הישיבה החמישים-ושבע של הכנסת השמינית יום שלישי, כ״א סיון תשל״ד 11 יוני 1974 – תביעות ישראל לשיבת ציון מברית-המועצות ולהצלת יהודי סוריה לקראת ביקורו של נשיא ארצות-הברית בדמשק ובמוסקבה

ברור שעל סדר-יומו של נשיא ארצות-הברית תעמודנה שאלות מדיניות רבות בדיוניו עם נציגי הארצות שהוא עומד לבקר בהן. הערב, אדוני היושב- ראש, באתי למקד את דברי, מתוך השאלות המרובות, בשני עניינים אנושיים, מוסריים, היסטוריים, שאנו חייבים לקרוא לנשיא ארצות-הברית לטפל בהם. הוא יבקר בדמשק. עליו לדעת, כי בארץ סוריה קיימת בעיה שכמותה לא היתה מאז הדברת הנאציסם.
השבוע חגגו, כל בני-החורין, יום מלאת שלושים שנה ליום הנחיתה, הידוע בלשונם של עמים אחרים כ״די דיי״. כולנו זוכרים את היום ההוא, 6 ביוני 1944, כאשר עלו צבאותיהן של מדינות החירות על חופה של נורמאנדיה כדי להדביר את החיה הנאצית ולקרוא דרור לעמים המשועבדים. הם עלו בשמם של עקרונות האמנה האטלאנטית שאחד מהם הוא — חירות מפחד. נשיא ארצות-הברית, אשר חילותיה השתתפו באותה נחיתה היסטורית מכרעת כדי לשחרר עמים ואנשים מפחד, כפי שהובטח, לעולמים, חייב לדעת שהוא יבקר בארץ, שם 4,000 אנשים, נשים וילדים שרויים בפחד מתמיד יומם ולילה. הם חיים בגיטו, הם נרדפים על צוואר, מושפלים עד עפר. הם מושלכים לבתי-כלא, הם סובלים מעינויים, הם נרצחים. ולאחר שארבע נפשות, בתוכן שלוש אחיות, נרצחו באכזריות שקשה לתת לה ביטוי בשפת אנוש, נאסרו שני יהודים והם עומדים בצל התלייה משום שהעלילו עליהם, דווקה על יהודים, שהמה רצחו את ארבע הבנות היהודיות. ושוב, כמו במאה הקודמת, יש לנו עלילת דמשק חדשה, עלילת דם על יהודים חפים מפשע, שדווקה בהט תולים את האשם על הרצח הנורא ההוא.
אך לפני שבוע ימים נמלטו שני יהודים מסוריה ומסרו עדות, על הדברים הנוראים המתרחשים בקרב שארית הפליטה של הקהילה היהודית המפוארת. מחר, אדוני היושב-ראש, נדון במעשי הזוועה שנעשו בסוריה בשבויי המלחמה שלנו, אבל יש לזכור: על שבויי המלחמה מגינה, או צריכה להגן, אמנת ז׳נבה, ואם על אף הכללים האלה הנהוגים במלחמות ועל אף האמנות הבין-לאומיות כך נעשה בהם בחיילינו — התעללות, עינויים אכזריים, בידוד, הרעבה, השפלה, אף רצח, אף מוות תוך עינויים —, נוכל לשער בנפשנו מה גורלו של כל יהודי מתוך 4,000 היהודים שנותרו בסוריה, ושאין מגינה עליהם שום אמנה. הם בידי שלטונות הרדיפות והזדון והרשע, הם מבודדים, הם רוצים למלט נפשם ולא ניתן להם. בדרך, אפילו בד- רך, הם נרצחים.
אנו קוראים איפוא מעל במת הכנסת לנשיא ארצות-הברית, בהיותו בדרכו לדמשק, שבשיחתו עם שליט סוריה אסד יעלה בכל התוקף המוסרי את התביעה לקרוא דרור ללא דיחוי לכל היהודים בסוריה. בעזרת ארצות-הברית אפשר להוציא אותם במשך עשרים וארבע שעות. בעשר טיסות של מטוס חדש אפשר להוציא את כל אחינו הנרדפים ולשים קץ לחרפה של האנושות כולה שלושים שנה לאחר ה- D. Day, לאמור: עדיין נמצאים אנשים בגיטו, איש אשה וילד, הסובלים מפחד, מרדיפות, מאימת מוות וגם ממעשי רצח.
לאחר שובו מן המזרח התיכון ישים נשיא ארצות- הברית פעמיו למוסקבה, ובקשר עם ביקור זה שוב אנו מבקשים להעלות לפניו את הבעיה האנושית הגדולה. בברית-המועצות יושבים 3.5 מיליון יהודים. קמה בקרבם התעוררות לאומית אשר כמותה לא היתה — ועל נשיא ארצות-הברית לדעת זאת — בתולדות ישראל סבא מימי המכבים. למעלה מחמישים שנה נתונים היו לא רק בדיכוי אלא אף בטמיעה מאונס. לא תורה, לא תנ״ך, לא עברית, לא תפילה, לא בית- כנסת, לא קשר עם העם היהודי, לא קשר עם ארץ ישראל. טמיעה שיטתית וכפויה. ואף-על-פי-כן — איזה חזיון אנושי אדיר הוא, איזו הוכחה שהרוח מנצחת, האמונה מקדמת את האדם — קמה בקרבם התעוררות לאומית, התחדשות לאומית, והם רוצים, כדי לומר את הדבר בפשטות: הביתה, כפי שהם עצמם אומרים: למולדת ההיסטורית של העם היהודי, והתחילו לבוא משם. על נשיא ארצות-הברית לדעת מה מתרחש בקרב רוסיה, ברחבי המדינה האדירה הזאת, מים לים, מן המערב עד לחופי האוקיינוס הש- קט : למעלה מ-1,000 יהודים הוטלו לבתי-כלא ולמחנות כפייה. בבית הזה, אדוני היושב-ראש, יש מספר לא קטן של חברי כנסת שהיה להם נסיון אישי במחנות הכפייה הסובייטיים, ולחברי כנסת אלה איש לא יספר, אפילו איננו יכול לחדש — לרבות שני הספרים החדשים של סולז׳ניצין — מה מתרחש במחנות הכפייה לגבי אנשים אסירים הקרויים "פוליטיים", כפי שנקראים אסירי ציון בברית-המועצות. הם לא רק מורעבים, הם לא רק נאלצים לעבוד עבודת-פרך, לא זו בלבד שאין להם יום מנוחה אחד, הם גם מושפלים עד דכא על-ידי פושעים פליליים שנמסר בידם הפיקוד על מחנות הכפייה.
וחובתנו לשאול באזני אמריקה, באזני כל עמי התרבות: בתקופה שבעולם מתנהלת מדיניות בין- לאומית הקרויה בלעז ״דיטאנט״, יטילו אנשים ונשים לתוך מחנות כאלה רק בגלל החטא האחד.שלהם, שהם רוצים לשוב למולדת ההיסטורית של עם על-פי מגילת זכויות האדם הבין-לאומית מדצמבר 1948, המבטיחה לכל אדם באשר הוא אדם את הזכות לצאת מארץ ולבוא לארץ אחרת? מאות אלפים, למעלה מזה, מן היהודים בברית-המועצות רוצים לשוב לארץ ישראל. לאחרונה קיבלנו ידיעות מדאיגות מאוד על כך שמס- פר היהודים העולים מברית-המועצות ארצה ירד במי- דה רבה מאוד. אם זוהי הנטייה, היא מדאיגה מאוד.
במצב זה אנו קוראים לנשיא ארצות-הברית, כי בהיותו. במוסקבה, בשיחותיו עם מר ברז׳נייב ועם . עוזריו של המזכיר הכללי של המפלגה הקומוניסטית — שהוא למעשה השליט בברית-המועצות — יעלה שוב בכל התוקף המוסרי את התביעה לקרוא דרור ליהודים בברית-המועצות ולאפשר להם לעלות לארץ ישראל.
אני מבקש לציין שלפי הכרתנו, הכרתם-של בני- חורין, בשני מקרים אלה לא זו בלבד שזכות היא להתערב, חובה היא להתערב. המושג של התערבות בענייני פנים איננו עוד כפי שהיה בדורות קודמים. לאור הנסיון של שנות השלושים והארבעים באירופה, אנחנו חוזרים, ואומרים זאת לפני ביקורו של נשיא ארצות-הברית הן בדמשק והן במוסקבה: חובתו של כל אדם שוחר חירות וצדק, חובתה של כל מדינה המאמינה בחופש, לתבוע צדק, לבטל רדיפות, להתנגד לדיכוי, להסיר חרפה מן האנושות כולה. הקושי הוא לא בהתערבות, החרפה היא בהשתקה, בשתיקה, בהש- למה עם רדיפת האדם.
ושוב אנו רוצים לאמור לנשיא ארצות-הברית שהוא צריך גם במוסקבה להזכיר את מלאת שלושים שנה ליום הנחיתה ההוא. במאמצים עליונים התגברה האנושות על אותה חיה גרמנית נאצית אשר עמדה אולי להשתלט על אירופה כולה.
אברהם לבנבראון (הרשימה הקומוניסטית החדשה):
ומה היה חלקה של ברית-המועצות?
מנחם בגין (הליכוד):
עוד מעט אגיד זאת. אינך צריך להקדימני. חבר-הכנסת לבנבראון, אתה לא היית שם, אני הייתי שם. אל תלמדני.
אמנם כן, חיילים אמריקניים וחיילים סובייטיים גם יחד וחיילים של אומות אחרות וחיילים יהודיים לאלפיהם ולרבבותיהם עלו ממזרח וממערב, מדרום ומצפון, והדבירו את החיה הנאצית. אחרי שיבקר נשיא ארצות-הברית בברית-המועצות ויהיה בין השאר גם בעיר קיוב, אנחנו היהודים מציעים לו שיבקש להוליך אותו על-ידי מארחיו למקום הקרוי באבי יאר. שם ילמד מה קרה באוקראינה הכבושה בידי הנאצים, שם יבין כי היהודים בברית-המועצות הם שארית הפליטה של יהדות אירופה כולה שהושמדה איש, אשה וילד. ובכל אירופה לא נותרו לנו אלא היהודים האלה, מלבד כמה מאות אלפים בארצות המערב. והם רוצים לבוא לארץ ישראל, זו מולדתם ההיסטורית, כך הם אומרים. כאשר יבקר ליד באבי יאר, יבין שוב, במישרין, כאדם, את הטראגדיה של העם היהודי בדורנו ואת חובתו לדרוש משלטונות ברית-המועצות לאפשר לשארית הפליטה של העם היהודי הגדול המוש- מד באירופה להתאחד עם אחיהם פה בארץ ישראל.
שלוש הן הדרישות העיקריות שאנחנו מבקשים מאת נשיא ארצות-הברית להעלותן באזני שלטונות ברית-המועצות. (א) שיחרור מיידי של כל אסירי ציון, הקץ לסבלם. מדוע מתעללים בהם ? ישוחררו ויבואו אלינו, ואנו נקבל אותם באהבה. (ב) הימנעות מכל הטרדה של מבקשי זכות היציאה לארץ ישראל. אנחנו, לעיתים, איננו מבינים את התנהגותם של- השלטונות הסובייטיים. בסופו של דבר, גם לזוג פאנוב מניחים לצאת. אם כך, מדוע הם מתעללים בפאנובים? מדוע הם רודפים אותם? מדוע הם מחזיקים את מארינה — את מרים הקטנה — הרחק מאביה? היא רוצה לבוא לאביה. מדוע הם מפטרים את האנשים מעבודתם לאחר שהם מבקשים זכות עלייה לארץ ישראל ? מדוע הם שולחים אליהם את נציגי המשטרה החשאית ומאיימים עליהם ? אם הרוסים כבר החליטו להרשות לתת ליהודים לצאת, מדוע צריך תחילה להפחידם, להרעיבם ורק לאחר מכן להניח להם לצאת ? על כן אנחנו קוראים לנשיא ארצות- הברית: יתבע נא משלטונות ברית-המועצות שיימנעו להבא מכל הטרדה לגבי היהודים המבקשים לצאת לארץ-ישראל. (ג) שיבת ציון חפשית לכל דורשי ציון. לא נוכל להשלים עם שום מכסה. עצם המושג הזה מדאיג אותנו. מדוע מכסות? כל יהודי הרוצה לבוא לארץ ישראל זכותו לבוא, ויש לאפשר לו לשוב. שום מכסה, אלא חופש היציאה המוחלט מברית- המועצות למדינת היהודים.
יואיל נא נשיא ארצות-הברית להזכיר למארחיו הסובייטים כי המה הכירו בשני מושגים: לאום יהו- די ומדינה יהודית. ואם הכירו בשניהם, מחובתם לתת לבני הלאום היהודי את הזכות לצאת למדינת היהודים ולחיות בה כבני-חורין.
אדוני היושב-ראש, זו תביעתנו מנשיא ארצות- הברית י מעל במת בית-הנבחרים של מדינת ישראל, ברגע היסטורי, עת הוא עומד לבקר בארצות המזרח התיכון, במדינתנו וגם במוסקבה. אין זו תקופה רגילה, זו תקופה שבה האנושות סובלת, שבה מנת חלקנו הוא סבל. אולי זו תקופה מיוחדת במינה גם במדי- ניות הבין-לאומית, ביחסים בין העמים. ינצל נא אי- פוא נשיא ארצות-הברית שעה זו ויטפל בנאמנות בשתי הבעיות האנושיות האלה. ואם יתרום לפתרונן, גם הנשיא וגם העם האמריקני יידעו כי עשו מעשה אנושי רב שעליו בצדק תהיה גאוותם.