הישיבה החמישים וחמש של הכנסת הרביעית – חוק לביטול תקנות ההגנה (שעת חרום)
חוק לביטול תקנות ההגנה (שעת-חירום), תש׳׳ך—1960 •)
הצעת חבר-הכנסת מ. בגין
היו״ר ק. לוז:
הכנסת תעבור לשמיעת שלוש הצעות חוק לביטול תקנות ההגנה (שעת חירום), שהוגשו על-ידי חברי-הכנסת בגין, טובי וברנשטיין. בראשונה ינמק את הצעתו חבר-הכנסת בגין,
מנחם בגין (תנועת החירות): אדוני היושב-ראש. התביעה לבטל, תוך הכנת ההסדרים התחוקתיים והבטחוניים הדרושים, את תקנות החירום משנת 1945 ואת הממשל הצבאי הנשען עליהן, — אין תביעה צודקת הימנה. הטענה כי התקנות הנודעות הוכשרו משום שאנו אימצנו אותן לאחר סילוק השלטון הנכרי, היא, לפי הכרתנו, טענת-שווא. הסיבה האחת היא שהכנסת החליטה לגנות אותן בהחלטה מפורשת, שנתקבלה על-ידי רוב מכריע בה, כנוגדות את מהותה של מרינה דמוקראטית. והסיבה השניה היא שעל-ידי טענה זו אנו עלולים לתת נשק חד ומסוכן בידי משנאינו באשר הם שם. חוק שמהותו שרירות אינו ראוי לא לאימוץ ולא לשימוש, אלא לביטול. אשר לממשל הצבאי: כלל גדול הוא שאין חיילים צריכים, בוודאי לא לאורך-ימים, לנהל עניני אזרחים, לפקח עליהם ולקבוע אותם. אמנם גם שלטון אזרחי עלול לעשות עוול, להפלות, לטובה את תומכיו, לרעד, את מתנגדיו. אבל ניהול עניני אזרחים על-ידי אנשי צבא - בו האנומאליה / אי-אפשר להנציח אותה. לית מאן דפליג כי ממשל צבאי נוגד את העקרון של שיווי זכויות אזרחיות, עקרון שאנו כולנו דבקנו בו מיום שנטלנו לידינו את דגל ציון ; עקרון אשר לאבותינו היתה הזכות הגדולה, זכות ראשונים ולא רק קדמונים, להכריזו בפני העולם כולו בפסוק שאין קצר ואין כולל ממנו: ״משפט אחר יהיה לכם, כגר כאזרח יהיה״. את צדקת התביעה הזאת, אדוני היושב-ראש, יש לבחון לאור צדקה אחרת. שמה: בטחון האומה. במשפט אחר אומר: בעינינו זה המבחן המכריע. ואם מישהו רוצה להוסיף על קביעה פשוטה זו הכרזות, לפיהן – מעל לכל בטחון האומה, אין חשוב מבטחונה, אין קדוש מצו קיומו - בעינינו הוא דומה לאדם המכריז בהתלהבות גדולה כי שתיים ועוד שתיים הן ארבע, או כי כדור הארץ סובב על צירו וסביב השמש. מותר לי לומר בשם ידידי כי אנו את חיינו הקדשנו להבטחת האומה משעבוד, מפגיעות בבניה ובכבודה. בשבילנו מושכל ראשון הוא. אולם אבקש מכל הסיעות בכנסת לסלק מדיון זה נימוק אחד, והוא : מי דואג ומי אינו דואג לבטחון האומה. הנסיון לחלק את בית- הנבחרים כך. - מי שמציע לבטל את התקנות האלו אינו דואג דאגת אמת לבטחון האומה ואפילו מוכן להפקירו, ומי שדורש להוסיף לקיים אותן הוא הדואג לבטחון האומה - נסיון נפסד הוא. אני מציע לכל הסיעות הנאמנות לאומה ולמדינה לקבל כי כולן דואגות לבטחונה ; והשאלה היא, באיזו דרך נכונה ויעילה אפשר לקיימו. על רקע זה חובה עלי להציג שתי שאלות לסיעת מפא״י. הראשונה: מדוע באוגוסט 1959 הותר חופש התנועה, מעלות השחר ועד שקיעת החניה, לאזרחים תושבי האזורים הנתונים לממשל הצבאי, במקומות שבמשך קרוב לעשר שנים היתה הכניסה אסורה לאזרחים אלה עשרים וארבע שעות תמימות ביממה ? אם תנועה כזו היתה מסוכנת לבטחון האומה כל-כך הרבה שנים, כיצד פסקה סכנתה באוגוסט. 1959 ? כדי להמחיש את השאלה, אערוך השוואה מסויימת לא של סתיו 1959 עם כל סתיו אחר החל מהקמת המדינה, אלא עם סתיו אחד ויחיד - הלוא הוא של שנת 1958. האם יימצא איש בישראל שיוכל להוכיח על-ידי עובדה כלשהי שיש הבדל כלשהו, מבחינת הבטחון הכללי, בין אוגוסט 1958 לבין אוגוסט 1959? השאלה השניה היא, למה באוגוסט 1959 יכלה כל הסיעה שלבם להצביע בעד העברת הצעת חוק זו לוועדה, ומשום-מה חבריה מתחלחלים לשמע ההצעה להעביר את אותו חוק לוועדה ? אני אינני סבור, אדוני היושב-ראש, שהשאלות הן ריטוריות בלבד. להציג אותן — משמע להשיב עליהן. הרוב המוחלט של חברי הכנסת יודע שעל אף תכלית הבטחון המוצהרת משמש הממשל הצבאי גם מטרות מפלגתיות. אבל אנו יכולים לומר שעובדה זו עצמה לא היתה מספיקה בשבילנו כדי להציע, אחרי תקופת מעבר, לבטל את הממשל הצבאי, לו היינו מוסיפים להיות משוכנעים שבלעדיו אי-אפשר מבחינת בטחון האומה. היינו כמובן מגנים את שימושו לרעה, את שימושו למטרות מפלגתיות, אבל לא היינו מציעים את הדרך לקראת ביטולו. אנו משוכנעים שאפשר במקום הממשל הצבאי, אחרי תקופת מעבר מסויימת, להקים ולקיים ממשל אזרחי יעיל, פקוח-עיניים, שיקיים באותה מידה, לא פחות ואולי אפילו
יותר מן הממשל הצבאי, את כל התביעות הבטחוניות של האומה ושל המרינה. משום כך איננו מציעים להשאיר שום חלל ריק. משום כך אנו מציעים להעביר את הצעת החוק לוועדה, בה יהיה דיון. אם יהיה צורך בחקיקה מיוחדת - ניתן לה יד. אם הצעה זו תתקבל בוועדה, אנו מציעים תקופת מעבר של שישה חדשים, ועל תקופת מעבר זו או אחרת אפשר לדון. כל זה, כדי שבינתיים תוכל המדינה לדון בכל הסדר בטחוני שהוא אפשרי מבחינת האזורים האלה. מאידך גיסא אנו משוכנעים שהחלטה להתקדם לקראת ביטול הממשל הצבאי תעלה את הפרסטיז׳ה הבינלאומית של מדינת ישראל, תגביר את האמון בכוחה הפנימי, תקיים את העקרון המקודש ״משפט אחד יהיה לכם, כגר כאזרח יהיה״, ואף תסתום מקור להסתה ולשיסוי. גם הגורמים האלה הם בלי ספק גורמים חשובים לבטחון האומה והמדינה.
לאחר הצגת הצעות החוק של חברי הכנסת תופיק טובי ופרץ ברנשטיין היו דברי התגובה של ראש הממשלה ונמשך הדיון בכנסת.
... מנחם בגין (תנועת החירות):
אינני מתפלא. היו ימים, לא בעבר הרחוק, כאשר קראתי בעתון מסויים כמעט יום יום דברים שיצאו מפי מנהיגה של מפא״י, שהוא ראש הממשלה : חירות—מק״י ; מק״י—חירות ; כאשר קראתי את הדברים האלה, חשבתי כי זה הוא עתון פורים המנסה, מתור שהוא עויין את מפא״י, לשים לצחוק את מנהיגה. (קריאות מספסלי מפא״י) חבר-הכנסת גוברין, עליך ללמוד אחת ולתמיד : בכנסת אין מונולוגים. מה שמותר מבחינה פארלאמנטרית לדוברה של הממשלה, מותר לדוברה של האופוזיציה. שמע בסבלנות ; שום דבר לא יעזור לך ; שום אובסטרוקציה לא תעזור לך. חשבתי כי זהו עתון פורים עויין למפא״י, המנסה לשים לצחוק את מנהיגה. אבל לא בן, לא היה זה אלא עתון ״דבר״, עתון פועלי ארץ ישראל, הבטאון המרכזי של מפא״י, והוא אשר שם ללעג ולצחוק את מנהיגה של מפא״י. חירות ומק״י יחד ; זיווג מן השמים ; ועלי אדמות -זה השדכן. ואינני צריר לנסות להפריד. אני יכול לומר כי גם הנסיון שנעשה היום מעל במת הכנסת - להעמיד בענין בטחון ישראל, בענין בטחונם של יהודים ובטחונם של ערבים במדינת ישראל, במקום אחד, בשורה אחת, את דוברה של תנועת החירות עם דוברה של המפלגה הקומוניסטית — שם את מי שעשה את הנסיון הזה לצחוק, ללעג, לקלס בעיני כל העם היהודי, לרבות רבים מחברי מפא״י.
(קריאות מספסלי מפא״י)
שנית, קו ההגיון של ראש הממשלה מר בן-גוריון הוא כזה : מי שמציע לבטל, כעבור תקופת מעבר, את הממשל הצבאי ולהקים במקומו את כל הסדרי הבטחון הדרושים, מתעלם מסכנת מהומות או מסכנת הסתננות. מי שמתעלם, לפי דבריו, מסכנת מהומות ומסכנת הסתננות, הוא - אני מצטט את דבריו על-פי סגנונו המצויין, החינוכי המפליא - עיוור, או מיתמם או מוקיון. רציתי איפוא לשאול : לאיזו משלוש הקטיגוריות האלו מכניס אדון בן-גוריון, ראש הממשלה, קודם כל את חברי סיעתו? כי הרי הם באוגוסט 1959 הצביעו בעד הצעה...
עקיבא גוברין (מפא״י):
אתה אומר לא אמת. זו הפעם השלישית שאתה אומר לא אמת. לא הצבענו. בדוק ב״דברי הכנסת״.
מנחם בגין (תנועת החירות):
אבדוק זאת. אם טעיתי, אבקש את סליחתך
עקיבא גוברין (מפא״י):
אתה אומר לא אמת מהרגע הראשון.
מנחם בגין (תנועת החירות):
אם טעיתי, אבקש את סליחתך. אני חוזר ואומר, אובסטרוקציה לא תעשה לי. אני רוצה לשאול: לאיזו משלוש הקטיגוריות הוא מכניס את הרוב המכריע בבית הזה ? שהרי ב-6 באוגוסט היה רוב בכנסת בעד העברת ההצעה הזאת לוועדה מתאימה. לאיזו משלוש הקטיגוריות הוא מכנים את חבריו בקואליציה דאתמול ודהיום? אבל אני חושב שאפשר לוותר על כל
הטענות האלה. אני מניח שכל המנסה לטעון כי יש בישראל אדם נאמן לעמו, המוכן להתעלם אם מסכנת הסתננות ואם מסכנת מהומות, הוא — או תמים או מיתמם, או — לו רציתי ללמוד ממר בן-גוריון סגנון, הייתי מוסיף גם את האפשרות השלישית, — מוקיון. אבל אינני רוצה ללמוד ממנו, לכן לא אומר זאת. איש איננו מתעלם משום סכנות, ולא צריר ללמד אותנו שיש סכנות מבחוץ וסכנות מבית. אני אר חושב שיש מידה של חוסר אחריות לפתוח היום פה לשטן, ולדבר על מהומות פנימיות, כי הרי גם אתם עומדים להקל. וכאשר אתם באוגוסט 1959...
(קריאות מספסלי מפא״י)
אתה כל-כך תמים ותמה, מדוע שאלתי על אוגוסט 1959. באותו תאריר התרתם לערבים מאזורי הממשל הצבאי להתהלך ברוב אזורי הארץ. אינך יודע למה התכוונתי? אוגוסט 1959, משמע חודשים ספורים לפני הבחירות; כאשר אתה התרת לפני הבחירות את התנועה שהיתה אסורה ״מבחינת הסתננות ומבחינת מהומות״ במשך עשר שנים, על סף הבחירות, - לא הבאת בחשבון אפשרות של מהומות? וכשאתה בא להעניק הקלות נוספות, שעוד יבואו, לא תהיינה שום מהומות? אגב, היו מהומות באזורי הממשל הצבאי, ולא צריר לפתוח פה לשטן.
אין אנו מציעים להשאיר שום חלל ויק מבחינת הבטחון, אלא להעביר את הענין לוועדה מתאימה אשר תדון בהתקנת סדרים מתאימים אשר יבואו במקום הממשל הצבאי. ואם אתם מקבלים את הדברים האלה בכנות, הצביעו למען העברת ההצעה לוועדה המתאימה.
... מנחם בגין (תנועת החירות):
מה שכתוב קובע ; לא אני קובע. אם לא קראת את הצעת החוק שלנו - אקרא אותה, ותקשיב בסבלנות. בהצעת החוק שלנו, וכן בהצעת החוק של סיעת הציונים הכלליים, נאמר כי החוק - אם יתקבל בכנסת - ייכנס לתקפו, לפי הצעתנו, כעבור שישה חדשים, ולפי הצעת הציונים הכלליים ב-1 ביולי, מכל מקום כעבור ארבעה חדשים. בהצעת מק״י כתוב שהחוק ייכנס לתקפו כעבור שבועות מספר. אני חושב שיש כאן הבדל מהותי רב, ומשום כך אי-אפשר לחבר הצעות שבתכנן הן שונות, אף-על-פי שכותרתן אחת.
משום כך, ארוני היושב-ראש, אני מבקש להעמיד להצבעה כל הצעת חוק לחוד, על-פי התקנון: מי בעד העברה לוועדה ומי בעד הסרה מסדר-היום, כלומר נגד העברה לוועדה. בהצעות חוק אין שלוש אפשרויות ; יש רק שתיים: להעביר או לא להעביר לוועדה. הגשנו הצעת חוק, ואנו מבקשים להעמיד להצבעה אם יש להעביר אותה לוועדה או לאו.
