הישיבה הארבע-מאות-וארבעים-ותשע של הכנסת השביעית – יום רביעי, י״א תמוז תשל"ג 11 יולי 1973 – הצעות לסדר-היום – ילדים ונוער במצוקה

דברי הכנסת
מאת:
מנחם בגין
פורסם בתאריך:
י"א תמוז התשל"ג, 11 ביולי 1973
מתוך:
כרך 68
נושאים:
כלכלה - הפרטה, יחסי מפרנס-שליט, קרטלים. ממשל - כנסת. חינוך - נוער. תיקון החברה - צמצום פערים
בגין טוען שתופעת העוני ומימדיה הם הבעיה שיש לטפל בה. בגין מקשר בין תופעת העוני לבין בזבוז כספי תקציב לטובת חברות כלכליות ממשלתיות. בגין טוען, שיש להפנות את המשאבים אלה מחברת ממשלתיות לפטרון בעיית העוני, ובראש ובראשונה – לקצבאות ילדים למשפחות מרובות ילדים, על-מנת לתמוך בילודה. בגין טוען, שהפרטת קרקעות עירוניות יהיא הדרך להשיג כסף הדרוש לפטרון בעיית שכונות עוני. בגין טוען, שבעיית העוני היא בעיה מוסרית בעלת חשיבות עליונה עבור מדינה יהודית, המחויבת לצדק חברתי
ציטוטים נבחרים מהמאמר חיפוש חדש

אדוני היושב-ראש, מורי ורבותי חברי הכנסת. מספרים, יש אומרים, הם יבשים. אותם מספרים שאני עומד היום להביא לידיעתם של חברי הכנסת אינם יבשים. יש בהם דמע, של ילד קטן או של אם אוהבת ומודאגת.

160,000 ילדים הם בנים או בנות למשפחות החיות בצפיפות דיור של שלוש נפשות בחדר ומעלה. מתוכם 25,000 ילדים חיים בדלות או באביונות או במצוקה חמורה עוד יותר, אם החישוב הוא של 70 לירות הכנסה לחודש. אם החישוב יהיה של 95 לירות בחודש הרי יתברר, כי מספר הילדים החיים במצוקה עמוקה כזאת מגיע עד 185,000 והם כ-22% של כלל ילדי ישראל.

100,000 משפחות, והן רובן ככולן מרובות או ברוכות ילדים, חיות במצוקת שיכון. 50% כמעט של הילדים שלנו הם מתחת לאמות-המידה המינימליות של בריאות. אולי זה המספר המזעזע ביותר.

תמיד התגאינו בנוער הארצישראלי שזוף השמש, בריא הגוף, מיושר הגו, הבריא ברוחו ובנפשו, כל העם היהדי תמיד היה מתגאה בראותו את הילדים הגדלים והמתחנכים בארץ-ישראל. והגה, מתברר שקרוב למחצית הילדים שלגו אינם בריאים, אינם עונים על המידות המינימליות של ההערכה בריאות טובה מהי. 33,000

משפחות, והן כרבע מיליון נפש, חיות בצפי- פות של שלוש נפשות בחדר ויותר, ו-20,000 מהן - במצוקה עוד יותר עמוקה. ועלינו לומר את האמת: רובם מקרב אחינו יוצאי אסיה ואפריקה. הם בצפיפות דיור מעל לארבע נפשות בחדר.

בשנת 1970 היו 205,000 ילדים בצפיפות דיור של שלוש נפשות בחדר ומעלה. כעבור שנתיים חל שיפור, ומספרם של ילדים אלה ירד עד ל-90,000ו. על-פי החישובים מסתבר כי אם זה יהיה הקצב בהבאת הפתרון לשאלה זו, הרי הפתרון ידרוש לפחות 25 שנים.

אדוני היושב-ראש, מספרים דומים או דומעים אלה הם כתב-אישום נגד המשטה שלא ייתכן חמור ממנו. מה — גבירותי ורבותי, יריבינו הנכבדים — אתם מעלים על הדעת? הן לנגד עיניכם תופעה של מוסר כפול, אתם מתכנסים בוועידותיכם, שומעים בהתלהבות-נעורים את שיר המתרסים: "קום התנערה עם חלכה, עם עבדים ומזי רעב", ובשכנותכם, תחת שלטונכם, בפיקוחכם, עוני כזה, דלות כזאת, אביונות כזאת, מצוקה כזאת, בושה כזאת? אחד בפה ואחד במעשה? אחד בשיר ואחד במציאות?

לפני ימים מספר השמעתי טענה שבמשך 25 השנים האחרונות בוזבז הון לאומי עצום, כמעט דמיוני, שבעזרתו אפשר היה לפתור את הבעיה הזאת ועוד בעיות חברה, שהן במהותן בעיות מוסריות.

 

אהרון בקר (המערך, עבודה-מפ״ם):

אתה יודע שאין זו אמת. אתה יודע שאין זו אמת—

 

מנחם בגין (גח״ל):

מר בקר, אני מודה לך. קריאת-ביניים הרי אפשר להשמיע. אבל לחזור עליה אין שום תכלית. אני שמעתיך, ועכשיו תואיל להקשיב לתשובתי. איך אמרת: אתה יודע שאין זו אמת. זה הנסיון שלך. בינינו לבין עצמנו, כל אדם יכול לטעות. אבל להאשים אותי אחרי נסיון של כל כך הרבה שנים שביודעין אני מספר דבר לא נכון ? — אני חושב ששאלה כזאת איננה ראויה אפילו לתשובה. אבל היום עליתי על הבימה כדי להוכיח את דברי, לא בגללי קריאת-הביניים שלך, אלא בגלל ההכחשות הנמרצות של שר האוצר, שעל העדרו אני מצטער היום.

ובכן, אני חוזר ומודיע שהחברות הכלכליות המנוהלות על-ידי הממשלה, על-פי ערך הכסף דהיום, הפסידו, הוציאו לריק או לשווא, או ביזבזו, כנראה יותר משני מיליארד לירות. אני חוזר ואומר: על-פי ערך הכסף דהיום, ומאחר שיש השגה על הטענה הזאת, על ההודעה הזאת - חובתי להוכיח אותה. והנה, אקרא---

 

שר-הבריאות ו. שם-טוב:

חבר- הכנסת בגין, סך כל ההשקעה של הממשלה בכל החברות שלה אינה מגיעה לשני מיליארד לירות. איזה חשבון---

 

מנחם בגין (גח"ל):

שר הבריאות, הרי זאת לא המומחיות שלך. שמע את המספרים.

 

שר-הבריאות ו. שם-טוב:

זאת דווקה מומחיות שלי.

 

מנחם ידיד (גח״ל):

אז מה אתה עושה במשרד הבריאות?

 

מגחם בגין (גח׳׳ל):

שמע את המספרים. מותר לי להגיע סוף סוף לעניין עצמו. הרי אני עומד לקרוא רשימה עם מספרים. אורון, פוספטים בנגב — יותר מ-300 מיליון לירות; תשלובת ערד - 250 מיליון לירות;

 

יגאל הורביץ (הרשימה הממלכתית):

זה דמי כיס.

 

מנחם בגין (גח׳׳ל):

"ורד" - 120 מיליון לירות; חרסית וחול זך - 100 מיליון לירות; תה״ל - 20 מיליון לירות; "צים" על סוגיו - 30 מיליון לירות; הילטון - 40 מיליון לירות. ״ערבה״ ו״ג׳ט קומודור״ בתעשיה האווירית - 130 מיליון לירות; מפעלי ים-המלח - 150 מיליון לירות; החברות אשר פעלו באפריקה - 120 מיליון לירות—

 

צבי גרשוני (המערך, עבודה-מפ"ם):

מה ידוע לך על ים-המלח?

 

מנחם בגין (גח״ל):

לא יעזור לכם, אקרא את הרשימה עד תום. זה באמת אחד הפלאים: בים-המלח אי-אפשר לטבוע, אבל את הכסף הטבעתם שם עמוק מאוד.

 

צבי גרשוני (המערך, עבודה-מפ״ם):

מה המצב היום בים-המלח?

 

-(קריאה: נזמין את שר הפיתוח ונשמע.)

 

מנחם בגין (גח״ל):

תרשה לי להמשיך בדברי. לא יועיל לכם שום דבר, אני אגמור את הרשימה. אני חושב שהמספרים הם הביטויים הפרלמנטריים ביותר, ואף-על-פי-כן אינכם פוסקים מלהפסיק אותי, כאילו אמרתי מלה לא-פרלמנטרית. –

- ״רסקו״ -200 מיליון לירות; כימיקלים ופוספטים - 200 מיליון לירות; מפעל הפלדה - 100 מיליון לירות; חברות הנפט - 100 מיליון לירות: מפעלי טקסטיל — 105 מיליון לירות.

תעשו את החשבון - יש עוד תוספות - ותעלו על 1 מיליארד לירות, על-פי ערך הכסף דהיום. זאב הרינג (המערך, עבודה-מפ״ם):

השקעות בפיתוח זה אצלך ביזבוז ? מה שאתה קורא, אלה השקעות בפיתוח.

 

גדעון פת (גח״ל):

לא נכון, זה הפסד.

 

יגאל הורביץ (הרשימה הממלכתית):

איפה ההשקעה באורון? הכל נפל והתמוטט.

 

זאב הרינג (המערך, עבודה-מפ"ם):

זו בדיוק האידיאולוגיה שלכם. אתם מתנגדים לפיתוח, מזמן, לא מהיום.

 

מנחם ידיד (גח"ל):

ראינו את הפיתוח שלכם, ואת העוני והמצוקה.

 

 היו"ר מ. זר:

חברי הכנסת, האם אני צריך בדיון כזה לקרוא חברים לסדר ? מה זה ? לא קרה שום דבר.

 

מנחם בגין (גח׳׳ל):

מעולם לא ראיתי את חברי הכנסת במידה כזאת יוצאים מכליהם, רק משום שאני הבאתי מספרים. אתם משיגים עליהם.

 

מאיר יערי (המערך, עבודה-מפ"ם):

זה סילוף אחד גדול. כל המפעלים הללו הם היום רווחיים.

 

שמואל מיקוניס (מק"י):

מערכת הבחירות החלה.

 

היו"ר מ. זר:

אני מציע שחבר- הכנסת בגין ימשיך בדבריו.

 

מנחם בגין (גח"ל):

אני מקווה שהצעתו של היושב-ראש תתקבל.

 

אורי אבנרי (המחנה הרדיקלי הישראלי):

מה להרינג בים-המלח?

 

מנחם בגין (גח׳׳ל):

אני מבקש לציין, על-פי-האמת, שאינני חבר בוועדת הכספים, וקיבלתי את המספרים האלה שהבאתי לידיעת הכנסת מפי חבר כנסת שנסיונו בעניין זה בוועדת הכספים עולה על נסיונם של 119 חברי כנסת אחרים. בדבר אחד אני בטוח, שכל 119 חברי הכנסת, ללא הבדל סיעה, יאמרו כי הוא עתיר נסיון והוא יודע את המספרים. אני מתכוון לידידי חבר-הכנסת ד׳׳ר בדר. הוא ינהל את הדיון עם שר האוצר בוועדת הכספים—

 

(חבר-הכנסת צ. גרשוני קורא קרי- את-ביניים)

 

היו"ר מ. זר:

חבר-הכנסת גרשוני, יש לנו סדר-יום ארוך מאוד היום, אני מבקש להפסיק את הקריאות ולאפשר לחבר הכנסת בגין להמשיך בדבריו.

 

צבי גרשוני (המערך, עבודה -מפ"ם):

עם כל הכבוד, אבל המספרים האלה אינם נכונים.

 

היו"ר מ. זר:

חזקה על ראש הממשלה שתדע מה לענות.

 

מגחם בגין (גח׳׳ל):

— - הוא ינהל את הוויכוח הזה עם שר האוצר פנים אל פנים בוועדת הכספים.

לאחר שהבאתי את המספר הכולל - -

 

(חבר-הכנסת י, בדר קורא קריאת-ביניים)

 

--לאחר שהשמעתי בפומבי את הסכום הכולל שהוצא לריק, ואמרתי שבו או על-ידו אפשר היה לפתור הרבה מאוד מבעיות החברה שלא נפתרו, ואילו שר האוצר מצא לנחוץ לומר שלמספרים שלי אין שחר, חובתי היתה לקבל את המספרים המפורטים, המדוייקים, ולהוכיח לשר האוצר שאולי שחר אין למספרים אלה, אבל אפלה גדולה יש בהם.

 

זאב הרינג (המערך, עבודה-מפ"ם):

הדאגה שלך היא מסולפת. לא ויכוח על המספרים, אלא מה שאתה מכנה כביזבוז. וזה פיתוח. ב-41 חברות היה רווח, רק ב-10 חברות היה הפסד. אתה יודע זאת בדיוק כמונו.

 

מנחם בגין (גח׳׳ל):

אני חושב שעל כתב -האישום העיקרי - -

 

(חבר-הכנסת צ. גרשוני קורא קרי- את-ביניים)

 

מנחם ידיד (גח׳׳ל):

אתם מוחקים את כל ההפסדים, ואחר כך מראים שיש רווחים.

 

אורי אבנרי (המחנה הרדיקלי הישראלי):

שלוש שנים גח׳׳ל צבר כוח, עכשיו הוא רענן וטרי.

 

היו"ר מ. זר:

חברי הכנסת, אני מבקש שתאפשרו לחבר-הכנסת בגין להמשיך.

 

מנחם בגין (גח׳׳ל):

— — על כתב האישום העיקרי ביחס לעוני והדלות, הקיימים בישראל תחת שלטונכם, אפשר להוסיף את מה שאמרתי עד כה, על אף כל הפרעותיכם. שום דבר לא יועיל. אני חוזר ואומר שכאשר לרשותה של ממשלה עומדים משאבים אדירים של כל העם היהודי, ולא רק שלו, הרי אלמלא אותו ביזבוז אפשר היה מזמן לפתור את הבעיות שבהן אנחנו דנים היום, הן לא נפתרו.

ועתה ברצוני לומר שחלילה לנו לחכות 25 שנה או שנות דור, כפי שנאמר באותו דין-וחשבון של הוועדה המיוחדת, עד שתיפתר אותה בעיה. זו בעיה חברתית. מעיקרה היא מוסרית. עוני כזה הוא חרפה לכל חברה הטוענת לתואר של חברה מתוקנת. עוני כזה הוא בלתי-נסבל במדינה יהודית, אשר כל חוזיה אמרו: משתקום המדינה היהודית היא תהיה למופת ולסמל לצדק חברתי לכל העמים,

לכן יש לפעול ללא דיחוי. קודם כל, למשפחות ברוכות הילדים יש לתת מענקים, ועל-ידי כך גם לעודד את הילודה. אסור שמשפחות,אלה ישמעו הודעות מסויימות, שאינני רוצה אפילו להעלות אותן על דל שפתותי, בוודאי לא מעל במת הכנסת, כפי שלפעמים הן מתאוננות בפנותו לפקידים מסויימים. אסור. נהפוך הוא: עלינו לעודד את הילודה בישראל, להרבות במשפחות ברוכות ילדים. העם היהודי איננו רק עם נרדף, הוא גם עם מושמד. אין עם שבדור אחד איבד שליש מבניו. זו זכותנו, זו חובתנו, אמנם כן, אומר זאת במלים פשוטות, להרבות ילדים בישראל. אתה צריך לעזור למשפחות הללו. יש מדגם. הוא הצליח. מדוע לא ללמוד ממנו ? כוונתי למדגם הצרפתי. בין שנת 1870 ועד מלחמת העולם הראשונה החל העם הצרפתי להתמעט. כאשר הנהיג את השיטה של מענקים למשפחות מרובות ילדים, גדל מספרו והלך, וכך זה עד עצם היום הזה.

(קריאה : זה לא נכון.)

זו שיטה שהוכיחה את צדקתה, ומשום כך מציעים אנו ללמוד ממנה ולפעול על-פיה.

את צפיפות הדיור של המשפחות שעליהן דיברנו יש לפרק לא כעבור שנות דור, אלא בזמן קצר, סביר, ללא דיחוי, ואף זה ניתן לעשות. שכונות העוני נמצאות ברובן דווקה במרכזי האוכלוסין הגדולים. הקרקע, שעליה עומדות שכונות אלה, היא בעלת ערך רב מאוד, גם לפיתוח - פיתוח חיובי ועל-ידי פעולה בקשר עם הקרקע אפשר להשיג אותם הסכומים הדרושים כדי להקים, בשביל כולם ובזמן קצר, דיור ראוי לבן- תרבות.

לכן, אדוני היושב- ראש, הבאנו היום את הסוגיה הזאת לפני הכנסת מתוך הכרה ברורה שהיא מן החריפות ביותר, הדחופות ביותר והחשובות ביותר בחיינו הלאומיים. ודאי זוהי בעיה כלכלית, זוהי בעיה חברתית, ומעל לכל זוהי בעיה מוסרית.