הישיבה הארבע-מאות-וחמש של הכנסת החמישית – יום שני, ד׳ כסלו תשכ״ה (9 נובמבר 1964)- התפטרות השר דיין מהממשלה ; צירופו של מר גבתי לממשלה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה. היאות שר החקלאות לשעבר להסביר לנו את פירוש מלותיו הדלפיות — העדר הזדהות עם ראש הממשלה. על אף העדרו בתחילת הדיון הזה, אני קורא לו לעשות כן. זוהי זכותו על-פי הכללים של הנוהל הקבועים בסעיף 49 לתקנון הכנסת. תמהני אם אין זו חובתו על-פי הכללים הבלתי-כתובים של התנהגות ציבורית.
בשפת עבר פשוטה העדר הזדהות, פירושו — חילוקי דעות, ואם שמעון אומר שיש לו חילוקי דעות עם ראובן או עם לוי, אין הוא בא להכריז בי דעותיו של זולתו נכונות, להיפך. יוצא איפוא שמר דיין על-ידי הודעתו הסתמית...
ראש-הממשלה ל. אשכול:
אינך מאמין בעניוות ? יש גם עניוות בעולם.
מנחם בגין (תנועת החירות):
מעולם לא הכחשתי את קיומה. ברגע זה אני רוצה לדעת מה הוא חשב בהודעתו המפורסמת.
חילוקי דעות אלה, מאחר שמר דיין קבע את קיומם, פירושם כי אינו מקבל את דעותיו של ראש הממשלה על הדרך בה צריך לנהל את עניני המדינה, וכך אנו מגיעים מהעדר הזדהות לחוסר אמון.
ואם, אדוני היושב-ראש, חבר ממשלה הנמנה עם הסיעה שגם ראש הממשלה הוא שליחה, מביע אי-אמון בממשלה, בדרכה, בניהול עניני המדינה על-ידה, לאו מילתא זוטרתא היא. התפטרותו של שר החקלאות לשעבר מחברותו בממשלה ומתפקידו, היא אחד הסימנים לחולי של ממשלה, שנגרם על-ידי החולי של הסיעה המרכזית בה. אולי אינו ניתן לאיבחון מדוייק, בלעז קוראים לחולי כזה malaise. הוא מחליש, מתיש, משתק, וכך קרה עם סיעת המיעוט הראשונה בכנסת, שהיא סיעת הרוב המכריע בממש- לה. עוד אביא היום סימנים אחרים לאותו חולי, בנוסף על התפטרותו של חבר-הכנסת דיין.
נעשה נסיון לדיאגנוזה שלו. הוא היה דווקא ידידותי. נאמר: תש כוחה של מפא״י, אבל כאשר בא אדם, המיטיב לדעת מן הידיד הזה של מפא״י את המתרחש בקרבה, לעמוד על הגדרה מעין מדעית זו, הוא ערך אבחנה בין כוח פיסי לבין כוח מוסרי. וכך אמר : ״אך כאשר אין אנו מדברים על כוח במובן הפיסי של מושג זה אלא אנו מדברים על כוח בחינת עתודה של סמכות, של תודעת האחריות, של טוהר מידות — הרי בראש מורד ובלב דווי יש לומר, כי אמנם תש כוחה של מפא״י״. אלה דבריו של פרופסור נתן רוטנשטרייך.
הוא גם ניסה לבדוק מה הן הסיבות לאותה תשישות של הכוח המוסרי, והבהיר לנו אחת מהן. הוא דיבר על נסיונו של אדם אחד, הלא הוא מנהיגה המוכר של מפא״י, לשבת בדין. וכך אומר פרופסור רוטנשטרייך: ״בעיקר קרה הדבר מהיום שבו ישב בדין. הוא קובע : פלוני ישר, אלמוני נוכל; ראובן יפה-נפש, שמעון עושה מדנים, ולאמירות האלה מלוות קטיגוריות אפיפיוריות והן נעשית נורמה של חיים״.
נבדוק את הנורמה ביחס ליושר. ראש-הממשלה דהיום ערך הסכם עם בא-כוחה של מפלגה אחרת. והנה בא מנהיגה המוכר של סיעת המיעוט הראשונה בבית הזה, סיעת הרוב בממשלה, וקובע בשבתו בדין, כי הסכם זה עומד על אחיזת עיניים, גניבת הדעת, הונאת הציבור. אני רוצה לשאול, רבותי חברי הכנסת, וביחוד יריבי הנכבדים מסיעת מפא״י: הדברים האלה של מנהיגכם נכונים הם, או בלתי- נכונים? יש לשער שהוא עודנו מנהיגכם המוכר, או שאתם כולכם עוסקים בדה-בן-גוריוניזציה ? איזו מלה ; אילו זכרונות; אילו השלכות; איזו דיסאינפלציה? הדברים האלה שלו נכונים הם או לאו ? אם הם נכונים, איך תתבעו אמון ? יש לכם, על-פי הגדרתו האפיפיורית של מנהיגכם, בראשות הממשלה, אדם הנוהג — סלח לי, מר אשכול, על הביטויים האלה; הם לא שלי — באחיזת עיניים, בגניבת דעת, בהונאת הציבור, בערמומיות ובהערמה. אם הדברים האלה אינם נכונים, איך אתם יכולים לנהל את עניני המדינה כאשר מנהיגכם המוכר מטיל האשמות כאלה, עלילות כאלה על ארם העומד בראש הממשלה ? דרך שלישית — אין.
עתה נעבור לנורמה של נוכלות. הפעם איננה קשורה עוד בחיים אלא, לצערנו במתים. ביום בהיר אחד, כרוח רפאים, מתפרסמת איגרת ובה נאמר: ״הפרשה שאתה כותב עליה שהיא ישנה נושנה, חדשה בהחלט בשבילי. אותו איסר בארי שאתה מתאונן עליו, וכנראה בצדק, היה איש מוזר. לי היה נראה בשעתו כאיש ישר בהחלט, אבל הוא עשה מעשה שרק נוכל מחוסר כל מצפון עושה אותו. הוא העליל על שני אנשים בלי כל יסוד׳
כעבור מספר שבועות מתפרסמת תשובה לאיגרת זו, פרי עטו של הבן הנפגע, והוא כותב: ״הנני דוחה בבוז ובשאט-נפש את ההשמצות שהטלת על שם אבי המנוח, וכן אני דוחה כבלתי-נכונים את הדברים כאילו פעל אבי על דעת עצמו וללא דעת הממונים עליו, ובכלל זה גם אתה, מר בן-גוריון". והאיש הצעיר הזה שנפגע עד עמקי נפשו מוסיף ומודיע: ״הוברר לי (על יסוד מסמכים הנמצאים ברשותי) כי ב-78 ימי מעצרו של אמסטר קיבל מר בן- גוריון דיווח מלא על עצם המעצר, על החקירה שהוא נחקר, על דרכי החקירה ותוכנה, מהלכה וצורתה״.
דבריו של מי נכונים ? אם נכונים דבריו של ראש הממשלה לשעבר, הממונה על מחלקת הבטחון מטעם הסוכנות, ושר הבטחון לאחר קום המדינה, איזו השלכה על מה שהתרחש בימים ההם, אם האדם שהיה ראש הש״י ומפקדם של שירותי המודיעין הממלכתיים מוכרז כאיש שעשה מעשה שרק נוכל חסר כל מצפון יעשהו ? ואם נכונים דבריו של הבן, לאמור; הממונה ושר הבטחון ידע על הכל, לרבות דרכי החקירה של אותו איש שרגליו חרוכות ושיניו מופלות — איזו השלכה על הסיעה המרכזית במדינה ובממשלה שהוא עודנו מנהיגה המוכר. אופיינית העובדה: מר בארי הצעיר טוען שיש לו מסמכים שנותרו מידי אביו המנוח, כולם מסמכים סודיים. והייתי רוצה לשאול, כמה זמן עוד נחיה עם העובדה הידועה שישנם אזרחים המחזיקים בידיהם תיקים סוריים, ומדי פעם בפעם הם מאיימים : יבוא יום ונפתח אותם ? ראש תנועת "מן היסוד״, שר הבטחון לשעבר, הודיע במפורש שיש עדיין בידו תיק, שלא נתן לו פרסום, אבל אם ייאלץ לכך, יפרסם את תוכנו. מר בארי, רב-החובל הצעיר׳ אומר : יש בידי תיקים שלו הייתי מפרסם תוכנם, היו רבי המדינה מזדעזעים. שר הבטחון לשעבר, בעוזבו את תפקידו, לוקח עמו תיקים סודיים וחסויים. אולי על כך צריך היה להקים ועדת חקירה ? אחת ולתמיד צריך לדעת, חברי הכנסת, באיזה עולם אנו חיים ? בסופו של דבר זוהי מדינת ישראל, זוהי מדינת תרבות, ומהלכים בה אזרחים ובבתיהם ובמקומות נסתרים תיקים סודיים, והם מדי פעם בפעם מגלים טפח, כדי לומר: אולי יבוא יום ונפרסם אותם איש נגד רעהו, איש נגד יריבו.
ובעצם הימים האלה, בהם אתם, רבותי, יריבי הנכבדים ממפא״י בכנסת ובממשלה, מטפלים בתיקיכם, בפרשותיכם, בפרישותיכם, בסכסוכיכם, במערכיכם, בפילוג שצריך להביא לאיחוד ובאיחוד שכבר הביא פילוג — בעצם הימים האלה, מה מתרחש סביב ביתנו הקטון ובתוכו ?
אדרבא, נתבונן. נחלנו מפלה בוועידת האומות הבלתי- מזדהות. הנחלנו לעצמנו בזיון בפגישת המדינות המתפתחות. ודאי, כאשר תחנת שידור מונופוליסטית עומדת לרשותה של הממשלה, אפשר תמיד לטעון שהכשלון הוא אפילו נצחון, אבל כדי להוכיח באיזו מידה נכשלה מדיניות-החוץ שלנו בוועידת המדינות הבלתי-מזדהות, יספיק להזכיר לנו איזו תרועת נצחון בקעה מ״קול ישראל״, כאשר בוועידה קודמת שנתקיימה בקהיר לא הוצעה ולא נתקבלה החלטה אנטי-ישראלית.
אחת מן השתיים : אם נצחון הוא כאשר אין מתקבלת החלטה נגד מדינת ישראל — מה שם ייקרא לעובדה של קבלת החלטה אנטי-ישראלית, ובתמיכתן של עשרות מדינות ידידותיות? בבנין האו״ם נתבזינו. אפשר לבטל גם את הבזיון הזה. חובתי הציבורית היא להזהיר מפני קלות- דעת.
אדוני היושב-ראש, היו ימים, בגיטו, כאשר יהודים זלזלו במושג ״כבוד״. הם שאלו: מה זה כבוד, העיקר... — איני רוצה להמשיך. אנחנו, בדור הזה, נוכחנו לדעת שהכבוד היהודי, הלאומי, הוא יסוד קיומנו וסודו. אם יתבזה — מי יודע לאן נלך.
מתי הוחלט בממשלה ובכנסת על כך שנציג ישראל יאמץ לו את השיטה הדיפלומטית — עם כל הכבוד — של מואיז צ׳ומבה ?
כאשר אנחנו מציעים לממשלה לבוא באחת העצרות של ארגון האומות המאוחדות ולהעלות הצעת-החלטה פשוטה, מדינית, מחושבת, לאמור: קיום מצב מלחמה בין חברי ארגון האומות המאוחדות סותר לחלוטין את מגילת ארגון האומות המאוחדות — אומרים לנו מיד: ומה יקרה אם הרוב ידחה את ההצעה ? אין זה נימוק רציני. גם מעצמות גדולות מציעות לעתים הצעות-החלטה שאינן מתקבלות. עצם הצגתן יש בה לעתים חשיבות.
אבל אם אתם משתמשים בנימוק כזה, איכה התרתם, איכה ציוויתם, איכה הוריתם לנציגה של ישראל להידחק לאולם ההוא, לבקש את רשות הדיבור ולא לקבל אותה, להיות — אם אומר את הדברים בפשטות — מגורש מן האולם ההוא ? כמה רם נשפך כדי שייגאל כבוד ישראל, כדי שתורם קרנה של המדינה? ואנחנו, ב-1964 צריכים להיות עדים לבזיון עצמי כזה שאתם גרמתם לו מתוך קלות-דעת?
האויב מוסיף להתעצם. המדענים הגרמניים מסייעים לו. אדוני היושב-ראש, פרשה זו לא תרד מסדר-היום של הכנסת. אין זו פרשת קלון של העבר, שיש לה השלכה על ההווה , היא פרשת-זוועה של ההווה העלולה להיות לפרשת-דמים בעתיד. ואנחנו שואלים אתכם שאלה פשוטה: לאחר כל הפלפול של סגן ראש הממשלה לפני שבוע — היכן המערכה נגד המדענים הגרמניים במצרים ? הם סולקו, או מספרם הולך וגובר ? הכנסת החליטה שלוש-ארבע פעמים— מה אתם עושים כדי לפעול נגד המשך פעילותם הנפשעת ?
כאשר האשמנו אתכם, בדין ובצדק — ואני חוזר ואומר במלוא ההברה, על-פי העובדות — שלא פניתם לממשלות ידידותיות במישרין, לרבות ממשלת ארצות- הברית, בתביעה גלויה, למען ילחצו על בון שתוציא את מדעניה ממצרים, מצא לו סגן ראש הממשלה לפני שבוע הוכחה אחת לסתירת דברי אמת אלה: את הודעתו של הנשיא קנדי המנוח. אינני יודע מדוע אתם נוהגים לאחרונה להסתמך במקרים רבים כל-כך על אנשים שאינם עוד בחיים, אבל האמת היא שאם לא אאשים את מר אבן הנכבד בכוונה להטעות את הכנסת, הרי דבריו הטעוה. מתוך חוסר התבוננות השמיע אותם, הגובל בקלות-דעת.
מתי מסר הנשיא קנדי את הודעתו ? — ביום 5 באפריל 1963, במסיבת עתונאים, משנשאל לבעיית המדענים הגרמניים. ביום 20 במארס 1963, אחרי מעצרו של בן-גל בשווייץ, ועל-פי תביעתנו, נתקיים דיון בכנסת, ואז מסרה שרת החוץ את הודעתה המחרידה על פעולת מדענים גרמניים המסייעת לנאצר בייצור נשק להשמדת החי. העתקים של הודעה זו של שרת החוץ נשלחו לכל המדינות הידידותיות, לרבות ארצות-הברית. על הודעה זו הסתמך הנשיא קנדי והשתמש במלים a forceful statement, כפי שאני עדיין זוכר אותן במקורן. הרי אמרנו שב-20 במארס נפתחה המערכה. עד אז שחקתם והשתקתם. אמרנו שבראשית אפריל, אחרי התפטרותו של הממונה הקודם על שירותי הבטחון, הפסקתם את המערכה הזאת, אבל עד אז ומאז לא הפעלתם שום לחץ, ובוודאי לא במישרין, בתביעה הגלויה לפעול להוצאת המדענים הגרמניים ממצרים. אנחנו מדי יום ביומו מחכים: מתי תתעורר הממשלה לעשות פעולה על-פי מצוות הכנסת, מדינית, בין-לאומית, בקרב אומות העולם, בדעת-הקהל הנאורה, כדי לנסות להפריע — ואנחנו איחרנו מאד — לפעולה המסייעת של המדענים הפושעים הללו לתת בידי המסוכן באויבינו נשק להשמדת אוכלוסיה אזרחית. הוא לא יגבר עלינו, אבל משיופעל באחד הימים הנשק, אם אנחנו נגבר — ואנחנו נגבר עליו — דם יהודי יישפך, וזה העיקר. ואתם אינכם עושים מאום כדי להשתדל לפחות למנוע את הסכנה הזאת ולהפריע בעד מימושה.
גם אין לכם זמן. אתם עסוקים ראשכם ורובכם באותן הבעיות שהשתדלתי בשלוש דוגמות בלבד להאיר אותן. קראתי היום את ההערה הבאה: ״הובעה בעקיפין הדעה כי ההתפתחויות הפוליטיות הפנימיות בארץ נטלו לא מעט מערנותה של הממשלה כלפי ההתפתחויות החיצוניות״. את הדברים האלה לא כתב עתון ״חרות״, אפילו לא עתון ״למרחב". הערה זו הודפסה שחור על גבי לבן בעתון ״דבר״. הייתכן כתב-אישום חמור יותר נגד הממשלה ? בגלל התפתחויות פנימיות בארץ אין לכם ערנות מספיקה כדי לעמוד על ההתפתחויות החיצוניות, שסכנה חמורה כל- בך צפונה בהן לקיומנו, לעתידנו לבטחוננו ?
ומבעיות של מדיניות חוץ ובטחון לבעיות של חברה ומשק. אדוני היושב-ראש, כמה פעמים יכולה ממשלה להבטיח לאומה שבעוד שנים מספר היא כבר תזכה לעצמאות כלכלית, ואחרי עבור מספר כפול של שנים לתת הוכחה כי הבטחותיה שווא תבואותיה לריק? אנחנו זוכרים את כל הבטחותיכם ונבואותיכם, והנה, הגרעון במאזן המסחרי יסתכם השתא בקרוב ל-600 מיליון דולר. האם התקרבנו לעצמאות כלכלית או התרחקנו ממנה מי יודע לאיזו נקודה ?
מדעני ישראל יורדים, אדוני היושב-ראש, ובבתי-האולפנא אין מקום לקבל מועמדים חדשים כדי לקנות דעת. והרי הכוח העיקרי של עמנו הוא המוח; אף כוח זה הולך ומידלדל. זה החולי. כל מאמצכם, כל זמנכם — טבוע בסכסוכים הפנימיים שלכם, בפרשיות ובתיקים הסודיים, ולכן אין אתם מסוגלים לנהל את עניני המדינה כהלכה. התפטרותו וחוסר- אמונו של שר החקלאות לשעבר בממשלה אינו אלא חד הסימנים לאותו אי-אמון בקרב הציבור הגובר והולך.
ואם, אדוני היושב-ראש, הלילה נצביע נגד צירופו של מר גבתי לממשלה, אין לפרש את הצבעתנו כאילו רצינו להחזיר את מר דיין לממשלה, או כאילו יש לנו משהו נגד מר גבתי. שמעתי שהוא חקלאי טוב ותבוא הברכה עליו; הלוואי ויצליח לבסס את החקלאות למען החקלאים והצרכנים. היום נצביע נגד צירופו של השר — וגם זו נקודה חשובה — השלישי האכסטרא-פרלמנטרי בממשלה זו, כדי להביע פעם נוספת אי-אמון בממשלה הזאת — עם מר דיין ובלעדיו, בלי מר גבתי או אתו, — אי-אמון שהוא ביטוי נאמן לאי-האמון אשר לפי הכרתנו גובר והולך בקרב ציבור גדל והולך של אזרחי המדינה.
