הישיבה החמישים-ושלוש של הכנסת השמינית – יום שני, י״ג סיון תשל״ד 3 יוני 1974 – התייצבות הממשלה החדשה לפני הכנסת – דיון

אדוני היושב-ראש, מורי ורבותי חברי הכנסת, הבוקר, בהתאם לנוהג הפארלאמנטארי הנאה, אברך בשם האופוזיציה את חבר-הכנסת רבין לנאום הבכורה שלו כמרכיב הממשלה וראשה. הערב נביע להם אי-אמון. ממשלה זו — עיניה יונים, אך כולה לא יפה. מומים רבים בה, לרבות המרים על הרכבתה         

 (קריאות: לא שומעים.)   

משה כרמל (המערך):  

 לא קלטו את הפנינים.  

מנחמ בגין (הליכוד):

ממשלה זו — עיניה יונים, אך כולה לא יפה. מומים רבים בה, לרבות המו״ם על הרכבתה. היא קמה לנו לאחר שהסתיו עבר, עת הזמיר הגיע, וקול התור נשמע בארצנו. שובך כזה לא נתיונן לנו מימי תיבת נוח, אשר לפחות בדורותיו צדיק היה.    

אדוני היושב-ראש, מה הן ההערכות לגבי ממשלה זו, הרכבתה, תכניתה, דרכה? כדי להשיב לשאלה החשובה, יש לנו מסמכים רבי-משמעות. ״ללכת לקואליציה של 61 — זה לזרוק, לפי דעתי, את הטלית והתפילין״. קראתי בעתון ״דבר״, במאמר ראשי, כי למר רבין חסר נסיון מדיני פנימי. סגולה חדשה לראשות ממשלה. לכן חובתי להסביר לו כי כאשר נאמרו המלים ״לזרוק את הטלית והתפילין״ לא היתה הכוונה למפלגה, אלא לעקרונות, למדיניות, למהות, לנשמה.

סיפור המעשה שהיה בדמיונו של עמנו כך היה: ספינה הולכת בים סוער, גלים אדירים מכים בה, היא חישבה להישבר. רב-החובל דורש מן הנוסעים להטיל הימה את כל אשר להם כדי להקל על הספינה. אחד מהם מטיל הימה את השקית עם הטלית והתפילין.

מי אמר את הדברים האלה על הממשלה הזאת? איש האופוזיציה? חבר הליכוד? — לא. את הדברים האלה השמיעה ראש הממשלה ומבחינתה — כמקובל לומר — של מפלגת העבודה. בממשלה הזאת נזרקו לפני הכל הטלית והתפילין.

לצד הדימויים שמענו על חלומות. לפי הערכתו של חבר כנסת אחר — אני מביא את דבריו המקוריים: ״בחלומותי השחורים ביותר לא ראיתי את עצמי תומך בקואליציה זו״. מי אמר את הדברים האלה? איש האופוזיציה ? חבר הליכוד ? — לא. השמיע אותם חבר נאמן של מפלגת העבודה, הלא הוא חבר-הכנסת משה דיין. חלומות שכאלה, והנה לפניו השחור שבהם. ומהו הפתרון ?

ועוד מסמך: ״מחול-שדים שלטוני רצוף. שום בשורה של תיקון החברה; שום מאמץ לברר את יעילותה של משנתנו הסוציאל-דמוקראטית בעולם משתנה ; שום מאמץ לרתום את נכסי העם במדע ובתורה לשירות המדינה; שום בירור תכוף בהלכות מדיניות. מאבק שלטוני המתנהל במנותק מכל דינאמיקה מחשבתית ואחרת. מאבק שלטוני ההופך למטרה במקום להיות אמצעי לקידום מטרות שיש בהן שמץ של חזון ותרבות.״ שמץ של חזון, שמץ של תרבות — אין. מי אמר את הדברים האלה? נציג האופוזיציה ?

(קריאות מספסלי המערך: לא.)

איש הליכוד?

(קריאה: אתה עורך חידון ?)

השמיע אותם הדובר הראשי של מפלגת העבודה בחוץ-לארץ, ושל הממשלה. כמובן, חבר-הכנסת אבא אבן.

משה ורטמן (המערך):

שתי נקודות.

מנחם בגין (הליכוד):

יש לי עוד מסמכים בתיק. התאזרו בסבלנות. ״מחול-שדים שלטוני״. כך הוקמה ממשלה זו. יחד עם הערכה זו הסביר לנו שר החוץ כיצד ניטל ממנו משרד החוץ, הוא לא ידע דבר. הוא ניהל משא-ומתן חשוב. מרכיב הממשלה לא שוחח אתו על הנושא. נפגשו שני חברים, מרכיב הממשלה וסגן ראש הממשלה, והסכימו ביניהם ללא ידיעתו של שר החוץ כי התיק הזה יועבר מיד ליד. יש גם פואזיה בתיאור הזה, כיצד סגר סגן ראש הממשלה דלת וחלון כדי שלא יהיה מרחב נשימה בשביל זולתו. אבל זה לא כל-כך חשוב.

אני מבקש לומר שכתוצאה מן העובדה שכך הועבר תיק החוץ מיד ליד, קובע חבר- הכנסת אבן לאמור: ״אני סבור שמדינת ישראל נמצאת עתה במעמקי התיסכול הרוחני והרגשי. הצגת הממשלה החדשה היתה בשבילי, ובשביל אזרחים רבים, אחד הימים הקודרים ביותר בחיינו.״

באשר לתיק של משרד החוץ רציתי, כחבר כנסת זקן ורגיל, להעיר לחבר הכנסת החדש, מרכיב הממשלה וראש הממשלה המיועד: אכן, לא כך נוהגים. דרושים יחסי אנוש גם בין יריבים פוליטיים, גם בין חברים.

יצחק בן-אהרן (המערך):

שמואל תמיר.

מנחם בגין; (הליכוד):

אילו קרא מר רבין את זכרונותיו של צ׳רצ׳יל היה למד כיצד נוטלים ומעבירים תיק. אבל לא צריך אדם להיות צ׳רצ׳יל כדי לנהוג ביחסי אנוש. כשהוא היה מחליט להחליף חבר בממשלתו, היה כותב אליו מכתב והיה אומר לו כך: מאחר שהגעתי למסקנה כי דרוש שינוי בהרכב, אבקשך להעמיד לרשותי את תיקך. ואני סובר שכך צריך היה לעשות מר רבין לגבי מר אבא אבן ולא להעמידו לפני עובדה קיימת.

באשר לשר החוץ החדש, סגן ראש הממשלה, אני רוצה פה להביע התפעלות מריבוי כשרונותיו הברוכים. בדרך כלל מוחו של אדם מוגבל לשטח חשיבה אחד, בייחוד אם אדם הוא מוכשר, ואין ספק שמר אלון הוא אדם מוכשר מאוד. בכל תולדות האנושות יש יוצאים מן הכלל מעטים מאוד שהיה להם מוח מקיף והצטיינו בשטחים שונים: אריסטו, ליאונרדו דה-וינצ׳י, הרמב״ם. מעטים מאוד. והנה כי כן סגן ראש הממשלה רצה להיות, כידוע לכל, שר הבטחון. הוא היה שר העבודה, שר הקליטה, שר החינוך, ועכשיו יהיה שר החוץ ויוסיף להיות סגן ראש הממשלה.

סגן ראש הממשלה י. אלון:

גם הגברת מאיר היתה שרת העבודה לפני שהייתה שרת החוץ ולפני שהיתה ראש הממשלה.

 מנחם בגין (הליכוד):

מר אלון, כל הכבוד, לו רצית ללחוץ עלי שאצרף לרשימה הקצרה הזאת את הגברת מאיר, הרי, מתוך נימוס, הייתי עושה זאת. אבל עדיין יש הבדל בינך ובינה.

מאידך גיסא עלי לומר למר אבן, לחברנו בכנסת : מה קרה ? היית שר חוץ ולא תהיה עוד. אם כך, זה אחד הימים הקודרים בחיינו ? מר אבן ואני נמנים על דור אחד. רבונו דכולי עלמא, מה לא עבר על הדור הזה, איזה סבל, כמה דמעות, כמה נהרי נחלי דם, אילו שאיפות, חלומות, קרבנות בדרך, דאגה מכרסמת ביום ובלילה, ובעיקר לחיי אדם. וזה היום הוא אחד הקודרים ביותר בחייך ובחיינו ?

אדוני היושב-ראש, את המלה ״אגואיסם״ תרגמנו לעברית חדשה ״אנוכיות״. איך נתרגם את המלה ״אגוטיסם״ ? אני מציע להשתמש במלה הפשוטה ״אניות״. איזו אניות ? אדם פסק להיות שר חוץ. ובכן, לכל עם ישראל יש תיסכול רגשי ורוחני, והתיסכול ירד למעמקים, והיום הזה הוא אחד הימים הקודרים ביותר בחיינו ? לא כך. ביטוי לפינוק הוא, להרגלים שלטוניים שאין להם מקום בחברה דמוקראטית.

בהמשך ראיונותיו שולל מר אבן ממר רבין את התכונות הדרושות לראש ממשלה. בוויכוח זה אינני רוצה להתערב. נראה בעתיד. אבל מצאתי באחד הראיונות האלה משפט הנושא חומרה רבה מבחינת המדינה, ואותו אביא לידיעת הכנסת. מה היו חילוקי הדעות בימים שמר רבין פעל תחת הנהגתו של שר החוץ מר אבן ? זו התשובה של שר החוץ: ״אי- רצונו של מר רבין להשלים עם חילוקי ההערכה, כאשר הוא היה סבור כי הסלמה במלחמה נגד מצרים איננה בניגוד לרצונה של ממשלת ארצות-הברית.״

אני טבור שעדיין לא קרה בישראל, ששר לשעבר פירסם גילוי ממלכתי כזה מנסיונו. אילמלא דאגתי לאינטרס הלאומי העליון של המדינה הייתי מפרש את המשפט הזה והייתי מציג שאלות רבות לגבי תכנו. אמנע מכך. אבל הכנסת חייבת לרשום לעצמה את ההודעה הזאת שלגבי מלחמה והסלמתה — כך נאמר — השיקול היה אי-התנגדות מצדה של ממשלה אחרת. חמור מאוד.

הנה כי כן, אדוני היושב-ראש, הסיכום על-פי ההערכות מן הצד הזה של הבית לגבי הממשלה שהוצגה לפנינו הוא: טלית ותפילין נזרקו, הצגתה חלום שחור, מאבק שלטוני, מאבק-שדים שלטוני רצוף, והמאבק הזה היה למטרה.

מה יכולים אנו להוסיף על דברים אלה? נוסיף. מר רבין הציג לפנינו היום ממשלת מיעוט בישראל. אם חברי הכנסת מניחים לרגע כי באמרי זאת התכוונתי לכך כי בין שישים-ואחד התומכים בממשלה יש חמישים-ושמונה חברי כנסת יהודים ושלושה ער- בים או דרוזים — טעו. אני מאמין בכל לבי ובכל נפשי בשיווי זכויות בין כל האזרחים. אין שום הבדל בין חבר כנסת יהודי לבין חבר כנסת ערבי בהצבעתו בכנסת. שום הבדל. אותו קול ואותו משקל. ואף-על-פי- כן אני קובע כי זו איננה אלא ממשלת מיעוט. הכיצד?

תופיק זיאד (הרשימה הקומוניסטית החדשה):

אתה אומר את הדבר ואומר את היפוכו. מדוע אתה מוציא שלושה ערבים אלה ? מדוע אתה מוציא אותם אם אינך גזעני ?

גאולה כהן (הליכוד):

הוא לא הוציא אותם.

מנחם בגין (הליכוד):      

ואף-על-פי-כן אני קובע כי אין זו אלא ממשלת מיעוט. מדוע ? חבר-הכנסת דיין לא זו בלבד שטען כי אפילו בחלומותיו השחורים ביותר לא ראה את עצמו תומך בממשלה זו, הוא גם אמר שיצביע בעדה כאילו כפאו שד. אוי לה לממשלה אם לעזרתה צריך לקרוא ליצור הזה. במלים אחרות, מר דיין מצביע בלבו נגד הממשלה, אך הוא ירים את ידו. גם מר אבן דיבר על שדים ורוחות. בלבו הוא נגד הממשלה, אך הוא ירים את ידו. היחיד שיפעל וידו כלבו יהיה חבר- הכנסת בן-פורת. אבל מבחינה מוסרית, מבחינת היחס אל הממשלה הזאת, ברוך לכם, מורי ורבותי, כי אין לכם אלא 58 תומכים בממשלה הזאת.

מובן שתופעה זו, אחד בלב ואחד בפה, כאשר היא באה מראשי העם, מדובריו, אינה יכולה אלא לגרום לדמוראליזאציה עמוקה מאוד, בייחוד בקרב הדור הצעיר. אבל זו אחריותם.

ממשלה זו היא ממשלת מיעוט מבחינת התמיכה האמיתית של הבית בה. למה הוצגה לפנינו בימים כאלה ממשלת מיעוט? החומרה היא מבחינת הערך הגדול והאדיר בחיינו — הדמוקראטיה. המדינה הקטנה הזאת קמה במלחמה מהפכנית, בתנאים שלא היו דומים להם. מאז השקענו כולנו מאמץ בלתי-פוסק לחנך לאהבת הדמוקראטיה ולכיבודה, והחדרנו את ההכרה: הרוב מחליט. אפילו החלטותיו אינן מוצאות חן בעינינו, אפילו לעתים מקוממות את נפשנו, נקבל את דעת הרוב. אמנם כן, עד היום רק החלק הזה של הבית כך חינך את הדור הצעיר. אני מקווה שגם החלק השני, בבוא היום, כך יחנה אבל בינתיים מציגים לנו בימים כאלה ממשלת מיעוט. ג׳פרסון קבע את הכלל הגדול: ממשלה בהסכמת העם. והרי הרוב של העם, על-פי נציגיו ושליחיו בבית הזה בהודעותי- הם ובכתביהם, עומד נגד הממשלה הזאת. למה ייעשה כדבר הזה לעם הזה בימים כאלה — להציג לפניו ממשלת מיעוט? האם ממשלה זו מסוגלת לעמוד נגד לחץ בין-לאומי, שראש הממשלה המיועד הזכיר אותו והוא מתדפק על דלתנו ? הרי רובה ככולה נמנית עם מבקשי הוויזה; הממשלה הזאת רוצה בחלוקתה מחדש של ארץ-ישראל. יש חשש שלא יהיה צורך ללחוץ עליה כדי להביא לחלוקה. היא עלולה ללחוץ על הלוחצים שילחצו. היום הודיע לנו מר רבין כי הממשלה לא תסכים בשום פנים ואופן לחזור לקווי ה-4 ביוני 1967 אפילו במסגרת של חוזה שלום. שמעו היטב מה אמרתם. אויבינו אומרים שלעולם לא יהיה שום הסכם שלום אם לא נחזור לקווי ה-4 ביוני 1967. פירוש הדבר שגם על-פי הודעותיכם איננו הולכים לשלום. לדידכם, על-פי ההצהרות שמסרת הבוקר, מר רבין, לא תוכלו עוד לטעון שאמונה בארץ-ישראל מונעת שלום, באשר הודעתכם זו, על-פי המציאות, כבר איננה מאפשרת, בגלל עמדת האויב, חוזה שלום. אבל הלחץ הבין-לאומי מתדפק על הדלת. האם ממשלה זו תעמוד בפניו ?

בדאגה עמוקה בלב אנחנו משתתפים היום בדיון על הצגת ממשלת המיעוט הזאת ונציע עשייה לאומית: ראשית — התנחלות רבתי ללא דיחוי ברמת- הגולן. אם ברצינות הושמעו ההצהרות ש״לא עוד״ — אומרים אנו לעומת זה שיש להעלות עוד ישובים ברמת-הגולן ולבצר את בטחונה, ועל-ידה את בטחון המדינה; וכן התנחלות רבתי ביהודה ובשומרון ובשאר חלקי הארץ. האם ממשלה זו תעסוק בעשייה לאומית כזאת ? שנית — חידוש המערכה על שיבת ציון מברית- המועצות. חלה בימים האחרונים ירידה רצינית במספר העולים המגיעים מרוסיה, ועלינו ללא דיחוי לחדש את המערכה ההיסטורית למען שיבת ציון חפשית משם. עלינו לתבוע מן הנשיא ניקסון, העומד לבקר בברית-המועצות בקרוב, שהוא יתבע את הזכות הזאת ליהודים בברית-המועצות. שלישית — חידוש המערכה למען הצלת אחינו מסוריה ללא דיחוי. זה לא היה תנאי להסכם הפרדה, והם בגטו. וכיוון שהנשיא ניקסון עומד לבקר בסוריה, שוב עלינו לתבוע ממנו שיעמיד במרכז שיחותיו עם שליטי דמשק את הוצאת כל היהודים מארץ הרדיפות והגטאות לשם הבאתם לחוף מבטחים. בעשר טיסות של מטוסים חדשים אפשר להוציא את כל אחינו ולגאול אותם. רביעית — חינוך לאהבת ארץ-ישראל ולאמונה בזכותו של העם היהודי עליה. אנו שומעים את הקולות בממשלה הזאת, שם יושבים דוברים מוצהרים של מה שמכונה ״הישות הפלשתינאית״ הקמה עלינו לגזול מאתנו את הזכות לארץ-ישראל. יש לחנך את הדור הצעיר על יסוד ההכרה שאנחנו היהודים שיחררנו את ארץ-ישראל, נעשה נסיון לגזול אותה מאתנו, הוא לא הצליח, ומשום כך אירעו כל התקלות בדור הזה; ארצנו היא. האם זה החינוך שיינתן לדור הצעיר על-ידי הממשלה הזאת? אפילו חבר-הכנסת שלום לוין מפקפק בכך בקשר עם מינוי שר החינוך והתרבות החדש. חמישית — יש לבטל את העוני שהוא חרפה לכל חברה הטוענת לכתר חברה מתוקנת. יש לייצב את המשק, להבטיח השקעות הון, לפתור את בעיותינו באינפלאציה, בירידת ערך המטבע, בהתרוששות. האם הממשלה הזאת תהיה מסוגלת לפתור את הבעיות האלה? מכל מקום, כשלון במשק עירוני אינו נראה להיות מרשם טוב להצלחה במשק הממלכתי. שביעית, ומעל לכל — בעקבות מלחמת יום הכיפורים נפתחו פצעים בעם הזה, צריך לרפא אותם. האם הממשלה הזאת, ממשלת המיעוט, כפי שתוארה גם על-ידי חברי המפלגה שממנה היא באה, היא תוכל לרפא בימים אלה את פצעי עם ישראל ? אין שום ספק שבימי המשבר הללו ציפה הרוב המכריע של עמנו לממשלת ליכוד לאומי. ניתנה לו ממשלת עלבון לאומי. ואם מר כרמל, בישיבה הקודמת של הכנסת, הטיל באזני הליכוד את המלים ״הפקרות״ ו״הרפתקנות״, הרי בהיותו חבר כנסת ותיק הוא חייב לדעת שבבית הזה מעולם לא מסתיים הדו- שיח, ולכן אומר לו כי מעשה המרכבה של ממשלה כזאת בימים כאלה הוא מעשה הפקרות הרפתקני,  וסמל ההתחדשות שלה הלא הוא שר השיכון החדש.

נתייצב במלוא כוחה של אופוזיציה נגד ממשלה כזאת. במשטר פארלאמנטארי אין זו רק זכותה של האופוזיציה לשאוף להורדת הממשלה ולהחלפתה, זוהי גם חובתה. ובאשר ליחסנו לממשלה הזאת בימים הבאים : כמובן, אם תעשה מעשה טוב, נעלה אותו על נס; לא נעשה שום מאמץ שלא להודות בכך, לפי טבע הדברים ולפי טבע היחסים בין אזרחים ובין בני עם אחד. אבל בידענו את הרכבה ותכניתה ודרכה הנני בא לומר כי אנו נמלא לא רק תפקיד קונסטיטוציוני כדי להביא במהרה להעברת ממשלה כזאת מכהונתה. זה יהיה תפקיד לאומי. ככל שיקצרו ימיה בכנסת כן ייטב לעם ישראל. ואני אומר לידידים וליריבים גם יחד: הרי זו איננה, לכל הדעות, שעה רגילה בישראל. כולנו דואגים לעתיד. אנחנו שומעים את קולותיהם של אויבינו: נסיגה טוטאלית, פתרון הבעיה של העם הפלשתינאי. כולנו יודעים כי שני התנאים האלה פירושם אחד: החרבת מדינת ישראל. זאת שאיפתם. אני סובר שכבר בשלושת הימים האח- רונים התרפאו רבים מן האשליות. אנחנו הולכים לקראת ימים קשים, לקראת מבחנים גדולים. מדוע תוטל על העם הזה בניגוד לרצונו ממשלת מיעוט שכזה ? אבל, נסכים כולנו, נלך אל עמנו. שימו לבכם למה שנקרא בלשון העממית: הכוורת שעמה הלכתם לבחירות. מי נותר? אם זכרוני אינו מטעני היו בה: הגברת מאיר, מר ספיר, מר אבן, מר דיין, מר אלון, ולחלופין — מר יערי ומר חזני. מכולם נותר אחד בלבד. עם הצוות ההוא ביקשתם את אמון הציבור. מלבד אחד, איש מהם לא נותר. בואו בדרך הגונה, לאור מה שקרה, לקראת המבחנים הבאים, ונצא אל עמנו ונשאל את דעתו באיזו ממשלה הוא רוצה. נלך איפוא לבחירות בזמן הקרוב ביותר, האפשרי, והעם יחליט. המערכה צריכה להיות כנה, כל אחד על דגלו ועל תכניתו, בעניינים מדיניים, בטחוניים, חברתיים ומשקיים. ובין התכניות ובין האנשים יבחר העם. אני מאמין כי אז תקום לנו ממשלה עם טלית ותפילין, ממשלה של אהבת ארץ-ישראל ואהבת ישראל, ממשלה שיש בה חזון ותרבות, בטחון ושלום ותיקון החברה.