הישיבה הארבע-מאות-ושמונה-עשרה של הכנסת השביעית – יום שלישי, ח' ניסן תשל"ג 10 אפריל 1973 – הצעות סיעות גח"ל, הרשימה הקומוניסטית החדשה והמרכז החפשי – להביע אי-אמון לממשלה
גברתי היושבת-ראש, עם כל הכבוד הרשי-נא לי להצטרף לדברי הפתיחה שלך. הנה כי כן, שוב נתגלתה תושיה אדירה וגבורה עילאית; לבחורינו כל הכבוד ותנחומינו מקרב לב לשתי המשפחות ששכלו ואת יקיריהן.
גברתי היושבת-ראש, מורי ורבותי חברי הכנסת. הממשלה קיימה שתי ישיבות - אחת שלא מן המניין בשבת בבוקר ברדיו; שנייה, רגילה, בחדרה ביום יא׳. לפני הממשלה הועלו הצעות מטעם שלושה שרים, בניסוחים שונים, שאחת היתה תכליתן: לאפשר, הלכה למעשה, ליהודים לרכוש קרקעות בכל שטחי וארץ- ישראל. הן הוסרו מעל הפרק משנתברר כי הרוב בממשלה יצביע נגדן.
בקשר עם החלטה חמורה זו הגשנו את הצעותינו להביע אי-אמון בממשלה. קראתי ושמעתי שני פירושים בקשר עם הצעה זו שלנו. האחד: כלום ואינם ידועים לכם יחסי הכוחות הפרלמנטריים? הצעתכם תידחה. ידועים, אבל מי שמשמיע טענה זו מגלה חוסר ידיעה, בוודאי הבנה, בהליכים פרלמנטריים. הצעת יאי- האמון, מעיקרה, תכליתה להסב ,את תשומת-לב האומה לדבר חמור, במעשה או במחדל, של הממשלה. ואכן נפל הדבר החמור הזה בישראל ביום א' האחרון.
ועוד פירוש: ביוני 1967 הוציאו המושלים הצבאיים ביהודה ובשומרון צו, שלפיו אין לרכוש באזורים אלה של הארץ קרקעות ואלא מרשיון הרשות המוסמכת; בימים ההם, ואתם, נציגי גח״ל, השתתפתם בממשלה, מה לכם כי נזעקתם היום ?
גברתי היושבת-ראש, לא תהיה שום התחמקות מאיזו שהיא אחריות. המוסד הציבורי שבו אני מאמין אומר: חבר ממשלה אחראי על כל החלטותיה, פעולותיה ומחדליה כל עוד בגלל אחת או אחד מהם לא הגיש את התפטרותו. לכן אמנם כן, בימים ההם היתה ממשלת ליכוד בישראל, שניים מחברי גח״ל שירתו בה - האחד, ידידי ועמיתי יוסף ספיר ז"ל, איננו עוד, ואני הייתי השני. הצו הוצא בימים ההם. מי שירצה היום או בכל יום אחר ליסרנו שעל אף אותו צו היתה לי הזכות בתקופה היסטורית כבירה לשרת את העם מממשלת ליכוד לאומי, שלוש שנים — מה-1 ביוני 1967 עד ה-4 באוגוסט 1970 - יעשה כן, יבושם לו. אני בפניו אשפיל את וראשי ואקבל מאהבה את דין תוכחתו שממנה בוקע פטריוטיסם עד לב השמיים. ואולם הדיון הוא יעל הצעות במסגרת הצו כפי שהוצא ביוני 1967.
על-פי לשון המשנה יש כאן גס ואיסור וגם היתר. ״אין אלא״ - משמע: כן, ברשיון הרשות המוסמכת. והרשות היא ישראלית, וההצעות שעתידות היו לעמוד בהצבעה לפני הממשלה ביום א', זה תכנן: שתינתן הרשות הלכה למעשה לרכוש ואת הקרקעות ביהודה, בשומרון ובחבל עזה. זה נושא הדיון היום. והממשלה לכך אמרה ״לאו״ מוחלט.
הנימוק הראשון: ספסרות. אני מבקש לשאול את כל חברי הממשלה: מה לכם כי תקטרגו כך על עמכם? מדוע הנפתם ואת הדגל הזה, האדום או השחור? נשער בנפשותינו שבאחת השכונות בניו-יורק, המאוכלסת כולה יהודים - ויש שכונות כאלה בעיר הגדולה - הועלתה הבעיה של רכישת קרקעות, ואחד מחברי העירית היה קם ואומר: אם שם תיפתח אפשרות של רכישת קרקעות - תקום ספסרות. האם לא היו קמים היהודים ומגנים את האיש הזה על אנטישמיות, על השמצת היהודים בהכללה?
אני סובר, גברתי היושבת-ראש, שהאירגון הקרוי "Anti Defamation League " של בני-ברית היה נכנס מיד לפעולה. מה זו "ספסרות בקרקעות", אם אפשר יהיה לרכוש אותן בארץ-ישראל ? היש בכלל פעולה אנושית שתיתכן בלי חריג מבחינת החוק או המוסר ? האין אנשים החותמים על שטרות ואינם פורעים אותם? משום כך יבוטל המושג של שטר ? איזה ואבסורד להשמיע טענה כזאת על ספסרות. הנימוק הזה הוא מביש ומבייש, משפיל ומחפיר. הוא מטמא, הוא מוציא את דיבת ישראל רעה בפני העולם כולו. הניחו לנימוק הזה; למען העם היהודי כולו, כנגד אשמותיהם של הגרועים בשונאיו - על תחזרו עוד עליו.
הנימוק השני: אופציות לשלום. על איזה שלום אתם מדברים? איך אתם מוליכים שולל את העם הזה? איך ואתם רוצים להטעותו? אילו אופציות, לאיזה שלום?
בשלוש השנים האחרונות נעשה ניסוי מובהק לנסות לקרב הסכם עם אויבינו על-ידי הבטחת ויתורים מרחיקים לכת ביותר. כבר הובטחה חלוקת ארץ-ישראל; כבר התחייבה הממשלה בחלוקתה, באוגוסט 1970, כפי שהעידו שר החוץ ושרים אחרים. כבר הועלתה אותה תכנית אבסורדית, שלפיה הצבא שלנו יעמוד על הירדן, ומעל לראשי חיילינו נקפיץ את חוסיין לתוך יהודה ושומרון, עם שוטריו ועם מינהלו ונאפשר לו קשר על-ידי פרוזדור משכם ועד יריחו. כל הוויתורים הללו כבד הובטחו. היכן קירבתם בהם במיקרו- מילימטר הסכם עם האויבים? משיב חוסיין מעל עמודי ה"טיימס״: אני דורש ואת ירושלים המזרחית ושבין החומות, את יהודה ואת שומרון ואת חבל עזה - כמובן עם פרוזדור ביניהם. אין פלא. פרוזדור אחד כבר הובטחה לו; מדוע לא ידרוש אחר, בשטח אחר של ארץ-ישראל ?
סאדאת מה הוא אומר? הכנות לקראת עימות טוטלי עם ישראל. על איזה שלום אתם מדברים בימים אלה נוכח התוצאות של הניסוי המדעי הזה ? נכון שאתם כולכם אומרים: לא נשוב עוד לעולם לקווי ה-4 ביוני 1967; כולכם, ללא יוצא מן הכלל. מה אומרים על כך נציגי הערבים - כולם, ללא יוצא מן הכלל? - אם זה התנאי שלכם, או אם זאת ההכרזה של ישראל - לעולם לא יהיה שום הסכם עם ישראל, לעולם לא יהיה שלום בינינו לבין ישראל. משום העובדות האלה יש וארבעה חברי כנסת המאשימים אתכם שעל-ידי ההודעה הזאת, לאמור: לא נשוב עוד לעולם לקווי ה-4 ביוני 1967 - אתם מונעים שלום.
מאיר וילנר (הרשימה ׳הקומוניסטית החדשה):
נכון.
מנחם בגין (גח"ל):
או, הנה אומר "נכון״. ואנחנו אומרים: לא נכון. האמת היא שאת השלום מונעים אויבינו משום שהם רוצים בכל הנסיגות למען מטרה אחת: כדי שיקל עליהם לפגוע בנו או לחלום על אפשרות של נסיון להפחידנו. זאת המציאות, זוהי האמת.
ואתם מוכנים לעשות את ההסכם על-פי התנאים של חוסיין ? התשובה היא אחת: בשום אופן לא. על- פי התנאים של סאדאת ? אחת התגובה: לאו מוחלט. זאת המציאות. ובכן, על ואיזה שלום אתם מדברים בימים אלה, ועל איזה שער לשלום? צדיקים לא יעברו בו.
איזה קשר קיים בין רכישת קרקעות בארץ-ישראל לבין הסוגיה של שלום, נוכח המציאות הזאת ? עצתי לכם, עם כל הכבוד: אל תוסיפו עוד להטעות את העם בשאלה יסודית כל כך. משאת-נפשנו של כולנו, ללא יוצא מן הכלל: שלום. אין כל קשר בין הבעיה ההיסטורית המוסרית של רכישת קרקע בארץ-ישראל לבין סוגיית השלום.
הזכות: — אמנם כן, גם בממשלה וגם בכנסת דאגו נציגי גח׳׳ל שהעיקר הזה בעמידתנו יצויין ויודגש. בקיץ 1967 פירסמה הממשלה, יחד עם הנהלת ההסתדרות הציונית, קריאה אל העם היהודי: לקום ולעלות לארץ-ישראל. יושבים סביב השולחן הזה שרים שיעידו בי כי לא בהיסח-הדעת כתבנו "ארץ-ישראל"; לא כתבנו "מדינת ישראל" אלא "ארץ-ישראל״, אחר דיון, אחר חילוקי-דעות. לעלות לארץ- ישראל — כן; לרכוש קרקע בארץ-ישראל, לבנות בית בארץ-ישראל, להתנחל בה, בכולה – לא? איזה אבסורד. הרי הדעת אינה סובלת הבדלה כזאת.
באותה קריאה כתבנו: "שוחררה נחלת אבותינו". שוב, לא בהיסח-הדעת הכנסנו את הביטוי הזה. והגברת מאיר, בהציגה בדצמבר 1969 את הממשלה, שבה והשמיעה את המלים האלו באזני כל העם בעולם: ״שוחררה נחלת אבותינו״. בנים אינם זכאים לרכוש בנחלת ואבותיהם קרקע ? אינם יכולים ? ואין והיתר לבנים בנחלת האבות המשוחררת לרכוש קרקע ? הדעת סובלת סתירה כזאת בין הכרזה לבין מעשה? וההכרזה לא היתה במלים ריקות. יש להן תוכן היסטורי אדיר.
ועוד דאגנו ותרמנו. בקווי-היסוד של הממשלה כתבנו: ״הגדרתן של היאחזויות בטחוניות והתנחלויות- קבע על ואדומת המולדת, כפריות ועירוניות". אם יהודי אינו יכול לרכוש קרקע, איך הוא - היחיד עם משפחתו — יתנחל על ואדמת המולדת? ושוב, יעידו בי שרים שהשתתפו יחד עמנו בוועדת הניסוח, שלא בהיסח-הדעת כתבנו "על אדמת המולדת". ובדצמבר 1969 לא התכוון איש לתל-אביב כאשר כתב "ואדמת המולדת", גם לא לפתח-תקווה. כולן אדמת המולדת. אבל כולם הבינו שהכוונה היא לארץ-ישראל, ואדמת המולדת. איסור למעשה לרכוש קרקעות על ואדמת המולדת - האם הדעת סובלת סתירה כזאת ?
הכנסת, ביזמת גח״ל, קיבלה החלטה - על דעת כל הסיעה הזאת, המערך — לאמור: ״זכותו של העם היהודי על ארץ-ישראל אינה ניתנת לעירעור. וזכותו של היהודי לרכוש קרקע בארץ-ישרואל ניתנת לעירעור? כדין מעורערת ? אולי זוהי השאלה העיקרית, הזכות. והרי היא יסוד קיומנו, היא מהות צידקת ענייננו. אם אין לנו זכות על וארץ-ישראל, אנחנו כובשים לא דק ביהודה ושומרון; ואם יש לנו זכות על ארץ- ישראל, אנו שבים, פודים, משחררים גם ביהודה ובשומרון.
אבל ביום הראשון נעשתה התנקשות חמורה ביותר בזכות הזאת. מדוע ? היא נעשתה בידי יהודים, בידי חברי ממשלה יהודית. ועליכם להבין מה מתרחש היום גם ברחבי תבל, גם בשוליים אצלנו. מציגים אותנו כאנשים העושים עוול. הציונות הזאת, אשר בה דבקנו משחר נעורינו, קמה כדי לפדות את וארץ-ישראל, לקיים בה שיווי זכויות לרוב היהודי ולמיעוט הערבי, לתקן את העוול הנורא ביותר שנעשה אי פעם לאומה כלשהי, כפי שנעשה עוול לעם היהודי. והפרדוקס הזה, שקמים דווקה בימים אלה אנשים - ובשוליים גם משלנו - האומרים שאנחנו עושים עוול במקום צדק ובמקום קיום זכות. ובעצם הימים האלה מתפרסמות כותרות בכל רחבי תבל: הממשלה היהודית החליטה שלא יותר ליהודים לרכוש קרקע ביהודה ובשומרון ובעזה. פירוש הדבר עירעור על אותה זכות, כי הרי אין זכות לעם בלי שתהיה זכות לבניו.
מאיר יערי (המערך, עבודה-מפ"ם):
בארץ הזאת יש שני עמים.
מנחם בגין (גח"ל):
מר יערי, קריאת-הביניים שלך מכובדת ומאוד, וברשות היושבת- ראש אשיב עליה. מר יערי, כאשר ועידת ״השומר הצעיר" החליטה בשנת 1927כי יש לרכז את רוב העם היהודי בארץ-ישראל, עליך לזכור ולהזכיר לאיזה מספר יהודים התכוונתם אז ולמה התכוונתם כשכתבתם "ארץ-ישראל".
מאיר יערי (המערך, עבודה-מפ"ם):
לרוב העם היהודי ממולדתו.
מנחם בגין (גח"ל):
אתם אפילו כתבתם אז "בארץ-ישראל ובסביבתה". וכשהזכירו לי את הפיסקה הזאת, אמרתי: אינני אימפריאליסט, ואני בעד ארץ-ישראל.
ואבל אני רוצה להפנות את תשומת-לבך לכך שיש זכות לעם היהודי על ארץ-ישראל מבחינת הבעלות, הריבונות, ויש זכות לבני הלאום הערבי, המוכר על- ידי כולנו, מתוך שיווי זכויות, לחיות בארץ-ישראל, במדינת היהודים. זוהי הציונות, ולציונות הזאת אתם גם הטפתם על-פי אותה החלטה. זהו ההבדל המהותי. איננו רוצים לנשל שום ערבי. כדי שיהודים ירכשו קרקעות ביהודה ושומרון, לא צריך להוציא משם שום ערבי.
אני הייתי מציע, רבותי חברי הכנסת, שאולי פעם אחת נצא כולנו לסיור ביהודה ושומרון, ותראו במו עיניכם ארץ יפה, טובה, בחלקה הרב ריקה, אפורה. היא לא תהיה ריקה כשתהיה מוריקה. מדוע להשאיר אותה בשממותה ? הרי באנו הנה כדי להפרות את שממות הארץ. אחרים השמו, ואנחנו לא נבנה ? לא צריך לנשל שום ערבי. יבואו יהודים ויושיבו את עצמם ואת בני משפחותיהם בארץ-ישראל. מה עוול בכך ?
אבל כשמתנקשים בזכות, כשמערערים אותה, או- אז נוצר רושם גם בקרב צעירים אלה ואחרים; ובכל זאת ביסודה של הציונות יש עוול. בעצם אנחנו קראנו לאחר החלטת הממשלה: לא יהיה עוד עוול. פירוש הדבר שאילו היה מותר ליהודים להתנחל, לרכוש קרקעות ביהודה ושומרון, אכן היה נעשה עוול. ואז מעבירים את ההגבלה הזאת גם על שטחי וארץ-ישראל אחרים. ניזהר מאוד.
קראנו- שמענו שגברת ראש הממשלה שינתה בעניין זה את דעתה. היא התייחסה קודם באהדה להצעות האלה, ואחר כך, בגלל שינוי בעמדתה, היא הודיעה שתצביע נגד ואף תטיל את מלוא משקלה בממשלה כדי שהרוב ידחה את ההצעות. כמובן, ואינני יכול לדעת אם זה כך. אבל הדבר פורסם. אני יכול לומר רק זאת, שלפני חודשים מספר קיבלתי ממקור שאני רשאי להעריך אותו כמהימן, שאכן ראש הממשלה נוטה באהדה להצעות הללו. אם זה כך, אני חושב, גברתי האש הממשלה, שחובתו להסביר היום לנו ולציבור מה הניע אותך לשנות את דעתך. אני חושב שזאת זכותי לפנות ואליך בקריאה זו. זוהי בעיה לאומית ממדרגה ראשונה.
לבסוף, גברתי היושבת- האש, אני מבקש להודיע שהעניין הזה לא יירד מן הפרק ומן הדיון הלאומי. ודאי, כל הבעיה לא היתה קיימת ולא תהיה קיימת אם תתקבל החלטה על-ידי העם ועל-ידי הכנסת, ובהתאם לחוק שכולנו חוקקנוהו, שהממשלה רשאית בצו להחיל את המשפט, השיפוט והמינהל של המדינה על כל שטת של ארץ-ישראל כפי שייקבע בצו. כל הבעיה הזאת לא היתה קיימת אילו היינו מחילים על- פי החוק את המשפט והשיפוט והמינהל של המדינה על כל ארץ-ישראל, כפי שהצענו בקיץ 1967 בממשלה, כפי שהוספנו להציע במצעינו, כפי ששבנו והצענו בכ- נסת. ואת זה נתבע מן העם.
שנית, קיום הלכה למעשה של הסעיף בקווי-היסוד של הממשלה: התנחלות כפרית ועירונית על אדמת המולדת. לא רק להלכה; למעשה, ובכל ארץ-ישראל.
ושלישית — קיום הזכות למעשה של כל יהודי מחוץ-לארץ ובארץ לרכוש קרקע בארץ-ישראל.
הכתוב ואומר: והארץ לא תימכר לצמיתות, כי לי כל הארץ. הפסוק הקדוש הזה חל גם על בני ישראל. ואני מבקש לשאול: האם הוא יחול בכיוון הפוך, ולבני ישראל ואי- אפשר יהיה לרכוש קרקע מארץ- ישראל? ועת- כתוב באותה פרשה: ובכל ארץ אחוזתכם - גאולה תתנו לארץ.
אנו מאמינים כי העם הזה יחליט לתת גאולה לארץ.
בגין מגיש הצעת אי-אמון בממשלה בגין החלטתה להוריד מסדר היום את ההחלטה שתאשר בפועל מכירת קרקעות ביהודה ושומרון. בגין טוען שמטרת ההצעה – לא רק לנסות להפיל את הממשלה,אלא גם להעלות את הנושא לסדר-היום הציבורי. בגין טוען שההחלטה היא למעשה התנקשות בזכות של עם ישראל על ארץ ישראל, והזכות הזאת היא יסוד הציונות. בגין טוען שמכירת הקרקעות ביהודה ושומרון לא יכולה לפגוע בסיכויים לשלום, ולנימוק המדבר על אפשרות הספסרות בקרקעות יש נימה אנטישמית. בגין קורא לממשלה לאשר התנחלות בכל חלקי הארץ או להכיל משפט ישראלי על יהודה ושומרון.
