הישיבה החמש מאות וארבעים ושלוש של הכנסת השלישית-הצעות סיעת תנועת החרות והמפלגה הדתית לאומית להביע אי אמון בממשלה

גברתי היושבת־ראש,

אלפי שנים חי עמנו מתוף ההכרה החזקה מכל תקנה כתובה, כי אמונתו ולאומיותו חד הן. בתקופה מסויימת באו אנשי הכמיהה לטמיעה וטענו כי יש להפריד את הלאום מהדת, וכי אדם שהוא בן דת יהודית יכול להיות בן לאום אחר. אולם, הוגי־הדעות של שיבת ציון בוודאי לא שיערו בנפשותיהם כי בשוב ה' את שיבת ציון החלקית ייעשה נסיון הפרדה בין שתי אלו בכיוון הפוך. אבל הנסיון נעשה, וכך החלה הפרשה המסעירה של ההנחיות המפורסמות.

עתה נתבשרנו כי הנחיות אלו הוקפאו, ביצוען נדחה.

שר־הפנים ישראל בר יהודה:

לא.

מנחם בגין:

שר הפנים אומר: לא. אנו רוצים איפוא לשמוע זאת על הבמה. כי איזו ממשלה בעלת אחריות קולקטיבית יש לנו?

עתה נתבשרנו כי ההנחיות הוקפאו, ביצוען נדחה "sine die", למעשה, כאילו בוטלו. אם כך – למה היתה דרושה כל הסערה? לשם מה הנחתם את פצצת הזמן הזאת מתחת לאחדותה הרוחנית ושלמותה ההיסטורית של האומה?

אבל לפני כן נתבשרנו כי ראש הממשלה התנגד להנחיותיו של שר הפנים. על כך נודע לנו במכתב שראש הממשלה ¬סליחה: מזכירו של ראש הממשלה שלח לרב הראשי יצחק נסים, הראשון לציון, או למזכירו. למחרת היום נודע בבית ישראל שראש הממשלה בכלל לא כתב לרב הראשי. לא זו בלבד, אלא ששר הפנים מסר לעתונו ולעתונים אחרים בשם ראש הממשלה שהוא ¬כלומר, האחרון לא כתב בכלל מכתב לרב הראשי. אבל אחר כך נתפרסם תכנו של המכתב הראשון הזה, החתום בידי מזכירו של ראש הממשלה, והמשפט הראשון בו הוא: "נתבקשתי על ידי ראש הממשלה".

אני רוצה לשאול את חברי הכנסת: האם מכתב חתום בידי מזכיר ראש הממשלה, המתחיל במלים "נתבקשתי על ידי ראש הממשלה ל..." וגומר, הוא מכתבו של ראש הממשלה או של מאן¬ דהוא?

אין זה סוף פסוק. הייתי רוצה לשאול: מאימתי, אחר פרשת הצוללות הגרמניות, מותר לגלות דיונים פנימיים בממשלה? "נודע לנו" שראש הממשלה התנגד להנחיותיו של שר הפנים. אימתי "נודע לנו"? הרי איש מאתנו לא שמע על כך. ההנחיות הובאו לפני הכנסת בשם הממשלה כולה, מה קרה? מאימתי מודיע חבר אחד של הממשלה שהוא התנגד לדעתו של חבר שני בממשלה? ואי האחריות הקי¬בוצית של הממשלה?

אבל היה מכתב שני של מזכירו של ראש הממשלה למזכירו של הרב הראשי, ובו נאמר – אינני בא להביא את כל תכנו: "הרב הראשי מטעה במזיד" בפיסקה אחת, ו"מטעה ביודעין" בפיסקה אחרת. רציתי לשאול אם זה מקובל שראש ממשלה יכתוב לרב ראשי על ידי מזכירו, הייתי רוצה לדעת: כשראש הממשלה כותב לידיד הגדול של עם ישראל, למר האמרשילד, האם הוא מורה למזכירו לכתוב למזכירו של המזכיר הכללי של ארגון האומות המאוחדות?

ובכן, אדם זר, בעל עמדה גבוהה יש לכבדו; יהודי, בעל עמדה נעלה אפשר לזלזל בכבודו? לא נאה לראש הממשלה לכתוב מכתב במישרין לרב הראשי? המזכירים צריכים להתכתב ביניהם. אינני משער לעצמי שראש ממשלת בריטניה היה כותב, להבדיל, לראש הכנסיה האנגליקנית על ידי שהיה מצווה על מזכירו לחתום על המכתב ההוא. אבל במכתב השני הזה נאמר שרב ראשי בישראל מטעה במזיד, ואני רוצה לשאול היום את כל הבית: מה עוד ירשה לעצמו ראש הממשלה הזה? אילו עצות הוא נותן?

שמואל דיין (מפא"י):

איפה למדת את הביטוי "הזה"?

מנחם בגין:

אדוני משיג על הביטוי "ראש הממשלה הזה"? זה בסדר, אני מסב את תשומת לבו של חבר ¬הכנסת דיין הנכבד לישי¬בה מסויימת של הכנסת ובה למד ש"חבר הכנסת הזה" ו"ראש הממשלה הזה" הם ביטויים פארלאמנטאריים בהחלט.

שמואל דיין (מפא"י):

אז זה היה במקומו.

מנחם בגין:

לפי דעתו של אדוני. אני חושב שעכשיו הביטוי הזח הוא יותר במקומו.

אריה בהיר (מפא"י):

זהו חיקוי.

מנחם בגין:

זה אינו חיקוי; זאת תשובה.

אני שואל: מה עוד ירשה לעצמו ראש הממשלה הזה? הוא מחלק ציונים לפטריוטיזם. הוא קובע שכל הסיעות בכנסת, חוץ מסיעתו, מעדיפות את אינטרס קיומן על אינטרס המדינה, כלומר: שהפטריוטיזם שלהן עומד בסימן שאלה. וכל כך למה? משום שאינם רוצים להסכים שמפא"י, בהיותה מיעוט יורד באומה, תיהפך בן לילה לרוב מכריע בכנסת. הוא קובע שמאן דהוא יועמד למשפט לפני שהרשות המוסמכת דנה בכך או אפילו ראתה את התיק של אותו איש חשוד. הוא קובע שיש לחיות על פי מזמור ט"ו בתהלים, שכל מוסר היהדות כלול בו, והוא מוסיף לקבוע שיש ציבור גדול בישראל ¬במדינת ישראל ובתפוצות הגולה שאינו חי על פי מזמור ט"ו בתהילים. הוא אפילו נותן עצות ביחס לנעליים של חברי הכנסת. אילו פעמים אמר לחברי כנסת – לא רק אלא בעיקר לידידי: "של נעליך מעל רגליך"?

אני חושב שיש לתת תשובה לראש הממשלה הזה, בייחוד ביחס לנעליים. ובכן, אדוני ראש הממשלה, כשאתה כותב מכתב, או אתה מכתיב מכתב למזכיר, אל רב ראשי בישראל של נעליך מעל רגליך, לאמור: כתוב בכבוד ולא בזלזול, בנימוס ולא בגסות, בהוקרה ולא בהתנשאות.

עקיבא גוברין (מפא"י):

מה זה, שיעור בסנדלרות?

אריה בהיר (מפא"י):

לא, זה באופרה.

אסתר רזיאל־נאור (תנועת החירות):

אתה קורא קבוע של "הארץ"?

מנחם בגין:

על פי המסורת העברית המקודשת, אין רב נציג האלוהים עלי אדמות. הוא מורה, והוא שופט. איזה יחס נוצר אלי מורה בתולדות עמנו? כך נאמר: אם מורה שלך ואם אביך יפלו בשבי מצוות פדיון שבויים חלה בראש ורא¬שונה על המורה. איזה יחס יש לשופט בישראל? הרב הראשי הוא אחד משני הנשיאים של בית הדין הגדול לערעורים; הוא שופט בישראל. ראשית, איפוא, אומר בעל שררה בישראל למורה: אתה מטעה במזיד, ואת הדברים האלה הוא שם בחתימתו של מזכירו, שנית, הוא אומר לשופט בישראל, שדרגתו כחבר בית המשפט העליון או כנשיאו: אתה מטעה במזיד. מותר לומר דברים כאלה? זה חינוך של הדור? זה חינוך להכרת צדק?

היה משפט מפורסם בישראל. השופט פסק כפי שפסק. יצא ראש הממשלה הזה ואמר – כנראה להצדקתו של השופט: הוא בוודאי החליט כפי שהחליט בתום¬לב. מישהו חטא אבל בתום לב חטא. במקרה דנן אפילו לא הניח תום לב ביחס לשופט בישראל, אלא אמר: במזיד אתה מטעה.

האם חברי הכנסת ללא הבדל סיעה משערים בנפשותיהם שראש ממשלה באנגליה יכתיב למזכירו מכתב וימסור אותו לפרסום, ובו ייאמר להבדיל שראש הכנסיה האנגלי¬קנית "is maliciously misleading"? ההיה כדבר הזה? הייתכן תקדים כזה?

כאשר מרדכי אורן נאסר בצ'כוסלובקיה היה דיון, ובמהלכו אמר ראש הממשלה הזה, בקשר עם מרדכי אורן: "מסתובב איזה בחורצ'יק בעולם". אני לא אכנה את המזכיר של אדוני בשם הזה, ובכל זאת רוצה אני לשאול: אפשר לנגד עיני העולם כולו להחתים מזכיר על מכתב בו נאמר שרב ראשי בישראל, גדול בתורה, תלמיד חכם, מורה, שופט מטעה במזיד?

יצחק בן־אהרן (אחדות העבודה - פועלי ציון):

וכששופט מתערב במינוי שרים לממשלה ומארגן לחץ על שרים מועמדים?

מנחם בגין:

חבר הכנסת בן־אהרן. האם גם אתה היום מביע אי־אמון לממשלה? עלה על הבמה ונמק את הצעתך.

אריה בן־אליעזר (תנועת החירות):

גם לאחר השיחה עם טבנקין אינך שבע־רצון?

מנחם בגין:

אני סובר שמאז קמה המדינה – ואולי יש יסוד להניח שבמשך דורות רבים עוד לא היתה התקלסות כזאת בתלמיד חכם. מזמור ט"ו בתהלים! כשאומרים על בן אדם – לא רק על רב, לא רק על רב ראשי – שהוא "מטעה במזיד" אין בכך קשר עם הפסוק "ולא רגל על לשונו"? אין בכך קשר עם הפסוק "לא עשה לרעהו רעה"? אין בכך קשר עם הפסוק "וחרפה לא נשא על קרובו"? – מזמור ט"ו בתהלים.

לכן, גברתי היושבת ראש, יש לי הכבוד, בשם סיעת תנועת החירות, להציע לכנסת להביע אי־¬אמון לממשלה שראשה כך נהג כפי שנהג. אני רוצה לקוות שהוא יבקש, מעל במה זו, את סליחתו של הרב הראשי.

אריה בהיר (מפא"י):

ואז מה יקרה?

מנחם בגין:

אז נתייעץ.

שר המשפטים פינחס רוזן:

"הרב שמחל על כבודו אין כבודו מחול".

מנחם בגין:

אבל בין אם תצביעו בעד ההצעה ובין אם תדחו אותה – והתוצאות של ההצבעה ידועות מראש – אני סובר שיש ברכה, בעיקר בזמן האחרון, בהצעות אלו להביע אי־¬אמון לממשלה. ההצעה להביע אי־¬אמון לממשלה לאחר שראשה קבע שבענינים פנימיים יכולים קציני צבא להופיע מעל במות מפלגתיות הביאו ברכה. ראש הממשלה נסוג, ומאז אין – וכנראה לא תהיינה – הופעות מעין אלו. ההצעה המשותפת של הציונים הכלליים ושלנו...

היו"ר בבה אידלסון:

הציונים הכלליים אינם רשומים.

מנחם בגין:

לא פה. אני מדבר על הצעה אחרת.

...גם היא הביאה ברכה. ההצעה המשותפת של הציוני ים הכלליים ושלנו להביע אי אמון לממשלה לאחר שאחד השרים ניסה להשתמש בשירות של פקיד המדינה למטרה מפלגתית – הביאה ברכה: הצעת חוק האוסרת על פעילות כזאת.

תצביעו כפי שתצביעו. גם הצעה זאת, לאחר שתופל על ידי הרוב הקואליציוני בכנסת, אני מקווה שתביא ברכה; ולא ייכתבו עוד מכתבים כאלה לא לאזרחים, לא לרבנים ולא לרבנים ראשיים. ואם כך יקרה – והיה זה שכרנו.