להציע לכנסת לעבור לסדר היום על כל גילויי המבוכה שהיינו עדי־שמיעה להם בישיבה הראשונה. אמנם, במבוכה שנתגלתה אצל ראש ממשלת המיעוט היה משהו מן המחריד, סוף סוף במדינות רבות היו משברים, ממשלות לא מעטות התפטרו, ואף־על־פי־כן לא ראינו במדינה כלשהיא דוגמה למה שקרה בישיבת הכנסת הקודמת.
אם נכון הדבר שהמדינה נמצאת עכשיו במצב חמור מאד – והיא נמצאת במצב חמור מאד – הרי דוקא בשעה כזו חייבים אלה המתיימרים להיות קברניטי האומה ומנהיגי המדינה, לגלות קור־רוח ושכל טוב, או לפחות שכל ישר. והנה, מה אירע בכנסת? ראש מפא"י הגיע לכלל מסקנה, שעליו ועל ממשלתו להתפטר. הוא קיבל, לאחר הגשת התפטרות, מאת נשיא המדינה את השליחות לנסות להרכיב ממשלה אחרת. הוא לא הצליח בשליחותו, הוא לא הצליח להרכיב ממשלה שתישען על רוב ולוא גם על רוב זעום בכנסת. ממשלת־מיעוט אינה ממשלה. בצרפת, לפי החוקה החדשה בה, נבחר המועמד לכהונת ראש ממשלה חייב קודם־כל לקבל אמון מהפארלאמנט, ואחר־כך הוא מנסה להרכיב ממשלה ולהציג אותה בפני הפארלאמנט הצרפתי. כלום יעז המועמד לראש־ממשלה בצרפת להביא לפני הפארלאמנט שלו ולהציג הרכב של ממשלה, שעליה ידע מראש שהיא ממשלת־מיעוט? יש והוא טועה בחשבונו. אולם עוד לא אירע, שמישהו אשר הוטל עליו להרכיב ממשלה, ידע שאין זו ממשלה ואף־על־פי־כן יציג אותה בפני הפארלאמנט.
מה חייב היה ראש־הממשלה לעשות לאחר שנכשל בשליחותו, לא לפי האות הכתובה של החוק, אלא לפי השכל הישר או לפי הנוהג הטוב בכל מדינה? הוא היה חייב לשוב לרחובות, להתייצב בפני הנשיא ולהודיע לו: אדוני הנשיא, לא הצלחתי בשליחותי, אם מצאתי חן בעיניך, נסה להטיל עלי מחדש להרכיב ממשלה; והיה אם הגעת לידי מסקנה שאין אני מוכשר להרכיב ממשלה, נסה להטיל את השליחות הזאת על חבר־כנסת אחר. כי אם בממשלת־מיעוט המדובר – כמספר הסיעות בכנסת כן מספר ממשלות־המיעוט שאפשר להרכיב כאן. מנין לו, למר בן־גוריון, שנשיא המדינה חושב אותו דוקא למועמד הטוב ביותר לעמוד בראש ממשלת־המיעוט? הן זוהי הסמכות של הנשיא, אולי ימצא לנחוץ להטיל על חבר־כנסת אחר להרכיב ממשלת־מיעוט.
פנחס לוביאניקר (מפא"י):
למשל?
מנחם בגין (תנועת החרות):
תסמוך על נשיא המדינה.
אבל לא רק בנוהג הטוב פגע קשות מר בן־גוריון. לצערי, פגע קשות גם בחוק, בחוק־המעבר – אני מקווה שמר בן־גוריון קרא אותו – כתוב, כי משהורכבה הממשלה עליה להתייצב ללא דיחוי בפני הכנסת. משהורכבה! כל בר־בי־רב יודע שממשלה נחשבת למורכבת רק לאחר שחבריה חילקו ביניהם את התפקידים הממלכתיים.
מר בן־גוריון הופיע לפנינו והציע ממשלה של ספרה אריתמטית, ואחר־כך הציע שמות. אבל ממשלה איננה מבוססת על מספר, גם לא על שמות, אלא על תפקידים. אף־על־פי שלא הרכיב את ממשלתו, מצא לנחוץ ולאפשרי, בניגוד לחוק המפורש, לבוא לפנינו ולומר: אני ועוד איש מפא"י, ועוד איש מפא''י – אנו הממשלה. בוודאי שאלתי למר בן־גוריון לא היתה מקרית, בוודאי היתה לנו הזכות לדרוש ממנו, שיכבד את הבית הנעלה הזה, לפחות במידה כזו שקודם־כל יתייחד עם עצמו ועם ששת חבריו, ירכיבו את ממשלתם, יחלקו את התיקים, ויופיעו לפנינו לאחר שהורכבה ממשלת המיעוט, ויבקשו מאתנו אמון.
דברים אלה חמורים הם. הערב נעשה עוול גדול למדינתנו, נגרם נזק לא קטן לנוהג הטוב במדינת־יש ראל, וכל מה שמר בן־גוריון עשה לפגי שעות מספר, בוודאי לא הרים את קרננו בגויים. אולם, אני מציע לעבור על גילויי המבוכה המחרידה הזאת לסדר־היום.
ואם את זאת הצעתי, ברור שהנני מוכן לעבור לסדר־היום על דברי פגיעה אישיים, או סיעתיים.
מר בן־גוריון מצא לנחוץ להשיב לקריאתי, כי לא זכיתי לעבוד בארץ הזאת, והתשובה היתה קשורה בסג'רה. מעולם לא חשבתי את סג'רה לשם גנאי. אבל גם לא חשבתיה למיכה. ואני יכול לומר: הלוואי ומר בן גוריון וחבריו היו מצליחים להעריך זכויותיהם, מלחמתם והקרבתם של יהודים אחרים מחוץ לאנשי־שלומם, כפי שאנו מעריכים הקרבתם וזכויותיהם, במידה שהם ישנם, של יהודים אחרים ואפילו יהיו יריבינו, ואפילו יראו עצמם כאויבינו. אולם אם המדובר הוא בעבודה, עלי להשיג קצרות: אין זו אשמתי שנולדתי 30 שנה לאחר שנולד מר בן־גוריון, ואילמלא העבודה אשר חברי ואני עשינו בארץ הזאת, היה מר בן־גוריון מבקש עדיין ראיונות אצל הנציג הבריטי ולא יורש את סמכויותיו.
ונעבור לסדר־היום.
כבוד היושב־ראש, בית נעלה. על סדר־היום שלנו אינו עומד משבר ממשלתי בלבד. יש שבר עמוק במדינה, ועלינו לדון בכובד־ראש לא על צירופי קואליציה, אלא מה יהיה למדינה, מה יהיה למשק המדינה, פן יתמוטט כליל. והערב, לפני שמר בן־גוריון הציג את ממשלת המיעוט שלו, שמענו תורה, או יותר נכון שיעור בתורת קיבוץ־גלויות, ותורת כלכלה חדישה מכל חדיש, לא סוציאליזם ולא קאפיטאליזם, אלא "איזם" אחר, אולי סוציאליזם קאפיטאליסטי, אולי קאפיטאליזם סוציאליסטי, ואולי סוציאלקאפיטאליזם. על דרך להצלת המדינה מן התהום, אשר אליה היא מוסיפה להידרדר, לא שמענו. מר בן־גוריון עשה נסיון – ואין הוא הראשון – להטיל את כל כובד האחריות על הקשיים במדינה, על העליה החדשה. והדבר הזה איננו נכון. אין אמת בכך שהמחסור והמשבר ורעב התינוקות נגרמו על־ידי זרם העליה. כדי להכחיש את העלילה הזאת אפשר להסתמר על נסיון היסטורי מסויים: היה היתה בשנות השלושים עליה עצומה, ולא היה משבר.
(קריאות מספסלי מפא"י).
כן, יודעים אנו את כל ההבדלים, ואין זה כדאי לעמוד על עובדות ידועות. די לומר שבדרך כלל זרם העליה לארץ־ישראל לא הביא משבר, אלא פיתוח של המשק. זה העיקר.
יונה כסה (מפא"י):
גם עכשיו יש פיתוח המשק.
חיים לנדוי (תנועת החרות):
איזה משק? עכשיו המשק שלך מתפתח על חשבון כל המדינה.
מנחם בגין (תנועת החרות):
אפשר להוכיח, שאילמלא היו מתווספים אלפי יהודים מזמן הקמת המדינה הזאת, הרי במשטר שאתם הקימותם בשנתיים האחרונות היה פורץ משבר כלכלי בלאו הכי. אנו חיים בעזרת התרומות של יהודי הגולה, ואילמלא תרומותיהם, לא היינו מתקיימים אפילו 24 שעות. אבל את התרומות האלו אנו מקבלים בעיקר למען העליה. אילמלא היתה עליה, לא היו יהודי הגולה נותנים אפילו את עשרות מיליוני הדולרים שאנו מקבלים השתא. ואז, באופן יחסי, היה פורץ אותו משבר כלכלי כלפי שבע מאות אלף יהודים, כפי שפרץ כלפי למעלה ממיליון יהודים. לא העליה גרמה למשבר, אתם גרמתם לו, ואתם מוסיפים להעמיקו.
כיצד גרמתם למשבר? הן הדבר היום ידוע וגלוי לכל. לא הסתפקתם בשלטון מדיני רגיל, שהוא מטבעו זמני וחולף, לפי הכלל הידוע "ממשלה באה וממשלה הולכת"; רציתם להבטיח לעצמכם שלטון לדור, לדורות, ואולי לעולמים. גם שכנעתם את עצמכם שאין כמוכם חכמים וגדולים היודעים כללי המדיניות, כאילו ממש נמשחתם להיות שליטים בישראל. לא יכולתם כמובן בארץ זו, בתוככי עמנו, להשמיד אופוזיציה – ועל־כן החלטתם להשתלט על פת־לחמו של האזרח במדינת ישראל, לקשור אותו אל מפלגתכם ואל שלטונכם, ולא לתת לו ברירה ביום בחירות – אלא רעב. ועל־כן סתמתם את הדרך בפני השקעות־הון פרטיות של אלפי יהודים, שהיו מוכנים במשך השנתיים האחרונות להשקיע מהונם. העדפתם את המגבית, וטעות חמורה טעיתם. אנו הזהרנוכם. את חשבון המגבית עשיתם לפי 1948, היא שנת מלחמת־המגן. אז נאספו קרוב או למעלה מ-200 מיליון דולר ברחבי העולם היהודי. סברתם כי זה יהיה המודד לעתיד לבוא, ולא רציתם לשמוע בקול אזהרתנו, כאשר אמרנו לכם "אם אתם בונים על המשך המגבית הזאת, בונים אתם ארמונות על חול".
והנה באה הירידה הגדולה בגלל משטרכם, והכסף הנאסף היום על־ידי היהודים בדרך המגבית, אינו מספיק עוד כדי לקנות חמרי־גלם, כדי לקנות חמרי־מזון, כדי לקיים אפילו את המשק הזה, בלי לדבר על פיתוח. זהו האלף־בית של כל חכמת הכלכלה במדינתנו. ומשום שאתם סתמתם את זרם ההון, הגענו עד למשבר, ואין אתם מסוגלים עוד לפתור את המשבר הזה. שום ממשלה בהנהגת מפא''י אינה מסוגלת עוד לפתור את הבעיה הכלכלית של ארץ־ישראל, לא משום שאנשיה אינם פקחים – הם ידועים כאנשי־תככים – אלא משום שהם קבעו משטר שאין למשקיע אמון בו ואין אפשרות להשקיע. ומשבר האמון הוא הרבה יותר חמור ממשבר פינאנסי.
יונה כסה (מפא''י):
לך לא יתנו אפילו דולר אחד.
מנחם בגין (תנועת החרות):
כיביתם את התלהבות יהודי הגולה, ערערתם את אמונם, הרסתם את אמונתם. אין עוד עזר בידכם – זאת היא האמת הפשוטה. ועל־כן הגעתם כמעט למבוי סתום. סתמתם את הדרך בפני השקעות הון – אין מטבע זר; אין מטבע זר – קם מחסור באותם מצרכי־היסוד שאפשר להשיגם רק במטבע זר; קם מחסור במצרכי היסוד – פורח השוק השחור; הכרזתם על מלחמה גדולה בשוק השחור – הנהגתם מחדש את חוקי־החירום הבריטיים הנתעבים, והקימותם מדינת־משטרה הלכה למעשה. עוד יותר ערערתם את האמון, עוד יותר דחיתם משקיעי־הון והגדלתם את המחסור, וכך חוזר חלילה. ואין לכם שום מוצא ממעגל־הקסמים אשר בידכם יצרתם אותו.
אם אתם סוברים שאמצעים משטרתיים יועילו, אינכם אלא טועים. הנה־כי־כן, ראש ממשלת־המיעוט רק לפני שבועיים נטל לידיו את הסמכות של הנציב הבריטי, לפי חוקי־החירום הנודעים לשמצה, אשר עליהם אמר היועץ המשפטי של הממשלה לשעבר, לשעבר תרתי משמע, שאפילו בגרמניה הנאצית לא נחקקו חוקים כאלה, חוקים אשר עליהם אמר דובר ההגנה בתקופת תנועת־המרי, כי מי שיעז להפעילם ייחשב בעיני הישוב העברי כולו לפושע. נטלתם סמכויות דיקטאטוריות. ושבועיים אחרי כן באתם לפני הכנסת ואמרתם: איננו יכולים להמשיך עוד, אנו מקימים ממשלת־מיעוט. דיקטאטור לשבועיים – אפילו לא ל-100 ימים?
לא תצליחו באמצעים משטרתיים לרפא את הנגע. גם אם תערכו הפגנות של כוח, גם אם תפגעו באותם הרגשות שאפילו הסיעה הנאמנה לכם מאד מצאה לנחוץ למחות על הפגיעה בהם, אף אם תבטלו את כל חוקי־היסוד של משפט וצדק בישראל, אף אם תקימו מחנות־ריכוז לפי חוקי־החירום, אף אם תחליטו לגרש יהודים מארץ־ישראל – לא תצליחו לרפא את הנגע הזה. מי שהיה ברוסיה – ויש פה כמה חברים שהיו ברוסיה – לא מיד אחרי המהפכה אלא דוקא בשנים האחרונות, ראה את החזיון הזה במו עיניו. בסופו של דבר למשטרה של קלמנטי בריה יש אפשרויות יותר גדולות וגם פרסטיז'ה יותר גדולה מאשר לש''י של מר בן־גוריון, והמשטרה של קלמנטי בריה לא הצליחה לחסל בתנאי מחסור את השוק השחור, והמחירים בברית־המועצות נקבעים לפי חוק הברזל של הכלכלה, לפי ההיצע והביקוש, עד עצם היום הזה.
מהן הצעותיכם להצלת המדינה? הן בוודאי מר קפלן מיטיב לדעת מכולנו מה חמור המצב. הן כל הבטחותיכים הופרו, הן כל דבריכם היו לדברי־שוא. לפני שנה וחצי אמרתם: – אתה, מר בן־גוריון, אמרת זאת – לא נוריד את רמת־החיים, אך נוריד את יוקר־החיים. שאל כל איש בישראל מה אירע ליוקר־החיים והן אפילו אותו יצור דומם הקרוי בלעז "אינדכס", כבר הודה שיוקר־החיים האמיר, והרי לא מפי האינדכס חיים בני־ישראל, דרושים להם מצרכים. מה אירע למחירי המצרכים האלה? ומה אירע לרמת־החיים? אין צורך להסביר מה היא רמת־החיים במזון, בלבוש, בקורת־גג, אבל מספיק לומר כי גם האפשרות של רכישת המצרכים היא חלק בלתי נפרד של מושג רמת־החיים. העמידה בתור במשך שעות הוא ענין לרמת־חיים. ועוד מעט לא יוגד בישראל "רמת חיים", כי אם "שפל־חיים" שמעמיק והולך. הבטחתם את ייצוב המטבע; מה אירע למטבע העברי, הן כמעט ואין לו ערך בשוק העולמי.
שמואל מיקוניס (מק"י):
גלה מה חלקך בזה.
(קריאה מספסלי חרות: שלום עליכם, חזרת מרומניה?)
מנחם בגין (תנועת החרות):
מי אינו יודע, כי מיום שמר קפלן מצא לנחוץ לקבוע את שער הלירה לפי היחס של שני דולר ו-80 סנט, כפי שקבע קריפס בלונדון – מאותו זמן ירד ערך הכסף שלנו פלאים, והיום ירד אולי למטה מהדולר.
שמואל מיקוניס (מק"י):
מנין אתה יודע את המחיר המדויק?
מנחם בגין (תנועת החרות):
אני יכול להאמין שאתה מיטיב לדעת ממני את ערך הליי מאשר את ערך הלירה, ובכל זאת הדברים ידועים לכל מי שקורא את העתונים.
הבטחתם שלום לישראל, ולמען השגת חוזה־שלום כל־שהוא הייתם מוכנים לשים חתימת־יד יהודית – זו הפעם הראשונה אחרי שבעים דורות – חתימת־יד יהודית כי ירושלים, חברון ובית־לחם לזרים הנה. אפילו במחיר זה לא הצלחתם לתת לעם חוזה־שלום, אלא הולכת ומתפתחת מלחמת־גרילה ושפיכותדמים, וכמעט שנואשתם מאפשרות של השגת חוזה־שלום. כולנו עקבנו אחרי הצבעותיו של מר שרת באו''ם, וראינו איזו הבנה והתלהבות מגלה מר שרת לשלמותה של קוריאה, ואתם אפילו במחיר הוויתור הנורא לא יכולתם לקיים הבטחותיכם. כל הבטחותיכם הוסרו. מה אתם מציעים לעם? ממשלת־המיעוט? לא תוכלו עוד לנהוג בספינת ישראל. הבאתם אותה לתהום, העליתם אותה על שרטון, היא עומדת להתנפץ, ואין אתם מסוגלים עוד להובילה. במשטרכם יופסק למעשה קיבוץ הגלויות. בהנהגתכם לא יהיה פתרון לשום משבר במדינה, אבל אין זאת אומרת כי העם שלנו נדון לחיות במשטר של שוק שחור, במשטר של חוקי־חירום נאציים, במשטר של התעללות, במשטר של תורים, משטר של רעב, ומשטר של מחסור. יש ויש אפשרות להזרים הון השקעות.
שר החינוך והתרבות זלמן שזר:
משטר של חוקי־חירום נאציים?
מנחם בגין (תנועת החרות):
כבוד שר־החינוך, אני מצטער מאד, אבל חוקי חירום אלה – חברך אמר עליהם שאפילו בגרמניה הנאצית לא נחקקו.
העם שלנו לא נדון לחיות בתנאים כאלה. ישנם מיליונים יהודים ברחבי הגולה המוכנים עדיין להשקיע הון במישרין או בעקיפין. אנו יכולים להזרים מאות מיליונים דולרים ובתקופה קצרה. אם יינתן החופש ליזמה העברית, היזמה הזאת שהקימה תעשיה ומסחר ובנין במחצית העולם, האם לא תצליח לבנות את מדינתנו הקטנטונת? יש עדיין אפשרות לתקן את כל מה שאתם עיוויתם.
יש אפשרות להקים משטר חדש. יש אפשרות ויש הכרח להקים מרכז כוחות חדש. אנחנו נפעל על סף התמוטטות המשק, באחת השעות החמורות לעמנו אחרי השגת העצמאות, – אנחנו נפעל למען הקמת מרכז־הכוחות החדש, למען הקמת משטר יזמה חפשית בארץ־ישראל, למען ביטול הרע שהבאתם על עמנו ועל ארצנו.
