הישיבה הארבע-מאות-ושבעים-ותשע של הכנסת החמישית – יום רביעי, ב׳ סיון תשכ״ה (2 יוני 1965) – הצעות חוק של חברי כנסת – חוק הגמול למקריב חייו להצלת חיי רעהו, תשכ״ה — 1965

דברי הכנסת
מאת:
מנחם בגין
פורסם בתאריך:
ב' סיון התשכ"ה, 2 ביוני 1965
מתוך:
כרך 43
נושאים:
מורשת ישראל - אהבת חינם. משפט - הצעות חוק. ממשל - כנסת
בגין מגיש הצעת החוק שיסדיר את מעמדם של אזרחים שסיכנו את חייהם למען הצלת חיי אחר.
ציטוטים נבחרים מהמאמר חיפוש חדש

אדוני היושב-ראש. ״אוזר ישראל בגבורה״, ברכה זו ליוותה את העם גם בנדודיו בארצות נכר, גם בימים שבהם אויביו לא רק פגעו בו, אלא אף התעללו בו! לא רק הרגו בו, אלא אף השפילוהו עד דכא. היתה זו גבורה סבילה. אבל יש תמיר לזכור כי היא שהצילה את קיומה של האומה. עד אשר החילונו שבים אל מולדתנו, ועל אדמת המולדת שבה לאומה גם שכינת הגבורה הפעילה. השרשרת מתחדשת, ובימים אלה הצטרף להרוגי המלכות ולעולי הגרדום, ההולכים לקראת המוות למען עמם וארצם בברכה אל העם שלמענו הם מוסרים את נפשם בגבורת נפש אדירה, אלי כהן הי״ד. ומוכנים בנינו בכל יום ובכל שעה, כשייקראו — אין בכך שום ספק — לסכן ואף לתת את נפשם למען יחיד. עם ישראל ויהיה בן חורין בארצו. בגבורה זו קם ישראל, בה הוא חי ובה הוא יוסיף לחיות ולשמור על חירותו, כבודו ועתידו.

היום באתי להציע לכנסת הצעת חוק העומדת לעשות צדק עם גבורה מיוחדת במינה, חוליה בשרשרת הגבורות של עמנו. אדם מוסר נפשו לא בפעולת קרב, לא בשבי האויב, לא בדרך מתא המוות לחדר הגרדום, אלא כדי להציל נפש אחרת. זוהי גבורה עילאית, קדושה ומקודשת. וראינו את החזיון של הגבורה הזאת בימי החורף, בסוף ינואר שנה זו, כאשר שני בנים יקרים לעמנו, זה אחר זה, סיכנו את נפשם ואף הקריבוה מתוך נסיון נואש להציל נפשה של ילדה, אסתר וייצמן ז״ל. יוסף אפריגן עשה את כל המאמצים הניתנים כרי למשות את הילדה מן הנחל הסוחף. לא עלה בידו הדבר, ואז, ללא היסוס, קפץ למים הגורפים כדי לעשות עוד נסיון, ברגע האחרון, להציל את הילדה. הוא נסחף באפיק הגועש ונתן את נפשו. ליד הנחל עמד חייל צעיר, אדמונד דיין, ראה את המתרחש עם הילדה ועם מצילה, ואף הוא לא היסס, ומתוך שיקול המעורר יחס כבוד בלתי-מעורער, הסיר בגדיו ושעונו כדי לנסות להציל גם את הילדה וגם את האיש המבוגר שחש להצלתה. אף הוא נסחף ונגרף ונתן את נפשו.

את שני הבנים היקרים האלה, יוסף אפריגן ואדמונד דיין, עלינו לזכור, ואת המעשה הכביר שלהם עלינו להעמיד לנגד עיני הדור, להנחיל את גבורתם ואת מסירות נפשם לבנינו ולבני בנינו אחרינו. גם בגבורה זו מתחדש ויחיה ישראל.

אבל לאחר מעשה הגבורה וההקרבה הזה התברר שעדיין אין בספר החוקים של מדינת ישראל שום הסדר העשוי להבטיח לאדם כזה את המעמד המיוחד שהוא ראוי לו, לו ולבני משפחתו. התברר שעל פי החוק הקיים אי-אפשר לערוך לחייל כזה, כאדמונד דיין, הלוויה צבאית, משום שהחוק איננו מאפשר זאת. ועוד מתברר שהחוק איננו מאפשר לשאיריו של אדמונד דיין ולשאיריו של יוסף אפריגן לקבל את התגמולים הדרושים להם לקיום בכבוד.

שניהם היו בני עניים. באו מאפריקה הצפונית, התערו בארץ. על אנשים כאלה אפשר להחיל — בשינוי גירסה — את הנאמר ״היזהרו בבני עניים כי מהם תצא תורה" — ״היזהרו בבני עניים כי מהם תעלה גבורה״. ונאה עשה הציבור שנזעק לעזור למשפחות השכולות האלה. אבל, אדוני היושב-ראש, אינני סבור שעזרת הציבור דיה. המדינה צריכה לדאוג לאנשים אלה, לכבודם, ולבני משפחותיהם, שיוכלו להמשיך להתקיים בכבוד.

משום כך כאשר שמענו שהחוק איננו מאפשר זאת, לא כלפי אלה שהקריבו חייהם למען הצלת נפש בישראל ולא כלפי בני משפחותיהם, נזכרנו שבימי נעורינו היו אומרים, כפי שידוע לכבוד היושב-ראש, ״דורה לקס סד לקס״, אבל בהקשר זה יש יסוד לתרגם את המלה ״דורה״ לא רק מלטינית, ודי לחכימא ברמיזא. לדעתי אין לסבול מצב כזה. יש לחוקק חוק שיאפשר מתן כבוד לאנשים כאלה ומתן קיום בכבוד לבני משפחתם.

משום כך יש לי הכבוד להגיש את הצעת החוק הבאה: ״1. חייל שהקריב את חייו כדי להציל אדם מסכנת קיפוח החיים — דינו, לכל דבר, כדין חייל שנספה במער- כה״. אם סעיף זה יתקבל, והלוואי ולא נזדקק להפעלתו של חוק זה, ואם יהיה צורך בו, הרי הן מבחינת החייל עצמו, שכך הקריב חייו, והן מבחינת שאיריו — יהיה דינו, לכל דבר, כדין חייל שנספה במערכה. תהיה הלוויה צבאית. יחי- דת צבא תדגל נשקה לכבודו, כפי שזה צריך להיות, ושאיריו יקבלו את כל התגמולים הניתנים לבני משפחתו של חייל שנפל בקרב. ״

"2. מי שאינו חייל והקריב את חייו כדי להציל אדם מסכנת קיפוח החיים — דין בני משפחתו, לצורך תגמולים ושיקום, כדין בני המשפחה של חייל שנספה במלחמה״. לאדם שאינו חייל לא תיערך הלוויה צבאית, אבל דין בני משפחתו חייב להיות כדין בני משפחתו של חייל שנפל במערכה. משום שגם האיש הזה, שאיננו בשורות הצבא, הקריב את נפשו, בהיותו אזרח, כאילו היה חייל במערכה, למען הצל חיי רעהו. ודאי יש גם אפשרות, שאנשים המשליכים את נפשם מנגר למען הצלת חיי ריע, לא ימותו, ובעזרת ה׳ ייצאו בריאים ושלמים. אבל אם חס וחלילה תהיה כתוצאה ממצב זה הנכות מנת חלקם, גם לכך צריך החוק לדאוג. ואם ההצעה תועבר לוועדה, ודאי אסכים שסעיף נוסף יתקבל בה ביחס לאפשרות של נכות במקרים מיוחדים כאלה. אבל עצם ההצעה האומרת, שיש לתת את הכבוד הראוי מטעם המדינה לאדם שכך נהג מתוך אהבת הזולת שאין לה שי- עור׳ וכן להבטיח קיומם בכבוד של בני משפחתו — בוודאי ראויה לדיון בכנסת.

על כן, אדוני היושב-ראש, הריני מתכבד לבקש את הכנסת להעביר הצעת חוק זו לוועדה המתאימה. השתמשתי בהצעתי במונחים שנלקחו מהחוקים הקיימים — חוק מש- פחות חיילים שנספו במערכה, 1950, וחוק הנכים (תגמולים ושיקום), 1949, כפי שתוקן בשנת 1950 — למען יהא המצב החוקי ברור לחלוטין.