הישיבה הארבע-מאות-ועשרים-ואחת של הכנסת החמישית – יום שלישי, י׳ טבת תשכ״ה (15 דצמבר 1964) – הודעת ראש הממשלה על התפטרותו – דיון

אדוני היושב-ראש. בימים אחרים ובתנאים שונים אמר צ׳רצ׳יל: אדם אחד, ואחד בלבד, אחראי למה שאירע. מתוך ידיעת ההבדל, אך ללא שינוי גירסה, אפשר להחיל דברים אלה על המשבר הממשלתי בישראל. אבן, אדם אחד, ואחד בלבד, אחראי לו. אדם זה מופיע כלוחם לאמת. ותיטיב לעשות הכנ- סת אם תתבונן, בשעה זו, איך האמת נעשתה בידיו בדור משחק; רוצה משלחו, רוצה מחזירו, רוצה מטילו לרקיע, רוצה מפילו ארצה.

חבר-הכנסת בן-גוריון חזר לראשות הממשלה ולמשרד הבטחון בשנת 1955, לאחר הבחירות לכנסת השלישית. הוא ידע על המאורע הטרגי משנת 1954 שבזדון-לבב ובכוונה תחילה נקרא, למען הטעיית הציבור: ״עסק ביש״. הוא קרא את המימצאים של ועדת אולשן-דורי, שהגיעה לתיקו. במשך חמש שנים תמימות לא עשה דבר וחצי דבר, כדי להגיע לחקר האמת. הוא יכול היה להקים ועדת-חקירה מורכבת משופטים, מאזרחים לא משפטנים ; יכול היה להקים ועדת-חקירה על-פי חוק השיפוט הצבאי; יכול היה לתת לוועדות האלה כתב- סמכות לברר מי נתן את ההוראה ומי לא נתן אותה; מה קרה ומי אחראי למה שקרה. הוא הסתפק בתיקו. לוחם אמת מוזר מאד, הסומך על תשבי שיבוא ויתרץ קושיות ובעיות.

בשנת 1960 נמסר על-ידי שופט בית-המשפט המחוזי בירושלים, מר הלוי, מימצא בעל חשיבות משפטית ומוסרית רבה, לאמור: כי האיש המכונה ״האדם השלישי״, קצין לשעבר בצבאנו, הופיע לפני ועדת אולשן-דורי, ובהודיעו, כי שר הבטחון בשנת 1954 נתן את ההוראה הידועה, מסר עדות שקר.

המימצא הזה לא היה לפני ועדת אולשן-דורי. בדלית ברירה, מאחר שהועלתה אשמה, כי האדם השלישי לא פעל על דעת עצמו, אלא הממונה עליו הדיחו לעדות הכזב, בידיעתו של הממונה על הממונה, במלים אחרות: נעשה קשר פלילי בין שלושה קצינים, כדי לטפול אשמת-שווא על שר הבטחון דאז — נתמנתה ועדת כהן המורכבת משני אלופי-משנה ומשופט בית-המשפט העליון, אשר לצורך החקירה ניתנה לו דרגת אלוף-משנה בצבא ישראל. ועדה זו קבעה כי אכן היה קשר, נמסרה עדות כזב והיתה הדחה למסירתה. המימצאים של ועדת כהן נמסרו לשר הבטחון. הוא קרא בהם ומסרם ליועץ המשפטי דאז לחוות-דעת. אבל בימים ההם, לאחר ששר הבטחון, לוחם האמת שלנו, קרא את הדין-וחשבון של ועדת כהן, הוא הלך למרכז מפלגתו ואמר את הדברים הבאים : ״אני מסופק אם אפשר לגלות את האמת באשר לפנינו שניים; כל אדם שווה בפני האמת״. ולהלן: ״אני לא הייתי דורש חקירה מחרש מאחר שהשניים — כלומר אולשן ודורי — הגיעו למבוי סתום״.

צאו וראו, מורי ורבותי חברי הכנסת, כאשר ישנו מבוי סתום, אין לוחם האמת בכלל דורש את חקר האמת. הוא מסתפק בסימן השאלה האפל המרחף על שר הבטחון לשעבר. כאשר נמסרו לידיו המימצאים על קשר לעדות שקר והדחה למסירתה, לוחם האמת שלנו טוען שבפני האמת כולם שווים. אבל אדם שמסר עדות שקר, אדם שהדיח למסירתה — אינו שווה בפני האמת לאדם שלא עשה כדברים האלה. את זה יאמר כל בר-בי-רב, לא רק כל משפטן.

בימים ההם הובאה הבעיה לפני ועדת החוץ והבטחון של הכנסת. הופיעו לפניה שר הבטחון מר בן-גוריון, שר הבטחון משנת 1954 מר לבון — החלה חקירה ודרישה. אך לוחם האמת שלנו החליט בכל האמצעים להוציא את בירור הבעיה מוועדת החוץ והבטחון. הפריעה לו שם האופוזיציה, ולשם הוצאת הענין מוועדת החוץ והבטחון — ורק לשם כך — הוקמה ועדה של שבעה שרים. כאשר הוקמה, לא התפטר לוחם האמת שלנו מן הממשלה כמחאה על כך שקמה ועדה של חברי ממשלה ועליה לברר ענין שהוא בריב בין שני אנשים.

גדעון בן-ישראל (מפא״י):

אינך מדייק.

מנחם בגין (תנועת החירות):

מר בן-ישראל, עוד היום תינתנה לך הרבה הזדמנויות להגן על מר בן-גוריון — והלוואי ותצליח. מה שאמרתי הוא בדיוק כך. יושבים פה חברי ממשלה, וחברי ועדת השבעה. ואתה אל תתבע ממני את עלבונה של ועדת השבעה. אחד מחבריה הוא איש היושב במרכז השולחן הזה, אני לא נתתי בו אמון להיות ראש ממשלה בישראל — אתה נתת בו את האמון הזה.

הוקמה ועדת השבעה. אחרי חקירה ממושכת באה היא לידי המסקנה ששר הבטחון מר לבון לא נתן את ההוראה. מאז פרץ הפאנדמוניום בישראל. מדינתנו לא נחה ולא שקטה ; אין לה לא יום ולא לילה ; כביכול — למען חקר האמת.

עד אשר הגענו ליום הגדול וההיסטורי בו שר המשפטים, יחד עם היועץ המשפטי, ניאותו לקבל בבית פרטי את אחד ממאה ועשרים חברי הכנסת, אדם הקורא לעצמו בענוותנות בלתי-משוערת אזרח פשוט, והוא הגיש לפניהם מחקר ״היסטורי עובדתי״ לפי לשונו המשפטית-ספרותית של היועץ המשפטי שלנו. המחקר הזה, שבעיקרו נכתב על-ידי מר אשד, על-פי פקודתו של שר הבטחון לשעבר, קובץ במשך שנים מספר. לפני מר אשד נפתחו כל התיקים, כל הארכיונים. מוסד אחד — נתגלה לנו — סירב לפתוח לפניו את התיקים הכמוסים, אבל כאשר הממונה על אותו מוסד הוחלף — גם בו כל הדלתות נפתחו לפני מר אשד. עכשיו, אדוני היושב-ראש, אנחנו יכולים להבין מה היתה הסיבה הנוספת ל״התפוטרותו״ של הממונה על שירותי הבטחון, בנוסף על הידיעות המוסמכות שהוא המציא, בניגוד לרצונו של מי שהוא, על פעולתם של המדענים הגרמניים במצרים.

מר אשד נצטווה לבקש ולחפש, לנבור, לחפור ולחתור, והוא הגיש מסמך של מאות עמודים. אבל תופעה אחת מעניינת מאד: במסמך רב-העמודים שלו אין אפילו פתק אחד על הפגישה בין ראש המטה הכללי של צבאנו בשנת 1954 עם ״האדם השלישי״ בטרם לכתו של זה האחרון אל ועדת אולשן- דורי למסור את עדית הכזב שלו. אנחנו מצאנו את העובדה לענין הפגישה ההיא במימצאים הרשמיים של ועדת כהן, ומאז ביקשנו את מר דיין להסביר לנו — והרי הוא בעד חקר האמת וועדת חקירה הקרויה ״משפטית״ בלשונם של כל אלה שמושג אין להם על חוק ומשפט — מדוע נפגשת עם האדם השלישי על אף ההבדלים העצומים בדרגות הפיקוד והאחריות, מה אמר לך, מה אמרת לו? באחד הימים הודיע ראש המטה הכללי דאז : ״נפגשתי עם האדם השלישי בלשכת ראש המטה הכללי ובנוכחות השליש שלי, אבל לעת עתה לא קיבלתי משר הבטחון רשות לגלות מן הארכיונים מה נאמר בינינו״. מאז אמר מר דיין ״שלעת עתה״ לא קיבל את הרשות, חלפו קרוב לארבע שנים. בינתיים גם נתחלפו שרי הבטחון. אני מוכן לשאול את מר אשכול אם בשנים האחרונות פנה אליו שר החקלאות לשעבר וביקש ממנו רשות להוציא מן הארכיונים את המסמך המכיל מה נאמר בינו ובין האדם השלישי. ומר אשד, אשר חיפש את כל המסמכים ונפתחו לפניו כל הכספות, בכל החיבור שלו לא הכניס אפילו סימן, אפילו מלה, אפילו שורה אחת על המקרה המוזר והחמור הזה: איך קצין נפגש עם המפקד העליון של הכוחות המזויינים במדינת ישראל ולאחר מכן מוכח מעל כס המשפט שקצין זה, בהשפעת הממונה עליו — הוא הקצין הבכיר — מסר עדות שקר. אבל כאשר החיבור של מר אשד, עם מה שהוא מכיל ועם מה שחסר בו, הגיע לידיו של היועץ המשפטי לממשלה, הרי הוא, היועץ המשפטי, קבע את העובדה הבאה: ״נמצא שמטרת עבודתו של מר אשד היא להוכיח, לפחות לכאורה, כי קיימות הוכחות למכביר... שיש בהן כדי לערער את מסקנות ועדת השבעה״. ולדעתי — כך מפטיר היועץ המשפטי — הוא, מר אשד, הצליח להשיג את המטרה הנ״ל.

אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים. יש לי הכבוד להיות חבר ועדת החוקה, חוק ומשפט זה חמש-עשרה שנים תמימות, וחייב אני לומר, כי בכל השנים ההן עוד לא עבר בנפשי זעזוע כזה, מבחינת העלבון למושג של משפט, חוק וצדק והמשרה של היועץ המשפטי לממשלה, בזעזוע שהיה מנת-חלקי בקוראי את המשפט-המשפח הזה.

מר אשד קיבל פקודה משולחו לערער את מסקנותיה של ועדת השבעה. הוא הגיש מחקר ״היסטורי-עובדתי״, והיועץ המשפטי נחפז לומר שאכן הצליח מר אשד לערער את המסקנות של ועדה של שבער, חברי ממשלה , ואת הקביעה הזאת הוא מכניס לחוות-הדעת המשפטית שלו במרחק של 22 שורות בדיוק מקביעה אחרת, לאמור : בענינים אלה הכלל העיקרי הוא — ״יישמע גם הצד השני״.

מר אשד קם כקטיגור להאשים את ועדת השבעה במסקנה, שלא היה לה יסוד, בעיוות-דין. על-ידי כך נעשתה ועדת השבעה נאשמת או נתבעת. היועץ המשפטי צריך ״לפסוק״, לחוות את דעתו. הוא קורא את המסמך של מר אשד. איננו ממציא אפילו שורה אחת מועתקת מן המסמך הזה לנאשמים, לנתבעים, ליושב-ראש ועדת השבעה, לחברי הוועדה.

גדעון בן-ישראל (מפא׳יי):

תהיה חקירה ויתבררו הדברים. אתה רוצה שהוא יפעל כוועדת חקירה ?

ישראל ברזילי (מפ״ם):

אבל הוא הוציא פסק-דין.

מנחם בגין (תנועת החירות):

חבר-הכנסת בן-ישראל, שמעתי שלמדת משפטים, אבל כנראה היית תלמיד לא-טוב בפקולטה. שר-התחבורה י. בר-יהודה:

הוא גם חקר אם אין זיופים ?

היו״ר ק. לוז:

 חברי הכנסת, אני מבקש להפסיק את הקריאות.

גדעון בן-ישראל (מפא״י):

מדוע תמיר הגנה טוטאלית על חבר-הכנסת בגין וגערות עלי?

היו״ר ק. לוז :

סלח נא, לא אשיב לך על הדברים האלה.

מנחם בגין (תנועת החירות):

בפעם הראשונה שמעתי שיש לי פרוטקציה במדינת ישראל, ואתה מסכן שכמותך. אבל אני מבקש את שולחן הממשלה לא לעזור לי ולא להפריע לי.

היועץ המשפטי איננו שולח אפילו שורה אחת מן המימצאים-כביכול של מר אשד לוועדת השבעה, אלא הוא קרא את המחקר ההיסטורי-העובדתי והוא מסיק מסקנה : מר אשד הצליח לערער את מסקנותיה של ועדת השבעה.

היועץ המשפטי מוסיף להסביר מדוע צריך היד׳/ אם הממשלה תחליט על כך, להקים ועדת חקירה כדי להגיע — אם דורשים את זאת — עד לידיעת האמת. והוא אומר : אחת המטרות של חקירת האמת תהיה ״להסיר מצה״ל את הכתם שהוטל עליו בעקיפין עקב מסקנות ועדת השבעה, שהנה קרה בצה״ל כי פעולה צבאית בעלת משמעות מדינית עליונה, ואשר עלתה בחיי אדם, בוצעה ללא הוראה וללא ידיעת הממשלה או שר הבטחון״.

היוצא מדברים אלה הוא, שאם תיחקר האמת, ואם יתברר שמסקנותיה של ועדת השבעה לא היה להן יסוד, לאמור ששר הבטחון לבון נתן את ההוראה, או-אז יוסר הכתם מצה״ל שהוא לא ביצע בלי הוראה מוסמכת את הפעולה המדינית החשובה ההיא.

איזה כתם על צה״ל ? מאימתי עשה את עצמו היועץ המשפטי מומחה לכבוד צבאי ? קצינים חייבים בנאמנות. אנו מחבבים ומכבדים אותם, ויש ביניהם שאנו מעריצים אותם. אבל אם אחד מקציני צבאנו יחטא ויפשע, חטאו ופשעו לא על צבאנו. אינם מטילים שום כתם על צבא ישראל. בלעדי תודעה זו אנא נגיע ? גם ד״ר ישראל בר היה קצין בכיר בצבא ישראל. הוא היה יוצא ונכנס במשרד הבטחון. הוא היה ההיסטוריון הרשמי. הוא הופקד על חקר האמת ההיסטורית בדרך בין ירושלים לתל-אביב. הוא הוכר בבית-המשפט כמרגל ובוגד. אין זה כתם על צה״ל. זה כתם על הבוגד, ואולי על אלה, אשר על אף האזהרות, הוסיפו לתת בו אמון. והאזהרות היו מוסמכות ביותר, מפיו של הממונה על שירותי הבטחון.

מנסים בחוות-דעת משפטית להסביר לנו שוועדת השבעה הטילה כתם על צה״ל. הם באו לידי המסקנה ששר הבטחון לא נתן את ההוראה; עדיין לא קבעו מי נתן אותה. ואפילו נניח שהמסקנה הנוספת היא שהקצין הבכיר פעל על דעת עצמו — זה עדיין לא הוכח בשום מקום, גם לא על-פי המימצאים של ועדת השבעה, — הזה כתם על צה״ל ? והיועץ המשפטי יאמר זאת בלובשו איצטלה של אדם הממונה על עשיית דין-צדק בישראל ?

לבסוף מגיע היועץ המשפטי להחלטת הממשלה ולהחלטת הכנסת שאישרה אותה. הוא אומר שלהחלטת הממשלה יש בפי רבים, בטעות, ״הילה של אישור פרלמנטרי״. הילה. עד עכשיו סברנו שהיועץ המשפטי צריך לקבוע עילה , עתה נמצאנו למדים שהוא צריך להחליט אם יש הילה. ואיך הוא מתעלל בתהילה ? אבל לפני שנגיע לחוות-הדעת הזאת של היועץ המשפטי, אספר לכנסת — אני בטוח שמלב רבים נשכחו הדברים — את תולדותיה של החלטת הכנסת, מיום 24 ביולי 1961. באחד הימים ההם נשאל שר הבטחון דאז, מדוע לא פרסם בצבא את המימצא של ועדת השבעה שאושר על-ידי הממשלה כולה, לפיו שר הבטחון משנת 1954 לא נתן את ההוראה. השאלה הזאת נומקה בעובדה שבשעתו פרסם ראש המטה הכללי של הצבא הודעה ששר הבטחון, מר לבון, נתן את ההוראה. תשובתו של שר הבטחון מר בן-גוריון היתה : אני לא פרסמתי את ההחלטה הזאת ולא אפרסם אותה, משום שההחלטה הזאת בטלה ומבוטלת ולא קיימת. שאלו אותו : מדוע ? ואז אמר : הממשלה אישרה את המימצא של ועדת השבעה, אבל אני פיטרתי הממשלה, ומשפיטרתי הממשלה — בוטלה החלטתה. כאשר כך הורם הגרזן על החלטת ממשלה שכביכול מתבטלת על-ידי התפטרותו של ראש הממשלה, נתכנסה הכנסת למושב מיוחד בימי הפגרה וקיבלה את ההחלטה הבאה : ״א) הכנסת קובעת כי התפטרות הממשלה והתפטרות ראש הממשלה אינן מבטלות את החלטות הממשלה. ב) בהתאם לכך, החלטת הממשלה על מסקנות ועדת השבעה, מיום 25 בספטמבר 1960, אשר נמסרה לוועדת החוץ והבטחון ביום 18 בינואר 1961, שרירה וקיימת״.

בא היועץ המשפטי ואומר : על אף החלטה זו של הכנסת, יכולה הממשלה בעצמה, בלי לשאול את בית-הנבחרים, להחליט להקים את ועדת החקירה שעליה המליץ שר המשפטים בהם- תמכו על חוות-דעתו של היועץ המשפטי.

עכשיו אקרא את המלצתו העיקרית של שר המשפטים. הוא אומר: ״לכן סבורה הממשלה כי יש מקום למנות ועדת חקירה לפי פקודת ועדות חקירה, 1921, כדי לקיים חקירה שלמה, מקיפה וממצה״ — מעולם לא ידעתי שמר דב יוסף יודע כל-כך הרבה שמות נרדפים בעברית — ״בכל הענין של עסק הביש ולקבוע מי היה האחראי לו, ואם שר הבטחון דאז או מי שהוא אחר נתן או לא נתן הוראה לביצועו״...

המלצה זו של שר המשפטים מה היא אומרת? להודיע, כי מסקנותיה של ועדת השבעה, שאושרה על-ידי הממשלה, שהחלטתה נרשמה על-ידי ועדת החוץ והבטחון של הכנסת ואושרה בכנסת, אינן קיימות עוד ; והראיה — ועדת החקירה, שתוקם בהמלצתו, תחקור אם שר הבטחון דאז, מר לבון, נתן או לא נתן את ההוראה. והרי ועדת השבעה קבעה, שמר לבון לא נתן את ההוראה, ואת המימצא הזה אישרה הממשלה, ואת החלטת הממשלה הזאת אישרה הכנסת.

אם כך, איך תהיה החלטת הממשלה שרירה וקיימת ? אם ההמלצה של שר המשפטים, בהסתמכו על חוות-הדעת של היועץ המשפטי, מבטלת מכללא, implicite, את המימצא הזה של ועדת השבעה, הרי החלטת הממשלה איננה קיימת עוד; והרי הכנסת קבעה שהחלטת הממשלה שרירה וקיימת. יוצא שהיועץ המשפטי הרים גרזן על מעמדו של בית-הנבחרים בישראל כפי ששר הבטחון וראש הממשלה בשנת 1961 הרים גרזנו על סמכותה של הממשלה לקבל החלטות. וסבור אני, אדוני היושב-ראש, שהכנסת לא תוכל לעבור לסדר-היום על התנקשות זו.

שמעתי ששר המשפטים לשעבר, יושב-ראש ועדת השבעה — אינני בטוח אם זה נכון — התבטא שבחוות-הדעת של היועץ המשפטי — אני מצטט — ״ישנה חוצפה ציבורית״ ; יש משהו אפילו גרוע מזה. יש בה התנקשות בריבונותו של בית-הנבחרים בישראל בתוך ״הילה״ של חוות-דעת משפטית כביכול. הממשלה איננה יכולה לבטל באיזו צורה שהיא, במישרין או בעקיפין, במפורש או מכללא, את המימצא של ועדת השבעה, לא משום שהממשלה החליטה על כך, אלא משום שהכנסת החליטה על כך. וחברי הממשלה כולם, אדוני היושב-ראש, מתחייבים בפני הכנסת לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה ולקיים את החלטות הכנסת. הממשלה מורכבת מראש הממשלה וממספר שרים, כל אחד מהם מוסר מעל במה זו התחייבות זו. פירוש הדבר שכולם יחד מתחייבים לקיים את החלטות הכנסת. והחלטת הכנסת אמרה — ביום 24 ביולי 1961 — כי החלטת הממשלה המאשרת את מסקנותיה של ועדת השבעה שרירה וקיימת, ועליהם לקיים את החלטת הכנסת הזאת. אם תרצו לשנותה, יש לכם אפשרות. אם ירצה מישהו לשנותה — עליו לבוא לכנסת ולבקש שהכנסת תשנה את החלטתה או תבטלה. אם מר בן-גוריון, לוחם האמת וחוקרה, רוצה בדרך הנאותה הזאת, החוקית הזאת, האזרחית הזאת, הפרלמנטרית-ממלכתית הזאת, למה. צריך הוא לבוא בתורת חבר כנסת רק למרכז מפא״י שממנו התפטר? הרי יכול הוא לבוא בתורת חבר כנסת לבית הזה ולהציע הצעה לבטל את אותה ההחלטה שהזכרתיה.

היועץ המשפטי, לדעתי, חייב להסיק מסקנה בכבוד, וביזמתו הוא, מן העובדה שחוות-הדעת שלו נדחית למעשה על-ידי הרוב בכנסת, הרוב המכריע בכנסת. לא ייתכן שיהיה יועץ משפטי שיביע...

שר-המשפטים ד. יוסף:

הוא לא יעץ מה שאתה רוצה לשמוע בחוות-הדעת.

מנחם בגין (תנועת החירות):

אדוני שר המשפטים, מה הרוגז הזה פתאום ? אתה חושב שרק אתה יכול לתת עצות ליועץ המשפטי? אני פה עומד על במה זו כחבר כנסת, כאחד מנבחרי האומה, ומאשים את היועץ המשפטי בחוות-דעת פוגעת ביסודות הצדק והמשפט והחוק, פוגעת במעמדו הריבוני של בית-הנבחרים בישראל, ואני קורא לו, עם כל הכבוד, להסיק מסקנה מעובדה זו. אם לא יסיקנה, זה ענינו, אבל לא אתה, אדוני שר המשפטים, תוכל למנוע אותי מלהביע דעה זו.

יוסף פישר (מפא״י):

היועץ המשפטי אינו יכול לענות לך מעל במה זו.

מנחם בגין (תנועת החירות):

מר פישר, כבר שמעתי את הטענה הדליקאטית הזאת. יואיל נא היועץ המשפטי לא לקבוע הלכות ביחס לכנסת, אז לא נתווכח עמו מעל במת הכנסת.

יוסף פישר (מפא״י) :

תגיש לו בכתב, כמו שהוא הגיש בכתב.

מנחם בגין (תנועת החירות):

אדוני היושב-ראש, ראש הממשלה התפטר, הוא נדחק להתפטרותו על-ידי הסתה שלא ראינו כמותה בישראל. אומר את הדברים במלוא גילוי-הלב : מר אשכול

גדעון בן-ישראל (מפא״י):

אתה מדבר על הסתה ?

מנחם בגין (תנועת החירות):

מר אשכול, אני פונה אליך ולממשלתך. אנחנו חושבים שהממשלה שהקימות ועמדת בראשה, ממשלה רעה היא. אבל אדרבא, אני שואל את החברים היושבים על הספסלים האלה : האם אי-פעם שמעתם מפי או מפי אחד מידידי המשרתים באופוזיציה חריפה ובלתי-מתפשרת, כלפי ראש הממשלה את המלים האלה : ״מעוות דין, אתה תפסיק ותשתוק״ ?

גדעון בן-ישראל (מפא״י):

אבל אבנים על הכנסת היו.

(חבר- הכנסת י. שופמן קורא קריאת- ביניים)

גדעון בן-ישראל (מפא״י):

אתה לוקח מונופול על האמת ? י

שראל ברזילי (מפ״ם):

המונופול הוא רק של אחד.

מנחם בגין (תנועת החירות):

המלים הללו נשמעו מפי ראש הממשלה לשעבר, ואני אגיד איך הגענו לכך. חז״ל אמרו: מיום שגבר אגרופה של חנופה, נתעוותו הדינין ונתקלקלו המעשים.

המסקנה העיקרית שיהיה עליכם להסיק היא לשים קץ לאותה חנופה ביזנטינית          --

גדעון בן-ישראל (מפא״י):

אתם מדברים על חנופה ? אתם, שהנכם בעלי פולחן המנהיגות, מעיזים לדבר על זה ? אתם הרי יצרתם את פולחן המנהיג וכל יתר הביטויים, ואתם עוד מדברים על זה ? איזו צביעות!

מנחם בגין (תנועת החירות):

שחגגה חגיגות איומות בישראל, ומשום כך יכולנו לשמוע שאלה רטורית כזאת: מדוע אין חברי ועדת השבעה מוכנים לטהר את שמם ?

יוצא ששמם הוכתם על-ידם, משום שכך קבע לוחם אמת מסויים, והם חייבים לרצות לנקות את עצמם. והוא תמה ואינו מבין מדוע אינם מוכנים לטהר את שמם.

התפטרת, מר אשכול. אומרים שבשבוע הבא תנסה להקים ממשלה מחודשת, אולי בשינויים פרסונליים קלים במשרד הפיתוח והשיכון ובמשרד המשפטים. אולי תצליח. אבל, אדוני ראש הממשלה, אני רוצה לומר לך : אפילו תקים ממשלה כזאת מחודשת, לא תוכלו עוד לנהל את עניני המדינה כהלכה. קודם כל, מי שהכריח אותך ללכת אל הנשיא, לא יניח לך. אכל לא זה העיקר. העיקר הוא שהיינו למשל ולשנינה ; העיקר הוא שבתפוצות הגולה אפלה. אחינו אינם מבינים מה מתרחש במדינה הזאת, מדינת חלומם, שאיפתם ואהבתם ; העיקר שהייתם צריכים לקרוא בחזרה את סגן ראש הממשלה משליחות ממלכתית אחראית ביותר, והוא נאלץ להפסיק שיחותיו עם שרי חוץ כדי לשוב הנה לטפל ב״פר- שה״: העיקר שסגן שר הבטחון נאלץ לרוץ ממקום חשוב מאד כדי להשתתף בהכרעה. הכל בגלל ה״פרשה׳י.

מפלגתכם, שהרכיבה את הממשלה, חולה. המחלה איננהחיצונית. היא פנימית, אורגנית. לא תוכלו עוד לנהל אתעניני המדינה. לכן, המוצא היחידי והדמוקרטי הוא שנחליט,אדוני היושב-ראש, כי הכנסת החמישית מתפזרת, כולנו נצאאל עמנו, והוא יאמר את דברו.