החלטת הממשלה לקיים מצעד צבאי ביום העצמאות – הישיבה העשרים של הכנסת התשיעיתיום שלישי, י״ח אב תשל״ז 2 אוגוסט 1977
ראש-הממשלה מ. בגין:
גברתי היושבת-ראש, רבותי חברי הכנסת, אילו לפולמוס היה לבי הייתי אומר לחבר-הכנסת ביטון שהעם היהודי הוציא מקרבו הוגי-דעות גדולים, אבל הראשון בהם אינו קארל מארקס. הרמב״ם נולד לפניו, רש״י, רבי עקיבא, הלל הזקן, שמואל הנביא, ירמיהו וישעיהו ומשה רבנו. מדוע אני מזכיר בסיומו של רעיון זה את משה רבנו? דיברתי עם מר ביטון ואמרתי: מה אתה מתחיל ממארקס את ההיסטוריה של העם היהודי ? למה לא הזכרת את משה רבנו ? אז הוא השיב לי: גם משה רבנו. אבל אין לבי לפולמוס, לכן נשאיר את העניין הזה.
ולוא לפולמוס היה לבי הייתי משיב לחבר-הכנסת עמאר: ידידי היקר, אתה העלית פה תיאוריה שתנועת העבודה אינה עורכת מצעדים צבאיים, ואתה ישבת בממשלה כנציג של מפלגה שנים רבות, והממשלה הזאת ערכה מצעדים צבאיים. באשר למצעד בחוצות, ברחובות, אינני יכול לומר שמפלגתו שונאת מצעדים. למשל, היא דווקה דורשת כל שנה שב-1 במאי יצעדו ברחובות.
משה עמאר (המערך):
לא מצעד צבאי, זה מצעד אחר, מצעד עממי. זה לא מצעד צבאי, זה מצעד של סקטור העובדים.
ראש-הממשלה מ. בגין:
מה זה עממי? אבל צועדים.
זלמן שובל (הליכוד):
גם צה״ל הוא צבא העם.
יעקב ז׳אק אמיר (המערך):
אני מקווה שנחדש את ימינו כקדם ובאמת הפעם נצעד ב-1 במאי עם דגלים אדומים.
ראש-הממשלה מ. בגין:
גם אתה נגדי בעניין זה, חבר-הכנסת ז׳אק אמיר ? עמאר, אמיר, תנו לדבר. ובכן צועדים. אם צועדים תחת הדגל האדום זה מותר; אם צועדים תחת הדגל הכחול-לבן זו כבר שאלה מפוקפקת? זה לא נאה כך.
יוסי שריד (המערך):
אדוני, אבל מצעד ה-1 במאי אינו עולה 200 מיליון לירות.
ראש-הממשלה מ. בגין:
עוד מעט אשיב על זה, יוסי שריד. אני רק אומר שאין צורך לבחול במצעדים כשעורכים מצעדים. אבל שוב, אין לבי לפולמוס ונשאיר גם את העניין הזה. אני רוצה להשיב לטענה העיקרית.
גברתי היושבת-ראש, יכולתי כמובן לומר: יש לפנינו החלטת ממשלה שפעם בחמש שנים ייערך מצעד. בשנה הבאה תמלאנה חמש שנים למצעד הקודם. מה הזעקה הזאת ? האם זה מיליטאריסם? האם מצעד צבאי מוכיח על מיליטאריסם? אני יכול לומר שלפי הכרתי מדינת ישראל היא מדינה אנטי-מיליטאריסטית בכל משמעות המושג הזה. נכון שיש לנו צבא — הלוואי ולא היה צורך בקיומו. מי יתן וחזון הנביאים של אחרית הימים של ישעיהו ושל מיכה יוגשם, ״וכיתתו חרבותם״. אבל אנחנו יודעים את מצבנו, לכן דרוש לנו צבא ואנחנו אוהבים את צבאנו, כי הוא מגיננו ותקוותנו. יש לנו נשק — הלוואי ולא יהיה צורך להשתמש בו, מי ייתן, האם יש אצלנו גינונים מיליטאריסטים במדינה הזאת? בא מר צ׳רלי ביטון, הוא מייצג סיעה מסויימת, והוא מדבר נגד המצעד. האם לא ראית מצעד צבאי במוסקבה ?
תופיק טובי (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):
הוא לא ראה.
ראש-הממשלה מ. בגין:
הוא לא ראה, כנראה, אז תלמד אותו, תספר לו שכל 7 בנובמבר בכל שנה שבו חוגגים את המהפכה..
אריה אליאב (מחנה שלי):
גם ב-1 במאי, אני ראיתי.
ראש-הממשלה מ. בגין:
אבל קודם כול נתחיל ב-7 בנובמבר.
תופיק טובי (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):
ב-1 במאי ביטלו את המצעד הצבאי.
אריה אליאב (מחנה שלי):
יש לי דוקטוראט על זה.
אהוד אולמרט (הליכוד):
אבל בנובמבר זה מתקיים ?
תופיק טובי (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):
חלק קטן מאוד, סמלי.
ראש-הממשלה מ. בגין:
אז גם אנחנו נעשה מצעד קטן.
אריה אליאב (מחנה שלי):
הלוואי והיה לנו החלק הקטן הזה שצועד שם.
אהוד אולמרט (הליכוד):
טיל בין-יבשתי זה סמלי?
ראש-הממשלה מ. בגין:
ביום 7 בנובמבר, שבו חוגגים את המהפכה הגדולה שחלה באוקטובר בגלל הבדלי שני הלוחות הנוצריים, יוצא צבא אדיר שאנחנו מכבדים אותו מאוד — במלחמה נגד גרמניה הנאצית הוא מילא אחד התפקידים החשובים ביותר ולא נשכח את זה — ועורך מצעד אדיר ומראה נשק.
מאיר וילנר (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):
הבאת ציטאטה ״וכיתתו חרבותם״ ולא אמרת למה — לאתים או לפצצות אטום.
יוסי שריד (המערך):
ל״וילנרים״.
ראש-הממשלה מ. בגין:
אז מר וילנר יושב בביתו, רואה בטלוויזיה את הצבא הסובייטי וקורא ״הורא״. ופה מתנגדים לכל מצעד צבאי.
ב-14 ביולי היתה מהפכה בצרפת...
מאיר וילנר (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון):
אבל שם לא מעלים את מחיר הלחם. כאן, כשמעלים את מחיר הלחם והחלב, זה סקאנדאל להוציא 200 מיליון לירות למצעד צבאי.
ראש-הממשלה מ. בגין:
חבר-הכנסת וילנר, כבר עזבתי את ברית-המועצות, אני כבר נמצא בפאריס. אל תפריע לי. ב-14 ביולי 1789 היתה בצרפת מהפכה, מהפכת חירות. מאז ועד 14 ביולי לפני שבועיים, מדי שנה בשנה, הצרפתים מקיימים מצעד צבאי. איזה מיליטאריסם זה ? הרי זה הבל ורעות רוח. וכל העם הצרפתי זוכר את מהפכתו ומקיים מצעד צבאי. ואינני צריך להוכיח יותר, אין שום קשר בין מצעד צבאי לבין מיליטאריסם.
מישהו מהחברים אמר פה שעל-ידי המצעד הצבאי אנחנו רוצים להראות שרירים. לא היה ולא נברא. עמנו לא צריך להראות שום שרירים. עובדה היא, וכל העם יודע את זה וגם מדינות ערב יודעות את זה, שצבאנו חזק, ברוך-השם, ימנע מלחמה, ואם חלילה יכפו אותה עליו — ינצח בה. אנחנו רק לא רוצים לא את המלחמה ולא את הנצחון, בפשטות כזאת אנחנו אומרים את זה. איננו צריכים להראות שום שרירים, איננו רוצים להראותם.
מדוע החלטנו על מצעד צבאי — אסביר. אבל אין זה נכון שתשומת-לבנו סביב יובל ה-30 לתקומת ישראל מרוכזת סביב המצעד הצבאי. אפילו לא עלה על דעתנו להניח כך. יש לנו רעיונות אחרים, נוספים, חשובים. זה יובל גדול שיאחד את כל העם היהודי ואת כל בני-החורין בעולם כולו, אין לי שום ספק בכך. זה יהיה חגו של כל עמנו ושל כל אדם חפשי באשר הוא שם, מאורע גדול, יובל ה-30 של מדינת ישראל ועצמאות עם ישראל. ביובל זה אנחנו רוצים לערוך תערוכת הספר הבין-לאומית. יבואו לירושלים כל העמים ויביאו את פרי רוחם. אנחנו עם-הספר, וביובל זה יש לארגן תערוכת הספר שלא היתה כמותה, הגדולה ביותר לכל העמים. אנחנו רוצים לערוך תערוכת אמנות בין-לאומית ולהביא מפרי יצירתו הרוחנית של האדם באשר הוא שם לירושלים. אנחנו רוצים לערוך בירושלים תערוכת עתיקות. אנחנו דורכים על היסטוריה בארץ הזאת.
יוסי שריד (המערך):
לממשלה הזאת יש ידע רב בעתיקות.
ראש-הממשלה מ. בגין:
להציע שחבר-הכנסת ידין יעמוד בראש ועדה של ארכיאולוגים ואנשי מדע.
(קריאה: זה הסוף מכל המשא-ומתן ?)
יוסי שריד (המערך):
אדוני, אולי כדאי ששר החוץ יעמוד בראש ועדה כזאת.
ראש-הממשלה מ. בגין:
יוסי, אתה מדבר בקול רם מדי. אני לא שומע אותך. מה אתה רוצה ?
יצחק נבון (המערך):
סמכויות-על...
ראש-הממשלה מ. בגין:
יצחק, אני רוצה לומר לך שאין לזה כל קשר עם ממשלה. אני מקווה שהוא יהיה סגן ראש ממשלה והוא ישרת את האומה בממשלה. אין לזה כל קשר. אני מדבר על עניין רציני.
אני חושב שביובל ה-30 יש לערוך תערוכת עתיקות ולהזמין את כל העמים העתיקים לירושלים, שיראו יחד עמנו את ימי קדם. האדם התרבותי צריך ללמוד מה היה לפניו. הוא צריך לדעת שלא בא לפתע פתאום עלי אדמות ושהיתה היסטוריה לפניו ויש רבדים של היסטוריה, שכבות של היסטוריה, ויבוא לירושלים ויתבונן.
הנה כי כן יש לנו רעיון לזמן כנס של אנשי מדע, ויש, ברוך-השם, בקרב העם היהודי חכמים גדולים גם במדע שלנו וגם במדע אנושי-כללי, וביניהם נושאי פרס נובל. שיבואו כולם לירושלים וישמעו הרצאות מפיהם על עניינים אנושיים.
(קריאה: בראש הוועדה הזאת אפשר להציב את הפרופסור רובינשטיין.)
יגאל ידין (התנועה הדמוקרטית לשינוי):
אז לא יישארו שרים.
ראש-הממשלה מ. בגין:
בשנה הבאה, כפי שהציע לי חבר-הכנסת משה שמיר — ואני מודה לו על כך — יחול יובל ה-100 לפתח-תקווה, ונערוך חגיגה גדולה ונזכור כולנו את הפסוק של הושע: ״ונתתי לה את כרמיה משם ואת עמק עכור לפתח תקווה וענתה שמה כימי נעוריה וכיום עלותה מארץ מצרים״. ואפשר על רקע זה לערוך תערוכה מיוחדת של עובדי אדמה ולהוכיח את יכלתם. אדרבה, אנחנו נדון בהחלט בהצעתו המעניינת של חבר-הכנסת רובינשטיין אשר הציע לי כי השנה, שנת היובל, תהיה לשנת הנקיון בישראל ונגייס את הרשויות המקומיות, את הממשלה ואת האזרחים כדי שאחת ולתמיד תהיה ארצנו נקיה, שנוכל להתפאר בה.
יוסי שריד (המערך);
אדוני, אחרי כל ההצעות האלה...
ראש-הממשלה מ. בגין:
יוסי, אתה יותר מדי מפסיק אותי ואינני שומע את קריאות-הביניים שלך. אתה רוצה שהארץ תהיה מלוכלכת ?
יוסי שריד (המערך):
אני רק אומר שאחרי כל ההצעות האלה כבר עדיף מצעד.
ראש-הממשלה מ. בגין:
אני חושב שבשנה הבאה יש להתחיל בביטול העוני בישראל ויש לעשות מאמץ, בעזרתו של העם היהודי, להקים דיור הראוי לבן-תרבות למען 45,000 משפחות שאין להן דיור הראוי לבן-תרבות. יש רעיונות שונים והצעות שונות. אדרבה, מדוע הם סותרים את המצעד הצבאי?
מדברים פה על ביזבוז כספי ומיד מעלים לפנינו את הבעיה של הלחם ושל העוני. איזה קשר יש בין הכנסה אדירה שתהיה בעקבות אותו מוקד שמחה לעם לבין מה שאתם אמרתם פה? אינני רוצה לכנות בשם הנכון את הדיבורים האלה.
משה עמאר (המערך):
איזו הכנסה?
ראש-הממשלה מ. בגין:
כל פעם שעושים משהו בעל ערך לאומי מדברים על הוצאה כספית.
משה עמאר (המערך):
סליחה, אדוני, איזו הכנסה? אתה מדבר על הכנסה.
ראש-הממשלה מ. בגין:
תן לי לדבר. יש הוצאות ששום עם אינו חוסך בהן. עובדה. ואני זוכר גם את הדברים ששמעתי פעם, כאשר הייתי שם, על היום ההוא בברית-המועצות. כל שנה זה היה חג, בתנאים הקשים ביותר, כאשר הנאצים עמדו מול שערי מוסקווה ומול שערי לנינגראד ואנשים רעבו ללחם ומתו בהמוניהם — ערכו את המצעד. יש דברים כאלה בחיי עמים שאפילו בתנאים קשים עושים דברים בעלי ערך לאומי, ערכי.
עכשיו אסביר מדוע דרוש, לפי הכרתי, מצעד צבאי — פעם בחמש שנים, לא מופרז. הוא מוקד של שמחת העם. נוכחנו לדעת זאת. אין זו הוכחת שרירים ולא הפגנה כלפי חוץ. העם כולו, בארץ ובתפוצות הגולה, שמח לראות, אחרי דורות של שיעבוד ושל חוסר מגן ושל השמדה, כי יש לו צבא מפואר, ואז כמובן הוא הולך כמו צבא, כמו שכל צבא צריך ללכת, בכבוד ובהדר, על מפקדיו וחייליו ועל ציודו, והעם לבו שמח. מדוע נמנע ממנו את השמחה הזאת, ביובל ה-30, פעם בחמש שנים, לא כל שנה ?
אני זוכר את המצעדים שנתקיימו. שלושה — אומר חבר-הכנסת עמאר. הוא אינו יודע לספור. היו מצעדים מדי שנה בשנה תחת ממשלתו של מר דוד בן-גוריון, ממשלת מפא״י, ממשלת מפלגת העבודה. מדי שנה בשנה קויים מצעד. היה המצעד הראשון שלא צעד, ואנחנו ראינו את התנאים. אי-אפשר היה להציג את החיילים ובוודאי לא את הכלים. על מה אתם מתאוננים כאן? מה חטאה הממשלה שהחליטה לערוך, חמש שנים לאחר המצעד האחרון, ביום יובל ה-30 לתקומת מדינת ישראל, מצעד צבאי שירכז את תשומת-לב האזרחים, את שמחתם, את חדוותם, את התרוממות הרוח? מדוע לא לתת שמחה כזאת לעם, מדוע למנוע שמחה כזאת ממנו?
זה מונע מצעדים אחרים, אזרחיים? הנה כי כן גם חבר-הכנסת משה שמיר ואני הסכמנו — זה רעיונו, אבל גם אני חשבתי על כך — שאחרי הצבא ילכו אזרחים. למשל, כל לוחמי המחתרות: ההגנה, הפלמ״ח, האצ״ל ולח״י. מדובר ברבבות אנשים ונזמין את כל אנשי המח״ל. הם יבואו לאותו יום, ורבבות הלוחמים על כל המחנות ילכו אחרי הצבא ויוכיחו שהנה כן, כך, במלחמת שיחרור, קמה מדינת ישראל. ירצו ללכת החקלאים עם כליהם — מדוע לא? גם הם. מי שלא ראה את שמחת בית-השואבה לא ראה שמחה מימיו. אנחנו יודעים לשמוח. מדוע לא לערוך שמחת עם אמיתית, גדולה, עמוקה, מן הלב?
שום חטא לא חטאנו, חבר-הכנסת גלס. אנחנו קיבלנו החלטות מן הפשוטות ביותר לקראת יובל ה-30, שיהיה גם מצעד צבאי, ולא רק מצעד. אין לנו שום צורך בכך להוכיח שיש לנו טאנקים, וגם טאנקים סובייטיים. גם זה ידוע. כבשנו אותם, גם שיפרנו אותם. הם טאנקים טובים מאוד. אין צורך להראות את זה. זה סוד גלוי. אבל אני מדבר על מוקד של שמחת עם. למה למנוע אותו מהעם הזה ? עד כאן, גברתי היושבת-ראש.
אבל שמעתי שעל עניין זה הכנסת רוצה לדון, ויש חילוקי-דעות בכל הסיעות. רשמנו לפנינו את העובדה הזאת. הממשלה הזאת מכבדת את הכנסת ולכן אני מציע על העניין הזה לקיים דיון במליאה. ואני מציע שהסיעות התומכות בממשלה ושהסיעות המתנגדות לממשלה, כולן יחד יעשו הסכם ביניהן שעל עניין זה יהיה חופש הצבעה, והכנסת תביע רצונה והממשלה תעשה את רצון הכנסת.
עקיבא נוף (התנועה הדמוקרטית לשינוי): לפני שייעשו ההשקעות בנושא.
היו״ר ח. גרוסמן:
חברי הכנסת, יש הצעה אחת — לקיום דיון בכנסת. נצביע עליה.
הצבעה
ההצעה לקיים דיון בנושא במליאת הכנסת נתקבלה.
