היכל הגבורה –המוזיאון להנצחת זכרם של הרוגי המלכות והנידונים למוות נחנך בבית הסוהר בירושלים
1965-02-10 דברי בגין בפתיחת המוזיאון להנצחת זכרם של הרוגי המלכות בירושלים כפי שהם מובאים על ידי סופר חרות.
"בין הקירות הללו מהדהדת קריאה, אשר תגיע לכל אדם. בתנאי שייטה לה את אזנו לאו דווקא בגופניות: "של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו קודש הוא". לא סנה אחד בער במקום הזה באש האמונה הכבירה ובנאמנות ההקרבה העילאית, אשר כמוה לא היתה ולא תהיה. בין קירות אלה, ובתאים אלה, ישבו אסירי ציון ולוחמיה למאותיהם. בתאים לאה ישבו אנשים, שאינם עוד עמנו ואנו מקדישים מקום זה לב-בישראל לדורות הבאים.
מי ידע ויוכל לספר ולתאר את אשר חש האדם הכלוא הנידון למוות. אנחנו לא נוכל ולא נדע לחוש זאת. רק זאת נוכל לעשות – להרכין ראש בפני גדלות הנפש של אדם, שנלקח מתוך חבריו על ידי צו הגורל והוא עלה על הדרך שבה כל אחד מאתנו מוכן ועלול היה לעלות. הגיע למבחנים, מבחנים בחיים ובמבחן של הציפייה למות."
מר בגין סיפר על האגרון הקטנות הסודיות שנשלחו מתאי גרדום אלה על ידי דב גרונר, יחיאל דרזנר, אליעזר קשאני, מרדכי אלקחי, יוסף שמחון ומיכאל אשבל. אגרות קטנות שהועברו לחוץ בעזרתו המקודשת של צדיק הדור אבי האסירים, הרב אריה לוין. פתקים אלה לא נשארו בידינו אמר מר בגין, כי חובה היה עלינו להבעירם, אולם תוכנם חי עמנו ונזכור אותם עד יומנו האחרון. בפתקים אלה, לא היתה קריאה לעזרה או להצלחת חייהם, אלא קריאה ללוחמים בחוץ להמשיך במלחמה.
אלה היו הבנים שישבו בבית הכלא הזה ונמקו בין הקירות הללו. אלה היו היהודים שכך חיו וכך מסרו את נפשם, למען יקום עמנו ויהיה בן חורין.
היום נתכנסנו כדי לשוב ולקדש את המקום הזה, לעם אשר בזכות בנים טהורים וקדושים אלה, יצא מעבדות לחרות. יבואו בנינו בין קירות אלה וילמדו כיצד יצאנו מעבדות לחרות.
