הישיבה המאה-וארבעים-ושלוש של הכנסת השניה יום שלישי, ז׳ כסלו תשי״ג 25 נובמבר 1952 – משפט פראג – דיון

דברי הכנסת
מאת:
מנחם בגין
פורסם בתאריך:
ז' כסלו התשי"ג, 25 בנובמבר 1952
מתוך:
כרך XIII, עמ' 157-159
נושאים:
שלמות המולדת - ארץ ישראל השלמה, ירושלים. שונות - בית אבא. תפוצות - יהדות התפוצות. ממשל - כנסת. לאומיות - לאום יהודי (ציונות). מפלגות - מפ"ם. זכויות אדם - עינויים. השקפות חיים - קומוניזם
בגין מתאר את שיטות העינויים שמשתמשים בהן במדינות קומוניסטיות כדי לשבור את רוחם של נאשמים. בגין מדגיש שעכשיו יהודי אזרח ישראל סובל ממשפט קומוניסטי לא-צודק וקורא לכנסת ולכל העם היהודי להכריז על חפותו של אורן מפשע בו הוא מואשם. בגין מציע לקדם באו"ם איסור עינויים. בגין מציע להוריד רמת הייצוג הדיפלומטי של ישראל בצ'כוסלובקיה. בגין טוען שהעמדת קומוניסט אורן למשפט כבוגד בארץ קומוניסטית הינה אות הזהרה לכל אוהדי הקומוניזם. בגין מדגיש שיש גם ללמוד ממשפט פרג שמולדת היא רק אחת. בגין קורא לנוער של מפ"ם "להרפות מן הדגל הזה" ולהבין חשיבותה של ציונות לעצם קיומו לש העם היהודי.
ציטוטים נבחרים מהמאמר חיפוש חדש

 

כנסת נכבדה. אני נוטל את רשות-הדיבור כאחד מאסירי ציון, כאחד מאלה, תלמידי ז׳בוטינסקי ותלמידי בורוכוב, פעילי בית״ר ופעילי השומר-הצעיר, אשר אחרי לילות-חקירה אין סופיים נדרשו - באשמורת השלישית של הלילה לחתום על הודעה מנוסחת בידי חוקר-קטיגור ודיין: ״הריני מודה באשמתי שהייתי ציוני״.

באתי להשמיע את דברי המבוססים על נסיון אישי, לא רק בין כתלי הבית הזה, אלא בעיקר באזני הנוער העברי, לרבות הנוער מוכה-התדהמה העומד ותוהה : כלום בוגד ופושע הוא מרדכי אורן? ואם אין הוא בוגד — האם נפשע ובוגדני הוא המשטר, אשר מרדכי אורן למדנו להאמין לו, להאמין בו?

הנוער הזה יודע וחייב לזכור כי סלנסקי אינו הראשון שהחל דרכו בשחר נעוריו בהתמכרות ללא תנאי לקומוניזם, וסיים את דרכו בערוב ימיו בהתנכרות ללא סייג של הקומוניזם אליו... הוא גם לא יהיה האחרון, רבים קדמו לו, רבים ילכו או יובלו בעקבותיו. הנוער יודע וחייב לזכור כי אורן אינו איש ״השומר הצעיר״ הראשון אשר הועמד או ״הושב״ בפני המציאות, לא מציאות מדומה של ועידות בינלאומיות, אלא המציאות של מרתף-חקירה מבודד בו מהדהדות המלים היוצאות מפי המוסמך מנציגי השלטון הסובייטי : ״הנך אויב האנושות, הנך גרוע מרוצח, הנך המסוכן במשרתי הבורגנות והאימפריאליזם באשר אתה משרת בערמה, במסווה, במסווה של מליצות מהפכניות״.

רבים קדמו לאורן, רבים יגיעו למקומו, אם יוסיפו ללכת בעקבותיו. ראיתי את אלה שקדמו לסלנסקי ושקדמו לאורן. ראיתים בהתלהבותם וראיתים בשברונם; ראיתים על פסגת האושר, וראיתים נופלים לתהום היאוש. מעולם לא ראיתי ואינני סבור שמאן דהו ראה התלהבות גדולה מזו, יאוש שחור מזה, נפילה עמוקה מזו. אכן, לטראגדיה שלהם אין אחות בתולדות השאיפה והתהיה האנושיות.

הנוער מוכה-התדהמה מקשה : אם כל הנאשמים האלה קמו באמת נגד השלטון בהרדצ׳ין, או נגד שלטון השלטונות בקרמלין, משום מה אינם מלווים את הודאתם בהודעה גאה, כיאה למהפכנים מנוסים וותיקים, ללוחמים מחושלי אופי: ״כן, הגענו למסקנה, שהמשטר הזה אשר סייענו להקימו, אינו לטובת העם, ואם עלינו לסבול או למות בגלל אמונתנו, נקבל את הדין, כי אמונתנו היא״. הן אותם האנשים מסרו בעבר הודעות מעין זו, הן הם היו מוכנים, בעמדם אל מול פני התליין, לחרף את נפשם על אמונתם. והם לא יחידים היו בדור המהפכות, המלחמות, ההתקוממויות. לא בפראג, לא בוורשה ולא במוסקבה, אלא כאן בירושלים, לנגד עינינו עמדו לוחמים עבריים לפני נציגי שלטון אדיר כוח, עמדו לפני שופטיהם ותלייניהם והטיחו בפניהם: ״זו אמונתנו, ואם במעלות הגרדום תעלונו, נעלה — וננצח״. ואם מאידך גיסא, לא עשו נאשמי פראג דבר נגד הרדצ׳ין או נגד הקרמלין, משום מה אין הם נוהגים, כסי שנוהג כל ילוד אשה, מתוך אינסטינקט הקיום העצמי, בעמדו מול סכנה, משום מה אין הם זועקים כפי שזעק דרייפוס אף לאחר שנידון: "חף מפשע הנני, נאמן הנני, עוד תצא צדקתי לאור״.

מאיר וילנר (מק״י):

מפני שהם בוגדים.

אסתר רזיאל-נאור (תנועת החרות):

אתה אינך מבין אפילו את הענין.

מנחם בגין (תנועת החרות):

החזיון שאנו ערים לו חורג כה הרחק ממסגרת המחשבה האנושית המקובלת, עד אשר האנשים המנסים לתהות על המתרחש בלב הנאשמים, בורחים לעבר המסתורין ומעלים על הדעת שימוש באמצעי השפעה לא ידעם המדע הגלוי. לדידי מספיק לשאול: כלום ישנה זריקה שתפעיל דוקא את זכרונו של האדם ותגיעו לנאום במשך שעות, להזכיר שמות, להעלות מספרים - כדי לדעת כי אמנם יש אימים בפרשת פראג, אך מסתורין אין בה.

עינויים? אמנם תולדות האינקביזיציה לסוגיה מעידות, שרבים הם האנשים שלא עמדו בפני עינויים מאלה שעמדו בהם. אבל שם, בפראג נוכח עינויי הגוף, הרי אין אף יוצא מן הכלל אחד, אין אפילו אחד שרוחו נשארה איתנה. בעוד שבימים עברו רבים עונו ועל אף הענויים לא נשברה רוחם,

מקרוב ומבפנים למדתי כי גורמים אחרים הם שהכריעו את בוכארין, המחבר הראשי של הא״ב לקומוניזם, הם שהכריעו את גארין, מזכיר המפלגה הקומוניסטית האוקראינית, שכני בגיהינום עלי אדמות הקרוי ״מחנה עבודה מתקן״. והם שהכריעו גם את סלנסקי וגם את אורן. ראשית - הבידוד. לא, אין זה ה״אינקומוניקאדו״ הרגיל, שגונה על-ידי כל שוחרי החירות, בטרם היתה בעולם ״הקידמה הריאקציונית״. זהו בירוד משוכלל בכליל השכלול, בידוד מוחלט. ביקור של עורך-דין או של בן-משפחה? חקירה פומבית? ״הקידמה הריאקציונית״ לועגת למשפטים קדומים אלה, אבל ידה עודנה נטויה לבודד. אין עתון, לא חוקי ולא בלתי-חוקי, אין עלון, אין ולא ייתכן שיהיה רחש לחש על מה שאמר החשוד, האסיר, הנאשם, הנידון. וכך מדי לילה בלילה מוחדרת בלב הנידון הכרה של חוסר כל תועלת בהתנגדות לחוקר הדיין.

מאיר וילנר (מק״י):

סיפור בנוסח גבלס, כך גבלס דיבר על הקומוניזם,

היו״ר י. סרלין:

חבר-הכנסת וילנר, אתה רשום ותוכל לענות.

שר-החוץ מ. שרת:

לא תוכל לענות.

מנחם בגין (תנועת החרות):

מר וילנר, פעם אתה תהיה שם ותדע את האמת. בתנאים הנבדלים אף במידה כלשהי מתנאים אלה, יודע המהפכן, חש הלוחם כי קרבנו לא יהיה לשוא, כי מנכונות ההקרבה שלו, מעמדתו, מעמידתו, תצמח תועלת לרעיונו. אבל בתנאים שתיארתי, בתנאים שראיתים, מושמדת הרגשת השליחות, נעקרת הכרת השירות ובמקומה חודרות התודעה: אין תועלת, לחתום או לא לחתום — אין זו עוד השאלה שם.

ובהגיע אוהבי הקומוניזם ומשרתיו למבחן, - מרתף- החקירה, מתווסף עוד גורם הבידוד, גורם שני, מיוחד להם, רק להם, ואולי הוא המכריע בכל גורמי השבירה הרוחנית, עולמם נחרב עליהם. וכלום יש להם עולם אחר? הקומוניזם היה האידיאל שלהם, ואילו אלה הקובעים מהו אידיאל הקומוניזם ומה הם דרכי הגשמתו אומרים להם : שרץ אתה, כלב מטורף אתה, הלנו, לצ׳קיסטים ותיקים תספר כי נאמן אתה למפלגה? האינך יודע שאנחנו יודעים את הכל? ואם יש לך עוד איזה זיק של הכרת טובה על כל הטוב שהמפלגה השפיעה עליך, אזי הודה, גלה, ספר, וחתום. מפי גארין, לא מפי וילנר אלא מפי גארין סגן העורך של ״פרברה״׳ מזכירה של המפלגה הקומוניסטית האוקראינית, אחר מגדולי המנהיגים של ברית-המועצות, יהודי שמגיל שבע-עשרה נשבע אמונים לקומוניזם, נתפס על-ידי הלבנים, עונה עינויי תופת בידי הלבנים, עמד בעינויים אלה, עלה לגדולה בברית-המועצות — מפי גארין באזור הארקטי למדתי על התהליך הזה. גם לו לא נותר עוד על מה להילחם ולשם מה לסבול, לסבול ולקבל יסורי חקירה נוספים אין סופיים. גם, הוא חתם.

אסתר וילנסקה (מק״י):

מספיק שאתה מגן עליו; זו אחת ההוכחות.

מנחם בגין (תנועת החרות):

אני אגן על כל בן-אדם שהוא חף מפשע ונפל בידי עריצים.

ועל שני גורמים אלה מתווסף גורם שלישי, אף הוא נפשי ואולי גופני-נפשי. כוונתי לחקירות לילה, או ללילות חקירה. כוונתי לשיטה של נטילת השינה מן האסיר הנחקר. סדרי המיבצע הם אלה: בלוקישקי או בלוביאנקה, בבוטריקי או בפאנקראץ פולחות את חלל האוויר שריקות האשכבה עם שקיעת החמה. האסירים נרדמים. שעה או שעתיים לאחר מכן נפתחת בחריקה הדלת. הכל מתעוררים, ״מי כאן?״ ״הלו״ — נשמעת שאלת לחש. השמות מושמעים, הרשימה נבדקת. זהו!

אסתר וילנסקה (מק״י):

זה ציד-מכשפות...

מנחם בגין (תנועת החרות):

— ״נא דופרום״ (לחקירה)! ומתחילה החקירה שאינה מסתיימת אלא בין 3 - 4 לפנות בוקר. בשעה זו מוחזר האסיר לתא, שם ראשו שהוא עליו סחרחר על מזרון הקש, נרדמו אך כעבור שעה פולחת, את החלל האוויר שריקת הקימה. ואין עוד שינה, כי ביום אף לנמנם אסור. ואם יראך השומר ב״עין״ הבוחנת בדלת — האסירים הנוצרים קראו לו "יודאש״, על שמו של יהודה איש-קריות — מנמנם בשינה, יפתח את הדלת ויזהירך: אם תישן, לצינוק תלך, וכך חוזרת הפרשה מדי לילה בלילה, מדי לילה בלילה, שבועות, חדשים, זמן לא מוגבל. בראשו של האסיר הנחקר נוצר ערפל מוזר ונפשו אך לאחת עורגת : שינה, קצת שינה; מי יתנני ואישן קצת. מי שלא התנסה בעינוי מתמיד זה, לא יבין, אינו יכול להבין, כי לא רעב ואף לא צמאון לא ישוו לאותה תשוקה תהומית: לישון, לישון ולא עוד.

ובאחד הלילות בא רגע השבירה, החתימה ניתנת, כל עוד אינה ניתנת, אין משפט. ואם אינה ניתנת —• טוחצ׳בסקי לא חתם — אין משפט, אך יש אבדון.

הפעם נפלו קרבן לשיטה זו, אולי הנוראה בשיטות האינקביזיציה — בני עמנו ואזרחי מדינתנו. אמנם יודעים אנחנו, כי אם חטא מרדכי אורן, לא כלפי צ׳כוסלובקיה חטא; אם פשע, לא בפראג אלא בברלין פשע. אך היום שותה הוא את הכוס, שותה אותה עד תומה. וצר לנו עליו, צר מאד, כפי שצר לנו על רעייתו — שסבלה הוא כפול ומשולש. ויהיו דעותינו עליו ועל פעולותיו אשר תהיינה, עלינו להגן עליו, כי אזרח המדינה הוא, ובמקומו יכלו לעמוד גם אזרחים אחרים. אולי לא נוכל להושיט לו יד להגנה פיסית; לפחות ניתן לו סיוע מוסרי — ולעיני כל. לאחר שנשפט דימיטרוב, נערכו לאו דוקא על-ידי קומוניסטים, משפטים פומביים לא על הנאשם, אלא על המאשימים; לא על השפוט, אלא על השופטים.

כלום במקרה זה, כאשר לנגד עינינו מתפתל ביסורים אזרח ישראל, לא ניטול את היזמה — ואם חברי מפלגתו לא יטלוה, חייבים בני עמו האחרים ליטול אותה — בדי להכריז על-ידי משפטים גלויים, ציבוריים, במולדת ובחוץ-לארץ: האיש הזה קרבן הוא לתככים בינלאומיים, קרבן לנסיון של הסחת-דעת, קרבן למשטר אשר עם היותו אדיר-כוח, פחד גדול הוא מפחד פן יאמרו הכפופים לו, הצ׳כים, הפולנים, ההונגארים, הרוסים: משטר יהודי הוא, משטר מכור ליהודים. כלום לא נכריז: במקרה דנן האיש חף מפשע הנהו, ואשמים מאשימיו, אשמים שופטיו, אשמים שובריו, אשמים תלייניו?

שנית, זכור נזכור: כל אחד מאתנו יכול היה להיות שם. השופט החוקר אמר לי באחד הלילות, בגילוי לב : הסעיף 58 של החוק הפלילי שלנו — ״פידיסאט וואסמאיא סטאטיא" המפורסם — חל על כל איש בעולם; השאלה היא מתי נוכל לשים יד עלו. על כן — Nostra res agitur הענין שלנו הוא, שלכם הוא, הענין של כל איש חפשי הוא, ולפיכך חובה עלינו לבוא אל העמים ולהציע להם מעל במת האומות המאוחדות, כי אותה שיטה שוברת-נפש-האדם, שיטת חקירה הלילה, השיטה של נטילת שינה מתמדת מן האסיר, תוקע על-ידי אמנה בינלאומית, תוכרז על-ידי חוק בינלאומי כאחד הפשעים נגד האנושות, וכל עושי הפשע, ביום הדין, יובאו לדין.

מאיר וילנר (מק״י):

האמריקנים לא יחתמו על זה. דוקא הגוש הקומוניסטי הוא יחתום הראשון.

מנחם בגין (תנועת החרות):

על כך תשאל את קלמנטים.

היו"ר י. סרלין:

חבר-הכנסת וילנר, אני קורא אותך לסדר בפעם הראשונה.

מנחם בגין (תנועת החרות):

אינני יודע אם הצעה זו תתקבל; הן אנוכי שהצעתיה אבל טוב שהיא תושמע גם במולדת וגם באזני גויים.

ובאשר ליחסים בין מדינת-ישראל ובין צ׳כוסלובקיה, מה מדובר היום באזני מיליונים סלאבים, לא רק צ׳כים : "ז׳יד". והרוסים שומעים את המלה "ז׳יד״. בצ׳כית אין זו מלת עלבון ; ברוסית יש לה משמעות אחרת לגמרי.

אסתר וילנסקה (מק״י):

הרוסים הצילו את היהודים ואת המדינה.

מנחם בגין (תנועת החרות):

בה מדובר היום באזני מליוני מלאכים על "ספסר יהודי״.

מאיר וילנר (מק״י):

מה אתה מסית את הסלאבים?

מנחם בגין (תנועת החרות):

הצעד הראשון שיש לעשות וללא דיחוי הוא — להביא את נציגות ישראל בצ׳כוסלובקיה לאותה דרגה דיפלומאטית עליה הועמדה נציגות צ׳כוסלובקיה בישראל, מאז נקרא ד״ר גולדשטיקר לשרת את הארץ שהוא בחר לארצו בשטוקהולם, והוא עדיין משרת ...

אינני יכול שלא לסיים את דברי בפניה אל חבריו של אורן, שמענו היום את הכרזתכם : צר לי מאד, יש בה הפקרת חברכם. אך צאו וראו — אילמלא עורבב במשפט פראג מרדכי אורן, הייתם אומרים על משפט זה: כולו טוהר, כולו אמת, כולו צדק ; כל הנאשמים בוגדים, מכורים, אימפריאליסטים. חישבו: הישנה אמת כפולה? היש שתי פנים לצדק?

שנית, הגמלו מהטלת גינויי דופי בבני עמכם, כי הנה בא היום וחברכם ואתם מוקעים כריאקציוניים, כאימפריאליסטים, כפאשיסטים, ככל מיני ליסטים. זכרו, יש נמזיס בהיסטוריה.

שלישית, לימדו; לימדו, גם אחרי הכרזתכם המחרידה: עצם המושג של ״מולדת״ אינו סובל, וביחוד לא בשפת עבר, מספר רבים. אין שתי ״מולדות״; אין שתי ״מולדות״ לעם, כפי שאין שתי אמהות יולדות לאדם.

ואינני יכול שלא לסיים את דברי בפניה אל חניכיו של אורן, אל הנוער מוכה-התדהמה : לפני שבועות מספר הגיעתכם ממרחקים קריאה אל הדגל, ומנהיגיכם קראו באזניכם: הרימו את הדגל הזה. והנה ראיתם, ראיתם את מחנככם מרדכי אורן רץ לקראת דגל הזה, מאמץ אותו אל לבו, נשבע לו אמונים, מה נשאר מן הדגל הזה בידיו של מרדכי אורן? המוט נשאר, רק המוט, והוא מכה בקדקדו מדי לילה בלילה: בוגד, מרגל, פושע, אפאש.

למען כבודו של אורן, אם לא למען חירותו, למענכם, למען נפשותיכם, למען עתידכם — הרפו מן הדגל הזה, דגל הפאנקראציה העממית. ראו את עמכם, את עמכם ראו — הוא מוקף אוייבים, ראו את הדיקטאטורות הצבאיות הסוגרות עלינו, ראו את הסכנה הצפויה, לעצם קיומנו, זכרו את שליחות הדור, דור דאתחלתא דגאולה, את השליחות לשחרור המולדת, לגאולת ירושלים, להבאת פדות לעם, שאתם קוראים לו עד עצם היום הזה הנרדף בעמים. העלו את הדגל, שאו את הנס, חד-נס — ושעטנז לא יעלה עליך!