החלל במדע

מאמר עיתון: חרות
מאת:
מנחם בגין
פורסם בתאריך:
כ"ב אייר התשכ"א, 8 במאי 1961
מתוך:
עמוד 2
נושאים:
מדינות - ארה"ב, ברית המועצות (רוסיה). מדיניות חוץ - המלחמה הקרה. השקפות חיים - קומוניזם, קומוניסטים
במאמר זה בגין דן בשאלה איזהו גורם הכוח המכריע - הכמות או האיכות? הוא מתאר את המצב הקיים בין המזרח והמערב, כאשר במשך מאות בשנים, המערב היה זה שגבר על המזרח באיכות, כלומר במדע ובכושר ניצולו לצרכי מלחמה, הגנה והתקפה. בעוד שעם תום מלחמת העולם השנייה ובייחוד לאחר ניצחון הקומוניזם בסין, גבר המזרח על המערב בכוח הכמות ובד בבד קידם את תוכניות החלל "והשיג" את האמריקאים. דבר זה מוכיח כי המדע הוא הכוח. ועל אף שגם האמריקאים הצליחו לקדם חלק מתוכניות החלל שלהם, יכולה להימנע מלחמה בין שני הצדדים במידה וישמרו על מאזניהם. וכן מקווים באי עולם כי חכמת חקר החלל תהיה לטובת האדם ותתרום לשחרורו. פורסם בחרות כמאמר מערכת ללא חתימה. נמצא בכתב ידו של בגין בארכיון האישי שלו.
ציטוטים נבחרים מהמאמר חיפוש חדש

הכמות והאיכות שתיהן הינם גורמי כוח. איזהו המכריע בהם, הוכח במשך מאות שנים ביבשת האדירה, המשתרעת מן האוקיאנוס האטלנטי במערב ועד לאוקיאנוס השקט במזרח והמחולקת, כמקובל, לאסיה ולאירופה. מבחינה גיאוגרפית, אם כי לא מנקודת ראות דמוגרפית, זוהי בוודאי יבשת אחת; שמה המשולב: ארואיסטית הולם את הבחינה הראשונה אף אם אינו מבטא את ההבדלים המהותיים בין האוכלוסין משני עבריו של קו ההפרדה המוסכם.

מה היו, במשך מאות בשנים, יחסי הכוחות בין שני חלקי היבשת האירואיסטית? חלקה המזרחי על התמיד, בשטח ובאוכלוסין, כלומר בכמות, על איזורה המערבי: אבל המערב גבר על המזרח, באותה תקופה היסטורית, באיכות, כלומר במדע, בפיתוחו ובכושר ניצולו לא רק לחיי יום יום אלא גם לצרכי לחימה, אם להגנה, ואם להתקפה. מתקופה לתקופה נעשו ניסיונות, ממרחקי המזרח, להציף ולהדביר את המערב בכוח הכמות; אך המערב, על אף צמצום השטח והאוכלוסיה, עמד והדף את המחנות האדירים, הנוהרים והדוהרים, הודות לגורם הכוח העליון, שהצטבר באיכותו.

מבלי לשכוח את השינויים, הטבועים בתקופות הימים ובמהות הדברים, ניתן לומר, כי כזה היה המצב שנוצר עם תום מלחמת העולם השניה, וביחוד לאחר ניצחון הקומוניזם בסין רבתי, בין גוש המדינות, בהן שלטת הדיקטטורה המעמדית החד מפלגתית, לבין ברית המדינות, בהן דימוקרטיה משמעותה המכרעת היא, כי זכויותיו של אדם לחיים, לחופש, לצדק ולהתקדמות קודמות לעצם המוסד מדינה, ותכליתה וטעם קיומה היא לא "להעניקן" אלא להבטיחן הלכה למעשה. בקיצור: בכוח הכמות עלה העולם, המכונה מזרחי, על העולם, הקרוי מערבי: לא כן באיכות ובכוח הנובע הימנה.

לא ייפלא, איפוא, כי בני החורין בכל חלקי תבל הודאגו בראותם, שאף במדע, או לפחות בשטח אחד שלו, עלה כוחה של מעצמת הקומוניזם המרכזית על כוחו המשולב של איזור החופש. וודאי, כל אדם כאדם שמח, שאחד מבני זמנו, תהיה אזרחותו אשר תהיה, עלה למרומי החלל ושב מהם בשלום, בפלסו נתיב למחקרי על, שהיו נראים, עוד לדור הקודם, כדמיוניים לחלוטין. אבל לו ההתרוממות בדומה לזו של גאגארין האמיץ, הראוי לשבח כלל אנושי, הייתה בבחינת מונופולין למדעניה, לחוקריה וטייסיה של רוסיה הסובייטית, הייתה זו הוכחה, כי באותו שטח של המדע ידו של המזרח הקומוניסטי היא על העליונה. ומדע בימינו הוא הכוח: למעשה, מלבד רוחו של האדם, גורם הכוח המכריע.

משום כך – ויש לומר גם את זאת בכל הכנות – שמח לבם, לא רק של תושבי אמריקה אלא של כל בני החורין בעולם, על הצלחת המבחן, בו עמד שפהרד האמיץ. אולי יש בכך מן האירוניה של הגורל, אם האמריקאים אומרים, אף בגאווה, כי הצלחתו נוסכת בהם ביטחון שמעתה "ישיגו" את הרוסים (בחקר החלל), בעוד אשר, במשך שנות דור, נקראו הרוסים "להשיג ולעבור את אמריקה". אבל עובדא היא, כי מניעת התנגשות עולמית, וכן שמירת חרויות האדם בחלק העולם, בו הן עדיין נשמרות, תלויות בשווי המשקל של גורמי הכוח, במזרח ובמערב, אם להשתמש במונחים המקובלים.

 

גם קנאת משטרים יכולה להרבות חכמה. אך כל באי עולם בוודאי מתפללים ומייחלים, כי חכמת חקר החלל תהיה לטובת האדם ולא להחרבתו, כי היא לא תסייע לשעבודו, אלא תתרום לשחרורו.