הישיבה המאה-וחמישים-ושש של הכנסת השמינית – יום שני, כ׳׳ז אדר תשל״ה 10 מארס 1975 – אזכרה לאליעזר ליבנה ז״ל

דברי הכנסת
מאת:
מנחם בגין
פורסם בתאריך:
כ"ז אדר התשל"ה, 10 במרץ 1975
מתוך:
כרך 72
נושאים:
שונות - הספד. ממשל - כנסת. לאומיות - לאום יהודי (ציונות)
בגין נושא נאום-הספד לאליעזר ליבנה ז"ל. בגין מצייר את דמות המנוח כציוני-לוחם וההוגה שדאג כל חייו לעם והמדינה.
ציטוטים נבחרים מהמאמר חיפוש חדש

אדוני היושב-ראש, מורי ורבותי, חברי הכנסת,

לפני שבוע הלך למנוחת עולמים אדם דגול בישראל, חלוץ, לוחם, סופר.

אליעזר ליבנה ז״ל היה ציוני במובן שעליו דיבר וכתב נורדאו, לאמור - ציוני — פירושו לוחם.

הוא בא לארץ-ישראל בשנות העשרים. הוא היה ממייסדיה של מפלגת פועלי ארץ-ישראל ומראשי דובריה. כחברי הכנסת אנו זוכרים את נאומיו בכנסות הראשונות. בדבריו היתה תמיד הגות ומחשבה ציונית.

באתי במגע עמו בתקופת המחתרת. הוא היה גם אז אחוז דאגה לקיומו של עמנו. בייחוד השפיע עליו כל מה שהתרחש באירופה. הוא היה אוהב ישראל ומשום כך השמדת מיליוני בני עמנו הדריכה אותו במחשבותיו ובפעולותיו. זה היה המניע שהביא אותו למסקנה כי יש ללחום בארץ-ישראל בכל הכוח העומד לרשותנו כדי להביא לידי הקמת מדינה יהודית, למען לא תחזור עוד פרשת שואה. והוא הדריך את הלוחמים בכתב, אימץ אל לבם.

זוכרים אנו את הימים בהם עמדה השאלה אם להמשיך במרי או להפסיק אותו. הוא היה בין אלה אשר תבעו במפגיע בשום פנים ואופן לא להניח את הנשק במלחמה לשחרר את הארץ מידי השלטון הבריטי אלא להמשיך במלחמה זו עדי הנצחון.

זוכר אני את הימים המיוחדים, שבהם נתקיים דיון האם להניף את נס העצמאות, האם להכריז על הקמת המדינה או לוותר על ההכרזה בימים הגורליים בהם השלטון הבריטי עמד לעזוב את ארץ-ישראל. היה ויכוח כזה. מי יודע איך הוא היה מסתיים אלמלא אנשים כמו אליעזר ליבנה, מפיו למדתי כיצד הטיל את מלוא השפעתו במפלגתו שלו למען ההכרעה החיובית. לאמור, ביום בו יסתלק השלטון הבריטי, תוכרז עצמאות ישראל. גם אז היו לחצים, גם אז היתה חולשת-לב וגם אז היו שאלות, האם אנו נוכל לעמוד. אליעזר ליבנה יש לו זכות היסטורית בהכרעה שנתקבלה, לאמור, להניף את נס העצמאות היהודית עם הורדתו של הדגל הבריטי.

מאז פעל אליעזר ליבנה, בייחוד בהגות ובכתיבה, בכל שטחי החיים הממלכתיים, המדיניים, החברתיים והכלכליים. על הכתבים שלו ודאי לא רק דורנו חונך ויתחנך. גם הדורות הבאים, בטוחני, ילמדו מהכתבים שלו אהבת ישראל ואהבת ארץ-ישראל.

בימיו האחרונים, כפי שידוע לנו מהקשרים הישירים אתו, וטוב שחברי הכנסת יידעו זאת, הוא היה אחוז דאגה במלוא המשמעות של המושג; הוא דאג לעתידו של עמנו. אפילו בשיחה בארבע עיניים, לא במאמר או בנאום בלבד, לא בהתכנסות או בפגישה ולא בהתייעצות, אלא בשיח בינו לבין רעהו, היה מביע את דאגתו זו להבטיח את קיומו, את המשך קיומו, של עמנו, אשר לפי הרגשתו האויבים מעמידים אותו בסכנה. משום כך כל כך קשר את עצמו לרעיון ארץ-ישראל וקיום זכותנו לארץ-ישראל. הפובליציסטיקה שלו בנושא הזה היתה מן החריפות אך גם מן המעמיקות.

עד כמה שידוע לי, בעבר לא היה קשור בדת. אבל בשנים האחרונות הוא ביטא אמונה בכל לבו בצור ישראל וגואלו. והאמונה הזאת, שהוא נתן לה ביטוי בערוב ימיו, היתה מן העמוקות שיכולנו להיות עדים לה.

אליעזר ליבנה נפל כחייל במערכה. הוא ניהל את המערכה למען קיום וזכותנו לארץ-ישראל יום אחר יום, בכל הופעה, בעל-פה ובכתב, והדאגה כירסמה בלבו. הוא היה סופר לוחם. עטו — חרבו. הוא ניהל את המערכה שבה האמין בכל לבו ובכל נפשו עד יומו האחרון, עד אשר כרע, נפל.

הכנסת מתייחדת היום לא רק עם אחד מחבריה הדגולים, שהטביע חותמו על הפארלאמנטאריסם הישראלי בראשית צעדיו, אלא עם ציוני, עם חלוץ, עם סופר, עם לוחם ועם אחד מבני הדור המופלא שראה השמדה ועשה תקומה. זכרו יהא ברוך ואנו ננצור אותו בלבותינו כל הימים.

אנו שולחים תנחומינו לרעייתו, לבנותיו ולכל בני ביתו. עליהם לדעת שראש משפחתם היה איש דגול בישראל, ובתור כזה ייזכר גם בדורות הבאים.