הישיבה החמישים-ושתיים של הכנסת השמינית יום חמישי, טי סיון תשל״ד 30 מאי 1974 – הודעת הממשלה על הסכם הפרדת כוחות עם סוריה – דיון

 אדוני היושב-ראש, מורי ורבותי חברי הכנסת, נשמח לשובם של הבנים משבי אכזרי למשפחותיהם ועם המשפחות שמנת-חלקן היה סבל נפשי כה רב, ויגל לבנו על כל יום בלי שפיכות דמים. אולם ההסכם המוצע אינו להפסקת-אש וחילופי שבויים. זהו הסדר מדיני טריטוריאלי, ואני מציע להתבונן בו ברצינות, בעיניים פקוחות, מבחינת עקרונות מדיניים מוצהרים של ישראל, מזווית-הראייה של העובדות וההתפתחות האפשרית.

כלל גדול נתקבל בישראל מאז מלחמת ששת הימים: אין נסיגה בלי חוזה שלום. מה יהיה כתוב בחוזים, על כך נחלקו הדעות; אך לכל הדעות, לא נזוז הפעם בלי הסכמי שלום. כמה פעמים שמענו דוברי ממשלה מכריזים בתקיפות: בשום פנים ואופן לא נסכים עוד להסדרים זמניים, שבירים, על-פי נסיון העבר; זאת הפעם, אחרי המלחמה הנוראה, עם כל הקרבנות למען הנצחון ולמען חיי הבנים בעתיד, נעמוד על חתימת חוזי שלום, על שינוי יסודי ביחסים בינינו ובין מדינות ערב. הכלל הזה נשבר לחלוטין לעיני העם וכל העמים. לא נותר ממנו אלא זכרו הטוב. דווקה בימים אלה נעשים ההסדרים הזמניים, השכירים, שאנחנו החלטנו להינתק מהם בעקבות מלחמת ששת הימים. ובהסדרים אלה נסוגה ישראל, האויב מתקדם, ויש יסוד לומר כי עוד הרגל נטויה.

לא ניתן פרס לתוקפנות — כלל מדיני בעל חשי- בות רבה. אם תוקפן שיסתער, יהרוג, יהרוס, לא יפסיד בעקבות תוקפנותו אלא יקבל אפילו פרס, הרי זה עידוד לתוקפנות חוזרת. משום כך אמרו דוברי הממ שלה במשך חודשים רבים: בשום פנים לא תהיה נסיגה מהקו הקרוי ״סגול״ ברמת-הגולן. מר רבין אמר זאת; הגברת מאיר הודיעה על כך. שר הבטחון יצא לוושינגטון עם מפה בשם הממשלה, מסר אותה בידי ד״ר קיסינג׳ר, והפרדת הכוחות על-פי המפה ההיא, הרשמית, הממשלתית, היתה בתחום המובלעת, בלי שום נסיגה מן הקו הסגול.

דב זכין (המערך):

חבר-הכנסת בגין, הצעתכם לסגת מהמובלעת היא לא נסיגה ?

מנחם בגין (הליכוד):

אני מדבר על הפרס מעבר לקו הסגול. שמעני בסבלנות. פירסמנו תכניתנו ואנחנו עומדים עליה.

כאשר שאלו באמריקה את שר הבטחון דיין באיזה צד נמצאת קונייטרה, השיב: בצד הנכון. הגם היום תינתן תשובה כזאת? הכל אמרו כי אסור לסגת מהקו הסגול שהרי זה יהיה פרס לתוקפן. היום הוא ניתן לידי הסורים, תחת לחץ — והראיה: זאת היתה נסיגה מעמדה מוצהרת של ראש הממשלה וחבריה. יש בכך סכנה לעתיד.

בשתי גזרות קיבלו התוקפנים של מלחמת יום הכיפורים פרסים רציניים מאוד: השליט המצרי — שליטה מוחלטת על תעלת סואץ משני צדדיה, והשליט הסורי — את כל המובלעת ומעבר לה מערבה לקו הסגול.

שלישית, הסורים לא זה בלבד שסירבו לחלוטין להתחייב שהכוחות הקרויים בלתי-סדירים תחול עליהם חובת הפסקת-האש, אלא הם אף מודיעים שהיא לא תחול עליהם. בעקבות ההודעה על ההסכם שב אסאד והכריז כי המחבלים זכאים לתקוף את ישראל. דבר כזה עדיין לא התרחש. אני סובר שאין לו תקדים. גם באמנה נגד תוקפנות, או בהגדרתה שהוצעה על ידי ברית-המועצות, נקבע במפורש שאם תהיה תקיפה של כוחות בלתי-סדירים הרי זו תוקפנות בעקיפין של המדינה אשר ממנה הם יוצאים. כתוב בהסכם כי שני הצדדים ישמרו בקפדנות על הפסקת-אש. הרי זה לעג לראש.

עוזי פיינרמן (המערך):

לעג לרש.

מנחם בגין (הליכוד):

כתוב ״לעג לרש״, ואני משנה את הגירסה ואומר ״לעג לראש״. מה רע בזה, חבר-הכנסת פיינרמן? גירסה דינקותא שנינו לא שכחנו.

אסאד אומר: לא, אמנם הפסקת-האש תישמר בקפדנות, אבל הכוחות הבלתי-סדירים יהיו רשאים לא לקיים אותה. קפדנות שכזאת...

אני מבקש לומר כי קראתי וגם שמעתי את ההודעה של ארצות-הברית בעניין זה, בחנתי את הנוסח, ועלי להודיע כי לפי הכרתי שום הודעה של צד שלישי בעניין כל כך חמור ויסודי — תוקפנות ישירה או עקיפה, בידי כוחות סדירים או בלתי-סדירים — אינה יכולה לבטל את השערוריה הבין-לאומית, לאמור: הוצע לצד לחתום ולהתחייב כי לא תהיה אף תוקפנות עקיפה, הוא סירב והוא מודיע שהיא תהיה. המדובר הוא לא רק במעבר של קו התחום. אפשר גם בדרכים אחרות לשלח מחבלים במדינת ישראל, בעזרתה של רוסיה - -

(קריאה: סוריה.)

סוריה. גם רוסיה, זו לא היתה טעות, מבחינת מתן הציוד. וזאת אומר במפורש מי שחותם על הסכם להפסקת-אש אשר תישמר כביכול בקפדנות. זוהי שערוריה חסרת תקדים ביחסים בין העמים, בהסכמים למניעת התקפות.

אין הגבלה על שובם של התושבים הסורים לשטחים שיפונו על-ידי ישראל. היום כבר ברור שמדובר ברבבות.״ אני מבקש לשאול אנשים הקוראים לעצמם פראגמאטיים, מעשיים, למודי נסיון: בין הרבבות האלה כמה יהיו אנשי ג׳יבריל, כמה אנשי חבש, כמה אנשי פתח, חוואתמה, על-פי הנסיון? והם יהיו במרכז הישובים שלנו. האין זו סכנה לישובים? ושוב אני שואל אתכם על-פי הנסיון: האם אין האויב מכריז שמותר למחבלים לתקוף, בעצם היום שבו הוא עומד לשגר את שליחו לחתום על ההסכם?

רבבות סורים שבים לשטחים שיפונו על-ידי ישראל — היהודים, מסוריה אינם שבים לארץ ישראל בעקבות ההסכם הזה. היהודים בסוריה, אחינו הכלואים בגיטו, הנרצחים, הנדכאים, הנפחדים, הנרדפים על צוואר. מאז מלחמת יום הכיפורים אמרנו כולנו: זאת הפעם לא נעזוב אותם לנפשם. אם יהיה משא-ומתן על הסכם עם סוריה נתבע את הצלתם של היהודים שם והבאתם לחוף מבטחים. אין זכר בהסכם לפחות על הדדיות של שוב הסורים לשטחים שיפונו על-ידינו ושיבת ציון ההצלתית של אחינו הסובלים סבל כה רב בגיטו הסורי. וצר לי לומר: הגברת מאיר אפילו לא הזכירה בנאומה היום את הבעיה המוסרית הגדולה, הקשה, הנוראה הזאת של שארית הפליטה של קהילה שהוכנסה לנגד עינינו לגיטו.

סגן ראש הממשלה י. אלון:

זאת דווקה היתה שתיקה כדי לעזור ליהודי סוריה ולא להכביד.

מנחם בגין (הליכוד):

לא, אדוני. אינני מסכים לנוסח הזה. לדעתי, אין בו שום תבונה. אני יכול לומר שמכל הדיונים    - -

(סגן ראש הממשלה י. אלון קורא קריאת-ביניים)

מר אלון, תן לדבר. אני מוכן למחוק את ההערה הזאת מן הפרוטוקול.

- - אין שום תבונה בנוסח הזה. אני רוצה לומר לבית: עקבנו בקביעות אחרי הדיונים על המשא-ומתן בעניין ההסכם. בשום דיון מן הדיונים הללו לא נמסר לנו שנעשה איזה הסדר בינינו ובין הסורים על הצלתם של היהודים מסוריה.

ראש הממשלה ג. מאיר :

פשוט, שכחתם זאת.

מנחם בגין (הליכוד):

לא, גברתי. יש פה עוד חברים. אינני רוצה להיכנס לפרטים, לא נאמר לנו אפילו במלה אחת שבעקבות ההסכם הזה יוכלו היהודים מסוריה לצאת ולעבור לחוף מבטחים, וזה מצער אותנו צער עמוק מאוד. כפי שכבר ציינתי, כולנו אמרנו: הפעם יכלול כל הסכם עם סוריה את הצלתם של אחינו שם.

דוד קורן (המערך):

חבר-הכנסת בגין, בלי ההסכם יש הצלה ליהודי סוריה, מהירה יותר?

מנחם בגין (הליכוד):

אני מוכן להתווכח בכל הרצינות. אני מדבר על הסכמה לאומית שהנה ניתנה הזדמנות מיוחדת במינה להבטיח את הצלתם, והיא לא באה. אנחנו נוסיף לדאוג להם, כשם שאנחנו דואגים לכל היהודים. אני קובע את העובדה המצערת שסעיף הצלתם של יהודי סוריה אינו אחד מסעיפי ההסכם. האם זה לא מובן? והאם הצער אינו מובן, האם הדאגה אינה טבעית? אנחנו מדברים בגורלם של אנשים.

אני מוסיף לנתח את סעיפי ההסכם. אני קובע כי כתוצאה מן הסכם יהיו כל ישובינו ברמת-הגולן בטווח האש של האויב. זאת עובדה.

(חבר-הכנסת י. הורביץ קורא קרי- את-ביניים)

דב זכין (המערך):

במשך שנים הייתי על הגבול הסורי, במרחק של 800 מטר.

מנחם בגין (הליכוד):

כפי שאתה רואה, אינני מתרגז על שום קריאת- ביניים. אני חושב שקריאות-ביניים פארלאמנטאריות מפרות את המחשבה. אני מבקש להשיב לך.

דב זכין (המערך):

אני מקשיב.

מנחם בגין (הליכוד):

האם טענה זו היא ממין הטענה? הרי אנחנו נסוגונו. אנחנו עזבנו יתרונות אסטראטגיים אדירים.

(חבר-הכנסת ד. זכין קורא קריאת- ביניים)

חבר-הכנסת זכין, אתה לא מפריע לי. אתה יכול לקרוא קריאות-ביניים.

עזבנו אותם יתרונות בקו של האויב. זאת עובדה. כזה הוא מה שנקרא דילול הכוחות בצפון, וישובינו נותרו בטווח האש. אני יודע שאומרים: הם ירו — אף אנחנו נירה.

דב זכין (המערך):

מה שאתם מציעים הוא בדיוק אותו דבר. גם בוויתור על המובלעת יש סכנה שבכך מקרבים את האש למשקים. למה נזרה חול בעיניים?

יצחק מודעי (הליכוד):

בלי תותחים. האם אין אתה יודע אלף-בית!

דכב זכין (המערך):

האם אין אתה יודע את ההסכם?

מנחם בגין (הליכוד):

אני זוכר כיצד הוצג לפנינו ההסכם עם מצרים ואיך הושם דגש בעובדה שכתוצאה מהסידורים בדילול הכוחות, לא תוכל האש להגיע לקווים שלנו.

יוסף שריד (המערך):

ואז הסכמתם.

מנחם בגין (הליכוד):

והנה כי כן, בניגוד להסדר כזה, אש הסורים           - -

יוסף שריד (המערך):

במקהלה אינני יכול להשיב.

(קריאה: זה מה שאתם עושים בדרך כלל,)

מנחם בגין (הליכוד):

אני משיב לכל קריאת-ביניים.

דכ זכין (המערך):

דווקה אחד-אחד הפעם.

מנחם בגין (הליכוד):

לא יועיל לכם. אני אסיים את דברי ואשמיע את דעותי. אבל אני משיב בשקט לקריאות-הביניים, ואתם יוצאים מכליכם. זה ההבדל.

- - אני חוזר ומציין שבניגוד לאותם הסדרים עלולה הפעם אש האויב לפגוע בכל רגע בכל ישובינו וגם בקווים שבהם ניצבים חיילינו.

ועתה באה הנקודה המדינית. מה אומרים אויבינו בקשר לשני הסכמי ההפרדה? ייתכן שיש אנשים המוכנים להטיל בעצמם חרשות. אז אינם שומעים. אבל חובתו של אדם המתבונן בעיניים פקוחות במציאות היא לא להתכחש לה, לראותה. בעקבות הסכם ההפרדה אומר השליט הסורי: על ישראל יהיה לסגת מכל רמת-הגולן; ולא — הרי זאת השאלה. בכל פעם שאתם מבטלים עקרונות מוצהרים על-ידיכם, אתם אומרים; אם לא נעשה את הסכם הזה, אם לא בבצע את הנסיגה הזאת, מה האלטרנטיבה?

אני מבקש לשאול, בייחוד את אלה שיהיו שרים גם ביום ב׳ ואת כל המערך: כאשר אסאד וסאדאת וחוסיין ידרשו נסיגות נוספות, דבר שהם מודיעים עליו מראש עם חתימת ההסכמים האלה, והממשלה בישראל, תהיה אשר תהיה, תאמר: לאו — מה תהיה האלטרנאטיבה? ובינתיים כבר היו הנסיגות העמוקות. בינתיים כבר התקרבו כוחות האויב לבתינו; בינתיים תהיה האש שלהם עוד יותר קרובה ללב הישוב. זה המצב.

האינכם מוכנים לנסות לראות את הנולד? האם הממשלה מוכנה היום להכריז שהקו הזה שאליו הגענו ברמת-הגולן, ממנו לא תהיה נסיגה? אדרבה, נשמע. אם היא לא תאמר כך, הרי זה אומר דרשני. אם תכריז על כך, הרי אומר לכם אסאד: לא תוסיפו לסגת, תהיה מלחמה, ומאחורינו כוחות. האם המצב כפי שהוא נוצר מבחינה מדינית לגבי העתיד הוא סטאטי או דינאמי בקשר עם דרישות האויבים המוכרזות באזניכם כל יום? אנו נסוגים בלי חוזה שלום; אנו נסוגים מתוך הודעה של האויב שהתחייבותו לקיים הפסקת-אש אינה חלה על הכוחות הקרויים בלתי-סדירים. האש שלו עלולה להגיע בצפון לכל ישוב ולכל חייל הניצב על הגבול. וחברים, אנשים, הקוראים עצמם מעשיים, מנסים לומר לעם: הנה, זה הסכם שיתן לנו רווחה, הפוגה. ייתכן. אמרתי כבר על הפוגה זו, ואין צורך לחזור, את אשר צריך לומר בלבו כל יהודי. אבל עם — בטחונו, שלומו ועתידו קיימים על הפוגה של מספר חודשים? ואני שוב מסתמך על האויבים, על הכרזותיהם.

לכן הדאגה העמוקה בקרב הרוב המכריע של העם בישראל אינה קשורה רק בנסיגות כל כך מסוכנות או ביצירת רושם שאין שום אמינות בהצהרותיה של ממשלה יהודית —היא אומרת ואינה מקיימת —אלא גם לגבי העתיד: לאן אנו הולכים? אנה אנו באים? זוהי השאלה. ההסדרים הם זמניים; בתוכם אנו נסוגים והאויבים מתקרבים. והאלטרנאטיבה — אם לא תהיינה נסיגות נוספות — לחצים מדיניים בין-לאומיים או אש. זה הניתוח ההגיוני של המצב, ועליכם לומר את זאת לעם ולא להשלותו. הטעיה זו עלולה להיות מסוכנת מאוד,

מאיר פעיל (מוקד):

מה המסקנה, חבר-הכנסת בגין, מהניתוח הזה ?

יגאל הורביץ (הליכוד):

שתיכנס לקואליציה.

מאיר פעיל (מוקד):

אני שואל עוד פעם: מה המסקנה מהניתוח הזה ?

היו"ר ב. צ. קשת:

בסוף הדיון תהיינה הצעות סיכום ואז תשמע, חבר- הכנסת פעיל.

מנחם בגין (הליכוד):

חבר-הכנסת פעיל, לאחר שהחלטת כבר להצביע בעד ממשלת 61, אתה יכול לשבת בשקט ותציע את הצעותיו לממשלה שאתה תמוך בה. אני מנתח את העובדות, ואתה שואל שאלות שלא לעניין.

אני חושב שכל ישובי הבית צריכים להציג לעצמם את השאלות האלה. זה לא שלום. בכוונה הכניסו את המלים האלה להסכם. לאמור, אין זה הסכם שלום.

דב זכין (המערך):

מי אמר דבר אחר ?

מנחם בגין (הליכוד):

אלה נסיגות רציניות, עמוקות, וקירוב כלי הנשק של האויב ללב הישוב. זוהי תכנית האויב, ועל כולנו לשאול את השאלה: לאן יילך העם במדיניות כזו?

אנו גם היום נמלא את חובתנו הלאומית. לא נסכים להטעיית הציבור. נאמר לו את האמת: לא השכנת שלום, לא שלום, לא הסכם שלום, בוודאי לא חוזה שלום. כל ההסכמים האלה הם זמניים, חולפים. אולי נותנים הפוגה כלשהי, אבל מסכנים את בטחוננו ואת עתידנו. והעם הזה צריך לדעת את האמת, משום שהוא מנוסה מאוד.

אנו נאמר היום מתוך הכרה שלמה של האמת בדברנו, בניתוחנו, בדאגתנו ובנאמנותנו: לאו להסכם הזה — והלאו הוא ההן לבטחון האומה, לזכותנו לארץ- ישראל ולקיום הזכות.