הישיבה המאה-וארבע-עשרה של הכנסת השישית – יום רביעי, י׳ כסלו תשכ״ז (23 נובמבר 1966) – הצעות לסדר-היום – צלב הקרס והסתה להשמדת עם

אדוני היושב-ראש. בסעיף 3 של האמנה הבינלאומית נגד השמדת עם כתוב לאמור: The following acts shall be punishable: direct and public incitement to commit genocide — "הסתה ישירה ופומבית לבצע השמדת עם״. בקשר עם סעיף זה הריני מתכבד להציע שישראל תיטול יזמה ותפנה לכל חותמותיה של האמנה נגד השמדת עם בקריאה כי על-פי החוק בארצותיהן תהא הנפת צלב-הקרס עבירה פלילית,
איננו מתכוונים לדבר על ה״סוואסטיקה״ כסמל מימי קדם באזור הים האיגיאי, במצרים ובארצות אחרות. אנו מתכוו- נים לסמל הטומאה הנאצית, שתחתיו הושלכו מיליוני אגשים, נשים וילדים אלי בור הדמים ותא החנק. אבל לא זו בלבד שתחת הסמל הזה נרצחו מיליוני בני-אדם — שישה מיליון יהודים, ובתוכם אבותינו, ותינוקותינו, — אלא שגם בימים אלה, כמגיפה בינלאומית, מתנוסס צלב-הקרס בקריאה ״מוות ליהודים״, ולא רק ליהודים.
כאשר השתוללו בארצות מסויימות של אמריקה הלטינית הנאצים הוותיקים והפאשיסטים הצעירים וציירו בכרכים הגדולים את צלב-הקרס הנאצי — הם ליוו את הציור שלהם במלים ״Muerte a los Judios״. וכאשר בארצות-הברית של אמריקה יצאו הגזענים להפגנה נגד הפגנות לשיווי- זכויות בין כל בני-האדם — הונף מעל הגזענים צלב-הקרס הנאצי, והקריאה היתה להשמיד את כל הכושים, עינינו הרו- אות: הסמל הטמא הזה ימשמש על-ידי הנפתו עצמו קריאה ״to commit genocide״ — לבצע השמדת עם.
משום כך אנו מציעים, אם במישרין לאומות ואם על- ידי מוסד בינלאומי מתאים, שנפנה לכל בני ׳תרבות ברחבי תבל כי הנפת סמל זה, הנוטף דם, תוכר על-פי החוק כעבירה, ומי שמניף אותו יהיה בר עונשין.
אני מביא את ההצעה הזאת, אדוני היושב-ראש, על רקע העליה של הניאו-נאצים, כפי שהם קרויים, בגרמניה. או במלים אחרות: על-ידי הופעה מחודשת ומחוצפת של הנאציונל-סוציאליסטים בארץ מוצאם. השאלה המכרעת העומדת לפני דורנו, ואולי גם לפני הדורות הבאים, היא: אם גרמניה לאחר מלחמת-העולם השניה תשתחרר או תשוחרר מן הבושה, אם גרמניה תחדל להתבייש בעבר-הדמים שלה משנות השלושים והארבעים — צפויה סכנת שואה חדשה לכל האנושות, ובוודאי ראשית כל לנו. והנה כי כן, אנו רואים סימנים כיצד גרמניה זו משחררת את עצמה מהרגשת הבושה. מאות אלפי אזרחים גרמניים, זקנים וצעירים, הצביעו בגלוי בעד מפלגה שבראשה עומדים אנשי ס. א. וס. ס., וסיסמותיה — סיסמאות נאציות מחודשות. ואולי לא יפחות חמור מהופעה זו הוא החזיון שהמפלגה השלטת בגרמניה ממנה כמועמד לקאנצלר, לראש ממשלתה, חבר המפלגה הנאציונל-סוציאליסטית. אחד הבטאונים החשובים ביותר בגרמניה, הקורא להשתחרר מן הבושה, מסביר כי אדון קיסינגר זה לא עשה אלא טעות בימי נעוריו. טעות שכזאת. ד״ר למשפטים, בגיל השלושים, מצטרף למפלגתו של היטלר בשנת 1933, כלומר: בשנת נצחונו של הנאציונל- סוציאליזם בגרמניה, והוא נשאר נאמן לה שתים-עשרה שנים תמימות, עדי התמוטטותה של גרמניה הנאצית, והוא משרת בתפקיד בכיר בממשלה ומשמש קצין קשר בין ריבנטרופ לבין גבלס, בין משרד החוץ לבין משרד התעמולה — שני המשרדים הנושאים ברחבי אירופה וברחבי תבל את רעל השנאה והמשטמה הגזענית הנאציונל-סוציאליסטית.
שמואל מיקוניס (מק״י):
כתוספת — היה ממונה על החרמת הרכוש היהודי.
מנחם בגין (גח״ל):
אדם כזה מתמנה להיות ראש ממשלת גרמניה. עדיין לא חלפו עשרים וחמש שנה מן הימים שהתאבל העשן באושוויץ, וכבר מרשה לעצמו העם הגרמני, על-ידי מפלגתו השלטת, למנות נאצי להיות ראש ממשלתו. זה יעודד את הנאציזם בגרמניה ומחוצה לה יותר מאשר כל דבר אחר. אם נאצי יכול להיות ראש ממשלת גרמניה — מדוע יתביישו אנשי ס.א. ו-ס.ס. והגסטאפו בעברם? כפי שיאמרו: ״מישהו משלנו עומד בראש מולדתנו״. מדוע יתביישו במדים ההם? והם מוציאים אותם ממחבואיהם. מדוע יתביישו בהשתייכותם לס.א. ו-ס.ס.?
כך משתחררת גרמניה מן הבושה. נאצי מושבע, ונאצי שנשבע אמונים להיטלר וקיים את שבועת האמונים הזאת תריסר שנים תמימות, עומד להיות הנציג הראשי והשליט האמיתי בגרמניה.
איך עוד מנסה גרמניה להשתחרר מן הבושה? מנהיג חשוב בה, אדון שטראוס, אומר שאם עלתה המפלגה הניאו- נאצית בהסן ובבוואריה — הרי עלייתה לא נגרמה אלא על- ידי יחס משפיל של המעצמות הזרות לגרמניה. אבקש, אדוני היושב-ראש וחברי הכנסת, שנאזין לדברים אלה באוזניים יהודיות. הרי זה השיר ששמענוהו בשנות העשרים ובשניית השלושים: ״משפילים את גרמניה מבחוץ״, וכל מי שמשפיל אותה גורם לעליית הנאציזם. משום כך יעלה הנאציזם, שהוא יפדר, את גרמניה מן ההשפלה. דברים אלה נשמעים שוב מפי נציג חשוב של המפלגה השלטת בגרמניה.
היה בינינו עד היום ויכוח נוקב מאד, טראגי מאד, ותמהנו איך לעתים, כדי להחדיר את הבלתי-מובן, משמיעים את המובן מאליו. האם גרמניה דהיום היא גרמניה דאתמול? בוודאי לא. זה מובן מאליו. בגרמניה דהיום אין ארגון של ס.א. ו-ס.ס., בגרמניה של היום אין דכאו ובוכנוואלד ומחנות ריכוז, בגרמניה דהיום המפלגה הנאציונל-סוציאליסטית איננה שלטת, או עדיין — אל תפתח פה לשטן — אינה שלטת. אושוויץ איננה כלל עוד בגרמניה, חזרה להיות בפולין, עינינו הרואות.
אבל מה טעננו במשך כל השנים הללו? ס.א. ו-ס.ס. בארגונים, אינם קיימים. אנשי ס.א., חברי ס.ס. למאות אלפיהם ולמיליוניהם מהלכים בחוצות ברלין, מינכן ופרנקפורט. אנשי הגסטאפו, שמונה מיליוני חברי המפלגה הנאציונל- סוציאליסטית, המיליונים הרבים של כל הארגונים המסונפים, במדינה טוטליטרית אשר בה כל אזרח היה למעשה תומך המשטר מלבד — נאמר זאת בפשטות — הגרמנים המעטים שישבו במחנות הריכוז או היגרו לחוץ-לארץ — כל אלה קיימים.
נאצים דאתמול שבים להיות נאצים דהיום. נאצי דאתמול יכול להיות ראש ממשלה דהיום. זאת הבעיה. זאת הסכנה.
לאור מה שעינינו רואות, חובתנו, אדוני היושב-ראש, לפנות לכל הפרלמנטים בעולם בשם כנסת ישראל, ולהזהיר על-ידם את עמי תבל מפני הסכנה של עליית הנאציונל- סוציאליזם המחודשת או המחודש בגרמניה. אני מציע שהכנסת תקבל החלטה כזאת בעקבות הדיון על הצעתי. נוהג מקובל הוא בין הפרלמנטים שמדי פעם בפעם, בענינים אנושיים לאומיים שהם גם בינלאומיים, ישנה פנייה של פרלמנט לבתי- ונבחרים ברחבי תבל. ואם כנסת ישראל לא תהיה הראשונה שתפנה את תשומת-לב הפרלמנטים בעולם כולו לסכנה העולה, הנראית לעין בגרמניה, מי יעשה כן? ויפה שעה אחת קודם.
לכן אבקשה אדוני שר החוץ, כי תסכים לקיים את הדיון בכנסת. זה ענין מדיני גדול, זה ענין מוסרי כביר, זה ענין יהודי עמוק. זה ענין אנושי כללי. הבה ונתאחד, ללא הבדל השקפה וסיעה, ללא הבדל השקפה בוויכוח של יום אתמול, על הדאגה ליום המחרת, לנו ולילדינו וכל עמי תבל, מפני הסכנה המתחדשת של הנאציזם בגרמניה, שהיא, כפי שראינו, סכנה של מחלה מידבקת.
וכך נקרא לפרלמנטים ולעמי תבל: זכרו את שנות העשרים לבל ישובו בגרמניה שנות השלושים, ולעולם אל תשכחו את שנות השלושים לבל ישובו על גרמניה, על אירופה, על העם היהודי ועל העולם כולו, שנות הארבעים.