הישיבה הארבעים-ושבע של הכנסת התשיעית יום שני, י"ח כסלו תשל"ח 28 נובמבר 1977 – הודעה מדינית מפי ראש הממשלה

דברי הכנסת
מאת:
מנחם בגין
פורסם בתאריך:
י"ח כסלו התשל"ח, 28 בנובמבר 1977
מתוך:
כרך 81
נושאים:
אישים - אנואר סאדאת. שלמות המולדת - ארץ ישראל השלמה, ירושלים. מורשת ישראל - בלשנות. מדינות - בריטניה, ירדן, לבנון, מצרים, סוריה. מדיניות חוץ - דיפלומטיה, יהדות ארצות הברית. שלום - הסכם שלום, תהליך השלום עם מצרים. תפוצות - יהדות התפוצות. ממשל - כנסת. הסכסוך הישראלי פלסטיני - פלסטינים. דת ומדינה - שבת ומועד
בגין מדווח על הזמנה שהועברה משר החוץ של מצרים לדיין, דרך שגרירי מצרים וישראל באום לשיחות בלתי פורמאליות בקהיר, ומונה את השליחים הישראלים. בגין משבח את סאדאת על שהגיע לישראל ומספר על האווירה הטובה ששררה בשיחותיהם הפרטיות. בגין פורס לפני הכנסת את הפעמים בהם הושיט ידו לשלום עם מצרים עד שנענה. בגין מדגיש שביקורו של סאדאת נקבע תוך שמירת השבת ושמירה על כבודה. בגין מדגיש שהרצון לשלום לא מוגבל למצרים אלא לשאר מדינות ערב. בגין מתאר את התלכדות הקהילות היהודיות בעולם ובארה"ב בפרט לאור היחסים עם מצרים. בגין טוען שלמרות שמפלגות האופוזיציה דהיום טענו שאם בגין יקים ממשלה היחסים עם המדינות השכנות וארה"ב יתדרדרו ההפך קרה. במהלך הדיון בגין מגיב לקריאות ביניים רבות בעניין המינוח פלשתינאים לעומת ערביי ישראל
ציטוטים נבחרים מהמאמר חיפוש חדש

 ראש-הממשלה מ. בגין:

אדוני היושב-ראש, מורי ורבותי חברי הכנסת, אמש בשעה טובה ומוצלחת נפגשו שני שגרירים, לחצו ידיים ובירכו איש את רעהו לשלום. האחד — שגרירה של מצרים באירגון האומות המאוחדות; והשני — שגרירה של ישראל באירגון האומות המאוחדות. הראשון מסר לשני מכתב, וזה לשונו:

״לכבוד הוד מעלתו מר משה דיין, שר החוץ, ישראל. הוד מעלתך, הריני מבקש להודיעך על יזמת הממשלה של הרפובליקה הערבית של מצרים לזמן בקהיר פגישה בלתי-פורמאלית של הצדדים לסיכסוך במזרח-התיכון וכן את שני היושבי-ראש של ועידת ז׳נבה לשלום ואת המזכיר הכללי של האומות המאוחדות. פגישה זו נועדה להכין את הוועידה בז׳נבה ולהבטיח את הצלחתה במטרה להשיג הסדר כולל של הסיכסוך המזרח-תיכוני למען השכנת שלום צודק ובר- קיימא באזור. על כן הנני מזמין אותך למנות את נציגך להשתתף בפגישה הבלתי-פורמאלית אשר תקויים בקהיר בתאריך אשר עליו יוסכם, החל מ-3 בדצמבר 1977. קבל-נא את רגשי הערכתי העמוקים. על החתום: ד׳׳ר בוטרוס גאלי, שר החוץ בפועל של הרפובליקה הערבית של מצרים.״

הממשלה החליטה להיענות להזמנה זו. הבוקר התייעצתי עם שר החוץ בטלפון וסיכמנו כי נציגי ישראל לשיחות קהיר יהיו; ד"ר אליהו בן-אלישר, המנהל הכללי של משרד ראש הממשלה, ומאיר רוזן, היועץ המשפטי של משרד החוץ. מובן מאליו שאם יתברר בהמשך הדיונים כי יש צורך להרחיב את נציגותנו — נעשה כן.

 

חתמתי על מכתב התשובה לד״ר גאלי ותכנו יוברק מיד לשגרירנו חיים הרצוג אשר ימסור את תשובתנו לשגריר המצרי באירגון האומות המאוחדות מר מגיד.

אדוני היושב-ראש, כך ייפתח המשא-ומתן הישיר להכנת ועידת ז׳נבה, המשא-ומתן אשר תמיד רצינו בו, פנים אל פנים, בינינו לבין שכנינו, למען השכנת שלום-אמת באזור. חליפת המכתבים האלה היא ביטוי ישיר למפגש שנתקיים לפני שבוע בירושלים. אני מבקש את רשותו, אדוני היושב-ראש, למסור לכנסת כיצד הגיעה השעה לקיים את המפגש ההוא.

ב-9 בנובמבר 1977 עמד הנשיא המצרי מר סאדאת לפני מועצת העם, הלא היא הפארלאמנט המצרי, ואמר בין השאר את הדברים הבאים: ״אני אומר הלכה למעשה שאני מוכן ללכת לסוף העולם הזה, וישראל תתפלא אם תשמע אותי אומר בפניכם שהנני מוכן ללכת ,לביתם, אל הכנסת עצמה, ולהתווכח אתם. חברי מועצת העם, אין לנו זמן לריק.״ הדברים האלה פורסמו ביום 10 בנובמבר.

באותו יום מסרתי את ההודעה הבאה בשם ממשלת ישראל: ״אם אין זו מליצה והנשיא סאדאת אכן מוכן לבוא לירושלים, לכנסת, אנו מברכים על נכונות זו, עלי להזכיר כי בהיכנסי לתפקידי הודעתי שהנני מוכן להיפגש עם נשיא מצרים בכל מקום, לרבות בקהיר, כדי לשאת-ולתת עמו על השכנת שלום, שלום- אמת, במזרח-התיכון. ולהלן, ישראל דוחה על הסף וללא סייג את תנאיו של מר סאדאת לאמור: נסיגה טוטאלית מקווי ה-4 ביוני 1967 והקמת מדינה הקרויה פלשתין. תנאים אלה הם סכנה לעצם קיומה של מדינת ישראל. אולם הנשיא סאדאת יוכל להביא עמדתו זו גם לוועידת ז׳נבה, כפי שאנו נביא לפניה את עמדותינו. אל יהפוך שום צד את עמדותיו לתנאי מוקדם להשתתפות בוועידת השלום.״

היו לי שתי הזדמנויות נוספות כדי להושיט יד לנשיא סאדאת להזמין אותו לבוא לארצנו ולירושלים. ב-11 בנובמבר השמעתי נאום, אמנם באנגלית, אבל במישרין מופנה אל העם המצרי. בין השאר אמרתי לשכנינו: ״אתם חייבים לדעת כי שבנו לארץ אבותינו, כי אנחנו שיחררנו את הארץ מהשלטון הבריטי וחידשנו את עצמאותנו בארצנו למען כל הדורות הבאים. הבה נאמר איש לרעהו, ותהא זו שבועה חרישית בין שני העמים של מצרים ושל ישראל". לא עוד מלחמות, לא עוד שפיכות דמים, לא עוד איומים. אנו יכולים לעזור איש לרעהו, אנו יכולים להביא לכך שהחיים של עמינו יהיו טובים יותר, יפים יותר ומאושרים יותר. נשיאכם אמר לפני יומיים שיהיה מוכן לבוא לירושלים אל הכנסת כדי למנוע את פציעתו של חייל מצרי אחד. זו הצהרה טובה, וכבר בירכתי עליה. יהיה לי העונג לקבל את פני נשיאכם בהכנסת האורחים המסורתית אשר אתם ואנחנו ירשנו מאבינו המשותף אברהם.״

עוד היו לי הזדמנויות פומביות להוסיף ולשגר הזמנה לנשיא סאדאת לבוא אלינו.

במשך השבוע ההוא התברר, לפי ידיעה שקיבלתי באמצעות שגרירות ארצות-הברית, כי הנשיא סאדאת מצפה ממני להזמנה כתובה ורשמית. לא היססתי אפילו לרגע וכתבתי את ההזמנה ושיגרנו אותה לקהיר באמצעות השגריר האמריקני. וכך סיימתי את ההזמנה בכתב: "בית-הנבחרים שלנו, הממשלה והעם יקבלוך בכבוד ובלבביות.״

יום לאחר מכן נמסרה לי הודעה כמוסה שהנשיא סאדאת מבקש לבוא אלינו במוצאי-שבת. ומקהיר הגיעתנו השאלה באיזו שעה הוא צריך או יכול לבוא, למען לא תחולל השבת. תשובתי היתה: בין השעה שבע-וחצי לשמונה בערב.

להווי ידוע, אדוני היושב-ראש, כי מדינת היהודים מדינתנו, והיא תכבד את השבת לעיני כל העולם. ולכן גם הנשיא סאדאת הבין שאם הוא רוצה לבוא אלינו במוצאי-שבת, צריך לחשב את הזמן כך שאנחנו, למען הכן את קבלת-הפנים, לא נחלל את השבת.

עלי להוסיף, אדוני היושב-ראש, כי בליל שבת האחרון הגיעה לשגרירות ארצות-הברית איגרת אישית מהנשיא קארטר אלי, אבל נשיא ארצות-הברית הורה לשגריר שלא להביאה אלי אלא לאחר צאת השבת. והוא אמר לשגריר האמריקני במפורש שאין להקדים את הבאת האיגרת, איגרת ידידותית וחשובה, לפני צאת השבת.

אדוני היושב-ראש, אנחנו נכבד את יום המנוחה המוסלמי, הלא הוא יום ו׳; את יום המנוחה הנוצרי, הלא הוא יום א׳. אנחנו מבקשים מאת כל העמים, הקרובים והרחוקים, לכבד את השבת. הם יכבדו את השבת אם אנחנו נכבד אותה.

יוסי שריד (המערך):

חיללו את השבת בהכנות לקראת בואו של הנשיא סאדאת.

ראש-הממשלה מ. בגין:

לא שמעתי היטב את קריאת-הביניים, אבל לא חיללו את השבת. כאשר מדברים על אחד הערכים הגדולים ביותר של עם ישראל והאנושות, אני מבקש שלא להרשות לעצמנו אירוניה, כביכול, אלא ברצינות ובכבוד צריך לדבר.

נפעם ונרגש שבתי וקראתי את הפסוקים הנצחיים לאמור: ״שמור את יום השבת לקדשו, כאשר ציווך ה׳ אלהיך; ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך; ויום השביעי שבת לה' אלהיך לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך ושורך וחמורך וכל בהמתך וגרך אשר בשעריו למען ינוח עבדך ואמתך כמוך; וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויוציאך הי אלהיך משם ביד חזקה. ובזרוע נטויה על כן ציווך ה׳ אלהיך לעשות את יום השבת.״

זה אחד הרעיונות הגדולים בתולדות אנוש מבחינה חברתית, מבחינה מוסרית, למען ינוח העבד והדל, ולא השוע שיכול לנוח כל ימות השביע. ולהווי ידוע שאנחנו כך מכבדים את שבתותינו ונבקש מאת ידידינו בכל האומות לכבד אותה.

אדוני היושב-ראש, במוצאי-שבת הגיע אלינו          

יגאל אלון (המערך):

כבוד ראש הממשלה, צריך להזכיר גם את החלטת מליאת הכנסת להזמין את הנשיא סאדאת לבקר בישראל ולנאום בכנסת ולהיפגש עם סיעותיה.

יצחק נבון (המערך);

כל זה למען אגודת ישראל.

שלמה לורינץ (אגודת ישראל):

לא למען אגודת ישראל, אלא למען ה׳ ותורתו כדי להבטיח את קיומו של עם ישראל לעד ולנצח נצחים.

ראש-הממשלה מ. בגין:

יש שיר של ביאליק שבו יש שתי מלים. אתם שרים את השיר הזה. תזכרו את שתי המלים האלה.

נשיא מצרים הגיע במוצאי-שבת, הזמננו אותו לבוא לכנסת ולהשמיע דברו לפנינו. הוא עמד על במה זו ואמר את כל מה שביקש להודיע. לא זו בלבד שלא ידענו אפילו מלה אחת מתוכן נאומו, לא ביקשנו לדעת. אמרנו מלכתחילה, תביעותיו לנסיגה מוחלטת לקווי ה-4 ביוני 1967 ולהקמת מדינה הקרויה פלשתין אינן קבילות, אבל הוא זכאי לבוא ולהשמיע אותן בכנסת באזני עם ועדה.

למחרת הפגשנו אותו עם כל הסיעות בפארלאמנט שלנו, לרבות סיעות האופוזיציה, לרבות הסיעה הקומוניסטית. הוא דיבר לפניהן ככל שעלה על דעתו והן השיבו לו כפי שהחליטו.

גם היום, אדוני היושב-ראש, נשבח בכבוד את החלטתו של נשיא מצרים ואת אומץ-לבו שגילה בבואו אלינו אל הכנסת. אף אני ביקשתי תקדימים בהיסטוריה הידועה לנו שלפיהם מנהיג של מדינה הנמצאת במצב מלחמה עם מדינה אחרת בא למדינה זו ואמר לה את הדברים כפי שהנשיא סאדאת השמיע אותם באזנינו. לא מצאתי. היו מפגשים של ראשי מדינות שלא שרר ביניהן שלום. אבל ארבע מלחמות מאחורינו, אלפי קרבנות בלבותינו, תהום כרויה בינינו, גדרי-תיל מפרידות בין עם לעם במשך 29 שנים תמימות. לא מצאתי עדיין מאורע דומה לזה.

אך גם לכך אין תקדים, כפי שאנחנו קיבלנו את נשיאה של מצרים. לא מצאתי שעם, שעם אחר נמצא עמו במצב מלחמה, קיבל את מנהיגו של העם ההוא בכבוד, בלבביות, בחיבה — העם, ובית הנבחרים, הממשלה. היו אלה שני ימים גדולים לישראל. המחווה של בואו נענתה במחווה של קבלתו. אני יכול לומר, אדוני היושב-ראש, הבו גודל לדמוקראטיה הישראלית בפעולותיה ובנוהגה כלפי אויב; נקווה שבקרוב נוכל לומר — אויב לשעבר. זה מופת לעמים אחרים.

הדברים שנאמרו בפומבי, אם מעל הבמה הזאת, אם בבניין הכנסת, אם מעל מסכי הטלוויזיה, ידועים לכול ואין צורך לחזור עליהם, אבל היו גם שיחות אישיות בין הנשיא סאדאת וביני, בין חברי המשלחת המצרית ובין חברי המשלחת הישראלית. אדוני היושב-ראש, אווירה איננה קובעת, אבל היא חשובה. ואני מבקש לבשר לבית שהאווירה שבה התנהלו שיחותינו הפרטיות היתה חמה, לבבית, אנושית. השיחות התנהלו בגילוי-לב. כל צד קבע את עמדתו, שום צד לא ניסה למצוא חן בעיני הצד השני על-ידי התכחשות לעמדתו. איך אמר הנשיא סאדאת? — ״אני מבקש להניח את כל הקלפים על השולחן״. וכך דיברנו איש עם יריבו, איש עם רעהו, בכנות, וכל שיחותינו הסתיימו באותה הודעה חרישית הדדית: לא עוד מלחמות, לא עוד שפיכות דמים, לא עוד איומים.

זו הפעם הסברנו איש לרעהו, והבנו ונסביר לכל מי שירצה לשמוע, מה תכנו של המושג ״בלא תנאים מוקדמים״. המושג הזה איננו אומר שלאחד הצדדים אין עמדה, הוא איננו אומר שאין חילוקי-דעות בין הצדדים. נהפוך הוא. אמרנו איש לרעהו שיש בינינו חילוקי-דעות לגבי תכנם של חוזי השלום, לגבי התנאים שלפיהם יהיה שלום-אמת במזרח-התיכון, אבל שום צד איננו מתנה ולא יתנה בעתיד את ניהול שיחות השלום בכך שהצד השני מראש יקבל את עמדתו, לא הם ולא אנחנו. זו משמעות המושג ״בלא תנאים מוקדמים״, כפי שקבענו עם הקמת ממשלת הליכוד הלאומי השנייה על-ידי תיקון אחד הסעיפים בקווי-היסוד של הממשלה ההיא, ועכשיו המושג הזה ברור לכול.

אין ספק, אדוני היושב-ראש, כי ההישג הגדול ביותר בשיחות של ירושלים הוא בכך שאמנם כן, ברצינות אמרנו איש לרעהו: לא עוד מלחמה. במובן, יש האוהבים לפקפק בכל דבר. יבושם להם. אני מבקש להודיע לבית-הנבחרים בישראל שקיבלנו ברצינות את הודעתו זו של נשיא מצרים. מובן מאליו שמעולם לא היה ספק ברצינות הודעתנו שלנו. אני הוכחתי מעל במה זו כי אנחנו רצינו בשלום עם חידוש עצמאותנו, ביום תקומתנו, ומאז ועד היום הושטנו ידנו לשלום. היום יש מצב ששתי הארצות, שתי ממשלות, הבטיחו והתחייבו באזני כל העמים שלא נשתמש עוד בנשק איש נגד רעהו. יש בינינו חילוקי-דעות — נבהיר אותם במשא-ומתן. זוהי ההודעה ההדדית החשובה ביותר, וכפי ששמתם לב, הנשיא סאדאת אישר אותה בנאומו גם לפני הפארלאמנט שלו.

אדוני היושב-ראש, נשיא מצרים נשא נאום בפני מועצת העם בקהיר. יש בנאום ההוא חלק שאנחנו בירכנו עליו בירושלים ואנחנו מוסיפים לברך עליו מירושלים. אבל יש בו גם חלק שאיננו קביל עלינו, ולוא החלטתי להיכנס לפולמוס מפורט עם הנאום הזה הייתי עומד על תולדותיה של מלחמת יום-הכיפורים, ראשיתה וסיומה, והייתי שב ואומר, על דעת 113 חברי כנסת לפחות, שלא קבילה על ישראל התביעה לנסיגה טוטאלית לקווי ה-4 ביוני 1967, ולא התביעה להקמת מדינה הקרויה פלשתינאית, ולא הדרישה לשוב ולחלק את ירושלים.

אבל היום הזה, אדוני היושב-ראש, גמרתי אומר לוותר על הפולמוס המפורט. העיקר הוא העתיד. נאמרו הדברים כפי שנאמרו, עמדתנו ידועה, כפי שגם קראתי את המסמכים שפורסמו בשם הממשלה ועל דעתה לפני הגיעו של נשיא מצרים לירושלים. העיקר, כפי שאמרתי, הוא העתיד, ואנחנו נדאג בעתיד לניהול שיחות שלום למען השכנתו.

אנחנו רוצים שהשלום יהיה בינינו ובין כל שכנינו. ושוב, יישמעו הדברים בדמשק, וברבת-עמון, ובבירות, ובבאגדאד, ובכל בירות ערב מן האוקיינוס האטלאנטי ועד המפרץ הפרסי: איננו רוצים להכניס שום טריז בין מדינות ערב, ואנחנו לא הצענו לנשיא סאדאת, כשהיה בירושלים, חוזה שלום נפרד עם מצרים. אנחנו רוצים שלום בכל הגזרות ובכל הגבולות ועם כל שכנינו. אף-על-פי שהיום בחלק מהעולם הערבי עוברת סערה, ויש כאלה מתוך אותו אירגון, שעוד לא קם שפל כמוהו בתולדות האנושות מלבד האירגונים הנאציים, המאיימים היום על חייו של הנשיא סאדאת, אף-על-פי שמשתוללת ומתחוללת סערה כזאת, אנחנו מוצאים לנחוץ ולאפשרי, לזכותנו ולחובתנו, לקרוא לנשיא אסאד להחליט על שיחות שלום עם נציגי ישראל, אם בירושלים ואם בדמשק, אם בז׳נבה ואם בכל מקום אחר, כפי שיציע, כי אנו רוצים בשלום עם סוריה, איננו רוצים עוד פגיעות בילדינו בעמק, ואיננו רוצים עוד שייפגעו ילדים סוריים. ואנחנו רוצים בשלום עם המלך חוסיין, כדי שנוכל לבנות את חיינו יחדיו ולחשוב כיצד לתת תקופה חדשה לארץ הזאת. מובן מאליו, לא פחות מזה אנו רוצים להשכין שלום-קבע עם לבנון. הגבול בין לבנון ובין ישראל היה במשך שנים השקט בגבולותינו. באחרונה לא כן. ואנחנו גם חייבים היינו, כפי שנוסיף להיות חייבים, להגן על המיעוט הנוצרי לבל ייכחד בידי בני-בליעל. אנחנו מציעים לכולם לשגר משלחות           

מאיר וילנר (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):

גם לעם הפלשתינאי?

ראש-הממשלה מ. בגין:

מר וילנר, שמעני עכשיו. אני מדבר אליך כיהודי אל יהודי, שמעני ואל תפסיק אותי. אני מדבר עברית. המלה הזאת שבה השתמשת איננה עברית, היא ז׳ארגון.

מאיר פעיל (מחנה שלי):

גם המלה ז׳ארגון איננה עברית.

ראש-הממשלה מ. בגין:

מאיר, תן לי להסביר משהו למאיר וילנר. השמות שלכם אמנם זהים, אבל אני לא בטוח שהדרכים שלכם זהות.

מאיר פעיל (מחנה שלי):

מה שנכון, נכון.

ראש-הממשלה מ. בגין:

ובכן, כאשר היה פה הנציב הבריטי הראשון צריך היה להחליט איזה שם של הארץ להטביע על המטבעות, המטבעות עם החור, ואז, באנגלית כמובן, חרטו ״פלשתיין״. לא היה שום ספק, באנגלית שמה של הארץ הזאת ״פלשתיין״ ובערבית — ״פלסטין״. אין שום ספק, זה שמה של הארץ בערבית. אבל היה צריך להחליט איך יהיה בעברית ואמרו, כמובן, ארץ- ישראל. זה שמה של הארץ מאז ומתמיד מימי קדם. אבל קמו מחאות — איך אפשר לומר ארץ-ישראל כל כך במפורש? הנציב הבריטי ההוא מצא פשרה: הוא יכתוב פלשתינה, מלה שאיננה עברית בכלל, ויוסיף בסוגריים א״י. היהודים קראו ׳׳ארץ-ישראל״ ואלא שלא ידעו קראו לה ״פלשתינה-א״י״. עכשיו אתה כבר יודע את המקור של המלה הזאת? אני מדבר עברית, אדוני, לא סובייטית.

מאיר וילנר (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):

האם יש עם פלשתינאי או אין?

ראש-הממשלה מ. בגין:

יש עם ערבי.

מאיר וילנר (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):

עם פלשתינאי.

ראש-הממשלה מ. בגין:

אני אמרתי: אני מדבר עברית ולא סובייטית.

כשתהיה במוסקבה — תדבר בשפתו.

מאיר וילנר (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):

אתה מדבר כמו כובש.

יהודה מאיר אברמוביץ (אגודת ישראל):

אתה מדבר כמו עוכר ישראל.

(חבר - הכנסת מ. וילנר קורא קריאת-ביניים)

ראש-הממשלה מ. בגין:

מר וילנר, אשריך שיש לך שכן כזה.

(צחוק וקריאות באולם)

תופיק טובי (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):

הרבה יותר ממר בגין ומדיניותו.

ראש-הממשלה מ. בגין:

אדוני היושב-ראש, עלינו על דרך המשא-ומתן להשכנת שלום. אני מבקש את ברכת הבית לדרך הזאת שבה אנו עומדים ללכת. יש לי פנייה לכל חברי הכנסת, ללא הבדל, רוב הסיעות: אנא ידידים יקרים, יריבים נכבדים, מורי ורבותי, חברי הכנסת, זוהי שעה חשובה לנו. מאחר, כפי ששמתם לב, שאין אני רוצה, מאז באה אלינו הידיעה על ביקורו האפשרי של הנשיא סאדאת בארצנו, להגזים, לא אומר שם תואר אחר. די לנו אם נאמר שעה חשובה. אין צורך להתחרות ב״וויתורים״, מורי ורבותי. אנחנו לא בנכר אלא במולדת, לא בגיטו אלא במדינתנו הריבונית. אין זה נאה שתהיה התחרות מי יהודי יותר שוחר שלום ומי יהודי פחות חפץ בשלום. האמת היא שכולנו רוצים בשלום בכל לבנו ובכל נפשנו. אנו רוצים בשלום, מתפללים ומייחלים לו ומקווים להביאו. נכון, זקפנו קומתנו בישראל ולא ירום לבנו, אך גם לא נרכין ראשנו. נעמוד על זכויותיו של עמנו, על בטחונו ושלומו, ובעזרת-השם נזכה להביא שלום אמיתי לעמנו ולשכנינו, כי השלום דרוש לנו, אף להם.

אדוני היושב-ראש, לפני שנפרדתי מנשיא מצרים ליד המטוס אמרתי לו: אדוני הנשיא, אנחנו נעשה שלום; והוא השיב לי: אני בטוח בכך. לאחר מכן ראיתי עתון, שבועון מפורסם, ומשני הצדדים יש בו תמונות — הנשיא סאדאת מחזיק בזרועותיו את נכדו בן השנה ומן הצד השני אני מחזיק את שתי הנכדות שלי. אדרבה, התבוננו כל באי עולם בילדים האלה, מצד שמאל ומצד ימין. זו האנושיות, זו הנחמה, זה מאור העיניים, ואין הבדל בין יהודי ובין ערבי, בין ישראלי ובין מצרי. למען הנכדים שלנו, למען כל ילדי ישראל, למען כל ילדי מצרים נעשה שלום.

תשובת ראש הממשלה

ראש-הממשלה מ. בגין:

אדוני היושב-ראש, מורי ורבותי, חברי הכנסת, אני מודה לכל חברי הכנסת שהשתתפו בדיון הערב, שבעיקרו היה דיון רציני ונאמרו בו דברים חיוביים רבים. אולם אם האופוזיציה, עם כל הכבוד לתפקיד הממלכתי החשוב שהיא ממלאה, עודנה תוקפת ומבקרת או מאשימה, אני מציע לה שהיא תעשה איזה חשבון-נפש קטן. אנחנו זוכרים את הימים שקדמו ל-17 במאי ואני שמעתי את הקולות — סליחה, ראיתי את הקולות — ואני זוכר אותם לאמור: אם הליכוד ירכיב את הממשלה, איש לא ירצה לדבר עם ממשלה זו. הדברים נאמרו בראדיו, בטלוויזיה בכתב ובאסיפות: הבו לנו אמון. אנחנו נרכיב את הממשלה. יהיה טוב. אבל אם, חלילה, הליכוד ירכיבנה — חרם גמור, מיד תפרוץ מלחמה ועוד אסונות כאלה יומטו על עם ישראל.

אדרבה, ברוח טובה התבוננו: אמריקה — אתם אמרתם שאמריקה בכלל לא תרצה לשוחח אתנו. מדיניותנו ידועה, עקרונותינו מפורסמים — על מה ידברו אתנו? ואמריקה מדברת עם הממשלה הישראלית הזאת, מדברת בכבוד. אני יכול להעיד עלי את שגרירה של ארצות-הברית ואתם יכולים לשאול ומותר לי לספר שבמשך שלושה חודשים מאז ביקורי בוושינגטון החלפנו עם נשיא ארצות-הברית ארבע-עשרה איגרות אישיות חשובות. אינני בטוח אם יש ארצות רבות בעולם שבהן ראשי ממשלה החליפו מספר כזה של מכתבים אישיים עם נשיא ארצות-הברית. יש הבנה, יש אוזן כרויה ויש התחשבות. אבל מאז ביקורי בוושינגטון, שגם אתם שיבחתם אותו במידה מסויימת, קרה דבר גדול — לא אהסס להשתמש בביטוי זה — התאחדותו של העם היהודי, ובייחוד התאחדותה של הקהיליה היהודית בארצות-הברית. אדרבה, תשאלו את חבריכם, תשאלו את מכריכם המבקרים בארצות-הברית, הם יאמרו לכם שלא היתה בעבר תופעה כזו — אחדות שלמה, כל בני עמנו מאוחדים סביב הארץ הזאת, סביב מדינתנו, ודואגים לבטחונה.

יגאל אלון (המערך):

תמיד היו מאוחדים עם העם בישראל.

ראש-הממשלה מ. בגין:

חבר-הכנסת אלון           

יגאל אלון (המערך):

הם אינם מאושרים מהשלטת ״גוש אמונים״ על ממשלת ישראל...

ראש-הממשלה מ. בגין:

אני מבקש את סליחתך, קראת קריאת-ביניים, תרשה לי להשיב לך.

יגאל אלון (המערך):

אתה עשית זאת הרבה פעמים.

ראש-הממשלה מ. בגין:

אתה עדיין לא למדת איך צריך להתנהג באופוזיציה.

(צחוק באולם)

(חבר-הכנסת י. אלון קורא קריאת-ביניים)

האמן לי, יהיה לך הרבה זמן ללמוד.

יגאל אלון (המערך):

אני לא אעשה מקהלה.

ראש-הממשלה מ. בגין:

אדוני, תרשה לי להשיב לך.

מיכאל חריש (המערך):

מר בגין, יש דברים שבפעם העשירית כבר לא כל כך מבדחים. תימנע מזה.

ראש-הממשלה מ. בגין:

מר חריש, תחריש בבקשה.

(חברי-הכנסת מ. חריש וי. ז'. אמיר קוראים קריאות-ביניים)

רבותי, אתם לא יכולים להמשיך כך. זה יהיה הדדי. אני מכבד כל נואם. לא הפסקתי אף אחד.

שולמית אלוני (תנועה לזכויות האזרח):

אתה נוזף בכולנו ומטיף לכולנו.

ראש-הממשלה מ. בגין:

חברת-הכנסת אלוני, שלום עליכם. מזמן לא שמעתי את קולך. למה את לא קמה ומהלכת באולם?

(חברת- הכנסת ש. אלוני קוראת קריאת-ביניים)

יצחק נבון (המערך):

אדוני ראש הממשלה, קצת כבוד לכנסת.

(חברת-הכנסת ש. אלוני קוראת קריאת -ביניים)

ראש-הממשלה מ. בגין:

לא יעזור לכם דבר. אני אשמיע את דברי. לא יעזור לכם שום דבר. העצבנות הזאת לא תעזור לכם.

יגאל אלון (המערך):

זו לא עצבנות. תתרגל לשמוע קריאות-ביניים. אתה לא נתת לדבר.

יצחק פרץ (הליכוד):

חבר-הכנסת אלון, תנסה לארגן מקהלות, תנסה לארגן מקהלות, עם אוטובוסים אולי, תנסה לארגן מקהלות.

(חבר-הכנסת מ. חריש קורא קריאת-ביניים)

ראש-הממשלה מ. בגין:

אני עדיין חייב תשובה לחבר-הכנסת אלון.

היו״ר מ. ל. מרון:

חברי הכנסת, אני מבקש להפסיק את הדו-שיח.

ראש-הממשלה מ. בגין:

אני חייב תשובה לחבר-הכנסת אלון ואני אשיב. לא אמרתי, חבר-הכנסת אלון, שלפני כן לא היתה. תמיכה של יהדות ארצות-הברית במדינת ישראל. מה שאמרתי זו האמת, שאל את האנשים — אחדות יוצאת מגדר הרגיל בימים אלה ביהדות ארצות-הברית. זה מה שאמרתי. זה חל גם על יהדות צרפת. זה חל גם על יהדות בריטניה. והעם היהודי — אני מבקש, אדוני היושב-ראש, שהבית ישמע את זה — עומד היום מלוכד ומוכן סביב ארצנו ומדינתנו. זה נכס אדיר.

פה אני חייב לתקן טעות שנעשתה. נאמר שעכשיו יופעל לחץ על ישראל. טעות. לא יופעל שום לחץ על ישראל. אנחנו עומדים עמידה איתנה. העם היהודי עומד עמנו. ברוך-השם, נוסיף לעמוד.

עד כאן אמריקה. רומניה — מדינה באירופה המזרחית. היא הזמינה אותנו לביקור ממלכתי. קיימתי שיחות, שנמשכו יותר משש שעות, עם הנשיא צ׳אושסקו והרבה שעות עם ראש הממשלה ועוד חברי ממשלה. מחובתי לומר לכנסת שהנשיא צ׳אושסקו מילא תפקיד במה שקרה במוצאי-שבת שעברה, מפני שלפני שבועות מספר ביקר ברומניה נשיא מצרים, סאדאת, וידוע לי שהם שוחחו ביניהם על רקע הדברים שהנשיא צ׳אושסקו שמע מפי. וידוע לי שהדברים האלה באמת השפיעו השפעה חיובית והיחסים בינינו לבין רומניה הולכים ומתהדקים, גם בשטח הכלכלי. הבוקר יצא שר התעשיה והמסחר לבוקארשט, עם תכניות. שתי הממשלות רוצות להעמיק את שיתוף הפעולה בשטח היצוא ההדדי. אני חושב שהיחסים עם רומניה טובים מאוד תחת ממשלה זו.

בריטניה. זה נכון, אני נמנה עם אלה אשר נלחמו נגד השלטון הבריטי בארץ-ישראל, עד הסתלקותו. זה איננו סוד. קיבלתי מכתב הזמנה לבוא לבריטניה, לביקור ממלכתי, מראש-הממשלה מר קאלאהאן, מן הלבביים שקיבלתי בחיי. אם-ירצה-השם, ביום שישי אצא לבריטניה. השמועות על דחייה נוספת של ביקורי, אין להן שחר. אקיים שיחות עם ראש הממשלה, שר החוץ, חברי הממשלה. אפגש, כמובן, עם הקהילה היהודית הגדולה, הגאה, באנגליה. הנה כי כן, תחת הממשלה הזאת.

לבסוף, יורשה לי לומר: נשיא מצרים בא לירושלים לפני שבוע. אני שומע שאנשי המערך אומרים שהם הכשירו את הקרקע לקראת הביקור הזה. כל הכבוד למכשירים.

יגאל אלון (המערך):

הנשיא סאדאת אמר את זה.

ראש-הממשלה מ. בגין:

לא שמעתי. אולי דיבר אז ערבית, מפני שאני לא שמעתי.

(קריאה: הוא אמר את זה דווקה באנגלית.)

אולי אמר את זה בערבית. לא שמעתי. אולי יש לך הפרוטוקול, אשמח לראות.

יגאל אלון (המערך):

אמציא לך.

ראש-הממשלה מ. בגין:

אני אומר: כל הכבוד למכשירים. כל הכבוד לקרקע, אבל מכשירי הקרקע זו סוגיה אחת, והביקור — סוגיה אחרת. עובדה שביקור כזה לא נתקיים במשך 29 שנה.

שולמית אלוני (תנועה לזכויות האזרח):

מה זה רלבאנטי לדיון עכשיו ?

יצחק נבון (המערך):

כותבים עכשיו את ההיסטוריה.

ראש הממשלה מ. בגין:

לא רק כותבים. גם עושים.

שמעון פרס (המערך):

כיצד התמרמרת כאשר חילקו את הארץ בין רודפי-שלום לבין רודפי-מלחמה? האם אתה רוצה להגיד שהנשיא סאדאת בא לארץ רק משום שהליכוד עלה לשלטון? האם זו הסיבה?

(קריאה: כן.)

ראש-הממשלה מ. בגין:

אבקש מאת חברי שלא לרגוז על שר הבטחון לשעבר.

רוני מילוא (הליכוד):

אתם אמרתם אחרת. עשיתם את ההיפך.

שולמית אלוני (תנועה לזכויות האזרח):

אדוני, אתה גיבור, אתה משיח, תביא את השלום, הכל בסדר. זה לא שייך לדיון בכלל — עניין ההיסטוריה.

ראש-הממשלה? מ. בגין:

מה את מתרגזת, חברת-הכנסת אלוני. כמה קולות קיבלת מן העם הזה? את מי את מייצגת מן הספסלים האלה? את מאמינה בדמוקראטיה. את רוצה שאנחנו, הממשלה הזאת, נעשה את רצונך? מה הרעש שאת עושה, יחד עם חבר-הכנסת וילנר? איזה חלק של הציבור אתם מייצגים בכנסת?

שולמית אלוני (תנועה לזכויות האזרח):

חברת-הכנסת גאולה כהן, לי יש 21,000 קולות, ולך יש 14,000.

ראש-הממשלה מ. בגין:

כפי שהוכחתי, מדברים בממשלה הזאת בכבוד ובהבנה. היא עשתה דברים חשובים מאוד בחודשים האחרונים, גם בשטח הכלכלי, גם בשטח המדיני. תעשה בשטח החברתי. נעשה כמיטב יכלתנו. אבל אתם לא תשאלו את עצמכם את השאלה הפשוטה הזאת: איך התנבאתם ומה קרה במציאות. תלמדו מזה, מן הטעות הזאת, הכבדה.

אף-על-פי-כן לא פסקתי לקרוא, בשבוע האחרון, בעתונים התומכים באופוזיציה, כמעט כל יום: למה לא עשיתם ז׳סטה כאשר היה פה הנשיא סאדאת ? למה אתם לא עושים ז׳סטה לאחר נסיעתו ? אתם מכריזים. ועוד דברים. אני קורא את כל העתונים, רבותי. אני קורא תומה מאוד. מה קרה לנו? אומר בפשטות: יושבים פה חברי כנסת יהודים וחברי כנסת ערבים וכולם יעידו. לא אומר שמות כדי שלא יפסיקו אותי מיד. מעולם לא גיליתי שום תסביך עליונות לגבי הערבים. אנשים כמונו. אנחנו רוצים בטובתם ובהתקדמותם. אבל מותר לומר גם היום — אין לי שום תסביך נחיתות כלפיהם. עם כל הכבוד, לא זה ולא זה. היה ביקור בעל משמעות רבה מאוד. עצם הביקור — ז׳סטה; קבלת-הפנים שלנו — ז׳סטה. מה הקריאה הבלתי-פוסקת הזאת לז׳סטות ? רבותי, מדיניות זו לא ז׳סטיקולאציה.

מאיר פעיל (מחנה שלי):

מדיניות זה גם לא קפאון. מדיניות איננה צעידה במקום ולא ישיבה בתוך בטון.

(קריאה: חמישה חודשים הממשלה הזאת צועדת במקום.)

אהוד אולמרט (הליכוד):

הבעיה שלך, חבר-הכנסת פעיל, שאתה צועד אחורה כל הזמן.

מאיר פעיל (מחנה שלי):

איפה השינוי בעמדת ישראל? דיברתי על שינוי. האם רק לעמוד על המקום?

ראש-הממשלה מ. בגין:

אני מציע, גם בעתיד, לנהוג לפי שני כללים, לפי אותם כללים שנהגנו בהם בשבוע האחרון: בטבעיות ובטאקט. בטבעיות: אנחנו מדינה ריבונית. עם במולדתו. בא אלינו אורח דגול. קיבלנוהו בסבר-פנים יפות. באופן טבעי, כך צריך להיות, ראיתם את זה. ובטאקט: הטאקט גם מחייב להמשיך במשא-ומתן, לשמוע, להשמיע, בלי חופזה, בלי יציאה מן הכלים. כך נוסיף לנהוג — בטבעיות ובטאקט.

דובר המערך חבר-הכנסת פרס — אני משער שאמר זאת גם בשם מפ״ם, כי הוא דיבר בשם סיעת המערך — הודיע היום מעל במת הכנסת שביהודה ובשומרון צריך לעשות פשרה טריטוריאלית או אחרת. אם היא אחרת, משמע שהיא לא טריטוריאלית. אני מעוניין מאוד לשמוע מפי דובר המערך למה הוא התכוון. מה שמכונה פשרה טריטוריאלית, זה ברור; הקו לא ברור, אבל זה קשור בגיזורו, לכל הדעות. אבל אם היא אחרת, לא טריטוריאלית, אדרבה, ילמדונו רבותינו למה היתה הכוונה. חשוב לדעת.

מאיר פעיל (מחנה שלי):

מה מציע כבוד ראש הממשלה לגבי יהודה ושומרון?

ראש-הממשלה מ. בגין:

אני מדבר על חבר-הכנסת פרס. פעיל מדבר.

אהוד אולמרט (הליכוד):

חבר-הכנסת פעיל, אתה מדבר בשם הפלשתינאים.

ראש-הממשלה מ. בגין:

חבר-הכנסת פעיל, אתה מדבר ברמקול, אתה מרים קולך, והאמן לי, אפילו מלה אחת אינה מגעת לאזני. דבר בשקט.

מאיר פעיל (מחנה שלי):

אני רוצה לשמוע מכבוד ראש הממשלה מה הוא מציע בעניין יהודה ושומרון ולא איך הוא מגחך על חבר-הכנסת פרס.

ראש-הממשלה מ. בגין:

עד עכשיו לא ידעת?

אדוני היושב-ראש, אני רוצה מן הפולמוס הזה — לפעמים חובה להשמיע דברי פולמוס כפי שהושמעו קודם, כל חבר כנסת ממתנגדי הממשלה, זכותו להתנגד, אבל הוא צריך לדעת שאם יתקיף, יותקף, זה פארלאמנט - מהפולמוס הזה, שהוא בוודאי לא העיקר, אני רוצה לעבור להודעות מספר על רקע מדיני ובין-לאומי. אני רוצה לדבר על אמריקה ואירופה.

תיקנתי בקריאת-ביניים את חברתי, חברת-הכנסת גאולה כהן, כאשר אמרה מעל במה זו שכל העולם תומך בשתי דרישותיו של נשיא מצרים לנסיגה טוטאלית לקווי 4 ביוני 1967 ולהקמת מדינה פלשתינאית. אמרתי לה: זה לא נכון. להווי ידוע: זה לא נכון.

ארצות-הברית של אמריקה, אדוני היושב-ראש, איננה תומכת בשתי דרישות אלו של הנשיא סאדאת. ארצות-הברית של אמריקה מעולם לא טענה לנסיגה טוטאלית; נהפוך הוא — כל אחת-עשרה השנים האחרונות בקירוב טענה שהחלטה 242 אינה מחייבת את ישראל לנסיגה כזאת. שנית, נשיא ארצות-הברית מר ג׳ימי קארטר הודיע בשבועות האחרונים במפורש שהוא שולל מדינה פלשתינאית. יש לו הצעות, יש לו רעיונות, יש להם גם שמות, אבל כאשר הוא משתמש בכל אלה, הוא מיד מוסיף: ולא מקובלת על ארצות-הברית הקמת ״מדינה פלשתינאית״. אבל אני יכול לפנות לכל חברי הכנסת הציוניים, בעיקר, ולשאול אותם בכל זאת, בקשר עם תשובתי הקודמת לחבר- הכנסת וילנר: מדוע איננו יכולים לדבר עברית לגבי ארצנו שלנו? למען השם, מה נדבק בנו המושג הזה בעברית, כביכול, ״פלשתינאים״ ו״פלשתינה״? הרי אנו מדברים בשפתנו. נניח שיקום חבר-הכנסת תופיק טובי ויגיד ״פלשתינה״ — זה טבעי, בלשון עמו כך נקראת הארץ. אני מקבל זאת בכבוד. אבל בשפתנו העברית, הרי זו רק הוכחה איך תעמולה, תעמולה כוזבת, חודרת למוחות האנשים אפילו הקרובים ביותר אל העניין. מדוע איננו יכולים לדבר..

תופיק טובי (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):

זו הסחת-דעת מהבעיה היסודית, שצריך להכיר בה: יש עם הרוצה בהגדרה עצמית ובמדינה משלו. שום סמאנטיקה לא תעזור לך לברוח מזה.

ראש-הממשלה מ. בגין:

תודה רבה. מר תופיק טובי, לפי נסיוני טרמינולוגיה משפיעה על אידיאולוגיה. לכן תרשה לי להשתמש בטרמינולוגיה שלי. אני פונה            - - -

מאיר פעיל (מחנה שלי):

אידיאולוגיה משפיעה על טרמינולוגיה, לא להיפך.

ראש-הממשלה מ. בגין:

זה ממארקס או ממוחך, כי את האימרה של מארקס אני זוכר.

מאיר פעיל (מחנה שלי):

גם מזה וגם מזה.

ראש-הממשלה מ. בגין:

לא נכון. מארקס אמר אחרת. אני יכול להביא לך את האימרה המקורית.

אני עוד פעם שואל את הציונים, את כל הציונים, ללא הבדל: מה דבקה בנו הסמאנטיקה הזאת ? מדוע אנו צריכים להתבולל בתוכה? הרי זו איננה עברית, לכל הדעות.

(קריאה)

לכן אני מעיר: רק ציטטתי.

נכון, כפי שאמרתי בנאומי לפני שבוע: ישנם ערביי ארץ-ישראל. בעיה חשובה. ויש לנו פתרונות ויהיו לנו פתרונות בשביל הבעיר. הזאת. איננו מתעלמים ממנה. אבל הבעיה היא של ערביי ארץ-ישראל, וכך אנו נעמיד אותה.

שולמית אלוני (תנועה לזכויות האזרח):

בארצות-הברית הגדרת את עצמך כפלשתינאי.

ראש-הממשלה מ. בגין:

באנגלית, כמובן.

שולמית אלוני (תנועה לזכויות האזרח):

אנשים אלה קוראים לעצמם בלשונם.

ראש-הממשלה מ. בגין:

תני לי להסביר לך. הייתי בוושינגטון ושם דיברו איתי מלכתחילה על ״פלשתיניאנס״. אמרתי לאנשי שיחי, עם כל הכבוד: "פלשתיין" זה שם של ארץ. "There are Palestinian Arabs, there are Palestinian Jews" כך אמרתי. ואני יכול לבשר לך שבנייר-העבודה שהוסכם בין ארצות-הברית וממשלת ישראל כבר כתוב במפורש Palestinian Arabs וזה נכון. בעברית: ערביי ארץ-ישראל, ובאנגלית Palestinians Arabs ואת ואני יחד אנו Palestinians Jews, ובעברית: יהודים של ארץ-ישראל.

שולמית אלוני (תנועה לזכויות האזרח):

בינתיים יש מדינת ישראל. אתה מתעלם לחלוטין מהעובדה שאנו ישראלים ויש מדינת ישראל.

חיים בר-לב (המערך):

לפני שלושים שנה היינו Palestinian Jews מאז כינונה של המדינה אנחנו Israeli Jews.

ראש-הממשלה מ. בגין:

אדוני, קרא את מגילת-העצמאות ותמצא שם את המלים ארץ-ישראל. אני מתפלא על שאדם כמוך שוכח את המלים הללו במגילת-העצמאות. ״בארץ-ישראל קם עמנו״ — כך כתוב במגילת-העצמאות. ובאשר ל״השומר הצעיר״, הוא בזמנו קבע ששאיפת הציונות ליצור רוב בארץ-ישראל ובסביבתה. סתם אימפריאליסטים.

יוסי שריד (המערך):

איך כתוב בפאספורט שלך: Israeli או Palestinian Jews ?

ראש-הממשלה מ. בגין:

יוסי, לא לעניין שאלת, יוסי, כמו שקודם לא לעניין הפסקת את דברי כאשר קראת דברי תורה. הנח לי.

אני רוצה לקבוע שאמריקה אינה תומכת לא בנסיגה של ישראל לקווי ה-4 ביוני 1976 ולא במדינה פלשתינאית.

נפגשתי לפני ימים מספר עם ראש-ממשלת בריטניה לשעבר סר הרולד וילסון. הוא היה ראש ממשלת בריטניה שבימיה נתקבלה החלטה 242, והוא מוכן להעיד בפני כל פורום שהחלטה זו אין פירושה נסיגה מוחלטת לקווי ה-4 ביוני 1967.

לכן אין שום סיבה שאנו נאמר שכל העולם תומך במה שאינו קביל עלינו. זה לא כך. כוחות גדולים בעולם אינם תומכים בעמדות אלה, וצריך שהדברים האלה יישמעו גם פה וגם שם.

אני מבקש לומר כמה מלים דווקה לעמים האירופיים. אנו שמחנו שהתשע נמנעו בהצבעה האחרונה באירגון. האומות המאוחדות. אבל עדיין הן משיאות עצות כיצד לפתור את הבעיה של הסיכסוך המזרח- תיכוני. אני חושב שמותר לנו, אדוני היושב-ראש, מעל במת הכנסת לפנות אל עמי אירופה: עמי אירופה צריכים להיות האחרונים שיתנו עצות או תכניות שבעקבותיהן עלולה לבוא סכנה על האוכלוסיה שלנו, שהיא שארית-הפליטה של העם לאחר השואה, האחרונים.

הם ראו מה קרה לעם היהודי כשהיה חסר מולדת וחסר מגן. ונהרות אירופה, אמנם כן, מלאו דם יהודי. ועם כל הכבוד אני אומר לצרפת: אנחנו מבקשים עמדה כפי שפעם, מבחינה לאומית, הובאה על-ידי שוחר צדק ושמו היה אמיל זולא, ולא על-ידי אלה שניסו לרמוס את הצדק. ולכך אנחנו מצפים מצרפת ומן העם הצרפתי הגדול.

ואני אפנה אל העם ההולנדי הידידותי והיקר לנו ואומר להם בכל לבי: עזרתם להציל יהודים, אנחנו לעולם לא נשכח זאת, אבל אתם אל תשכחו מח קרה ליהודים. דעו לכם, אין אנחנו רוצים עוד שאחרי הילדות שלנו יישארו ספרים מפורסמים כפי שנותר הספר של אנה פראנק.

ואנחנו נפנה אל הבלגים, גם כן עם ידידותי וגם הוא עזר ליהודים, ונאמר להם: אתם יודעים מה קרה בבריסל ובאנטוורפן.

וכך נלך מעם לעם באירופה ונאמר לו. כל ההבדל הוא בזה שאנחנו היום לא חסרי מגן. אנחנו יכולים להגן על עמנו, אבל אסור לנו להעמיד אותו בסכנה האוכלוסייה האזרחית שלו, שהוא, חלילה, עלול להיפגע בגבריו, בנשותיו ובילדיו. הבטחון הלאומי כפי שאנחנו מבינים אותו פירושו הבטחת חייה של האוכלוסיה האזרחית היהודית. זאת עליהם להבין.

ומאחר ששר החוץ שלנו נמצא בגרמניה, אני מבקש לומר שמכל עמי אירופה צריכים הגרמנים להיות האחרונים להגיש הצעות או להביא תכניות שפירושן סיכון נפשותיהם של היהודים בארץ הזאת. נכון, נפגשתי לפני ימים מספר עם שגריר גרמניה ואמרתי לו את הדברים האלה וגם הוכחתי לו מה פירושה של סכנה זו. ועלינו לשוב ולומר להם את זאת בפומבי.

ועצם הפנייה היא, בייחוד בימים אלה: תנו לנהל משא-ומתן. אתם כתבתם את כל החלטותיכם ופירסמתם את כל תכניותיכם ועשיתם את כל הצבעותיכם, ולא קודם השלום אפילו במטר אחד. בימים אלה התחלנו לקיים דו-שיח — עכשיו דו-שיח עם המדינה השכנה הערבית הגדולה ביותר, ואנחנו מקווים להמשך הדו-שיח עם שכנינו האחרים. החל משא-ומתן ישיר בין ישראל לבין שכנתה, וכפי שאנחנו מקווים, הונח יסוד למשא-ומתן גם עם שכנים אחרים; תנו לנהל אותו, כפי שכתבו בצדק הדמוקראטים בארצות- הברית בבחירות לקונגרס ולנשיאות: externally devised formula for settlement המשא-ומתן, הם כתבו, צריך להתנהל פנים-אל-פנים, הוא צריך להיות ישיר בין ישראל לבין שכנותיה, בלי פורמולה לפתרון שהומצאה מבחוץ. לכן אנחנו יכולים לפנות היום לכל העמים שמגלים עניין, בצדק מגלים עניין, במזרח-התיכון: בלי פורמולה שהומצאה מבחוץ, על-ידכם.

תופיק טובי (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):

מה זה פורמולה בעברית ?

ראש-הממשלה מ. בגין:

נוסחה, סליחה. חבר-הכנסת טובי מתקן את העברית שלי ? כל הכבוד.

תופיק טובי (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):

אתה מבקש שנדבר עברית.

ראש-הממשלה מ. בגין:

אני שיבחתי לא אחת את העברית שלך. רק התוכן — זו כבר שאלה אחרת.

ובכן מה שאנחנו אומרים עכשיו זו באמת פנייה להרבה מדינות: תנו לנהל משא-ומתן בין הצדדים.

אני גם פונה לחברי כנסת מסיעות מסויימות באותה קריאה עצמה, עם כל ההבדל: החל משא-ומתן, תנו את הסיכוי, תנו לנהל אותו. ומובן מאליו שמשא- ומתן מנהלת ממשלה.